Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מסעדת אדורה של השף אבי ביטון קמה לתחייה לשלושה ימים בלבד
געגועים לצלחותים חמים. אדורה בקפה פופולר (צילום אלון ולנסי)
המסעדה האהובה פעלה במשך 11 שנים ונסגרה לפני כעשור, ועכשיו תחזור רק לרגע במסגרת חגיגות 8 שנים לקפה פופולר של ביטון, שישוב להכין מנות קלאסיות מאדורה כמו בקלוואה כבד אווז ורביולי סרטנים בחמאת פרג, וכמובן - סיגר חלקי הפנים האייקוני שמעולם לא באמת עזב. רק חבל שהמחיר לא נוסטלגי
עם כל האהבה למסעדות חדשות וההתרגשות הכרוכה בסיפור חדש, אין כמו פריטה על בלוטות הנוסטלגיה. לכן אפשר להבין את הבאזז שנוצר בכל פעם שמסעדה מהעבר הרחוק מפציעה שוב, ואת ההתרפקות של שפים וסועדים כאחד על טעמים מפעם. כבר חווינו אתאהרוני משיב לחיים את ין יאנג, אתהסינית האדומה מתארחת בהצלחה בקפה בטאיזוואתמסעדת קרן המיתולוגית שחוזרת מדי פעם ליפו תל אביב, והקהל מצביע ברגליים. כעת מצטרפת לרשימה אדורה, המסעדה האהובה של שף אבי ביטון, שלמשך שלושה ימים קמה לתחייה בקפה פופולר.
אדורה נפתחה בשנת 2005 ופעלה במשך 11 שנים בהצלחה רבה. ביטון היה אז בן 25, שף אלמוני שכמו רפי כהן בשעתו העמיד במרכז הבמה את המטבח הביתי־עדתי בצורתו המשודרגת. "האוכל של ביטון הוא אוכל נדיב, לא רק מבחינת התמחור אלא גם כהצהרת טעם ואופי. זהו אוכל עשיר שלוחץ על כל הנקודות הנכונות במה שנקרא 'הטעם הישראלי'",כתב מבקר המסעדות שלנו דאז יובל (ג'וב) הרגיל בשנת 2012."עלי גפן וסיגרים ממולאים הם קלאסיקות מקומיות די שחוקות. אלא שביטון לא מתייחס אליהם באגביות, ולכן הוא לוקח אותם היישר אל המקורות: את עלי הגפן, שממולאים באורז עגול ובשר עגל הוא לוקח לתורכיה, עם יוגורט עזים נהדר ונענע יבשה, ואת הסיגרים הוא מטיס עד למרוקו עם תבלון נהדר ומתקתק".
על זמני עכשווי. שף אבי ביטון (צילום אלון ולנסי)
אותו סיגר חלקי פנים הועתק מאדורה לקפה פופולר, והוא מככב בתפריט כבר שנים. "אנשים מאוד אוהבים אותו. הוא על זמני והוא יהיה פה לנצח", מסביר ביטון ומצביע על העל־זמניות כגורם המכריע בהצלחתה של אדורה. "היא הייתה שילוב של טיימינג נכון וצמא לאוכל ביתי משודרג. זה היה חלק מהקסם שלה. באותה תקופה היו בעיר רק מסעדות מזרחיות ומסעדות מפונפנות ואני דאגתי שאדורה תהיה נגישה, כמו 'פילהרמונית בג'ינס'. הייתי מהראשונים שעשו מסעדה באמצע, שאפשר להגיע אליה לאו דווקא ביום הולדת כשאתה חנוט בחליפה, אלא לרדת מהבית בכפכפים ולאכול ארוחה טובה ב-200 ש"ח לזוג".
בקלאווה כבד אווז. אדורה בקפה פופולר (צילום אלון ולנסי)
בפופ אפ שיחל מחר (שני) יצטרפו לסיגר האיקוני בקלוואה כבד אווז ורביולי סרטנים בחמאת פרג, סביצ’ה תרד טורקי וטחינת יוגורט, אוסובוקו טלה עם ראס אל חנות ומנות דגל נוספות מאדורה, בביצוע שהוא העתק נאמן למקור. המחירים השתנו כמובן: אם באדורה דאז סביצ'ה עלה 32 ש"ח ומנת סרטנים עלתה 38 ש"ח, בפופ אפ תשאירו 78-138 ש"ח למנה. על חישוב ההתייקרות באחוזים ויתרנו, כי למה לדכא.
רביולי סרטנים בחמאת פרג. אדורה בקפה פופולר (צילום אלון ולנסי)
הפופ אפ שיימשך שלושה ימים פותח את חגיגות 8 שנים להקמת קפה פופולר. לשאלה מהו החוט שמקשר בין שתי המסעדות, מלבד היד שלו כמובן, משיב ביטון ש"זו אותה מתודיקת בישול וחשיבה על אוכל ים תיכוני שמגיע בצורה נקייה יותר. כשהכנתי את המנות מאדורה מחדש הרגשתי קצת כמו להסתכל על עצמי רוקד בסרט וידיאו מהבר מצווה, שזה מאוד מביך", הוא צוחק. "אבל כשהטבחים שלי טעמו הם אמרו שאלו מנות שמתאימות לעכשיו. זו פעם ראשונה מאז, כולל הזמן שהייתי במטבח של אדורה, שהבנתי שנעשה פה משהו על זמני". קפה פופולר, שני-חמישי (1-3.12), דיזנגוף 197,להזמנות
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה מזמינים היום: טיסה ליוון בתוך הפה שלכם. ועוד בהנחה
מוסקה כמו שצריך. סוליקה (צילום: מתוך עמוד האיסטגרם @sulica_deli_by_avi_bitton)
לפעמים צריך לדעת לנצל הזדמנויות: הנחות בתן ביס מעסקי הסעדה שרוצים לסייע לכם להתכונן לראש השנה, יכולות להפוך כבר היום בצהריים לארוחת מוסקה יוונית אדירה של שף אבי ביטון ומעדניית סוליקה (רק אל תתנו למנות טעימות אחרות לבלבל אתכם)
אלה הם זמנים קשים, בעיקר בכל מה שקשור לכסף שעף לנו מהכיס לכל הכיוונים, ובעיקר בכיוון האוכל שאנחנו מזמינים למשרד בשירותי משלוחים שתורמים את שלהם למדד יוקר הזלילה. כתוצאה מכך, פיתחנו רגישות חדישה למבצעים משתלמים ודילים שווים, ובהמשך אנחנו מתכננים להידרדר לקופונים של שווארמה וקבוצות רכישה של סביח.
בינתיים, עד שזה יקרה, גילינו דבר נחמד: בשירות המשלוחים תן ביס מציעיםהנחה של 15 אחוז משלל עסקי הסעדה והזללהשיכולים להקל עליכם את ההכנות לראש השנה. ההכנות שלנו לראש השנה מסתכמות בלפנות מקום לאוכל בבטן, אבל הדיל כבר בתוקף וזה אומר דבר פשוט מאוד – היום אוכלים מוסקה יוונית של שף אבי ביטון.
לא תבלבלו אותנו עם כל האוכל הטעים הזה. סוליקה (צילום: שני בריל)
סוליקה, מעדניית האוכל הביתי של השף האהוב, היא יעד מועדף שלנו לרכישת מיני מזון מבושלים בטעם המטבח של אמא – אם אמא הייתה שף כמו אבי ביטון. לכבוד החג מציע ביטון מספר מנות ביתיות קלאסיות כמו פרגיות בדבש תמרים, מפרום מהודר וחגיגי, תבשיל עגל ופטריות מרוקאי ועוד, גם בפורמטים לזוג ולארבעה סועדים. אבל אנחנו באנו היום בשביל המוסקה, כאמור, ולא תצליחו לבלבל אותנו.
מוסקה, אהובתנו. סוליקה (צילום: רן בירן)
מנה מומלצת?האמת היא שביטון עושה גם קובה אורז נדיר ומצוין (11 שקליםלחתיכה), אבל כבר אמרנו שאנחנו רוצים מוסקה. למה מוסקה? תפריט הארוחות לחג של סוליקה מציע עוד מגוון אופציות אבל המוסקה שלהם נבדקה ונמצאה כדרך הזולה ביותר להעיף את עצמכם מכאן ליוון. היא עשירה, מדויקת, עסיסית ונדיבה בבשר, שכבות של חצילים טובים, מועשרת בבשמל קרמי ומגיעה עם שתי תוספות לבחירתכם (נבחר לכם: אורז אושפלאו כדי שיהיה עם מה לספוג את הרוטב המעולה, וסלט פלפלים חריפים בשביל הקיק), וכל הטוב הביתי הזה יעלה לכם אחרי הנחה פחות מ-60 שקלים. יש אופציה לטבעונים?לא! אם כי בתפריט הנרחב יותר של סוליקה – הגדול בהרבה מזה שמופיע בתן ביס – יש כמובן אפשרויות רבות. איך מזמנים?כאמור,במסגרת המבצע של תן ביס. ואם לא בא לי? אתם לא בעניין של אוכל מבושל? אפשר להבין, לא לכולם זה בא טוב. לכו עלהלחמניות הטראשיות המושחתות של נונונוותבלו. יותר מדי טראשי? חפשו משהו ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביב, אין לנו כוח לשטויות שלכם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
איך אומרים בסקוטית קרמבו? מאיפה לנו, תביאו ויסקי. גלנבו (צילום: אפיק גבאי)
ויסקי גלנמורנג'י עומד מאחורי קולקציית קרמבואים פרימיום עם שלל טופינגז ותוספות מבית תומר אומנסקי (זוכה "בייקאוף ישראל"), שף אבי ביטון והקונדיטורית המצליחה עדי קלינגהופר (עדיקוש). אז כמה קרמבואים צריך לאכול בשביל להשתכר? יש רק דרך אחת לגלות
גלנבוסרי. שננו את השם, במיוחד אם אתם מכורים לקרמבו. פופ-אפ הקרמבואים הראשון בישראל עומד לנחות בעיר ולחבר בין שלושה אנשי קולינריה לוויסקי גלנמורנג'י. האירוע, שנועד לחגוג השקת עיצוב חדש למותג הויסקי הותיק, יתקיים בחלל רחב ידיים שעוצב במיוחד בתוך מלון 65 מרשת מלונות אטלס.
תשע וריאציות לקרמבו לוקחות את הקינוח הצנוע עד לאקסטרים, עם טופינגז, תוספות, רטבים וכמובן וויסקי גלנמורנג'י, שבגללו הקרמבו נקרא "גלנבו". תומר אומנסקי, זוכה הריאליטי "בייקאוף ישראל" וכוכב עולה בשמי הפטיסרי בארץ, יצר לאירוע – קחו אוויר – גלנבו סינבון פקאן במילוי קרם קרמל מלוח מעודן, רוטב קרמל מלוח בציפוי שוקולד בלונדיז-דמררה מוזהב ופקאן מוזהב; גלנבו דאבל שוקויסקי אלכוהולי ובו גלנמורנג'י אורג'ינל 10 שנים, בסיס בראוניז שוקולד עשיר עם קרמו שוקולד מאוורר וטראפלס שוקולד ויסקי, ציפוי נוגט קריספי ואבקת קקאו מוזהבת; וגלנבו אקזוטי־רפאלו בהשראת ממתק הקוקוס המוכר עם קרם מנגו פסיפלורה, טראפלס שוקולד לבן קוקוס ושבבי מנגו. זהו, תוציאו אוויר.
הקונדיטורית עדי קלינגהופר, בעלת בלוג האפייה המצליח "עדיקוש" ומאות אלפי עוקבים באינסטה, יצרה עבור שיתוף הפעולה גלנבו פיסטוק לימון עם קרם מסקרפונה פיסטוק, קארד לימון וציפוי שוקולד לבן ופיסטוק; גלנבו קרמל מלוח ובייגלה בציפוי שוקולד בלונדי ושברי בייגלה פציח; וגלנבו פטל שוקולד לבן מגלנמורנג'י סיגנט, קרם שוקולד לבן במילוי לב רוטב פטל, ציפוי שוקולד לבן ורדרד וטופינג שבבי תות. המחיר, 32 ש"ח ליחידה, משקף את חומרי הגלם, ההשקעה וכמובן את הוויסקי היוקרתי. לכן אפשר כבר מעכשיו לחסוך לנו ולעצמכם השוואה מבאסת לקרמבו תעשייתי בפיצוציה השכונתית.
שף אבי ביטון רוצה שתאכלו בריא, אז הוא הביא ארוחות מצרפת
יותר טעים לרזות ככה. אבי ביטון (צילום דוד מויאל)
מיזם אוכל חדש (וצרפתי, או לה לה) גייס את השף שמאכיל בערך חצי מצפון תל אביב כדי לבנות תפריט בן 70 מנות שאמור לסדר לכם את הבלגאן בחיים - כולל תזונאי ומאמן כושר. אבל עזבו אתכם רגע מבריאות, נסו לדמיין כמה כיף זה לא לשבור את הראש על להכין אוכל בכל יום
"בשנים האחרונות אני שם לב מה אני מכניס לגוף. אם פעם הפרמטר היה 'טעים או לא טעים', עכשיו האוכל צריך להיות טעים ובריא. כמובן שיש גילטי פלז'ר ונסיעות לחו"ל אבל בגדול אני מאוד על זה, אחרת הייתי שוקל 200 קילו", צוחק שף אבי ביטון (קפה פופולר, סוליקה). "כשאתה מעל גיל 40 וכבר יש צרבת בלילה, אפשר להתחבר לרעיון של אכילה בריאה ושמירה על תזונה נכונה". ואת התובנה שמגיעה עם הגיל הוא מיישם כעת בפודנשייפ (FoodnShape), תכנית לירידה במשקל וניהול אורח חיים נכון שמצליחה בצרפת וכעת מגיעה לישראל.
על בסיס תזונה ים תיכונית. פודנשייפ (צילום דוד מויאל)
הרעיון הבסיסי שפודנשייפ מציעה הוא שילוב בין מנות מוכנות המגיעות עד בית הלקוח ותמיכה מקצועית של תזונאיות ומאמני כושר. בעת ההרשמה ממלאים שאלון מקיף על מצב הבריאות, התזונה, שגרת היומיום והיעד שתרצו להשיג, כשבשלב הבא בוחרים מתוך תפריט ובו 70 מנות אפשריות – ומרכיבים ארוחה מאוזנת הכוללת חלבון, פחמימה וירקות. ברשימה תמצאו למשל סלט סלמון עם זרעי צ'יה ודג מטוגן וקוביות פולנטה, אך גם ספגטי בולונז ופיש אנד צ'יפס וכן מנות טבעוניות וללא גלוטן. 14 מנות שבועיות לארוחות צהריים וערב נשלחות פעמיים בשבוע הישר מהמטבח המייצר עד למטבח הפרטי עם הוראות אחסון וחימום מדויקות, כאשר התזונאית הצמודה מעבירה המלצות לארוחות בוקר וביניים.
את התפריט עוטף ייעוץ אונליין 24/7: לדוגמה, אם חרגתם מהתפריט בגלל חתונה או בראנץ' יומולדת, מעדכנים בווטסאפ ומקבלים משוב היכן להפחית וכיצד להישאר במסלול. כשמתכננים ללכת למסעדה אפשר להעביר לדיאטנית מבעוד מועד את התפריט ולקבל המלצות פרטניות. מבחינת אימון גופני, מציעה הפלטפורמה מאגר תוכניות ושירות של מאמן כושר שיבנה עבורכם מסלול מותאם. בדומה לשיחות עם הדיאטנית, גם כאן מתעדכנים באופן שוטף ועורכים שיחות מוטיבציה, כשפעמיים בשבוע מתקיימים גם אימונים מקוונים.
פודנשייפ (צילום דוד מויאל)
בעלי פודאנשייפ הם עולים מצרפת, שבעקבות ההצלחה הביאו את התכנית לארץ. ביטון גויס על תקן יועץ קולינרי, והוא משתמש בתזונה ים תיכונית כבסיס למנות. "אין פה סוד אלא שימוש בחומרי גלם טובים, המון ירקות ושמן זית, הפחתת סוכר לטובת חומרי גלם בריאים יותר כמו דבש. כל הרעיון הוא לתכנן ולאזן. כשיודעים מה אוכלים בוקר, צהריים וערב יורדים במשקל בלי להרגיש והכי חשוב – מבלי להיות רעב. אני לא סובל את הדיאטות שרעבים בהן, וכאן מדובר על אורח חיים בריא ותקין". המחיר: 2,500 ש"ח למסלול המלא (14 מנות בשבוע, שתי ארוחות ביום) או 800 ש"ח למסלול הקטן ביותר (ארבע ארוחות בשבוע) – שזה כ-45 ש"ח בממוצע לארוחה, סכום שבחוץ בקושי יקנה לכם שווארמה. פרטים והרשמה באתר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
באנו בשביל האוכל, נשארנו בזכות השירות (כי האוכל לא היה וואו)
השירות זהב, האוכל כסף. קפה פופולר (צילום: נמרוד סונדרס)
כשאבי ביטון פתח את "קפה פופולר" במרובע הברמודה של דיזנגוף, הלוקיישן נראה כמו החלטה מוזרה, אבל הנה - בחסות עבודות הבניה של תל אביב, הוא הפך ללוקיישן חלומי לחורף. גם השירות מציב סטנדרטים שלא מכירים בישראל, ורק באגף אחד עוד לא הצליחו להתגבש לחלוטין במסעדה - אתם יודעים, הדבר הקטן הזה שנקרא אוכל. אז בבקשה, שמישהו ירגיע עם המלח
דעה לא פופולרית (כן, ראיתם מה עשיתי כאן): עבודות הבינוי האין סופיות עושות ממש טוב לתל אביב. כלומר, ברור שאם אתה עם רכב אז מדובר בסיוט מתמשך שמצריך כישורי ניווט של גשש וסבלנות של נזיר קוריאני. אבל כשזה מגיע להולכי רגל, העיר חווה רנסאנס משוגע, ואין שום דבר שמעיד על זה יותר מאשר רחוב דיזינגוף.
יום אחד עוד יכתבו ספרים על החזרה המרשימה של רחוב דיזנגוף מהמתים (הי, זה עבד לישו). הרחוב, שבשנות השישים והשבעים היה הסמל של הנהנתנות התל אביבית (אתם קולטים שפעם יכולת להגיד "להזדנגף" וזה לא היה אחד משלושת הסימנים של שבץ?) איבד בניינטיז את מעמדו לחלוטין ונחשב למקום שאפילו חתולים סירבו להסתובב בו. אוסף חנויות לשמלות כלה ונעלים שעמדו נטושים לאורך רוב היום. היו זמנים, אפילו במילניום הנוכחי, שבהם האירוניה שברה שיאים חדשים וברחוב שפעם היה הכי יקר בלוח של המונופול, יכולת לשכור חנות בכסף של מונופול.
הטבע מתעורר. דיזנגוף חוזר לחיים (צילום: shutterstock)
והנה פתאום, סתם אמצע שבוע רגיל, ודיזינגוף בטרפת. אנשים הולכים, וחוזרים, מסתובבים, קונים. אפילו הפינה של ארלוזרוב, ששנים הייתה סוג של "מרובע ברמודה", מקום שאנשים נמנעו מלהגיע אליו רעבים (פיצה האט או צ'ולנט בבתיה? בואו, הבחירה של סופי הייתה יותר קלה), פתאום חזרה לחיים. יש מעט מאוד דברים יותר כיפיים מעיר שזזה לך מול העיניים, ואין דרך טובה יותר להנות מכל האנרגיה האנושית הזו מאשר הישיבה בחוץ, בקפה פופולר.
כשאבי ביטון (אדורה ז"ל, מעדניות סוליקה) פתח את קפה פופולר לפני כמעט 4 שנים, הבחירה להתיישב בצומת כל כך עמוס תעבורתית, נראתה קצת המוזרה. והנה עכשיו, כשארלוזורוב סגור לכיוון מזרח, ועשן האוטובוסים התחלף בבריזה נעימה מהים וקירוי החורף הוסר סופית, מתברר שזה היה בינגו. כי בשנייה שאתה מגיע ומקבל מהמלצרית הנפלאה שתלווה אותנו באדיבות ונחמדות לאורך כל הערב בקבוק מים קרים בלי לבקש (איך זה עדיין משהו שהוא לא סטנדרט?) הוויב של העיר בשילוב הנונשלט של המסעדה מתפרץ סביבך. ברור לך שהגעת למקום שאתה רוצה לשבת בו, עדיף, אגב, בשולחנות הגבוהים. אל תשאלו איך גילינו.
גם בגזרת האוכל הדברים התחילו באופן נעים למדי, בצורת סלט כרובית. עכשיו, בואו רק נבהיר. מדובר בסלט על בסיס כרובית לא מבושלת כך שמראש סף הצפיות לא היה גבוה במיוחד אבל הסלט הזה היה חתיכת הפתעה לטובה. למעשה, יותר מאשר סלט, זה הזכיר טאבולה עם כרובית קראנצ'ית. פלוס אגוזי לוז, משמש אוזבקי ועם כמויות גבינת פקורינו מלמעלה שיכלו לכסות את כל רמת גן. וזה היה שילוב ממש מוצלח, בטח בשביל סלט, למרות שפה ושם היו מכות מתיקות לא קשורות לכלום מרוטב ויניגרט הדבש.
קונפי הכרישה לעומת זאת, הצליח לא לעמוד אפילו בסטנדרטים הנמוכים שמראש הוצבו לו. הכרישה עוד הייתה סבירה יחסית, כי באמת, צריך כשרון ייחודי כדי להרוס קונפי, אבל גם כאן היו כמויות מוגזמות של גבינה מעל, הפעם גבינת פנחס בולגרית, והפעם עם תוצאה שלילית – המנה היתה יותר מלוחה מזיעה של פינגווינים. כנראה המנה הכי פחות מוצלחת שקיבלנו לאורך הערב.
הסיגר פופולר החזיר את הדברים לאזורים חיוביים, אבל קודם תלונה עקרונית. המלצרית (כבר אמרתי שהיא הייתה מעולה?) נתנה לנו בפתיחת את הרצאת "הכל כאן לחלוקה" ולמרות זאת הגיעה מנה ובה שלושה סיגרים, לארבעה אנשים. באיזה עולם זה נראה למישהו הגיוני? עזבו לתת עוד אחד באותו מחיר. כמה קשה להגיד מראש שיש שלושה ולהציע עוד אחד בתוספת תשלום? והכי מרגיז – כל הראנט הזה על סיגר שעל פי התפריט הוא עם בקר, כבדים ולבבות אבל אין שום דרך להרגיש את זה. כלומר, זה ממש טעים וגדול (במונחים של סיגר) וקריספי באופן מושלם וממש יצא הרגע מהשמן. אבל להגיד שאפשר להרגיש את חלקי הפנים והטעם שלהם? אולי בעוד שבוע, שהכוויה על הלשון תעלם, יהיה לי משהו לספר לכם.
מכאן עברנו לסאשימי טונה ביש בש. המלצרית המליצה עליה בחום, ואמרה שהטונה היום היא בלו פין וזה משדרג את המנה. והאמת שהיא צדקה לגמרי. קודם כל כי סלט השומר (בישבש) היה אחד הטובים שטעמנו. הוא בפני עצמו, עם הוינגרט והפיסטוקים שהיו בו, מנה שהייתם שמחים לאכול בכל מסעדה בעיר. סשימי הבלו פין הצליח, כנראה, לשדרג אותו באופן די מרשים, והשימוש במילה "כנראה" נובע מהעובדה שהיה כל כך מעט ממנו, שלא היה מספיק כדי לוודא את זה. זה היה הרבה סלט מעולה ומעט דג. סתם חבל.
טעים מאוד, אבל אפשר עוד דג? סאשימי טונה ביש בש. קפה פופולר (צילום: נמרוד סונדרס)
זה היה סיום השלב הראשון של הארוחה. לא במובן הציורי. פשוט אחרי בליץ המנות שכבר אכלנו פשוט הגיעה הפסקה לא קצרה שבה פשוט חיכינו. אומנם הייתה לנו הפוגה קומית בצורת הגבר שניסה במשך דקות ארוכות לקשור, ללא הצלחה, את הקורקינט שלו למגוון אובייקטים ברחוב – עמודי חשמל, ספסלים, פחי אשפה, מאפרות ושלדים של דינוזאורים, הכל באצילות שהייתה מאפיינת את מיסטר בין – אבל נראה שפשוט שכחו מאיתנו. ואז בבת אחת הגיעו וזרקו עלינו ביחד את המנות העיקריות.
התחלנו עם ניוקי פורצ'יני שהגיע ברוטב שמנת עם חסת ביביי ג'אם צלויה ואין לי מילה אחת רעה להגיד על המנה הזו. הניוקי היו כמו כריות נעימות וגדולות, הרוטב היה טעים, הפטריות נתנו טעמי אדמה נהדרים והחסה שבהתחלה בכלל לא הבנו למה היא שמה, התגלתה כיציאה נהדרת. זאת לא מנה לפנתיאון, אבל זו לגמרי מנה נעימה שמבוצעת מצויין.
הדונר טלה היה למרבה הצער פחות מוצלח. נגיד ככה – אולי לפני שנה, שאי אפשר היה להשיג דונר סביר מצפון לסלמה, היינו מדברים אחרת. לאור מה שקורה עכשיו בשוק הכרמל וברחבי העיר, סף הריגוש שלנו קצת עלה והדונר של קפה פופולר לא מצליח להתעלות לגבהים שלו. הבשר היה סביר אבל קצת יבש מידי וקצת מלוח מידי (שמתם לב שזה מוטיב חוזר? ולא סיימנו עדיין) הפיתות הקטנטנות היו יבשות מידי, וכנראה שחותך העלים במטבח היה ביום חופש כי כל הירוקים היו בגדלי ענק לא פרופרציונלים לפיתה.
פילה הבר ים על ריזוטו, לעומת זאת, היה מנה שהיא כולה פערים. מצד אחד הדג, שהיה כנראה הביס המוצלח ביותר שאכלנו כל הערב. פריך מבחוץ, נימוח מבפנים ובין לבין ביס אדיר שאתה רק רוצה לחזור אליו שוב ושוב. הריזוטו? פחות. הרבה פחות. כלומר יותר מידי מבושל, יותר מידי כבד, ולא תאמינו, פה ושם גם יותר מידי מלוח.
השרימפס מעקוד סיים את כל האירוע בטעם טוב, אם כי קצת לא מובן. לביבת תפוח האדמה (הלא היא המעקוד) הייתה מצוינת, השרימפס ברוטב חמאת עגבניות היה נהדר. מה הם חיפשו ביחד באותה הצלחת? שאלה מעניינת שהתשובה היחידה שאפשר לתת לה היא "כי זה קטע". וזה נכון. רק שזה קטע מוזר ולא ממש עובד.
קרם ברולה מוצלח מאוד, אבל נעדיף שוב את הברד פודינג. קפה פופולר (צילום: נמרוד סונדרס)
לקינוח עשינו דגימה על אגף הקינוחים של התפריט. המלבי היה מאוד טעים\ אבל נוזלי לחלוטין, מה שהפך את האכילה שלו לסוג של אתגר (במאמר מוסגר, מישהו יודע איך מורידים מי ורדים מחולצה?), הפאי לימון המפורק היה יציאה נהדרת והיה כל מה שאנחנו אוהבים בפאי לימון, בלי הכובד של הבסיס. גם הקרם ברולה היה מוצלח, אם כי לא מאוד מעניין, אבל את תואר המנה המוצלחת לקח, כמעט בלי קרב הברד פודינג, שהיה עשוי באופן מושלם. מתוק, אבל לא מידי. רך אבל עם גוף, ובכלל כל מה שאתם יכולים לבקש מקינוח. תוסיפו לזה כדור גלידה שישב על קרמבל מעולה ונתן משחק מרקמים לכל האירוע, והנה לכם דרך מושלמת לסיים את הערב.
בשלב הזה כבר ברור שקפה פופולר לא ישתנה. הוא היה ונשאר מקום מלא אווירה נעימה מאוד עם אוכל שגם הוא מוצלח, אבל פחות. מקום שכיף לשבת בו בערב ליהנות מהרחוב, עם אוכל נעים למרות שפה ושם יש נפילות. פחות מסעדת פיין דיינינג, ויותר מקום של אווירה.
