• Facebook
• Twitter
• Email

*גיוזה – כיסון יפני שמקורו בסין, הנעשה בטכניקה משולבת של טיגון ואידוי

קשה למצוא בישראל מומחה גדול יותר למטבח האסייתי בכלל ולכיסונים בפרט מישראל אהרוני. במשך שנים הוא חוקר את כופתאות הבצק השונות, ממפה אותן לאורך דרך המשי שפעלה מאות שנים עד המאה ה־19, מנתח את ההבדלים התרבותיים ואת המופעים השונים שלהן ובעיקר זולל אותן להנאתו. הוא באמת אוהב אותן. מאודות, מטוגנות – כולן היו בנותיו.

מכל הכופתאות צדה את עיניו (ואת פיו) הגיוזה. לכאורה, כיסון ככל הכיסונים. חתיך, שמנמן, מנצנץ, מכיל תערובת ארומטית של חזיר טחון. אבל במבט חודר אפשר להבחין בקווי המתאר הייחודיים – מעין תחרה דקיקה ושקופה מונחת מעל ראשו ורק מחכה למגע הצ'ופסטיקס כדי לשבור אותה בעדינות. הטקסטורה מהפנטת: גוף אלסטי, תחרה קריספית, מילוי מוצק ורך ובתוכו נהר עדין שנוצר מהשומן המומס. טבילה קטנה ברוטב הפונזו (סויה, הדרים) ועולם שלם של טעמים גודש את הפה. "המילה הזו כבר הפכה לקלישאה", אומר אהרוני, "אבל במובן העמוק של המושג, אוממי נוצר כשהשלם גדול מסך חלקיו".

מלבד הסקרנות של החוקר, הגיוזה – שמקורה הקדום בסין (שם היא נקראת ג'יאו־דזה) – העניקה גם לצד הטבחי שלו פליאה והתפעלות. "הטכניקה של הגיוזה ייחודית", הוא מסביר. "אני קורא לזה טכניקה משולבת. גם טיגון וגם אידוי. במובן הזה היא כיסון מיוחד".

עוד כתבות שיעניינו אותך בנושא:

המלפוף האלוהי של ג'וז ולוז

קאצ'ו א פפה ועוד פסטות מנחמות על בסיס חמאה

מפרום מושלם ועוד תבשילי חורף טריפוליטאיים

מי שעוקב אחרי ידיו הזריזות של אהרוני יגלה בניית מנה מרתקת. לאחר לישת הבצק ("הכי פשוט: מים חמים וקמח") מרדדים אותו וחורצים עיגולים. ממלאים בתערובת של בשר חזיר טחון עם אחוז שומן יפה, שתובל בשמן שומשום, סויה ובצל ירוק. מקפלים לצורת סהר עם כרבולת נהדרת. ואז מתחיל הנס: במחבת מטגנים את הכיסונים על בטנם. לאחר כמה דקות, כשמתקבל דופן קריספי, מוסיפים סנטימטר של מים ומכסים. עכשיו יתאדו הכיסונים למשך עשר דקות. פותחים את המכסה, נוגעים בכרבולת כדי לראות שהבצק מוכן, ואז סוד נפלא: שופכים מים מעורבבים במעט קמח וממתינים בסבלנות שהם יתאדו. בסיום התהליך נוצר מעין דף קרפ דקיק שבדקיקים. מרימים בעדינות ויש לנו גיוזות מלכותיות עם כתר.

את הגיוזה הראשונה, מספר אהרוני, הוא טעם במטבח של אימא שלו. "לא קראו לזה גיוזה, הכיסון היה ממולא בבשר כבש ולא בחזיר", הוא מספר, "אבל זה היה גיוזה". הבום הגדול שלו, זה שגירה אותו ללמוד את המטבח האסייתי, התרחש ב־1977 כשבמהלך טיול אחרי הצבא אכל אצל משפחה של גולים טיבטים בנפאל. "הם הגישו קערית ובה עלי תה ירוק, מלח וחמאת יאק ולתוכו שברו מאפה מטוגן. אמרתי: זה לא הגיוני, אימא שלי בכל יום שישי עשתה משקה כזה. אומנם החמאה לא הייתה של יאק, אבל היא שברה לתוכו לחם יבש. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שהטיבטים גנבו את המתכון שלה. המשכנו לטייל ואז נתקלנו בכיסונים מאודים. אמרתי: זה בדיוק כמו אצל אימא שלי, רק ששלה אודו בכלי מתכת וכאן אידו אותם בכלי במבוק. תהיתי מה הקשר בין המטבחים, וככה התחיל המחקר שלי. על כל תחנה בדרך המשי יש גרסה שונה של הכיסון. ריינג' ענקי שהתחיל במטבח הקיסרים הסיני בן ה־2,000 שנה ושבו השמים הם הגבול. אומרים פיוז'ן. בעיניי הוא נוצר בקדמת דנא, ונטמע בקצב של החמורים והגמלים".

הירו ראמן

מתכונים

גיוזה

החומרים ל־12 יחידות גיוזה:

לבצק:

300 גרם קמח לבן מנופה

קמצוץ מלח

מים רותחים

למילוי:

300 גרם נתח חזיר טחון ושומני (אפשר להמיר בפרגית)

2 בצלי שאלוט

1 שן שום

2 כפות ג׳ינג׳ר קצוץ

3 פטריות שיטאקי, מושרות וקצוצות

2 גבעולי בצל ירוק

1 כפית שמן שומשום

1 כף רוטב סויה

מלח, פלפל

לבלילה:

3/4 כוס מים

כף קמח לבן

לרוטב:

2 כפות רוטב סויה

4 כפות מיץ לימון

נגיעה של שמן שומשום

(אפשר להוסיף לפי הטעם: ג׳ינג׳ר מגורד, שום, בצל ירוק, חומץ, מיץ תפוזים. אבל המתכון הבסיסי עומד נהדר בפני עצמו. הכיסון עצמו מלא בטעמים, והרוטב מרטיב ומאזן)

אופן ההכנה:

הבצק:

שופכים מים חמים לקמח, מוסיפים מעט מלח, מים חמים ומתחילים ללוש. ממשיכים להוסיף מים בהדרגה עד אחידות. נותנים לכדור לנוח כחצי שעה (הבצק מתפתח, מוריד אלסטיות ובבישול לא יתכווץ).

המילוי:

מערבבים את כל החומרים בקערה ונותנים להם לעמוד כשעה.

הרוטב:

מערבבים את המוצרים בקערה.

הכיסון:

מרדדים את הבצק בעזרת מערוך על משטח מקומח עד שהוא דק וגמיש. חורצים בעזרת רינג בקוטר 10 ס״מ עיגולים. לוקחים כף בצורת קנאל מהתערובת ושמים במרכז העיגול. מקפלים לשנים. מהדקים בעדינות. לאחר מכן צובטים בעזרת האצבעות סנטימטר אחר סנטימטר לאורך הקשת. מנסים לייצר צורה של חצי סער – כלומר קו המתער של החלקים שהתהדקו זה על זה. הפעולה עצמה נעשית כשבוהן ובאצבע שמאל מחזיקים את ההקשת של הכיסון משני צדדים ואגודל יד ימין מעביר בכל פעם עוד סנטימטר מקצה הבצק ואז האגודל והאצבע של יד שמאל צובטים. כך מתקדמים סנטימטר אחר סנטימטר, עד יצירת מעין כרבולת.

בישול הכיסון:

מניחים מחבת ברזל או נון סטיק על האש ומורחים במעט שמן קנולה. כשהיא לוהטת מניחים את הכיסונים על בטנן. לאחר שצד הכיסון נהפך לקריספי (עניין של כמה דקות), מוסיפים מים למחבת עד לגובה של סנטימטר, מכסים ומאדים כ 10 דקות.

מרימים את המכסה, בודקים כי הכרבולת (שהיא יותר עבה מגוף הכיסון) מוכנה (אם לא, ממשיכים באידוי. אם נגמרו המים מוסיפים מעט). מוסיפים מהבלילת המים והקמח כסנטימטר. מבשלים עד שכל המים מתאדים לגמרי. על תחתית המחבת תווצר מעין תחרה דקיקה. סוגרים את האש ומפרידים בזהירות את התחרה מקרקעית המחבת. אם יש מזל והיא נותרת שלמה, אפשר לקחת צלחת ולהפוך את הגיוזות על ראשן, כך שהתחרה תהיה בצד העליון. גם אם היא נשברת ממש לא נורא, היא עדין עדין תעטוף את הגיוזה ותוסיף את הטעם והמרקם הנוספים שעושים את ההבדל.

כנפיים צלויות

החומרים ל־4 מנות:

500 גרם כנפי עוף מנוקות חצויות

2 בצלים ירוקים קצוצים

למשרה:

1 כף מיסו אדום

3 כפות רוטב סויה

3 כפות מירין

3 כפות סאקה

1 כף דבש

חצי כוס מים

חצי כפית פלפל סצ'ואני כתוש

2 כפיות ג'ינג'ר טרי קצוץ דק

2 שיני שום קצוצות דק

מלח, פלפל גרוס

מעט שבבי צ'ילי יבשים

אופן ההכנה:

מערבבים את חומרי המשרה, משרים בם את הכנפיים בתבנית צליה למספר שעות.

מכסים את התבנית בנייר כסף מחורר וצולים בחום של 180 מעלות כ45 דקות.

לסיום, אפשר לתת זיגוג סופי במחבת של 2 דקות. מפזרים מעל בצל ירוק.

דייקון וגזר כבושים

החומרים:

2 גזרים קלופים, חתוכים לרצועות דקיקות.

חצי דייקון או 2 צנונים, חתוכים לרצועות דקות.

שליש כוס סוכר

שליש כוס חומץ אורז

חצי כוס מים

2 כפיות ג'ינג'ר קצוץ

מעט מלח

אופן ההכנה:

מערביים את הסוכר, חומץ, מים, גינגר ומלח ומביאים לרתיחה. מקררים לגמרי.

יוצקים את הגזר דייקון, משרים במקרר למשך הלילה.

מסננים, מגישים ומפזרים מעל שומשום קלוי.

סלט עוף עם מלפפונים ואצות

החומרים ל־6 מנות:

1 חזה עוף מנוקה מגידים מבושל במים רותחים כחמש דקות. מקורר לגמרי, לתוך לקוביות

2 כפות אצות וואקמה מושרות במים, מסוננות

2 מלפפונים, חצויים, מרוקנים מחרצניהם, חתוכים באלכסון לעובי של חצי סמ.

2 כפות אפונת וואסבי קצוצה גס

רוטב פנזו בייתי

רבע כוס רוטב סויה

רבע רוטב מיץ תפוזים סחוט טרי

חצי כפית יוזו

2 כפות מירין

כפית שמן שומשום

כפית דבש

כפית ג'ינג'ר קצוץ דק

אופן ההכנה:

מערבבים את חומרי הרוטב כמה שעות לפני ושומרים

מערבבים את העוף, מלפפונים ואצות. יוצקים את הרוטב, מערבבים, מפזרים מעל את אפונת הוואסבי.

• אוכלים שותים
• ישראל אהרוני
• אוכל יפני
• הירו ראמן
• מעבד מזון - המדור של אלון הדר

• Facebook
• Twitter
• Email

עכשיו, כשיש שלושה שחקנים ברורים בשוק, הגיע הזמן שלנו לכתת רגלים וקיבות ולבחון את הדוכנים במו לשוננו. השחקנים: שלושת השווקים הממותגים של תל אביב. האמצעים: 2 גברים בטכניקת אכול כפי יכולתך. הזוכים:באדום. ראש בראש של שווקי האוכל הכי חמים בתל אביב.

שוק רוטשילד אלנבי

הילד החדש בשכונה מכוון לשאוב חלק גדול מהלקוחות המזדמנים של מרכז העיר. כרגע יותר מאכלס דוכני אוכל ללא יומרה ופחות מתמקד בקניות של חומרי גלם טריים.

שרונה מרקט

השוק הממותג הראשון של תל אביב. מתגאה בהכי הרבה שפים מוכרים, הכי הרבה מותגים מדוברים והכי הרבה חומרי גלם ואקססוריז לפודיז. עם זאת, קיבל כתף קרה מהקהל המקומי.

שוק צפון

השוק של מיכל אנסקי ממוקם בלוקיישן צפוני בשביל רוב תושבי העיר, אבל משמש מרכז קולינרי חשוב לתושבי (ולעובדי) רמת החייל. לא תמצאו שם את השפים הגדולים ביותר, אבל תסמכו על האח החורג של שוק הנמל שיעשה את העבודה.

[tmwdfpad]

אסייתי (ראמן)

Man Tenten (שוק רוטשילד אלנבי)

כפי שהשמועה מספרת, מדובר בראמן האותנטי ביותר בישראל. החוויה היפנית מתחילה באדים הרבים שממלאים את המקום והירידה לפרטים באופן ההגשה הופכת את המנה לחוויה ששווה לחטוף פצצת אטום בשבילה. ראמן החזיר (48 ש"ח) היה כל כך מוצלח עד שמגיע לו לקבל תעודת כשרות.

הירו ראמן(שרונה מרקט)

הראמן המדובר של אהרוני הכיל את כל המרכיבים לראמן מעולה, למעט האטריות שבושלו יתר על המידה. מרכיבי המנה היו איכותיים והחריפות הייתה מדויקת, וזוהי ללא ספק מנה ששווה את מחירה (62 ש"ח לגוצ'ו בקר). טעים, אבל לא שווה חרקירי.

מיאזאקי(שוק צפון)

המנה העמוסה והצבעונית של מיאזאקי אמנם מחזירה את עלותה הגבוהה (60 ש"ח) בכמות, אך כשיש בה ציר המבוסס על עצמות עוף, טעם דומיננטי מדי של שיטאקה ושיפוד פרגית חביב, אך לא יותר, היא עדיין טעונה שיפור. מר מיאגי לא מסופק.

איטלקי (פיצה)

אוליברי (שוק רוטשילד אלנבי)

פיצה בסגנון ניו יורקי עם בצק דק שלא מרגיש כמו כביסה רטובה וקראסט סימפטי. תוספת הרוסטביף הייתה מושלמת וסלייס גבינת העזים והתרד היה טוב על הנייר אבל מעט אנמי. ביחס להיצע הפיצות הגבוה שעל אלנבי, מדובר באופציה לא רעה. בכל זאת, אלנבי.

Via Rustico by Alice(שרונה מרקט)

רבותיי, הפתעה. בשרונה מרקט יש פיצה שמצדיקה לבדה את הביקור. הפער בין הפיצות של רוסטיקו, המתבססות על המתכון של פיצה אליצ'ה הרומאית, לבין רוב הפיצות הישראליות שקול לפער בין כדורגלן ישראלי לעמיתו מאיטליה. פיצה מרובעת לפי משקל עם בצק פריך ואוורירי במיוחד ועם חומרי גלם מעולים מעל. פיצה שיכולה להצמיח לכם שפם.

פרונטו קיוסקו(שוק צפון)

לא כל הנוצץ פריך הוא. הפיצות היפות של פרונטו טעימות למדי, אבל סבלו מבצק שלא הצליח לשאת את משקל התוספות ומקראסט לא מספיק פריך. המרגריטה סחבה כמות נאה של מוצרלה, אבל הייתה עדינה מדי. לעומתה, פיצת הפטריות ומחית הכמהין עם רוטב בשמל הייתה מוגזמת לטובה.

חומוס

אבו אלנבי (רוטשילד אלנבי)

החומוס של אבו אלנבי אסלי בערך כמו השם "אבו אלנבי". החומוס נטחן בתרמומיקס יקר, מוגש בחמגשית משודרגת ועולה בהתאם (29 ש"ח לקומפלט). המרקם של החומוס חלק מדי, ולמעט חריף חביב לא הורגשה בו שום התלהבות. חוץ מזה, מי קורא לבן שלו אלנבי?!

אבו שוקרי (שרונה מרקט)

לא מעט כותרות ליוו את פתיחת הסניף הזה, שמציע מעבר לחומוס גם תבשילים ובעיקר מצרך מאוד חשוב במרקט – מקום נוח לשבת. הממרח טיפה עדין מדי, החריף טעים מאוד והפיתות צלויות על הגריל, פסים והכל. החומוס עצמו (28 ש"ח) חמוד, אבל חמוד לא אומרים על חומוס.

[tmwdfpad]

כספי(שוק צפון)

חומוס לא רע באופן כללי. התיבול שלו עדין ומאוזן באופן יפה, הפיתות בדיוק במרקם ובטמפרטורה הנכונה והפלאפלים פריכים ועסיסיים מבפנים. שמחנו לגלות שהטחינה הסמיכה שפוזרה בכמויות הצדיקה את עצמה. חומוס נורמלי (26 ש"ח) ברמת החייל, מי ידע?

בר דגים

מאסטר פיש (שוק רוטשילד אלנבי)

הדוכן מתרכז בעיקרו בדגים צלויים או מבושלים בצורות שונות: קבב (מעולה), דג בסגנון תוניסאי (בתכלס סנדוויץ' תוניסאי לא מדהים) ודגים על הפלנצ'ה. מבחר חומרי הגלם היה מעט מוגבל, אך כריך הקבב מספק סיבה מספיק טובה לטבול את הרגליים. לא בתוך הסנדוויץ', מגעיל.

פישופ(שרונה מרקט)

דוכן הדגים עם ההיצע הרחב ביותר – החל מדניס ולברק ועד צדפות ולובסטר – והיוקרתי ביותר. האוכל עצמו מבוסס על חומרי הגלם הרבים ומפיק מנות טובות ומיוחדות: סביצ'ה הטונה (מעולה) ומעורב פירות הים (קלישאה, אבל חביבה) הצדיקו את הרס הדגה של הים התיכון.

בר דגים (שוק צפון)

גם פה לא פספסו את גל הפיש אנד צ'יפס, אבל כן פספסו במנות הטריות: הרבה רעיונות טובים – המבורגר מנתח סלמון או שווארמת דג בסלט עשבי תיבול – אבל הדגים עצמם היו מעט יבשים ואנמיים. יש עוד הרבה דגים בים.

ירקות

משק 79 (שוק רוטשילד אלנבי)

ירקות טריים הם לאו דווקא הדבר הראשון שהייתם קונים באלנבי, ולכן הגיוני שמדובר בירקנייה צנועה יחסית. הירקות מגיעים ממשק 79 שבעין יהב ויש בה כל מה שהייתם מצפים מירקנייה בשוק אוכל ממותג – כרובית־ברוקולי, גזרים בצבעים וטוויסט חביב של פרחי מאכל. לא, לא חמציצים.

טעם הפרי והירק (שרונה מרקט)

ירקנייה שההיצע בה עומד ביחס הפוך לגודלה – קטנה אך עמוסה בהפתעות קולינריות: ביצי שליו, פטריות שיטאקי טריות וגם שום שחור, למקרה שבא לכם על אפליה מתקנת. גם פה צצה לה הכרובית־ברוקולי. היא כנראה עוקבת אחרינו.

נוי השדה (שוק צפון)

מיקומה המרכזי של הירקנייה נדמה כאילו היא נבנתה ברמת החייל כשתל אביב עוד הייתה אחוזת בית, מה שהופך אותה ללב השוק. היא לא מסתפקת בלהיות הירקנייה הגדולה מבין השלוש ומציעה מגשי פירות ומשלוחים, למקרה שאתם תקועים במשרד ובמאנץ' לכרובית־ברוקולי. כן, שוב היא.

מיצים

פרסיליה (שוק רוטשילד אלנבי)

מעבר לכך שאנחנו בשוק שהם פספסו את ההזדמנות לקרוא לעצמם "פרי־סיליה", מדובר בדוכן שייקים יחסית סטנדרטי, אך להגנתו יאמר שהוא גם הזול מבין השלושה שבדקנו – מיצים טריים ב־12 ש"ח ושייקים ב־25 ש"ח. לא שאלנו אם יש קולה זירו.

דרינק איט (שרונה מרקט)

המיצים של דרינק איט מבוססים על שש חליטות מיץ, שלהן מתווספים מיצים טריים ליצירת תערובת מורכבת יותר מהמיץ היומיומי שלכם. המיץ (15 ש"ח) לא מתוק מדי, תודה לאל.

ג'וסו(שוק צפון)

המיצייה של רותי רוסו היא הראשונה בארץ שהשתמשה בשיטת הכבישה הקרה, וזה מורגש. למיצים שטעמנו היה טעם, ובכן… של הירק שהם נסחטו ממנו. בקבוק מיץ יעלה לכם 18 ש"ח ושייק 23 ש"ח. קחו גם שוט של ג'ינג'ר טרי, למקרה שאתם כועסים על הסינוסים שלכם.

בירה

ביר בוקס (שוק רוטשילד אלנבי)

אם חיפשתם מקום לשתות בו באלנבי (לא שחסרים מקומות לשתות באלנבי) זאת תהיה כנראה אחת האופציות הזולות ביותר. שליש מהחבית תעלה בין 10 ש"ח (מכבי, עלמה) ל־18 ש"ח (פאולנר, בקס, הובגובלין וג'מס), ויש גם יותר מ־130 בקבוקי בירה. כלומר סוגים שונים, לא רק גולדסטאר.

ביר מרקט (שרונה מרקט)

הדוכן הקטנטן שמתחבא בקצה השוק עמוס בבירות בוטיק ישראליות. תוכלו לתפוס בקבוק שהגיע כמוכם מהפריפריה לעיר הגדולה או לאסוף כוס בגודל שנע בין רבע ליטר (20 ש"ח) לליטר וחצי (90 ש"ח) במקרה שאתם יוצאים לטיול שנתי ורוצים לשמור על מאזן נוזלים חיובי.

ג'מס (שוק צפון)

בדוכן של ג'מס מגישים – קבלו את זה – אך ורק ג'מס. המבשלה הפתח תקוואית מציעה שמונה סוגים של בירה, נחשו מאיזה מותג. מעבר לכך, זהו דוכן האלכוהול היחיד מבין השלושה שמציע אוכל שהולך טוב עם בירה, למשל נקניקיות, רוסטביף וסלופי ג'ו. למעשה נראה שהלקוחות התמקדו בעיקר באוכל. ילדים.

רק אצלנו

פלאו (שוק רוטשילד אלנבי)

הדוכן הראשון בארץ שמיועד לאופנת הפלאו, או כפי שאנחנו קוראים לה – טבעונות לקרניבורים. עבור הפלאוליסטים, שמתמודדים עם מבחר מועט, מדובר בפתרון נהדר: אנטרקוט צרוב על הפלנצ'ה או חתיכות פרגית איכותית על מצע כרובית, שהייתה מעט מבושלת מדי. מומלץ לציידים, פחות ללקטים.

קפטן קארי(שרונה מרקט)

הדוכן ההודי המדובר של יונתן רושפלד מציג מנות יפות במיוחד, לא דבר מובן מאליו כשמדובר באוכל הודי, עם הפתעות כמו בצל פריך בטמפורה ופצפוצי אורז תפוח. הפאניר עסיסי והבקר החריף הצדיק שחיטה של פרה קדושה. קצת כמו לטוס להודו מבלי להזדקק לחילוץ מחיליק.

רק היום(שוק צפון)

הדוכן של השף אבנר לסקין ושותפיו מתבסס על מנות שמשתנות לפי התוצרת, החשק ובעיקר היצירתיות. גישת המקום בנויה על מתן במה לחומרי גלם טריים (וזה מורגש) בלי ליפול לקלישאות. הכרוב הצלוי על מצע יוגורט יגרום גם לקרניבורים להתבלבל, והמסבחה עם תבשיל הבשר תעשה אותו הדבר לצמחונים.

שורה תחתונה

שוק רוטשילד אלנבי

השוק הצעיר ברשימה עדיין לא מגובש לחלוטין, אבל זה בסדר. תנו לו קצת זמן. דוכן ראמן לוהט ובר זול ומגוון נותנים אופטימיות לעתיד. השאלה היא אם השוק ישרוד את התחרות – לא רק מול שוקי האוכל האחרים, אלא גם מול המסעדות הרבות במרכז העיר.

שרונה מרקט

תל אביבים (וגם אנחנו) אוהבים להתנשא על שרונה, אבל תוכלו למצוא שם בר דגים מעולה ופיצה מהטובות בעיר, וזה עוד בלי שציינו את פושון או את באשר. על אף הנטייה הטבעית לחשוד במקום שמגייס אליו מגוון שפים מפורסמים, במבחן התוצאה המהלך מוצדק. כנראה השוק שהכי מצדיק את הקונספט והמיתוג.

שוק צפון

עם קהל יעד של משפחות מרמת החייל וההייטקיסטים שסביב, מפתיע לגלות ששוק צפון הוא שוק עם מגוון אופציות לא רעות, גם כמקום לאכול וגם להשלמת קניות. "רק היום" שווה את הנסיעה לרמת החייל, ואם אתם כבר באזור אל תשכחו לקנות כרובית־ברוקולי.

• אוכלים שותים
• פרונטו קיוסק
• ג'וסו
• מיאזקי
• הירו ראמן
• רוסטיקו
• שוק צפון
• אוליברי
• שרונה מרקט
• שוק אלנבי רוטשילד
• חדשות האוכל
• חומוס

• Facebook
• Twitter
• Email

זה היה רק עניין של זמן עד שאהרוני יחליט לשכפל את ההצלחה של דוכן הראמן שלו,הירו ראמן, בשרונה מרקט. אם יצא לכם להגיע לשוק המקורה במתחם שרונה במטרה לטעום מהראמן עם הכי הרבה באזז בעיר, ככל הנראה נאלצתם לעמוד לפחות רבע שעה בתור הארוך.

תל אביב כל כך חיכתה לראמן עד שאהרוני הבין שדוכן קטן פשוט לא עומד בביקוש. "אנחנו עומדים לפתוח מקום חדש שכולו יהיה מוקדש לראמן בשילוב סאקה בר" הוא מספר בהתרגשות. "זה לא יהיה דוכן וגם לא ממש מסעדה, אלא מקום תחוּם שיעמוד בפני עצמו".

אהרוני, מחלוצי המטבח העילי בישראל, ומהראשונים להפיץ את בשורת המטבח הסיני בארץ, חזר לסצנת המסעדנות לאחר שנים שבהם התמקד בעשייה טלוויזיונית, כתיבת ספרים וטורים, וייעוץ קולינרי למסעדות. במקום החדש, שימוקם מול מסעדת טאקרייה המקסיקנית בדרום העיר, יתווספו לתפריט הראמן המוכר גרסאות חדשות לצד מנות ראשונות שלא מופיעות בדוכן בשרונה מרקט. "בראשונות יהיו כיסונים מאודים מכל מיני סוגים וסלטים חדשים. לראמנים נוסיף ראמן ברווז וחזיר. זה משמח מאוד".

בנוסף לראמנים החדשים, אהרוני מתכנן להקים באותו המקום סאקה־בר עם עשרות סוגי סאקה. האם העיר מוכנה לשדרוג הקולינרי־תרבותי? אם לשפוט על פי פתיחתה וסגירתה המהירה שלמסעדת סאקאילפני שנתיים, לא בטוח. אם לשפוט על פי ההצלחה של אהרוני, אנחנו מתחילים להתאמן עם צ'ייסרים כבר מעכשיו.

• אוכלים שותים
• הירו ראמן
• הירו
• שרונה מרקט
• ראמן
• גן החשמל
• חדשות האוכל
• ישראל אהרוני