טיון אין עם אורון קיי \\ שוב הדיסקו כאן

תעודת זהות

אורון (קנלשטיין) קיי (33), במקור מראשון לציון, קיבל את המגבר והמיקסר הראשונים שלו כבר לבר מצווה בגיל 13. ברגע שהוא גילה שדיג'יי זה דבר – הוא הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות. "אני לא בדיוק יודע להגיד איך הגעתי לזה אבל כבר בגיל 12-13 התעניינתי במוזיקה אלקטרונית והסאונד הזה דיבר אליי. הייתי עושה מסיבות כיתה לחברים, וימי הולדת לאחים הקטנים שלהם ותוך כדי אוסף מגזינים כמו עכבר העיר. העמקתי את הידע שלי, מיקססתי סגנונות והתחלתי לחקור יותר ויותר".

"אחרי הצבא קיבלתי את הגיג הראשון שלי, ברדיו איפיג'יבי. זה היה ליין בימי רביעי של טוקר, לייז, אוריה קלפטר ועוד. נהייתי מתישהו בן בית באלפאבית, ולהיות רזידנט שם הוביל אותי לחברות עם איתן ניר שדרכו נכנסתי גם לחבורה של אי בודד. הייתה גם את התקופה של הפריפריה בויז עם משה אבוטבול ותומר אלמוג; זה היה שלב ביניים שנוצר מתוך הגרעין המוזיקלי שהתגבש באותה תקופה מתוך הבילויים במסיבות. את תומר למשל הכרתי בקטע חנוני ואפילו קצת סוטה, דרך תוכנת מוזיקה שיתופית שנקראת סולסיק. אחרי זה החברות יצאה מהעולם הווירטואלי ולתוך הרחבה ואז גם לעמדה".

PAG-האג

"החיבור עם ליין הפאג, הביא עמו חוויות מטורפות כמו לנגן במצעד הגאווה על משאית ואחרי זה בבמה המרכזית לצד פרפורמנס וזה היה באמת לא נורמלי. בשבילי זה היה מאוד טבעי, כי החיבור שלי לאלקטרוני מגיע מהקהילה, זה היה הבסיס שלי: אם זה ללכת למסיבות גייז או לשמוע דיסקים של עופרה (עופר ניסים); זו המוזיקה שצרכתי כבר מגיל צעיר. כשהליין עבר לאלפא, הם התעניינו בי וזו הייתה הגשמת חלום עבורי לנגן בליין כזה".

לא הרבה יודעים על אורון, אבל בין ראשון לחמישי, הוא עובד יחד עם אבא שלו במפעל לארונות בגדים ורהיטים. "רוב היום אני בעצם עוסק בזה", הוא מספר, "כשאנשים מגלים את זה עליי, זה תמיד מפתיע אותם אבל מבחינת השילוב עם חיי הלילה זה עובד לי. זה נותן לי את האופציה להתפתח בתור דיג׳יי כשבמקביל, יש לי הכנסה יציבה שממלאת לי את הלו"ז וזה חשוב. אם הייתי נותן עצה אחת לדיג׳יי מתחיל זה 'תשיג עבודה', שהמוזיקה לא תגיע ממקום של הישרדות. אם דיג'יי נהיה גדול, הוא יכול להפסיק את הדיי ג'וב ולהתמקד במוזיקה אבל זה הרבה יותר קל לעשות את זה ככה מאשר הפוך".

אין קץ

"בקורונה הייתי במנוחה אבל עדיין התעדכנתי. מגניב אותי לראות לאן דברים הולכים עכשיו בחיי הלילה ובמוזיקה בפרט. באופן אישי, חזרתי כשההיילייט עבורי הוא לנגן כמה שיותר דיסקו, שילוב של שירים 'רקידים' וקטעים אינסטרומנטליים. יש לי הרגשה שיש שינוי בקהל התל אביבי עכשיו, הוא ברובו עדיין מעודכן, כיפי, צורך מוזיקה באופן קבוע ודי באיזי, כזה שלא תמיד מחפש רק הרמות. מצד שני, אחרי הקורונה, יותר אנשים מגרעין הבליינים נהיו בעצמם מפיקי מסיבות, דיג'יים, בעלי ליינים ונשארו פחות אנשים בנוף של חיי הלילה שהם נטו קהל". לדבריו, אנשים פחות מחפשים בימים אלה את האפל: "יש שינוי פאזה, הקהל בא יותר פתוח, מחפש את האור ולא את החושך ושם נכנס הדיסקו וגם אני". את המסקנות האלו הוא גם מיישם בליין החדש בימי רביעי בדרמה.

בסוף שבוע הבא תוכלו לתפוס אותו במגה ליין 'אי בודד', תוך כדי הזעה ושכשוך במים. כיף גדול. "הייתי מגיע למסיבות ונהייתי פעיל. החבורה של אי בודד היו כמוני, בחבורה של האלפאבית המקורית, וחיזקתי שם את הקשרים אבל עדיין היו כמה סירובים בדרך עד שקיבלתי ספוט באי בודד. אחד הסטים הכי טובים בחיי היו שם, בבוקר לקראת 10-11, היה לי פשוט מושלם וזה נגמר בגרסה שלי לשיר 'אין קץ לילדות' של ברי סחרוף. לשמחתי, אי בודד חוזר, ב-9.7 בפארק המים, ואני בטוח שאצליח לשחזר את התחושה. אני מתרגש לקראת זה".

5 טראקים נבחרים

אורון קיי ינגן באי בודד הקרוב שיתקיים בשישי ה-9.7 בנווה ים.להזמנת כרטיסים

• טיים אאוט\טיון אין
• אי בודד
• אלפאבית
• פאג
• דיג'יי

טיון אין עם אלה גוטמן \\ מניו אייג' לטראנסים

תעודת זהות

בגיל 15 נחשפה אלה גוטמן, הכוהנת הראשונה של העמדה, למוזיקת ניו אייג׳, לסגנון הבאוהאוס וללהקות כמו ג'וי דיוויז'ן וזה קרה לגמרי במקרה. היא חזרה לארץ אחרי טיול בלונדון וחיפשה את זה פה. כלומר, את המוזיקה משם. בתור באר-שבעית, הייתה מבלה במועדון הבלונטק ותופסת טרמפים לתל אביב. כאן בעיר בילתה במועדון הפינגווין. ההתאהבות שלה במוזיקה הייתה חזקה ומהירה. בתחילת הקריירה קראו לה גימיק אבל מהר מאוד היא הוכיחה את עצמה והמפלט הפרטי שלה הוא בחדר השידור בזמן תכנית הרדיו שלה.

"מה שיפה במוזיקה בכלל, זה החיבור לאנשים שאילולא המוזיקה, לא היית מכירה אותם בכלל", מספרת גוטמן, "ככה הכרתי את כל החבורה שבדיעבד מאוד השפיעה על הסגנון המוזיקלי שלי, דרך אנשים שבילו איתי והתחברנו על בסיס המוזיקה שהתפתחה לז׳אנרים שונים והאחד שאני המשכתי אתו – הטראנס".

באר שבע>>ירושלים>>תל אביב

כשסיימה את שירותה הצבאי נסעה לחפש את עצמה בארה"ב – אבל לא מצאה. "כשחזרתי, גיליתי שפתחו רדיו בבאר שבע ובגלל שרציתי ללמוד תקשורת, זה נראה לי מאוד טבעי ללכת לשם. אז הלכתי וביקשתי לשדר וכמובן שלא הסכימו כי מי הייתי בכלל. אבל הייתי נחושה מאוד אז חזרתי וחזרתי וחזרתי עד שנתנו לי ספוט שידור". לאחר מכן היא התקדמה לעוד משבצת, שם הייתה לה כבר את האופציה להביע את עצמה מוזיקלית ובשנת 1994, הגיעה ההזדמנות לה קיוותה. "שלומי אדלר התקשר לרדיו, הוא היה אז כתב עיתונות והוא אמר שמחפשים שדרנית ברשת ג׳ ושהוא חושב שאני מתאימה! הוא הסביר לי מה לעשות ושלחתי קלטות שידורי דמו וכשהגעתי לשם, גיליתי ששידור הניסיון זה בעצם לייב ברדיו בשש בערב אחרי רובינזון שהיה אז אחד השדרנים החזקים והמבריקים. זה היה מרגש מאוד, שידור שהוא רק מוזיקה שאני אוהבת, האוס וטכנו וטראנס ובתום השידור, הודיעו לי שהתקבלתי ועברתי לגור בירושלים ולשדר שם".

הדרך של גוטמן מאותו שידור בבאר שבע ועד לתכנית משלה נסללה בזכות העקשנות שלה. רק לאחר מכן, בעלי מועדונים וליינים מחיי הלילה ביקשו ממנה להגיע ולשים את אותה המוזיקה שהיא משדרת – ברחבה. "הייתי כל כך בטוחה בעצמי שאמרתי ׳מה זה בייסיק, ברור שאני יכולה׳ ואז הבנתי את המרחק בין לשדר בלילה לבין לתקלט, וזה שנות אור. אבל מאוד אהבתי את ההבדל בין לשבת לבד בידיעה שאנשים מאזינים לי – לבין לראות את האפקט על קהל אז החלטתי לעשות את זה בצורה מקצועית".

"ביקשתי מחברים שילמדו אותי לתקלט והתאמנתי שעות בבית. רציתי להיות הכי טובה. באר שבע הייתה העיר הראשונה שהביאה את הכבלים ויום אחד פתחתי טלוויזיה, שמתי M.T.V ופתאום אני רואה סרטון של פסטיבל בברלין, מצעד האהבה. פשוט ידעתי ישר שלשם אני רוצה להגיע. ב-97 התחלתי לנגן בחו"ל – בהולנד ובדרום אפריקה וב-98 עשו את מצעד האהבה הראשון בארץ. ב-99 כבר ניגנתי באפטר של המצעד פה והיו אנשים מברלין שהזמינו אותי לנגן שם במצעד בשנת 2000, החלום התגשם ומשם נפתח לי העולם וניגנתי בפסטיבלים גדולים בארה״ב ובאוסטריה".

מיצוי, שחיקה וחזרה

"ב-2002 התרחקתי מהעמדה. הגעתי למיצוי אחרי שהגשמתי את החלום הגדול ופתאום איבדתי את המטרה. עם כל האהבה למוזיקה, הרגשתי שאין לי יעד. קיפלתי את הפטיפונים ותרמתי את כל התקליטים וכמה שנים אחר כך, ב-2006, חזרתי אבל בווליום מאוד נמוך. ב-2016 התקשר אליי רועי פריצי פרידמן ואמר לי שהוא עושה יומולדת בברקפסט ושאני חייבת לבוא לנגן. למרות שלא כל כך רציתי, הוא היה משכנע מאוד. באירוע שלו, במועדון, מאחורי העמדה, נפלה לי ההבנה שאני לא יכולה לעזוב את זה ולא משנה כמה אני אתכחש – זה המקום שלי. אחרי זה כבר ביקשתי מאמוץ טוקטלי לנהל אותי ואת הבוקינג שלי והכל חזר באינטנסיביות". זה במקביל כמובן לעשייתה ברדיו שנמשכה והיא "לא יודעת מה היתה עושה בלי זה".

ושוב: סטופ. ופליי

"בקורונה כמובן לא עשיתי כלום שזה לא היה רע – זה היה רע מאוד. אני בנאדם של עשייה ואני לא ידעתי לשבת בבית – אבל זה מה שלמדתי מהתקופה. למזלי לא קרסתי, כי היה לי את הרדיו. הרבה אמנים הם חרדתיים מטבעם וזה מאוד קשה לנו לא להופיע ולעסוק בתחומנו; זה כמו להיות סוללה בלי מטען. זה גרם לי ללמוד לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ומתוך התקופה נולדו תוכניות לשנתיים הבאות שאת חלקם עדיין אסור לי לגלות".

גוטמן חזרה להיות עסוקה תוך כדי ניהול חיי משפחה מלאים כשהיא לא מתקלטת או משדרת. בחמישי (היום) היא תתחיל בלייטהאוס ולאחר מכך תעבור לארט קלאב. בשישי בצהריים היא כבר באשקלון ואחר הצהריים בבאר שבע ובשישי הבא במרפסת ברמת ישי. "בגדול, אני עובדת על מופע שמשלב את אחת מלהקות המחול יחד עם סיפור החיים שלי. המטרה היא להעביר אותו במוזיקה ובשפה של ריקוד מודרני יחד עם וידאו ארט, רקדנים וכמובן דיג׳יי. זו עבודה שהתחילה בקורונה וזה מאוד מרגש". לסיכום היא מציינת כי "בסופו של דבר זה גם שואו ביזנס, אנשים משלמים כסף בכניסה ואת לא יכולה לבוא ולא להביא את עצמך לגמרי. זו עבודה קשה ואני תמיד זוכרת ששום דבר לא מגיע לי וכל גיג הוא חד פעמי. אם אני אהיה חרא, לא יזמינו אותי עוד פעם".

5 טראקים נבחרים

1. טראק קורונה שעזר לי למצב רוח ואופטימיות

2. שיר שהוא מוטו לחיים מאז שאני ילדה. דבר שאמא שלי תמיד אמרה לי

3. אלבום אהוב במיוחד

4. שיר כשאני צריכה השראה

5. השיר שהכי מרים לי. אין לי הסבר. פשוט עושה לי את זה ביג טיים

• טיים אאוט\טיון אין
• חיי לילה
• דיג'ייז
• דיג'יי
• מצעד הגאווה

טיון אין עם שגיא קריב \\ חופשי ומאושר

תעודת זהות

שגיא קריב (46), בזוגיות ארוכת שנים + תאומות בנות 10. הוא מספר לנו על הימים שבנים לא הורידו חולצה בקלאב והלכו הביתה ב-5, על מסיבות הגאווה הענקיות בביתן 1 בגני התערוכה וגם על הרמיקס שעשה לנטע ברזילי. הוא חוזה שמצעד הגאווה הקרוב יהיה אינטימי יותר, עם פוקוס על מה שבאמת חשוב וקסום. הוא אגב, בכלל יהיה בסן פרנסיסקו במסיבת הפרייד המרכזית שם. לא רע.

"אני מוזיקאי מגיל צעיר. מאז שאני זוכר את עצמי התעסקתי במוזיקה. התחלתי על הפסנתר. רוב החיים ניגנתי משמיעה ובגיל יחסית מאוחר למדתי באופן יותר מסודר. מוזיקה אלקטרונית והפקה משכו אותי במשך הרבה זמן אבל לא היו לי את האמצעים בזמנו לעסוק בזה כי זה דרש אולפנים גדולים ומקצועיים. ברגע שזה התאפשר לי, והייתה את האופציה להקים אולפן ביתי – התמקדתי בזה".

ויוה פוראבר

"בהתחלה ראיתי את עצמי כמפיק מוזיקלי ובערך ב-2010 הגיעה הצעה מחבר לנגן בליין בשם 'ביף ג׳רקי'. הייתי הדיג'יי הראשון בליין הזה שקיים עד היום. באותה תקופה, המוזיקה שניגנתי הייתה יותר דארקית, פרוגרסיב וטכנו ואז עברתי בהדרגה להיות רזידנט של הליין שאני מנגן בו עד היום – פוראבר תל אביב. הקו המוזיקלי בפוראבר הוא יותר שמח, ווקלי וככה גם אני התפתחתי לכיוון קצת שונה".

"המסיבות של פוראבר התפתחו לנגד עינינו בצורה מטורפת. בסביבות 2015 התחלתי להסתובב ולנגן בעולם. ראיתי מסיבות באירופה, מקסיקו וברזיל, והקהל שם היה שונה ממה שהכרנו בארץ. אלו היו מסיבות שנמשכו שעות רבות והקהל היה מרים וקופץ לעומת מה שהיה אז בתל אביב, כשמסיבות היו נגמרות ב-4-5 לפנות בוקר עם אווירה אחרת. בנים לא היו מורידים חולצות. בשנים האחרונות, המסיבות הלכו וגדלו, הביאו המון קהל צעיר מכל מיני מקומות, הגיעו ערבים למסיבות שפעם פחות היו יוצאים – וגם משהו באנרגיות השתנה. המסיבה היום היא חופשית, מאפשרת וכיפית, אנשים באים לשמוח ולהרים".

גאווה עם אנה זק (זה חזק)

"את בן הזוג שלי הכרתי במצעד הראשון שהיה בתל אביב ומאז בכל שנה, גם כשהיינו רק שנינו וגם מאז שיש לנו את הילדות, אנחנו לא מפספסים. השנה, לצערי, בגלל שדחו את הגאווה, לא אהיה בארץ אלא בסן פרנסיסקו. הפעם המצעד יהיה אחרת: אחרי הקורונה הולך להיות פה סופ״ש מאוד מקומי ואני חושב שיש בזה קסם. כמויות התיירים שיש פה בדרך כלל, כמו בשנים שהיו, מוציאות את הפוקוס ממה שחשוב לפעמים ואני חושב שזה יחזיר אותנו לעיקר; לכך שתל אביבים יוכלו להיות ביחד, לחגוג ולחבק אחרי השנה הזו שעברנו. כיף שזה בכלל מתאפשר. אני חושב שיש משהו מאוד נחמד בקונסטלציה הזו ויהיו לנו מספיק פריידים שתיירים יגיעו אליהם בהמשך".

"מסיבת הגאווה היא תמיד ההיילייט, כמובן. בדרך כלל הן היו באומן 17 אבל בשנתיים האחרונות עשינו אותן בביתן 1 כדי להכיל את השואו. יש במה ענקית וההתייחסות שלי לזה בתור דיג׳יי היא אחרת. נאמבר הפתיחה הוא מאוד מושקע: הרבה מאמצים, מחשבה ואנרגיה באים לידי ביטוי על הבמה למשהו ייחודי וחד פעמי שדורש הכנה של חודשים. בשנה שלפני הקורונה, הבאנו את נטע ברזילי שזכתה באירוויזיון להופיע בליין ואני עשיתי לה את הרמיקס הרשמי. זו הייתה חוויה מדהימה והפקה מוצלחת. כמות האנשים והתיירים מאפשרת להגדיל את האירועים אבל השנה, גם בגלל שאני לא אהיה, הקדמנו את האירוע ל-12.6 וזה יהיה במועדון בראשון לציון שהוא קצת יותר גדול מהאומן. במסיבה נשיק את שיר הגאווה שלנו יחד עם אנה זק שתופיע על הבמה וגם הכנו עוד הפתעות".

מפתח תוכנה ביום, דיג'יי בלילה

"כל נושא של המוזיקה היה תחביב. למדתי בכלל מדעי המחשב ועבדתי בתור מפתח תוכנה. כשהתחלתי לעבוד כדיג׳יי, ירדתי קצת באחוזי המשרה ומאז אני עושה את שניהם במקביל. הדיי ג׳וב הציל אותי בקורונה, כשלא היה לנו את חיי הלילה. אני בנאדם של שילובים, אני אוהב שיש לי את העבודה ואת המוזיקה וכמובן את המשפחה שמאזנת את כל הדבר הזה. מאוד קל ללכת לאיבוד בתחום היצירה בכלל ובחיי הלילה בפרט אז באיזשהו מקום, אני יצרתי לעצמי את המסגרות האלו שנוחות לי כדי להישאר בתוך המסגרת".

5 טראקים נבחרים

1. בגיל 15 יצאתי בפעם הראשונה למועדון ונחשפתי למערכת סאונד עוצמתית. הקטע הזה בדיוק השתחרר ונגנו אותו כמה פעמים במהלך הערב. כשהקיק נכנס זה הרגע שבו התאהבתי בחיי הלילה

2. אחד מהשירים שאני הכי אוהב בעולם. התאהבות משמיעה ראשונה

3. השיר הזה פוגש אותי בכל תחנה בחיי בה אני מביט אחורה לתקופות צעירות יותר ומבין עד כמה ראיתי דברים אחרת

4. השיר אולי הכי יפה בעברית. כשהכרתי את בן הזוג שרתי לו למשיבון בליווי פסנתר

5. אם צריך לבחור טרק אלקטרוני אחד שאהוב עליי במיוחד, זה זה. המלודיה הפשוטה מרגשת אותי בכל פעם מחדש

• טיים אאוט\טיון אין
• דיג'יי
• מסיבות
• חיי לילה
• מצעד הגאווה
• מצעד הגאווה

טיון אין עם משה אבוטבול \\ מעדיף לספר לנו סיפור

תעודת זהות

משה אבוטבול (30), יליד אשדוד, נולד להורים חירשים-אילמים ועדיין מוזיקה ליוותה אותו כל חייו. הוא סיפר לנו על האהבה לחפור ממש עמוק (במוזיקה) ועל חמש השניות הכי ארוכות בחייו. הקורונה גרמה לו בדומה לאחרים לשבת על התחת ולהתפתח מוזיקלית, הוא התחיל לעבוד במשרד פרסום והוא גם הדי-ג'יי הראשון במדור שלנו (ככל שאנחנו יודעים) שנדבק בקורונה (והחלים).

"גדלתי בבית להורים חירשים אילמים, אבל יש לי שני אחים ואחות גדולים ממני ששמעו הרבה מוזיקה בבית: מייקל ג׳קסון, ג׳ורג׳ מייקל ומיקס מהאייטיז והניינטיז, אז תמיד הייתי סביב מוזיקה למרות המגבלה של ההורים. בגיל 16, הייתי מפיק מסיבות מטאל ורוק וגם דיג׳יי כבר, בעיקר בפופאי שזה מקום בראשון לציון. כשהתבגרתי, הייתי נוסע למסיבות טבע של מוזיקת פרוגרסיב, בעיקר הפקות של האימפריה השלישית. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מאחורי העמדה וכשהשתחררתי מהצבא, עברתי לתל אביב והמקום הראשון שנתן לי במה היה המיכטרוניקס".

"הקשר עם ההורים תמיד היה טוב. אמא שלי תומכת בכל מה שאני עושה, היא תמיד תגיד לי אמן, למרות שלא שמעה מה שאני עושה ומנגן – היא חיה מהסיפורים". לא רק על הקשר עם ההורים דיברנו, אבוטבול מנגן כבר הרבה שנים וברקורד שלו שילובים שתפסו מקום בלא מעט ליינאפים כמו הקשר עם אורון קיי: "החברות עם אורון התחילה במיכטרוניקס שם ניגנו גם עם תומר אלמוג, נקראנו 'פריפריה בויז' ומאז גיליתי שאני ואורון יושבים כמעט על אותו טעם מוזיקלי ויש לנו חיבור מעולה".

הקסם של משה

"הסגנון שלי היום לא מוגדר, הפסקתי עם זה. מה שאני רוצה זה לספר סיפור. אז כשאני מכין סט, אני פורס את הדברים לאורך התקלוט, על הרבה גוונים ואני מרגיש את הקהל והאנרגיה – ככה אני יודע מה אני רוצה לעשות. חשוב לי לתת ערך מוסף לסט, לשים קטע אחרי קטע זה קל, לבנות סיפור זה קצת אחרת. אין משהו חדש שאני מפספס, אני חופר ממש עמוק ומתאים את עצמי ואת הסט למקום. אני משתדל להיות מאוד רגיש לקהל וחושב שלושה-ארבעה קטעים קדימה וזה כל הקסם".

מה הרגע שהבנת שאתה במקום הנכון?
"לפני הקורונה, באחד הסטים הכי טובים שהיו לי אי פעם. זו היתה מסיבה של האי בודד בפורים. תקלטתי והרגשתי כל כך טוב עם עצמי, הכל שם התחבר לי בצורה שאני לא יכול להסביר במילים. לשם נועדתי, לרגעים כאלה".

פדיחה שזכורה לך במיוחד?
"ניגנתי סגירה באלפבית לפני כ-4 שנים עם קרני שמש שנכנסות מהחלון ואני עף על החיים שלי, זה היה בערך ב-11 בבוקר. ניגנתי כבר מלא שעות ואני שיכור. שמעתי קטע באזניות והנהנתי עם הראש ופתאום אני רואה שהקהל לא זז יותר. הורדתי את האוזניות וקלטתי שאין מוזיקה. רק אני שומע אותה באוזניות ושכחתי להרים את הפיידר. אחראי המשמרת רץ אלי ומעלה את הפיידר. זה היה עניין של כ-5 שניות אבל זה הרגיש כמו נצח. אני יכול רק לדמיין שהקהל חשב שהמסיבה נגמרה והתבאס".

טיים אאוט-קורונה

"קודם כל היתה לי קורונה! עברתי תהליך מסוים שהושיב אותי בבית. עשיתי הרבה מוזיקה וגם החלטתי לפתוח את הראש לאפיקים אחרים שהם לא מוזיקה. לקחתי קורס של קידום בגוגל ואחרי זה של אי-קומרס באמזון כי רציתי ללמוד איך להתקדם ולהיכנס לכיוון שהעולם הולך. היום אני עובד בחברת פרסום.

השינוי שהקורונה עשתה זה פשוט – דניאל פרנקל כתב את זה באיזה סטטוס ממש מדויק: 'זה כמו בקבוק שמפניה שניערו והכל יוצא החוצה'. מצד אחד הכל פאן אבל גם נורא אגרסיבי ולא נעים". ועדיין, חשוב לו לציין "שזה מתמתן והולך לחזור למה שהיה. עדיין אשמח אם מקומות שנסגרו ייפתחו בדגש גדול על האלפבית, ואם מדובר על ליינים אז כמובן שאי בודד".

איפה נתפוס אותך בסופ"ש הקרוב?
"בחמישי אני מנגן במיני קלאב בדרמה מ-2:00 ועד הסוף ובשישי בברקפסט עם תור גופר וסטפן בזבז. בקרוב אפתח לייבל שיקרא 'מיס רקורדס' והריליס הראשון יהיה שלי והשני הוא של יוצר מאפריקה ואני סופר מתרגש להתחיל את זה. השותף שלי לכל זה הוא נתי גוזלן (מבעלי הספוטניק וההולי) שיהיה יותר בצד העיצובי ואני יותר על המוזיקה".

5 טראקים נבחרים

1. השיר הכי מושמע בבית משפחת אבוטבול

2. הייתי חזק במטאל בגיל 16 (לא לבעלי לב חלש)

3. השיר ששמעתי הכי הרבה ושתמיד ירגש אותי מחדש

4. ימים ראשונים של התאהבות בהאוס

5. בטופ 10 שלי של 2020 קל

• טיים אאוט\טיון אין
• חיי לילה
• מסיבות
• תקלוט
• תקליטן
• משה אבוטבול

טיון אין עם אלמוג לבר \\ האוס ומיינסטרים ומה שבא

תעודת זהות

אלמוג לבר (26), במקור מחולון, צברה כבר קילומטרז' מרשים בלא מעט ליינים קווירים אבל לא רק. שוחחנו אתה לפני סבב הלחימה האחרון אבל כל עוד לא היו מסיבות, המדור נדם, נראה לנו שבצדק. היא מספרת לנו על עצמה, מציינת שאין לה בעיה עם המילה 'פורח' ושסבבה לה לתקלט מיינסטרים, אבל גם מאוד אוהבת האוס אלקטרוני. ישבנים, זוזו!

רוקדת לבד

"כל חיי הייתי סופר סקרנית בנוגע לחיי הלילה. הרחבה, החושך, המוזיקה, הבאסים והחיבור של הדיג'יי עם הקהל, זה עניין אותי ברמות שאני לא יכולה לתאר״, מספרת אלמוג. "נתתי צ'אנס לכל סוגי המוזיקה והייתי גם יוצאת לבד למסיבות. לקראת השחרור הבנתי שאני צריכה לקחת את החלום ברצינות ולהתחיל לבנות את עצמי כדיג'יית. התאמנתי נון-סטופ, שמעתי סוגי רמיקסים וסטים של דיג'יים מהארץ ומהחו"ל".

לדבריה, הרגע הראשון הגדול שלה בתחילת הדרך "קרה בתקלוט באומן 17, כשאני רק בת 21 ומאחורי העמדה, במגה מסיבה של ליין הדרעק".

ומה עם פאדיחות?
״הגעתי לגיג והשאלה הראשונה ששאלו אותי היתה – 'אם אני הליצן?' לא הבנתי ועניתי: 'מה, אף פעם לא ראית בחורה שמתלבשת צבעוני?', אז הוא ענה: 'דיברתי על הנעליים שלך'. ואז אני קולטת שבאתי עם נעליים לא תואמות! מדדתי אופציות בבית ושכחתי להחליף אחרי שבחרתי. כמובן ששלחתי מהר מונית להביא לי זוג שהוא זוג!".

"כשהתחלתי לתקלט באמת, הייתי חדורת מטרה לנגן בכמה שיותר מקומות. קיבלתי הצעה לנגן במועדון שנסגר, בטיילת, מהגדולים בארץ באותה תקופה. התרגשתי אבל התגברתי על הלחץ ונתתי את כולי. התקלוט עבר בהצלחה ומשם היומן התחיל להתמלא. ניגנתי בכל הארץ באירועי ענק, נהניתי וחייתי את המוזיקה. אני כל כך אוהבת לראות את הקהל רוקד. אני לגמרי מכורה לזה".

הזמנה לחתונה

איך את מתכוננת לתקלוט?
"בתקלוטים קטנים אני דואגת לרענן את האוזן באולפן שלי בבית, אבל לפעמים גם מרשה לעצמי לבוא פריסטייל ולתת לערב לזרום. אם מדובר בתקלוטים גדולים כמו חתונות למשל, אני מתכוננת הרבה לפני, מפגישות ההיכרות והכנת הציוד הנדרש והגיבויים – אני על זה. לכל חתונה אני גם מגיעה עם עוזר שאוסף אותי שאחראי על כל הפרטים הטכניים, סוחב ומרכיב עבורי את הציוד כי בואי, בכל זאת, אני מנגנת על עקבים".

עד כמה הקורונה הרגה לך את הווייב?
״היא די דפקה לכולנו את המוח. אני ניגנתי לעצמי בגג, חיברתי רמקולים כל יום בשקיעה והתפרקתי. כרגע אני מודה על זה שאנחנו בריאים ומעריכה כל רגע אבל התגעגעתי לאנשים! היה ממש חסר לי לנסות את המוזיקה שלי מול קהל ולראות את התגובות, זה הרי הכי מרגש כשיש אנרגיות מטורפות באוויר".

לפני שנתיים אגב העברנו עם אלמוג לילה

למה הכי התגעגעת?
״התגעגעתי להתאים את עצמי לכל רגע. כל אירוע הוא משהו אחר בשבילי: מקום אחר, אנשים אחרים, עדה אחרת – זאת ללא ספק זכות לשמח".

לבר לגמרי מתכננת לפצות על השנה האחרונה בקיץ הבא עלינו לטובה, "עם כפליים אנרגיות וחגיגות, החיוך לא ירד לנו מהפרצוף יותר. הברים, המועדונים, החתונות – הכל חזר". אה, והכי חשוב לה להזמין אתכם למסיבה הבאה שלה בגינה היפה של הפיי ב-5.6. "זאת תהיה מסיבת גאווה באווירת 'עופרה בלי עופרה'". יאללה, תעלי.

5 טראקים נבחרים

1. רמיקס מטריף שזורק אותי אחורה לתקופה שבה גיליתי את מסיבות הפופ

2. שיר ישן של הרדוול מתקופה קשוחה. הייתי שמה אותו בפול-ווליום באוטו ומדמיינת שמנגנת את זה בפסטיבל

3. גדלתי בעיקר על מוזיקה מזרחית והיא חלק בלתי נפרד מחיי

4. אני חושבת שזה בטופ 3 של השירים הכי אהובים עליי בעולם

5. הנרי וניקה הן המרימות הראשיות. כל פעם שמנגנת את השיר הזה יש לי צמרמורות

• טיים אאוט\טיון אין
• מסיבות
• תקלוט
• תקליטן
• האומן 17