Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
המוזות רועמות: פסטיבל הקולנוע הישראלי באל.איי לא עוצר במלחמה
עתיד הקולנוע הישראלי. סרטה של תום נשר, "קרוב אלי". צילום: יח"צ
אחרי שנה של הפוגה בגלל המלחמה, פסטיבל הקולנוע הישראלי של לוס אנג'לס חוזר עם מהדורתו ה-36, כולל הקרנה חגיגית של הנציג הישראלי לאוסקר ("קרוב אליי"), פרס מפעל חיים לשייקה לוי ו-40 סרטים ישראלים שיקבלו את ההזדמנות שלהם לנצוץ בהוליווד
תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל בצרות, כרגיל, והפעם בגלל המלחמה המתמשכת: פחות הפקות יצאו לדרך, הפקות שיצאו לדרך נתקעו בדרך, והפסטיבלים בעולם פחות שמחים מתמיד להציג תוצרת כחול-לבן. באווירה הבינלאומית העוינת הזאת, חוזר פסטיבל הקולנוע הישראלי בלוס אנג'לס לרחובות הוליווד בפעם ה-36 עם מיטב תוצרת הקולנוע של השנה האחרונה, אחרי שבשנה שעברה בוטל בעקבות פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר.
הפסטיבל, מייסודו של איש להקת כוורת מאיר פנינגשטיין, ייפתח ב-13 בנובמבר וייערך עד ה-26 בנובמבר, כשלסרט הפתיחה נבחר "קרוב אליי" של תום נשר, זוכה ארבעה פרסי אופיר והנציג הישראלי לקרב על האוסקר. עוד יוקרנו בפסטיבל הסרטים הישראלים המעולים "שבע ברכות" של איילת מנחמי, "כביש הסרגל" של מיה דרייפוס, הדרמה ההיסטורית "סודה" של ארז תדמור ו"חליסה" של סופי ארטוס, ובסך הכל כ-40 כותרים ביניהם גם סרטים דוקומנטריים וסרטים קצרים.
בערב הפתיחה של הפסטיבל יוענק פרס הוקרה לינון קרייז, הישראלי העומד בראש תאגיד הצעצועים "מאטל" שחתום על "ברבי" ועל "הרובוטריקים", ובערב הנעילה יוענק פרס מפעל חיים לשייקה לוי מ"הגשש החיוור", כשבתווך הרבה קרוזינג ושמוזינג ומסיבות קוקטייל. במרוצת השנים הפך הפסטיבל לאירוע הוליוודי משמעותי, ויחד עם פנינגשטיין מובילים אותו המו"לית והמנכ"לית של מגזין התעשייה "וראייטי", מישל סוברינו-סטירנס, והמפיק ועד התביעה הישראלי ארנון מילצ'ן.
בשיחה עם "וראייטי" התייחס פנינגשטיין אל המלחמה שברקע בדיפלומטיות ואמר ש"הפסטיבל תמיד שמר על סביבה של דיון מכבד ונקודות מבט שונות, כמו גם על היותו לא-מפלגתי. המחשבות והתפילות שלנו עם כל מי שנפגע מהמלחמה. באי הפסטיבל מייצגים את הקהילות המגוונות של לוס אנג'לס שרוצות ללמוד ולהתבדר על ידי מבחר עוצמתי ומרגש של סרטים ישראלים, המציעים חלון נהדר אל התרבות הישראלית" (ובתרגום לאמריקאית: בואו לפסטיבל שלנו, אנחנו חמודים).
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
גברים לבנים אינם יכולים: אמריקה אוהבת סיפורים. וזה סיפור אדיר
פריצה מסחררת. קליאופטרה קולמן ב"קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
הטלוויזיה בארצות הברית נדלקה על דרמות מעולם הספורט, ו"קליפד" מביאה אל המסך את אחת הדרמות הגדולות של העשור הקודם באן.בי.איי, עם קאסט מצוין בהובלתם של אד אוניל, לורנס פישבורן והתגלית הלוהטת קליאופטרה קולמן. אנחנו הרווחנו סדרה מרתקת, משעשעת ומגניבה שכיף לבלות איתה ערב
בכתבה שהתפרסמה בארצות הברית סביב הסכם זכויות השידור החדש של ה-NBA (שיכניס לליגה סכום עתק של 76 מיליארד דולר ב-11 השנים הקרובות), אמר מנהל בכיר ברשת "פוקס" את המשפט הבא: "עולם הבידור הוא ביצה, והספורט הוא הגורם היחיד שעומד יציב".דהיינו, בתוך עולם שבו כבר לא שווה להשקיע בתחומים כמו סדרות או ריאליטי (בגלל הסטרימינג והצפייה הדחויה, והעובדה שאנחנו כבר לא צופים בפרסומות), הדבר היחיד שעדיין עובד ומושך קהל לגופי השידור הוא הספורט – כי כמו החדשות, אי אפשר לראות אותן מאוחר יותר. חייבים להיות שם בשידור חי.
אבל לא רק הספורט עצמו פורח, גם סדרות שעוסקות בספורט הן טרנד פורח cשנים האחרונות בעולם הטלוויזיה. מ"הריקוד האחרון" הדוקומנטרית ששרפה את נטפליקס, "טד לאסו" הסימפטית שהפכה ללהיט הגדול של אפל טי וי ועד "ווינינג טיים" – הסדרה המוצלחת של HBO, שנפחה את נשמתה עקב שביתת התסריטאים הארורה.לרשימה הזאת יש מצטרפת חדשה. קוראים לה "Clipped", מיני סדרה בת שישה פרקים של FX (עכשיו בדיסני+), שעוסקת באחד מסיפורי הספורט הגדולים של העשור האחרון: ההתרסקות של בעלי הלוס אנג'לס קליפרס, דונלד סטרלינג, שנתפס מוקלט בהתבטאויות גזעניות ובעקבותיהן איבד את כל עולמו, וגם את הקבוצה שכמעט והשמיד (אשתו מכרה אותה בשני מיליארד דולר, אז אל תזילו עליו דמעה).
באופן טבעי, מתבקש להשוות אותה לסדרה מהצד השני של הכביש באל.איי, "ווינינג טיים" (ששיבחתי כאן לא פעם, ואפילו הצטערתי על ירידתה המוקדמת מהאוויר), שמשחקת לכאורה על אותו מגרש של "קליפד" – סדרה העוסקת בקבוצה ובבעלים שלה (במקרה של הלייקרס, ג'רי באס המנוח), ובהתמודדות בין השחקנים להנהלה. אבל כאן, בערך, מסתיים הדמיון.
"קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
כי "ווינינג טיים", כשמה, עוסקת בהצלחה. היא עוסקת בצד המואר של עיר המלאכים – קבוצת ה"שואוטיים" של הלייקרס, שהכילה בתוכה כוכבים ודמויות גדולות מהחיים. הקליפרס הם ההפך הגמור – הם המועדון הכושל שלא מנצח, שבדרך כלל רואה את הגב של היריבה העירונית ואף פעם לא לקח אפילו תואר אליפות אחד או התקרב לכזה.כך גם הסדרה: מדובר בטרגדיה ספורטיבית בשני נדבכים: גם הסיפור של הקליפרס, שסוף סוף מתחברת ועושה דברים נכון (כולל המאמן דוק ריברס, שמגיע אחרי אליפות בבוסטון סלטיקס), אבל אז קורסת לתוך עצמה; ומעל הכל הסיפור של סטרלינג, שבנה קבוצה במשך שלושים שנה – רק כדי שברגע אחד ייקרעו ממנו המסכות והוא יירד מהבמה.
"קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
במוקד הסדרה, כמובן, עומדת דמותו של סטרלינג – שמגולמת על ידי אד אוניל. הבחירה באוניל בהחלט מעניינת; מעבר לעובדה שמדובר בשחקן מצוין, יש בה מעין שיקוף על התהליך שעבר הגבר בעולם הטלוויזיה. אוניל לנצח יהיה מזוהה עם דמותו האלמותית של אל באנדי ב"נישואים פלוס"; ואולי סטרלינג, והקריסה שלו, מסמלת גם את העובדה שהבאנדיז של היום (הגברים "של פעם") כבר לא זוכים לתהילה, אלא מסיימים כמו סטרלינג בפח האשפה של ההיסטוריה.
עוד הברקת ליהוק נהדרת היא לורנס פישבורן, שמוכר לרובכם מ"המטריקס", שעושה תפקיד נהדר בתור דוק ריברס – המאמן שניסה להחיות את המותג המת של הקליפרס, וגילה שיש דברים שגדולים אפילו על היכולות שלו. את תפקיד הפריצה אפשר לתת בהחלט לקליאופטרה קולמן (איזה שם, אינעל דינק), בתפקיד הגדול הראשון שלה, שמגלמת את ונסה סטיביאנו, העוזרת של סטרלינג, יד ימינו וגם הרבה יותר מרק יד – שבסופו של דבר גם מפילה אותו אל השאול.
"קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
הסיפור של דונלד סטרלינג והקליפרס (שגם תועד במקור בסרט דוקומנטרי שיצרה רמונה שלבורן, העיתונאית המוערכת מ-ESPN) מעמיד בדילמה לא קטנה את הסאטיריקנים: קצת כמו הניסיון לחקות את מירי רגב, איך לעזאזל מצליחים להגחיך סיפור מגוחך ממילא, בלי לאבד את האמירה החשובה על גברי לבנים זקנים ועשירים? איך אפשר להגזים מחול שדים שהוא ממילא מוגזם בטירוף? חייבים להודות ש"קליפד" עומדת באתגר הזה לא רע. היא מרתקת, משעשעת, זורקת רפרנסים תרבותיים מעולים (למשל המוזיקה), ובעיקר סדרה מרעננת ומגניבה שכיף לבלות איתה ערב.
"קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
למרות ההגדרות מראש, והפיתוי להשוות אותה ל"ווינינג טיים" (כולל השאלה למה לעזאזל לא קראו לזה "לוזינג טיים", זה כסף על הרצפה!) – בסוף היא יותר מזכירה סדרה אחרת של FX שעלתה בדיסני+, על פאם אנדרסון וטומי לי – אותה מודעות עצמית, אותו סיפור כל כך אמריקאי, אותם רגעי קרינג' מתועדים היטב ואותה הנאה מסיפור מוכר.כולם יודעים שאמריקה אוהבת סיפורים, ואין מקום שמייצר סיפורים יותר טוב כמו הספורט. אבל ככה זה עם ה-NBA: כמו שהוא יודע לייצר סיפורי הצלחה גדולים, גם כשיש שם סיפור של כישלון – זו התרסקות מפוארת. מפוארת, לפחות כמו סדרת הספורט הזאת שיוצאת בעיתוי מושלם, רגע לפני גמר ה-NBA.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כמו בסרט: המסעדה התל אביבית שמביאה את שוק הכרמל להוליווד
כן, זה נראה כמו תל אביב. מסעדת כרמל בהוליווד (צילום: אינסטגרם/@carmelmelrose)
דווקא בשבוע שבו ההפגנות הפרו-פלסטיניות בלוס אנג'לס הגיעו לשיאן, נפתחה בסופ"ש בלוקיישן הוליוודי אסטרטגי "כרמל", מסעדה תל אביבית בהווייתה עם שף ישראלי ומשקיעים הוליוודים שלא מפחדים לנופף בגאווה בכור ההיתוך הקולינרי של ישראל. אפילו ב"הוליווד ריפורטר" התרגשו
זה לא סוד שהמטבח הישראלי, עד לפני רגע אחד מהכוחות העולים בקולינריה העולמית, נמצא בצרות מסביב לגלובוס כתוצאה מהמלחמה בעזה וגל האנטישמיות הבינלאומי שהתפרץ בעקבותיה. ברחבי אירופה וגם בארה"ב שפים ישראלים מורידים פרופיל, ומסעדות שנופפו בהתלהבות ב"איזראלי קוויזין" מצמצמות את נוכחות הלאום בתפריטים שלהן, ולכן די מדהים שדווקא עכשיו מרעישה את הוליווד מסעדה ישראלית חדשה שנפתחה בסופ"ש, ורוצה להביא את תל אביב למלרוז אווניו עם כל הגאווה הפטריוטית שבעולם.
למעשה, זה כל כך מדהים שנפתחת מסעדה כזאת בהוליווד – בדיוק בשבוע שבו ההפגנות הפרו-פלסטיניות באל.איי וברחבי ארצות הברית כולה משתלטות על האג'נדה התקשורתית ויום אחרי שב-UCLA נרשמה ההפגנה האלימה ביותר מאז מלחמת וייטנאם עם מאות מעצרים – שהדיווח הראשוני עליה לא מגיע מאתרי האוכל,אלא דווקא מה"הוליווד ריפורטר", אתר חדשות תעשיית הבידור המוביל.
המסעדה היא "כרמל", שנפתחה בלוקיישן אסטרטגי מצוין על מלרוז, ומאחוריה קבוצת מסעדנים ישראלים הפועלים בארצות הברית כבר שנים (ואחראים בין היתר ל"19 קליבלנד" המאוד פופולרית במנהטן ו-"Nua" הכשרה של בברלי הילס) יחד עם משקיעים מבכירי התעשייה ההוליוודית. היא נקראת כמובן על שם השוק הכי מפורסם של תל אביב, ומוביל אותה השף אסף מעוז שאחראי להצלחת "19 קליבלנד" וזכור אולי לוותיקי הסצנה כמי שעבד בישראל עם מאיר אדוני ובדלידה בר.
"כרמל" לא רק שלא מטשטשת את זהותה התל אביבית, היא מצהירה במפורש על כוונתה להביא לצלחת את האידיאל הקוסמופוליטי של כור ההיתוך הישראלי כפי שהוא משתקף במטבחי תל אביב. זה מתנגש חזיתית בניסיון של ילדי woke מבולבלים לטעון שהקולינריה הישראלית נשדדה מהילידים באזור בידי קולוניאליסטים מרושעים, כמובן, ולאנשי "כרמל" יש תשובות טובות.
"זאת בדיחה עצובה", אמר ל"הוליווד ריפורטר" רוני בן ארי, שותף תפעולי וממנהלי המסעדה החדשה, "אנחנו אומה של אנשים שנזרקו החוצה ממדינות בכל רחבי העולם, יצרנו בית לעצמנו והבאנו איתנו את האוכל מהמקומות שנמלטנו מהם. זה בדיוק היופי של המטבח הישראלי". התפריט משקף בהחלט את הטרנדים הנוכחיים של הקולינריה המקומית, עם הרבה עמבה ומטבוחה ולאבנה ואבן יוגורט, במחירים שגם הם מזכירים את תל אביב. כך, למשל, תוכלו ליהנות מאנילוטי בטטה קסביה (28 דולר), שווארמה דג (38 דולר) או האנגר סטייק קבב על לאפה (51 דולר) ולקנח בכנאפה ש"תשלח אתכם בחזרה לירושלים" (18 דולר). נותר רק לראות איך הוליווד תאכל את זה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
זמן סוכר: קולין פארל דורס את המסך בסדרה שתהיו חייבים לראות
קולין פארל, "שוגר" (צילום: יחסי ציבור/אפל TV+)
"שוגר" היא סדרה שתשנה את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על פילם נואר. קולין פארל הוא ג'ון שוגר, בלש עם לב זהב ואסטרטגיית עבודה מעניינת: הוא פשוט ממש נחמד. אם שני הפרקים הראשונים מסמנים את הכיוון, זאת הולכת להיות סדרה מאוד מיוחדת שכמותה טרם נראתה. נמתין במתח
כל מה שאני יודע על ז'אנר הפילם נואר השתנה בפעם הראשונה כשצפיתי בגרסת הבמאי של "בלייד" והתפוצץ לי המוח. בפעם השניה זה קרה לי עם אופרת הראפ הבלשית "העיר הזאת" של עמית אולמן, ג'ימבו ג'יי ואיציק פצצתי. שהתיכו את הז'אנר הקולנועי הוותיק עם ז'אנר המחזמר ושינו לחלוטין את התפיסה שלי לגבי שניהם.ועכשיו בא "שוגר", בכיכובו של קולין פארל באפל TV+, ומשנה את הכל שוב.
את קולין פארל אתם מכירים אולי מהסרט "רוחות אינישרין", או אולי דווקא מהעונה הכי פחות מוצלחת של "בלש אמיתי" ועשרות תפקידים ראשיים אחרים לאורך השנים בשלל סרטי דרמה ואקשן, אבל התפקיד האחרון שלו היה הפינגווין בסרט "הבאטמן", תפקיד שונה מאוד מכל מה שעשה עד היום, ולקח לי זמן להתרגל מחדש לפרצוף האמיתי שלו. אחרי הרבה שנים של דשדוש יחסי, קולין פארל הוא שוב הדבר הכי חם בהוליווד כרגע. זה נחמד לראות שמעריכים כישרון שם, אבל לא כל השחקנים מסוגלים לספק הצלחה אחר הצלחה. לכן "שוגר" הוא נקודה קריטית יחסית בקריירה של פארל, שתקבע אם הוא עומד לזרוח במלוא עוצמתו או להפוך לניקולס קייג'.
ג'ון שוגר, הדמות שמגלם פארל, הוא חוקר פרטי והוא ממש טוב במה שהוא עושה. כמה הוא טוב? בתחילת הפרק הוא עובד על תיק עבור היאקוזה ביפן ואיך שהוא חוזר הוא מקבל קייס ממפיק הוליוודי ידוע שמבקש לאתר את הנכדה שלו שנעלמה. הטקטיקה של ג'ון שוגר בפתרון התעלומות אותן הוא חוקר היא אולי טיפה מורכבת: הוא פשוט אדם ממש ממש נחמד. הטד לאסו של הבלשים הפרטיים, רק בלי השפם ובווליום הרבה יותר נמוך. ברור שיוצר הסדרה, מארק פרוטוסביץ' אוהב מאד את הז'אנר, אבל גם ברור שבאופן מכוון הוא הולך נגד חוקי הז'אנר, לוקח את ארכיטיפ הבלש הקשוח ומחליפה אותו בבלש עם לב זהב שנאלץ להיות קשוח.
אחד הדברים הראשונים שג'ון שוגר מעיד על עצמו היא העובדה שהוא לא אוהב לפגוע באנשים. והוא באמת לא אוהב את זה. אבל הוא יפגע במי שמהווה לו איום אם אין לו ברירה. הוא גם תמיד מנסה לעשות את הצעד הנכון. תשע דקות לתוך הסדרה והוא כבר מוצא את עצמו בשיחה עם נהג מונית ערבי ומציע לו עזרה עם הבת שלו שחולה, ואפילו מוקדם יותר כשהוא אוכל וזבוב מזמזם מעליו – הוא תופס אותו עם צ'ופסטיקס ובמקום להרוג אותו משחרר אותו קצת רחוק יותר. בטריק הזה של סימפתיה עם חרק השתמשו כבר ב"שובר שורות" עם ג'סי והחיפושית, אבל תמיד נחמד כשמשתמשים בו כראוי.
שאר הליהוקים בסדרה גם הם מצוינים. לתפקיד של רובי, המעסיקה של ג'ון, בחרו בקירבי האוול בפטיסט ("עבריינים"), כשלצדהבולט דניס בוטסיקאריס ("סמוך על סול"), וליהוק מפתיע מאוד של איימי ריאן (הולי מ"המשרד") לתפקיד הפאם פאטאל, שעושה עבודה כל כך טובה, כל כך אנושית ופגיעה, שההזדהות איתה אוטומטית. זה נכון גם לגבי הדמות של ג'ון שוגר שמפיצה הילה חמימה של טוב לב שאי אפשר להתנגד לכוח המשיכה שלה.
השאלה "מה היה קורה אם לבלש הקשוח עם לב הזהב היה באמת לב זהב וכוונות טובות" לא הופכת את שוגר לקלילה מדי, כפי שאולי נדמה בתחילת הצפייה. מהר מאוד "שוגר" מבהירה שגם למעשים טובים עם כוונות טובות יש השלכות, וכשכל זה מתווסף לצילום ועריכה מסחררים שעושים שימוש נרחב באלמנטים של פילם נואר – כאלה שכבר כמעט ולא רואים היום בקולנוע (או לפחות לא רואים מבוצע טוב) – זה כבר הופך ליצירה נוספת של אפל TV+ שחייבים לראות.
עבור חובבים אמיתיים של פילם נואר זאת תהיה חוויה מאד מעניינת. השאלות הגדולות, אחרי שני פרקי פתיחה מאוד מבטיחים, הן כמה הסדרה תצליח לכופף את חוקי הז'אנר, כמה הערכים של ג'ון שוגר יעמדו במבחן וכמה הפתעות עוד מחכות במהלכה (נהמר: הרבה). אם "שוגר" תמשיך באותו הקצב של שני הפרקים הראשונים, ג'ון שוגר עשוי להפוך לאחד התפקידים החשובים בקריירה היפה של קולין פארל, והסדרה עצמה עשויה להפוך למשהו שלא נראה כמותו על המסך. נמתין במתח. >> "שוגר", שמונה פרקים (פרק חדש בכל סופ"ש), עכשיו באפל TV+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קומדיית האימה הזו מגרדת חזק בפצע שהוא הישראלי המכוער בחו"ל
מתוך הסרט "נתראה בשמחות"
חבורת ישראלים המתגוררת ב-.L.A מתכנסת לארוחת ערב. מה כבר יכול להשתבש? ובכן, בסרטו החדש של מיכאל מאיר (שבעצמו מתגורר מעבר לים) בערך הכל. באמת הכל. כדי שהסרט יהיה יותר מבדיחה מדממת, הדמויות היו צריכות להיות מפותחות יותר
קבוצת אנשים שמתכנסים לארוחת ערב חגיגית בבית גדול זה מתכון קולנועי מקובל לסאטירה חברתית. לא פעם היא פונה למחוזות האבסורד. מרקו פררי האיטלקי ("הזלילה הגדולה") ולואיס בונואל הספרדי ("המלאך המשמיד") כבר היו שם, ועכשיו מיכאל מאיר בודק מה קורה כשלארוחה מוזמנים ישראלים שמתגוררים בלוס אנג'לס – כאלה שאינם מתכוונים לחזור לישראל, למרות שהם ישראלים לפני ולפנים.
זה מתחיל כמו קומדיה של גינונים, כשכל הנוכחים עוטים על עצמם פוזות שקופות. הפוזה העיקרית היא, כמובן, שכל ישראל חברים. סיגל (לירז חממי), בעלת הבית נשואה לאיש עסקים מפוקפק (עידו מור), וחוטאת (במלוא מובן המילה) באמנות ויצירותיה מפוזרות בבית. בן דודה מייקל (מיכאל אלוני) הוא שחקן עם מניירות של כוכב, בלי פילמוגרפיה שתתמוך בזה. הוא מצויד בחברה גויה שחורה ויפיפייה (סטפי סלמה מ"10 אחוז"), ויש לו ביקורת קשה על הגזענות הטמונה באידאה של"העם הנבחר", אבל את המכונית שלו הוא מחנה כמו הסטריאוטיפ של ישראלי טיפוסי.
וישנו איש ההיי-טק האשכנזי אבנר (אלון פדות), איש צבא לשעבר שרואה עצמו כאיש תרבות ומתנשא על המארחים שאשתו (איריס בר), עורכת דין לשעבר, מנסה להיות מנומסת אליהם. אלה, ואורחים נוספים, שותים ומעשנים ומתחילים לדרוך זה לזה על הרגליים. מאוחר יותר גם מייק בורשטיין קופץ לביקור פתע בתפקיד רב שנורר.
מתוך הסרט "נתראה בשמחות"
ברור שמאיר, קולנוען ישראלי המתגורר ויוצר בארה"ב, מכיר את הטיפוסים שהוא כותב עליהם – בשנים שגרתי בניו יורק גם אני פגשתי עקרת בית ישראלית שנישאה לגבר עשיר והתגדרה כ"אמנית" כסוג של הצדקה עצמית. הוא מגחך עליהם אבל אינו מספק אבחנות מעניינות במיוחד, וכעבור זמן מה מתעוררת השאלה בשביל מה זה טוב. אלא שפתאום הסרט מחליף מהלך והופך לקומדיית אימים שבה כולם מנסים להרוג את כולם באמצעים שונים ומשונים.
אם החלק הראשון של "נתראה בשמחות" נראה כמו המערכון של החמישייה הקאמרית על שני בריוני עסקים ישראלים בסאונה בלוס אנג'לס, שמתלוננים על כך שבישראל החום והלחות הופכים את האנשים לבהמות, הרי שבאבחת תסריט הוא הופך לסרט ז'אנר אמריקאי, מתובל בסחוג. מכאן ואילך ניכר שמאיר השקיע את רוב המחשבה בתכנון התאונות והמיתות השונות, ופחות בעיבוד הדמויות.
יש הנאה מסוימת, if you like that sort of thing, במעקב אחר המכניקה של ההרג – פסל שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה האחרונה, ומדרגות נועדו להכשיל אנשים. אבל כדי ש"נתראה בשמחות" יהיה יותר מבדיחה מדממת, הדמויות צריכות להיות מפותחות יותר ומדויקות יותר, ונראה שלא כל השחקנים מצאו את הטון הנכון.
מתוך הסרט "נתראה בשמחות"
בתוך הבלגן המאורגן בולט ההישג של לירז חממי – היחידה שמצאה את האיזון המושלם בין הפוזה של המארחת המושלמת בשמלת מעצבים לבין סוג הסרט שבו היא מוצאת את עצמה. היא מצחיקה כל הזמן, וכמעט נוגעת ללב. למיכאל אלוני יש רגעים טובים לצד רגעים מפוקששים, ואלון פדות ("מעבר להרים ולגבעות") משכנע כל עוד הוא מפגין סנוביות מאופקת, אך מזייף כשהוא משחרר את המפלצת שבפנים (בחסות הפרעת דחק פוסט טראומטית שהוא סוחב מהצבא).
כשעל הדלת מתדפקים שני שוטרים אמריקאים שברוח הזמן חוששים להיות מואשמים בדעות קדומות, אנחנו מקבלים הצצה על מה הסרט יכול היה להיות. אלא שרוב הזמן האימה גוברת על החידוד. יש לציין ש"עלטה", סרטו הקודם והיפה של מאיר, שסיפר על אהבתם של סטודנט פלסטיני ועורך דין ישראלי, היה שונה לגמרי מכל בחינה שאפשר להעלות על הדעת. הגיוון מראה שמאיר הוא קולנוען מיומן ויהיה מעניין לראות מה יבחר לעשות בסרטו הבא. 3 כוכבים Happy Times בימוי: מיכאל מאיר. עם מיכאל אלוני, לירז חממי, אלון פדות, גיא אדלר. ארה"ב 2019, 93 דק'
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/WhatsApp-Image-2024-06-09-at-9.08.04-AM-2-1000x555.jpeg ""קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)")
!["קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/WhatsApp-Image-2024-06-09-at-9.08.04-AM-5-1000x563.jpeg ""קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)")
!["קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/WhatsApp-Image-2024-06-09-at-9.08.04-AM-1-1000x563.jpeg ""קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)")
!["קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/WhatsApp-Image-2024-06-09-at-9.08.04-AM-4-1000x523.jpeg ""קליפד" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)")
![מתוך הסרט "נתראה בשמחות"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2021/09/160442019_still07.full_-1000x418.jpg "מתוך הסרט "נתראה בשמחות"")
![מתוך הסרט "נתראה בשמחות"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2021/09/160442019_still04.full_-1000x418.jpg "מתוך הסרט "נתראה בשמחות"")
