Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

ציונות דתית

כתבות
אירועים
עסקאות
לא תהיה תמונת ניצחון. עצרת משפחות החטופים, 18.11.23 (צילום: כריסטופר פרלונג/גטי אימג'ס)

סאגת החטופים מוכיחה: קואליציית נתניהו ממשיכה לפרק את ישראל

סאגת החטופים מוכיחה: קואליציית נתניהו ממשיכה לפרק את ישראל

לא תהיה תמונת ניצחון. עצרת משפחות החטופים, 18.11.23 (צילום: כריסטופר פרלונג/גטי אימג'ס)
לא תהיה תמונת ניצחון. עצרת משפחות החטופים, 18.11.23 (צילום: כריסטופר פרלונג/גטי אימג'ס)

קו ישיר מחבר בין היעלמותו של הביטחון האישי בישראל לפני ה-7.10, הפקרת הדרום ב-7.10, הצפת המדינה בנשק מאז ה-7.10 וההתנגדות לעסקת החטופים עכשיו. על הקו הזה עומדים האנשים שמנסים כבר שנים לפרק את האמנה החברתית שמחזיקה את מדינת ישראל. אם יצליחו - כל אחד לעצמו

23 בנובמבר 2023

פעם, ממש מזמן, כשהגעתי לאוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון, הקורס הראשון במדע המדינה היה על תיאוריות פוליטיות קלאסיות. אחד המונחים שתפסו את עיניי וראשי היה "האמנה החברתית". הכותבים היו הובס, לוק רוסו ועוד. התיאוריה היא פשוטה אבל די גאונית, שהרי מדינות מודרניות לא היו חלק מהנוף הגלובלי עד לפני כ-350 שנים, והשינוי הצריך תפיסה קונספטואלית של מערך היחסים ואת הסכמת האנשים להתאגד למדינות. ברשותכם, אעשה כאן תקציר מאוד גס לתיאוריות נפלאות:

האמנה החברתית היא חוזה שבין המדינה לבין האזרחים שלה. האזרחים מותרים על זכויות יסוד, כמו החופש להפעיל אלימות, או החופש לעשות ככל העולה על רוחם בלי להתחשב באחרים, ובתמורה המדינה מעניקה להם שלל זכויות כשהבסיסית בהן היא ביטחון אישי.

שלושה חודשים לפני אירועי האסון והמחדל ב7/10, כתבתי שרשור על כך שהממשלה שברה את האמנה החברתית בינה לבין הציבור.

הערב, שר האוצר מודה בזה בפה מלא.

שר האחראי ישירות לנעשה בשטחים, אבל בחר לעסוק רק באספקטים הלאומניים של התפקיד.
שר שבזמן מלחמה עסוק רק ובעיקר בהעברת תקציבים…https://t.co/SxuVRmlSKTpic.twitter.com/bTTf2Tc0RO

— Tomer Simon, PhD (@TomerSimon)October 15, 2023

פעם סטודנטית שאלה אותי "מה זה אומר?", אז הסברתי כך: נניח שיש לך משהו שאני רוצה. אם אין מדינה, אני בא ולוקח לך, אם תתנגדי – אקח בכוח. אבל אז אני חי בחשש שמישהו חזק ממני יבוא לקחת ממני את הפריט. כל זה קורה בלי האמנה החברתית. כשיש אמנה, אחשוש לקחת מה שאני רוצה בשל הסנקציות שהמדינה יכולה להפעיל נגדי, כשהחשובה ביותר היא שלילת החופש האישי שלי: בית סוהר. אספקט חשוב נוסף באמנה החברתית הוא המונופול על אלימות. לאזרחים אין שום יכולת וזכות להפעיל אלימות. המדינה מחזיקה במונופול לאלימות ושליטה מוחלטת על אמצעי האלימות. צבא, משטרה, מתקני כליאה ועוד.

התיאוריה הזו מתבססת על עקרונות ליברליים (לא כלכליים ליברליים, למרות שיש כאלו שלקחו חלק מבסיסי התיאוריות הללו לכיוון זה), ואחד העקרונות החשובים בה מתבסס על כך ששני הצדדים נכנסים לאמנה מרצונם החופשי, והחובות והזכויות ברורות וידועות לכל.

מרגש לראות את האזרחים מתגייסים, תורמים כל אחד בשביל לגייס כסף שיאפשר לקנות ציוד ללוחמים, מצרכים לתושבי עוטף עזה וסיוע ברווחה, בדיור ובבריאות של הנפגעים. זה גורם לי לחשוב שאולי צריך להמציא איזשהו התאגדות אזרחית כזו, שתנהל תקציב מסודר לטובת אספקת הצרכים האלה. אפשר לקרוא לזה "מדינה"

— Eilon Tohar ????️ (@EilonTohar)October 10, 2023

בשבעה באוקטובר 2023 הגיע הליך ריסוק האמנה החברתית של מדינת ישראל לשיא. הביטחון האישי במדינת ישראל הידרדר מאוד, כמעט ונעלם, עוד לפני היום הזה. נכון, לא כולם חשו באבדן הביטחון האישי באותה הרמה, אבל אם תבדקו את נתוני הטרור או תשאלו אזרחים מודעים תגלו את הדברים הבאים:

⦁ עד סוף יוני 2023, מספר הנרצחים מפעולות טרור בישראל בשנה זו עלה על כל מספר הנרצחים בכל שנה בעשור הקודם, מלבד 2022 (מקור: גלובס)

⦁ מספר הנרצחים בקרב אזרחי מדינת ישראל, לא כולל אזרחים ערבים, נמצא בשיא כל הזמנים. מתחילת 2023 ועד ה-12 ביוני נרצחו בישראל באירועי פשיעה פלילית – לא כולל פיגועים – 29 אזרחים ותושבים יהודים ו”אחרים” (עולים, לא-יהודים ועובדים זרים). מדובר בעלייה של כ-61% במספר הנרצחים היהודים וה”אחרים” מהתקופה המקבילה אשתקד, שעמד על 18 בלבד. (מקור: זמן ישראל)

⦁ בקרב הערבים אזרחי מדינת ישראל, מתחילת השנה עד לתחילת אוגוסט 2023 נרצחו 111 אנשים. לפי מספר הנרצחים הזה התחזית לכל שנת 2023 הגיעה ל-262 (!) נרצחות ונרצחים עד לסוף השנה. (מקור: INSS)

מספר הנרצחים בחברה הערבית מאז 2012 (תרשים: המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS)
מספר הנרצחים בחברה הערבית מאז 2012 (תרשים: המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS)

על מנת להוסיף חטא על פשע, מדינת ישראל נמצאת תחת חסות ראש ממשלה שאיבד את היכולת לשלוט עקב משפטו הפלילי, וממשלתו שמורכבת מיעדי שב"כ ידועים ועבריין מורשע בתמיכה בארגון טרור, החליטה להפוך את אמצעי האלימות לטובין לכל דורש, חלוקת נשקים המונית מממשלה שהחליטה להפריט את המונופול שלה על אמצעי האלימות. הפרטה מהסוג הזה היא שלב מתקדם בביטול האמנה החברתית.

מה כבר יכול להשתבש? ????????‍♂️
pic.twitter.com/irqAJfHQRS

— יניב רוזנאי Yaniv Roznai (@roznaiy)November 22, 2023

מכאן עולה השאלה: מדוע כל זה מתרחש? ובכן, אסון ה-7.10 הביא את האמנה החברתית לריסוק מוחלט. מעבר למספר הבלתי נתפס של כ-1,400 נרצחים, יש עוד מספר שיושב כאלף טונות כתפי כולנו: למעלה מ-200 חטופים בעזה, ילדים, נשים, מבוגרים, כל זאת בזמן שהאמון בין האזרחים למדינה נמצא בשפל חסר תקדים עד לא קיים.

את הסיטואציה הזו מנצלים מי שלא מאמינים באמנה החברתית, אלו שיושבים מימין לימין, הפשיסטים המשיחיים. בעיניהם למדינה אין תפקיד מלבד להחזיר אותם לארץ ישראל התנ"כית. בחזון העיוועים שלהם הנרצחים, החטופים והחיילים הם רק כלי. כולנו משמשים כחמורו של משיח, עליו תגיע ה"גאולה" הדיסטופית שלהם ולנו מחיר הדמים. הם יחלקו כספים של כולנו למימוש המטרות שלהם, בין אם דרך החטיבה להתיישבות או באמצעות כספים קואליציוניים, הם יקימו גרעינים תורניים כדי לשבור את המרקם העדין בערים מעורבות ולא מעורבות ברחבי מדינת ישראל, הם יפיצו שנאה ונשקים על מנת ללבות את האש.

תוריד ממני את הידיים שלך.

המבט שלי כאן אומר הכל.
אמרתי לך:
אל תחבק אותי.
בכל זאת חיבקת.
אמרתי לך:
אל תסכן את האהובים שלנו.
בכל זאת סיכנת.
הכל בשביל התמונה.

איתמר בן גביר – אין לך שום גבול.
כולם רואים שאתה עושה קרקס על הדם של המשפחות שלנו.
עוד לא מאוחר.
תעצור.https://t.co/xeRm9rdlkH

— Gil Dickmann (@gildickmann)November 20, 2023

בראותנו את סאגת החטופים הכל מתברר בצורה קלאסית: מחד, הקואליציה – שבשבתה באופוזיציה טענה מלוא גרון, כפי שצוטטה חברת הכנסת דאז מירי רגב, "אנחנו אופוזיציה לוחמת ורוצים להפיל את הממשלה הזו. אין כאבי בטן על חיילים או מקרי אונס". ואכן, הם לא הצביעו בעד שימור עדויות במקרי אונס או העלאה של שכר לחיילים, וגם כיום הם אינם מקיימים את האמנה החברתית או מאמינים בה וחלקם מצהירים ברי"ש גלי כי יצביעו נגד עסקת החזרת החטופים.

מאידך, עושה רושם שהאופוזיציה כיום מבינה את ערך האמנה החברתית ולכן תצביע בעד שחרור החטופים. הם מבינים כי הפקרת ביטחון האזרחים שנחטפו לא יכולה להשתכפל עם הפקרתם כחטופים, זו עלולה להיות נקודת האל חזור! כששתי הגישות הללו מתנגשות אחת בשנייה, הסכנה הקיומית למדינת ישראל עוברת מאיומים חיצוניים למשבר פנימי המאיים על התפרקות מבנה המדינה, עם אזרחים שיקומו ויצעקו בראש חוצות "האמנה החברתית מתה! כל אחד לעצמו".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

קו ישיר מחבר בין היעלמותו של הביטחון האישי בישראל לפני ה-7.10, הפקרת הדרום ב-7.10, הצפת המדינה בנשק מאז ה-7.10 וההתנגדות לעסקת...

מאתהני זובידה23 בנובמבר 2023
פעם הם היו עשרה. איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי במצעד הדגלים ביפו, 2011 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

פחד ביפו: יהודים וערבים דורשים לבחון את קיום מצעד הדגלים בעיר

פחד ביפו: יהודים וערבים דורשים לבחון את קיום מצעד הדגלים בעיר

פעם הם היו עשרה. איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי במצעד הדגלים ביפו, 2011 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)
פעם הם היו עשרה. איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי במצעד הדגלים ביפו, 2011 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

בערב יום העצמאות האחרון מצעד דגלים - בהשתתפות מתנחלים חמושים, כוחות מג"ב גדולים ובהפרדה מגדרית - רוקן את רחובות יפו מתושבים. עכשיו הם רוצים לחזור, עם מצעד דומה ביום ירושלים הקרוב, ומאות תושבי יפו פנו למשטרה ולעירייה בבקשה שלא יאפשרו לביזיון לחזור. וגם: מדוע קידמה העירייה את המצעד הקודם?

בשנת 2011 הגיעו אל כיכר השעון ביפו קומץ פעילים כהניסטים בהובלתם של איתמר בן גביר, מיכאל בן ארי וברוך מרזל במטרה לתקוע אצבע בעיניהם של של תושבי המקום הערבים ולערוך מצעד דגלים של עליונות יהודית בפרצופם. התמונות מאותו אירוע מעידות שכ-20 פעילים, בספירה נדיבה, הוקפו במאות שוטרים כדי לאפשר את הפרובוקציה הזאת. 12 שנים מאוחר יותר, בערב יום העצמאות האחרון, הם כבר היו מאות רבות במצעד דגלים לילי שהשתלט על הרובע הערבי-יהודי של תל אביב ורוקן את רחוב יפת מיושביו.

על פי דיווחי התושבים, ערב יום העצמאות 2023 היה קודר במיוחד ביפו, כשתושבים יהודים וערבים מסתגרים בבתיהם בפחד. לטענת התושבים, מרבית הצועדים הגיעו ליפו באוטובוסים מההתנחלויות כאורחי הגרעין התורני במקום (שהתנחל ב-2008 בלב שכונת עג'מי ומאז גדל ושגשג והתעצם), וביניהם צעירים חמושים רבים שאובטחו בידי כוחות מג"ב ושוטרים סמויים, נוכחות שאף פעם אינה מוסיפה שקט ברחובות יפו. תושבים רבים ביפו (וגם בתל אביב) הופתעו למצוא באתר העירייה עמוד המקדם את מצעד הדגלים ביפו וקורא לציבור להגיע ל"חגיגת עצמאות מסורתית לכל המשפחה", כשבשום מקום לא מצוין מי העומדים מאחורי האירוע.

תושבי יפו גילו לחרדתם כי ביום שישי בעוד קצת פחות שבועיים (19.5) מתוכנן להתקיים מצעד דגלים נוסף ביפו, הפעם לכבוד יום ירושלים, ופנו אל הרשויות במכתב חריף עליו חתמו מאות תושבים יהודים וערבים. "בשנים האחרונות מתקיימים בשכונותינו אירועים המוצגים כקהילתיים ומסורתיים, אך למעשה הינם אירועים אידיאולוגיים המקבילים למצעדי הדגלים שמקיימים תושבי ההתנחלויות בעיר העתיקה בירושלים", כתבו התושבים. "אירועים מסוג זה הולכים ומתרבים, מתקיימים מספר פעמים בשנה, בכלל זאת ביום העצמאות וביום ירושלים. לצערנו, אירועים אלה מטילים אימה על תושבי יפו עליהם אנו נמנים. בשנה שעברה הצעדה כללה מקרים של אלימות והטרדה, בכלל זאת שירת 'שיישרף לכם הכפר', יריקות וקללות כלפי עוברי אורח, ואיומים כלפי ילדים ערבים. חלק מהחתומים מטה היו עדים לאירועים אלה ואף ניסו להזעיק את המשטרה".

אזרחים חמושים במצעד הדגלים ביפו, ערב יום העצמאות 2023 (צילום: אנונימי)
אזרחים חמושים במצעד הדגלים ביפו, ערב יום העצמאות 2023 (צילום: אנונימי)

עוד הוסיפו התושבים במכתבם כי "בעקבות מקרים אלה, מצעד יום העצמאות השנה התקייםכאשר התושבים סגורים בבתיהם, רחובות יפו במסלול הצעדה ריקים מאדם, באווירה מאיימת שאינה הולמת את ציון יום העצמאות, או כל חג שהוא. הצעידה התבצעה בהפרדה מגדרית, השתתפו בה נערים חמושים בנשק, והיא לוותה בנוסף למשטרה האזרחית גם בחיילי משמר הגבול וכוחות מיוחדים". מפרסום הצעדה באתר העירייה הסיקו התושבים כי היא מעניקה לה את חסותה, ופנו אליה בדרישה כי אישור המצעד ב-19.5 "יוקפא לאלתר לצורך קיום דיון בנושא בהשתתפות התושבים, וכי חגים ומועדים עבריים ואחרים יצויינו באופן פלורליסטי ומזמין, ללא אלימות כלפי בני דתות אחרות, וללא השתתפות אזרחים חמושים".

המשנה למנכ"ל העירייה רובי זלוף השיב לתושבים והבהיר ש"מצעד הדגלים אינו עירוני ואינו בחסות העירייה, מדובר ביוזמת תושבים. יפו היא מרחב מגוון ומתקיימות בו תהלוכות רבות לאורך שנים רבות. רק בחודש האחרון התקיימו צעדות של מאות ואלפי משתתפים מטעם המועדון המוסלמי לקהילה המוסלמית, ומטעם האגודה האורתודוקסית לקהילה הנוצרית, וכן לקהילה היהודית". עוד הוסיף כי האחריות על אישור תהלוכות ומסלולן נמצא בלעדית בידי משטרת ישראל.

מקום טוב לערוך בו צעדת דגלים בסך הכל. כוחות מג"ב ביפו, אפריל 2021. (צילום: אחמד ג'רבלי\AFP\גטי אימג'ס)
מקום טוב לערוך בו צעדת דגלים בסך הכל. כוחות מג"ב ביפו, אפריל 2021. (צילום: אחמד ג'רבלי\AFP\גטי אימג'ס)

תשובתו של המשנה למנכ"ל הותירה את התושבים מופתעים, כי אם האירוע אינו בחסות העירייה, מדוע הוא מתפרסם באתר העירייה וקורא לתושבי העיר להצטרף? והצעדות המוסלמיות והנוצריות המדוברות, האם גם הן נערכו בהפרדה מגדרית? תושבי יפו מכירים היטב את תהלוכות הכריסמס והרמדאן ברחובות הרובע, ומדובר תמיד באירועים פתוחים ומזמינים גם לקהל הלא-מאמינים. קשה לומר שזה המצב בצעדות הדגלים המדוברות.

מדוברות עיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה כי "פרסום המצעד, אשר כאמור אינו עירוני, תחת אירועי חגיגות פארק האדום באתר העירייה, נעשה בטעות והנהלים בנושא זה יחודדו. נדגיש כי הצעדות מטעם המועדון המוסלמי לקהילה המוסלמית ומטעם האגודה האורתודוקסית לקהילה הנוצרית, שהוזכרו במכתבו של המשנה למנכ"ל, לא התקיימו בהפרדה. כך גם לגבי אירועי או מצעדי יום ירושלים באם יתקיימו בעיר, שככל הידוע לנו אינם אמורים להתקיים בהפרדה. נמשיך לשמור על יפו חופשית לכלל האוכלוסיות שבה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בערב יום העצמאות האחרון מצעד דגלים - בהשתתפות מתנחלים חמושים, כוחות מג"ב גדולים ובהפרדה מגדרית - רוקן את רחובות יפו מתושבים....

מאתמערכת טיים אאוט8 במאי 2023
השבוע בארצות הברית, בקרוב אצלנו. מפגינה מול בית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)

לא נעבור למדינה אחרת: גם הרחם הישראלי אינו חופשי

לא נעבור למדינה אחרת: גם הרחם הישראלי אינו חופשי

השבוע בארצות הברית, בקרוב אצלנו. מפגינה מול בית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)
השבוע בארצות הברית, בקרוב אצלנו. מפגינה מול בית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)

אם חשבתן שיש לכן מזל שאתן חיות בארצנו החופשית ולא בארצות הברית ההולכת ומחשיכה, תחשבו שוב: המצב שלנו אולי פחות גרוע, אבל אין לנו באמת זכות על גופנו בישראל. ואצלנו שטיפת המוח נגד הזכות הזאת רק התחילה. בבחירות הבאות יש לנו דרך לעצור אותה

*טריגר אונס, הפלות וכפייה*
ביום שישי האחרון, בשעות הערב, בזמן שכולנו התכוננו לסוף השבוע, הוחזר בארצות הברית הגלגל 50 שנה לאחור. בית המשפט העליון הפך את הפסיקה המפורסמת של רו נגד וויד. למי שפחות מכיר/ה את ההיסטוריה האמריקאית ואת המאבק לשחרור גופה של האישה, רו נגד וויד זו הפסיקה ההיסטורית שקיבעה את זכותן של הנשים האמריקאיות לגופן דרך ביצוע הפלה. כאשר בית המשפט העליון החליט שלשום לבטל את הפסיקה ההיסטורית, ברגע אחד, מאבק שהשיג את מטרתו לשחרור גוף האישה – נמחק כלא היה.

מיום שישי קראתי אין סוף תחזיות לחברה האמריקאית בפרט ולעולם בכלל. בין כל התחזיות והשיח ברשת, הבחנתי בהערות של א.נשים שבטעות אומרים ואומרות "מפחיד מה שקורה באמריקה, איזה מזל שאנחנו כאן בישראל חופשיות". ציוץ אחד שזכה לבולטות רבה היה של השחקנית והדוגמנית נועה תשבי, שמהווה מעין שגרירה במינוי עצמי מול הקהל היהודי-אמריקאי. האחרונה נחפזה לצייץ שאיזה מזל שכאן אנחנו חופשיות, ציוץ שמאוחר יותר נמחק. תשבי מחקה אותו כי היא הבינה שהיא טועה, וכל המצייצים והמצייצות שמיהרו להגיד "איזה מזל שאנחנו כאן" – טועות טעות חמורה: גם כאן במדינת ישראל – הרחם שלנו לא חופשי.

שרשור על הפנינים של נועה תשבי:
בגיל 19 כשהייתי בצבא, נכנסתי להיריון מבן הזוג שלי בזמנו. כשחשדתי שאני בהיריון עשיתי בדיקה שקניתי ולאחר שהיא יצאה חיובית לא היה לי ספק שאני עושה הפלה. ביקשתי שיפנו אותי לאן שצריך, אבל הצבא התייחס לבקשה שלי ברצינות רק
<<pic.twitter.com/AxkOzuYiBE

— ????️ TiramisuLA (@LitalAmos)June 24, 2022

נכון, המצב במדינת ישראל לא כל כך גרוע, בטח כאשר אנו משוות את מצבנו למצב הנשים בארצות הברית אחרי הפסיקה. אבל כמו כשאנחנו למדות מהסופ"ש האחרון – גם אם נראה לנו שמצבנו טוב, הוא תמיד יכול להתדרדר ברגע אחד. נכון להיום במדינת ישראל, על מנת לעבור הפלה, את צריכה לעבור ועדת הפלות. בוועדה הזו יושבים כמה אנשים (רק אחת מהן חייבת על פי חוק להיות אישה, תודה באמת) שמחליטים אם מותר לך או אסור לך לעבור הפלה. בוועדה הזו יושבים רופאים, עובד סוציאלי ולעיתים גם אנשי דת. כדי לעבור הפלה בישראל יש לעמוד בשלל קריטריונים, חלקם רפואיים, חלקם גילאיים וחלקם דתיים (מי שלא מכיר.ה,שווה לקרוא בכל זכות).

למשל, נגיד שאבא שלך אנס אותך – סליחה על הדוגמה הקשה, אבל יש נשים שזו המציאות שלהן – הכניס אותך להריון ואת רוצה לעבור הפלה; את צריכה לשבת מול ועדה. את צריכה לבקש מחברי הוועדה רשות לגופך. את צריכה לבקש רשות להוציא את הזרע של אביך ממך. לא נעים לקרוא את זה ככה, נכון? דמיינו כמה לא נעים לעבור את זה. תארו לעצמכן אמא לשלושה, בת 39, שבטעות הגלולות לא עבדו לה ובטעות נכנסת להריון מבעלה. דמיינו שאין להם את היכולת הכלכלית לממן הריון וילד נוסף. על פי חוק אסור לאישה נשואה מתחת גיל 40 לבצע הפלה. היא תלך לוועדה ותשקר שבגדה בבן זוגה לחיים. למה? כי רק כך יאשרו לה הפלה. נשים רבות אינן עומדות בקריטריונים הספציפיים שהוועדה מסכימה במסגרתם לאשר הפלה ונאלצות לשקר כדי לממש את זכותן על גופן. אגב, באם ייתפסו בשקר זו למעשה עבירה פלילית על החוק.

הגוף שלנו &#8211; הבחירה שלנו? לא מובן מאליו. מפגינה מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)
הגוף שלנו – הבחירה שלנו? לא מובן מאליו. מפגינה מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)

ועכשיו כשהבנו שאין לנו באמת זכות בחירה על גופנו בישראל, חשוב להבין למה הפסיקה בארצות הברית כל כך מפחידה אותנו כאן: היא מפחידה כי גם הזכויות המפוקפקות שיש לנו על גופנו כבר שנים נמצאות בסכנה, ממש כמו באמריקה. אם השמרנים האוונגליסטים עובדים שם כבר עשרות שנים כדי להפוך את פסיקת רו נגד וויד, גם אצלנו יש גורמים שונים, בפוליטיקה הישראלית ומחוצה לה, שמנסים למשטר את זכותן של נשים לגופן.

אם נסעתם/ן על כבישי הארץ בשנים האחרונות, לבטח נתקלתם/ן בשלטים של אגודת אפרת ומרכזי לילך. רק בשנה שעברה עשה אחד הפרסומים של מרכזי לילך תהודה גדולה עם שלט חוצות ענקי בתל אביב עליו מתנוססת הכתובת "זה לא עובר, זאת נופר" על גבי תמונת אולטרסאונד. מרכזי לילך לא לבד בשדה הנוראי הזה. אגודת אפרת עושים את העבודה הזו כבר שנים, מורחת על גבי התחבורה הציבורית שלנו בכספים אין סוף רמיזות לכך שנשים שמבצעות הפלות הן רוצחות. "יום אחד היא תהיה זמרת", כך היה כתוב בקמפיין האחרון של האגודה בצירוף תמונה של תינוקת. "בגלל כסף לא מפסיקים חיים" אומר הסלוגן האלמותי אומר. כבר שנים שאגודת אפרת הופכת את המרחב הציבורי לטריגרי עבור נשים שעברו או רוצות לעבור הפלה.

לא הגוף שלכם, אבל זה לא מה שיפריע לימין הישראלי. הפגנה מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)
לא הגוף שלכם, אבל זה לא מה שיפריע לימין הישראלי. הפגנה מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)

אגב, יש נשים רבות שמספרות שנציגים של העמותות האלו ארבו להן מחוץ לוועדות להפסקת הריון, וניסו לשכנע אותן לא לבצע הפלה. אלו אגודות ממומנות בהרבה כסף, שיעשו הכל כדי שנשים בישראל לא יבצעו הפלה. עשו לעצמכם ניסוי קטן: חפשו בגוגל את המשפט "אני רוצה לעשות הפלה". התוצאה הרביעית במספר היא של אגודת אפרת, שמתיימרת לתת "סיוע ופתרונות לנשים במצוקה". תעשו גוגל נוסף למשפט "איך עושים הפלה" והתוצאה הראשונה? מרכזי לילך, שמתיימרים גם הם לתת ייעוץ לנשים בהריון לא רצוי. בואו ננחש יחד לכמה מהנשים שפנו הם ייעצו לשמור את ההיריון ולכמה לבצע הפלה. אם אתם/ן מבינים/ות קצת בעולם התקשורת, אתם/ן יודעים/ות כמה כסף צריך להוציא כדי לעמוד בראש תוצאות החיפוש.

למה האגודות האלה כל כך מפחידות אותי ואת מי שנלחמת לזכותן של נשים על גופן? לא רק בגלל שהן משליטות פחד באמצעות כספים רבים על נשים במצוקה. הן מפחידות כי הן לא לבד. הן מקבלות תמיכה מהקצה הימני שלנו בכנסת – הסמוטריצ'ים ו"הציונות הדתית".כאשר שר הבריאות ניצן הורוביץ הכריז על מהפכת ההפלות וניסה לשנות את הועדה ההזויה הזו, ישר קפץ סמוטריץ' לספר לנו שמשלב מסוים – הפלה זה רצח. השבוע, עו"ד שמחה רוטמן שמח שבית המשפט העליון בארה"ב "החזיר את הכוח לנבחרי הציבור", כאילו נבחרי הציבור אינם גברים שמחזיקים את הכוח תמיד.

תפסו אותן מהפוסי, אבל ימין שמרני-משיחי יש גם אצלנו. מפגינה נגד בית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)
תפסו אותן מהפוסי, אבל ימין שמרני-משיחי יש גם אצלנו. מפגינה נגד בית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: גטי אימג'ס)

אנחנו רואות בימין הישראלי עוד ועוד שמרנות נוסח אמריקה מיובאת לכאן. כשאנחנו זועקות "סיפורה של שפחה – גרסת המציאות", אנחנו לא עושות זאת סתם, אנחנו יודעות על מה אנחנו מדברות. כשאנחנו נלחמות בכפייה דתית – אנחנו יודעות למה אנחנו עושות את זה. מה שקרה ביום שישי בארצות הברית רק מחזק את מה שאנחנו טוענות כבר שנים: הכוחות השמרניים לעולם לא יפסיקו בניסיונם לשלוט בגופן של נשים, הם עושים את זה לאט ובשיטתיות, מכרסמים בזכויותינו במעטה של "חופש הדת" או "רגשות הדתיים". לנו אסור להיות שאננות, אפילו לא לרגע.

בשבוע שעבר הבנו שמדינת ישראל יוצאת לבחירות. אנחנו, מי שנלחמות ונלחמים לשוויון זכויות למען נשים – צריכות להיות מאוד ערניות וערניים למה שקורה עכשיו. אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו ממשלה שבה דעות כאלו הן לגיטימיות. השנים האחרונות לימדו אותנו שגם לקטנה במפלגות יש כוח אין סופי בתוך קואליציות צרות ושבריריות, ואסור לנו לאפשר כניסה של כוחות חשוכים לממשלת ישראל. אנחנו צריכות להיות חכמות ולהצביע רק למי שמבטיח/ה לשמור על זכותנו לגופנו ולא רק לשמור – אלא גם לקדם. אם נהיה שאננות, אם ניתן למדינת ישראל ליפול לתהום הנשייה השמרני-אוונגליסטי, לא רחוק היום שיכתבו גם לנו ברשתות: "לא מתאים לכן? תעברו למדינה אחרת".

>> חופש או חושך: על זה הבחירות. על זה הן תמיד היו
>> השנה היא 2022: לא יתכן שאתם עוסקים בגוף של עדן בן זקן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אם חשבתן שיש לכן מזל שאתן חיות בארצנו החופשית ולא בארצות הברית ההולכת ומחשיכה, תחשבו שוב: המצב שלנו אולי פחות גרוע,...

מאתשי אייזקס26 ביוני 2022
כריכת הספר "גדר חיה"

שוכבים על הגדר: למה דווקא דורית רביניאן הצליחה לעצבן את בנט

שוכבים על הגדר: למה דווקא דורית רביניאן הצליחה לעצבן את בנט

סיפורי אהבה בין יהודים לערבים אפשר למצוא עמוק בתוך תכנית הלימודים של משרד החינוך. אז למה דווקא ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", הצליח להוציא את שר החינוך משלוותו?

כריכת הספר "גדר חיה"
כריכת הספר "גדר חיה"

כבר שנים ארוכות מתרגשים תלמידי ישראל עם הודא כשחצרוריו העמוקים של אלכס מפרים את שלוות לילותיה בוואדי ניסנס ("חצוצרה בוואדי"), או חרדים לשלומו של יוסף הרוכל היהודי שנקלע לביתה של ה"שיקסע" טורפת הבעלים בגולה הדוויה ("האדונית והרוכל"). אז מדוע דווקא מעלליהם הניו-יורקים של חילמי וליאת מדירים שינה מעיניהם של בכירי משרד החינוך, שהחליטו לפסול את ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה"?

אולי משום שהיצירות המוזכרות לעיל, שעוסקות ביחסים ש"מאיימים על הקיום הנפרד", לצד כאלה שעוסקות בנושאים שוברי טאבו אחרים בחברה הישראלית, כמו השבוי של ס.יזהר, נכנסו לקאנון החינוכי כבר לפני עשרות שנים. בהחלט ייתכן שגם יצירת מופת בסדר הגודל הזה לא הייתה עומדת באמות המידה של שומרי הסף המוסריים הנוכחיים של משרד החינוך, והיא הייתה זוכה מהם ל-you shall not pass חגיגי.

ביאליק זה בסדר. נפתלי בנט (צילום: Getty Images)
ביאליק זה בסדר. נפתלי בנט (צילום: Getty Images)

"החליפו את הגוי בערבי"

לדברי פרופסור נורית גוברין מאוניברסיטת תל אביב, כותרת ספרה של רביניאן מבטיחה להתכתב עם סיפורו של חיים נחמן ביאליק, "מאחורי הגדר". ספרו של ביאליק עוסק ברומן בין יהודי לנוצרייה, באירופה כמובן, וגם הוא עולה בתוהו ומסתיים בעזיבתו של הגיבור. אלא שהוא, בניגוד לחילמי של רביניאן, משאיר לה מזכרת בדמות תינוק. גוברין מסבירה כי זהו אחד הנושאים השגורים ביותר בספרות העברית לדורותיה.

"עם המעבר ארצה, את הגוי או הגויה שבגולה החליפו ערבי או ערבייה בארץ ישראל, כי לספרות ולגיבורים האנושיים יש משיכה לזר. אז הזר בגולה היה גוי והזר בארץ ישראל הוא הערבי או הערבייה. זה בגדר המשיכה לאסור שמוגדר על ידי החברה. מפרי עץ הדעת לא תאכל – אז דווקא רוצים לאכול אותו". לפי גוברין, אחת הדוגמאות המעניינות לכך נמצאת באחד מסיפורי סדרת "בני ערב" של הסופר משה סמילנסקי (עליה חתם בשם חוואג'ה מוסא), שעוסק במשיכתו של גבר יהודי ללטיפה הערבייה. בסיפור אחר, של שלמה צמח, איש העלייה השנייה, פועל יהודי מתעלס עם ערבייה בתוך עגלת החציר המלאה. כבר אז הייתה ביקורת על רומנים מסוג כזה. "הסופר י"ח ברנר מאוד לא אהב את זה", אומרת גוברין.

יהודים וערבים מתנשקים: פרויקט צילומים מיוחד. צפו

אולם, יחסים מחוץ לגבולות הלאום לא החלו עם התנועה הציונית, ונזכרים כבר בתנ"ך. "רבים מגדולי ישראל נמשכו ונישאו לנשים נוכריות", מסבירה גוברין. "משה לציפורה המדיינית ושלמה שאהב אלף נשים שלא היו דווקא מחב"ד, דוד לבת שבע, אשת אוריה החתי, וכמובן מגילת אסתר". רביניאן, לפי גוברין, היא גם לא האישה הראשונה שעוסקת בכך בספרות העברית. קדמו לה רונית לנטין וחמדה אלון, המוכרות פחות.

אולם, כמעט תמיד בספרות העברית הביולוגיה מנצחת את האידיאולוגיה והסיפור מסתיים בחוסר המימוש הטראגי של האהבה. "היה רגע אחד בהיסטוריה של עם ישראל", ממשיכה גוברין, "שנוצרה אשליה קצרת מועד שהאידאולוגיה הקומוניסטית תצליח להיות בסיס לקשר רומנטי בין יהודים ולא יהודים, כששני הצדדים קומוניסטים. שהם יצליחו להתגבר על מחיצת הדת והמוצא. אבל גם ביצירות האלה, האידאולוגיה מתגלה כציפוי דק שנסדק עד מהרה, וכל אחד חוזר למשפחתו ועמו".

הפוליטיקה של הספרות

ובחזרה לפרשת "גדר חיה". הבקשה להכנסת הספר לתוכנית הלימודים הגיעה מלמטה, מהמורות לספרות עצמן, שפנו למפקח על לימודי הספרות במשרד החינוך שלמה הרציג. המורות לספרות מצויות במאבק מתמיד למציאת נתיב ללבם הסרבני לעיתים של התלמידים. "גדר חיה", בשפתו הקולחת והבהירה ובעיסוקו בנושאים שעל הפרק, נראה מתאים. הבקשות היו רבות מספיק כדי שוועדת המקצוע תתכנס ותדון בכך. הוועדה, בראשות פרופסור רפי וויכרט מאוניברסיטת חיפה, החליטה פה אחד שראוי להכליל את הספר במסגרת תכנית הלימודים.

חשוב להדגיש שלא מדובר בחלק החובה של לימודי הספרות, אלא בתת-פרק במסגרת היחידה החמישית בלימודי הספרות המורחבים. מורי הספרות נדרשים לבחור בין כחמישה נושאי על, שכל אחד מהם נחלק בין כמה סיפורים שעומדים לבחירת המורה. כלומר, רק תלמיד שמרחיב ספרות במסגרת חמש יחידות, שהמורה שלו תבחר את תת-הפרק שעוסק בזהות ישראלית, ותעדיף את הרומן של רביניאן מבין כמה, יזכה לקרוא את הסיפור במסגרת לימודיו. מדובר אם כך, רק במתי המעט ויחידי הסגולה. זקני משרד החינוך וגם הרציג עצמו לא זוכרים שאי פעם דחתה הוועדה הפדגוגית את המלצתם של אנשי וועדת המקצוע.
כ
השבוע עסקו רבים בשאלה האם מדובר ברוח רעה שנושבת מכיוון השר נפתלי בנט. נזכיר כי את יו"ר הוועדה הפדגוגית הקודם, ניר מיכאלי, פיטר בנט עם היכנסו לתפקיד. טיעוניהם של ממלאת מקומו, דליה פניג ושל אלירז קראוס, ראש אשכול חברה ורוח, שהייתה הערכאה הראשונה שפסלה את הספר, נשמעו מתואמים להפליא. פניג היא ממלאת מקום יו"ר הוועדה הפדגוגית, שנחשב לאחד התפקידים הפקידותיים הבכירים ביותר במשרד החינוך. אולם, אין לה תואר ד"ר, שהוא תנאי סף לאיוש קבוע של התפקיד הבכיר. אלא שהשר הממונה יכול לשוב ולהאריך את כהונתה, מה שעשוי לספק הסבר אפשרי לאופן התנהלותה בפרשה.

בסך הכל משחק פוליטי? דורית רביניאן (צילום: איליה מלניקוב)
בסך הכל משחק פוליטי? דורית רביניאן (צילום: איליה מלניקוב)

פרופ' גוברין מתקשה להבין את ההסתייגות של אנשי משרד החינוך מספרה של רביניאן. "הסיפור של רביניאן הוא סיפור פרווה, סיפור ציוני, הוא מסתיים בזה שהם לא נשארים יחד, וזה כתוב כבר על הכריכה אחורית של הספר", היא אומרת. "במציאות יש זוגות מעורבים שמצליחים לחיות יחד, זוגיות זה בכל מקרה דבר קשה וכאן נכנס קושי נוסף. בכל מקרה, הפסילה מגוחכת ואינה לרוחה של הספרות, ובטח במקרה של הספר הזה. מי שנטפל אליו כנראה לא קרא אותו".

גוברין גם מסבה את תשומת לב הקורא בנט, שנופף בראיון לערוץ 2 בציטוטים שמכפישים לכאורה את חיילי צה"ל, לנקודה קריטית בהבנת העולם ספרותי. "את כל הדוגמאות שנתנו כביכול לביקורת, הסופרת שמה בפיו של הגיבור. אסור לזהות את הסופר עם אף אחד מגיבוריו. כשהסופר רוצה להגיד משהו אידאולוגי הוא כותב מאמר, כשהוא רוצה ליצור מתח ודיאלוג ומאבק אז הוא כותב סיפור שבתוכו מתח מאוזן בין כוחות שמגולמים בגיבורים, שצריכים להיות שווי משקל. זה מטופש להקריא אמירות מתוך הספר ולייחס אותן לסופרת".

לסיכום, מתנדבת גוברין לחדד את תפקידה של הספרות לפקידי משרד החינוך המבולבלים. "הספרות תפקידה לטלטל, לגרום אי נחת, לעורר תהיה ומחשבה. היא לא יכולה לתת לקורא תשובות, אלא בעיקר יוצרת שאלות. היא לא מנסה ליצור אידיליות מדומות או הפי אנד. מי שלא מבין מהי טיבה של ספרות, לא יבין שום יצירה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

סיפורי אהבה בין יהודים לערבים אפשר למצוא עמוק בתוך תכנית הלימודים של משרד החינוך. אז למה דווקא ספרה של דורית רביניאן,...

מאתירדן בן-צור7 בינואר 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!