עוד בר יין אחד ונשתגע: רימה אולברה פותחת מחדש את Rehab. בימים רגילים היינו מתעלמים, כי למי יש כוח לעוד בר יין גנרי בעיר שכבר קורסת תחת הז'אנר? אבל אולברה היא שפית ותיקה שלא מוותרת. את אואזיס היא פתחה לפני 12 שנים, ולמרות תהפוכות הגורל ושמועות על אוטוטו סגירה – המסעדה מצליחה להחזיק מעמד.

>>אחרי 112 ימי מילואים אורן אסידו חוזר הביתה למסעדה חדשה-ישנה

לפני כמעט שנתיים, בספטמבר 2022, פתחה אולברה יחד עם יומי לוי, מבעלי מעדניית יום טוב בשוק לוינסקי, את ריהאב. השם נבחר כמעין בדיחה פרטית על ההיסטוריה האישית של אולברה, כפי שסיפרה בגילוי לב בראיון שקיימנו עימה,"אני אלכוהוליסטית מתפקדת, בדיוק כמו שאר השפים, וכל שף שאומר על עצמו אחרת משקר. כולנו שותים המון כל הזמן. אני שותה המון אבל לא אכפת לי כל עוד זה לא פוגע לי בפוקוס בעבודה. כל עוד זה לא דופק לי את העסק או פוגע באהוביי בחיי הפרטיים אני אמשיך לשתות".

כמו עסקי אוכל רבים בעיר, ריהאב נסגר בעקבות המלחמה. שמועות דיברו גם על אי הסכמה עם בעלי הנכס, אבל זה לא באמת משנה. כדי למנוע סיבוכים בסעיף זה ממקמת אולברה את גלגולו החדש של בר היין הכי קרוב שאפשר, בפאטיו של אואזיס. "זה עומד להיות בר יין מדליק במיוחד עם תפריט יין ייחודי עם סטייל משלו, תפריט אוכל שמלווה יין ומתאים לערב קז'ואל עם חברים", היא אומרת ומדגישה שהאווירה והסגנון מכוונים לקהל צעיר.

את היינות היא אצרה בעזרת חבר קרוב שהוא אספן יין, ולצדם יוגש תפריט מנות קטנות ומשתנות, לדוגמה זיתים ירוקים פריכים מטוגנים במילוי גבינת עיזים ועשבי תיבול, כדורי מורטדלה איטלקית עם פיסטוקים קלויים, וברוסקטה רומסקו. ברקע יתנגן פסקול ג'אז, ניאו ג'אז, פאנק ויצירות של אמנים סמי־מחתרתיים, ואת הקירות יקשטו עבודות של אמנים ישראליים ובינלאומיים שאולברה אוהבת. לפתיחה נבחרה התערוכה "הזדמנות שנייה" של האמן ג׳אנר רם.

האם יש מקום לעוד בר יין סמוך לנחלת בנימין הכורע תחת העומס, ימים יגידו. גם הסמיכות לאואזיס, שרמת המחירים בה היא מהגבוהות בעיר, עלולה להעיב על הצהרת הנגישות שאולברה אוחזת בה. ועדיין, אפילו אם רק בזכות הדבקות במטרה, מגיע למקום צ'אנס. וגם בזכות היין, שבתקופה הנוכחית אף פעם אין יותר מדי ממנו.
מונטיפיורי 17, שלישי-שבת 19:00-חצות

• אוכלים שותים
• רימה אוליברה
• אואזיס
• בר יין

זאת אחת הפעמים שלא ברור מאיפה צריך להתחיל. כי אפשר להתחיל, למשל, ברפרפת דאשי. ותאמינו לי, זאת מנה שמגיע לה לפתוח טקסטים. כמה פעמים בחיים האלה כבר יצא לכם לאכול מנה שאין לה כמעט טעם, ולמרות זאת מצליחה לפוצץ לכם את המוח? מדובר במנה העדינה הכי מסעירה בצד הנכון של הירקון. ענן חם שמתפשט בחלל הפה שלכם בריקוד איטי ומשאיר אחריו שובל של נעימות. ואז, כשאתה בטוח שאין יותר טוב מזה, מתגנבים לתוך הביס גרעיני אדממה ופיסות לובסטר והריקוד האיטי הופך למשחק מרקמים מהסוג שעושה לך נעים בגב.

>> כבר בתחילת הארוחה רצינו ללכת, אבל לאן? היינו תקועים בדיזנגוף
>> בואו תראו איך עושים את זה פשוט וטוב: המקסיקנית של לה מעלה

מצד שני, אפשר גם להתחיל בשורה התחתונה. למרות האוכל הטעים והשירות המתוקתק, יצאנו מאואזיס רעבים. אז ברוכים הבאים לצד השני והאפל של ה-VMF: מנות לא מאוד יקרות, אבל מאוד קטנות. מאוד. אכלנו שש מנות פלוס קינוח. כולן, מלבד אחת, היו ממש טובות. כולן, חוץ מהקינוח, היו ממש קטנות. תחושת השובע מעולם לא הרגישה רחוקה יותר, ובואו רק נגיד שמזל שג'סמינו זה ממש מעבר לפינה.

הפעם, בניגודלפעם הקודמתשבה היינו באואזיס, לפני שנתיים, באנו הרבה יותר מוכנים. אז הגענו עם ציפיות גבוהות שקצת התנפצו מול ארוחה שהיה בה הרבה פוטנציאל, שלמרבה הצער נשאר בצד הלא ממומש של החיים. השבוע, במסגרת ה"ערב היפני" – ערב משותף לשפית רימה אוליברה ולשף היפני ריו סואהירו – הגענו לאואזיס עם אופטימיות זהירה. מהר מאוד גילינו (אם כי לא מספיק מהר, כי חצי שעה מהרגע שאתה מתיישב במסעדה ועד שמגיעה לשולחן פיסת האוכל הראשונה, זה מלאאאאאאא זמן) שהפעם הציפיות התממשו.

התחלנו עם סלט תרד. קודם כל, שיהיה ברור, לא השתניתי. נשארתי אותו אדם שהייתי. אבל כן, הזמנתי מרצוני סלט תרד. יותר מזה, הסתכלתי על התפריט הלא מאוד גדול, וסלט התרד קרא לי. ויודעים מה? אין בי טיפת חרטה על זה, כי זה היה סלט מושלם. כלומר, סלטון, בגלל הבעיה שכבר הגדרנו היטב בפסקאות הקודמות. אבל הסלטון היה מושלם. אין לי מושג מה הם עשו שם לתרד – רק שלא יפסיקו, כי זה היה נפלא. והיה גם רוטב סומסום מעולה, שהיה בדיוק מה שתרד חיכה לו כל החיים. כאילו לקחו את כל מה שטוב בטחינה ועטפו איתו את העלים אחד אחד.

הסשימי טונה בוניטו היה לכאורה עסק הרבה פחות מלהיב. שש חתיכות דג לא גדולות, שהיו מוצלחות אבל לא מאוד מעניינות. לפחות עד שטעמנו אותן ביחד עם הסלט הקטן שהוגש לידן. בדיעבד, יכול להיות שאם היינו מקשיבים למלצרית, היינו יודעים שמדובר בעלי וואסבי טריים וכבושים. במציאות, אם היה אפשר לצלם את הפרצוף שלנו בשנייה בה אנחנו מתענגים על הדג בזמן שהוואסבי חונך לנו רכבת מהירה מהאף ישר למרכז הכאב של המוח, היינו שוברים את טיקטוק. זה לא רק ביס טעים, זה ביס שגורם ללב שלך לדפוק חזק.

סלט עגבניות השרי המסוכרות היה עוד מנה ממש קטנה עם יציאה גדולה. העגבניות עצמן – ובקושי היה שם מספר דו ספרתי שלהן – היו חביבות. מה שתואר בתפריט כ"רשת חלבון ביצה" התגלה כביצת עין קרה בעיצוב לא קוהרנטי, אבל כל זה לא רלוונטי בכלל בגלל הרוטב פונזו ויין שזיפים. אם יש גן עדן, אין ספק שזה מסוג הדברים שמגישים בו. במיכלי ענק. זה חמוץ. וזה מתוק. וזה מדויק. וזה אדיר. כל כך אדיר, שביקשנו כפות כדי שנוכל להגיע לכל טיפה וטיפה.

הטאטקי בקר, שהגיע ברוטב פונזו ועלים ירוקים היה פחות מרגש אבל לא פחות מוצלח. הבשר היה עשוי בדיוק במידה, והשילוב בינו לבין החמיצות של הרוטב היה בדיוק מה שהוא היה צריך. לא הייתה פה איזו הברקה יוצאת דופן או חדשנות, אבל היא הייתה דוגמה נהדרת למנה פשוטה שמבוצעת כמו צריך.

אחרי כל המנות המצוינות האלו, כולל הרפרפת דאשי מהפתיחה, שהייתה כל כך מיוחדת, שלגיטימי לגמרי להזכיר אותה שוב, דווקא הגיוזה, המנה האחרונה שהגיעה, הייתה זו שלא הצליחה לעמוד בסטנדרטים. הכיסונים עצמם, במילוי שרימפס, היו עוד יחסית סבירים. הבצק אומנם הרגיש עבה מידי בחלק מהביסים, אבל המילוי הצליח לחפות על רוב הפגמים. הבעיה המרכזית הייתה בכלל במרק שבתוכו הם הגיעו, שהיה מלוח באופן כמעט בלתי סביר. מצד שני, חשוב לציין שהמלצרית זיהתה מייד שלא התלהבנו, ודאגה מיוזמתה להוריד את המנה מהחשבון. לגמרי לא מובן מאליו.

אם נשאר קצת טעם מר בפה, סנדוויץ הגלידה העביר אותו בצורה מושלמת. היה שם כל מה שקינוח טוב צריך. עוגיות שקדים פריכות ומתקתקות מלמטה, קרם קרמל מצויין מלמעלה ובאמצע גלידת כמהין, שזה אולי נשמע מוזר, אבל בפועל היה קסם. גלידת וניל במרקם נהדר, שבקצה של הביס שלה, מהדהד לו בשקט הכמהין. פשוט קינוח מוצלח.

>> מדריך התיירים הגדול בעולם טוען שזו המסעדה מס' 1 בתל אביב. מדריך התיירים טועה
>> יש פה כל מה שהיינו מצפים לו ממסעדה שכונתית טובה. רק עם סושי

רק שכל זה לא מספיק מוצלח כדי להסתיר את השורה התחתונה. "הערב היפני" של אואזיס הוא חווית אוכל נהדרת, אבל ארוחה בעייתית. הוא עובד מצויין אם מתייחסים אליו כאל ערב נשנושים בבר יין, שבאים אליו, יושבים על הבר ונהנים מכמה מנות מעולות ליד הדרינק. אם באים ומחפשים ארוחת ערב כמו שצריך, כדאי שיהיה לכם חשבון הוצאות שמן שיאפשר לכם להזמין את כל התפריט. כי אם תנסו לאכול ארוחה בלי למשכן את הבית, יש מצב שתצאו רעבים.

3.5 כוכבים בתור מסעדה, 4 בתור בר יין

סלט תרד 48
טאטקי 89
רפרפת דאשי 98
סשימי בוניטו 98
סלט עגבניות 62
סנדוויץ גלידה 59
גיוזה 89 (לא חויב)

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• אואזיס
• רימה אוליברה

1. חגיגות מרדי גרא | בושוויק

בין הפגנה להפיכה למי יש ראש לחגוג? האמת שלנו, ותכף גם לכם: בבושוויק, בר הקוקטיילים והאוכל מבית קבוצת האימפריאל, מוציאים את הראש מהמדמנה שנקראת חיים ומצדיעים למרדי גרא, הפסטיבל השמח שמסמל יותר מכל את העיר ניו אורלינס. הערב יתחיל בקוקטיילים עם טאץ' צרפתי על בסיס קוניאק קורבזייה ושרימפס אטופה– לחמנייה מאודה במילוי שרימפס ותירס קלוי, חמאה חומה ורוטב הולנדייז. בהמשך יעלו ויבואו הופעה חיה של רביעית ארנון דה בוטון במופע ג'אז ודיג'יי גיא אביטל בסט סטייל ניו אורלינס. כי לפעמים מוכרחים להיות שמח.
נחלת בנימין 28, שלישי (21.2) מ־18:00

2. ארוחת דו קיום | חמודי אבולעפיה במסה

במסגרת חגיגות 18 שנה למסעדת מסה בוחר שף אסף שטרן לתמוך בדיאלוג ודו-קיום, המצרכים שהכי חסרים במציאות החיים הנוכחית, ומזמין למטבח את שף חמודי אבולעפיה (דלידה), קולגה מוערך וחבר לדרך. בערב ששורשיו נטועים במטבח הערבי של יפו יגישו השניים סשימי אינטיאס ולאבנה מעושנת; קובנייה ומטוומה (ממרח לבנוני) על בייגל חרוך בגריל פחמים; לחמעג'ון עם ירקות שרופים ותטבילה עשבים ועוד (78-188 ש"ח).
הארבעה 19, רביעי (22.2)

3. האשכנזים באים | מוזיאון העם היהודי

Foodish, אגף הקולינריה של אנו – מוזיאון העם היהודי, עולה לירושלים ומרים לאשכנזים החמוצים בסופ"ש של חזרה לשורשים. זו ההזדמנות לטעום שנאפס מסורתי לצד טונה אדומה מעושנת, לגלות מה ההבדל בין קיגל לקוגל, לחזור בזמן ולבקר במסעדת פועלים מזרח אירופאית מיתולוגית ולטעום גרסה עדכנית למנות הכל כך קלאסיות, לדוגמה גפילטע פיש מעושן, קרפלעך פטריות וכבד בדמי גלס חומוס וגלידת חרוסת.
חמישי-שבת (23-25.2), פרטים והרשמה באתר

4. הולשטיין עד הבית | בשארה חינאווי אונליין

את בשארה חינאווי אין צורך להציג – המבורגריית הולשטיין שלו היא מהספוטים האהובים בשוק הכרמל, ואת הקציצה המוקפדת תוכלו למצוא ברשימתההמבורגרים הטובים בעיר. כעת הדרך אל הבשר האיכותי קצרה מתמיד באמצעות קצביית אונליין חדשה, שתחסוך לכם את הפקקים ביפו. באתר מציע חינאווי בשרים איכותיים שעליהם גאוותו: נקניקיות בדואיות, שיפודי אנטריקוט, אוסובוקו, סטייק טומהוק וכמובן המבורגר הולשטיין וגם עופות, טלה, סלטים ורטבים. לרגל ההשקה 300 הראשונים שיבצעו קנייה בשווי 400 ש"ח יקבלו סכין ממותגת במתנה.
הזמנות באתרhttps://www.hinnawi.com/

5. כמהין ומורטדלה | ערב איטלקי באואזיס

שפית רימה אולברה יוצאת מאזור הנוחות ומתכננת שני ערבי קונספט שבהם היא תגיש מנות איטלקיות באינטרפרטציה אישית, למשל ריזוטו עם ציר פטריות פורצ'יני ופטריות צלויות, קציצות מורטדלה ברוטב פיסטוקים, פטוצ'יני ברוטב שמנת וכמהין אלבה לבנות ועוד. לכל מנה יותאם יין על מנהל המסעדה ומנהל תחום היין של קבוצת אואזיס, מינטו לה.
מונטיפיורי 17, רביעי-חמישי (22-23.2)

6. Breakfast for Dinner | בנדיקט

פסטיבל ארוחות הבוקר מסביב לעולם של קבוצת בנדיקט חוזר, והפעם תחת הכותרת Eating breakfast for dinner. בתפריט הספיישל תמצאו את קונספט הברינר – מנות מרחבי העולם שרק נראות כמו ארוחת בוקר אך בפועל יכולות להתאים לארוחת ערב עסיסית. לדוגמה: שוק אווז קונפי מפורק עם ערמונים, ציר בקר ועשבי תיבול על קרואסון עם ביצה עלומה והולנדייז (צרפת), סטייק לבן בזיגוג מייפל, רוטב הולנדייז ותפוזים (ארה"ב) וסקוטיש אגז – שתי ביצים חצי רכות מטוגנות בציפוי בשר ופאנקו (41-109 ש"ח).
עד ה-5.3

7. מבצע פיצה | דומינוס X תן ביס

ולנטיינ'ס, משחקי ליגת האלופות ופורים הם סיבה מספיקה לא לצאת מהבית. עבור מי שמעדיף להישאר בטרנינג ולנשנש בלי לזוז מהספה מציעה אפליקציית תן ביס דיל שווה במיוחד – 40 אחוז הנחה על כל התפריט בדומינוס פיצה, כוללהפיצות של זוכה מאסטר שף הלל גרדי.
עד ה-15.3

• חדשות האוכל
• אואזיס
• בושוויק
• בנדיקט
• דומינוס פיצה
• רימה אוליברה
• חינאווי
• מסה
• אוכלים שותים

כולם רוצים בר יין. זאת המציאות עמה מתמודדת תל אביב בימים לא פשוטים אלה. שום דבר אחר לא מעניין אותנו. בחירות? בר יין. רכבת קלה? בר יין. משבר תחבורה? בר יין. פשוט עזבו אותנו במנוחה ותביאו בר יין. רוצים לדבר על משהו שאינו בר יין? מצטערים, לא מעניין. אנחנו רוצים יין טוב ולא יקר ומשהו טעים ולא יקר לנשנש איתו, אל תפריעו לנו. בשבועות האחרונים הצטרפו לזרם הבלתי פוסק עוד מספר ברי יין ששווים לכל הפחות בדיקה רצינית, ואנחנו כאן כרגיל כדי למיין, לקטלג ולהכווין את הציבור השיכור וכן מיין.

1. שפוי: שוק הכרמל צריך קצת שפיות

אנחנו צריכים יותר מקומות כאלה בעיר:השף יונתן בורוביץ והאנשים הטובים של M25משתלטים מדי ערב על "המקום של ענת", מסעדת תבשילים קטנה ונהדרת בפאתי שוק הכרמל, והופכים אותה לבר יין כלבבם. התוצאה: מקום פשוט וצנוע, בלי פוזה והגזמות, שמגיש בקבוקי יין מוצלחים בתמחור טוב ושלל מנות קטנות ובינוניות בתמחור נמוך ושפוי במיוחד, ואחרי שאוכלים קלמרי בתחמיץ עם אפרסק מוחמץ, צ'ילי ועלים תאילנדיים עם לגימה של יין לבן צונן, כל החמסינים של ספטמבר מתגמדים לפתע. יותר טוב מבריזה.סמטת הכרמל 23, ג'-ה', החל מ-18:00

https://www.instagram.com/p/ChWkTgGIge6/

2. ריהאב: שוק לוינסקי צריך קצת גמילה

מעדניית יום טוב היא אחד המקומות האהובים עלינו בשוק לוינסקי – דאם איזו סחורה משובחת – ורימה אוליברה היא אחת השפיות האהובות עלינו בתל אביב, כך שאת שיתוף הפעולה ביניהם הגיוני שנאהב גם כן. ואיך אפשר לא להתאהב בבר יין שקוראים לו Rehab? בדיוק. ואכן,כפי שדיווחנו כאן ממש אתמול, יומי לוי מביא מהמעדניה המשפחתית הסמוכה את הדליקטסים, אוליברה רוקחת ברוסקטות ונשנושים, אל עמדת המכירה מתווספות גם גבינות, נקניקים ויינות בוטיק מספקים שעובדים רק עם מסעדות, וכל מה שנשאר זה לחכות שיפתחו כבר. אנחנו כבר ישנים עם שק"שים בכניסה.לוינסקי 47, הפתיחה בקרוב

3. C/W: שוק הפשפשים צריך קצת שוקולד

את השוקולד של איקה שוקולד אין שום צורך להציג. השוקולטיירית עטורת הפרסים והמחמאות מרימה כבר שנים את הרף המקומי של סצנת השוקולד מתוך השוקולטריה שלה ביד חרוצים, ועכשיו אפשר לשים ידיים על השוקולד המופלא שלה גם בשוק הפשפשים.בר היין החדש שלה, C/W, עורך את החיבור המתבקש בין יין ושוקולד, כשלצדם גם שלל נשנושים איכותיים ולא שוקולדיים בעליל מז'אנר הברוסקטות ומגשי הגבינות. היינות מתומחרים באופן אטרקטיבי והמקום מציע גם מסלולי טעימה משתלמים, הפרלינים ממתינים לכם לקינוח, ולפחות לרגע אחד נדיר אי אפשר להתלונן על שום דבר בעולם.יהודה מרגוזה 10

>> הטרנד הכי חם בעיר: ברי היין הטובים ביותר בתל אביב
>> לילות בנימין: המקומות הכי שווים וטעימים בנחלת בנימין

• אוכלים שותים
• יונתן בורוביץ'
• רימה אוליברה
• איקה שוקולד

1. בית תאילנדי

אין דרך להתחמק מזה. אני אוכלת שם כבר שנים והרמה תמיד גבוהה. יש שם מנה שאינה לכל אחד, טרטר בקר עם כמויות בלתי נתפסות של צ'ילי חריף ברמה משוגעת, ולפעמים אני מביאה פלפלונים מהגינה שלי. השירות מעולה והחוויה כולה היא בריחה קטנה מהמציאות.
בוגרשוב 8

2. הים הסיני

מקום סודי שאף אחד לא מכיר חוץ מדיפלומטים סיניים. הוא נראה נורא, כמו מקומות בשכונות הפחות טובות בהונג קונג, שאתה מוצא את עצמך נכנס אליהם בטעות ומרגיש לא רצוי. למיטב ידיעתי הים הסיני קיים לפחות 30 שנה ומי שבכל זאת מגיע אליו חייב לדעת מה להזמין, למשל שרימפס שלמים מטוגנים בטעם תה או פרוסות בקר קרות מבושלות במרינדת חמישה תבלינים. כדאי לבדוק מה יש בספיישלים, למשל בשבוע שעבר הגישו חלזונות טריים ונהדרים שאין לי מושג מהיכן הגיעו. רוב האנשים יציצו ויברחו מהמקום אבל למי שלא אכפת לו מהתפאורה והשירות ומכך שאין יין – אני מאוד ממליצה.
שנקר 3

3. פופינה

עוד מקום שאני מאוד אוהבת. פופינה מרגישה לי כמו בית שני, מקום שבו מכירים אותי ומפנקים אותי – ולא רק אותי אלא כל לקוח. האוכל מיוחד ומדויק ואוראל הוא אחד האנשים והשפים הכי נחמדים שפגשתי.
אחד העם 3

4. פורטונה דל מאר

מקום פחות מוכר שאני אוהבת להגיע אליו ולא לפגוש אף אחד מהתעשייה. אני מזמינה ברבוניות מטוגנות ובקבוק סנסר ונהנית מהשקיעה. כשאני עייפה מסרוויס שישי ורק רוצה שיעזבו אותי בשקט, הנוף שם נפלא, האנשים נחמדים והאווירה סופר-רגועה.
המרינה ליד מלון קרלטון

5. בושוויק

אני בדרך כלל לא יוצאת לברים, אך בבושוויק אני יכולה לסמוך על השף עינב אזגורי שיכין לי משהו מיוחד, למשל צלעות טלה מצוינות בגריל פחמים יפני. אני לא אדם של קוקטיילים אבל יש שם קוקטיילים טובים, ואני מקווה שעינב יכין עוד ועוד מהאוכל שלו שלמדתי להכיר ולאהוב בבר א וין.
נחלת בנימין 28

* רימה אוליברה היא הבעלים והשפית שלמסעדת אואזיס, ברחוב מונטיפיורי 17 בתל אביב.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• אואזיס
• רימה אוליברה