1. פלורנטין

השכונה האהובה עלי בתל אביב וכנראה בעולם כולו. גרתי שם תקופה ויש לי זיכרונות חזקים מלילות הזויים אפופי אלכוהול, אני עדיין מבלה שם באופן קבוע. אוכל טוב, ברים מעולים ואנשים טובים. השיר "רוקנרולר" מתוך האלבום החדש מתייחס לשנים ההן בפלורנטין.

2. עזאזל

אני אוהב את נדי בילו עוד מאז ימי בר גיורא הישן. היו לי שם הופעות בלתי נשכחות ואני מעביר הרבה לילות בעזאזל, הבר שלו באלנבי. בני 40+, דארק אייטיז, אנדרגראונד והאלכוהול הכי טוב בעיר. לנדי יש את היכולת לייצר בועות של רוקנרול בעיר כבר הרבה שנים ומגיע לו שאפו על ההתמדה והנחישות לעשות עסקים בעיר חסרת רחמים.
אלנבי 94

3. תעשה

בר חדש שאני מקפיד לבלות בו מאז שנפתח. אוכל מעולה, אלכוהול מצוין, אנרגיה של אהבה והופעות אינטימיות שהן ההופעות האהובות עלי.
היסוד 4

4. בלומפילד

הרבה זיכרונות יש לי מאיצטדיון בלומפילד הישן. בזמנו הייתי הולך עם אבי למשחקים והיום אני הולך עם בני לבלומפילד המשופץ. סגירת מעגל אדומה.

5. הבארבי

אני ושאול מכירים עוד מהצבא ואני אוהב את הבנאדם. יצא לי להופיע בשלושת הבארבים – הבארבי הראשון ביונה הנביא אחכ בבארבי השני בסלמה והיום בקיבוץ גלויות ותמיד התקבלתי באהבה ובחום. מאוד אוהב לראות הופעות בבארבי שהוא מקדש הרוק של ישראל ללא ספק.
קיבוץ גלויות 52

6. נורמן

אלכוהול ומשוררים הוא חיבור אהוב. משתדל לקפוץ בימי שני לערבי הקראת השירה שמארגן יחזקל נפשי הגדול ולשמוע שירה חדשה בדרך ששירה אמורה להשמע.
הלל הזקן

• העיר שלי
• נורמן
• בארבי
• בלומפילד

הקאמרי

כבר 12 שנים שאני נמצאת בקאמרי בתפקידים שונים, בצורות שונות וזה הכי קרוב לבית מחוץ לבית שיש לי. שמעתי פעם שיוסי בנאי אמר לשחקנית צעירה שאסור לקרוא לתיאטרון "בית" ושצריכה להיות הפרדה ברורה, אבל היו תקופות שביליתי בתיאטרון 16-18 שעות ביום, יותר שעות ביממה מאשר בבית האמיתי שלי. בגלל זה אחרי שההצגה שלי, "בגוף אני מבינה", עלתה בפסטיבל הצגות היחיד תיאטרונטו, היה לי ברור שהקאמרי הוא המקום הטבעי להמשיך בו. זה גם המקום שבו אני מרגישה הכי בנוח בעולם. על הבמה יש שלווה שהיא כמעט רגע זן אמיתי. כל חלק של התיאטרון מחובר אצלי לזמן אחר ביום:הכניסה לאולם ריק, כשיש הצגת יום או חזרה לקראת הצגה, רחבת הקאמרי עם השקיעה, כשהתיאטרון מתעורר לחיים וקהל מתחיל להגיע. והשקט של הלילה, אחרי ההצגות, בכניסת האמנים, מול גינת דובנוב. כמה מהשיחות הכי מעניינות וקסומות קורות תמיד שם.
שאול המלך 19

בית אריאלה

צריך חזון מיוחד כדי להפוך מבנה עירוני מיושן לאחד המקומות הכי סקסיים בעיר. בבית אריאלה קורים כמה מהדברים המעניינים שיש לתל אביב יפו להציע: מסיבות, הופעות, פסטיבלים, שיתופי פעולה אמנותיים לא צפויים. שירתתי כחיילת בגלי צה"ל וביליתי לא מעט זמן בארכיון העיתונות בספריה, ולא הייתי מנחשת שיבוא יום והספריה תהפוך להוט ספוט עירוני. בנוסף יש בבית אריאלה חללי עבודה שמתאימים לי בול. בדרך כלל כשאני כותבת, אני כותבת בבית. לא מסוגלת לכתוב בבתי קפה, יותר מדי הסחות דעת. אבל בסלון העירוני יש גם שקט שמאפשר להתרכז וגם ביחדנס. זה מקום שנותן לי הרבה השראה ליצירה.
שאול המלך 25

הבארבי

ה-מקום לראות בו הופעות בתל אביב מבחינתי, התפאורה המושלמת לאמנים מהארץ ומחו"ל. קראתי עם צביטה קטנה שהבארבי אמור לעבור לנמל יפו. יש לי הרבה זכרונות מהפינה הזאת, בקיבוץ גלויות פינת הרצל, עם החניה הקבועה והסודית שתמיד פנויה לחברים מחוץ לעיר (ואותה אני לא מגלה). מה גם שאני כבר בלחץ איך יארזו ויעבירו את הנברשת מהמקום. יש להופעות בבארבי אינטימיות מיוחדת עם אנרגיה של איצטדיונים. חוץ מזה, שהכי כיף לרקוד על המדרגות שם.
קיבוץ גלויות 52

אניטה

חוץ מהתמכרות לקפה (התמכרות שאני מקפידה לטפח) יש לי התמכרות קשה לגלידה. זה באמת המאכל הנפלא בעולם וזה לא משנה אם חורף או קיץ – אין שעה מוקדמת מדי או מאוחרת מדי לאכילת גלידה, להפך, אחרי הצגות, הכל יותר טעים. יש לא מעט גלידריות טובות אבל האהובה עליי מכולן היא אניטה. הכל טעים לי שם ואני די בטוחה שניסיתי כל טעם שיש להם להציע, בתנאי שיש בו שוקולד, כמובן. ולגבי השאלה הנצחית – וניל או שוקולד? ברור ששוקולד וכאן אין שום סיכוי להידברות או למתווה פשרה.
שבזי 40

סמטת מזל דגים

הצגת היחיד שלי, "בגוף אני מבינה", שמבוססת על ספרו המופתי של דויד גרוסמן, עלתה לראשונה בתיאטרון הסימטה, שנמצא בסמטת מזל דגים, במסגרת פסטיבל תיאטרונטו. מעבר לזה שזאת אחת הסמטאות היפות שיש, בתקופת החזרות, בשבועות שקדמו להצגה, ביליתי הרבה בסמטה הזאת ויש לה קצב אחר, אופי אחר ואפילו תחושה של אזור זמן אחר. לא מעט מההבנות שלי לגבי התפקיד והמחזה קרו בהליכה מהתיאטרון ואליו. מה שעוד מוסיף לאהבה שלי לסמטה היא הקירבה לים. אם היתה חזרה פחות מוצלחת או שיש צורך בהשראה מיידית, אפשר פשוט לעלות לגג של תיאטרון הסימטה או להתקדם לטיילת של יפו העתיקה והנוף לים כבר יעשה את העבודה.

רחוב קפלן פינת דרך מנחם בגין

המקום שכבר 11 שבועות ממלא אותי בתקווה. אני אדם פוליטי, נערת נרות ובוגרת מחאות האוהלים ובלפור – אבל זאת המחאה המרגשת מכולן והיא מתגברת משבוע לשבוע. ויסלבה שימבורסקה כתבה "הכל פוליטי" ואני לא חושבת שאפשר לחיות במדינה כמו ישראל ולא לנקוט עמדה, בטח לא בתקופה כמו עכשיו. גם שתיקה היא פוליטית, היא בחירה. אני נמצאת שם כל שבת ובהפגנות באמצע השבוע, ושואבת כוח מהידיעה הברורה שהתעוררנו. זה המקום עם הכי הרבה סולידריות וקבלה בארץ. יש שם נציגות להכל ובלי להתנצל – גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, להט"בים וסטרייטים, דרוזים וערבים. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה השינוי שנוצר בשפה. הרי "שפה יוצרת מציאות יוצרת שפה" למשל הקריאות בגוף רבים נקבה "אנחנו לא מפחדות". הבשורה תצא מקפלן.

רותם כרמלי תציג את "בגוף אני מבינה" בקאמרי (ראו לעיל) ביום שני (27.3) 20:30, למועדים נוספים

• העיר שלי
• אניטה
• הקאמרי
• בית אריאלה
• מחאת הדמוקרטיה
• בארבי

יומיים אחרי הופעתו ההיסטורית של טראוויס סקוט בפארק הירקון (היינו שם), ושבוע אחרי ההכרזה על הופעתו הקרבה של בני דה בוצ'ר (נהיה שם), חברת לייב ניישן של גיא בסר, בשיתוף עם חנות צ'ופ שופ, הכריזו על הופעת היפ הופ שלישית לתקופה האחרונה – הראפר והמפיק רוק מרציאנו, שידוע בתור אחד ממובילי תנועת האנדרגראונד ראפ הנוכחית. מרציאנו (לא מרוקאי, בדקתי) צפוי להגיע להופעה אחת במועדון הבארבי בתאריך 22.4. מכירת הכרטיסים תיפתח רק מחר, החל מ-12:00, באתרטיקטמאסטר.

לרוק מרציאנו לקח המון שנים לבנות את המוניטין המיתולוגי שלו. את הקריירה הוא החל בשלהי הניינטיז, כשהצטרף לקוליקטיב הראפ של באסטה ריימז, פליפמוד סקוואד. הוא אמנם השאיר כמה הופעות אורח מצוינות מאחוריו, אבל עזב לאחר שנים מעטות לטובת ההרכב U.N, ששרד אלבום אחד לפני שנעלם באמצע העשור הראשון למילניום. מרציאנו עצמו כמעט ונעלם מהשטח למשך כחמש שנים (למעט צמד הופעות אורח מעולות), וכשחזר הוא הציג את החזון המוזיקלי החדש שלו, באלבום המופת (וטכנית, אלבום הבכורה) Marcberg מ-2010.

אותו חזון מוזיקלי הפך למורשת שלו, כאשר בזמן שמרציאנו עצמו הוציא רצף אלבומים מרשים מאז, השפעתו רק התפשטה ליותר ויותר מקומות בז'אנר. מקור ההשפעה הוא בראש ובראשונה הסאונד המחוספס שהמציא לעצמו, המבוסס על לופים של סימפולים מאובקים, מבלי תוספת של תופים ולפעמים, מבלי להוסיף דבר. התוצאה איפשרה לו לייצר ראפ גמיש יותר, כזה שלא מוגבל על ידי סורגי התוף, והפכה במרוצת השנים לסטייל שאינספור אמנים העתיקו ושיכללו – ביניהם אקשן ברונסון, ארל סווטשירט, פרדי גיבס וכמובן, גריזלדה (היי בני דה בוצ'ר, נתראה במאי), שנחשבים לילדים המוזיקלים שלו. ניתן גם למצוא גם מגוון ראפרים ו/או מפיקים ישראלים שהושפעו מהסאונד שלו, ביניהם כהן, ארגוב והפנר.

בשנה שעברה מרציאנו חבר למפיק דה אלכמיסט ליצרת האלבום הפנטסטי "The Elephant Man's Bones"' שזכה לתשואות והמשיכו לבסס את מעמדו כמלך האנדרגראונד החדש. מי יודע, אולי הוא יצליח לגרור איתו את דה אלכמיסט, או אלן דניאל ממן, בן של ישראלים לשעבר וישראלי של כבוד. כך או כך, עם שלושת ההופעות הנ"ל, נראה שלייב ניישן משתלטים על תחום הופעות ההיפ הופ שמבקרות אותנו, ואנחנו מעודדים את המגמה לגמרי. הגיע הזמן שכח הקנייה של ההיפ הופ המקומי יתורגם גם להופעות טובות.

• מוזיקה
• ❤ תרבות
• בארבי
• היפ הופ
• ראפרים

מועדון הבארבי, הפועל מאז 1994 ושוכן במיקומו הנוכחי ברחוב קיבוץ גלויות מאז 2001, צפוי לחגוג את יום הולדתו ה-30 בכתובת חדשה: ל"טיים אאוט" נודע כי המועדון הוא אחד מהזוכים במכרז למוסדות ובתי עסק שייפתחו במחסן 2 המחודש של נמל יפו, שעבר יחד עם מחסן 3 שיפוץ מאסיבי. השיפוצים מתקרבים לסופם, וכעת מסתמן שמועדון ההופעות המרכזי והמיתולוגי של תל אביב יעבור דירה עוד השנה.

כמו כן, מסתמן כי במקום יפתח גם משכן חדש לתיאטרון הילדים העברי-ערבי אלמינא, וכן סניף של פקטורי 54. על שיפוצו של המתחם הוחלט עוד ב-2015, אך שלל התנגדויות הובילו לעיכובים מתמשכים, ומעט אחרי תחילת העבודות ב-2019 פרצה הקורונה והביאה איתה עיכובים נוספים. במסגרת השיפוץ עברו המבנים המנדטוריים שלמחסן 2 ומחסן 3בקצהו הדרומי של הנמל תהליך שימור ושיפור. עם היציאה לדרך דווח כי יוקמו בהם בין היתר מרכז מוזיקה אתנית, תיאטרון רחוב מקומי, בית לצופי הים ולחינוך ימי, יחידות מסחר קטנות ומקומיות, בתי אוכל עממי ואוכל רחוב ועוד. השיפוץ נועד, בין היתר, להיטיב עם קהילת הדייגים שתהנה בסיומו מהגדלת שטח המחסנים העומד לרשותה, מועדון דייגים, שירותים, מקלחת, מעלית משא, מרחב מוגן ושוק דגים חדש.

>> ב-2019 הדייגים בנמל יפו חששו: זה הסוף שלנו
>> ב-2020 רצינו ששאול מזרחי ירוץ לכנסת. הוא חשב שהשתגענו

בשנה שעברה הבארבי ובעליו, שאול מזרחי, עלו לכותרות לא מעט כאשר מזרחי מחה נגד הפגיעה העסקית שנגרמה לו בעקבות מדיניות הממשלה הלא אחידה סביב העלייה בתחלואת הקורונה בתחילת 2022 (גל האומיקרון). בשלב מסוים הואאף סגר את המועדון לשבועיים בהחלטה חד-צדדית, אך מאז נראה שהעסקים התאוששו והבארבי פועל במלוא המרץ, עם הופעות סגורות עד אמצע אפריל ומעבר לו (רק הבוקר דיווחנו עלשובם המבורך של מלווינס לישראל,אחרי ההופעה האדירה שלהם – באותו בארבי – ממש לפני 16 שנה).

שאול מזרחי סירב להגיב לידיעה. מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי טרם הוחלט על תאריך יעד לפתיחת הנמל המחודש וכי העירייה אינה מגיבה בשלב זה על ידיעות הקשורות אליו.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• מועדון הבארבי
• בארבי
• נמל יפו
• עיריית תל אביב

16 שנים לאחר ההופעה הקודמת שלהם בישראל, מלווינס – אגדת הרוק-מטאל-פאנק הביזארית, ההרפתקנית והמופלאה – תשוב להופעה שנייה בבארבי ואלו החדשות הכי טובות שקיבלנו השנה. הלהקה הוקמה בסיאטל ב-1983 על ידי הסולן, הגיטריסט והאיש עם התסרוקת הכי מרהיבה ברוק באז אוסבורן (הידוע גם בכינוי קינג באזו) והמתופף הנצחי דייל קרובר. השניים נשארו בלהקה בשותפות לכל החיים בעוד הבאסיסטים התחלפו בזה אחר זה (אם כי לרוב ברוח טובה: לפני מספר שנים הם הוציאו אלבום המארח שלל באסיסטים משנים קודמות) ובנו את האופי הייחודי של הלהקה: קצב עבודה אינטנסיבי העומד לרוב על אלבום בשנה, הומור מוזר, יצירתיות אינסופית. לישראל הלהקה תגיע במסגרת סיבוב עולמי החוגג 30 שנה לאלבום המופת שלהם "Houdini" ואת האלבום המתקרב שלהם, "Bad Moon Rising".

מלווינס (לפעמים המלווינס, לפעמים לא, תלוי באיזה מצב רוח תפסתם אותם) מזוהים עם לא מעט ז'אנרים אבל לא באמת שייכים לאף אחד מהם. הם המשיכו את מסורת הריפים הכבדים והקצב האיטי של בלאק סאבאת' אבל הם לא באמת להקת מטאל. למרות שאוסבורן היה חבר ילדות של קורט קוביין ויש להם גם קשר גנטי מעורפל לנירוונה (קרובר תופף בהקלטות מוקדמות במיוחד של הלהקה; קוביין העריץ אותם ואף קיבל קרדיט מפיק ב"Houdini", אם כי בדיעבד התברר שהוא פוטר על ידי הלהקה בגלל שההתמכרות שלו לסמים לא אפשרה לו לעשות את העבודה) הם בוודאי לא להקת גראנג'. אפשר אולי להגיד שהם פאנקיסטים ברוחם, בטח במובן של הסלידה שלהם מז'אנרים וסצינות – אבל המוזיקה היא בוודאי לא פאנק.

את ההופעה הקודמת של המלווינס מ-2007בחרנו כאן בטיים אאוט לאחת מהגדולות ביותר שהתקיימו בישראל מאז ומעולם."להזמין להקת קאלט למלא את הבארבי, בטח ב-2007, היה חתיכת הימור. אבל המלווינס הגיעו לכאן ועוד איך, ועוד בהרכב הטוב ביותר שהיה להם אי פעם (מחוזקים בבאסיסט ג'ארד וורן והמתופף השני המטורף קודי וויליס – הם גם להקת המטאל הנפלאה Big Business), בזכות כלום ושום דבר מלבד המונו-מאניה של אחד, אביב מארק. אביב מארק (סאבווי סאקרז וכיו"ב), הסאונדמן המיתולוגי והזעפן של הלבונטין 7, שאיכשהו ארגן את הביקור של הרביעייה, יח"צן את ההופעה כאילו חייו היו תלויים בכך. כתב בפורומים, תלה פוסטרים, כרז מעמדת הסאונד של פסטיבל חוצמזה (סוג של גלגול צפוני מוקדם ונשכח של אינדינגב) לבוא לקנות ממנו כרטיסים ישר בעמדה ושאסור להחמיץ את זה ושזו הופעה של פעם בחיים. בסוף הספקנים, אם היו כאלה, סתמו את הפה. הבארבי היה מפוצץ לרגל בואו של ההרכב התמהוני מסיאטל, זה שלא היה מוכן לשום סוג של קריירה מלבד נפילה מכוונת בין כל הכיסאות האפשריים. היה מושלם".

מלווינס, בארבי, קיבוץ גלויות 52, רביעי (5.7), 205-235 ש"ח. אתם לא יכולים להפסיד את זה

• ❤ תרבות
• בארבי