אנחנו לרוב מעדיפים לדווח לכם על מקומות חדשים שנפתחים בעירנו, אבל בתקופה שכזו אין ברירה, ונראה שלצד ידיעות כאלו, נראה יותר ויותר ידיעות על עסקים שסוגרים את דלתותיהם. באמת קיווינו שלא נצטרך לדווח על גל סגירות, אבל המציאות טופחת על פנינו, ויש להודות שאולי אין פה יותר מדי הפתעות. ועכשיו, כפי שדווח לראשונה על ידי חיליק גורפינקל ב"כלכליסט", המסעדה (ובר היין, טכנית) ברוט תיסגר בסוף חודש פברואר, אחרי עשור של פעילות.

אם כך, גם מסעדת ברוט מצטרפת לגל הסגירות הקשה, שהחל עוד לפני המלחמה עם הסגירות של ארטל פורמל, לה סיטה, שיינע ותמנע, בין היתר. אליהן הצטרפו מסעדות רבות שלא לגמרי חזרו לעצמן מאז הלחימה – בין אם במעבר לטרנדי ההמבורגר-שף (OCD, שילה של שרון כהן), ובין אםהקפאת פעילות עד שיתברר העתיד. קשה לומר שזה מפתיע, אבל גם דברים צפויים יכולים להיות כואבים.נתגעגע במיוחד לפסטת 43 החלמונים, המכונה "טייארין של 43 ביצי חופש", שהיתה פסטה שנועדה לגעגוע.

מסעדת ברוט פעלה במהלך עשר השנים האחרונות ברחוב נחלת בנימין, והפכה לבר יין קולינרי על אמת. כזה שלא מתחנף ללקוחות, לא מפחד מהתנסויות בטעמים, ומביא למרכז הבמה יקבים ויינות קטנים ולא שגרתיים וחומרי גלם ייחודים. השפים יאיר יוספי ועומר בן גל פיתחו שפה קולינרית מתוחכמת לאניני טעם, ושמו דגש על בישול לפי תוצרת עונתית ומקומית. לפעמים התוצאות היו מרהיבות וביטאו יד מיומנת ומחשבה מחוץ לקופסא, ולעיתים היו אוונגרדיות וקשות לפענוח. אבל מה שבטוח, זה אף פעם לא היה משעמם. למעשה, אף מנה שהוגשה בברוט לא דומה למנה שמוגשת במסעדה אחרת, וגם כל ארוחה בברוט הייתה שונה מקודמתה.

לא הייתה כאן נפילה לטרנדים או ניסיון להתחנף, אלא נאמנות לרעיונות מקוריים, למרכיבים איכותיים וליצירתיות שהרקיעה שחקים. התפריט שהתחלף תדיר לפי התוצרת המקומית, כלל מנות מהמטבחים האירופיים הקלאסית עם נגיעה מקומית. וכשאנחנו אומרים מקומית, אנחנו מתכוונים גם לערבית-מקומית: ניוקי פריקי, טחול ממולא, ירקות מחברון, עשבי תיבול שלוקטו מכפרים, דגים טריים מהים התיכון וכמובן, קינוח הלייאלי ביירות, שהיה בערך הדבר היחיד שקבוע בתפריט.

ברוט נשארה נאמנה לעצמה, וסגירתה מבטאת יותר מכל את הלכי הרוח הנוכחיים – לאנשים יש פחות זמן, אנרגיה, פנאי ובוודאי שכסף להפנות לקולינריה גבוהה. זה עידן ההמבורגר, הפיצות והאוכל מנחם. יוספי ובן גל פיתחו במהלך השנים האחרונות אתMediterranean Food Lab – מעבדה המפתחת תמציות טעם וריח על בסיס התססה, ולפי הדיווח של דורפינקל, מתכוונים להעתיק את פעילותם לסניף הפריזאי של המעבדה בסוף השנה, אז אל תבנו על מקום חדש מהם בקרוב.

אבל, לא נאמר נואש. כפי שפרסם נדב בורנשטיין במאקו, אחרי שברוט תיסגר בסוף פברוארתיפתח במקומה מסעדה נוספת של היזם הקולינרי ואחד מהאנשים החשובים של חיי הלילה התל אביבים – דוד טור, שגם היה מבעלי הברוט. יש לכם עוד חודש אחד לאכול פסטת טייארין מ-43 חלמונים והרבה חמאה. אל תחמיצו.
נחלת בנימין 36, 03-510-2923

• אוכלים שותים
• ברוט
• סגירה
• נחלת בנימין

1. הבסטה

אוכל טעים מאוד, פשוט ולא מאולץ. מקום שאני באה אליו לאכול מעניין, טעים ויקר ובכיף.השומר 4

2. ברוט

לשבת שם על הבר ולחוות את היצירתיות, היציאות מהקופסה, ולראות את הסיפוק של הצוות כשהם רואים שהלקוח נהנה, בזכותם.נחלת בנימין 36

3. אבן עזרא

מקום שאני מרגישה בו בבית, אבן עזרא, הבן של עזרא, הלוא הוא אלרן. אוכל אותנטי עם טאץ׳ של אלרן לכיוון העילי. האווירה במקום היא בית לגמרי. ופגשתי שם כמה שפים שלוקחים אוכל הביתה לשבת.המשביר 2

4. ג'סמינו

אם בא לי פיתה עוטפת, כזאת שנותנת לי לדמיין עננים, אני הולכת לשם. זאת הפיתה עם בשר הכי מדויקת (והסביח של עובד בגבעתיים זאת הפיתה הצמחונית הכי מדויקת בעיניי).אלנבי 99

5. דליקטסן

כשאני נכנסת לדליקטסן אני מרגישה בסוג של לונה פארק. הם יודעים לעשות את זה!יהודה הלוי 79, כיכר רבין

6. אימפריאל

פעם, בימי טופולינו, באו אלי שני חברה שעמדו להשתתף בתחרות מיקסולוגים שהתקיימה בשוק מחנה יהודה. הם באו כדי שאלווה אותם בשוק למקומות מיוחדים של תבלינים ופירות לקבלת השראה, והם זכו בתחרות הזאת. ככה הכרתי את החבר'ה של הבר האולטימטיבי – אימפריאל. אם בא לי קוקטיילים מעניינים ויצירתיים, אני הולכת לשם. ואם בא לי לשתות איזה בירה עם הבן שלי, הולכים ל-K לבירה ושיחה.הירקון 66, הרצל 4

7. מקור הדגים חמיס בטשון

אני אוהבת את חנות הדגים של חמיס בטשון ביפו, שיש בה גם מהים שלנו וגם מהימים האחרים, דגים ופירות ים. היא מנוהלת על ידי חמיס האבא ושני בניו מישל ואנג׳לו, וגם האמא לפעמים על הקופה. ותמיד יש איזה הפתעה מיוחדת שמוציאים מ"מאחורה".יפת 92

• העיר שלי
• הבסטה
• ג'סמינו
• אימפריאל קוקטייל בר
• דליקטסן
• אבן עזרא
• ברוט

1. ברוט

בברוט מתרחש השילוב המדהים של מסעדה עם תוצרת חקלאית-מקומית באיכות הטובה ביותר, עם אווירת בר אירופי ומנות בהשראת האזורים האהובים עלי בעולם, כמו פיימונטה באיטליה. זה בר יין מהדור הראשון, היין תמיד היה הלב של המקום ועד היום הוא חלק בלתי נפרד מהארוחה. בשנים האחרונות המסעדה מציינת אחת לשנה את פסטיבל הגל החדש של היקבים בישראל, ונותנת במה לדור חדש של יצרנוּת יין איכותית וכזו שגם יש לה זהות מקומית.
נחלת בנימין 36

2. OPA

שנים חיכיתי למסעדה כזו, שתחגוג את המגוון של הירקות שגדלים בארץ הזאת במלוא עושרם. למרות שאין בתפריט מוצרים מהחי, להתייחס לאופא כמסעדה טבעונית זה פספוס של הנקודה. זו לא מסעדה שנמנעת ואין בה שמץ של סגפנות, אלא חגיגה צבעונית של ירקות טריים בשיא עונתם. אג'נדה קולינרית אחרת. בעולם יש כבר כמה מסעדות מכוכבות שקוראות תיגר על הפיין דיינינג כפי שהכרנו אותו, ועברו לתפריט בלי בשר או עם מעט ממנו כמו Eleven Madison Park בניו יורק וגרניום בקופנהגן. פה בארץ, אופא של האחיות שיראל ושרונה ברגר היא חלוצית בחשיבה ובביצוע. שיראל השפית מבריקה ונועזת, היא משתמשת בטכניקות מקוריות במטבח, ויודעת גם להצטייד בסבלנות ולתת לזמן לחולל את השפעותיו הייחודיות על חומרי הגלם. בתפריט היין – על אף שאינו גדול במיוחד – יש כמה בקבוקים עם גיל, שגם להם הזמן עשה את שלו.
החלוצים 8

3. ג'אז קיסה

קיסה הוא שניים שהם אחד – גם בית אוכל וגם מקום מדהים לשמוע בו מוזיקה והופעות חיות. אחת ההנאות הגדולות שלי מהחיים בעיר היא היכולת ללכת ברגל מהבית לראות הופעה חיה טובה, ובמקרה של קיסה זה כל כך נעים ונוח, אשכרה a walk in the park. הבר נמצא בלב פארק המסילה, ששינה את פניה של העיר, חיבר בין השכונות והוסיף לנו ירוק לחיים. עד עכשיו לא ברור לי עד הסוף איך, אבל הקונספט היפני של המקום עובד עם האוכל של אייל שני. חוץ מזה יש מזגן חזק ומבחר נאה של יין בכוסות.
דרך יפו 9

4. נייקד מרקט

בשנים האחרונות צצות יותר ויותר יוזמות zero waste במטרה לצמצם בזבוז מזון ופסולת בבתי אוכל. נייקד מרקט הוא המקום שמקיים כל השנה. בחנות המתוקה הזאת ברחוב בורוכוב שבלב העיר נמכרים רק מוצרים ערומים, כלומר ללא פלסטיקים ואריזות חד פעמיות. רצוי להגיע עם כלים מהבית, אבל אפשר לקנות גם צנצנת בחנות או לקחת יד שנייה ולמלא בתבלינים, דגנים, שמן זית ועוד מצרכים ביתיים כמו סבונים וכלי ניקוי. הכי שווה בחנות: חמאת בוטנים שנטחנת במקום. הכי חסר בחנות: bag in a box, יין שנמזג מקופסה. מי מרימה את הכפפה?
בורוכוב 1

5. פורטו

חנויות וברי יין שנפתחו בשנים האחרונות, כמו בוסר ותרצה, לצד המוסדות הוותיקים כמו בסטה עם תפריט היין האגדי שלה, תרמו לכך שיש היום בארץ היצע מדהים של יבוא יין מאזורים שונים בעולם. בתוך המגוון המבורך הזה לפעמים מתחשק להיכנס דווקא לחנויות מתמחות, ויש ספורות כאלה. כזו היא החנות של היבואן והשף אייל מירון, שבמשך שנים מביא ארצה יינות מפורטוגל, מדינה עם תרבות יין מפוארת. הוא גיבש פורטפוליו נהדר של יבשים, מתוקים, מבעבעים, מחוזקים, יינות של יצרני-על וגם יינות טעימים במחירים נגישים. אני תמיד מחזיקה במקרר בקבוק מדירה של ברבייטו. האחרון שקניתי לעצמי הביתה הוא מזן ענבים שנקרא בואל והתיישן 10 שנים בחבית, יין שמצליח להיות גם מורכב וגם קל ונעים לשתייה. חמיצות טובה, מינרליות ומתיקות מענגת. החנות ממוקמת מול המסעדה של אייל ובת זוגו דליה, במיקום המיתולוגי טשרניחובסקי 6. הקאץ': לא ברור מתי פתוח, קצת כמו באירופה.
טשרניחובסקי 6

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• יין
• ברוט
• opa
• פורטו
• מיראז' ג'אז קיסה

מאז שנפתחה לפני שמונה שנים, ברוט היא אחת הדוגמאות היותר מוצלחות בעיר ל"בר יין". ולא, אין צורך להיכנס שוב לדיון של מה זה "בר יין". אם יש משהו שלמדנו מאילון מאסק וטוויטר, זה שהדעה של כולנו נחשבת באותה מידה (אם אנחנו משלמים 8$ לחודש, כמובן), אז לדעתי, "בר יין" זה שם למסעדה עם שולחנות קטנים וכסאות לא נוחים. לאנשים אחרים יש דעות אחרות. רק שלעומת הקטגוריה המעורפלת, ברוט תמיד ידעה מי היא. האוכל הנהדר ולא שגרתי של השפים עומר בן גל ויאיר יוספי, ההקפדה על מטבח מקומי ועל תפריט מתחלף שידע להישאר מעודכן, היוו לאורך כל הדרך סיבות מצוינת להגיע לנחלת בנימין. רק שאז קרה דבר מוזר. בלי לזוז, בלי להשתנות, בלי לעשות כלום, ברוט מצאה את עצמה במרכז העניינים. ולא באופן מטאפורי, אלא בעולם האמיתי.

>>אנחנו לא מגזימים לגבי מה שקרה בנחלת בנימין. קבלו את המדריך המלא
>>מסעדת שף זה לא תוכנית ריאליטי. קילומטרז' עדיין לא איפה שהיא צריכה/רוצה להיות

כמו במשחק "סים סיטי" ובחסות המדרחוב הטקטי (מועמד בכיר בקטגוריית ביטוי השנה בתחום התחבורה), האזור הכי נחשב של תל אביב פשוט נבנה מסביב לברוט. בכמה חודשים, ממיקום סביר ללוקיישן הכי קטלני בעיר, שאלו אותי כיצד – ובאמת שאי אפשר להגזים באפקט של זה. בשנייה שאתה מתיישב, אתה נשאב כמעט באופן היפנוטי לאנרגיה הבאמת מרשימה של האנשים ברחוב. זה מלטף, וזה נעים וכבר לא אכפת לך שהכיסא לא נוח ושהשולחן קצת קטן. ואפשר להמשיך עם זה שעות, אבל יותר מעניין להזמין את כוס היין מחויבת הפורמט, ולהתחיל לדבר על אוכל.

במקום להתייסר בבחירות קשות (היו מספיק בחירות לחודש אחד), החלטנו ללכת על ארוחת הטעימות, שרוב המנות בה מופיעות גם בתפריט הרגיל. רק שכמו שכל מהדורת חדשות טורחת להזכיר לנו, אי אפשר לברוח מבחירות, וכאן האופציות היו ארוחת חמש מנות (220 ש"ח לאדם). או ארוחת שבע מנות (280 ש"ח לאדם). אל תסכלו עלינו בכזאת שיפוטיות. לא יכולנו להחליט אחרת.

ארוחת שבע המנות שלנו התחילה בארבעה פתיחים שהם מנה אחת. או כמו שהם כונו אצלנו: הטוב, הממש טוב, הרע והמה לעזאזל זה אמור להביע. השיא היה ללא ספק קובה נייה אינטיאס כבוש, מנת ביס שמצליחה גם להיות פרשנות מקומית וגם פרשנות קולינרית של סרף אנד טרף. למרות שברגע הראשון היא נראתה קצת לא קשורה – סוג של פרנקנשטיין בלי קשר בין האברים שלו – יש כאן כוסית חסה שבתוכה הבשר הנא, שמתובל בדיוק מרבי, ועליו, כמו גג פרגולה ללא רשיון, מונחת פיסת אינטיאס שמנמנה. ואז אתה לוקח ביס ויש יקום חדש של טעמים, מרקמים והיתרי בניה שרוקדים לך פסדובלה על הלשון.

סלט הבצלים הצלויים היה מוצלח, אם כי לא "מוצלח קובה נייה". הבצלים היו עשויים נהדר, עלי גרגר הנחלים נתנו מרירות נעימה והיה איזה קראמבל לא מזוהה מלמעלה שעשה את מה שקראמבל אמור לעשות – נעים על הלשון. גבינת הג'בנה עם גויאבה צלוי ועם קצח, הייתה החלק התמוה של האירוע. הגבינה, שהיא הבסיס לכנאפה, הייתה מעט תפלה, משהו שגם המתיקות של הגויאבה לא עזרה להציל אותה ממנו והטעם היחיד שאפשר היה להרגיש היה של גרגירי הקצח. על המנה הרביעית, סלט מסדואן, עדיף שלא להרחיב. נגיד רק שבכל פעם שהמלצרית תיארה את המרכיבים שלו היא פתחה ב"לפת" ולא שמעתי שום דבר שבא אחר כך. אם אתם מברי הסגולה שזה לא מטריד אתכם – אשריכם.

אחרי פתיח מאוזן יחסית, סשימי הטרחון בוינגרט דאשי היה… אין לי שמץ של מושג. זה לא קורה הרבה, אבל אין לי שום זכרון של המנה הזו. היא מופיעה בתפריט. יש לי איזה זיכרון עמום של צלחת שהייתה על השולחן, שלוש חתיכות דג טעימות עם משהו יוגורטי מלמטה, אבל לא מעבר לזה. יכול להיות שזה אומר משהו על המנה. יכול להיות שזה תחילת הסוף שלי. לא הייתי מהמר על התשובה.

את המנה הבאה לעומת זאת, אי אפשר לשכוח. התיאור בתפריט הוא "טייארין 43 ביצי חופש". וברור שמתבקשת כאן בדיחת משחקי הכס, אבל קשה לספר בדיחה על בדיחה. בפועל זאת מנת פסטה, והיא אחת הטובות שאפשר למצוא באזור. השילוב בין פסטה ביתית נדירה לבין רוטב חמאה כל כך עשיר שהוא שוקל לקנות רשת חברתית, הוא מעלף. התוספת של כמויות גבינה מגוררת מלמעלה הופכת את הכל לענן אומאמי שמופרח בחלל הפה.

לקלמרי טרידי היה את כל הפוטנציאל להיות נפלא כמו הפסטה. מאחורי השם הלא ברור הזה מתחבא תבשיל גרגירי חומוס בציר טלה שהוא לא פחות ממבריק, עם קרוטונים בשומן טלה שרק משיקולים זרים לא קיבלו עד היום ערך משלהם בויקיפידיה. השילוב בין שניהם הוא משחק מרקמים, טמפרטורות וטעמים מהסוג שחולמים עליו בלילות. הבעיה היחידה זה שאת כל זה שכחו לספר לקלאמרי שנשאר צמיגי והתעקש לקלקל קצת את החגיגה.

ואז הגיע הספיישל. המנה היחידה שלא מופיעה בתפריט הרגיל ואפשר לקבל רק במסגרת תפריט הטעימות היקר. עמוד שדרה של פרה ברוטב חמאה חומה.מנה מיתולוגית בתל אביב אם להסתמך על הרשימה הזאת. ולפני שנפנה לדבר על האירוע עצמו, ויש מה להגיד, חשוב לציין שאין שום סיכוי שהיינו מזמינים את המנה הזו מתפריט. עמוד שדרה? הדבר הזה שגילי, חבר שלי מ"קרנבל של בשר" מתאר כ"מרשמלו בשרי"? יש דברים שלא עושים. אבל בפועל, זה כנראה היה הדבר כי טעים שאכלנו לאורך כל הדרך. למרות שברור שזה פחות עמוד השדרה עצמו (מדובר באירוע קשוח מרקמית) ויותר רוטב החמאה. זה לא הגון שהרוטב הזה מסתובב חופשי ככה. אי אפשר פשוט לבקבק אותו ולמכור לפי ליטר? זה כל כך כיף וכל כך טעים שפשוט אי אפשר להפסיק ללקק אותו. עמוד השדרה זה פשוט מה ששמו בתוכו. גם אם היו שמים נייר דבק הייתי מלקק עד הסוף.

בשלב הזה, חייבים להודות, כבר היינו די גמורים, אבל עוד המתינו לנו המנה העיקרית והקינוח, ולא היה שום דרך שנוותר. בעיקרית נבחר "הטלה מנצרת", קבב טלה עם פאלדה על ירקות ברוטב לבן חמצמץ. הקבב עצמו היה מוצלח. הוא היה קצת יבש, מה שגרם לו להתפורר אבל הוא היה מתובל באופן מספיק מעניין כדי שזה לא יפריע. הירקות מלמטה, בעיקר כרוב, ותפוח אדמה היו מוצלחים אם כי קצת אנמיים, אבל שום דבר מזה לא שינה כלום כי בכל מקרה הכל היה רק קישוט לכוכב האמיתי של המנה – הפלאדה. הפלאדה, בטן הטלה, היא אחת השכבות הכי שומניות בגוף. אם מטגנים אותה מספיק זמן ונכון, היא הופכת לשלמות מרקמית, שילוב קטלני וכמעט בלתי הגיוני בין בשר רך לשומן קראנצ'י. הפאלדה של ברוט הייתה כל מה שאפשר לצפות מפאלדה וקצת יותר. ממש וואו.

בשלב הקינוחים רימינו קלות. היינו צריכים לבחור אחד. הסתבכנו. לקחנו עוד אחד אקסטרה. משהו בתיאור של המלצרית הביא אותנו לקחת ליאלי איסטנבול, מעין טייק על "לילות ביירות". זה היה חביב במקרה הטוב. מיותר, במקרה היותר קרוב למציאות. בטח הרבה בגלל שהמנה השניה שלקחנו הייתה פיסגה של שלמות: טארט צנובר. זה נשמע כל כך סתמי שאי אפשר לדמיין מה עומד מאחורי זה. ובכל זאת, לא זוכר מתי בפעם האחרונה נהנינו ככה מקינוח. בצק צנוברים, משובץ בדובדבנים שנותנים מכות של מתיקות ומעליו גלידת וניל ופרג, כל כך טעימה שהיא השיקה אלף גביעים. מנה שהיא כל כולה הנאה מתוקה מזוקקת.

ברוט מוכיחה כל פעם מחדש שהיא יודעת להמציא את עצמה מחדש. לאתגר את עצמה, ולחצוב את הדרך הנכונה. לא תמיד הכל מושלם, יש לפעמים יציאות תמוהות, הכיסאות באמת לא נוחים. אבל זה לא מה שחשוב כשיש אוכל נהדר ומעניין, אווירה מחשמלת ושירות נפלא שמוכיח שא-פורמליות וחספוס הן לא מילים גסות. הרבה יותר חשוב שזה מקום שאתה בהגדרה יוצא ממנו עם חיוך.

>>ברוט, נחלת בנימין 36.4 כוכבים. ארוחת טעימות זוגית 440 ש"ח, ארוחת טעימות אקסטרה 560 ש"ח

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• ברוט
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 923 // המשלוחים הכי טובים

1. בית רומנו

משוגעת על המתחם שיש בו הכל, ויש לו את האופי שלו לכל זמן אחר ביממה. בערב בנואיבה לשתות בירה ולחטט בתקליטים, בלילה הופעות ברפי ופיצה, בבוקר פקק של מכוניות בפסאז' ואני עובדת למעלה בסטודיו של גילי מאיר איפה שהקלטנו את האלבום החדש. החדר הקטן מול מסעדת רומנו שיש בו מסיבות/אירועים הזויים ותערוכות. אינסוף פינות וחדרים שמתמלאים כל פעם באנשים מגניבים ומפוצצים בהשראה ויזמות. בית הקפה למטה ליד רחוב המסילה. האוגנדה בר שצמוד. בקיצור – ניתן למצוא אותי שם לרוב!
דרך יפו 9

2. נילוס

הנילוס זה הבר שלי לפגוש את החברות הבנות שלי לשתות, לאכול ולהרגיש שאני חלק מבוהמה כלשהי.
אלנבי 33

3. צ'ירס

צ'ירס זה הבר שלי לפגוש את החברים הבנים שלי לשתות, לשתות, לשתות ולשמוע מוזיקה של פריקים בתיכון. בר באלנבי אשר הזמן עצר בו מלכת.
אלנבי 56

4. ברוט

הבר יין עם האוכל הכי טעים בעיר. לשמחתי ומזלי זה של חברה טובה ויקרה שלי ג'מה ובן זוגה עומר. על מנות רבות אני מפנטזת בלילה, לפעמים ממש בקטע של קריז. ופעם כשגרתי לא רחוק והם רק פתחו את המקום הייתי יושבת שם לדעתי כל ערב וזו הייתה תקופה אהובה מאוד בחיי שאני מתגעגעת אליה מאוד.
נחלת בנימין 36

5. איכילוב

מקום שהיה הבית השני שלי רוב הילדות והנערות. אולי זה נשמע מוזר אבל אני מרגישה נעים כל פעם לשוב לשם לתור או ביקורת כזו או אחרת, ולהסתובב במסדרונות, ולשמוע צפצופים של כל מיני מכונות מהחדרים במחלקות. בשבילי זאת תחושת בית מוזרה.

אלבומה החדש של איה זהבי פייגלין עתיד לצאת ב-1 במרץ ויושק בהופעה חגיגית בבארבי עם אורחים מיוחדים ב-12.3. השבוע היא הוציאה סינגל חדש כפול ובו השירים "גשם" ו"חוליו". סינגל נוסף שיצא מהאלבום הוא "למעלה למטה" והנה הקליפ שלו:

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• בית רומנו
• איה זהבי פייגלין
• הנילוס
• ברוט