Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מסביב לעולם עם ברק אובמה. "שמורות הטבע המופלאות" (צילום: יח"צ/ נטפליקס)
מיסטר פרזידנט לשעבר ברק אובמה ממשיך במהלך הקרייריסטי שלו להפוך לאבא של כולם ומנצל את יכולותיו הרטוריות כדי לקדם אהבת טבע וקיימות בסדרה הדוקומנטרית "שמורות הטבע המופלאות" של נטפליקס. בואו להיכנס לטראנס מדיטטיבי בעזרת וידאו של היפופוטם גולש על רקע קולו העמוק של הנשיא במיל'
זוז הצידה דיוויד אטנבורו (סתם, אל תזוז. אוהבים אותך, תחזיק בחיים, ד"ש ונשיקות), יש מנחה סדרות דוקו-טבע חדש: ברק אובמה. יאפ, בן הזוג של מישל. הנשיא האמריקאי לשעבר יצא למסע בין שמורות הטבע היפות, הייחודיות וכן, גם המופלאות, בסדרת הדוקו החדשה של נטפליקס, "שמורות הטבע המופלאות".
הסדרה החדשה, שחמשת פרקיה עלו בשבוע שעבר לשירות הסטרימינג של נטפליקס, מציגה מסע ויזואלי יפהפה ברחבי שמורות הטבע של העולם – במפרץ מונטריי בקליפורניה, הר לאוסר באינדונזיה, פארק צאבו בקניה והקרחונים של פטגוניה בצ'ילה, בין השאר – תוך כדי קריינות בקולו החמאתי של אובמה, שסוף סוף נואם על הדברים החשובים באמת בעולם: פרווה של עצלן שתציל את כולנו, קופים שמשתעשעים עם איילים ותנינים בעיצומו של דיג אכזרי.
השילוב הלא צפוי אבל כל כך ברור בין צילומי טבע מרהיבים סטייל "הכוכב הכחול" (שכן מפיק הדוקו ההוא ג'יימס הוניבורן הפיק גם את הדוקו הזה) ליכולות הנאום הכבר מיתולוגיות של אובמה (שגם הפיק יחד עם הוניבורן את הדוקו) הופך את חוויית הצפייה לעיסוי מוח מדיטטיבי. בין אם היה לכם שבוע עמוס ובין אם נחתם כל חול המועד, הערב זה הצ'אנס שלכם להירגע קצת ולשמוע את אובמה מדבר על ההיפופוטמים הגולשים של לוטנגו בקולו הנעים. ומי לא רוצה לשמוע את אובמה מדבר על היפופוטמים גולשים? מה אתם, משוגעים?
מחלקת גנים ונוף: ברק אובמה נכנס לתפקיד דיוויד אטנבורו
מסביב לעולם עם ברק אובמה. "שמורות הטבע המופלאות" (צילום: יח"צ/ נטפליקס)
כחמש שנים אחרי שעזב את הבית הלבן, הנשיא ה-44 של ארה"ב כנראה משתעמם מלראות את העולם עולה בלהבות וחוזר כדי להציל אותו בדרך היחידה שהוא יודע - בתפקיד מנחה דוקומנטרי טבע של נטפליקס. אז איפה הולך אובמה להסתובב?
הוא מעולם לא היה שלנו, וכנראה שגם לעולם לא יהיה, אבל ברק אובמה לעד ישאר בליבנו. אולי זה הקול העמוק, אולי הכריזמה השקטה ואולי זו בכלל מישל. כל התכונות האלה לא בהכרח עשו נשיא טוב (המושבעים טרם חזרו עם החלטה), אבל הן מושלמות עבור הג'וב החדש שלו כמנחה תוכנית דוקומנטרית בשירות הסטרימינג נטפליקס. ולא סתם תוכנית דוקומנטרית, אלא כזו שממשיכה את מורשתו של דיוויד אטנבורו יבל"א.
https://www.youtube.com/watch?v=KcI_xfryMD0
אובמה צפוי להנחות ולקריין את הסדרה "שמורות הטבע המופלאות", שתימשך חמישה פרקים ותטייל ברחבי חמש יבשות שונות לסקירת שמורות טבע יוצאות דופן ברחבי העולם, ובהתאם למסורת אטנבורו יקשקש על למה הפרווה של הדוב הזה הוא המפתח לעתיד האנושות או משהו דומה. אובמה יבקר, בין היתר, במפרץ מונטריי בקליפורניה, הר לאוסר באינדונזיה, פארק צאבו בקניה והקרחונים של פטגוניה בצ'ילה.
הסדרה תעלה לשירות הסטרימינג ב-13 לאפריל בהפקה משותפת של מפיק סרטי הטבע ג'יימס הוניבורן ("הכוכב הכחול 2") והזוג אובמה עצמם, דרך חברת ההפקות שלהם Higher Ground Productions, שהפיקה עד כה עם נטפליקס כמה סרטים דוקומנטריים זוכי פרסים, כמו "מפעל אמריקני" (פרס האוסקר), "Crip Camp" (אהוב הקהל בפסטיבל סאנדנס) ו-"הסיפור שלי" המצוין על חייה של מישל אובמה.
איחוד מול פיצול: אובמה הצליח כמנהיג שחור, אבל כנשיא?
ברק אובמה. צילום: שאטרסטוק
סדרה חדשה שעולה השבוע בארץ (Yes דוקו, HOT8 וסלקום TV) עוקבת אחר הזווית הגזעית בכהונת הנשיא השחור הראשון של ארה"ב. השחורים שלא ראו בו שחור מספיק, הרפובליקאים שלא ראו בו אמריקאי בכלל - והמורשת שהותיר אחריו
ב-2009 טסתי מארה"ב לישראל. היה לי כאב ראש והדיילת אמרה שזה מנוגד למדיניות של חברת התעופה לתת לי כדור. הקשישה האמריקאית החביבה שישבה לצידי הציעה לי אדוויל, וככה התחלתי לשוחח איתה ועם בעלה. די מהר השיחה עברה לאובמה, והבעל, שהביע חיבה לישראל משום ששמע ששם שונאים את אובמה, אמר "אנחנו לא יודעים מאיפה הוא בא. אנחנו לא יודעים עליו שום דבר". הופתעתי מהאמירה הזאת, כי אובמה היה נשיא כבר כמה חודשים, כך שהנחתי שיש עליו די הרבה אינפורמציה. אבל לא רציתי להתווכח עם בני הזוג הנחמדים שנתנו לי כדור, לכן השתתקתי וחשבתי שככה נראית גזענות מנומסת. הם היו לבנים, כמובן.
אותו טיעון בדיוק הושמע על ידי אחד דונלד טראמפ בפברואר 2011 בוועידת הפעולה הפוליטית הקונסרבטיבית – "הנשיא הנוכחי שלנו הגיח משום מקום, הגיח משום מקום. אנשים שהלכו איתו לבית ספר אף פעם לא ראו אותו, הם לא יודעים מי הוא". קטע מהנאום הזה כלול בסדרה התיעודית של HBO "אובמה: איחוד מושלם יותר", שמתבוננת בנשיא ה-44 של ארצות הברית מילדותו ועד תום נשיאותו מהפריזמה הגזעית.
ההישגים והכישלונות של אובמה כנשיא בתחומי הבראת הכלכלה, הרפואה הציבורית וכיו"ב נמנים כלאחר יד. באמצעות מרואייניו, יוצר הסדרה פיטר וו. קונהרדט, שמרבה לעסוק במנהיגים אמריקאים (ניקסון, וורן באפט, ג'ון מקיין, מרטין לותר קינג, גלוריה סטיינם), טוען שבסופו של דבר ההישג הכי גדול של אובמה היה היותו הנשיא השחור הראשון. הטיעון הזה אינו אמור, לכאורה, להקטין את הישגיו כמנהיג העולם החופשי, משום שהסדרה עוסקת לא רק בו אלא בעיקר בגזענות של החברה האמריקאית, שאיתה הוא נאלץ להתמודד בכל רגע נתון, גם כשניסה כמיטב יכולתו לא להיות הנשיא השחור הראשון.
ברק אובמה. צילום: שאטרסטוק
הפרק הראשון מתאר את ילדותו ונעוריו של אובמה כבן לאקטיביסטית לבנה ואקדמאי מקניה. אביו נסע ללמוד בהרווארד כשהיה בן שנה וחצי, והוריו התגרשו זמן קצר אחרי כן, כך שהוא כמעט לא הכיר אותו, וגדל מוקף לבנים. את המודעות הגזעית שלו הוא החל לפתח בגיל 20, כשהחל לעבוד בגיוס מצביעים עבור מועמדת שחורה לסנאט בשיקגו. הוא אפילו היה צריך ללמוד לדבר כמו שחור. אז הוא גם הבין שכדי להיות שחור הוא צריך לבחור לעצמו כנסיה – עד אז היא לא ממש עניינה אותו. אבל הכומר שבחר לעצמו כמנטור הפך מאוחר יותר למכשול בשל דרשותיו שכמה מהן תקפו את ארה"ב בבטן הרכה.
לכן כשפנה לקריירה פוליטית, ההרכב הגזעי של אובמה הפך למהותי ביחס של האנשים אליו. שחורים רבים (וגם כמה לבנים) חשבו שהוא לא שחור מספיק, והרפובליקנים התקשו לא לראות דבר מעבר לגוון העור. הספר שלו בשיקגו מספר שבזמן הקמפיין שלו לנשיאות, כתבי טלוויזיה שאלו אותו אם הוא סיפר אותו כך שייראה יותר לבן. רק כשביקר בקניה, עדיין כסנטור מתחיל, אובמה זכה שם לקבלת פנים המונית ונרגשת שחזתה את העתיד.
שלל דוברים, שחורים וגם כמה לבנים, מנתחים באופן מושכל את היחס שאובמה עורר בקרב הקהילה השחורה מכאן ורפובליקאים לבנים משם, בשל חזותו, דבריו ומחוות שעשה. כך, למשל, עצם בחירתו להכריז על מועמדותו לנשיאות ארה"ב דווקא בחזית בית הקפיטול בספרינגפילד, בירת אילינוי (בתחילת הפרק השני), נתפסה בעיני שחורים רבים כבעייתית. 150 שנה לפני כן באותו מקום בדיוק הכריז אברהם לינקולן על מועמדותו, ונשא את נאום "הבית מפולג" המפורסם. האסוציאציה ללינקולן, ולא למנהיג שחור כלשהו, עוררה צקצוקים.
"הייתי רוצה שאובמה יכריז על מועמדותו כאן. כי לינקולן לא שחרר אותנו. התנועה לביטול העבדות שחררה אותנו", כך נאם המנהיג השחור אל שרפטון בוועידת האג'נדה השחורה בווירג'יניה שנערכה בדיוק באותו יום. "אנחנו צריכים להפסיק לתת את הקרדיט על ההיסטוריה שלנו לאנשים הלא נכונים", הוא המשיך. מאוחר יותר שרפטון, שבעצמו ניסה לרוץ לנשיאות ב-2004, ומנהיגים סקפטיים נוספים, הפכו לתומכים של אובמה.
גם במהלך נשיאותו, המתוארת בפרק השלישי, כל אירוע בולט של גזענות ממסדית באחת ממדינות ארה"ב דרש את התייחסותו, וכל התייחסות עוררה טרוניות משני הצדדים. אובמה התמודד באלגנטיות עם כל פצצה שנזרקה לעברו, אבל פה ושם גם הוא (או האנשים שהקיפו אותו) כשל. הסדרה מלאה באירועים כאלה, שכל אחד מהם מעניין בפני עצמו, אבל יש גם תחושה של עומס וחזרתיות.
בסופו של דבר, כאמור, הסדרה מלמדת אותנו פחות על הנשיא שבכותרת, ויותר על התרכובת של החברה האמריקאית המפולגת ועל הגזענות הממסדית. הסירוב המוחלט של המפלגה הרפובליקנית לכל הצעה דמוקרטית מוצג באופן משכנע כהתנגדות לבנה לנוכחות של נשיא שחור בבית הלבן. הסדרה עוסקת גם בהתעוררות של רגשות העליונות הלבנה הרדומים, שהעלו את טראמפ. במבט לאחור, שרה פיילין, מי שהיתה המועמדת למשרת סגנית הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית, נראית כמו גרסה מקדימה של טראמפ – היא מדברת ונשמעת בדיוק כמותו.
מעצם הבחירה להתמקד בשאלת הגזע, המסר שעולה מהסדרה הוא שאובמה הצליח כמנהיג שחור יותר מאשר כנשיא. אבל אם כך, הרי שהוא נכשל במטרתו המוצהרת בכותרת – להשיג איחוד מושלם יותר בין שחורים ללבנים, שיימשך גם אחרי לכתו. ואם הנואם הגדול שהציע לאמריקאים חזון אופטימי ומרומם רוח לא הצליח, מי יוכל? הסדרה עולה ביום רביעי, ה-4.8 ב-Yes דוקו, ב-HOT8 ובסלקום TV
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחרי שזכו באוסקר על "מפעל אמריקאי", האובמות וחברת ההפקה שלהם נושאים עיניים אל הפרויקט הבא שלהם – סרט הדוקו של מישל, שיגיע לנטפליקס ב-6 במאי.
הדוקו החדש ייקרא "Becoming", על שם הספר שהוציאה אובמה בסוף 2018, והוא עוקב אחר מסע הקידום שעשתה ב-34 ערים. הדוקו עוסק באחורי הקלעים של אותו מסע ויציע תיעוד אינטימי ונדיר של חייה. גם הספר וגם הסרט מדגישים את כוחה של הקהילה בגישור על מחלוקות, ואת החיבור שנוצר כשאנשים נפתחים בכנות ומספרים את סיפורם.
אתמול (שני) שחררה נטפליקס הצצה ראשונה לדוקו, ובמקביל פרסמה אובמה מכתב שבו היא מקווה כי הסרט יעניק לצופים "שמחה ומעט הפוגה" מהמאבק המשותף בקורונה.
נדיה הולגרן, הדוקומנטריסטית שביימה את הסרט, סיפרה כי לאחר שקיבלה את ההצעה לביים, היא קיבלה 30 דקות עם הגברת הראשונה לשעבר כדי שזו תחליט אם היא מתאימה לתפקיד. הולגרן הוסיפה כי היה מאוד קשה לצלם את מישל, כיוון שהיא "מוקפת במאבטחים בכל מקום שאליו היא הולכת".
"היא זזה מהר, והייתי צריכה ללמוד כיצד לנוע איתה", המשיכה הבמאית. "צילמתי בחללים קטנים באופן שדרש את טביעת הרגל הכי קטנה שלי, אבל גם איפשר לי לבנות מערכת יחסים קרובה איתה". אוקיי, אנחנו מקנאים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
טקס חשיפת הפורטרטים הרשמיים של הנשיאים האמריקאיים בגלריית הדיוקנאות הלאומית בוושינגטון הוא בדרך כלל אירוע מנומנם למדי, שזוכה לסיקור מזערי בתקשורת, אם בכלל. אבל ביום שני כשהדיירים החדשים, ברק ומישל אובמה, הצטרפו לאוסף, הפך הטקס הזניח הזה לאירוע היסטורי של ממש.
הדיוקנאות של הזוג אובמה לא דומים לשום דבר שנראה בגלריה, מעוז האמריקנה הלבנה, שאותה מעטרים פניהם של אישים שעיצבו את פניה של ארצות הברית – מג'ורג' וושינגטון ועד אל קפונה. אין ספק שמדובר במעמד יוצא דופן מכל הבחינות – הנשיא השחור הראשון והפירסט ליידי השחורה הראשונה צוירו (לבקשתם) על ידי שני אמנים שחורים, שמנסים לשבור את המוסכמות של ציורי הדיוקנאות המסורתיים.
לדיוקנאות של מנהיגים יש היסטוריה ארוכה בתולדות האמנות – לכל אורך ההיסטוריה האנושית מנהיגים ביקשו להנציח את דמותם בפסלים, בציורים ובמטבעות ולצייר דרכם אידיאל של כוח, עוצמה, הירואיות ומוסריות. הדיוקנאות הרשמיים של נשיאי ארצות הברית לשעבר שמרו כל השנים על הקונבנציות המוכרות: ברוב ציורי הדיוקנאות הנשיאים נראים עומדים בחדר הסגלגל, לבושים בחליפות מחויטות, מביטים קדימה אל אופק בלתי נראה ומשדרים עוצמה ויציבות. גם דיוקנאותיהן של הנשים הראשונות, מסורת שהתחילה בגלריית הפורטרטים לפני עשור עם הילארי קלינטון, נוטות בדרך כלל לעשות אידיאליזציה לאישה שלצדו.
התוספת החדשה לאוסף גלריית הדיוקנאות היא ללא ספק הדבר הכי מוזר ומשונה שראה המוסד המעונב והמיושן הזה: את הדיוקן של הנשיא לשעבר צייר קהינדה ווילי בן ה-41, בחירה מתבקשת למדי: ווילי, שנולד לאב קנייתי ולאם אפרו-אמריקאית, בוגר לימודי האמנות באוניברסיטת ייל, הוא אמן פופי וקליל לעיכול. כבר כמעט שני עשורים הוא עושה מיש-מש בין התרבות המערבית לאפריקאית; הוא משתמש בז'אנר הקלאסי של הדיוקנאות המערביים ושותל בתוכו דמויות אפרו-אמריקאיות על רקעים דקורטיביים וססגוניים.
Blessing your timeline with the Portraits of President Barack Obama and Former First Lady Michelle Obama that was unveiled at the Smithsonian’s National Portrait Gallery. The Portraits were painted by Kehinde Wiley and Amy Sherald respectively.pic.twitter.com/DMYItDrHXf
בדיוקנו של הנשיא ה-44, אובמה מתואר יושב בחליפה ללא עניבה על קצה של כסא משרדי בסגנון המאה ה-18. הוא מישיר מבט (ולא מביט קדימה אל האופק כמו דיוקנאות של מנהיגים אחרים) ורוכן קדימה, נראה צף על רקע צמחייה עבותה ופרחים סימבוליים שקשורים לביוגרפיה הפרטית שלו – היסמין מסמל את הוואי ארץ הולדתו, השושנים הכחולים מתייחסים לשושלת הקנייתית של אביו והחרציות הן הפרח הרשמי של שיקאגו.
איימי שרלד, שציירה את דיוקנה של מישל אובמה, היא אמנית פחות מוכרת מווילי, אבל גם היא מזוהה עם ז'אנר הדיוקנאות המיושן שמתחיל שוב לצבור תאוצה. כמו ווילי, גם שרלד מנכסת את ציורי הדיוקנאות המערביים להיסטוריה השחורה ומעמידה במרכז הציורים שלה דמויות אפרו-אמריקאיות על רקע צבעוני, בדרך כלל בתנוחות אריסטוקרטיות ובבגדים מוקפדים. מה שבולט אצל שרלד הוא גוון העור השחור שהופך אצלה לאפור (היא מגיעה לגוונים האלו על ידי ערבוב של צבע שחור ולבן, כמה מפתיע).
Michael (cough) I mean Michelle Obama is really not looking anything like herself OR a first lady in this portrait. Did the Obamas PURPOSELY go & find the worst of the worst artists to paint thier "offical" portraits?#ObamaLegacyis an#EpicFail#LiberalsRuinEverythingpic.twitter.com/spOZ4PQgbo
בדיוקן הנשיאותי של שרלד, מוצגת מישל אובמה באותו אופן – גוון עורה אפרפר, היא יושבת על כסא בלתי נראה על רקע כחול ולובשת שמלה גיאומטרית של המותג "מילי". השמלה לא נבחרה סתם (ברור שלא), היא "עוצבה בהשראת קהילת נשות הג'י בנד באלבמה, שהופכות שאריות של בגדים לשמיכות טלאים שהן יצירות מופת", אמרה שרלד בטקס ביום שני.
על פניו, נראה שהדיוקנאות של האובמאז עושים היסטוריה במסורת ציורי הדיוקנאות הנשיאותיים ומתקנים את העוול בייצוג שחורים באמנות. הבעיה היא ששני הציורים כל כך שונים ומוזרים, על הקומפוזיציות המעוותות (שלה) והסוריאליסטיות (שלו), עד כדי כך שהאמריקאים לא באמת יודעים איך לאכול אותם. האם מדובר באמנות עכשווית בועטת ופוליטית, או פשוט בציורים גרועים שעושים שימוש באיקונוגרפיה סתמית, מתייפייפת ולא מתוחכמת במיוחד? השאלה נותרת פתוחה לדיון, שבטח יתחדש עם חשיפת דיוקנו של הנשיא הנוכחי, דונלד טראמפ.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
