ספרה של מרי שלי מ-1818 הוא אחד הבודדים שזכו למעמד של מיתוס (לצד "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד" מאת רוברט לואיס סטיבנסון, לדוגמה). גם אנשים שמעולם לא שמעו על הספר יודעים משהו על היצור המפלצתי שהגיח ממנו. שלי כיוונה למיתולוגיה של בריאה כשקראה לספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני". לפופולאריות של הסיפור על הרופא שקורא תיגר על אלוהים ויוצר אדם מחלקי גוויות תרם העיבוד הקולנועי ההוליוודי מ-1931, עם בוריס קרלוף כיצור ילדותי ואילם בעל חזות מבהילה. בסוף הסרט ההוא היצור נשרף למוות על ידי אספסוף זועם, אבל הוא חזר לחיים בסרט המשך מ-1935 ("כלתו של פרנקנשטיין") ובעוד ועוד ואריאציות קולנועיות על המיתוס. יש לציין שגיירמו דל טורו מונה את שני הראשונים ברשימת הסרטים האהובים עליו ביותר בכל הזמנים.

>> סיבה לבהלה: 10 סרטי אימה מודרנית ששינו את הז'אנר
>> פחד בעיניים: דירוג הסרטים הכי טובים ע"פ ספרי סטיבן קינג

זה היה רק מתבקש שהקולנוען שברא את "צורת המים" – הסרט זוכה האוסקר על אישה שמתאהבת במפלצת פלאית – יחזור לבסיס, ויגיש את הגרסה שלו לסיפור של שלי. דל טורו – שהכריז על כוונותיו לעבד את "פרנקנשטיין" עוד ב-2007 אך נתקל בקשיים עד שחתם על חוזה עם נטפליקס – התייחס לספר כאל מקור השראה ולקח לעצמו מנה נדיבה של חופש אמנותי. אחת הבחירות המהותיות שעשה ביחס לדמות המפלצת היא לעצב אותה כבת אלמוות. יש בזה הגיון פואטי, כי היצור נולד ממוות, וזה תורם לטרגדיה של דמותו כאדם הבודד ביותר בעולם. אבל אפשר לראות את זה גם כסוג של חיווי על היותו מיתוס שמסרב למות, כפי שמעידים מאות הסרטים שנעשו עליו.

אין טעם למנות כאן את כל ההבדלים הרבים בין שתי היצירות. העניין הוא שדל טורו נשאר נאמן לרוחו של הספר כמו שהוא מבין אותו, אך גם הפך אותו לסרט שהוא לגמרי שלו מבחינה סגנונית ותמטית. גם אם לא הכל מפותח כראוי (בעיקר סיפור האהבה בין האישה למפלצת, וזאבים דיגיטליים לא משכנעים), זהו אחד מסרטיו היפים והמרגשים ביותר של הקולנוען המקסיקני שכבש את הוליווד. עם זאת, יש צופים שיירתעו מהמראות הלא נעימים של חיתוך איברי גופות. גם אסוציאציה לא מכוונת לחטופים במנהרות החמאס עלולה להקשות על הצפייה.

סרט מרהיב עין. "פרנקנשטיין" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

כצפוי מבמאי שאוהב מפלצות ("הלבוי", "המבוך של פאן"), המפלצת האמיתית בגרסה של דל טורו היא הדוקטור ויקטור פרנקנשטיין, שיצר את היצור בלי לחשוב על איזה מין חיים הוא גוזר עליו. הוא לא מתחיל ככזה, ולזכות הסרט ייאמר שהוא גם לא מסיים ככזה, אבל שילוב של אובססיה וקנאה מניעים אותו לעשות מעשים קיצוניים שהורסים את חייו ואת חייהם של אחרים. אוסקר אייזק מגלם את ויקטור עם מבט רושף בעיניו, ולמולו חתיך העל ג'ייקוב אלורדי ("אופוריה") הוא ככל הנראה הגרסה הכי אטרקטיבית של יציר כפיו שנראה מעולם. מיה גות' (כוכבת הסדרה "X" וה"Scream Queen" החדשה של ארה"ב) משלימה את משולש האהבה המוזר בתפקיד ארוסתו של אחיו של הדוקטור. המפגש הראשון של אליזבת' עם היצור הוא רגע זכור במיוחד בשל האופן שבו הוא מתבטא באוצר המילים הראשוני שלו.

ביזאר לאב טרייאנגל. מיה גות' ב"פרנקנשטיין" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הסרט מחולק לפרקים המסופרים משתי נקודות מבט – של פרנקנשטיין ושל היצור. כמעט שאין ביניהם חפיפה, כך שלא הבחירה הזו היא שמאריכה את הסרט לשעתיים וחצי, אלא תוספות עלילתיות אחרות (כריסטוף וולץ כדודה של אליזבת שמממן את ניסוייו של הדוקטור). בעוד הפרק המסופר על ידי ויקטור מלא בגוויות ובטירוף יצירתי, זה של היצור נטול השם מתאר בדידות אינסופית. רק אז נוסף לסרט רובד של חמלה והוא מתחיל לגעת ללב.

גם חתיך וגם נוגע ללב. ג'ייקוב אלרודי, "פרנקנשטיין" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

דל טורו אוהב אדום כדם. אין כמעט סצנה ב"פרנקנשטיין" שאין בה התפרצות של אדום עז – בשמלה של האם (ויקטור חוזר בסיפורו לילדותו), בעניבה של הדוקטור, בחשמל שמחייה את תרכובת האיברים המתים. האדום בולט על רקע הגוונים האפלוליים של חלקים נרחבים בסרט, שהוא, בעקרון, סרט אימה גותי עם לב של רומנטיקן. דימויים קדמוניים של אש ומים משלימים את התמונה. זה סרט מרהיב עין, עם זאת שחלק מהדימויים נראים ממוחשבים מדי ונראה שאולי היה נכון יותר לצלמו בפילם.

לב של רומנטיקן. אוסקר אייזק, "פרנקנשטיין" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

אלכסנדר דספלה, שהלחין גם את "צורת המים" ו"פינוקיו" של דל טורו, ממשיך לא לאכזב. כאחד ממלחיני הסרטים המוכשרים והפוריים ביותר שעובדים היום, הוא מציע פסקולים מלודיים ועשירים שתורמים לחוויה הרגשית, והוא עשה זאת גם הפעם. יש לכם עוד שבוע לראות את הסרט על המסך הגדול לפני שיעלה לנטפליקס. מומלץ לנצל את ההזדמנות.

4 כוכבים
Frankenstein בימוי: גיירמו דל טורו. עם אוסקר אייזק, ג'ייקוב אלורדי, מיה גות', כריסטוף וולץ. ארה"ב 2025, 150 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטי אימה
• גיירמו דל טורו
• נטפליקס

ב-2017 נסעתי לפסטיבל אנסי לאנימציה להשתתף בצוות שיפוט מטעם האיגוד הבינלאומי של מבקרי קולנוע. ערב אחד ישבתי במסעדה עם כמה אנימטורים ישראלים, ופתאום אחד מהם קפץ וניגש אל אנימטור אמריקאי מפורסם (בקרב אנימטורים) שהתיישב בשולחן סמוך. הבחנתי שעוד אנשים התגודדו סביבו, אך לפתע כל החבורה הזאת נעה כאחד אל שולחן אחר. עקבתי אחריה במבטי וראיתי שבדיוק הגיע לשם גיירמו דל טורו. תהיתי מה עושה הבמאי המקסיקני בפסטיבל אנימציה, וסופר לי שהוא יוצר שתי סדרות אנימציה, ואף מתכנן לביים סרט על פי "פינוקיו". ביוני השנה דל טורו חזר לפסטיבל אנסי להציג שם שני קטעים מהסרט שעדיין לא הושלם. לפי דיווחים בעיתונים, הקטעים והטריילר התקבלו בתשואות.

דל טורו ("צורת המים" זוכה האוסקר) הכריז על כוונותיו לעבד את ספרו של קרלו קולודי לסרט אנימציה עוד ב-2008, וסיפר שזה חלום חייו. אבל ההפקה התעכבה משלל סיבות, עד שב-2018 נטפליקס התגייסו לממן אותה. הסיפור על הנגר האיטלקי שבונה ילד מעץ המשתוקק להיות ילד אמיתי, הצית את דמיונם של לא מעט אמני קולנוע. פרנסיס פורד קופולה ניסה במשך שנים להרים הפקת לייב אקשן של "פינוקיו", אך זו נפלה קורבן לקרבות משפטיים בין אולפנים, "אינטליגנציה מלאכותית" של ספילברג הוא וריאציה עתידנית של אותו סיפור ויש עוד המון עיבודים ישירים ועקיפים בשלל שפות, שלא הותירו חותם.האחרון שבהם עד כה היה הרימייק הכעור והמיותר, בבימויו של רוברט זמקיס, לסרט האנימציה של דיסני מ-1944 שעלה בדיסני+ לפני שלושה חודשים.

עכשיו מגיע תורה של גרסת דל טורו – סרט מוזיקלי באנימציית סטופ מושן, שלא פעם מתפלג מעלילת הספר – לא תמצאו בו את השועל והחתול הנכלוליים, וגם לא את העגלון שהופך ילדים לחמורים. בכלל, זה עיבוד שונה מאוד מאלה שקדמו לו, ואני שמחה לדווח שהוא עשיר, מעניין, מרובד רגשית, ושהכיעור שלו מלא יופי. הנטייה הטבעית של דל טורו ("קרימזון פיק", "סמטת הסיוטים") היא ליצור סרטי אימה פיוטיים, וזאת ניכרת גם כאן. היא בולטת, למשל, בעיצוב של הפיות הכחולות (יש שתיים, והן אחיות) כסוג של עש וכמפלצת היברידית, ובתוספת עלילתית ששולחת את פינוקיו אל עולם המתים. אלא שמעצם היותו בובת עץ עם נשמה שאולה שחייו הם בדיה, הוא חוזר משם שוב ושוב.
התסריט מאת דל טורו ומרק גוסטבסון מעביר את הסיפור שנכתב במאה ה-19 לאיטליה הפשיסטית שבין מלחמות העולם, וכך הופך על ראשו את המסר החינוכי מהסרט של דיסני, שהתקבע בתרבות כמעין גרסת מקור. בתחילת הסרט ג'פטו הוא נגר חביב ואב אוהב לבנו הממושמע קרלו, עד שהילד נהרג, כקרבן מקרי של מלחמת העולם הראשונה. הנגר הופך לאלכוהוליסט מריר ומזניח את עבודתו על פסל ישו בכנסיה, עד שלילה סוער אחד בטירוף של צער ושכרות הוא כורת עץ ומגלף ממנו בובה. כך מצטלבות דרכיהם של ג'פטו והצרצר סבסטיאן (קולו של יואן מקגרגור), שמתגורר בעץ, ומשמש כמספר הסיפור. מנקודת מבטו של הצרצר, סצנת הבריאה של פינוקיו מעוצבת כסצנת אימים ונדמית להתעללות.

אחרי ביקור הפיה הכחולה, פינוקיו מתעורר לאיטליה של מוסוליני. בביקורו הראשון בעיירה אנחנו רואים ציור של הדוצ'ה על הקיר, ומתחתיו כתוב "להאמין, לציית, להילחם". מכאן והלאה חינוך לציות מוצג בסרט ככניעה לפשיזם. נציג המפלגה פודסטה (רון פרלמן) הוא זה שדורש שפינוקיו יישלח לבית הספר כדי שילמד להיות "נער פשיסט לתפארת" כמו בנו קנדלוויק, ומאוחר יותר הוא לוקח את פינוקיו לפנימייה צבאית שם הוא מנסה להפוך אותו לחייל. גם מנהל תאטרון הבובות, הרוזן וולפה, שלוכד את פינוקיו בדרכו לבית הספר ומעלה אותו על הבמה, שם בידיו רובה והופך אותו לכוכב של מופע תמיכה במוסוליני (שמגיע לאחת ההופעות). דווקא נטייתו הטבעית של הבובון השובב להפר הוראות ואפילו לשקר, היא שמצילה אותו ואת סובביו מנפילה לזרועות הפשיזם.

חוט סמלי נוסף שנטווה לאורך הסרט הוא הדימוי של פינוקיו לישו, החל מהשאלה שהוא מפנה לאביו, מדוע האנשים בכנסיה אוהבים את בובת העץ התלויה על הצלב ולא אותו. מהרפתקה להרפתקה פינוקיו יתפתח מבחינה תודעתית ורגשית עד שיהיה מוכן להקריב את עצמו כדי להציל את אהוביו (לא בשם ארצו ומנהיגה), וכך יהפוך עצמו לראוי להשוואה. התמות הגדולות האלה משולבות בסיפור התבגרות יפה ונוגע ללב. גם הסיום שונה מהמקובל (הפיה אף פעם לא מבטיחה לפינוקיו שהוא יכול להפוך לילד אמיתי) ועם זאת הוא מספק ומרגש.

אחד הסיכונים הגדולים שדל טורו לקח על עצמו הוא העיצוב של פינוקיו כבובת עץ לא צבועה עם חורים במקום עיניים (פינוקיו באיטלקית זה "עין של אורן"). עצם הבחירה באנימציית סטופ מושן ממחישה את רעיון הבובה שמתעוררת לחיים, וכמו הופכת את דל טורו לשילוב של ג'פטו והפיה הכחולה. הילד גרגורי מן (שמדבב גם את קרלו) מעניק חיים עולצים לבובה הסקרנית ותאוות החיים (ושוקו חם). לא קל להתאהב ביצור הזה, וכשזה קורה הסרט משיג את זה בזכות.

לא כל הדמויות מוצלחות באותה מידה. ג'פטו (דיוויד בראדלי) הוא דמות שלמה ונוגעת ללב, והאחיות הכחולות (שתיהן בגילומה של טילדה סווינטון) מותירות רושם עז. דווקא דמויות הנבלים פחות אפקטיביות. מגרונו של הרוזן וולפה מדבר כריסטוף וולץ וחשתי חוסר התאמה בין הקול לבין החזות. וגם הצרצר הטוב שנרמס שוב ושוב אינו גדל כדמות. מנגד, מפתיע לגלות שאת הצווחות הצרודות שיוצאות מפיו של הקוף ספצטורה, עוזרו של וולפה, סיפקה קייט בלנשט בכבודה ובעצמה. לקוף הכעור הזה יש קשת דרמתית יפה שמשתלבת בטון האידיאולוגי והרגשי של הסרט.

השירים שהלחין אלכסנדר דספלה הגדול אינם שירי מחזמר טיפוסיים. הם קליטים למדי אך אינם שואפים לשיאים רגשיים. בולט ביניהם השיר היפהפה "צ'או פאפא" שפינוקיו שר אחרי פרידתו מג'פטו. דווקא שירו של הצרצר המושמע על כותרות הסיום הוא שיר ברודוויי קלאסי אופטימי, סוחף ומרומם על חשיבה חיובית, ששולח אותנו אל "Always Look on the Bright Side of Life" מ"בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון.

4 כוכבים. Guillermo del Toro's Pinocchio בימוי: גיירמו דל טורו. קולות: יואן מקגרגור, טילדה סווינסטון, כריסטוף וולץ, רון פרלמן, קייט בלנשט. ארה"ב/מקסיקו 2022, 114 דק'

• ביקורת סרטים
• פינוקיו
• גיירמו דל טורו
• המסך
• קולנוע
• נטפליקס
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 925 // לא סיכום שנה

ביצירותיו של גיירמו דל טורו התעניינתי עוד כילד, כשראיתי את "בלייד 2" בשעת לילה מאוחרת מדי בערוץ יס 2. אם "בלייד 2" היה רק רמז למה שהמוח של הבמאי המקסיקני מסוגל לעשות, "הלבוי" מ-2004 היה נקודת מפנה: הסרט לא היה שובר קופות מטורף, אבל כן הראה את היכולות הויזואליות יוצאות הדופן של דל טורו. ב-2006 הוא הציג את הפנטזיה המבריקה "המבוך של פאן" וב-2013 הראה להוליווד איך עושים סרטי קאיג'ו (מפלצות ענק סטייל גודזילה) כשיצר מפלצות עצומות בגודלן, שטרם נראו בקולנוע, עבור "פסיפיק רים". חמש שנים לאחר מכן, כאשר יצא ההמשך בבימוי סטיבן ס. דנייט, אי אפשר היה להתעלם מכך שהסגנון הקולנועי המרהיב שבלט בסרט הראשון נעלם כלא היה.

ועכשיו, גיירמו דל טורו לוקח הפסקה מבימוי ומתמקד בעיקר בתפקיד התסריטאי, המפיק, ובעיקר המנחה בסדרת האנתולוגיה החדשה שלו: "גיירמו דל טורו מציג: חדר הפלאות". הוא לקח תחת חסותו שמונה במאים זוכי פרסים והתאים לכל אחד מהם סיפור אימה קצר, שמעובד לפרק באנתולוגיית אימה. כל סיפורי האימה המוצגים בסדרה מבוססים על סיפורי אימה קצרים (מלבד פרק אחד), שניים מתוכם כתב דל טורו בעצמו, ואף אנתולוגיה לא נותנת כבוד לבמאים שלה כמו האנתולוגיה הזאת. בתחילת כל פרק דל טורו צועד אל ארון הפלאות, מסביר על התמה של הפרק ושולף מתוך הארון חפץ מסוים הקשור לסיפור. בסוף המונולוג הוא מניח את החפץ, אומר את שם הסיפור ואת שם הבמאי, ולצד החפץ מניח פסלון בן דמותו/ה של הבמאי/ת.

הדבר הזה הוא יוצא דופן – אפילו בסדרות אנתולוגיה כמו "מראה שחורה" לא נותנים קרדיט כה משמעותי לבמאי, וזה נותן את התחושה שבאמת בחרו את היוצרים בפינצטה – לא רק על בסיס השם, אלא בעיקר בזכות הסגנון הקולנועי. עם זאת, טביעת האצבע של דל טורו מורגשת בכל פרק – בין אם מדובר ביצירת אמנות המורכבת משיער אדם, פצצה חייזרית שנמצאה במטר מטאורים או מכשפה עשויה מעץ. הכל מרגיש "דל טורו", אבל היצירה נשארת גם של הבמאים האחרים.

לדוגמה, הפרק האחרון בסדרה, "המיה", מבויים על ידי ג'ניפר קנט, הבמאית שעשתה את סרט האימה "הבאבאדוק" (עליו גם המלצנו ברשימתסרטי האימה הטובים ביותר בעשור האחרון). הפרק, שמבוסס על סיפור קצר של דל טורו, מספר על זוג חוקרי ציפורים שחוו לאחרונה אובדן גדול, ועוברים לבית חדש כדי לחקור את הצורה בה ציפורים שנמצאות באיזור הבית עפות. מכיוון שהבמאית מצליחה לשמור על הסגנון שהכרנו בהבאבאדוק בתוך הסיפור, זה מרגיש שהוא כמעט ונכתב עבורה – לצד האופן בו דל טורו כותב על התמודדות עם אובדן דרך אלמנטים של אימה.

כל הפרקים עשויים היטב, מצולמים באופן המאפיין את סגנונו של דל טורו ומדברים על נושאים חשובים – אבל זה לא אומר שאין פרקים פחות טובים. לצד פרקים מצוינים (נגיד, "הנתיחה שלאחר המוות" ו-"מחסן 36") ישנם גם סיפורים חלשים יותר, דוגמת "מבחוץ" שבוים על ידי אנה לילי אמירפור (ילדה הולכת לבד בלילה), ומרגיש כמו "דהאמר – הגרסה הנשית".

סטייסי (קייט מיקוצ'י) היא בנקאית שמתקשה להתחבר עם הנשים בבנק. היא לא נראית טוב, היא מוזרה ולפי התיאור של עצמה, בעיקר "לא מתאימה". אבל היא מרגישה שהיא עוברת תהליך כאשר היא מתחילה להשתמש בקרם גוף שטני. הסיפור עצמו עשוי לא רע מבחינת צילום ועריכה, אבל אולי הבחירה במיקוצ'י ברורה מדי ולא הוציאה אותה מאיזור הנוחות כשחקנית, במיוחד לאור העובדה שלרוב היא משחקת אאוטסיידרית. הבעיה הגדולה היא בעיקר הסיום, שהיה קצת צפוי עם סצינה אחרונה שהרגישה מיותרת. לעומת זאת, פרק אחר כך חוזרים עם פרק שמבוסס על סיפור קצר של סופר האימה המיתולוגי ה.פ. לאבקרפט – ומיד מרגיש שהסדרה שוב חוזרת לשורשיה.

אף על פי שמדובר באנתולוגיה, יש משמעות לסדר הפרקים. תמה בסיפור אחד יכולה לחזור בצורה אחרת בסיפור שונה, וככל שמתקדמים בסדרה כך גם ארון המסתורין של דל טורו נפתח. ובכלל, זאת הזדמנות נהדרת להכיר במאים שאולי פחות שמענו עליהם, למשל גיירמו נבארו שביים את הפרק הראשון, שעד היום שימש בעיקר כצלם הבית של דל טורו בסרטים כמו "המבוך של פאן" ו-"פסיפיק רים".

בשנים האחרונות אנתולוגיות הפכו להיות דבר די נפוץ על מסך הטלוויזיה: "מראה שחורה", "אימה אמריקאית", "פשע אמריקאי", "אהבה מוות ורובוטים" – כולן סדרות טלוויזיה שהציבו רף לאופן בו ניתן לספר סיפורים במסגרת תמה מסוימת, והסדרה החדשה של גיירמו מעלה את הרף. היא מציגה דרך מעניינת להעלות לתודעת הציבור במאים פחות מוכרים, נותנת להם במה נרחבת ובכל זאת שומרת על טביעת האצבע האמנותית של המפיק. רוב הצופים שחיכו לסדרה הזאת הגיעו, כנראה, בגלל השם המפוצץ של דל טורו – הרי זאת שיטה ידועה למשוך את הציבור, בדיוק כמו מרטין סקורסזה ב-"אימפריית הפשע", ובחלק מהמקרים בכלל לא מרגישים את סגנונו של המפיק האגדי. אבל כאן, אם הגעתם בזכות דל טורו, לא תתאכזבו – יש בסדרה את כל מה שכיף אצל הבמאי זוכה האוסקר. אם לא הספקתם להכיר את כישרון העל, אז זו דרך מצוינת לקבל טעימה מסגנונו, ומהשמות הכי מבטיחים בז'אנר האימה.

גיירמו דל טורו מציג: חדר הפלאות, עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• גיירמו דל טורו
• אימה
• נטפליקס
• סדרות מומלצות

מיותר לציין שגיירמו דל טורו הוא אחד המוחות הטובים והמפתיעים שיש לנו. בין אם אתם אוהבים אותו בפנטזיה של "המבוך של פאן", במד"ב-רובוטים-ענקיים של "פסיפיק רים" המושלם, ב"צורת המים" החולמני והרומנטי או בתור אחד מבמאי הקומיקס הכי אנדרייטד עם צמד סרטי "הלבוי" – לכל מי שאוהב קולנוע ז'אנרי מסוג כלשהו יש גיירמו דל טורו כלשהו לאהוב עד כלות. מצידו, הפילמוגרפיה שלו מלמדת אותנו שמדובר לא רק בבמאי ותסריטאי עם ויז'ן ענק אלא גם באנציקלופדיה מהלכת של קולנוע וקולנוע ז'אנרי בפרט.

לכן, זמן קצר לפני שעיבוד הסטופ-מושן האפל והמסקרן שלו ל"פינוקיו" מגיע לנטפליקס, אפשר לראות ב"גיירמו דל טורו מציג: חדר הפלאות" (Guierrmo Del Toro's Cabinet of Curiosities), אנתולוגיית האימה החדשה שלו אצל ענקית הסטרימינג, כסוג של מתאבן לשיתוף הפעולה שלהם – הוא כאן בעיקר על תקן מפיק, אבל הכל אמור לשמור על הטון הייחודי שלו (ולקרוץ לז'אנרים קלאסיים של אימה).

מדובר במיני-סדרה של שמונה פרקים, שדל טורו אצר וגם כתב את התסריט לפרק הראשון בסדרה, עם שמונה במאים אותם בחר בפינצטה. ומדובר בחתיכת רשימה: גיירמו נבארו הוא קולגה ותיק של דל טורו (הוא היה, בין היתר, הצלם שלו ב"פסיפיק רים"), והוא גם מביים תסריט של דל טורו; עוד מביימים כאן וינצנזו נטאלי ("קיוב"), אנה לילי אמירפור ("נערה הולכת לבד הביתה בלילה"), פאנוס קוסמאטוס ("מנדי" המופרע עם ניקולאס קייג'), ג'ניפר קנט ("הבאבאדוק"!) ואחרים. כולם נותנים את הטאץ' הייחודי שלהם, אבל, כפי שניתן לראות מסרטון ההצצה להפקה למעלה – כולם גם קורצים לסגנון הסופר-אסתטי של סבא טורו.

שני הפרקים הראשונים זמינים כבר היום (25.10), ועד לסוף השבוע (26.10-29.10) בכל יום ישוחררו שתי זוועות חדשות מ"חדר הפלאות" של דל טורו. יאללה, שישאר שם. מדובר בשיתוף פעולה מבטיח שגם הופך אותו למפוצץ בדינרו (סליחה, היינו חייבים).

"גיירמו דל טורו מציג: חדר הפלאות", שני הפרקים הראשונים עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• גיירמו דל טורו
• המלצות המערכת
• האלווין

גיירמו דל טורו מציג: חדר הפלאות / Guillermo Del Toro’s Cabinet of Curiosities

כשהבימאי המקסיקני המבריק ממתן את הסיוטים שרצים לו בראש הוא זוכה באוסקר על סרט הסקסי-פיש "צורת המים", אבל מה קורה כשהוא מגביר אותם? ובכן, אנתולוגיית אימה מטעמו של הבימאי, שתציג שמונה סיפורי אימה "מתוחכמים ומחרידים", כדברי ההודעה לתקשורת. עם קאסט שחקנים מעניין שכולל, בין היתר, את קריספין גלובר, אריק אנדרה ורופרט גרינט (לעד רון מ"הארי פוטר"), נשמע שהולך להיות מוזר ומפחיד כמו שרק הוא יודע.(25.10)

ברוקלין תשע-תשע 8 Brooklyn Nine Nine

סדרת המשטרה האהובה של אנדי סמברג הגיעה בקושי לעונה הזו, אחרי ביטולים, חזרות, קורונה ומשברים נוספים (נסו לעשות סדרת משטרה מצחיקה על רקע הפגנות BLM). ואכן עונתה השמינית והאחרונה של הסדרה הגיעה באיחור, ולנטפליקס באיחור אפילו גדול יותר, ומורכבת מעשרה פרקים בלבד – אבל העיקר שהם כאן. זה הזמן להשלים סופית את הבינג' ההוא שהתחלתם בקורונה.(17.10)

הנערה הכי בת-מזל בעולם / Luckiest Girl Alive

עיבוד לרומן רב מכר שמצטרף לסוגה החמה של "מותחנים נשיים" – נכתבים על ידי נשים, בכיכובן של גיבורות מתוסבכות וסוערות, עם מלא טוויסטים עלילתיים ואינספור עותקים שנרכשים. כבר היה לנו את "נעלמת", היה את "הבחורה על הרכבת" וכעת מגיעה "הנערה הכי בת-מזל בעולם", בה מילה קוניס מככבת כעיתונאית עם חיים מושלמים (למה תמיד בסרטים לעיתונאיות יש חיים מושלמים? פגשתם פעם עיתונאית?) ועבר אפל (אלא מה), שהולך להיחשף במלואו עד סוף הסרט. הפקה קריספית של נטפליקס, מילה קוניס, מלא טוויסטים, עלילה מתוחכמת-אבל-לא-מתחכמת. לפעמים זה בול מה שצריך.

נערות דרי 3 Derry Girls

עונה שלישית לסיטקום הפרוע של נטפליקס (וחד משמעית אחד הדברים הכי מצחיקים שיש בשירות הסטרימינג כולו). כמו "ברוקלין 99", גם היא חוזרת אלינו לאחר הפסקה ארוכה מדי שנכפתה על ההפקה על ידי הקורונה, אבל החדשות הטובות הן – חבורת התלמידות (ותלמיד אחד) של תיכון קתולי שמרני ותקוע כמו שרק תיכון קתולי יכול להיות (פרק אחד ואתם מרגישים הרבה יותר טוב לגבי הבית ספר שלמדתם בו, לא משנה איפה למדתם. אלא אם כן למדתם בתיכון קתולי, משום מה) חוזרת אלינו, וכל הגיבורות (והגיבור) עדיין נוטות להסתבך בצרות איפה שרק עכשיו. אחרי הכל, לא קל להיות נוער, לא קל להיות נוער בתיכון קתולי ובטח שלא קל להיות נוער בתיכון קתולי באירלנד של שנות ה-80.

האחות הטובה / The Good Nurse

מפגש מסקרן במיוחד בין שני זוכי אוסקר – ג'סיקה צ'סטיין ואדי רדמיין – בדרמת פשע על אחות בבית חולים שחושדת שהקולגה שלה אחראי למקרי מוות מסתוריים אצל המטופלים שלהם. המותחן, שמבוסס על אירועים אמיתיים, מציב את השניים אחד מול השני, מה שעם קצת מזל עשוי להפוך לתצוגה דרמטית מרשימה מאת שני שחקנים נהדרים.(26.10)

פה גדול 6 Big Mouth

אללה איסטור, מי היה מאמין שהסדרה החצופה ההיא על מפלצות הורמונים ונערים מצוירים שמציגה את גיל ההתבגרות בתור בריכת השופכין שהיא – תחזיק 6 עונות. זה אמנם מרגיש מעט זמן מאז העונה הקודמת (אולי כי בינתיים יצא גם הספין-אוף "משאבי אנוש"), אבל הם עדיין חרמנים. קשה לדעת איזה חידושים הם יכניסו העונה, אבל אתם יכולים להיות שהם הולכים להיות מוזרים ומצחיקים כאחד.(28.10)

החפרפרת / The Mole

המבוגרים מבינכם אולי מזהים את השם של הריאליטי הזה שנטפליקס שלפה ממעמקי האדמה, שכן בשנת 2001 – כן, זה 21 שנים אחורה – הייתה גרסה ישראלית בלתי זכירה בעליל בהנחיית איתי אנגל. גם בארה"ב היו לה שלוש גרסאות שונות לאורך השנים, ועכשיו נטפליקס חוזרת בניסיון נוסף לאחת מתכניות הריאליטי הראשונות. בכל אופן, אם במקרה אתם ג'ן זי, אז מדובר בריאליטי בו חבורה של אנשים זרים צריכים לבצע משימות, אבל אחד מהם הוא שתול הפקה שמשבש לכל האחרים את התכניות והם צריכים לגלות מי הוא. אז כן, כמו כל ריאליטי אחר בערך.(7.10)

ונדל וויילד / Wendell & Wild

סרט סטופ-מושן מאוד מסקרן של נטפליקס שמאחד בין שני כוחות יצירתיים אהובים – אשף האימה המודרני ג'ורדן פיל ובימאי הסטופ-מושן האהוב הנרי סילק ("הסיוט שלפני חג המולד", "ג'יימס והאפרסק הענק"). סילק ופיל כתבו יחדיו תסריט על צמד שדים ערמומיים (פיל ושותפו הוותיק מימי המערכונים, קיגן מייקל קי) שעוזרים לנערה בת 13 במטרה לתחמן אותה כדי שתזמן אותם לארץ. סרט אימה לילדים מאת מיטב היוצרים, האחד מתחומי האימה והשני מתחומי הילדים.(28.10)

• המסך
• נטפליקס
• סטרימינג
• סדרות מומלצות
• גיירמו דל טורו
• אימה