Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

גלגלצ

כתבות
אירועים
עסקאות
יש מה לאהוב. ששון שאולוב (צילום מסך: יוטיוב/ששון איפרם שאולוב)

שיר השנה? זה לא שיר של מדינה במלחמה. זה שיר של מדינה בהזייה

שיר השנה? זה לא שיר של מדינה במלחמה. זה שיר של מדינה בהזייה

יש מה לאהוב. ששון שאולוב (צילום מסך: יוטיוב/ששון איפרם שאולוב)
יש מה לאהוב. ששון שאולוב (צילום מסך: יוטיוב/ששון איפרם שאולוב)

"תמיד אוהב אותי" הוא שיר השנה של גלגלצ, בדרך כלל ססמוגרף רגיש לתחושות הציבור. הוא לא קשור למציאות שאנחנו חיים בה, הוא לא קשור לתחושת החנק והכאב שמלווה אותנו, הוא אפילו לא מנותק מהמצב - הוא פשוט סותר אותו בצורה מוחלטת, בהדחקה ובהכחשה. זהו שיא עולמי חדש בגזלייטינג

22 בספטמבר 2025

ראש השנה תשפ"ה תופס את מדינת ישראל בלימבו. בשנה שעברה בזמן הזה, היינו עדיין בתוך שנת האבל. הטקסים לציון שנה לשבעה באוקטובר, כמות החטופים האדירה שהייתה אז בשבי (ולא הצטמצמה מספיק מאז) והתחושה שכמעט כל מי ומה שהכרת חווה אובדן בדרך כזו או אחרת – הפצע היה עדיין טרי. אבל שנה עברה – וגם אם הכאב עדיין חי איתנו ואפילו חי מתמיד, התחושה היא של דואליות – מצד אחד החדשות העצובות לא מפסיקות להגיע ומצד שני מעל פני השטח הכל מרגיש כאילו בסדר. תשפ"ה היתה השנה שבה הפריים טיים חזר לדפוק, מקומות העבודה ומקומות הבילוי פתוחים – הדברים חזרו לשגרה לכאורה. חוץ מהרגעים האלה שבהם נתקלים במציאות – כששישה חיילים נהרגים, כשיש פיגוע, כשמתחילה מלחמה עם איראן.

אחד הדברים שהכי מעידים על מצב הרוח הלאומי הוא המצעד השנתי של גלגלצ. התחנה המיינסטרימית שפותחת את ההצבעות שלה לקהל, מצליחה פעם בשנה לגעת בססמוגרף הכי רגיש לתחושות הציבור באותה נקודת זמן: באינתיפאדה השנייה המצעד התמלא בשירים לוחמניים וגם עגמומיים (את המצעד של תשס"ב 2002 הובילו "דרכנו" מ"הבורגנים", "מדברים על שלום" של מוקי ו"שיר עצוב" של אביב גפן); גם בקורונה הסאונד קצת ירד מהמסיבתיות לטובת שירים אישיים ואינטימיים יותר (מ"רסיסים" של רביב כנר ועד "שרק תחייך" של יובל דיין). וכן, זה הגיע גם לשבעה באוקטובר.

הנה רשימת השירים שהובילה את המצעד של גלגלצ בשנה שעברה: "גיבורי על" של להקת "התקווה 6", "תרקדי", שיר הזיכרון של אושר כהן לזכר הרוגי הטבח בנובה, "Hurricane" של עדן גולן (במקור "הגשם של אוקטובר", השיר שהיה אמור לייצג אותנו באירוויזיון ונשא את הכאב הישראלי) ובמקום הראשון "חרבו דרבו" של נס וסטילה. כולם מתכתבים בצורה כזו או אחרת עם הפצע שעמד במרכז הלב, בעצב, בגאווה או בנקמה כועסת ואלימה. זה קרה כי הלב שלנו עדיין היה שם – עדיין שחינו בתוך אוקיינוס הכאב, הטראומה עטפה את הכל סביבנו. אבל שנה עברה וגם זה השתנה.

גם אם לא לכך התכוונו יוצרי השיר המקוריים, התחושה הברורה שעוברת מההצלחה של השיר הזה היא "דווקא" פלוס אצבע בעין. כמו טנק של ברסלבים שמגיע לזירת פיגוע

אז תגידו מזל טוב לשיר השנה החדש שלכם – "תמיד אוהב אותי", שמבצע הזמר ששון שאולוב. למען הסר ספק – הטקסט הזה אינו התקפה אישית על שאולוב, שבסך הכל עשה להיט פופ קליט (שאפו). הוא גם לא על מי שיצרו את השיר במקור – הראפר החרדי אלייצור או הרב שלום הרוש שכתב אותו. הוא נועד לנו – אלה שהפכו את השיר הזה לשיר השנה, וכנראה לא שמים לב למסר המבעית שהבחירה הזאת משדרת.

"תמיד אוהב אותי" הוא שיר שבא מגלקסיה אחרת. הוא לא קשור למציאות שאנחנו חיים בה, הוא לא קשור לתחושת החנק שמלווה את כולנו כמעט מדי יום. הוא אפילו לא מנותק מהמצב – הוא פשוט סותר אותו בצורה מוחלטת. אם כולנו מרגישים בבטן עצב או כאב או חרדה מהמצב, הווייב של שיר השנה תשפ"ה הוא בכלל שמחה גדולה – כאילו שהתקופה הנוכחית היא סיבה למסיבה. "השם יתברך תמיד אוהב אותי", שר הפזמון החוזר (והחופר), "ותמיד יהיה לי רק טוב. עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב". מה, לא טוב לכם?

>> מזל טוב תל אביב, יש לך פסטיבל חדש ושלומי שבן מנהל אותו
>> הרבה יותר מפסטיבל: 52 שעות של דאנס, גוף ונפש בלב המדבר

גם אם לא לכך התכוונו יוצרי השיר המקוריים, התחושה הברורה שעוברת מההצלחה של השיר הזה היא "דווקא" פלוס אצבע בעין. כמו טנק של ברסלבים שמגיע לזירת פיגוע – כך השיר הזה לא מנסה למצוא את האופטימיות (כי כולנו מחפשים תקווה או מזור לכאב בדרך כזו או אחרת), אלא מפברק וצועק אותה בווליום מחריש אוזניים, עם מקצב האוס ומכונות תופים שקורצות ישירות לברסלבים עם הוואן. מרגישים שהמציאות חונקת אתכם? מודאגים מהמצב? מפחדים מהעתיד? בעיה שלכם, יא חמוצים. אנחנו נמשיך לספר לכם ש"תמיד יהיה לי רק טוב".

וכן, צריך לדבר גם על המילה הזאת. "תמיד". תמיד יהיה רק טוב? במאה אחוז מהמקרים? אין איזה עשרה אחוזים של אפשרות שלא יהיה טוב? כמעט בלתי נתפס לחשוב איך בתקופה שמכילה כל כך הרבה צער, השיר הבולט ביותר והמצליח ביותר מתייחס למציאות בצורה אוטופית, משל חיינו ביקום מקביל, כזה שבו אנחנו לא מידרדרים במדרון מטורף למלחמה הכי קשה בתולדות הארץ הזאת, עם בידוד מדיני ונזק כלכלי גוברים, עם החטופים שעדיין בשבי ועם תחושת היריקה בפרצוף שמעניק לנו כל שר וח"כ בקואליציה הנוכחית.

ושוב – גם אם לא היתה כוונה פוליטית בכתיבת השיר, ברור שבבחירה הזאת היה גם מסר פוליטי. כי יש אנשים שמשוכנעים שהתקופה שאנחנו חיים בה בכלל לא עצובה. להפך. ינון מגל מדבר על זה ש"זו תקופה של נס", ואותו הדהדה גם השרה אורית סטרוק. שורה של אנשי ציבור במדינת ישראל, כולל אנשים מאוד בכירים, בכלל מסבירים לנו שזו התקופה הכי טובה שלנו – שהמצב שבו מדינת ישראל מצורעת בעולם, מתרסקת כלכלית, עוברת חרם תרבותי, מאבדת כל יום את טובי בניה ו-48 אזרחים שלה נמצאים במנהרות ואף אחד לא יודע מה קורה איתם, הוא מצב נורמלי ואפילו חיובי. זה לא רקוב, זה דבש.

מה ש"תמיד אוהב אותי" מציע הוא לא דרך לרפא את הכאב, לנסות ולהבין את מקור הבעיה ולחפש את הפיתרון. הוא מציע הדחקה והכחשה – מצב שבו מדינה שלמה עומדת מול הסיטואציה הכי קשה שהייתה בה ושרה לעצמה שבכלל טוב לנו

את החיבור בין השיר לבין הסנטימנט הזה, עשתה תכנית "הפטריוטים" כשבעוד יום שבו נהרגו חיילים, פתחה שולחן עם השיר המפורסם ברקע. חיילים נפלו והפאנליסטים באולפן רקדו ושרו שהכל "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב". זו היתה כמעט התרסה, או במילים קצת יותר עדכניות גזלייטינג קיצוני לישראלים האחרים שחיים איתם ורואים את הצד החשוך של המציאות: זה הכל בראש שלכם, יא שמאלנים מדוכאים. אנחנו בכלל בדרך הבטוחה לגאולה.

אני לא מאלה שמשוכנעים שהכל רע. אני בעצמי מנסה לחפש את התקווה ואת הצד המואר בכל דרך – אין דרך אמיתית אחרת לשרוד במקום כל כך קשה. המציאות מורכבת ואי אפשר להסתכל עליה רק בשחור ולבן. אבל אני די משוכנע שהדרך להתמודד עם החושך הזה היא לא לצעוק שיש אור (ועוד יותר אור, ועוד יותר אור). זה לא יהפוך את החדר למואר יותר. רק יוציא את הצועק קצת מנותק מהמציאות.האבסורד הוא שיש לא מעט מוזיקה אופטימית שלא מעליבה את האינטיליגנציה. כזו שמכירה בעצב הגדול ובכל זאת מנסה ללכוד סיבות לנחמה. "ראש למעלה" של טונה הוא שיר טוב בדיוק בגלל שהוא לא מתכחש למציאות המדכדכת. הוא מכיר באבל, מספר אותו ומצליח לרגש, ומתוך אוקיינוס הכאב הזה הוא קם ומנסה להציע אופק אמיתי – כזה שאפשר ללכת אליו בלי להרגיש מטומטם.

וכן, גם אני מבין את המשמעות הדתית של "תמיד אוהב אותי" ואת התפיסה שמנסה לחפש את האור גם בתוך החושך. אני אפילו מעריך אותה. אבל יש מקרים שבהם הניגודיות פשוט גדולה מדי וצורמת מדי. "תמיד אוהב אותי" הוא לא שיר של מדינה במלחמה, הוא שיר של מדינה בהזייה, מדינה שמנסה בכל הכוח לא להסתכל לעצמה בעיניים, לא להפנים את הכאב, אלא לברוח ממנו לצלילי "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", גם כשיש כל כך הרבה אנשים מסביבכם שעבורם המצב הוא לא טוב בכלל. אולי אפילו קטסטרופלי.

כי מה לעשות שהמציאות, כרגע, משדרת מנגינה אחרת מהרפטטיביות של "תמיד אוהב אותי". במציאות זו תקופה קשה, מאתגרת, שיש בה הרבה סימני שאלה ופחות סימני קריאה. תקופה שבה הרבה ישראלים עומדים נבוכים מול ההתרחשויות ולא מוצאים את עצמם ולא יודעים את נפשם. וכשממול כל הבלגן הנפשי הזה, הקאנון של המדינה טוען ש"תמיד יהיה לי רק טוב" – זה כנראה שיא עולמי בגזלייטינג.

בתקופה חשוכה אחרת של מדינת ישראל, לפני 28 שנה, כתב אריק איינשטיין ז"ל שיר שנקרא "האור בקצה". בתוך האווירה הכואבת פוסט רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל – איינשטיין כתב: "כל הנרות שהדלקנו בלילה, לא יגרשו את החושך הקר הזה/ כל הרוחות שנשבו כל הלילה, לא יכבו את האור בקצה/ לא יכבו את האור שעולה בבוקר". אנשים, מתוקף היותם אנושיים, חייבים לחפש את האור. גם אני מוצא אותו בכל מיני חלקים של החיים שלי. במוזיקה, בקולנוע, בסדרות טובות, באנשים שיש לי בחיים שמפיחים בי תקווה, שמזכירים לי שמתישהו יהיה אור, אחרי התקופה החשוכה הזאת.

אבל מה ש"תמיד אוהב אותי" מציע הוא לא דרך לרפא את הכאב, לנסות ולהבין את מקור הבעיה ולחפש את הפיתרון. הוא מציע הדחקה והכחשה – מצב שבו מדינה שלמה עומדת מול הסיטואציה הכי קשה שהייתה בה ושרה לעצמה שבכלל טוב לנו. שמי שרואה את הרע, מחפש אותו בכוח. שאם "נחשוב טוב", גם "יהיה טוב". ובידיעה ברורה שזה לא מספיק – צריך גם לעשות טוב בעולם החומרי כדי שמתישהו יהיה טוב באמת. ושאף אחד לא יעזור למי שלא עוזר לעצמו.שנה טובה יותר לכולם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"תמיד אוהב אותי" הוא שיר השנה של גלגלצ, בדרך כלל ססמוגרף רגיש לתחושות הציבור. הוא לא קשור למציאות שאנחנו חיים בה,...

מאתאבישי סלע22 בספטמבר 2025
נדב רביד. צילום: אריאל עפרון

פצע פתוח בלב העיר וביטחון מתחת לאדמה. זאת העיר של נדב רביד

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: נדב רביד, הבוס של גלגלצ ומהדי.ג'ייאים האהובים עלינו בכל...

נדב רביד10 ביולי 2024
אנה זק, עדן בן זקן ונונו (צילום: שי תמיר)

מוזיקאים ותיקים, תשאירו את פסטיבל הפופ של גלגלצ לצעירים

מוזיקאים ותיקים, תשאירו את פסטיבל הפופ של גלגלצ לצעירים

אנה זק, עדן בן זקן ונונו (צילום: שי תמיר)
אנה זק, עדן בן זקן ונונו (צילום: שי תמיר)

גלגלצ תחגוג 30 שנה בפסטיבל מוזיקה ענק, ועם פרסומו של הליינאפ הראשוני החלו להישמע זעקות על הדרתם של אמנים מבוגרים מהרשימה. אבל האמת היא שהגווארדיה הוותיקה שולטת בתחום ההופעות בארץ, וגלגלצ תמיד הייתה יותר בקטע של מוזיקה ישראלית חדשה (כמו כן: עד מתי תקראו לעברי לידר "צעיר"?)

18 באפריל 2023

הכל התחיל, כמו תמיד בעידן שבו אנחנו חיים, בציוץ אחד קטן. היה זה ציוץ של כתב התרבות של Ynet, רן בוקר, שהתייחס לפסטיבל גלגלייב, זה שיחגוג 30 שנה לתחנת הרדיו גלגלצ. הפסטיבל התכבד במיטב השמות של הפופ הישראלי העכשווי: סטטיק, אנה זק, אגם בוחבוט, נועה קירל. אתם יודעים.המסגור שבוקר בחר להעניק לידיעה המשמחת היה קודר יותר: "גלגלצ חוגגת 30 בפסטיבל גדול, לפי רשימת האמנים שהופצה היום: אין שם אף אמן מבוגר", סוף ציטוט.

אפשר להתווכח עם נכונות הטענה הזו – רשימת האמנים שהתפרסמה אינה סופית (לטענת המארגנים) וגם בה אפשר למצואי אמנים יחסית מבוגרים: עברי לידר, למשל, כבר בן 50. הראל סקעת יחגוג באוגוסט הקרוב 42. עילי בוטנר בן 45, רן דנקר בן 39 ואפילו הראפר פלד – איך הזמן טס – כבר בן 36.גם אם "גיל זה רק מספר", הרי ברור שהיצירות של לידר, סקעת ובוודאי בוטנר פונות לקהל הרבה יותר מבוגר מזה שכנראה ינכח בפסטיבל. הצעירים שבקהל, שאמורים להיות רוב מוחץ מרוכשי הכרטיסים, יחפשו על הבמה את מי שקרובים אליהם – קירל בת ה-22, בוחבוט בת ה-19, אנה זק בת ה-22 וכו'. אם כבר, הרשימה הזאת מוטה לטובת אמנים מבוגרים יותר.

צעיר לנצח. עברי לידר (צילום: ינאי יחיאל)
צעיר לנצח. עברי לידר (צילום: ינאי יחיאל)

גם אם נתנתק מדיונים אייג'יסטיים לאללה על מי נחשב "מבוגר" ומי נחשב "צעיר", צריך לזכור מי מארגנת את הפסטיבל: גלגלצ. תחנה שאופייה, רוחה ומטרתה מאז הקמתה היו להביא לפלייליסט פופ ישראלי חדש (לא תמיד בהצלחה). מי שכיוונן את הסקאלה שלו לגלגלצ, חיפש את הדברים העדכניים, מה שקורה עכשיו, מה שעובד היום.בשביל מוזיקה "מפעם" תמיד אפשר לחזור בסופי השבוע לתחנות שמקדישות את עצמן למוזיקה ישראלית קלאסית – דוגמת "שבת עברי" של 103 או "סוף שבוע געגוע" של כאן גימל (וזה כיף אדיר); וזה עוד בלי שדיברנו על "ארבע אחרי הצהריים" המיתולוגית של האחות הגדולה, גלי צה"ל.

לא חסרות תחנות שמקדשות את הישן והטוב. גלגלצ אף פעם לא היתה שם. מאוד הגיוני שתחנה שמשדרת פופ, גם תחגוג בפסטיבל עם כוכבי הפופ של התקופה. אף אחד לא ציפה מ-MTV בשנות התשעים לערוך מחוות לניל יאנג.מעבר לטענות הנקודתיות, יש כאן טענה רחבה יותר – ולא רק בוקר משמיע אותה. בסוף חודש ינואר, המוזיקאי (האגדי) חנן יובל התראיין לכאן 11 וטען שאמנים מבוגרים מושפלים כאן. "כשמגיע אמן מבוגר, הם משפילים אותו על אלף שקל במשא ומתן והם יודעים שהוא נורא רוצה להופיע", כך הוא טען. "שמות כמו שלום חנוך, שלמה ארצי ומרגלית צנעני הם היוצאים מהכלל – שממש לא מעידים על הכלל".

חי ובועט ויוצא מן הכלל. שלום חנוך בהופעה (צילום: תילי שרון ליבנה)
חי ובועט ויוצא מן הכלל. שלום חנוך בהופעה (צילום: תילי שרון ליבנה)

חנן יובל הוא אייקון במוזיקה הישראלית ואני בטח לא אהיה האיש שיזלזל בחוויה האישית שהוא עובר. אבל כשאתה קורא את הציטוט הזה (או את נחרות הבוז של בוקר), נותר לך רק לשאול: האם ראיתם לאחרונה לוח הופעות מוזיקה בישראל?כי בתכל'ס, כבר שלושים-ארבעים שנה שהופעות המוזיקה בישראל מפוצצות בגווארדיה הוותיקה. בלוק שלם של אמנים ותיקים (ומעולים) הם האנשים שממלאים קיסריות, מופיעים שוב ושוב בזאפה ומפוצצים את היכל התרבות. שלמה ארצי, יהודה פוליקר, גידי גוב, דני סנדרסון, מתי כספי, שלום חנוך, ריטה, רמי קליינשטיין, יהורם גאון, ריקי גל, ערן צור, ברי סחרוף – הרשימה בלתי נגמרת.

עם כל הכבוד לרביד פלוטניק או טונה שעושים את שלהם ומפציצים, בסופו של דבר מי שמופיעים באולמות הגדולים, רוב הזמן, הם עדיין האמנים הוותיקים והמבוגרים. וזה מעולה, עיני לא צרה בהם לשנייה, כי היצירה שלהם היא מה שחשוב והקהל (באופן חוצה גילים) מקבל את האמנות שלהם באהבה ודורש לראות אותם. הביקוש הגדול מייצר גם את ההיצע – ונותן לנו עוד ועוד מהמוזיקה שלהם, להנאת כל הצדדים.

יש מקום לכולם, אבל זוזו. רביד פלוטניק וטונה (צילום: ארתור לנדה/לינקטון)
יש מקום לכולם, אבל זוזו. רביד פלוטניק וטונה (צילום: ארתור לנדה/לינקטון)

מי שלא מגיע למעמד הזה – הם אמנים שלא הצליחו להתאים את עצמם. זה קורה בכל עולם המוזיקה – יש התפתחות טבעית של הזמן ושל טעם הקהל, והחוכמה היא למצוא את הדרכים להתעדכן ובעיקר להישאר בקשר עם הקהל. חנן יובל הוציא שני אלבומים בלבד בעשרים השנה האחרונות – וזו כמובן זכותו, הקטלוג שלו מספיק עשיר במוזיקה נהדרת. אבל כשאתה לא רלוונטי מספיק אין פלא שפחות זוכרים אותך או פחות שמים אליך לב. זה לא נובע מ"אייג'יזם", כמו פשוט מהעובדה שהעולם משתנה. ומוזיקאים צריכים להשתנות יחד איתו.

בשורה התחתונה, אם יש מדינה שמוכיחה ש"יש מקום לכולם" זו ישראל. מדינה שבה הקהל מסוגל לנהור בהמוניו גם לאיחוד של "כוורת" וגם לאיחוד של טונה ופלוטניק, לפעמים אותם אנשים ממש. כי מוזיקה היא לא משחק סכום אפס – בטח לא היום, כשבספוטיפיי אתה יכול לשמוע שיר של רוחמה רז רגע אחרי שיר של נונו (תאמינו לי, ניסיתי. זה מעולה). ההפרדות המלאכותיות שנוגעות לגיל הן ריקות מתוכן. מוזיקה טובה ונוגעת תגיע לקהל הרחב, בין אם המבצע הוא בן 17, 47 או 77. פשוט תנו למוזיקה לנצח והכל יהיה בסדר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

גלגלצ תחגוג 30 שנה בפסטיבל מוזיקה ענק, ועם פרסומו של הליינאפ הראשוני החלו להישמע זעקות על הדרתם של אמנים מבוגרים מהרשימה....

מאתאבישי סלע18 באפריל 2023
מיקרופון ופוליטיקאי. גלי צה"ל (צילום: דיוויד סילברמן\גטי אימג'ס)

גלי צה"ל רקובה מהיסוד. הביביזם רק חשף את ערוותה

מי שמבקשים לגונן כעת על גלי צה"ל, אחרי הבושה שהפכה התחנה להיות, יטענו שאפשר לתקן אותה. זהו שקר. התחנה החלה להירקב...

מאתירון טן ברינק2 ביולי 2021
עוד פעם זה?! יום שידורים בגלגלצ, אילוסטרציה

מה שלא קורה עכשיו: המוזיקה הישראלית חייבת להשתחרר מהשליטה של גלגלצ

לא צריך תחקיר של 4,000 מילה כדי להבין שגלגלצ עושה נזק למוזיקה הישראלית. המפתח בידיים של המוזיקאים עצמם, שצריכים להפסיק לנסות...

מאתשי סגל22 בנובמבר 2018
קוואמי (צילום: איליה מלניקוב)

אף שיר שאתם באמת אוהבים לא נכתב על פי הוראה של איזשהו שר

קוואמי, מוזיקאי, שדרן רדיו ומנהל תחנת "הקצה", אף פעם לא חיכה שמישהו יגיד לו מה מותר ואסור להגיד או להשמיע, והוא...

מאתקוואמי22 בנובמבר 2018
המושכות בחוטים (איור: shutterstock)

מפת הקשרים: הנשים הגאות הכי משפיעות

מאחורי כל אישה מצליחה עומדת אישה עוד יותר מצליחה. הן מוכשרות ומזיזות עניינים: אלו הן הנשים המשפיעות של הקהילה הגאה

מאתמערכת טיים אאוט3 ביוני 2016
איתמר פינצ'י

"אין ייצוג בגלגלצ גם למוזיקה חסידית, אתיופית, רוסית ומטאל"

איתמר פינצ'י, סולן להקת מונטי פיורי, שלהקתו הגיעה לצמרת ההשמעות בגלגלצ לשנה החולפת: "השיר בעברית שמושמע ברדיו דווקא מזיק לנו לקטע...

מאתעופר מתן26 בנובמבר 2015
גלגלצ Vs. הבונים החופשיים

גלגלצ Vs. הבונים החופשיים

אסור להשוות

מאתלילך ברנע לשם11 בנובמבר 2015
מאיה בוסקילה. צילום: רונן אקרמן

זמרת מלחמות: האם גלגלצ באמת מדירה את מאיה בוסקילה?

מאיה בוסקילה רוכבת על סבב הכותרות האחרון של מירי רגב וטוענת לקרדיט על המהפכה שלכאורה מתוכננת בגלגלצ, אבל היחידים שיכולים להאמין...

מאתחן ליברמן4 בנובמבר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!