אימה וקומדיה הם ז'אנרים קרובים מאוד. חוקרים רבים כתבו על הדימיון בין תחושת פחד לצחוק, והדרך הדומה בה סרטים יכולים לעורר את זה בנו בעזרת יצירת מתח והפתעות לא צפויות. זה לא פלא ששניים מהלהיטים הגדולים של ז'אנר האימה בשנים האחרונות "תברח" של ג'ורדן פיל ו"שעת הנעלמים" של זאק קרגר, הגיעו מיוצרי מערכונים לשעבר (פיל ב"קי ופיל" וקרגר ב"The Whitest Kids U Know"). אז לכבוד האלווין, החלטנו לעזור לכם עם רשימה של סרטים שיגרמו לך לצעוק ולשאוג מצחוק. בו! חה חה חה.

>> פחד ותיעוב על המסך: 16 סרטי אימה מומלצים לתפוס בנטפליקס

מוות אכזרי 2 Evil Dead

כן, אנחנו מתחילים את הרשימה הזאת עם סרט המשך. סוג של. "מוות אכזרי 2" של סם ריימי, הוא פחות המשך לסרטו מ-1981, אלא יותר רימייק מאותם יוצרים שמוסיף הרבה יותר אפקטים מטורפים, הומור סלפסטיק משוגע וראשי צבי מדברים. לאחר שיצר את הסרט הראשון בכלום-כסף, התקציב הגדול יותר אפשר לריימי להתפרע, ולשחקן הראשי האהוב שלו, ברוס קמפבל, להפוך את הגיבור, אש וויליאמס החכמולוג, לאחת הדמויות האייקוניות יותר בעולם האימה. גרובי!

מת על המתים // Shaun Of The Dead

עולם קומדיות האימה המודרנית השתנה מקצה לקצה ב-2004 עם יציאת "מת על המתים", ששווק בכל מקום כ"קומדיה רומנטית עם זומבים" (או "זום-רום-קום" אם אתם מעדיפים). הקומדיה הבריטית הציגה לראשונה לקהל רחב את הכישורים הקומיים של כותב וכוכב הסרט סיימון פג, והבמאי והתסריטאי אדגר רייט שהסגנון הקצבי והמיוחד שלו יהפוך לתו תקן של איכות בעולם הקומדיה המודרני. קשה לא לאהוב את הסיפור הזה על גבר-ילד שנאלץ להתבגר בזכות מתקפת זומבים, והצלחת הסרט הובילה לקריירות הוליוודיות מרשימות עבור פג ורייט, ושינתה את הדרך בה דור שלם ישמע את השיר "Don't Stop Me Now" של "קווין".

צעקה // Scream

שנות התשעים היו עשור ציני ומלא במודעות עצמית. זה לא היה מספיק שסרט אימה יהיה מפחיד, הוא היה גם צריך להגיב על הז'אנר כולו ולהיות מלא ברפרנסים לסרטים שבאו לפניו. למזלנו, בזכות הבימוי הנאמן של ווס קרייבן ("סיוט ברחוב אלם") וצוות שחקנים מנצח, "צעקה" מ-1996 מצליח להיות סרט אימה כיפי, מצחיק ומיושן בצורה מושלמת. כמעט שני עשורים וחמישה סרטי המשך לאחר מכן (עם סרט שביעי בסדרה בדרך!) זה עדיין נחמד לחזור לאותו רוצח מגושם במסיכה משונה בסרט הראשון. רק אל תשכחו את חוקי סרטי האימה!

מת לצעוק // Scary Movie

אתם יודעים מה היה השם המקורי של "צעקה"? "Scary Movie". כן, אותו שם שהפך אחר כל לסרט פרודי על "צעקה", שנקרא בעברית "מת לצעוק". כמו רוב הפרודיות מאותה תקופה, לא כל הבדיחות בפרודיה של האחים וואיאנס עדיין מצחיקות, אבל בזכות קצת סלפסטיק, הרבה רפרנסים והופעה ראשית מעולה של אנה פאריס, "מת לצעוק" הצליח לקחת את הסאטירה האירונית של "צעקה" כמה צעדים רחוק יותר, וליצור את פרודיית האימה המוחלטת של שנות התשעים. וואזאפ?

בקתת הפחד // Cabin in the Woods

אם "מת לצעוק" לקחה את הסאטירה של "צעקה" כמה צעדים רחוק יותר למחוזות הפארודיה, אז "בקתת הפחד" עשתה איתה סלטה לאחור, בקטע טוב. "בקתת הפחד", מבית היוצרים ג'וס ווידון ("באפי ציידת הערפדים") ודרו גודארד ("קלוברפילד")' הוא סאטירת אימה שלוקחת את הקלישאות המוכרות של הז'אנר (קאסט של מתבגרים חרמנים, מקום מרוחק, אזהרות מאיימות) ועושה להם טוויסט על מנת לספר סיפור חדש ומקורי. לא נספיילר לכם את הכול, אבל רק נגיד שזה סרט כיפי במיוחד בהשתתפות כריס המסוורת' מסרטי "ת'ור" ובראדלי וויטפורד ("תברח") בין השאר.

ביטלג׳וס // Beetlejuice

האם "ביטלג'וס" הוא סרט אימה? או האם הוא פשוט קומדיה שמלאה ברוחות ושדים? למי אכפת, זה "ביטלג'וס"! סרטו של טים ברטון מ-1988 הציג לנו עולם הבא מפחיד ומצחיק, רוחות שמנסות לגרש בני אדם וכמובן את ביטלג'וס עצמו, בגילומו הבלתי נשכח של מייקל קיטון. החוש הויזואלי של ברטון הופך את העולם של "ביטלג'וס" ליוצא דופן, אפילו לפני שאנחנו מגיעים ל"עולם הבא", וההופעות המוגזמות של השחקנים המשניים כמו קתרין אוהרה וג'פרי ג'ונס רק מוסיפות לתחושת הטירוף. וכמובן, יש שם את השימוש הכי מקורי בשיר "Day-O" של הארי בלפונטה אי פעם.

זאב אמריקאי בלונדון // An American Werewolf in London

שנות השמונים היו עידן של אפקטים ויזואליים מרשימים. לא היה לנו אנימציות מחשב מוגזמות, אז אמני איפור ואפקטים היו יוצרים בעצמם דברים מדהימים עם קצת גומי וסירופ תירס. קומדיית האימה של ג'ון לנדיס ("האחים בלוז"), "זאב אמריקאי בלונדון" מכילה את אחד מקטעי האפקטים הוויזואלים המרשימים בתולדות הקולנוע- הטרנספורמציה של הגיבור לאיש זאב – אבל גם מכילה הרבה בדיחות וגאגים מצחיקים, ואת גריפין דאן ("שגעון של לילה") בתור סיידקיק/גופה מתפוררת. שזה תמיד כיף.

גרמלינס // Gremlins

עם כל הכבוד ל"אי.טי" החייזר החמוד, היצורים המזוועים במרכז של הסרט "גרמלינס" הם הכוכבים האמיתיים של עולם הבובות של שנות השמונים! טוב, אולי לא, אבל הם בהחלט יותר מצחיקים ומפחידים. הקלאסיקה של ג'ו דנטה מ-1984 לימדה אותנו תמיד לעקוב אחרי הכללים, אפילו אם הם eaurho לטיפול ביצור פרוותי מחנות אסייתית מוזרה, כי מוגוואיים חמודים יכולים להפוך לגרמלינים מגעילים ורצחניים אם מאכילים אותם אחרי חצות. "גרלמינס" מלא בהפחדות מצחיקות, אלימות קרטונית ורוח חג המולד והוא בגדול סרט שלא היה מקבל כיום אור ירוק באף סטודיו – אבל אם אתם מחפשים סרט עוד יותר מטורף ומצחיק, יש תמיד את "גרלמינס 2".

יחידת המפלצות // The Monster Squad

אחד מהסרטים הפחות מוכרים ברשימה הזאת, סרט האייטיז הזה עוסק בחבורת ילדים מהפרברים שיוצאים להרפתקה. נשמע כמו "הגוניס" או "דברים מוזרים"? ובכן, הילדים האלה מקללים הרבה יותר, אלימים הרבה יותר ונלחמים בדרקולה, איש הזאב והמפלצת של פרנקנשטיין. זהו סרט אייטיז ציני ומוזר, שנכתב בין השאר על ידי שיין בלאק ("קיס קיס בנג בנג"), ואפשר לראות את זה בהומור החתרני שלו. וכמובן, הוא מלמד לקח חשוב: לאיש הזאב יש אשכים. ואפשר לבעוט בהם.

מכסחי השדים // Ghostbusters

עם כל הכבוד לילדים, במקרה שמשהו באמת מוזר מתרחש בשכונה שלכם, אתם צריכים לקרוא למקצוענים: גוסטבאסטרז! קומדיית האייטיז האהובה בכיכובם של ביל מארי, דן אקרויד, ג'ינה דיוויס ועוד שחקנים נהדרים, מציגה לנו את צוות מדבירי הרוחות של ניו יורק, שיפטרו מכל בעיה על טבעית בבניין שלכם – אם תשלמו להם. למרות שהסרט זכור בעיקר בזכות הרגעים הקומיים שלו והשנינות הדד-פאנית של מארי, יש בסרט כמה וכמה רגעים מפחידים ואפקטים מרשימים מאוד יחסית לתקופה. אז למי תתקשרו? לחברים שלכם, להזמין אותם לראות את "מכסחי השדים" באיזה אתר סטרימינג!

סלית'ר // Slither

כיום ג'יימס גאן הוא אחד האנשים החשובים בהוליווד, בתור מנהיג היקום הקולנועי של DC ובמאי "סופרמן". זה די מרשים שהוא הגיע לתפקיד כזה מיינסטרימי בהתחשב בסרטים הישנים שלו, כמו הסרט הראשון שביים בעצמו "סלית'ר" מ-2006. סרט שמשלב מד"ב, אימה וקומדיה, והרבה גועל נפש, "סלית'ר" מציג לנו את סיפורה של עיירה קטנה שנתקפת על ידי תולעים משונות מהחלל שמשתלטות על גופי התושבים ומשנות אותם בצורה גרוטקסית. אבל למרות כל הדם והרפש, ההומור הייחודי של גאן עדיין קיים, בעיקר בזכות גיבור הסרט, השריף דמוי ברוס קמפבל, בגילומו של ניית'ן פיליון.

עיר הרשע // The Frighteners

ואם כבר דיברנו על במאים שעברו שינוי משמעותי: לפני שביים את טרילוגיית "שר הטבעות" המכובדת והמוערכת, פיטר ג'קסון היה בחור ניו-זילנדי מוזר שאהב מפלצות, סלאפסטיק והרבה הרבה דם. סרטו השלישי "מוות קליני" הוא קומדיית זומבים מטורפת ומגעילה (בקטע טוב), אבל אנחנו רוצים דווקא לשים זרקור על "עיר הרשע" מ-1996. מעין טוויסט על "מכסחי השדים", הסרט עוקב אחרי פרנק, נוכל בגילומו של מייקל ג'יי פוקס, שמשתמש ביכולת שלו לראות ולדבר עם רוחות רפאים, כדי לנצל לקוחות תמימים. העניינים מסתבכים כאשר רוח של רוצח ידוע לשמצה נכנס לסיפור, ופרנק נאלץ להשתמש בחבריו הרוחות כדי להציל את היום.

פריקי // Freaky

מהי נוסחה טובה לקומדיית אימה? סרט קומדיה מוכר+רוצח= הצלחה! כך עשו היוצרים של הסרט "פריקי" מ-2020 כשהם לקחו את עלילת "מתחלפים בגוף" של סרטים כמו "שישי הפוך" ו"חתיכה בהפתעה" ויצרו סיפור חדש של נערה מתבגרת שמתחלפת בגוף עם רוצח בסגנון ג'ייסון וורהיס או מייקל מיירס. במקרה הזה הרוצח מגולם על ידי וינס ווהן, שמצליח לשחק גם רוצח מאיים וגם ילדה מתבגרת שתקועה בגוף של גבר אמריקאי מגודל. יוצרי "פריקי", הבמאי כריסטופר לנדון והתסריטאי מייקל קנדי, יצרו גם גרסאות אימה ל"לקום אתמול בבוקר" עם "מז"ל טוב" ו"אלו חיים נפלאים" עם "איזה סכין נפלא", אבל "פריקי" הוא כנראה היצירה המצחיקה ביותר שלהם.

מי שעומד מאחורי // Ready Or Not

כתבנו באתר הזה כבר כמה פעמים על קומדיית האימה הזאת מ-2019, אבל אנחנו ננצל כל הזדמנות להמליץ על הסרט הזה, שעדיין לא מקבל את ההערכה שמגיעה לו. "מי שעומד מאחורי" מציג משחק מחבואים רצחני בכיכובה של סמרה וויבינג, המשחקת כלה שערב החתונה שלה מדרדר מן הפח אל הפחת. בצוות השחקנים תמצאו גם את אדם ברודי ("רק לא זה"), אנדי מקדאוול ("לקום אתמול בבוקר") והנרי צ'רני ("משימה בלתי אפשרית") אבל הכוכבים האמיתיים הם הבמאים והתסריטאים של הסרט הקצבי והכיפי הזה, מאט בטינלי וטיילור גילט, שלא פלא שהפכו אחר כך לכוחות היצירתיים מאחורי סדרת "צעקה".

הגוף של ג׳ניפר // Jennifer's Body

ואם כבר סרטים שלא הוערכו מספיק כאשר יצאו לאקרנים: "הגוף של ג'ניפר", בבימויה של קארין קוסאמה ("איאון פלקס") מתסריט של דיאבלו קודי ("ג'ונו") מציג לנו קומדיית תיכון שחורה עם טוויסט אימה. ג'ניפר, בגילומה של מייגן פוקס, היא לא רק מלכת הכיתה השווה, היא נהכפת למפלצת רצחני לאחר פולחן שטני שמשתבש. חברתו הטובה נידי, בגילומה של אמנדה סייפריד, נאלצת להילחם נגדה ולהציל את העיירה תוך כדי שכולם מדברים בדיאלוגים השנונים והמהירים של קודי. הסרט נכשל בקופות ובקרב המבקרים, אך עם השנים הפך ליצירת קאלט,ואפילו אולי יקבל סרט המשך!

הקוף // The Monkey

לאחר שביים את סרט האימה המשונה והמבלבל ,"לונגלגס", בכיכובו של ניקולס קייג', אוסגוד פרקינס המשיך לכיוון שונה לחלוטין. אוקי, "הקוף" הוא עדיין סרט אימה, ועוד עיבוד מודרני של אייקון האימה סטיבן קינג, אבל הוא הרבה יותר מצחיק אפילו מניקולס קייג' מסתובב בפיאה מוזרה ומדבר בקול גבוה. סיפורם של שני אחים תאומים שצעצוע הקוף שלהם גורם למקרי מוות מוזרים, הסרט מלא בדמויות מוגזמות, רגעים אנושיים מביכים והרבה הרבה תאונות ביזאריות שגורמות למוות אכזרי במיוחד. וכל זה בגלל קוף עם תוף.

• המסך
• סרטי אימה
• האלווין
• קומדיות

נכון שבמשך השנתיים האחרונות כמעט כל ידיעה על פסטיבל נפתחה במילים "זה לא הזמן לפסטיבלים"? אז עכשיו זה ממש כן הזמן לפסטיבלים, ויש לנו כבר בשבוע הבא (חמישי 23.10 עד ראשון 2.11) את הפסטיבל הכי מתאים לחדש איתו את תרועת הפסטיבלים: פסטיבל TLVFest, הלוא הוא פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לקולנוע גאה בסינמטק תל אביב, שכדי להכפיל את החגיגה בדיוק מציין 20 שנה להיווסדו.

במרוצת שנות קיומו הפך TLVFest לאחד מפסטיבלי הקולנוע המובילים בישראל, כמו גם לפסטיבל הקולנוע הלהט"בי הגדול בעולם (והיחיד במזרח התיכון המתנהל באופן פומבי, מן הסתם). התוכנית הבינלאומית המסקרנת של הפסטיבל, שנחשפה הבוקר, כוללת עשרות סרטים באורך מלא – סרטים עלילתיים, תיעודיים וניסיוניים, המוקרנים בשורה של מסגרות תחרותיות ופנורמיות.

סרט הפתיחה של הפסטיבל יהיה בכורה ארצית ל"נשיקת אשת העכביש" בבימויו של ביל קונדון עם ג'ניפר לופז ודייגו לונה, ובטקס הפתיחה יוענק פרס הוקרה לדיווה הבינלאומית דנה אינטרנשיונל. את הטקס, בנוכחותה של אורחת הכבוד דברה מסינג, ינחו השחקנים יניב ביטון וליעוז לוי, ויתקיימו בו הופעות חגיגיות של האופרה הישראלית והופעה של שלישיית הדראג בראנץ'.

למלכה יש כתר. דנה אינטרנשיונל (צילום: גיא פריבס/גטי אימג'ס)

עוד היילייטס? בבקשה: סרט הנעילה הרשמי של הפסטיבל (1.11) יהיה "החבר הכי טוב", מיוזיקל ברזילאי שכולו חגיגה של אהבה וגילוי עצמי על רקע הנופים של צפון-מזרח ברזיל עם פסקול של להיטים משנות ה-80 וה-90, בערב האלווין יארח הסינמטק מרתון סרטי אימה, טראש וקאלט קווירים, בספיישל מיוחד יוקרנו ארבעה עיבודים שונים של "הקוסם מארץ עוץ", ובין הסרטים החדשים מחכה לכם, אדפטציה לסבית מזרח תיכונית ל"ריצ'רד השלישי", קומדיית פנטזיה קולומביאנית על החיים אחרי המוות וסרטים בכיכובם של אית'ן הוק, ג'ון לית'גו, אולביה קולמן, ויקי קריספ ואמה מקי.

פינאלה ברזילאית של אהבה וגילוי עצמי. "החבר הטוב שלי" (צילום: יחסי ציבור)

התוכנית כוללת סרטים בולטים רבים מהשנה החולפת, ובהם סרטים מהפסטיבלים הבינלאומיים הבולטים בעולם כמו ברלין, קאן, ונציה, סאנדנס, טרייבקה, טאלין, SXSW, טרייבקה, רוטרדם, קרלובי-וארי, לוקרנו, סן-סבסטיאן וגם מהפסטיבלים התיעודיים הנחשבים בעולם: HotDocs וסלוניקי. התוכנית המלאה זמינהבאתר הפסטיבל, והסרטים יוקרנו באולמות של סינמטק תל אביב וחלק מהם יציגו במקביל גם בסינמטקים של חיפה, חולון, הרצליה ובבית שמואל בירושלים.
>> TLVFest 20, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לקולנוע גאה, 2.11-23.10, סינמטק תל אביב (רחוב הארבעה 5 תל אביב).פרטים וכרטיסים כאן

• המסך
• פסטיבל הקולנוע הגאה
• סינמטק תל אביב
• להט"ב
• האלווין

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת – את זה אתם יכולים לעשות לבד – גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן עלינו להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, והיא תפטר אותנו ותחליף אותנו ב-ChatGPT, אל תתנו לזה להעיק על המצפון שלכם. לכבוד חג ההאלווין הבא עלינו לטובה (אז מה אם הוא נוכרי?! אנחנו צריכים סיבות לחגוג) בחרנו לקבץ את סדרות האימה שהמלצנו עליהן לאורך השנה – טראשיות, מזעזעות, מצחיקות או קוראניות, מדורגות על פי מידת התעופה שלנו עליהן. מי יכול ללכת לישון בלילה שכזה.

>>סלאשר: הרוצח האמיתי של סרטי האימה הפוליטיים זה הוליווד עצמה

1. כמו בבית

הגיע הזמן ש"Sweet Home" תקבל את הכבוד המגיע לה גם כאן. הסדרה מבוססת על סדרת אנימציה אינטרנטית שנשאה את אותו שם, והיא מתרחשת בעולם שבו מתפרץ וירוס מסתורי שהופך אנשים למפלצות – והמפלצות הן גרסה מוקצנת של הצדדים הרעים באישיות שלהם. אל תוך המשבר הויראלי-אקזיסטנציאליסטי הזה נקלע גיבור הסדרה, נער צעיר שמתגלה כמפלצת המסוגלת לשלוט בעצמה ולחזור לצורת אנוש. האם הוא התרופה למחלה שתקפה את האנושות? כמובן שכן.המפלצות מרהיבות ומגוחכות כמו הסדרה כולה, האקשן מטורף, ועל האפקטים אחראים Legacy FX, שנתנו עבודה גם על סרטי "אווטאר" ו"הנוקמים" וגם על "משחקי הכס" ו"דברים מוזרים". הסיפור ויכולות המשחק קצת משניים אבל בכל זאת מחזיקים יפה את העסק. מעל הכל, בולטת כאן היכולת של הקוריאנים להפיק סדרות ברמה הוויזואלית הגבוהה ביותר, טלוויזיה קיצונית כמו שהיא מגוחכת. אם אימה קומיקסית היא האסקפיזם שלכם – הנה בינג' מושלם לזמנים המשונים האלה
נטפליקס, 3 עונות, 26 פרקים

2. ריאיון עם הערפד

דרמת אימה גותית המבוססת על ספרה של אן רייס, המלא כולו בערפדים חתיכים ותלבושות תקופתיות יפהפיות בסטיילינג מושלם שטובל באווירה קווירית-אירוטית על רקע שלל מזימות ואינטריגות ערפדיות. הסרט עם טום קרוז ובראד פיט מ-1994 בבימויו של ניל ג'ורדן הציב רף די גבוה לרימייק הטלוויזיוני, והסדרה חלפה מעליו, בעיקר כשאימצה בעוז את האלמנטים הקווירים שנוכחים בספר המקורי ורק נרמזו בסרט, והצליחה להחזיר לז'אנר הערפד את האדג' ואת הסקס אפיל שקצת אבד לו מאז תחילת עידן "דמדומים". הביקורות התעלפו מהנאה משתי העונות שיצאו (98 אחוז ב-Rotten Tomatoes לכל אחת מהן), כך שאין ספק שמדובר בסיפור אהבה בין סדרה ובין מבקרים. הערפדים קמים שוב לתחיה וכדאי שתצטרפו עכשיו במקום להצטער אחר כך.
AMC+, 2 עונות, 15 פרקים

3. מה שקורה בצללים

ואם אנחנו כבר בערפדים, קומדיית האימה המצוינת של טאיקה וואיטיטי מתקרבת לסיומה בעונה שישית והאחרונה בסדרה שעוקבת בסגנון מוקומנטרי אחר עולמם המופרע של ערפדים שחיים בעידן המודרני, אי שם בסטטן איילנד. לקראת העונה האחרונה ברור שחבורת הערפדים המלאה בעצמה נזכרים במטרתם המקורית, אז יש סיכוי שנראה לא מעט בני אנוש נשחטים, אבל שזה גם יהיה מצחיק כהרגלו של וואיטיטי.
FX,י6 עונות, 54 פרקים. העונה השישית משודרת בימים אלו ב-yes

4. פרזיט: האפורים

"פרזיט: האפורים" מפתיעה קודם כל כי היא עשויה ברמת ההפקה הגבוהה ביותר, עם אפקטים מבעיתים שלא היו מביישים סדרות ענק כמו "דברים מוזרים" ועלילה מקורית למדי שמכניסה את הצופה לעניינים מהרגע הראשון ולא מרפה. מאחוריה עומד הבמאי והתסריטאי הפופולרי יון סאנג-הו ("רכבת לבוסאן" הפוסט אפוקליפטי ו"פסיכוקינזיס" המבדר), ודי ברור ממה שהולך כאן שהתחנה הבאה שלו היא הוליווד. במרכז הסדרה עומדת ג'אונג, צעירה קוריאנית יפת מראה ועדינת נפש שסובלת מפוסט טראומה קשה. פלישה מהחלל של פרזיטים שמשתלטים על בני אדם והופכים אותם לסוג דוחה במיוחד של פלסטלינה מגיעה גם אליה, אך בניגוד לכל הקורבנות האחרים היא נותרת חצי אנושית ומקיימת דיאלוג עם הפרזיט שלה, מה שהופך אותה כנראה למחסום האחרון בפני כיבוש כדור הארץ והשמדת המין האנושי. יאיייי.
נטפליקס, עונה 1, 6 פרקים

5. הם: החשבון

העונה השנייה של סדרת האימה האפרו-אמריקאית של ליטל מארווין היתה הפתעה גדולה.אהבנו את העונה הראשונה, שפעלה במסגרת הגל הנוכחי של אימה אפרו-אמריקאית על שם ג'ורדן פיל, והצליחה לשלב סיפור אימה היסטורי עם סאבטקסט גזעני מעניין. העונה השנייה מתרחשת על רקע מהומות אל.איי מ-1992, המהומות שנולדו בעקבות זיכוי השוטרים שהכו את רודני קינג, אז שוטרת במשטרת לוס אנג'לס (שחורה כמובן) נקלעת לחקירה של רצח מחריד במיוחד של קשישה (גם היא שחורה כמובן). עם קאסט שכולל את פאם גריר ודירוג 100% לעונה ב-Rotten Tomatoes, זו עונה שאתם לא רוצים לפספס.
אמזון פריים וידאו, 2 עונות, 18 פרקים

6. כוס תה

הסדרה שהביאה למסך הקטן את אחד מיוצרי האימה היותר פוריים ופופולריים בשנים האחרונות – ג'יימס וואן, שפרץ עם סדרת "המסור", אבל לא הוריד את הרגל הכרותה מהגז והמשיך ליצור להיטים כמו "לזמן את הרוע" ו-"אנאבל", לצד עבודה על סרטים הוליוודים כמו "הרוע שבפנים", "מהיר ועצבני 7" או "אקוומן". ואם ראיתם את הסרטים האלו, אתם בטח יודעים שהוא הרבה יותר טוב באימה. "כוס תה", הסדרה שלו בפיקוק, מחזירה אותו למקומות שהוא הכי אוהב, אלו שמעוררים חוסר נוחות מוחלט בקרב הקהל, עם אותה צמרמורת אימה אהובה (כשהיא בחלל בטוח. התרגלנו יותר מדי לאימה אמיתית). הסדרה היא עיבוד של הספר Stinger של סופר המד"ב רוברט מקאמון, ומספרת על עיירה כפרית (בספר היא בערבות טקסס, בסדרה היא ביערות ג'ורג'יה), מלאה בשכנים מסוכסכים ותפיסות חיים שונות, שנאלצת להתאחד אל מול אויב מסתורי, אכזר וכנראה על טבעי. פרק הסיום יצא ממש היום, ושיהיה לנו בהצלחה.
פיקוק, עונה 1, 10 פרקים

7. לפני

"לפני" מתמקדת בפסיכולוג ילדים מזדקן בשם איליי (בילי קריסטל בתפקיד מפתיע לגמרי), שנמצא במשבר מאז מות אישתו, עד שילד קריפי למדי מופיע על מפתן דלתו כמו מסר נסתר. הילד המסתורי מתגלה כילד אומנה בעייתי במיוחד, שגר כרגע אצל דניס (רוזי פרז הנהדרת) אבל עשוי להישלח לבית חולים פסיכיאטרי, אם איליי לא יטפל בו. רק כשאיליי מתקרב לילד הוא מגלה שהוא מחובר אליו באופן מסתורי. אה, והוא גם רואה דברים זזים על הקירות ומדבר בשפה מסתורית. נו, קלאסיקות. בעוד איליי מנסה לפתור את הסיבה שהוא חווה את החיבור המוזר עם הילד, אנחנו מתחילים לראות רמזים לכך שאיליי מדחיק משהו די חשוב, והילד שם כדי לעזור (או שאולי, לא לעזור) לגלות את הכל. רק שני פרקים ראשונים יצאו, ולמרות שיש לנו מה להגיד, יש לה פוטנציאל הפחדה.
אפל TV, פרק חדש מדי יום שישי

8. גרוטסק

יש לנו לא מעט השגות עם הסגנון והגישה של ריאן מרפי, אבל חייבים להודות שמדי פעם יוצאת לו יציאה טובה. זו לא בדיוק אחת מהן, אבל התכונות הטובות שלה הופכות אותה לשווה על פני התכונות הפחות טובות. ובעיקר, אם בא לכם לראות איברים בחוץ, קניבליזם והשחתת גופות באופן תנ"כי – תראו את "שבעה חטאים". אבל אם כבר ראיתם, הסדרה הזו לוקחת לא מעט השראה מהסרט, ולפחות ריאן מרפי יודע לעשות את זה יפה.
גרוטסק, דיסני+, עונה 1, 10 פרקים

• המסך
• סדרות מומלצות
• סדרות קוריאניות
• אימה
• האלווין

בשנים האחרונות ז'אנר האימה הפך מרכזי יותר בהוליווד, ואף מוערך יותר הודות לאולפנים כמו "ניאון" או "A24". אבל דווקא בשנים בהם אימה כל-כך שקועה בזייטגייסט, סרטי האימה עצמם מסתכלים אל העבר – בין אם זה בסגנון הויזואלי, בתכנים או במציאות מפעם. כך או כך, הרבה מהסיפורים שלהם מתרחשים בעבר הלא-רחוק-מאוד. זהו הז'אנר החדש של סרט האימה הנוסטלגי, ואם גם אתם מרגישים געגוע לעבר ורצון לפחד, הנה כמה המלצות על סרטים שעושים את זה מצוין.

>> שיאים של ניתוק: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> חובה עליכם: 14 הסדרות הלוהטות שכולם ידברו עליהן באפריל

לונגלגס // Longlegs

הסרט הכי עדכני ברשימה, לפחות ברמת תאריך היציאה שלו, לוקח אותנו לשנות התשעים. מותחן האימה של אוסגוד פרקינס (במאי מבטיח ובנו של אנתוני פרקינס מ"פסיכו") מושפע מ"שתיקת הכבשים" האייקוני, ועוקב אחרי סוכנת FBI צעירה (מייקה מונרו) בניסיון לתפוס רוצח סדרתי (ניקולס קייג', בהופעה מוזרה אפילו יחסית לו). שנות התשעים מספקות אווירה אפורה ומוכרת לסרט, עם הפוסטר המחייך של ביל קלינטון שמקשט את משרדי ה-FBI, אבל מעבר לזה הסרט גם נותן את תחושה של גרסה מודרנית למותחני ניינטיז כגון "שבעה חטאים" או "חתום בנשיקה". הוא סרט מוזר מאוד, שנראה שדורש מהצופה לחקור אותו כדי לגלות עוד תשובות, ממש כמו גיבורת הסרט.

מקסין // Maxxxine

השנה הגיעה לסיומה טרילוגיית X של במאי האימה טי ווסט (כל קשר לאתר המפחיד שהיה פעם טוויטר מקרי בהחלט). הסרט הראשון מתרחש ב-1979, הפריקוול "פרל" לוקח אותנו כל הדרך ל-1918, אבל "מקסין" מביא אותנו לשנות השמונים הסליזיות של הוליווד – עם כל הניאון, מוזיקת ניו-וויב, והרצח שאתם יכולים לצפות לו. מיה גות' מככבת (וגם כותבת) בתור מקסין, השחקנית השאפתנית שתעשה הכל בשביל קריירה, ושחקנים כמו קווין בייקון, אליזבת' דביקי וג'יאנקרלו אספוזיטו מוסיפים לאווירה הנוצצת, המדממת והכיפית של הסרט. סרט שיגרום לכם לצעוק, לצחוק, להתכווץ בכיסא וגם להתגעגע קצת לתקופה שאולי לא הייתם בחיים בכלל בשביל לחוות.

ראיתי את הטלוויזיה זוהרת // I Saw The TV Glow

להיט הפסטיבלים של הבמאית ג'יין שוברן, "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת", לוקח אותנו למסע פסיכדלי דרך כמה עשורים, אבל יש לו נוסטלגיה ברורה לשנות התשעים, אז מתחיל הסיפור שלנו. הניינטיז הם העשור שהביא לנו סדרות נוער משונות כמו "באפי" ו"הרפתקאות פיט ופיט", המשמשות בין השאר כהשראות לסדרה הפיקטיבית שבמרכז הסרט "The Pink Opaque". "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת" הוא סיפור על התבגרות, מציאות מול בדיון, הבנה של הזהות האמיתית שלך ועוד הרבה דברים, קשה לקטלג אותו בדיוק כ"סרט אימה" אבל הוא בהחלט חוויה מיוחדת שמשאירה את הצופה מבולבל, מפחד ועם מידה מסוימת של נוסטלגיה חמימה.

לייט נייט עם השטן // Late Night with the Devil

סרטם של האחים האוסטרלים קולין וקמרון קיירנס לוקח אותנו ל-1977, ומציג לנו פרק אבוד של תכנית אירוח פיקטיבית מהתקופה בשם "ינשופי לילה עם ג'ק דלרוי". הסרט מחקה את אווירת הסבנטיז של תוכניות האירוח של ג'וני קרסון ודיק קאבט, ומציג סיפור על שדים, סודות מהעבר ורצון לתהילה. כשיצא "לייט נייט עם השטן" השנה הוא הפך מיידית לשערורייתי, בזכות השימוש שלו בטכנולוגיית AI לעיצוב מעברונים ולוגואים, והנרטיב שלו שרבים מצאו שאינו מספק – אבל יש בהחלט הרבה תעלומות, ובחירות מעניינות בסרט האימה הקטן והצנוע הזה והופעה מדהימה של דייוויד דסטמלצ'יאן ("יחידת המתאבדים", "האביר האפל") בתור המנחה רעב הרייטינג במרכזו. לפחות אנחנו יכולים לקוות לרימייק ישראלי על דודו טופז.

סקינמרינק // Skinamarink

"סקינמרינק" של הבמאי הקנדי קייל אדוארד באל עוסק פחות בנוסטלגיה לעשור ספציפי (למרות שהוא אכן מתרחש בשנות התשעים), אלא בנוסטלגיה לתקופה ספציפית: הילדות. ולא הילדות החביבה והחמודה שאנחנו זוכרים בדרך כלל, אלא תחושת חוסר האונים וחוסר ההבנה של העולם מסביבך: אקספרימנטלי ולא נוח לצפייה, "סקינמרינק" מכניס את הצופה לנעליים של אח ואחות בני ארבע ושש, המתמודדים עם אירועים מוזרים ומפחידים בביתם. הסרט דל בדיאלוג או אפקטים או עלילה של ממש, אבל יוצר אווירה מפחידה, המושפעת מאסתטיקת הווידאו הביתי של שנות התשעים.

מכשפת האהבה // The Love Witch

"מכשפת האהבה" של אן בילר הוא סרט מאוד מוקפד מבחינת אסתטית. הוא יצא ב-2016, מה שהופך אותו לאחד הסרטים הוותיקים ברשימה הזאת, אבל מבחינת הצילום, הצבע והעיצוב הוא מרגיש כמו סרט אימה משנות השישים. הסרט דווקא לא מתרחש בעבר, יש בו מכוניות מודרניות וטלפונים סלולריים, אבל קשה באמת לשים לב לזה, אם מתעמקים בעלילה על הבחורה החדשה בעיר, המשתמשת בכשפים כדי לפתות גברים. העלילה קצת נמרחת וקשה להבין ממנה מסר ברור, אבל הסרט עדיין מקסים מבחינה ויזואלית ובוודאי יעורר דיון מעניין במסיבת הצפייה שלכם.

Dude Bro Party Massacare 3

ועכשיו למשהו קצת יותר מטופש: חברי קולקטיב המערכונים האינטרנטי "Five Second Films" יצרו את המחווה הזאת לסרטי אימה טראשיים משנות השמונים ב-2015, פרודיה פרועה ומלאה גאגים יצירתיים, הסרט מציג את עצמו כשלישי בסדרת סרטי אימה על Dudes מקולג' שאוהבים מסיבות ונרצחים על ידי נבלית מסתורית בשם Motherface, ומכיל הופעות אורח מפאטון אוסוולט, המוזיקאי אנדרו וו. ק. וכמובן – לארי קינג. סרט כיפי למעריצי "קיץ אמריקאי חם ורטוב" שרוצים קצת יותר דם בפרודיה הנוסטלגית שלהם.

• המסך
• קולנוע
• אימה
• סרטי אימה
• האלווין
• פחד
• נוסטלגיה

לפני שנה וחצי פתחתי אתהביקורת שלי על "מוות על הנילוס"בתחזית שבניגוד ל"רצח באוריינט אקספרס" הקלוקל שיצא חמש שנים לפני כן, העיבוד השני של קנת בראנה לספר מאת אגתה כריסטי ייכשל בקופות. הסרט אכן נרשם כאחד הכישלונות הגדולים של 2022, אבל חודש אחרי יציאתו למסכים יצאה הודעה מאולפני פוקס המאה העשרים שכבר יש תסריט לסרט שלישי, שייצא לצילומים בהמשך השנה, שוב בבימויו ובכיכובו של קנת בראנה – במאי חלש ושחקן מוכשר, שהרקול פוארו הוא אחד מתפקידיו הגרועים ביותר. למה החליטו שם ללכת על זה? אולי בגלל שירותי הסטרימינג שמשוועים לחומר, ואולי יש עוד שיקולים עלומים. מה שכן, התקציב הפעם נמוך בכמה עשרות מיליונים, הסרט קצר יותר וההפקה צנועה יחסית. אפילו השפם של פוארו יותר קטן. זה עובד לטובת "רדופים בוונציה", שמתגלה כטוב שבשלושה, מה שלא אומר המון. צמד סרטי "רצח כתוב היטב", החיקויים המשועשעים של ריאן ג'ונסון לאגתה כריסטי, עדיין יותר מוצלחים.

"רדופים בוונציה" מבוסס באופן חופשי על ספר מאוחר ופחות מוכר של כריסטי בשם "Hallowe'en Party". הוא מתרחש ב-1947, שנתיים אחרי תום מלחמת העולם השנייה שהותירה את אחת הדמויות בסרט עם הפרעת דחק פוסט טראומטית. בתחילת הסרט אנחנו פוגשים את הרקול פוארו מתבודד בוונציה, מלווה רק על ידי שומר ראש (ריקרדו סקרמצ'יו) שמרחיק ממנו את כל האנשים שצובאים על דלתותיו בתקווה לשכור את שירותיו. רק אריאדנה אוליבר (טינה פיי) מקבלת אישור כניסה כשמתברר שהיא ידידה וותיקה של הבלש. אוליבר היא סופרת ספרי בלש מצליחה, שביססה את גיבור ספריה על פוארו. היא אף טוענת שפרסומו הבינלאומי הוא תולדה של הספרים. דמותה היא מעין אווטאר של אגתה כריסטי עצמה בתוך היצירה, והדינמיקה בין הסופרת לגיבור שלה מבדרת במידה.

אוליבר מזמינה את פוארו למסיבת האלווין ולסיאנס בטירתה רדופת הרוחות, לכאורה, של זמרת אופרה לשעבר (קלי ריילי) האבלה על בתה המתה. היא אומרת שהמדיום (מישל יאו) כל כך טובה שאפילו היא לא הצליחה לחשוף את המניפולציות שלה, ולכן היא זקוקה לחושיו של פוארו. האירוע נערך בליל גשם סוער, ומרגע שהסרט נכנס לבית הגדול והישן, הוא לא יוצא משם עד סופו. במהלך הלילה שתי דמויות מוצאות את מותן באופנים מסתוריים, ופוארו נועל את כולם בפנים כדי שיוכל לאתר את הרוצח/ת/ים.

נוכחותה של מדיום שהוזמנה להעלות באוב את רוחה של הבת שטבעה, וסיפורים על הרוחות שרדפו את הבת אחרי שארוסה (קייל אלן) נטש אותה, זורים על "רדופים בוונציה" מגע של סרט אימה. בראנה, מאז ומתמיד במאי חקיין, ממלא את הסרט בצללים ובזוויות צילום מוקצנות – גבוהות מאוד ונמוכות מאוד – שמעוותות את הדמויות ואת המרחב. יש גם דמויות מסתוריות שמופיעות ונעלמות, כמו שרוחות נוהגות לעשות בסרטים. אבל משום שבבסיס זאת יצירה של כריסטי, ברור שמתישהו פוארו ימצא תשובה ארצית לדימויים המיסטיים. אורחים נוספים בעלי נוכחות גשמית יותר הן רופא חסר כשרון (ג'יימי דורנן) ובנו הקטן, שאוהב לקרוא סיפורים של אדגר אלן פו (ג'וד היל). דורנן והיל גילמו אב ובן גם ב"בלפסט", סרטו האוטוביוגרפי של בראנה, וגם כאן הפספוס הצעיר הרבה יותר מרשים מהשחקן הבוגר.

התסריט פרי עטו של מייקל גרין, שכתב גם את שני הסרטים הקודמים בסדרה, כולל הרבה יותר מדי דיאלוגים אינפורמטיביים, שבמסגרתם אנשים מספרים על עצמם לאנשים שמכירים אותם שלל פרטים שבעצם נועדו לאוזני הצופים. כך, למשל, כשאוליבר פוגשת לראשונה את ידידה הוותיק פוארו, היא מספרת לו שהיא סופרת ספרי בלש שכתבה שלושים ספרים ש-27 מתוכם הצליחו אבל שלושת האחרונים כשלו וכו'. הטכניקה הדרמתית המלאכותית הזאת הושמה לצחוק במערכונים של SNL, ומוזר לראות את טינה פיי בכבודה ובעצמה נדרשת להגות דיאלוגים כאלה ברצינות (יש לציין שהיא מגלמת את תפקידה עם קריצה).

ועדיין, הסיפור בסך הכל עובד, ואף שאינו מעורר שום סוג של רגש, הסרט כן מצליח לעורר עניין בשאלות מי, למה ואיך. וגם אם אף אחד מהכוכבים לא מגיש הופעה בקליבר של אוסקר, כולם בסך הכל בסדר (שזה יותר ממה שאפשר היה לומר על גל גדות ושאר שחקני "מוות על הנילוס"). הבונוס האמיתי הוא ונציה. אחרי ערב רב של סרטי אקשן בומבסטיים ("ג'ון וויק 4", "מהיר ועצבני 10") שהחריבו את הערים הכי יפות באירופה, נעים לראות את ונציה בכל הדרה הקלאסי, בלי מכוניות רועמות ובלי תיירים.

3 כוכבים
A Haunting in Venice בימוי: קנת בראנה. עם קנת בראנה, טינה פיי, מישל יאו, ג'יימי דורנן. ארה"ב 2023, 103 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• בלש
• האלווין