"עליך להימנע ממעורבות בהליכי החקיקה הממשלתיים העלולים להשפיע על ההליך הפלילי בעניינך או על תוצאותיו. זאת, בין אם מדובר בקביעה או בשינוי של נורמות פליליות המשפיעות על ההליך הפלילי בעניינך, בין אם מדובר בהסדרים ביחס לסדר הדין הפלילי המשפיעים על ההליך הפלילי בעניינך, בין אם מדובר בהסדרים ביחס לתוצאות אפשריות של ההליך הפלילי בעניינך או על עצם קיומו"(מתוך הסכם ניגוד העניינים שהוחל על הנאשם בנימין נתניהו)

אם חשבתם שתנועת ההתנגדות להפיכה המשטרית יצאה לפגרה יחד עם הכנסת, חשבתם לא כל כך טוב. בנוסף להפגנה השבועית בקפלן שתתקיים במוצ"ש כרגיל ותסחוף רבבות מפגינים, יתקיים הערב (חמישי, החל מ-19:00) ליל הפגנות מיוחד מול בתי הח"כים חברי הקואליציה תחת הכותרת "מבצע ניגוד עניינים".

במסגרת הערב, מעבר לזמבורות, תופים ושירי מגהפונים, צפויים המפגינים להקריא בקולי קולות את הסדר ניגוד העניינים של נתניהו מול בתי הח"כים, על מנת להזכיר להם שהם עושים הכל עבור אדם שנמצא בניגוד עניינים עם הדמוקרטיה הישראלית. הסדר ניגוד העניינים של נתניהו נקבע לדרישת בית המשפט העליון, כתנאי להיותו ראש ממשלה תחת שלושה אישומים בשוחד, מרמה והפרת אמונים. ההסדר נקבע ב-2020 על ידי היועמ"ש דאז, אביחי מנדלבליט, ולפיו נתניהו מנוע מלעסוק בתחומים רבים הנוגעים למערכת המשפט.

ההסדר כולל החלטות הנוגעות למערכת אכיפת החוק, החלטות הנוגעות למערכת בתי המשפט, עיסוק בתחום הפעילות של משרד התקשורת, וחקיקה בעלת השפעה על ההליך הפלילי. נתניהו מפר את ההסכם באופן שיטתי ובוטה, ביתר שאת מאז חוקק את "חוק הנבצרות" שתלוי מול עתירות לבג"ץ ומונע את הוצאתו לנבצרות כתוצאה מאי קיום הסכם ניגוד העניינים.

במסגרת ההפגנות שיערכו הערב, מתבקשים המפגינים לאמץ ח"כ – לבחור את חברת הכנסת הקרובה לביתם או את אלה שתחום סוכנות הכאוס שלו נוגע להם – ולהגיע בהמוניהם אל בתיהם בהרעשה כבדה. בנוסף תיערך בתל אביב גם הפגנה מול בית ז׳בוטינסקי (מצודת זאב) בקינג ג׳ורג׳ 38 החל מהשעה 19:00. ואלה ההפגנות שצפויות בתל אביב:

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: שדרות ההשכלה 17
השר אופיר אקוניס: רחוב פסטרנק 5
גילה גמליאל: שדרות קק"ל 112
מצודת זאב: קינג ג'ורג' 38

ממובילי תנועות המאבק נמסר: "״נתניהו המצוי בניגוד עניינים חמור מוביל קמפיין הסתה בעזרת שריו וחברי הכנסת שלו בניסיון להלך אימים על שלטון החוק בישראל. נגיע בחמישי בערב לשרים וחברי הכנסת, עד לפתח בתיהם להזכיר להם שהם נשבעו אמונים למדינת ישראל ולחוקיה – ולא לבעיות המשפטיות של הנאשם נתניהו".

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• ❤ תל אביב
• הכנסת
• חברי כנסת

עשרות אלפי תל אביבים יצאו אמש מבתיהם בכיוון רחוב קפלן בשעות הערב ונענו לקריאת הזעם הספונטנית של תנועות המאבק בדיקטטורה, בעקבות הודעתו של מפקד מחוז תל אביב עמי אשד על התפטרותו ועל ניסיונותיו של סוכן הכאוס איתמר בן גביר לגרום למשטרה "לשבור ראשים ולנפץ עצמות" של מפגינים נגד ההפיכה המשטרית. המפגינים הצליחו לחסום את נתיבי איילון במשך יותר מחמש שעות לשני הכיוונים, למרות אלימות משטרתית קשה בניסיונות הפינוי, והלילה הסתיים עם עשרות עצורים ומספר פצועים, בין היתר בגלל שני ניסיונות פיגוע דריסה, באחד הלילות הדרמטיים ביותר שראתה תל אביב.

היום (חמישי) צפויים להימשך אירועי השיבוש וההפגנות ברחבי העיר, כולל פוטנציאל נרחב לחסימות כבישים ספונטניות באזורי ההפגנות. עוד לפני התפרצות הזעם באיילון אמש, הכריזו תנועות המאבק בדיקטטורה על "ליל המשת"פים", במסגרתו צפויות להתפתח הערב (החל מ-18:30) יותר מ-25 הפגנות ליד בתיהם של ח"כים ושרים, לפחות חמש מתוכן בתל אביב – כשבמטה המאבק של "כוח קפלן" מדגישים כי בניגוד למשמרות המחאה הקבועות מול בתי הח"כים, הפעם מתוכננות הפגנות ממושכות ומסיביות אל תוך הערב.

לקראת יום סוער של אירועי מחאה, כבר בשעת בוקר מוקדמת התייצבו נשות מיצג השפחות של "בונות אלטרנטיבה" מול ביתה של גילה גמליאל בשדרות קק"ל בעיר (שם הותקפה אמש מפגינה על ידי מאבטחה של גמליאל באלימות ובחוסר סמכות), בעקבות הצבעת הממשלה נגד ייצוג שוויוני לנשים. הנשים באדום יצאו אל מבצע ההשכמה לפנות בוקר והגיעו להעיר את השרה בקריאות "רק אתמול הממשלה שאת חברה בה הצביעה נגד ייצוג שוויוני לנשים. תתעוררי לפני שיהיה מאוחר מדי".

בנוסף להפגנות מול בתי הח"כים, צפויה להיערך היום בתל אביב גם צעדת סטודנטים שתצא בשעה 18:00 מכיכר אנטין בכניסה לאוניברסיטת תל אביב ותצעד דרך רמת אביב אל סמינר הקיבוצים. חסימות כבישים באזור בהחלט אפשריות. פירוט ההפגנות מול בתי הח"כים בעיר:

גילה גמליאל – שדרות קק"ל 122
אופיר אקוניס – פסטרנק 5
אמיר אוחנה – שדרות ההשכלה 17
מאי גולן – רפאל אליעז 5
יצחק וסרלאוף – דה מודינה 17

ממטה המאבק המשותף של תנועות ההתנגדות להפיכה המשטרית נמסר: "לאחר העברת חוק הסבירות בועדה – בחמישי הקרוב כוח קפלן בא לח"כים הביתה. בזמן לחימה ופיגועים, רוטמן ונתניהו העבירו במחשכים את חוק הדיקטטורה הראשון. הדיקטטורה לא תעבור, לא בסלאמי, לא בבליץ, לא בזמן לחימה ולא בשום אופן. ביום חמישי הקרוב, החל מהשעה 18:30 כוח קפלן יגיע להפגין מחוץ לבתיהם של חברי כנסת ברחבי הארץ, כדי להבהיר להם: הדיקטטורה לא תעבור".

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• חברי כנסת
• ❤ תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בעוד לא הרבה זמן רבים מאיתנו ייגשו לקלפיות כדי לממש את זכותם הדמוקרטית. לאור הקדנציה הסוערת שזה עתה הסתיימה, חשבנו שראוי להציג נקודת מבט שונה על הכהונה האחרונה של כנסת ישראל. מבלי לצאת בהצהרות חד משמעיות, נראה שאפשר להצביע על שינוי שהתחיל לפני זמן מה, ובקדנציה האחרונה בלט ביתר שאת, בכל הנוגע לקשר בין מה שקורה בכנסת לתנודות בשיח הציבורי. כל זה, בלי אף מילה על ביבי.

בעבר ניתן היה למצוא ביתר קלות התקבצות של אנשים סביב רעיון, תפיסת עולם או סמל. לעומת זאת, כיום אנו עדים לתהליך של חלוקה לפי מנהיג או אינטרס ספציפי. לראייה, באפריל 2019, עם פיזורה של הכנסת ה-20, תהיינה כחמש עשרה סיעות שונות, ובחלוקת המנדטים הליכוד מוביל עם שלושים מנדטים. לשם השוואה, בכנסת העשירית (1981-1984) היו עשר מפלגות, כשכמעט מאה מנדטים התחלקו בין "הליכוד" לבין "המערך".

במבט ראשון אפשר לחשוב שאולי מדובר במאבקים פרטיים בין חברי הכנסת במסגרת המערכת הפוליטית, אבל בפועל מדובר בתהליך שמייצג רחשים עמוקים ומהותיים יותר בחברה הישראלית. לפני כמעט ארבע שנים הנשיא ראובן ריבלין נאם את נאום ארבעת השבטים המפורסם. הוא תיאר חלוקה רחבה בתוך החברה בין ארבע קבוצות גדולות, שבטים, שחיים בפחד וללא שפה משותפת: חילונים, דתיים, חרדים וערבים. בתחילת דרכה של הכנסת הנוכחית מדינת ישראל לא ידעה כי היא עומדת בפני תקופה מאתגרת, שהקשיים בה יובילו לפילוג בין מספר גדול יותר של קבוצות.

לפני הבחירות הנוכחיות ובמהלכן, קמו מפלגות חדשות, בעלות אג'נדות דומות אם לא זהות. מאחורי כל מפלגה עומדת קבוצה שמעצבת תפיסת עולם לעומתית, מול קבוצות אחרות שעל פניו חולקות איתה את אותו סדר יום.

בעשורים האחרונים, קווי המתאר שאמורים לחלק את העולם הפוליטי בין ימין, מרכז ושמאל, הלכו והיטשטשו. בקדנציה האחרונה מפלגות המרכז, "כולנו" ו"יש עתיד", זיגזגו בין ימין ושמאל במטרה לאסוף כמה שיותר קולות. מפלגות ימין כמו "הליכוד" ו"הבית היהודי" לטשו עיניים למרכז, ולפעמים אפילו מעבר לכך. בדומה להן פעלו מפלגות השמאל (מפלגות "המחנה הציוני") רק בכיוון ההפוך. גם במגזר הערבי ובמגזר הדתי הוחלט על פיצול. "יהדות התורה" התפצלה ל"דגל התורה" ו"אגודת ישראל", ו"הרשימה המשותפת" נפרדה מ"תע"ל" בראשות אחמד טיבי.

הערכים שלכאורה מייצגים את הימין ואת השמאל עברו רידוד. בדיון הציבורי מייחסיםלימני תכונות מאוד ברורות: הימני הוא ניצי, דתי בחלקו, ציוני, תומך שוק חופשי, נגד החזרת שטחים. בתפיסה הזו, לדוגמה, לא ייתכן ימני בעל תפיסת עולם סוציאלית (למרות שיש כאלה). השמאלני לעד יהיה יוני, חילוני, סוציאליסט (אם לא קומוניסט) ובעד פתרון שתי מדינות. גיבוש התפיסות המוצקות האלה הביא לכך שכדי להתמודד עם המורכבות של החיים, הבוחרים הולכים ומצביעים על בסיס פרסונלי. כך "יש עתיד" היא בעצם יאיר לפיד, "ישראל ביתנו" היא ליברמן, "גשר" היא אורלי לוי-אבקסיס, "הימין החדש" היא בנט, וכך הלאה. חלק מהדמויות שעומדות בראש הסיעות אינן מחזיקות באג'נדה ברורה או בדעות מגובשות, אבל הן מסייעות לבוחר להרגיש כי הוא יכול להיאחז במשהו ברור בין שני הייצוגים הקשים לעיכול של ימין ושמאל.

ההיאחזות הזו במנהיג, בראש רשימה או בח"כ בולט, משקפת את ההתנהלות של אזרחים רבים, אשר נבדלת מתפיסת שני צידי המתרס של ימין מול שמאל. הציבור נמשך לראשי סיעות או מפלגות ולחברי כנסת בולטים, לעיתים על בסיס עוצמת הנוכחות שלהם בשיח הציבורי. על כן, בתקופת הבחירות חברי הכנסת והמתמודדים השונים מתאימים את עצמם לכך, לפעמים ללא מודעות עצמית. הסרטון של גנץ, בו הוא מונה את מספר המחבלים ההרוגים במבצע "צוק איתן", הוא דוגמה מעולה לכך. גנץ ביקש להתבלט ולזעוק כמה הוא יכול להצטייר כימני (בעיני אלו שרואים תמיכה בחיסול מחבלים כנחלת הימין). "ההצגות" התקופתיות של אורן חזן, הפרידה הפומבית של גבאי מלבני, טקס בת המצווה של ח"כ נאווה בוקר בחסות אייל גולן, יאיר לפיד עם ווסט זוהר, כל אלו הם מרכיבים של אותה תופעה. אלה הן פעולות שונות שמטרתן לקנות מקום בדעת הקהל או לסחוף קולות נוספים ממחנות פוליטיים שכנים.

הוויכוחים על ערכים הולכים ונעלמים, והם מפנים מקום למי שצועק חזק יותר, למי שעוקצני או חריף יותר או פשוט למי שהרים שואו מרשים יותר. הקדנציה האחרונה של הכנסת הייתה רוויה בכך. הרשתות החברתיות אפשרו לחברי הכנסת לחשוף, לשלהב ולגייס את האזרחים. במובנים מסוימים, הטכנולוגיה האיצה את חידוד הגבולות בין הקבוצות. כשכל אחד יכול לפרסם, לצייץ, להעלות פוסט–עוצמת הדיון עלתה שלב, וחברי הכנסת נדרשו לפעול בהתאם. לכן אלעזר שטרן רמז (או לא רמז) על דרכי מינויה של רגב בשורות הצבא, אורן חזן קרא לאילן גילאון חצי בן אדם (לצערנו מהמעשים הפחות גרועים של חזן), וחנין זועבי קראה לחיילי צה"ל רוצחים. והיו עוד רבים וטובים.

הבחירות הקרובות והשנים שלאחריהן יוכלו להעניק לנו פרספקטיבה האם מדובר בתהליך של הידרדרות או שהכנסת האחרונה הייתה מקרה קיצוני, צבעוני, בוטה וחד פעמי. בכל מקרה, בבחינה של הכנסת ה-20 ניתן לראות כי אף אחד לא לקח אחריות אמיתית על הפיצול בחברה. להפך, נבחרי הציבור חיזקו אותה.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אורן חזן
• פוליטיקאי
• אייל גולן
• חברי כנסת
• נאווה בוקר
• בני גנץ
• הכנסת
• פוליטיקאים
• יאיר לפיד
• סטודנטים
• מירי רגב
• פוליטיקה
• פוליטי
• ביבי
• חנין זועבי
• אילן גילאון
• בחירות 2019
• בנימין נתניהו

• Facebook
• Twitter
• Email

ראש עיריית תל אביב-יפו פנה היום (רביעי) בכתב לחברי הכנסת וראשי הרשויות המקומיות, ופרש את משנתו בנוגע לחוקי יום השבת במדינת ישראל, נושא שאף פעם לא באמת יורד מסדר היום הציבורי. במכתבו, תמך חולדאי ברעיון של יום מנוחה כפי שקיים כיום, אך הציע לעדכן את הגבולות שנקבעו אי שם ב-1947, ולשרטט חדשים, המתכתבים עם אופי החיים המודרני בישראל.

חולדאי עושה במכתבו הפרדה בין השאלה ההלכתית לבין הסוגיה האזרחית, ומבקש לחדד את משמעות הסטטוס קוו עליו נשענו חוקי השבת הקיימים כיום. "זוהי הכרעה פוליטית שבאה לידי ביטוי במסמך משנת 1947 עליו חתום דוד בן גוריון", כתב. "אותו מסמך לא קבע מה מותר ומה אסור בשבת, אלא קבע עיקרון לפיו 'ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת' – עקרון שכאמור מקובל עלי ועל חברי גם היום".

ראש העיר מדגיש שהטיפול בסוגיית השבת חייב להתחשב באורח החיים המודרני של רוב הציבור בישראל, ומזכיר את התיקון לחוק העזר העירוני שיזמו חברי העירייה ב-2014, שאפשר את פתיחתם של כ-200 קיוסקים ומרכולים בעיר בשבת.

במכתבו מציע חולדאי את המתווה הבא: שבת (כמעט) ללא מסחר, אך עם תחבורה ציבורית. "לו היה הדבר בידי ברמה הלאומית, הייתי מציע לבחון באותה דרך את המצב הקיים במדינה ולגבש אמנה חברתית בה נסכים על כך שבשבת לא יתקיים מסחר ואפילו הקניונים יהיו סגורים, אבל מנגד יותרו תחבורה ציבורית ושירות מצומצם של קיוסקים ומרכולים במתכונת שבת".

ראש העיר ניסה להימנע לאורך המכתב שהעביר משיח פוליטי ודיבר על הכבוד ההדדי והאיזון בין הערכים המגוונים במדינת ישראל. את מכתבו סיכם בטיעון המוחץ כי אם מועצת העיר בני ברק יכולה לסגור בשבת גם מקומות שהמדינה מתירה לפתוח, למה לא לתת לתל אביב הסמכות לקבוע את אופייה של השבת ברחובותיה?

• תל אביב יפו
• חברי כנסת
• ממשלת ישראל
• סטטוס קוו
• שבת
• רון חולדאי
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני
• סגירת עסקים בשבת
• תחבורה ציבורית בשבת

• Facebook
• Twitter
• Email

רחלי רוטנר, עיתונאית באתר וואלה, פירטה השבוע בסטטוס פייסבוק השתלשלות עניינים שבמהלכה עברה הטרדה מינית מילולית על ידי ח״כ ינון מגל במסיבת הפרידה לסיום תפקידו, כשהיגר מהתקשורת לפוליטיקה. הוא מיהר לפרסם התנצלות ולא הכחיש את הדברים. שעות אחרי פרסום הסטטוס של רוטנר צפו עדויות נוספות, חלקן מציגות מעשים חמורים יותר מהתבטאויות מילוליות. מגל לא התייחס אליהן.

מגל היה גם הבוס שלי ונשארנו מיודדים גם אחרי שהצטרף למפלגת ימין מופרעת. למה לא בעצם? ההשתייכות הפוליטית שלו, הזויה ככל שתהיה, לא העידה על אופיו הנעים והצ׳ארמרי. יצא לנו להיפגש, לפטפט בטלפון ולהסתמס על ענייני חקיקה הקשורים לקנאביס ולהחליף עקיצות בטוויטר בנוגע לכל השאר.

בהבנה שלי ושל חבריי הקרובים לא מדברים ככה לנשים, בטח שלא נוגעים ללא רשות. אבל לא לכולם זה ברור – טוקבקים נוסח ״מה את עושה עניין? צוחקים איתך, רק באים להחמיא״ לא היו חריגים בתגובות לידיעות על התלונות. האם מגל פעל בחוסר רגישות? ברור! חוסר הבנה? כנראה; האם הוא הבין שבאקטים האלה יש הטרדה בוטה? אני רוצה להאמין שלא, אבל אין בכך הסרת אחריות ממנו, אלא רק השלמה עם העובדה שגם רגע לפני שנת 2016, התבטאויות מזעזעות כאלה עדיין לא הוקעו לחלוטין ונמצאות בטווח של נורמה תרבותית מעוותת שטבועה עמוק בדפוסי התנהגות של גברים רבים מדי.

בפרק ״ליידיז אנד ג׳נלטמן״ של סדרת המופת ״Master of None״ שיצר עזיז אנסרי עבור נטפליקס, יש סצנת פתיחה מציאותית ומדויקת להחריד: בקאטים חדים ומהירים מוצגים שני גברים בדרכם הביתה אחרי בילוי – הם שמחים, נינוחים ומצחקקים; במקביל מוצגת אישה בסיטואציה זהה, גם היא צועדת לביתה. היא מפוחדת, מביטה לאחור, חוששת מכל גבר שהולך לצדה, מכינה את החיוג המקוצר בטלפון. ואכן, גבר קריפ עוקב אחריה ודופק על דלת הדירה
שלה בפראות. בבוקר היא מספרת על זה לחברים כעל מקרה אחד מני רבים, ולחלקם נופל האסימון.

אני חושש שאין גבר שלא פישל וסיפר בדיחה שלא מתאימה לזמן, למקום ולמעמד. הבעיה היא שעבורנו זה עניין חולף ורגעי, בעוד שעבור הנשים שאליהן כוונו הדברים, מדובר בעוד חלק לערימה של טראומות והטרדות. האחריות שלנו כגברים שאוהבים ומכבדים נשים, לא משנה איפה ובאיזה תפקיד, היא להפעיל את שיקול הדעת הזה, לא כדי לשמור על התחת שלנו אלא כדי להגן על התחת שלהן – כי יש רבים אחרים שלא עושים זאת, חלק בזדון וחלק מחוסר מודעות. יש שכבה עבה של מציאות שאנחנו מפספסים והיא מורכבת מהטרדות, חרדה וחוסר נעימות.

להכיר במציאות זו התחלה, צריך גם לשנות אותה. יגידו לנו שאנחנו פוריטנים, שאנחנו עמוק מדי בזוגיות שהשכיחה מאיתנו איך ליהנות ושהראש שלנו נאכל על ידי פמיניסטיות. ההפך, אנחנו לא רוצים סביבה סטרילית וא־מינית, אבל השחרור יבוא ונוכל לדבר מלוכלך כשנשים ירגישו בטוחות בכל מקום, לא משנה אם זה ברחוב, במועדון או בעבודה.

• אנשים
• רחלי רוטנר
• ינון מגל
• שוביניזם
• וואלה!
• נשים
• פטריארכיה
• הטרדה
• גברים
• תקיפה מינית
• פמיניזם
• טורים אישיים ובלוגים
• Master of None
• חברי כנסת
• הטרדה מינית