בוקר טוב לתושבי מזרח העיר, רמת ישראל במיוחד: השף שחר לוי פותח ממש לידכם ספוט כריכי בשר וקוקטיילים באווירה שכונתית. המקום החדש צמוד לשובך,בית קפה שלוי פתח לפני כחצי שנהבשותפות עם סלבס תושבי השכונה – המוזיקאי חיים צינוביץ' (השרוף), איש חיי לילה אורן דולפין ובת זוגו מאמנת הכושר אירה דולפין. כעת המוסד הקהילתי הלא רשמי מתרחב אל חיי לילה ומוסיף לתפריט בראנץ' שווה במיוחד.

באופי ובנראות, ההבדל בין השובך לקבנה – המקום החדש שצמוד לקודם – ניכר למרחוק. בעוד הראשון מאופיין בלוק נקי שנושק לבאוהאוס, השני שכונתי והיפסטרי. לוי מציג בגאווה כיסאות עץ מבית קולנוע, פסנתר ישן ורצפות מצוירות שמייצרים אווירת וינטג' חמימה. "יצרנו מקום ביתי לטיני שכולו בעבודת יד. עשיתי הכול בעצמי כולל העיצוב והבנייה כי חייבים גם משהו לנשמה", הוא אומר בחיוך. התפריט מתמקד בכריכי בשר שלוי מעשן במקום: פסטרמה גחלים בבאגט, קורנדביף בטוסט מלחם קסטן, כריך אסאדו מפורק ברוטב קוריאני עם קימצ'י ואיולי ווסאבי ועוד, וגם כריך עתיד ירוק טבעוני במילוי שווארמה פטריות ובצל מוחמץ (38-65 ש"ח). לנמנעים מגלוטן הוא מכין סלט נקניקיות וסלט אנטריקוט (48-56 ש"ח), פלטה עם מבחר נקניקים ובשרים (86 ש"ח) וספייסי פופקורן, תפוח אדמה מדורה ועוד נשנושים כליווי לתפריט קוקטיילים שהוכן בשיתוף עם מיקסולוג מקבוצת נוקס.

כדי לפתח את ייעודו של המקום כמרכז שכונתי מייצר לוי אירועים וארוחות שמתאימים לתושבי הסביבה. בכל יום בשעות הצהריים מוגשים בקבנה חומוס מתוצרת בית בתוספת גרגרים, פטריות, פרגיות ואסאדו (34-44 ש"ח) ונקניקייה בלחמנייה (15 ש"ח) לתלמידי בית הספר הסמוך. הרצאות, שידורי משחקים (כולל המונדיאל) ודי ג'יי בשישי בצהריים פונים לבלייני השכונה ומחוץ לה. "אנשים כבר התחילו להכיר אותנו ומגיעים גם מרחוק, משכונות עבר הירקון ואפילו מרמת השרון. זה מאוד משמח אותי". לשם כך נוספו לשובך ערבי פסטה ודגים בטאבון וארוחת בוקר לא סטנדרטית: מגש גבינות ממחלבות בוטיק ישראליות, סלטים וממרחים מתוצרת בית, ביצה בהזמנה אישית (רשמו לפניכם מקושקשת פרמז'ן), לחמים ועוגיות, וכל זה ב-140 ש"ח לזוג. ארוחת הבוקר מוגשת בימי ראשון-שישי עד השעה 17:00, "כי בכל המקומות מפסיקים להגיש ארוחת בוקר מוקדם מדי". עוד מגמה מבורכת בשובך באה לידי ביטוי בחשיבה עונתית ומקומית. לוי רשם את עצמו ואת צוות המטבח לקורס ליקוט, ובעונת החורף הוא מתכנן ליקוט שכונתי שתוצריו ימצאו את עצמם בתפריט. "למשל ליד השובך יש עץ אלה ארץ ישראלית שאפשר להפיק ממנו תבלין ונכין פיצות עם ליקוטים. התפריט הפך להיות עונתי ומקומי, אספקט שאנחנו מתכננים להעמיק בו".

הלוקיישן השכונתי רחוק כמרחק רמת ישראל מרחוב נחלת בנימין, שבו הבליח לתקופה קצרה עסק אחר של לוי. Fed and Bev עורר בזמנו עניין בזכות מנות שהורכבו במטבח פתוח ומנת ל"ג בעומר – תפוח אדמה צלוי וצרצרים מיובשים. "השותפות החלה עוד לפני הקורונה, אך כשהגענו למאני טיים הבנתי שזה לא יצלח. הייתה שם התנהלות מתחת לכל ביקורת ברמה הניהולית, חוסר רצינות וחוסר מחויבות", הוא משחזר. "אני נקברתי במטבח אבל אם הפלור לא מתפקד המקום לא יצליח. היה לי קשה, בכל זאת זה מקום שבניתי וילד שילדתי. נאלצתי לקבל החלטה שקולה ולעזוב".

מה אתה מתכנן להמשך?
"אנחנו עובדים על שתי שלוחות נוספות של השובך במרכז העיר, כנראה באזור גינת שינקין ופוד טראק שנעמיד בגינת בניין ההסתדרות בארלוזורוב. פשטות תמיד מסקרנת אותי, והקונספט של השובך נכון בעיניי לזמן ולמקום".
קבנה, דם המכבים 26, תל אביב, ראשון-חמישי 12:00-חצות, שישי 12:00-16:00, שבת סגור

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מזרח העיר ויפו
• כריך
• בראנצ'

יחידות יס"מ של המשטרה בסיוע אנשי נת"ע פינו הבוקר (ב'), בצו בית משפט, את שבעת המשפחות הנותרות בשכונת כפר שלם שמתגוררות על תוואי הקו הסגול של הרכבת הקלה. המשפחות נלחמות כבר כ-16 שנים על בתיהן וסרבו להתפנות עד הרגע האחרון. תושבים מדווחים כי הפינויים פיזיים ושוטרי יס״מ מרימים אנשים ומוציאים אותם מתוך הבתים.

בנובמבר האחרון, כשעוד היה נראה שאפשר לדבר – השתתפו תושבי השכונה בדיון בוןעדת הפנים של הכנסת שהסתיים לדבריהם בהכרעה כי על נת״ע והאוצר לשבת ולדון איתם שוב על גובה הפיצוי, ולהמתין בינתיים עם הפינוי הסופי. לא ברור מה קרה בין אז לעכשיו. ״המשטרה סגרה את השכונה״, סיפרה לנו כרמן אלמקייס מארגון ״שוברות קירות״, ״לא נותנים לפעילים להיכנס ולסייע למשפחות שנזרקות החוצה בגשם. הודיעו שהפינוי אמור להתקיים בין הימים שלישי לחמישי, תכננו להגיע ולבצע משמרות בשכונה. כנראה המשטרה מאזינה וידעה מה מתוכנן והחליטו להפתיע ולהקדים ביום״.

בדומה לפינוי שהתבצע בגבעת עמל, גם תושבי כפר שלם שהקרקע שלהם הופקעה לטובת תוואי הרכבת, מוגדרים על ידי המדינה כפולשים, זאת למרות שהתבקשו על ידה להתיישב באזור שהיה כפר ערבי עד 1948. בדיוק כמו בגבעת עמל, גם בכפר שלם לא טרחה המדינה להסדיר את מעמד התושבים ואת בעלותם על הקרקע ו -16 שנים מאז הודעת הפינוי הראשונה – הם נלחמים נגד צווי ההפקעה והפינוי.

עם השנים ולאחר פינויים נותרו במקום רק שבע משפחות אחרונות, אותם אישרה המדינה לפנות לטובת הרכבת הקלה. מתווה פיצוי-פינוי הוגדר על ידי הממשלה בינואר 2020 ובית המשפט קבע בשתי ערכאות שונות כי מדובר בפרויקט לאומי והתושבים קבלו מענה ופיצוי לדיור חלופי. מנגד, טוענים התושבים שהפיצוי שקיבלו לא מתקרב אפילו לספק פתרון של דיור חלופי, בוודאי לא דיור שווה ערך לבתים שהם מאבדים.

״במשך חודשים הם לא עשו שום עבודות באיזור״, אמרה לנו נאוה צנעני תושבת השכונה ופעילה. ״פתאום כשאמרו להם בכנסת לשבת ולדבר אתנו הם שוב נלחצו כנראה, שיכריחו אותם לשלם יותר ומהרו לשים ברזלים בכל הרחוב, בין לוינסקי עד התקוה, מהצד של השכונה, כדי להראות שזה דחוף והם מתקרבים אלינו. הם התחילו בכוונה לעבוד כביכול מהצד שלנו למרות שהיו אפשרויות אחרות והיה עוד זמן לשבת לדבר על העניינים ולפתור אותם. זאת הטקטיקה שלהם לקבוע עובדות בשטח. אבל אין שם שום עבודה רק את הברזלים שהם שמו. למה הכל בכזאת סודיות? ממה הם מפחדים? למה הם הגיעו יום מוקדם יותר וחסמו את השכונה, לא נותנים לאף אחד להיכנס, גם לא לעיתונאים? כנראה שיש מה להסתיר וכולם שותקים״.

כשצנעני אומרת 'כולם', היא מתכוונת לחברי הכנסת, בעיקר ממפלגת העבודה, שנשאו קולם בפינוי של גבעת עמל. גם אלמקייס מחזקת את דבריה של צנעני: ״מיכאלי שרת התחבורה, לפני שבועיים הצטלמה יפה עם חולדאי, לא תשמעי אותה מדברת על העניין וגם לא אף אחד מחברי המפלגה. כאילו תוואי הרכבת הקלה לא קשור לשרת התחבורה. נאלמה דום״.

מחברת נת"ע נמסר: "נת"ע בסיוע משטרת ישראל, השלימה הבוקר את פינוי 6 המבנים האחרונים על תוואי הקו הסגול של הרכבת הקלה בכפר שלם. נציין כי הסדר נשמר במהלך הפנוי ולא נרשמו אירועים חריגים. יצוין כי עד היום הצליחה נת"ע להביא לפינוי כ-90 מבנים בהסכמה ובהתאם למתווה הפיצוי שקבעה מועצת מקרקעי ישראל ועל פי צו בית משפט. הדיירים המפונים הועברו לפתרון דיור זמני במלון לימים הקרובים, עד להעברת כספי הפיצויים וההסתגלות, כפי שנקבע לכל אחד מהזכאים. בהתאם להחלטת ממשלת ישראל והכרעת בית המשפט העליון, הקו הסגול הינו פרויקט לאומי לרווחת כלל תושבי גוש דן וישראל ויש למנוע כל עיכוב נוסף שלו".

• הבועה
• הרכבת הקלה
• נת"ע
• משטרה
• מזרח העיר ויפו
• מפלגת העבודה
• כרמן אלמקייס

20.1.20 – תאריך יפה לכל הדעות – הוכרז כמועד השקת גשר יהודית, שמטרתו לחבר בין מזרח ומערב העיר עבור הולכי הרגל ורוכבי האופניים. כמו כמעט כל דבר בתל אביב-יפו ובמדינת ישראל הלבנטינית, גם במקרה זה קדמו למאורע פולמוסים פוליטיים ענפים ועיכובים רבים מספור מאז ההחלטה על בניית הגשר אי שם בשנת 2010. אחרי איחור בן חצי שנה, הודיעו בחגיגיות העירייה וחברת נתיבי איילון שהיום זה היום.

אכן, יום נפלא לדגי הבננה ולצעידה על גשר בלתי מקורה בגשמים שמאפיינים את קץ האנושות בעידן משבר האקלים. קצת אחרי עשר בבוקר אני מגיעה לדד אנד שבקצה שדרות יהודית המנומנמות, שכעת מתהדר בעלייה אלגנטית וכמעט עתידנית, פרי ידיהן להתפאר של חברות חן אדריכלים ורוקח אשכנזי מהנדסים. למרגלות המבנה מתקין פועל במעיל גשם צהוב עמודי מתכת לבלימת רכבים, וגבר נוסף עומד בכניסה לגשר, ומפקח על רשת ברזל גדולה שחוסמת את הגישה אליו.

בתל אביב, שמקדמת זה שנים מטעמים כלכליים גישה של עדיפות לכלי רכב, כמעט לא קיימים גשרים שנועדו להולכי רגל ורוכבי אופניים. נכון, יש את גשר השלום שמקשר בין קניון עזריאלי לקריה, ואת יציקת הבטון המתפרקת שעוקפת את צומת קלקא, אבל כל הגשרים האמיתיים בעיר – במיוחד אלה המשתרעים בין צדדיו השונים של האיילון – מוקדשים לכלי רכב. במקרה הטוב ייחדו מדרכה צרה ובלתי נעימה להליכה בצדי הכביש, כמס שפתיים.

"למה הגשר סגור? בעיתון כתוב שהיום נפתח!", מתרגז אדידס ומוותר על הלכות נימוסין. "כן, אבל לא אמרנו באיזה שעה", מתחכם הקבלן

"סגור?", אני שואלת את השומר הגבוה, ומצביעה על הגשר. הוא בתגובה מנענע בידיו וראשו ופולט כמה מילים ברוסית. אנשים נוספים מתקבצים שם אט אט, מופתעים לגלות שאין אמת בפרסום. "מה? עכשיו צריך לעשות את כל הסיבוב?", שואלת בתסכול נערה באוברול, "אני מאחרת לעבודה". גבר בכובע גרב שחור וזקן שחי בסרט של מייקל מור מצלם את השומר וממטיר עליו מטח שאלות שלא מקבלות מענה, ובחור שרירי בז'קט וכובע שחורים של אדידס חוטף עצבים: "איזה מדינה מפגרת, 70 שנה לוקח להם לבנות גשר". אני מתקנת אותו ואומרת שמדובר רק בעשר שנים. "אבל אנחנו קיימים פה 70 שנה!", הוא משיב, "זה כמו לחבר את הונג קונג לסין!".

מעודדת מרוחו הלוחמנית של אדידס, אני הולכת אחריו למשרד של הבוס, שאליו החווה השומר בראשו לאחר שהתרבו התלונות מצד עוד ועוד תל אביבים מאוכזבים. במשרד ששוכן כמה מטרים משם יושב קבלן בכיר ולצדו שלושה פועלים בכובעי פלסטיק.

"למה הגשר סגור? בעיתון כתוב שהיום נפתח!", מתרגז אדידס ומוותר על הלכות נימוסין. "כן, אבל לא אמרנו באיזה שעה", מתחכם הקבלן. "בשביל 100 מטר התווכחתם מאה שנה!", ממשיך להתלהם ידידי החדש, "הכל קונספירסי פה". "מי מתווכח? אני רק הקבלן", אומר הקבלן ולוקח את האיש הצידה. תוך כמה דקות הם כבר מתבדחים בפמיליאריות מעוררת השתאות. אני פונה לפועל עם שפם של סלבדור דאלי, שאומר שממש תכף יפתחו. "יש לנו רק כמה ריג'קטים מהרשויות שצריך לתקן", הוא מוסיף כאחרונת הגרפיקאיות.

בדוברות העירייה מוסרים שהגשר ייפתח בשעה 12:00 ואני מעבירה את הזמן בבית קפה קטן, מצותתת לשיחה של שתי נשים בשולחן הסמוך שדנות במיתוג. "תקחי למשל את הסוד. כולם יודעים מה זה, אבל אף אחד לא באמת קרא. זה הכוח של מיתוג!". ב-11:30 הטפטוף שזרזף כל הבוקר הופך לגשם זלעפות, וב-11:56 אני מתייצבת שוב תחת הגשר, נאבקת במטריית האם:פם שלי שמנסה להימלט. הקבלן, חמוש גם הוא במטרייה, בדיוק פותח לרווחה את רשת הברזל ונראה מבסוט.

אני הולכת לאורך הגשר, גאה להיות התושבת הראשונה שמציבה עליו כף רגל ספוגת מים, וסביבי שלל פועלים מפטרלים על הנעשה. גבר על אופניים חוצה את הנתיב שמיועד לו ומפנה אנה ואנה את מצלמת הטלפון. כעבור דקה הוא חוזר כלעומת שבא, וממשיך לדווש על הכביש, שכן שבילי האופניים המושקעים שנסללו על הגשר מפסיקים מיד עם תחילתן של שדרות יהודית.

עיצוב היצירה מרשים, ונראה כמו הדמייה אדריכלית שקמה לתחייה. ניכר שהושקעו כספים רבים בבניית שלד הפלדה הלבן, דק הבמבוק וספסלי האבן הגדולים, שקשה להבין מדוע מישהו אי פעם ישתמש בהם בדרכו מבית החולים הפרטי של מכבי לביתו בשכונת מונטיפיורי.

במחשבה שנייה – אם תבנו אותם הם יבואו. הגשם נחלש ולגשר מעפיל זוג במעילים דמויי יוניקלו. היא עומדת על אחת האבנים והוא מצלם אותה. חבורת צעירים מרוגשים ממשרד הייטק בסביבה, שקרוב לוודאי מצויים בהפסקת צהריים, מצטרפים אף הם לחגיגה, אוחזים בטלפונים ומקריינים את המתרחש לצורכי סטורי באיסטגרם. פועל מרוגז קודח בורג לתוך אחת מפינות העיקול שמוביל לרחוב יגאל אלון, וגבר נמוך במשקפיים מודד באמצעות מטר את הקרשים שמחפים את הקרקע. "אני עשיתי את הדק", הוא מסביר לי בחיוך, "עכשיו אני מודד אותו כדי להתחשבן".

ב-12:30 התנועה על הגשר כבר זורמת. בעלי המקצוע מסביב נראים מרוצים, והשמש מגיחה מבעד כמה עננים. סימוני האופניים שנצבעו בסיד לבן על הארץ נוצצים על רקע השביל האדום, בשל הרטיבות ששורה על הכל. באוויר יש תחושה של התחדשות – סניף לחמנינה המקורי מעולם לא נראה קרוב יותר למתחם שרונה, והאמהות הצעירות של תל אביב יוכלו לישון בשקט מעתה. פתגם מרקסיסטי גורס כי "חירות היא החופש לבחור מתחת לאיזה גשר לישון", ואין ספק שגשר יהודית הוא אופציה ראויה.

• הבועה
• עירוני
• מזרח העיר ויפו
• תחבורה בתל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

הולכי רגל – סוף סוף בשורות גם עבורכם: לאחר דחיות חוזרות ונשנות, מחר (20.1) ייפתח גשר יהודית, שעובר מעל נתיבי איילון. הגשר, שמחבר בין השכונות ביצרון ומונטיפיורי, יקרב את מזרח תל אביב עוד צעד אחד למרכז העיר.

אפילו ביום הפתיחה היו עיכובים, אבל בסוף דרכנו עליו ראשונים

הגשר, שעלותו 65 מיליון ש"ח ונבנה על ידי חברת נתיבי איילון, מהווה מסלול לרוכבי אופניים והולכי רגל בלבד, ללא תחבורה ממונעת. אורכו 110 מטרים ורוחבו 11 מטרים. מטרתו לחבר בין חלקי העיר ולהקל על החיבור של תושבי יד אליהו וביצרון לקו האדום, לעזריאלי, לשרונה, לסינמטק, למוזיאון ולקרייה; עבור תושבי מעבר העיר הגשר אמור להקל על ההגעה למתחמי ההעסקה במזרח. בעיקר הוא אמור לחסוך מהולכי רגל את המעבר בצומת עזריאלי שבנוי למכוניות ולא להולכים על שתיים.

תכנון הגשר החל בשנת 2010 וכבר ב-2014 הוא אושר בוועדה המקומית של תל אביב-יפו. העבודות להקמתו נגררו לאור לחצים פוליטיים של המפלגות החרדיות שהתנגדו לעבודות עליו בשבתות. לבסוף, בעקבות עתירה של העירייה לבג"ץ, אושרו העבודות.

"כפי שהבטחנו, גשר שדרות יהודית אכן קם, גם אם חיכינו לו זמן רב מדי בגלל לחצים פוליטיים, התערבות פוליטית של שר התחבורה לשעבר ובעיות בביצוע", אומר ראש העיר רון חולדאי. "הגשר הוא אלמנט חשוב בחזון שלנו לתעדוף הולכי רגל ורוכבי אופניים, תוך צמצום תנועת הרכב הפרטי וחיבור חלקי העיר השונים. בשנים הקרובות נוכל לראות ברחבי העיר עוד ועוד פרויקטים עם מטרה דומה".

מה עושים במזרח תל אביב?
תל אביבים מספרים: עברנו למזרח, לא מתגעגעים
מזרח תל אביב: מדריך השכונות השלם
אוכל מזרחי: איפה כדאי לאכול?

• הבועה
• שכונת ביצרון
• עירוני
• תחבורה בתל אביב
• מזרח העיר ויפו
• שדרות יהודית
• שכונת מונטיפיורי
• נתיבי איילון

• Facebook
• Twitter
• Email

הקובייה

שוק הכרמל, מאחוריך:סנונית קולינרית שנפתחה בפאתי שוק התקווה לפני שבועות אחדים היא השמועה הכי לוהטת בפייס. הבעלים שי אלפסי, תושב יד אליהו, רצה לפתוח מקום ליד הבית. משלא מצא לוקיישן אטרקטיבי מספיק הוא העביר את המיזם לשכונת התקווה ופתח באחת הסמטאות שיוצאות מהשוק מסעדת שוק על כל המשתמע מכך. "כמעט כל חומרי הגלם מגיעים מהדוכנים. אם באמצע הסרוויס משהו נגמר אני קופץ לבסטות וקונה", הוא אומר. אלפסי מחזיק בקילומטרז' מכובד בעסקי המסעדנות: הוא עבד במשך ארבע שנים כמנהל תפעול אצל צביקי עשת ("למדתי ממנו הכל על יחס לעובדים, תקציב וכל מה שקשור בתפעול העסק, וגם לפתוח מסעדות ולסגור כשצריך"), התחיל כמלצר ברשת BBB, הגיע עד לתפקיד מנהל סניף ועבד במלונות ישרוטל באילת.

בתחנה האחרונה הוא פגש את ג'לאל סאלם, שף מכפר מנדא שבגליל שמבשל זה 15 שנה. סאלם עבד במסעדות של שגב משה ועשה סטאז'ים בכתית ואצל השף ז'ואל רובישון ז"ל. "למדתי ממנו הרבה אבל את הפירה אני לא מכין כאן. אין לנו תעודת כשרות אבל אנחנו שומרים מתוך כבוד לתושבי שכונת התקווה". גם בלי מוצרי חלב האוכל שסאלם מכין מפתיע. הוא משתמש בעשבי תיבול שהם מעבר לפטרוזיליה וכוסברה ("אבל רק כאלה שיש בהם טעם. אין אצלי בצלחת פרחים ליופי"), מכין תערובות תבלינים לבד, ובכל צלחת יש חמישה מרכיבים לפחות. מי אמר מאיר אדוני ולא קיבל?

עוד כתבות מעניינות:
3 דוכני אוכל חדשים ומפתים בשוק הכרמל
מזללת לחמניות החלב שתפיל אתכם מהרגליים
המקומות הכי טובים לשבת בהם לבירה בעיר

"עכשיו אני עוד מתאפק", הוא צוחק. "כשבישלתי ארוחות פרטיות לאלפיון העליון זה באמת היה משוגע – כמהין טרי וקוקי סן ז'ק מיובאים מצרפת ועד 40 מרכיבים בכל מנה, בלי שאף אחד חוזר על עצמו". כשלקוחה מאוכזבת אמרה שלא תוכל להזמין אותו בגלל העלות הגבוהה מאוד, הוא החליט לפרוש מעסקי הבישול הפרטי והצטרף לאלפסי. הטעם שסאלם מניח בצלחת מפיל במובן הטוב של המילה. למשל בוריקה מעלה סיגר שאמו של אלפסי מכינה במילוי חלקי פנים וביצה עם בצל כבוש בסומאק, טחינה וסלט קטן מעושן ומשגע מקליפות חציל ועגבנייה וזרעי כוסברה (32 ש"ח). דוגמה אחרת: שייטל קצוץ כמעט כמו קובנייה על פיתה מתובלת במלח ים עם בלסמי מצומצם, ארוגולה ופרחי שומר (36 ש"ח).

מחלקת המנות הבינוניות־גדולות מוקדשת לשווקים שאלפסי אוהב: מחנה יהודה – מיקס בשר מעורב במחבת עם גרגרי חומוס, בצל צלוי, טחינה ואריסה ביתית (52 ש"ח); רמלה לוד – המבורגר שוק ("בלחמנייה ממאפיית ההגנה. מכל מאפייה אנחנו לוקחים את מה שהכי מתאים למנה") עם איולי פפריקה, ארוגולה, מלפפון כבוש וריבת בצל סגול (62 ש"ח); והשוק הבדואי בבאר שבע – פרוסות אנטריקוט בלחמנייה על ביצת עין, ירקות וחרדל דיז'ון (58). לטבעונים יש מבחר נאה, למשל ואדי ניסנס – עלים, תפוח עץ, שקדים ורוטב הדרים (42 ש"ח); סלט עכו העתיקה מארטישוק וחצילים צלויים (48 ש"ח); ושוק לוינסקי – לחמנייה ובתוכה המבורגר מירקות משתנים, נכון להיום זוקיני, בטטה וגזר (54 ש"ח).

לקינוח מוגש מלבי מפורק פרווה מתובל בזעתר פרסי, מנתה, נענע, בזיליקום ופרחי ציפורן (26 ש"ח). ברשימת הספיישלים אפשר למצוא פריקסה מפורד על מלאווח, ובקרוב יתווספו שולבטו (תבשיל בורגול וירקות) ומנות נוספות מהמטבח של אמו של סאלם. במקום ארוחה עסקית, דיל שלא כל כך מקובל בשוק, מקבלים באמצע השבוע (12:00־16:00) עשרה אחוזי הנחה על התפריט ושתייה חינם. בשישי (9:30־11:45) מוגש תפריט ארוחות בוקר עם מנות בהשראת נשות משפחת אלפסי (34־46 ש"ח). המקום מעוצב בגוונים בהירים שבולטים על רקע השוק, ובערב מקבל אווירת בר קלילה, אותנטית יותר ומהונדסת פחות מאשר בכרמל. באגף התוכן אלפסי מתכנן להכניס במה פתוחה לאמנים ופעילויות והטבות לתושבי שכונת התקווה. שווה למהר כי הפודי'ז כבר על האוטובוסים.

הקובייה, הודיה 22, שכונת התקווה, ראשון־חמישי 12:00־24:00, שישי 9:30־שעה לפני כניסת השבת, 9747333־03

BOOST FM

בר מסעדה חדששנפתח ממש לפני שבוע במרחק צעד וחצי מהיכל מנורה מבטחים, נוקיה בשבילנו. היוזמה הגיע מהבעלים אלכס וויולטה באזוב, עולה ותיק ועולה חדשה שניהלה במשך שבע שנים מסעדה במוסקבה. המקום מכוון לפליטי מכבי תל אביב והופעות בהיכל, אך גם לעובדי המשרדים בסביבה.

"זה אזור טוב לפתוח בו מסעדה", אומרת באזוב. "יש הרבה אנשים שמגיעים לצהריים ויש לנו את מנורה. כבר היו כמה מופעים שאחריהם המסעדה הייתה מפוצצת". בשעות הצהריים מוגש תפריט עסקי שכולל סטייק פרגית במרינדה, קבב הבית, המבורגר 250, פיש אנד צ'יפס ועוד מנות מקובלות בז'אנר (45 ש"ח בממוצע). כל מנה מוגשת עם אורז, פירה או צ'יפס ושתייה קלה או בירה. בערב התפריט מתרחב ומשתדרג: סביצ'ה מוסר ים או קרפצ'ין סינטה (59 ש"ח), סלט גרוזיני (48 ש"ח), לברק פתוח בתנור (110 ש"ח), מחבת שרימפס ברוטב חמאה ושום או גבינה כחולה (89 ש"ח) וסטייק אנטרקוט (48 ש"ח ל־100 גר'). ברשימת האלכוהול תמצאו בירות פולקנשטיין, בישוף ו־Barbe Ruby מחבית, ויין לבן ואדום של בנימינה מברז בכוס או בקנקן (85/25 ש"ח).

בדף הפייסבוק מתפרסמים מבצעים כמו כוס יין חינם בהזמנת ארוחה, וערבים מיוחדים עם תוכנית אמנותית. בקרוב צפויים להתקיים ערבי קריוקי, ומוזיקאים וזמרים מוזמנים להופיע על במה קטנה שבפינת המסעדה.

נירים 1 יד אליהו, ראשון 12:00־17:00, שני־חמישי 12:00־17:00, 20:00־1:00, שישי־שבת 20:00־1:00, 9463438־03

וספה בר

אמנם לא מדובר במקום חדש (וספה נפתח בפברואר 2016), אך באזור שבו כל דרדר הוא פרח חשוב להזכיר מקום שלא מוותר לעצמו. הלוקיישן צמוד לבית בארבור וקרוב מספיק לבית הדואר, לטובת מי שהחבילה שלו הלכה לאיבוד. בתפריט הבוקר יש כריכים (24־33 ש"ח), סלטים (38־49 ש"ח) וארוחת בוקר אישית או זוגית (88/48 ש"ח). בהמשך היום תושבי השכונה מגיעים לאכול וספה בורגר (49 ש"ח), קבבוני בקר (46 ש"ח), פיצה טופו (39 ש"ח) וארוחת ילדים (39 ש"ח).

תפריט הלילה מחולק להילוך ראשון, מנות קטנות כמו צ'יקן ווינגס ואדממה (29־33 ש"ח); הילוך שני של סלטים; והילוך שלישי של מנות בשר כמו מעורב ארגנטינאי – ג'בטה במילוי צ'וריסוס, בצל מטוגן, עגבניות שרי וכרוב כבוש (46 ש"ח).

לאנשים רעבים במיוחד מציעים כאן מאנץ' קבוצתי (89 ש"ח), מה שהיה ידוע פעם כפלטת מטוגנים. משחקים חשובים משודרים על מסך גדול ואחת לשבועיים מתקיים ערב סטנדאפ.

ההגנה 135, ראשון־רביעי 8:00־2:00, חמישי 8:00־3:00, שישי 8:00־14:30, שבת 19:00־2:00, 5628445־03

• אוכלים שותים
• מסעדות חדשות
• מזרח העיר ויפו
• חדשות האוכל
• ברים חדשים