כבר הבנו שאל מול המלחמה הזו, תל אביב רק עונה עם התחדשות. גםגל סגירות מאסיבילא עצר את המגמה התל אביבי התמידית של השקת מקומות חדשים, אבל הניתוק שאפיין את סצינת האוכל של חלומות על מישלן לא תופס בעידן שבו גם מסעדות יוקרה הומרו לחמ"לים. העסקים החדשים מחפשים כל דרך להגיע ללקוח הישראלי גם בזמן המלחמה, ואם זה אומר לחתוך קצת מהמחירים ולחפש דרכים יצירתיות להוזיל, זה מה שזה יהיה. וזה לא שהמחירים שהם מציעים מהווים שבירת שוק – אחרי הכל, רק לפני שנתיים-שלוש אלו היו המחירים הממוצעים – אבל ביחס לעליית המחירים של היום, המקומות החדשים האלו לכל הפחות מנסים לעשות את זה שווה גם ללקוח. רק על זה ראוי לפרגן, לטעום ולהתבאס פחות כשמוציאים את הטלפון לשלם, כי מי עדיין משתמש בארנק?

>>יבוא ירושלמי: "מחנה אסאדה" נוחתים בת"א וזה יום חג לקרניבורים

1. מוניקה

"אנחנו יודעים עד כמה אנשים כמהים לבילוי בימים האלה, וכמה הכל מתייקר" זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשמוע כיום מכל בעל עסק חדש. אנחנו לא מצפים מכולם להיות ברמת המחיר של סודוך, אבל לכל הפחות שווה התחשבות. האנשים ב"מוניקה" החדשה שבשוק לוינסקי (הבנתם?) בהחלט מציגים התחשבו מהי, עם מנות שלא עוברות את ה-52 ש"ח וחיבור עמוק לשוק שסביבם.
לפרטים נוספים

2. החלה והיין

בעתות משבר אנחנו נוטיםלחזור לטעמים נוסטלגיים, וכך נראה שהרגרסיה מגיעה גם לתחום אוכל הרחוב, עם קאמבק להכל בחלה – אוכל הרחוב הכי יהודי שיש. המקום החדש שנפתח בפינה המקוללת על רחוב הרצל מציע חלות שמתמלאות בשניצל, אנטריקוט, אסאדו, ערוק וכל טוב, במחיר מקסימלי של 52 ש"ח. הנוסטלגיה לארוחת שישי כבר על חשבון הבית.
לפרטים נוספים

3. מרחביה 7

"אין אצלי מנות קטנות וטאפאס. אני רוצה שמי שיבוא לאכול ייצא שבע", אמרה לנו השפים רתם לוי, שפתחה עסק מהסוג שכבר שנים קשה למצוא בגרסה חדשה – אוכל ביתי קלאסי, עם מנות מפוצצות ומחירים שמזכירים את פעם (אבל רק מזכירים). מדובר בעסק משפחתי בכל מובן המילה, כשכל אחיותיה של לוי משתתפות בהפעלתו, כולל אמא שעוזרת במטבח. טעימה מזמן אחר.
לפרטים נוספים

בונוס: שותים בזול

לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי וואלה – חייבים לשתות משהו. ורצוי שהמשהו הזה יהיה אלכוהולי, או לכל הפחות עמוס בקפאין. לשם כך יצאנו לחפש אתהאלכוהול הכי זול בתל אביב– חצי ליטר בירה מתחת ל-30 ש"ח, כוס יין מתחת ל-40 ש"ח וקוקטיילים מתחת ל-50 ש"ח – וגם את הפיתרון להאנגאובר שיווצר לכם בעקבות זאת, עם רשימה שלהקפה הקר שיעלה לכם פחות מ-15 ש"ח. כשתסיימו לשתות אותו, אולי שווה לחשוב שוב על צהריים זול, ולהתחיל את המעגל מהתחלה.

• אוכלים שותים
• זול
• מחירים
• חלה

כבר יותר משבע שנים שאני תושבת תל אביב, ומה אני מקבלת בתמורה למגורים בעיר הכי יקרה בעולם? ובכן, את ההודעה הזאת של האוקונומיסט שהעיר שליעקפה ברשימה את ניו יורק וסינגפור ביוקר המחיה שלה. זה עשה קצת חשק לשחרר מרמור וקיטור דרך בדיקה קצרה של מה שאני מקבלת בשביל הזכות להיות פה תושבת.

עיר של הביוקר: 11 דברים שבאמת באמת עולים לנו יותר מדי

עוד שניה 2021 נגמרת ועדיין הפיד מנהל דיוני חורמה תל אביב בעד ונגד. זה מדהים
כמו כן, מה לדעתכם מביא יותר טראפיק בטוויטר?

— Carmel Kamin (@carmel_kamin)December 1, 2021

אז מה באמת מקבלים? ובכן, תל אביב נמצאת בקלחת של שיפוצים בלתי פוסקים כבר שנים, בכל מקום בעיר ובכל שעות היממה. איפה שלא מסתכלים יש חמישה פועלים שהופכים את המדרכה או טרקטור שחופר וסוגרים סביבו נתיב, רצוי בשמונה בבוקר כשכל הרחוב בדרך למשרד. הפקקים, מאז שנגמרו סגרי הקורונה וכולם הפסיקו לעלות על אוטובוסים, הפכו להיות בלתי נסבלים.

אה, ותמיד אפשר לסמוך על כך שכל זמן מה יגזלו חניות בכחול-לבן. בצורה עקבית. מסביב לבית שלי, כמובן, בין אם זה עבור קורקינטים או בשביל מיזם אוטו-תל. נתיבי תנועה שאהבתי (הו, בוגרשוב דו סטרי, היית או חלמתי חלום?) נסגרים והופכים לשבילי אופניים בזה אחר זה והכי נורא – עוד אומרים לנו שהרכב הפרטי הוא הבעיה, במדינה בלי תחבורה ציבורית מתפקדת והס מלהזכיר רכבת בשבתות.

עכשיו בת״א, תמורת 16,000 שח בחודש בלבד! תוכלו לצפות באהובכן ישן בזמן שעושות כליםpic.twitter.com/MoWNc0UbPI

— Lilac Barnea Leshem (@LilacBL)November 30, 2021

ומה נגיד על המחירים? בקיץ של 2014 כשעברתי לעיר, המחיר של חדר בדירת שותפים בלב העיר עמד על 2,400 שקלים ודירת זוג קטנה עלתה בסביבות 3,500-4,500 שקלים לחודש. גם אז היה קשה להשיג אחת, אבל היום המחיר לדירת זוג לא משופצת כבר מגיע בקלות ל-8000 שקלים, עם תחרות מופרכת וביקוש מטורף שרק דוחף את המחירים לשיאים חדשים.

והאוכל בחוץ? איכשהו כולנו בסדר עם זה שכוס בירה בעיר עולה כבר יותר מ-35 שקלים, שכוס יין לבן כבר נושקת ל-45 וכל נשנוש בפאב לא יורד מחמישים שקל. אני די זוכרת את עצמי הסטודנטית שותה בירה בעיר ב-28 שקלים לחצי ליטר ואוכלת המבורגר ב-45 שקלים, זה לא היה כזה מזמן, אבל היום זה הנדיר בעיר שלא מתביישת לתמחר שלושה שרימפסים מוקפצים בחמאה ב-80 שקלים.

אז כן, אפשר לא לגור בתל אביב, אני יודעת. אף אחד לא ביקש ממני לחיות פה בלב הסצנה ואנחנו התל אביבים מפונקים וחלקנו רחמנא ליצלן הייטקיסטים ובכלל עדיף לגור במודיעין או במזכרת בתיה או משהו כזה, ברור. אבל אפשר גם להסתכל אל הממשלה והעירייה ולהגיד שמעו, יוקר המחיה פה מופרך לחלוטין. גם פה. גם במקומות אחרים. הבטחתם שינוי, לא?

• טור דעה
• יוקר המחייה
• יוקר המחיה
• ❤ תל אביב
• תחבורה
• מחירים

תל אביב היא עיר יקרה מאוד, יש שיאמרו היקרה בעולם. אפשר בהחלט לומר שלא כיף לנו בכלל לחיות בעיר יקרה כל כך. ואם יש דברים שעוד אפשר לתרץ ולהסביר – כמו מחירי הדיור השערורייתיים או מחירי האלכוהול הפסיכוטיים – הרי שישנם לא מעט דברים שצריכים להיות זולים יותר ופשוט עולים לנו יותר מדי כי ריכוזיות, כי טייקונים, כי יוקר המחייה הפך לעושק מתמשך של 99 אחוז מהציבור לטובת אחוז אחד עשיר במיוחד. ויש מקומות שבהם זה מעצבן במיוחד. בואו להתעצבן איתנו.

בריכת גורדון: יקר לנו 70 שקל

תשמעו זאת בריכה מעולה והכל, ואפשר לעשות מנוי מוזל ויש דיגיתל והכל, אבל פאקינג 70 שקל לכניסה חד פעמית של מבוגר? חמודים מתוקים, זה מים מליחים בבריכה שלכם או שאתן משתינות לנו על הראס? אין שום סיבה שבעולם שכרטיס כניסה לבריכה עירונית יעלה כמו כניסה למסיבה. ועוד נדבר על המחירים של המסיבות.

סטייקים: יקר לנו 600 שקל

כן כן, צריך להפסיק לאכול בשר כי משבר האקלים וזה רצח והכל, ואם כבר אוכלים בשר אז שיהיה טוב, ואם טוב אז מן הסתם גם יקר. אבל ישנם גבולות סבירים שמנה אחת בארוחה אינה אמורה לחצות, ובעידן הפוסט-קורונה הם נפרצים באופן יומיומי ומנות בשר שעולות 600 עד 800 שקל אינן נדירות במסעדות העילית בעיר. זו כמובן הזייה. התמחור לפי 100 גרם יכול להוביל לפשיטת רגל תוך כדי ארוחה. אולי בכל זאת זמן לחזור לטבעונות.

מסיבות: יקר לנו 300 שקל

בעולם החדש של אחרי הקורונה אין יותר מסיבות גדולות במועדון עם די.ג'יי גדול מחו"ל ב-80 עד 100 שקל לכרטיס. עכשיו יש מסיבות ענק במקומות כמו פארק אריאל שרון או חוות רונית, עם די.ג'יי גדול מחו"ל ועוד 3000 איש, ב-300 שקל לכרטיס. נכון לרגעים אלה ההמונים משלמים את הסכום הזה בלי למצמץ, הפרומוטרים מרוצים, האמנים מחו"ל לא מאמינים על החיים שלהם והטירוף נמשך.

https://www.instagram.com/p/CWTr_wIDu7F/

טמפונים: יקר לנו 35 שקל

יש עוד דוגמאות רבות מתחום הטואלטיקה והקוסמטיקה, כמובן, אבל בא לנו לדחוף דווקא טמפונים כי למה לעזאזל לא בעצם. והם פשוט עולים כאן לפחות פאקינג כפול מכל מקום סביר אחר בעולם. למה? כי אפשר. כי מונופולים, דואופולים וקרטלים וכלכלה חולה כבר הרבה שנים. אין לזה שום סיבה הגיונית או סבירה פרט לרישיון לעשוק את הציבור (וגם זו סיבה לפופולריות של המון קאפ והמודיבודי).

הופעות מחו"ל: יקר לנו 600 שקל

מתגעגעות להופעות מחו"ל, אוהבות הופעות מחו"ל, אבל לפוצץ מאות שקלים ויותר על ג'סטין ביבר בגולדן רינג זה קצת טרלול פרוגרסיבי. מחירי ההופעות מחו"ל בארץ תמיד היו יקרים יותר מסיבות לוגיסטיות, אבל ההשתוללות של פוסט הקורונה היא לא גזירה שהציבור יוכל לעמוד בה כשהופעות כאלה יתרבו. ועכשיו עם האומיקרון צריך להוסיף – אם הם יתרבו.

תספורת: יקר לנו 1,200 שקל

גברים בתל אביב עדיין יכולים להסתפר פה ושם תמורת סכום דו-ספרתי של שקלים חדשים, אבל בכל הקשור לעיצוב שיערן של נשים השמיים הם הגבול. במספרה טובה זה יתחיל באזורי ה-350 שקלים ויעפיל משם עם שלל צבעים וטיפולים עד לאזורי ה-1,000 שקלים ומעלה. אולי זה הזמן להחזיר את הקרחת לטרנד.

חנויות "נוחות": יקר לנו 100 שקל למאנצ'

אי אפשר בעיר הזאת בלי אם:פם וטיב טעם, הן בשר מבשרנו, אבל המחיר של הנוחות הזאת הולך ונעשה כבד יותר ונדמה שאי אפשר לצאת מחנויות כאלה בלי להשאיר בקופה איזה 100 שקל על שניים וחצי פריטים. מבחינה צרכנית טהורה, הרכישה המזדמנת בחנויות כאלה היא סוג של מחלת נפש אורבנית ועל מחלות נפש משלמים בכסף טוב. ז\ה הטיפול שלנו, אל תתערבו.

חנייה: יקר לנו 35 שקל לשעה

נכון, נכון, הרכב הפרטי הוא השטן וצריך להכחיד את המכוניות מהעיר ולשתול פרחים ופרפרים בכל פינה, אבל עד שזה יקרה לחלקנו בכל זאת יש כלי רכב ממונעים עם ארבעה גלגלים ואנחנו צריכים לחנות איפשהו. החניונים הציבוריים של אחוזת חוף לא מספיקים וחניונים פרטיים החלו לאחרונה להקפיץ מחירים אל שחקים של 35 שקל לשעה בסופ"ש. בואו תהרגו אותנו ודי.

בגדים: יקר לנו וינטג' בכללי

בכל עיר נורמלית בעולם יש חנויות יד שנייה שאפשר למצוא בהן אחלה פריטים בחמישה דולר או חמישה יורו או כמה שזה לא יוצא בזלוטי. בתל אביב אין כמעט יד שנייה, יש רק וינטג', ורוב הבגדים בו עולים כמו בגדים חדשים לגמרי. זה לא הדיל שבשבילו באנו.

גני ילדים פרטיים: יקר לנו 4,500 שקל

אפשר להתווכח על ההיגיון שבגידול ילדים בתל אביב – זאת עיר שמעולה לגדל בה ילדים אז חבל על הוויכוח – אבל משבר גני הילדים בעיר וההפקרות הכללית לגבי גיל 0 עד 3 הובילו לכך שהגנים הפרטיים משגשגים וגובים בין 4000 ל-6000 שקל לחודש. אולי פשוט תעקלו לנו את המשכורת ודי.

קפה: יקר לנו 18 שקל

הטרלול הפרוגרסיבי בהתגלמותו הוא הפוך גדול ב-15 שקל לכוס, אך לאחרונה נצפו ברחבי העיר גם כוסות ב-17 ואף ב-18 שקלים. בהתחשב בכך ש-250 גרם של קפה משובח עולים כ-40 שקלים, אין כנראה עוד מוצר שרכישתו היא הודאה ברורה יותר בחוסר יכולת לדחות סיפוקים והיעדר כישורים פיננסיים.

• הבועה
• יוקר המחיה
• משבר הדיור
• כלכלה
• מחירים
• נלחמים ביוקר המחיה