צפון תל אביב, תתכוננו למסיבה: במתחם איינשטיין 10 – המקום בו שכנו בעבר מסעדות סרפינה ויאוזה – נפתח מתחם קולינרי חדש בצל המלחמה תחת השם "בלה מיה". מאחורי המתחם עומדת קבוצת בעלים מסקרנת, הכוללת את הזמרת עדן בן זקן ובעלה שוקי ביטון, כמו גם בעלי לוצ'ינה בראשון לציון ופיפטי אנד וואן, שחולשים על מתחם גדל מימדים שמתפרש על שטח של 1700 מ"ר בהשקעה של 15 מיליון ש"ח.

המתחם מתחלק למספר מסעדות, כאמור – מסעדה איטלקית בשם "בלה" שפתוחה בשעות הערב, בהובלת גיא בן שמחון (גליאנו); בצמוד לה תמצאו ביסטרו ים תיכוני בשם "מיה" שפתוח משעות הבוקר המאוחרות ועד הלילה, בהובלת השף שחר לינג; ובהמשך, בחלק התחתון של המתחם, תיפתח גם "צ'י", מסעדה יפנית בנוסח איזקאיה ובהובלת און משען (דה בוקס), שבנייתה בשלב מתקדם. המסעדות כמובן כשרות, המיזם שאפתני מאוד וכיאה לימים האלה, יש גם מרחב מוגן במתחם עצמו, ממש בין כותלי המסעדות, כך שלא צריך לרוץ בפאניקה. ואם תגידו את השם "דובאי" כאן, אף אחד לא יעלב. ישראל 2026, קווים לדמותה.

המקום נפתח להרצה בימים אלו, ולמרות שתוכננה השקה רשמית וחגיגית החליטו קבוצת הבעלים לפתוח כבר עכשיו, על מנת "לייצר רגעים קטנים של שגרה, מפגש ומרחב לנשימה". "בלה" האיטלקית מעוצבת באופן שקשה להישאר אדישים אליו – מסך ענק מקבל את פני הסועדים עם תמונת שלכת אינטראקטיבית ב-AI, ועל הקירות מאוירים בקיטש סמלים איטלקיים, מוספה רומאית ועד תעלות ונציה. כמו שאמרנו, דובאי – מה שאומר גדול, לא בהכרח מעודן, אבל בהחלט מותיר רושם לא מתנצל.

התפריט של "בלה" מציע מנות איטלקיות קלאסיות על בסיס פסטות, פיצות ומנות דג לצד סלטים ודגים נאים לפתיחים.בין הראשונות תמצאו ברוסקטה של דג המאצ'י עם עירית ווינגרט שאטה (82 ש"ח), מנת פולנטה מתירס טרי עם פטריות שימאג'י ויער, טוויל פרמזן ותירס קריספי (79 ש"ח), קרפצ'יו זוקיני ברוטב הדרים (82 ש"ח) או קרפצ'יו קולורבי עם זעתר ובולגרית (69 ש"ח).

בגזרת הפסטות (שמתומחרות גבוה מהסטנדרט העירוני) יש ספגטי קלאסי בחמאת עגבניות עם פרמזן ובזיליקום (84 ש"ח), רביולי מסקרפונה עם חמאת מרווה ובטטה מקורמלת (92 ש"ח), ספגטי קלאסי ברוטב קאצ'ו אה פפה (90 ש"ח), טורטליני לאבנה זעתר בחמאת סלק וקייל מטוגן (94 ש"ח) וספגטי ברוטב ארביאטה פיקנטי עם דג מפורק (118 ש"ח). יש גם פיצות קלאסיות שיוצאות מהטאבון שעומד בגאון במרכז המסעדה – מרגריטה (78 ש"ח), פונגי (80 ש"ח), ארטישוק ומלנזנה (82 ש"ח) ופיצה פולנטה (84 ש"ח).

הביסטרו הסמוך "מיה" כבר מתקיים על טהרת הדגים והירקות, ובתפריט תמצאו סילודקה, שהוא סלט פלמידה כבושה, בצל סגול, חמאה רכה וקרוסטיני (74 ש״ח), סשימי האמצ׳י עם שמן זית פישולין וטבסקו אפרסמונים (82 ש״ח), קרפצ׳ו האמצ׳י עם שמן עירית, עלי חזרת, בצל סגול כבוש וצ׳ילי חריף (80 ש״ח), ברוסקטה לימון כבוש עם טורו טונה בקונפי וקריספי תפוח אדמה (78 ש״ח). עוד בביסטרו תמצאו קציצותדג ברוטב אדום חריף עם לימון כבוש, טחינה וכוסברה על מוגש ברוסקטה (52 ש״ח) וסטייק כרוב לבן בחמאה חומה עם מרווה, עירית ואבן יוגורט (56 ש״ח).

באגף העיקריות של "מיה" תמצאו המבורגר דג עם סירות תפוחי אדמה בגיל, רוטב טרטר וחמוצים(95 ש״ח), פיש אנד צ׳יפס של נתחי קוד במשרה מטוגנים בטמפורה עם פריטו מיסטו זוקיני ורוטב טרטר (85 ש״ח), וגם סנדוויץ דייגים עם פילה דג, בצל מקורמל, עגבניה, איולי, צימיצ׳ורי וצ׳יפס (68 ש״ח). כן, אין ספק שמבחינה קולינרית אי אפשר לומר שבלה ומיה ממציאים את הגלגל מחדש, אבל המקום המושקע וגדל המימדים נותן מענה לכל מי שמחפש אוכל כשר עם קצת שופוני בנוסח דובאי. לפחות בנתיים אין להטוטני אש.
בלה מיה. איינשטיין 10, תל אביב. ביסטרו מיה, 12:00-00:00, בלה האיטלקית, 18:00-00:00

• אוכלים שותים
• עדן בן זקן
• מסעדה איטלקית
• מתחם

המטבח האיטלקי חזר לחיינו בסערה בימי המלחמה הראשונים, כשכל מה שרצינו זה ערימה של פחמימות משכשכות ברוטב עשיר ותועפות פרמז'ן, ולמרות שבמהלך 2025 המגמה נעצרה כמעט לחלוטין לטובת טרנדים עממיים לא פחות (איזקאיות יפניות, שיפודיות לבנטינית), הרי שזה זמני בלבד. על הקווים כבר מתחממת קלבריה החדשה של בנצי ארבל, שתיפתח בחודש מרץ על חורבות הוודו בר, נרה גם מה יהיה עם פרונטו המתחדשת. מנג'ארה!

>> איפה אוכלים את הפיצות הכי טובות בתל אביב? 24 תשובות אפשריות

1. טברנה רומנה

במסעדת טברנה רומנה היטיב השף בנצי ארבל לפתוח מקום עממי ושמח עם אווירה מהנה ולא מחייבת, מחירים נוחים ומנות איטלקיות שלאו דווקא תמצאו במקומות אחרים, זולת איטליה. למשל פיצה טונדה שהיא שטוחה ודקיקה בנוסח רומאי מובהק, סופלי קרבונרה מטוגנת ונמתחת, ניוקי אלא רומנה ועוד פסטות טריות משובחות ונדיבות.
אליעזר קפלן 8, תל אביב

>> איפה אוכלים עם כל המשפחה? 14 מסעדות ובתי קפה שמתאימים לכולם

2. קוצ'ינה הס 4

למרות שמאז זרמו נהרות של טורטליני בצלחת, מאז ששף תמר כהן-צדק הצטרפה לפאנל השופטים של "משחקי השף" והפכה לסלב, הזמנת שולחן במסעדה הקטנטונת הפכה לעוד יותר סיוט. הקסם של קוצ'ינה הס, הס 4 לוותיקים שבנינו, נובע מהפער בין רחוב אלנבי המג'ויף למפות הלבנות, לרומנטיקה ולמטבח איטלקי קלאסי בצורתו המזוקקת, בלי אף מילה על פיוז'ן. ואחרי שנופצה מטיל איראני, והספיקה לחזור לפעילות, היא גם חוגגת 20 שנה בימים אלו ממש. לעוד 20 שנה שכאלו, מינוס הטיל אם אפשר.
הס 4, תל אביב

3. כפרה מיו

המבשרת הראשונה של סיבוב האיטלקיזם שתפס שף בנצי ארבל, שהתשוקה שלו לאיטליה ניכרת בכל סופלי ופיצה מטוגנת, וכשהצלחות נוחתות בזו אחר זו על השולחן אי אפשר שלא להסתער. פסטה בעבודת יד, שמן זית ועגבניות שמש מתוקות מתערבבים במנות כאילו נונשלנטיות אך מוקפדות עד גילוף הפרמז'ן האחרון, וכל זאת על רקע פיח ואוטובוסים. הכי נאפולי בתל אביב.
קינג ג'ורג' 105, תל אביב

4. מגזינו

קפה איטליה הוותיק כבודו במקומו מונח אך הלב שלו עם מגזינו, הילד הקטן והפרוע של האחים ירזין. בחלל מחוספס וסקסי מול מטבח פתוח גועש תוכלו לזלול מנות פתיחה וסלטים, פיצות ופסטה בביצוע מוקפד עד שבב הפרמזן האחרון. הצוות מתורגל היטב בזאטוטים שרצים בין הכיסאות עם סלייס פיצה ביד ונדבקים לוויטרינת הקינוחים המסחררת, אז אם אתם רגילים לזה גם, זהו מקום מושלם עבורכם.
מנחם בגין 21, תל אביב

5. קפה איטליה

מה נוכל להגיד שטרם נאמר על קפה איטליה? טרטוריה אמיתית לפי הספר עם מנות איטלקיות משובחות שלא מתיישנות לעולם, שירות מקצועי ומיומן ובאנקר לכל ארוחה משפחתית שהיא. תמיד כיף, תמיד איטלקי ותמיד טעים בקפה איטליה. פסטות משובחות ומנות נדיבות במיוחד שאפשר לחלוק, פוקאצ'ה פריכה ולוהטת, סלטים רעננים וטירמיסו חד פעמי, שהקדים את הטרנד (המבורך) שפושה עכשיו בכל העיר.
יונה קרמינצקי 6, תל אביב

6. צ'יקטי

אם תקראו לו בר הוא יענה, אבל צ'יקטי הוא למעשה מסעדה איטלקייה נהדרת. הבר והמטבח הפתוח מפתים להזמין צלחת ועוד צלחת, ללגום קמפרי ולהיווכח שכשחומרי הגלם טובים – כמו באיטליה – החוכמה היא לתת להם לדבר בעד עצמם ולזרום עם מה שיציעו לכם. ההנאה מובטחת.
יהודה הלוי 58, תל אביב

7. רוסטיקו

הרשת הוותיקה והאהובה עושה בדיוק את מה שמצופה מטרטוריה הגונה: לתת לאורחים תחושת בית, תפריט שנצמד לטעמים המוכרים ומחירים הוגנים. אנחנו מצאנו כאןלזניה עסיסית, לוהטת וסקסיתכמו סופיה לורן בשעתה.
רוטשילד 15, תל אביב // בזל 42, תל אביב

8. קיוסק דל פסטה

כשקיוסק דל פסטה נפתח, הוא ישר נכנס לנו ללב. נכון שדי בפחמימה כדי להיכנס לנו ללב, אבל במקרה הזה מדובר בפחמימה טובה באמת. מנות פסטה טריה ברטבים משמחים כגון לינווגיני סרדינה עם שמן זית, סרדינים, לימון ועגבניות או לינגוויני קאצ'ו אה פפה לפי הספר, קרבונרה מצוינת עם בייקון אמיתי וארביאטה חרפרף ועז טעמים. כיף לשבת במקום וללגום קוקטייל במחיר טוב, להוריד בקבוק יין ולקנח בטירמיסו.
אבן גבירול 20, תל אביב

9. ג'מה

הלוקיישן יפו, כל השאר איטליה: אנטיפסטי ואינסלטה, פיצות נהדרות ופסטה אל דנטה, סקונדי ובמביני (המנות, לא הילדים עצמם) באווירה שכונתית. אה, ויש גם בייקון אמיתי.
תרצה 14, תל אביב

10. לה טיגרה

יש אולי מי שיתרעם על הכללת פיצרייה ברשימת מסעדות איטלקיות, אבל אנחנו גורסים שלה טיגרה אמנם מגישה פיצות, אבל היא הפכה את החוויה על פיה. מעבר לעובדה שהנאפוליטנית שיוצאת מהתנור המנומר כאן היא מתחרה רצינית על תואר הפיצה הכי טובה בעיר (ולעניות דעתנו, גם מנצחת), האפרטיבו במקום הוא אחד המשתלמים והאווירה היא של מסעדת רחוב בפירנצה. בסניף החדש במתחם בזל מסתובבת גם עגלה עם לא פחות מחמישה סוגי טירמיסו, על תקן סיומת מושלמת לפיצה. בקיצור: אין יותר איטלקי מזה.
ידידיה פרנקל 9, תל אביב// אלקלעי 5, תל אביב

11. אמורה מיו

תקראו לנו נוסטלגיים ורומנטיקנים, לאמורה מיו מגיעה פינה חמה בלב של תל אביב. תפריט ענק של פיצות ועוד יותר של פסטה, מחירים סבירים ואווירת טרטוריה מושכים לכאן לקוחות חוזרים כבר יותר מ-20 שנה. וחוץ מזה כל עיר צריכה מסעדן עם לב גדול כמו שיש לשלומי סלמון.
אבן גבירול 100, תל אביב

12. גווידו

כחלק מהפריחה המחודשת של המטבח האיטלקי בעידן המלחמה, גווידו מספקת מנות פסטה שבאמת מתאימות לחלוקה, בתמחור שכבר שכחנו שקיים, ומדי פעם שוברת שגרה עם פופ אפ ממטבחים לא קשורים, אבל בשיא החמידות. עם הבנה שמטבח איטלקי זה גם מטבח אמריקאי-איטלקי, בגווידו יודעים איך לגרום למנות הגנגסטרים מהקולנוע לקום לחיים, ומה שטוב לטוני סופרנו ולחבר'ה הטובים טוב מאוד גם לנו.
שדרות בן גוריון 34, תל אביב

13. ארנסטו

מפות משובצות אדום לבן, נרות דולקים ושולחנות קטנים ומזמינים מחכים לכם בארנסטו לצלילי מוזיקה איטלקית רומנטית שמתנגת ברקע. שלושה עשוריםה הפכו את המסעדה למיתולוגית, יחד עם בעל הבית שיושב בקדמת המסעדה ורושם הערות בפנקס, כיאה לבעל בית איטלקי. ובתפריט? כל הנדרשים החל מפרחי קישוא ממולאים בריקוטה (בעונה), כלה בלזניית בולונז משובחת, בשרים טובים ופסטות נהדרות שמבושלות באהבה גדולה. ויש, כמובן, את הויטרינה.
בן יהודה 90, תל אביב

מוותיקות הז'אנר בעיר. ארנסטו (צילום: גיל גוטקין)

15-14. TOMETOMATO/LAVA

נוכל הפסטה, הלא הוא טל רשבסקי, נע בקיצוניות מתעתעת בין טרול נודניק (הפייס שלו אחד המצחיקים אבר) לשף מוכשר. את האבחנה המדויקת נשאיר לתרפיסט שלו, אבל מה שבטוח הוא שהאיש יודע לבשל. והוא מבשל יותר מאשר מעצבן ולכן נמשיך לעמוד בתור ולרטון על שעות הפתיחה, על הגשם ועל הממשלה. העולם הוא מקום מעצבן.
שדרות וושינגטון 26, תל אביב // סמטת בית הבד 7, תל אביב

17-16. POMO+קאפרי

בלימבו של רמת החייל, פומו היא אי של יציבות: מסעדה ותיקה שנשענת על פיצות מהטאבון, מנות פסטה ודגים נאים עם זליגות לצדדים לטובת ציבור העובדים ברמת החייל, פלאס עשרה אחוזי הנחה בצוהריים. המסעדה האחות קאפרי בביג פאשן גלילות מעתיקה את הנוסחה כי סוס מנצח לא מחליפים.
הברזל 11, תל אביב//ביג פאשן גלילות

18. בר פרדיסו

אם תקראו לו בר הוא יענה, אבל פרדיסו הוא הרבה יותר מאשר עוד מקום לשתות בו יין. שף דנה לי ברמן, שאת הפלירטוטים שלה עם המטבח הצפון איטלקי פגשנו כבר בכמה וכמה הזדמנויות, מגישה ויטלו טונאטו, ארנצ'יני, אניילוטי ועוד קלאסיקות איטלקיות אהובות בפרשנות אישית שמכבדת את המקור, אך מדגישה בכל זאת מקוריות ומקומיות.
נחלת בנימין 43, תל אביב

19. מתאו

לא מכל יציאה למסעדה צריך לעשות עניין ומתאו יושבת בדיוק במשבצת הזו, כמו טרטוריות משפחתיות בארץ המגף. צלחות פסטה מהבילות בתמחור נגיש ואווירה שמחה מתאימים לכל הזדמנות, מדייט ועד ארוחה עם ההורים והאחיינים, וכל זאת מבלי לעשות חשבון לחשבון.
בוגרשוב 87, תל אביב

20. פנקינה

קפיצה קטנה לאיטליה כשהרגליים באוף דיזינגוף, תפריט מסורתי ואווירת טרטוריה ברומא – מה עוד אפשר לבקש? עם קפרזה לה נוסטרה וקרבונרה די מארה אי אפשר לטעות, וגם החברים שומרי הכשרות ייהנו.
גורדון 39, תל אביב

22. MI VA

מי בא? מי ווה, בר אוכל קז'ואלי שמשחק עם המטבח האיטלקי כמו יובנטוס בימיה הטובים. פיצות פריכות ולוהטות ומנות פסטה טובות עומדות במרכז התפריט, והקינוחים – ללקק את האצבעות.
דיזינגוף 122, תל אביב

23. פיפטי אנד וואן

כמו פסטה שמתגלגלת על הלשון, פיפטי אנד וואן היא תל אביב בצלחת: חצופה, מדויקת, ומשחקת על התפר שבין אוכל רחוב לקז'ואל דיינינג. חומרי גלם מקומיים מקבלים טוויסט מפתיע והערב מתגלגל לאטו על עוד דרינק ועוד מנה, עד לקינוח תותים ומסקרפונה עם עלי זעתר.
נחלת בנימין 51, תל אביב

24. טוטו

היא כבר לא לגמרי איטלקית, היא מגישה אוכל קלאסי בביצוע אדיר גם אם קצת מיושן, והיא מאוד יקרה – אבל שף ירון שלו חתום על כמה ממנות הפסטה הטובות בארץ. הרשימה הזו אינה שלמה בלעדיו.
ברקוביץ' 4, תל אביב

>> The Most Recommended Italian Restaurants in Tel Aviv

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מטבח איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב
• קוצ'ינה הס
• טוטו
• קלבריה
• צ'יקטי

בצומת של אבן גבירול בואך קפלן, בין פלאפליות, המבורגריות ועבודות הרכבת הקלה, הוקם קיוסק דל פסטה. על אף התפאורה הלא מאוד אטרקטיבית, מדובר במקום אינטימי, סקסי וקליל שמגיש את המאכל הכי טעים בעולם, הלוא הוא פסטה טרייה. יצא לביקור עמוס פחמימות בקפלן לראות אם יש פה מקום חדש להחזיר בו אנרגיה אחרי ההפגנות. חזרנו שבעים בניחוח איטליאנו.

>>המסעדות החדשות של אייל שני ואפרת אנזל ועוד חדשות אוכל

את קיוסק דל פסטה פתחו ממש בשבוע שעבר השף גבריאל מור חי ועומר חסון – מור חי אמון על הרכבת התפריט וניהול המטבח, חסון על הניהול והפלור. תחום הפסטה והמטבח האיטלקי ממש לא זרים למור חי – הוא עבד שנים ברוסטיקו, היה ממקימיה של רשת ספגטים המיתולוגית, ניהל את קפה תכלת וקלצונה התל אביביות, ובשנתיים האחרונות גם הקים דוכן פסטה טרייה בהיכל מנורה שזכה לשבחים. לאחרונה הוא בילה חודש ברומא, טעם, לגם וביקר באינספור טריטוריות, ולאחר שחזר ארצה החליט שהוא רוצה לשים שוב את הפסטה בקדמת הבמה, והפעם בלב לבה של תל אביב. המקום שופץ למשעי ועוצב כחלל סקסי ומהנה שעושה חשק לשבת בו כדי ללגום קוקטייל ולזלול פסטה טרייה, שמיוצרת מדי יום בעזרת מכונת פסטה משוכללת שיובאה ישירות מאיטליה.

כשנכנסים למקום אפשר לשאוף אוויר ולשכוח מההמולה מסביב, ובעיקר לצפות בשפים מכינים את הפסטה מול עינכם הרואות – מראה שאין מלבב ממנו, במיוחד בשעת רעב עצבנית. התפריט כולל מנות פסטה קלאסיות שלהן העניק גבריאל טאץ׳ מקומי ואישי, והן מתומחרות באופן הוגן, אקט שהתאפשר בין היתר בזכות העדרותם של מלצרים. ״היה לנו מאוד חשוב לשמור על תמחור סביר והגיוני, אנחנו רוצים להיות נגישים ולהראות שעדיין אפשר לשמור על איכות ועל רמה גבוהה. זה התאפשר בין היתר בגלל שההזמנה מהמסך דורשת פחות כוח אדם״, מספר עומר, ורומז על העתיד לבוא בתחמי הקולינריה המקומית.התפריט כולל, בשלב זה, תריסר סוגי פסטה (יש גם אופציות צמחוניות, טבעוניות, ואפילו פסטה ללא גלוטן) שכולן מוכנות במקום באופן יומיומי, כולל הרטבים כמובן.

פפרדלה ראגו עם בשר בקר בבישול ארוך, יין אדום ועגבניות (64 ש״ח), לינגוויני פירות יםברוטב וודקה, חמאה, עגבניות, יין לבן ושמנת(76 ש״ח), ריגטוני קרבונרה (67 ש״ח), פפרדלה שמנת עם תרד, סלמון, לימון ופרמג'יאנו (69 ש״ח), לינגוויני סרדינה על בסיס שמן זית, סרדינים, שום, עגבניות שמש, לימון ופטרוזיליה (76 ש״ח) ריגטוני חמאת עגבניות ומסקרפונה עם צ'ילי, פטרוזיליה ופרמג'יאנו (58 ש״ח) ועוד שישלימו את הסרייה.טעמנו את פסטת הסרדינה, אחת ממנות הדגל של גבריאל, ואכן מדובר בפסטה מצוינת. היא גמישה, נמתחת ובמרקם אל דנטה ראוי, והרוטב שלה קיצי, נהדר ומכיל מנעד טעמים נבון שנע בין חמיצות לימונית לחריפות מדויקת. המנה אמנם לא עצומה בגודלה, אבל מספקת דיו. טעמנו גם מסלט הפנצלה שהוא תוספת נפלאה לצד הפסטה, והוא טרי, רענן וערב לחיך.

אגב שלא תטעו, לא מדובר במקום בו האפשרות היחידה היא לזלול פסטה במהירות וללכת (כלומר, זו גם אפשרות, אבל לא חייבים), אלא מקום להגיע אליו בערב, לשבת בנעימים, ולהינות ממנת פסטה ראויה וקוקטייל במחיר מצוין – שכן כל הקוקטיילים במקום עולים 39 ש״ח. כן, כולל נגרוני שלרוב יקר יותר. עוד במקום, כוסות יין איטלקי ב-35 ש״ח לכוס ו-119 ש״ח לבקבוק, וגם סלטים בנוסח איטלקי – סלט פנצלה, סלט עם גבינת פיקורינו וסלט פסטה (52-56 ש״ח). לקינוח, קלאסיקות איטלקיות א-לה טירמיסו לפי הספר (35 ש״ח) או גלידת וניל איטלקית עם דובדבני אמרנה (25 ש״ח).ועוד לא סיפרנו כי השבוע, לרגל ההרצה, יש גם 25% הנחה על כל התפריט. צ׳או ברמות, זמן טוב להיזכר כמה אתם אוהבים פרמז'ן.
קיוסק דל פסטה, אבן גבירול 20. ימים א-ד בין 11:00-23:00, יום ה׳ בין 11:00-00:00, יום שבת: בין 16:00-00:00

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב

זה הזמן להגיד צ׳או, או בעצם הלו יפה למסעדת גווידו החדשה בשדרות בן גוריון. למה התבלבלנו בין צ׳או להלו? בגלל שמסעדת גווידו החדשה מציגה לראווה מטבח איטלקי-אמריקאי שטרם נראה במחוזותינו (למעט האקספרימנט שלא צלח של מסעדת "טיטו" ז"ל בגבעתיים מנוחתה עדן).

כן כן, לא איטלקי מטוסקנה וגם לא איטלקי מנאפולי, אלא איטלקי כמו שהתכוונו בניו יורק ובניו ג׳רזי. מישהו אמר כרמלה סופרנו?גווידו מביאה לידי ביטוי את המטבח שנוצר בקרב המהגרים האיטלקים שהגיעו לארה״ב והתיישבו בניו יורק ובניו ג׳רזי בתחילת המאה העשרים.

אז נוצר מטבח יש מאין, שמגיש מאכלים איטלקים ביסודם שמבוססים על חומרי גלם וטכניקות אחרות. זיטי למשל, מנת פסטה אפויה ברוטב עגבניות ובשר, היא לא מנה נפוצה כלל בארץ המגף. אבל מטבח של מהגרים תמיד מבוסס על פתרונות יעילים וחסכוניים, וביננו, זה בדרך כלל יוצא טעים ברמות.

גווידו, מילת גנאי אמריקאית לאיטלקי עממי-פרחחי-עברייני משהו, מציעה לתל אביבים מטבח שטרם היה פה. סוף סוף משהו חדש, והפעם לא בדמות מטבח פיוז׳ן מתוחכם ומטרחן אלא אשכרה מסעדה, כזו שממש באים לאכול בה והיא מתאימה לכל המשפחה. המנות גדולות, נדיבות ומתאימות לחלוקה, ולא מנות ביס לשרינג. תראו מה זה: זוג יכול לחלוק מנה ראשונה ועיקרית – ולצאת שבע ובסבבה.

למנה ראשונה יש לחם שום ריחני (24 ש״ח); חציל מענג בפרמזן (38 ש״ח); קלמארי מטוגן (52 ש״ח);פטריות ממולאות (38 ש״ח) שאנחנו מציעים לחזור לנרמל; זוקיני מטוגן שאין מהנה ממנו (28 ש״ח) וסלט סיזר (48 ש״ח) – שטוב כמוהו לא אכלנו כבר זמן רב. הסיזר של גווידו הוא סיזר למהדרין: החסה טרייה ופריכה, האנשובי נוכח ומורגש בביס, הקרוטונים גדולים וקראנצ׳ים והרוטב נפלא ולימוני בדיוק במידה הנכונה. והוא פשוט ענק, מכל הבחינות.

בגזרת העיקריות תמצאו מנות מבוססות פסטה – שאם היא לא השחקן המרכזי במנה – היא מגיעה כתוספת. כפי שהבטחנו יש זיטי, פסטה חמימה ואפויה קלות ברוטב עגבניות, מוצרלה נמתחת, פרמז׳ן וכדורי בשר עסייסים שעושים טוב על הנשמה (56 ש״ח), ויש גם גרסה צמחונית נפלאה לא פחות (46 ש״ח).

מלבד הזיטי תפריט העיקריות כולל שרימפס מטוגן בפירורי לחם וברוטב עגבניות ומוצרלה (78 ש״ח); שרימפס בחמאה, שום ויין לבן (72 ש״ח); שרימפס ברוטב עגבניות חריף (72 ש״ח); חזה עוף ביין לבן וצלפים (68 ש״ח); כדורי בשר ברוטב עגבניות עם פרמזן – דהיינו פסטה מיטבולס לפי הספר (68 ש״ח), וגם צלי בקר ערב לחיך ברוטב עגבניות (78 ש״ח).

לקינוח – פודינג לחם ובננות עם קינמון וצימוקים על בסיס מתכון עתיק יומין של מסעדת כארמנ׳ס הניו יורקית; פנקוטה לימון או עוגת גבינה עם שוקולד ואספרסו. הקינוחים עומדים כולם על מחיר 38 ש״ח. מה רע?

אחת המטרות המרכזיות ששמו לעצמם אנשי גווידו הוא שהיין יהיה יותר זול מהקולה, על כן תוכלו ללגום כוס יין הבית ב-12(!) ש״ח בלבד (ומדובר באחלה יין – מונטפולצ׳יאנו אדום ומספק) גם כוס פינו גריג׳יו עומדת על מחיר 14 ש״ח. הקולה, אגב, עולה 13 ש״ח.

מחיר בקבוק שלם נע בין 49 ש״ח ליין הבית ועד 150 ש״ח לבקבוק היקר בתפריט. בקיצור, זוהי העת לזלול ולהשתכר ולצאת ב-200 ש״ח לזוג. כבר הרבה זמן לא יצאנו ממסעדה והרגשנו שלא עובדים עלינו, אפילו לא קצת. בגווידו אוכל פשוט, טעים, עשוי נפלא וללא דאווינים מיותרים.

גווידו, בן גוריון 34, בכל יום בין השעות 17:30-23:30.באוקטובר שעות הפעילות צפויות להתרחב גם לשעות הצהריים

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב
• אוכל אמריקאי

40 דקות. זה הפער בין כמה מהפסטות הטובות ביותר בתל אביב לבין חוויה מבאסת במיוחד. יותר מחצי שעה שבה ישבנו ב"פיפטי אנד וואן" אחרי שפינו לנו את צלחות הספגטי והטורטיליני האדירים, וחיכינו שמישהו יתייחס אלינו. וחיכינו וחיכינו. ומי לא בא? מלצר.

בעשר הדקות הראשונות זה היה משעשע. בפעם השלישית שניסינו לסמן למלצרית רק כדי לקבל התעלמות מוחלטת, זה התחיל להיות לא נעים. כשהנסיון לאותת למישהו בקוד מורס באמצעות המנורה הקטנה על השולחן נכשל, זה הפסיק להיות לא נעים ועבר להיות הזוי. אחרי 20 דקות כשמרוב תסכול, נבחתי "סליחה" בקול כל כך רם, שמפתיע שבפנטהאוז של מגדל שלום לא פתחו חלון לראות על מה הרעש, ועדיין אף אחד לא התייחס, תהינו אם אנחנו יכולים פשוט לקום וללכת ולהניח שאף אחד לא ישים לב. לא בשביל לא לשלם, אלא בשביל להתקדם הלאה ולהשאיר מאחור את הבאסה. אחרי חצי שעה הפעלנו את האמצעים המיוחדים, ביקשנו חשבון והלכנו הביתה מרירים.

וזה ממש מרגיז. פחות בגלל התחושה האישית, די בטוח שנצליח להתאושש, אלא כי זו הייתה חוויה כל כך גרועה, שהיא הצליחה להאפיל על אוכל מעולה. במקום לפתוח את הטקסט הזה בדיבור חיובי על הרביולי הניו זילנדי שליקקנו את הצלחת שלו עד שלא נשאר פירור, קיבלנו פתיחה בטעם מר במיוחד של חלטורה. והפער הזה, בין האוכל הנהדר לשערוריית השירות, הוא חתיכת נפילה מטורפת.

אבל בואו נשאיר רגע את התקלות מאחור ונדבר על הדברים הטובים. ויש מלא כאלו. נניח מזג האוויר שבשעות היום הוא קשוח, אבל בערב, אחרי השקיעה, הוא מושלם לישיבה בחוץ. ו"פיפיטי אנד וואן" מנצלת אותו למקסימום. הבסיס שלה הוא שני חללי ישיבה סגורים, אחד עם המטבח אחד עם הבר, אבל הקסם האמיתי הוא מה שקורה בחוץ, עם שולחנות שמפוזרים על המדרכות בשני צדדי המדרחוב הטקטי המוצלח של נחלת בנימין. אז נכון, צריך להיזהר משביל האופניים וצריך ללמוד להתמודד עם הקבצנים שמגיעים עד השולחן, אבל הזרימה הבלתי פוסקת של האנשים היא כמו גלי אנרגיה חיובית ששוטפים את הרחוב. ויש גם אוכל איטלקי מוצלח של השף בר ישראל.

האירוניה היא שהדבר הראשון ששמנו לב אליו, בקטע טוב, היה השירות. הזמנו את הראשונות, והמלצרית אמרה שההיא תביא לנו אותן ואז נדבר על העיקריות. סליחה? כאילו מעולה, אהבתי, זאת גישה טובה. בטח לאור הנטייה של מסעדות בעיר לזרוק עליך "מה שמוכן" גם אם זה אומר להוציא לזוג ארבע מנות בבת אחת. רק שזה מסוג הדברים שאתה שומע ואתה ישר מוציא את הטלפון ומוודא בגוגל מאפס שאתה עדיין בתל אביב.

התחלנו עם סלט פנצנלה שהיה מוצלח למדי. עגבניה מלפפון גבינת מוצרלה ובלסמי תמיד עובדים, השילוב עם אורגנו, זעתר ופיסות לחם שטוגנו בשמן תבלינים לקח את זה שני צעדים קדימה. סלט כיפי מאוד, למרות שיותר נכון היה לקרוא לו סלט עצלנים. זה סבבה לנסות לתת לסלט מראה כפרי גס, זה לגמרי חלק מהז'אנר, אבל יכולתם להתאמץ קצת יותר ונגיד ממש לחתוך את העגבניה ולא להסתפק בלהגיש אותה בחצאים. כנ"ל המלפפון.

כדורי האנרנצ'יני תירס, היו הפתעה נעימה במיוחד. קודם כל כי זה ביס עם מרקם משגע. יש מעטפת קריספית במיוחד בחוץ, ואז מילוי במצב צבירה "אושר". האורז הצליח לשמור על המרקם שלו, התירס הוסיף מתקתקות ומצב צבירה, והשילוב שלהם עם הגבינה יצר מין רכות אקסטרא נעימה. גבינת המנצ'גו, שהיה חשש שתהיה אגרסיבית מדי, הצליחה לשמור על איזון והייתה בדיוק מה שהיה צריך כדי לתת לכל המרקמים האלו טעם, אבל בלי להשתלט על האירוע.

לקח זמן עד שהמלצרית הגיעה לקחת את ההזמנה לעיקריות, ובדיעבד זה אולי היה צריך להיות רמז למה שעוד עומד (לא) לבוא, אבל אין מה לבכות על קפוצ'ינו שנשפך. וגם אין זמן כי הרגע הגיע לשולחן הרביולי הניו זילנדי והוא לא פחות מוואו. קצת קשה להחליט מאיזה כיוון להתחיל. אפשר מבחוץ: עלה פסטה אדיר, שבושל לאל-דנטה כל כך מדוייק שהוא מחלטר כשעון אטומי, ושמצליח להיות גם עדין אבל גם להחזיק ביס. אפשר מבפנים: מילוי גבינה ותרד ניו זילנדי (לא באמת חשבתם שמשם הרביולי) שנמס על הלשון ומשאיר זכרונות ירוקים של טבע ושדה. זה לא באמת משנה כי מכל הכיוונים זה תענוג.

הטורטליני בחמאת תבלינים הייתה מנה מוצלחת לא פחות. גם כאן הבצק היה אדיר. הטורטליני התפוצץ בפה, והתירס שלח את המתיקות שלו לכל פינה ופינה. תוסיפו לזה קרם ארטישוק ירושלמי מבריק, ברמה של לריב על השאריות בצלחת, ותקבלו את אחת ממנות הפסטה המוצלחות שאכלנו לאחרונה. ואם עלי הפסטה היו מצויינים, הספגטי היה אפילו טוב יותר. האיטריות היו כל מה שאתם חולמים עליו כשאתם מדמיינים ספגטי איטלקי. חמאת העגבניות עטפה אותן בעדינות כמו חלוק משי, והשמנת החמוצה גרידת הלימון והאריסה שחיכו בצד ועורבבו פנימה, נתנו את הקיק מאחור. עוד מנה שלא נותר בה שום צורך לשטוף אחרינו את הצלחת.

בשלב הזה היינו לגמרי מוכנים לקינוחים. אבל, כמו שכבר אפשר היה להבין קודם, זה לא קרה. אחרי חצי שעה של התעלמות פשוט הרמנו ידיים (תרתי משמע). במקום זה בסתפקנו בחבילת "קליק" מהפיצוציה. לא בדיוק גורמה, אבל בדיוק מה שהיה צריך כדי להעביר את הטעם הרע שנשאר.

מבחינת האוכל, "פיפטי אנד וואן" נמצאת במקום נהדר. אוסף של מנות מוצלחות, פסטה נהדרת וטעמים מדוייקים במחירים סבירים להפליא. בכל מה שקשור לשירות יש לה עוד דרך ארוכה לעשות כדי להתקרב לרמה הזו, גם אם נותנים לה, לגמרי בצדק, הנחת מקום חדש. כי ברור לחלוטין שיכולות עדיין להיות תקלות. וברור שכולנו מפשלים פה ושם בעבודה. אבל לפשל בענק, ואז כשאתה כבר יודע מה קרה אפילו לא לטרוח לבוא להתנצל, שלא לומר להציע פיצוי, זה כבר יותר מדי. זאת כנראה לא בעיה נקודתית אלא בעיה בגישה.

ויש גם שאלה פילוסופית: מה עושים עם טיפ באירוע כזה? כי ברור שמבחינה מקצועית לא הייתה שום סיבה להשאיר שקל. ועדיין, זאת ישראל. סיכוי סביר שרוב המשכורת של המלצריות האלו מבוסס על הטיפים. ואתה לא באמת יודע לאן המלצרית נעלמה. אולי נתנו לה יותר מדי שולחנות. אולי הפילו עליה משימות. יש מצב שזאת בכלל לא אשמתה. אז תיקח ממנה את המשכורת שלה? השארתי 10 אחוז.

2.5 כוכבים (4 כוכבים לאוכל. כוכב אחד לשירות)
פיפטי אנד וואן, נחלת בנימין 51, א'-ה' 23:00-19:00, שבת 19:00-12:00, שישי סגור

פנצלנה 54
ארנצ'יני תירס 58
רביולי ניו זילנד 74
טורטליני 76
ספגטי חמאת עגבניות 64

• ביקורת מסעדות
• מסעדה איטלקית
• נחלת בנימין
• פסטה