אין תקופה בה הים של סצינת האוכל התל אביבית לא סוער. גלים באים, גלים הולכים, אבל רק אי אחד של יציבות נשאר עומד תמיד – האוכל האיטלקי. ולא בכדי, המטבח הכל כך בסיסי הזה מאפשר לנו ליצור גרסאות קלאסיות, וריאציות מיוחדות או פיוז'נים משגעים, ותל אביב בהחלט מנצלת את ההיצע במלואו.אספנו מסעדות איטלקיות מומלצות לכל מי שרק חולם על פסטה, ברוסקטה, לזניה או סתם איזה פיצה טובה. הבחירות של טיים אאוט.
>> איפה אוכלים את הפיצות הכי טובות בתל אביב? 24 תשובות אפשריות

1. טברנה רומנה

במסעדת טברנה רומנה היטיב השף בנצי ארבל לפתוח מקום עממי ושמח עם אווירה מהנה ולא מחייבת, מחירים נוחים ומנות איטלקיות שלאו דווקא תמצאו במקומות אחרים, זולת איטליה. למשל פיצה טונדה שהיא שטוחה ודקיקה בנוסח רומאי מובהק, סופלי קרבונרה מטוגנת ונמתחת, ניוקי אלא רומנה ועוד פסטות טריות משובחות ונדיבות.
אליעזר קפלן 8, תל אביב

>> איפה אוכלים עם כל המשפחה? 14 מסעדות ובתי קפה שמתאימים לכולם

2. קוצ'ינה הס 4

כמעט מצער שתמר כהן-צדק הצטרפה לפאנל השופטים של "משחקי השף", כי מאז שהפכה לשף-סלב מוכר לכולם, זה סיוט להשיג מקום במסעדה. הקסם של קוצ'ינה הס, הס 4 לוותיקים שבנינו, נובע מהפער בין רחוב אלנבי המג'ויף למפות הלבנות, לרומנטיקה ולמטבח איטלקי קלאסי בצורתו המזוקקת, בלי אף מילה על פיוז'ן. ואחרי שנופצה מטיל איראני, והספיקה לחזור לפעילות, היא גם חוגגת 20 שנה בימים אלו ממש. לעוד 20 שנה שכאלו, מינוס הטיל אם אפשר.
הס 4, תל אביב

3. כפרה מיו

המבשרת הראשונה של סיבוב האיטלקיזם שתפס שף בנצי ארבל, שהתשוקה שלו לאיטליה ניכרת בכל סופלי ופיצה מטוגנת, וכשהצלחות נוחתות בזו אחר זו על השולחן אי אפשר שלא להסתער. פסטה בעבודת יד, שמן זית ועגבניות שמש מתוקות מתערבבים במנות כאילו נונשלנטיות אך מוקפדות עד גילוף הפרמז'ן האחרון, וכל זאת על רקע פיח ואוטובוסים. הכי נאפולי בתל אביב.
קינג ג'ורג' 105, תל אביב

4. מגזינו

קפה איטליה הוותיק כבודו במקומו מונח אך הלב שלו עם מגזינו, הילד הקטן והפרוע של האחים ירזין. בחלל מחוספס וסקסי מול מטבח פתוח גועש תוכלו לזלול מנות פתיחה וסלטים, פיצות ופסטה בביצוע מוקפד עד שבב הפרמזן האחרון. הצוות מתורגל היטב בזאטוטים שרצים בין הכיסאות עם סלייס פיצה ביד ונדבקים לוויטרינת הקינוחים המסחררת, אז אם אתם רגילים לזה גם, זהו מקום מושלם עבורכם.
מנחם בגין 21, תל אביב

5. קפה איטליה

מה נוכל להגיד שטרם נאמר על קפה איטליה? טרטוריה אמיתית לפי הספר עם מנות איטלקיות משובחות שלא מתיישנות לעולם, שירות מקצועי ומיומן ובאנקר לכל ארוחה משפחתית שהיא. תמיד כיף, תמיד איטלקי ותמיד טעים בקפה איטליה. פסטות משובחות ומנות נדיבות במיוחד שאפשר לחלוק, פוקאצ'ה פריכה ולוהטת, סלטים רעננים וטירמיסו חד פעמי ששמענו שאפילו מאיטליה מגיעים לאכול אותו.
יונה קרמינצקי 6, תל אביב

6. צ'יקטי

אם תקראו לו בר הוא יענה, אבל צ'יקטי הוא למעשה מסעדה איטלקייה נהדרת. הבר והמטבח הפתוח מפתים להזמין צלחת ועוד צלחת, ללגום קמפרי ולהיווכח שכשחומרי הגלם טובים – כמו באיטליה – החוכמה היא לתת להם לדבר בעד עצמם ולזרום עם מה שיציעו לכם. ההנאה מובטחת.
יהודה הלוי 58, תל אביב

7. רוסטיקו

הרשת הוותיקה והאהובה עושה בדיוק את מה שמצופה מטרטוריה הגונה: לתת לאורחים תחושת בית, תפריט שנצמד לטעמים המוכרים ומחירים הוגנים. אנחנו מצאנו כאןלזניה עסיסית, לוהטת וסקסיתכמו סופיה לורן בשעתה.
רוטשילד 15, תל אביב // בזל 42, תל אביב

8. קיוסק דל פסטה

קיוסק דל פסטה נפתח כשנה, וישר נכנס לנו ללב. נכון שדי בפחמימה כדי להיכנס לנו ללב, אבל במקרה הזה מדובר בפחמימה טובה באמת. מנות פסטה טריה ברטבים משמחים כגון לינווגיני סרדינה עם שמן זית, סרדינים, לימון ועגבניות או לינגוויני קאצ'ו אה פפה לפי הספר, קרבונרה מצוינת עם בייקון אמיתי וארביאטה חרפרף ועז טעמים. כיף לשבת במקום וללגום קוקטייל במחיר טוב, בקבוק יין ולקנח בטירמיסו.
אבן גבירול 20, תל אביב

9. ג'מה

הלוקיישן יפו, כל השאר איטליה: אנטיפסטי ואינסלטה, פיצה ופסטה, סקונדי ובמביני (המנות, לא הילדים עצמם) באווירה שכונתית. אה, ויש גם בייקון אמיתי.
תרצה 14, תל אביב

10. לה טיגרה

ישנם אולי מי שיתרעם על הכללת פיצרייה ברשימה של מסעדות איטלקיות, אבל אנחנו גורסים שלה טיגרה אמנם מגישה פיצות, אבל היא הפכה את החוויה על פיה. מעבר לעובדה שהנאפוליטנית שיוצאת מהתנור המנומר כאן היא מתחרה רצינית על תואר הפיצה הכי טובה בעיר (ולעניות דעתנו, גם מנצחת), האפרטיבו במקום אחד המשתלמים והאווירה היא של מסעדת רחוב בפירנצה. אין יותר איטלקי מזה.
ידידיה פרנקל 9, תל אביב

11. גוסטו

"מסעדה איטלקית נעימה, כולל קלישאת המפות המשובצות, שלא מנסה לקפוץ מעל הפופיק, אבל מתחייבת שתצאו ממנה שבעים ועם חיוך, ולגמרי עומדת במילה. תוסיפו לזה מחירים סבירים ומיקום קטלני, ותקבלו את אחת המסעדות השכונתיות המוצלחות שיש לתל אביב להציע",כתב המבקר שלנו. ומסעדה שכונתית מוצלחת היא משהו שאין להקל בו ראש, במיוחד כשהיא ממוקמת בכיכר רבין החפור.
פרישמן 90, תל אביב

12. אמורה מיו

תקראו לנו נוסטלגיים ורומנטיקנים, לאמורה מיו מגיעה פינה חמה בלב של תל אביב. תפריט ענק של פיצות ועוד יותר של פסטה, מחירים סבירים ואווירת טרטוריה מושכים לכאן לקוחות חוזרים כבר יותר מ-20 שנה. וחוץ מזה כל עיר צריכה מסעדן עם לב גדול כמו שיש לשלומי סלמון.
אבן גבירול 100, תל אביב

13. גווידו

כחלק מהפריחה המחודשת של המטבח האיטלקי בעידן המלחמה, גווידו מספקת מנות פסטה שבאמת מתאימות לחלוקה, בתמחור שכבר שכחנו שקיים, ובאופן כללי זה מקום שיוציא אתכם שבעים ומגרגרים. עם הבנה שמטבח איטלקי זה גם מטבח אמריקאי-איטלקי, בגווידו יודעים איך לגרום למנות הגנגסטרים מהקולנוע לקום לחיים, ומה שטוב לטוני סופרנו ולחבר'ה הטובים טוב מאוד גם לנו.
שדרות בן גוריון 34, תל אביב

14. ארנסטו

מפות משובצות אדום לבן, נרות דולקים ושולחנות קטנים ומזמינים מחכים לכם בארנסטו לצלילי מוזיקה איטלקית רומנטית שמתנגת ברקע. כמעט שלושים שנה הפכו את המסעדה למיתולוגית, יחד עם בעל הבית שיושב בקדמת המסעדה ורושם הערות בפנקס, כיאה לבעל בית איטלקי. ובתפריט? כל הנדרשים החל מפרחי קישוא ממולאים בריקוטה (בעונה), כלה בלזניית בולונז משובחת, בשרים טובים ופסטות נהדרות שמבושלות באהבה גדולה. ויש, כמובן, את הויטרינה.
בן יהודה 90, תל אביב

מוותיקות הז'אנר בעיר. ארנסטו (צילום: גיל גוטקין)

15. TOMETOMATO/LAVA

נוכל הפסטה, הלא הוא טל רשבסקי, נע בקיצוניות מתעתעת בין טרול נודניק (לגיא זוהר שלום) לשף מוכשר. את האבחנה המדויקת נשאיר לתרפיסט שלו, אבל מה שבטוח הוא שהאיש יודע לבשל. והוא מבשל יותר מאשר מעצבן ולכן נמשיך לעמוד בתור ולרטון על שעות הפתיחה, על הגשם ועל המלחמה. העולם הוא מקום מעצבן.
שדרות וושינגטון 26, תל אביב // סמטת בית הבד 7, תל אביב

16. פרונטו

ב-13 שנותיו במסעדת פרונטו, דיוויד פרנקל לקח אותה למחזות רחוקים בהרבה מאיטליה – ברמה שהיא אף עזבה את הרשימה הזו – אבל מאז שעזב בסוף השנה הקודמת, והוחלף על ידי שף עידו סמואל כהן, המסעדה חזרה בול בזמן לרנסנס איטלקי. מאז היה עוד בלגן עם כניסה של קבוצת בר 51 של שף מושיקו גמליאלי, ועוד כוונה לשינוי כיוון, אבל אנחנו רוצים להאמין שגם אחרי השיפוץ והשינוי, תישאר אווירה של מוסד ותיק שיודע איך להשתנות, מבלי לאבד את מי שהוא.
הרצל 7, תל אביב

17. טוטו

גם היא כבר לא לגמרי איטלקית, היא מגישה אוכל קלאסי בביצוע אדיר גם אם קצת מיושן, והיא מאוד יקרה – אבל שף ירון שלו חתום על כמה ממנות הפסטה הטובות בארץ. הרשימה הזו אינה שלמה בלעדיו.
ברקוביץ' 4, תל אביב

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מטבח איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב
• קוצ'ינה הס
• טוטו
• קלבריה
• צ'יקטי

בצומת של אבן גבירול בואך קפלן, בין פלאפליות, המבורגריות ועבודות הרכבת הקלה, הוקם קיוסק דל פסטה. על אף התפאורה הלא מאוד אטרקטיבית, מדובר במקום אינטימי, סקסי וקליל שמגיש את המאכל הכי טעים בעולם, הלוא הוא פסטה טרייה. יצא לביקור עמוס פחמימות בקפלן לראות אם יש פה מקום חדש להחזיר בו אנרגיה אחרי ההפגנות. חזרנו שבעים בניחוח איטליאנו.

>>המסעדות החדשות של אייל שני ואפרת אנזל ועוד חדשות אוכל

את קיוסק דל פסטה פתחו ממש בשבוע שעבר השף גבריאל מור חי ועומר חסון – מור חי אמון על הרכבת התפריט וניהול המטבח, חסון על הניהול והפלור. תחום הפסטה והמטבח האיטלקי ממש לא זרים למור חי – הוא עבד שנים ברוסטיקו, היה ממקימיה של רשת ספגטים המיתולוגית, ניהל את קפה תכלת וקלצונה התל אביביות, ובשנתיים האחרונות גם הקים דוכן פסטה טרייה בהיכל מנורה שזכה לשבחים. לאחרונה הוא בילה חודש ברומא, טעם, לגם וביקר באינספור טריטוריות, ולאחר שחזר ארצה החליט שהוא רוצה לשים שוב את הפסטה בקדמת הבמה, והפעם בלב לבה של תל אביב. המקום שופץ למשעי ועוצב כחלל סקסי ומהנה שעושה חשק לשבת בו כדי ללגום קוקטייל ולזלול פסטה טרייה, שמיוצרת מדי יום בעזרת מכונת פסטה משוכללת שיובאה ישירות מאיטליה.

כשנכנסים למקום אפשר לשאוף אוויר ולשכוח מההמולה מסביב, ובעיקר לצפות בשפים מכינים את הפסטה מול עינכם הרואות – מראה שאין מלבב ממנו, במיוחד בשעת רעב עצבנית. התפריט כולל מנות פסטה קלאסיות שלהן העניק גבריאל טאץ׳ מקומי ואישי, והן מתומחרות באופן הוגן, אקט שהתאפשר בין היתר בזכות העדרותם של מלצרים. ״היה לנו מאוד חשוב לשמור על תמחור סביר והגיוני, אנחנו רוצים להיות נגישים ולהראות שעדיין אפשר לשמור על איכות ועל רמה גבוהה. זה התאפשר בין היתר בגלל שההזמנה מהמסך דורשת פחות כוח אדם״, מספר עומר, ורומז על העתיד לבוא בתחמי הקולינריה המקומית.התפריט כולל, בשלב זה, תריסר סוגי פסטה (יש גם אופציות צמחוניות, טבעוניות, ואפילו פסטה ללא גלוטן) שכולן מוכנות במקום באופן יומיומי, כולל הרטבים כמובן.

פפרדלה ראגו עם בשר בקר בבישול ארוך, יין אדום ועגבניות (64 ש״ח), לינגוויני פירות יםברוטב וודקה, חמאה, עגבניות, יין לבן ושמנת(76 ש״ח), ריגטוני קרבונרה (67 ש״ח), פפרדלה שמנת עם תרד, סלמון, לימון ופרמג'יאנו (69 ש״ח), לינגוויני סרדינה על בסיס שמן זית, סרדינים, שום, עגבניות שמש, לימון ופטרוזיליה (76 ש״ח) ריגטוני חמאת עגבניות ומסקרפונה עם צ'ילי, פטרוזיליה ופרמג'יאנו (58 ש״ח) ועוד שישלימו את הסרייה.טעמנו את פסטת הסרדינה, אחת ממנות הדגל של גבריאל, ואכן מדובר בפסטה מצוינת. היא גמישה, נמתחת ובמרקם אל דנטה ראוי, והרוטב שלה קיצי, נהדר ומכיל מנעד טעמים נבון שנע בין חמיצות לימונית לחריפות מדויקת. המנה אמנם לא עצומה בגודלה, אבל מספקת דיו. טעמנו גם מסלט הפנצלה שהוא תוספת נפלאה לצד הפסטה, והוא טרי, רענן וערב לחיך.

אגב שלא תטעו, לא מדובר במקום בו האפשרות היחידה היא לזלול פסטה במהירות וללכת (כלומר, זו גם אפשרות, אבל לא חייבים), אלא מקום להגיע אליו בערב, לשבת בנעימים, ולהינות ממנת פסטה ראויה וקוקטייל במחיר מצוין – שכן כל הקוקטיילים במקום עולים 39 ש״ח. כן, כולל נגרוני שלרוב יקר יותר. עוד במקום, כוסות יין איטלקי ב-35 ש״ח לכוס ו-119 ש״ח לבקבוק, וגם סלטים בנוסח איטלקי – סלט פנצלה, סלט עם גבינת פיקורינו וסלט פסטה (52-56 ש״ח). לקינוח, קלאסיקות איטלקיות א-לה טירמיסו לפי הספר (35 ש״ח) או גלידת וניל איטלקית עם דובדבני אמרנה (25 ש״ח).ועוד לא סיפרנו כי השבוע, לרגל ההרצה, יש גם 25% הנחה על כל התפריט. צ׳או ברמות, זמן טוב להיזכר כמה אתם אוהבים פרמז'ן.
קיוסק דל פסטה, אבן גבירול 20. ימים א-ד בין 11:00-23:00, יום ה׳ בין 11:00-00:00, יום שבת: בין 16:00-00:00

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב

זה הזמן להגיד צ׳או, או בעצם הלו יפה למסעדת גווידו החדשה בשדרות בן גוריון. למה התבלבלנו בין צ׳או להלו? בגלל שמסעדת גווידו החדשה מציגה לראווה מטבח איטלקי-אמריקאי שטרם נראה במחוזותינו (למעט האקספרימנט שלא צלח של מסעדת "טיטו" ז"ל בגבעתיים מנוחתה עדן).

כן כן, לא איטלקי מטוסקנה וגם לא איטלקי מנאפולי, אלא איטלקי כמו שהתכוונו בניו יורק ובניו ג׳רזי. מישהו אמר כרמלה סופרנו?גווידו מביאה לידי ביטוי את המטבח שנוצר בקרב המהגרים האיטלקים שהגיעו לארה״ב והתיישבו בניו יורק ובניו ג׳רזי בתחילת המאה העשרים.

אז נוצר מטבח יש מאין, שמגיש מאכלים איטלקים ביסודם שמבוססים על חומרי גלם וטכניקות אחרות. זיטי למשל, מנת פסטה אפויה ברוטב עגבניות ובשר, היא לא מנה נפוצה כלל בארץ המגף. אבל מטבח של מהגרים תמיד מבוסס על פתרונות יעילים וחסכוניים, וביננו, זה בדרך כלל יוצא טעים ברמות.

גווידו, מילת גנאי אמריקאית לאיטלקי עממי-פרחחי-עברייני משהו, מציעה לתל אביבים מטבח שטרם היה פה. סוף סוף משהו חדש, והפעם לא בדמות מטבח פיוז׳ן מתוחכם ומטרחן אלא אשכרה מסעדה, כזו שממש באים לאכול בה והיא מתאימה לכל המשפחה. המנות גדולות, נדיבות ומתאימות לחלוקה, ולא מנות ביס לשרינג. תראו מה זה: זוג יכול לחלוק מנה ראשונה ועיקרית – ולצאת שבע ובסבבה.

למנה ראשונה יש לחם שום ריחני (24 ש״ח); חציל מענג בפרמזן (38 ש״ח); קלמארי מטוגן (52 ש״ח);פטריות ממולאות (38 ש״ח) שאנחנו מציעים לחזור לנרמל; זוקיני מטוגן שאין מהנה ממנו (28 ש״ח) וסלט סיזר (48 ש״ח) – שטוב כמוהו לא אכלנו כבר זמן רב. הסיזר של גווידו הוא סיזר למהדרין: החסה טרייה ופריכה, האנשובי נוכח ומורגש בביס, הקרוטונים גדולים וקראנצ׳ים והרוטב נפלא ולימוני בדיוק במידה הנכונה. והוא פשוט ענק, מכל הבחינות.

בגזרת העיקריות תמצאו מנות מבוססות פסטה – שאם היא לא השחקן המרכזי במנה – היא מגיעה כתוספת. כפי שהבטחנו יש זיטי, פסטה חמימה ואפויה קלות ברוטב עגבניות, מוצרלה נמתחת, פרמז׳ן וכדורי בשר עסייסים שעושים טוב על הנשמה (56 ש״ח), ויש גם גרסה צמחונית נפלאה לא פחות (46 ש״ח).

מלבד הזיטי תפריט העיקריות כולל שרימפס מטוגן בפירורי לחם וברוטב עגבניות ומוצרלה (78 ש״ח); שרימפס בחמאה, שום ויין לבן (72 ש״ח); שרימפס ברוטב עגבניות חריף (72 ש״ח); חזה עוף ביין לבן וצלפים (68 ש״ח); כדורי בשר ברוטב עגבניות עם פרמזן – דהיינו פסטה מיטבולס לפי הספר (68 ש״ח), וגם צלי בקר ערב לחיך ברוטב עגבניות (78 ש״ח).

לקינוח – פודינג לחם ובננות עם קינמון וצימוקים על בסיס מתכון עתיק יומין של מסעדת כארמנ׳ס הניו יורקית; פנקוטה לימון או עוגת גבינה עם שוקולד ואספרסו. הקינוחים עומדים כולם על מחיר 38 ש״ח. מה רע?

אחת המטרות המרכזיות ששמו לעצמם אנשי גווידו הוא שהיין יהיה יותר זול מהקולה, על כן תוכלו ללגום כוס יין הבית ב-12(!) ש״ח בלבד (ומדובר באחלה יין – מונטפולצ׳יאנו אדום ומספק) גם כוס פינו גריג׳יו עומדת על מחיר 14 ש״ח. הקולה, אגב, עולה 13 ש״ח.

מחיר בקבוק שלם נע בין 49 ש״ח ליין הבית ועד 150 ש״ח לבקבוק היקר בתפריט. בקיצור, זוהי העת לזלול ולהשתכר ולצאת ב-200 ש״ח לזוג. כבר הרבה זמן לא יצאנו ממסעדה והרגשנו שלא עובדים עלינו, אפילו לא קצת. בגווידו אוכל פשוט, טעים, עשוי נפלא וללא דאווינים מיותרים.

גווידו, בן גוריון 34, בכל יום בין השעות 17:30-23:30.באוקטובר שעות הפעילות צפויות להתרחב גם לשעות הצהריים

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב
• אוכל אמריקאי

40 דקות. זה הפער בין כמה מהפסטות הטובות ביותר בתל אביב לבין חוויה מבאסת במיוחד. יותר מחצי שעה שבה ישבנו ב"פיפטי אנד וואן" אחרי שפינו לנו את צלחות הספגטי והטורטיליני האדירים, וחיכינו שמישהו יתייחס אלינו. וחיכינו וחיכינו. ומי לא בא? מלצר.

בעשר הדקות הראשונות זה היה משעשע. בפעם השלישית שניסינו לסמן למלצרית רק כדי לקבל התעלמות מוחלטת, זה התחיל להיות לא נעים. כשהנסיון לאותת למישהו בקוד מורס באמצעות המנורה הקטנה על השולחן נכשל, זה הפסיק להיות לא נעים ועבר להיות הזוי. אחרי 20 דקות כשמרוב תסכול, נבחתי "סליחה" בקול כל כך רם, שמפתיע שבפנטהאוז של מגדל שלום לא פתחו חלון לראות על מה הרעש, ועדיין אף אחד לא התייחס, תהינו אם אנחנו יכולים פשוט לקום וללכת ולהניח שאף אחד לא ישים לב. לא בשביל לא לשלם, אלא בשביל להתקדם הלאה ולהשאיר מאחור את הבאסה. אחרי חצי שעה הפעלנו את האמצעים המיוחדים, ביקשנו חשבון והלכנו הביתה מרירים.

וזה ממש מרגיז. פחות בגלל התחושה האישית, די בטוח שנצליח להתאושש, אלא כי זו הייתה חוויה כל כך גרועה, שהיא הצליחה להאפיל על אוכל מעולה. במקום לפתוח את הטקסט הזה בדיבור חיובי על הרביולי הניו זילנדי שליקקנו את הצלחת שלו עד שלא נשאר פירור, קיבלנו פתיחה בטעם מר במיוחד של חלטורה. והפער הזה, בין האוכל הנהדר לשערוריית השירות, הוא חתיכת נפילה מטורפת.

אבל בואו נשאיר רגע את התקלות מאחור ונדבר על הדברים הטובים. ויש מלא כאלו. נניח מזג האוויר שבשעות היום הוא קשוח, אבל בערב, אחרי השקיעה, הוא מושלם לישיבה בחוץ. ו"פיפיטי אנד וואן" מנצלת אותו למקסימום. הבסיס שלה הוא שני חללי ישיבה סגורים, אחד עם המטבח אחד עם הבר, אבל הקסם האמיתי הוא מה שקורה בחוץ, עם שולחנות שמפוזרים על המדרכות בשני צדדי המדרחוב הטקטי המוצלח של נחלת בנימין. אז נכון, צריך להיזהר משביל האופניים וצריך ללמוד להתמודד עם הקבצנים שמגיעים עד השולחן, אבל הזרימה הבלתי פוסקת של האנשים היא כמו גלי אנרגיה חיובית ששוטפים את הרחוב. ויש גם אוכל איטלקי מוצלח של השף בר ישראל.

האירוניה היא שהדבר הראשון ששמנו לב אליו, בקטע טוב, היה השירות. הזמנו את הראשונות, והמלצרית אמרה שההיא תביא לנו אותן ואז נדבר על העיקריות. סליחה? כאילו מעולה, אהבתי, זאת גישה טובה. בטח לאור הנטייה של מסעדות בעיר לזרוק עליך "מה שמוכן" גם אם זה אומר להוציא לזוג ארבע מנות בבת אחת. רק שזה מסוג הדברים שאתה שומע ואתה ישר מוציא את הטלפון ומוודא בגוגל מאפס שאתה עדיין בתל אביב.

התחלנו עם סלט פנצנלה שהיה מוצלח למדי. עגבניה מלפפון גבינת מוצרלה ובלסמי תמיד עובדים, השילוב עם אורגנו, זעתר ופיסות לחם שטוגנו בשמן תבלינים לקח את זה שני צעדים קדימה. סלט כיפי מאוד, למרות שיותר נכון היה לקרוא לו סלט עצלנים. זה סבבה לנסות לתת לסלט מראה כפרי גס, זה לגמרי חלק מהז'אנר, אבל יכולתם להתאמץ קצת יותר ונגיד ממש לחתוך את העגבניה ולא להסתפק בלהגיש אותה בחצאים. כנ"ל המלפפון.

כדורי האנרנצ'יני תירס, היו הפתעה נעימה במיוחד. קודם כל כי זה ביס עם מרקם משגע. יש מעטפת קריספית במיוחד בחוץ, ואז מילוי במצב צבירה "אושר". האורז הצליח לשמור על המרקם שלו, התירס הוסיף מתקתקות ומצב צבירה, והשילוב שלהם עם הגבינה יצר מין רכות אקסטרא נעימה. גבינת המנצ'גו, שהיה חשש שתהיה אגרסיבית מדי, הצליחה לשמור על איזון והייתה בדיוק מה שהיה צריך כדי לתת לכל המרקמים האלו טעם, אבל בלי להשתלט על האירוע.

לקח זמן עד שהמלצרית הגיעה לקחת את ההזמנה לעיקריות, ובדיעבד זה אולי היה צריך להיות רמז למה שעוד עומד (לא) לבוא, אבל אין מה לבכות על קפוצ'ינו שנשפך. וגם אין זמן כי הרגע הגיע לשולחן הרביולי הניו זילנדי והוא לא פחות מוואו. קצת קשה להחליט מאיזה כיוון להתחיל. אפשר מבחוץ: עלה פסטה אדיר, שבושל לאל-דנטה כל כך מדוייק שהוא מחלטר כשעון אטומי, ושמצליח להיות גם עדין אבל גם להחזיק ביס. אפשר מבפנים: מילוי גבינה ותרד ניו זילנדי (לא באמת חשבתם שמשם הרביולי) שנמס על הלשון ומשאיר זכרונות ירוקים של טבע ושדה. זה לא באמת משנה כי מכל הכיוונים זה תענוג.

הטורטליני בחמאת תבלינים הייתה מנה מוצלחת לא פחות. גם כאן הבצק היה אדיר. הטורטליני התפוצץ בפה, והתירס שלח את המתיקות שלו לכל פינה ופינה. תוסיפו לזה קרם ארטישוק ירושלמי מבריק, ברמה של לריב על השאריות בצלחת, ותקבלו את אחת ממנות הפסטה המוצלחות שאכלנו לאחרונה. ואם עלי הפסטה היו מצויינים, הספגטי היה אפילו טוב יותר. האיטריות היו כל מה שאתם חולמים עליו כשאתם מדמיינים ספגטי איטלקי. חמאת העגבניות עטפה אותן בעדינות כמו חלוק משי, והשמנת החמוצה גרידת הלימון והאריסה שחיכו בצד ועורבבו פנימה, נתנו את הקיק מאחור. עוד מנה שלא נותר בה שום צורך לשטוף אחרינו את הצלחת.

בשלב הזה היינו לגמרי מוכנים לקינוחים. אבל, כמו שכבר אפשר היה להבין קודם, זה לא קרה. אחרי חצי שעה של התעלמות פשוט הרמנו ידיים (תרתי משמע). במקום זה בסתפקנו בחבילת "קליק" מהפיצוציה. לא בדיוק גורמה, אבל בדיוק מה שהיה צריך כדי להעביר את הטעם הרע שנשאר.

מבחינת האוכל, "פיפטי אנד וואן" נמצאת במקום נהדר. אוסף של מנות מוצלחות, פסטה נהדרת וטעמים מדוייקים במחירים סבירים להפליא. בכל מה שקשור לשירות יש לה עוד דרך ארוכה לעשות כדי להתקרב לרמה הזו, גם אם נותנים לה, לגמרי בצדק, הנחת מקום חדש. כי ברור לחלוטין שיכולות עדיין להיות תקלות. וברור שכולנו מפשלים פה ושם בעבודה. אבל לפשל בענק, ואז כשאתה כבר יודע מה קרה אפילו לא לטרוח לבוא להתנצל, שלא לומר להציע פיצוי, זה כבר יותר מדי. זאת כנראה לא בעיה נקודתית אלא בעיה בגישה.

ויש גם שאלה פילוסופית: מה עושים עם טיפ באירוע כזה? כי ברור שמבחינה מקצועית לא הייתה שום סיבה להשאיר שקל. ועדיין, זאת ישראל. סיכוי סביר שרוב המשכורת של המלצריות האלו מבוסס על הטיפים. ואתה לא באמת יודע לאן המלצרית נעלמה. אולי נתנו לה יותר מדי שולחנות. אולי הפילו עליה משימות. יש מצב שזאת בכלל לא אשמתה. אז תיקח ממנה את המשכורת שלה? השארתי 10 אחוז.

2.5 כוכבים (4 כוכבים לאוכל. כוכב אחד לשירות)
פיפטי אנד וואן, נחלת בנימין 51, א'-ה' 23:00-19:00, שבת 19:00-12:00, שישי סגור

פנצלנה 54
ארנצ'יני תירס 58
רביולי ניו זילנד 74
טורטליני 76
ספגטי חמאת עגבניות 64

• ביקורת מסעדות
• מסעדה איטלקית
• נחלת בנימין
• פסטה

אוהבים לזניה? פסטה בולונז? פיצה? נו מה, כאילו שאנחנו צריכים לשאול. המטבח האיטלקי הוא מהפופולריים ברחבי ישראל והעולם, ועל כך אין ויכוח. אלא שמי שמכיר את המציאות מקרוב יודע שמבחינת קולינריה, איטליה אינה מקשה אחת, ושבצפון המדינה מבשלים ומשתמשים בחומרי גלם שונים מאשר בדרום. המסעדה החדשה של שף בנצי ארבל ("כפרה מיו") מתמקדת באופן מובחן ומוצהר במרחב שמתחיל ברומא ונגמר בשפיץ ובעקב המגף. היכונו לבוא החריף, המטוגן וכל הטעים הדרומי הזה.

קלבריה ממוקמת בחלקו הדרומי של רחוב קינג ג'ורג', מרחק הליכה מכפרה מיו – האיטלקיה הראשונה של ארבל, שהוקמה על חורבות פלאפל האושר. שולחנות מכוסי מפות משובצות גולשים אל הרחוב ומשקיפים אל ההמולה האנושית והתחבורתית. ארבל עומד במטבח הקטן וזורח מאושר. "אני מרגיש שחזרתי הביתה", הוא אומר. "גרתי בדרום שנתיים ובקלבריה אני מביא את המטבח היותר שורשי והיסטורי של איטליה – קוצ'ינה פוברה, 'מטבח עני' מחומרי גלם פשוטים, המון חריף והמון מטוגן. ביום טוב רואים מסיציליה את תוניסיה".

גבולות הגזרה של קלבריה מוגדרים מרומא ודרומה. "שם נמצאת איטליה האמיתית – האוכל, השתיה והמשפחה, וכל השאר לא חשוב", כך לשון הטקסט שבראש התפריט שעושה חשק להזמין את כולו כבר ממבט ראשון. על השולחן מונחת כהצהרת כוונות צלחת חריפים ובה אצ'טו פפרונצ'ינו (מטבל חומץ ופלפל חריף), שמן פפרונצ'ינו ואבקת פפרונצ'ינו טחון. כל חריף מיועד למטרה אחרת, וכולם מבעירים את החך באופן מפתיע.

הפמיליאריות נוסח איטליה נמשכת בניסוח המנות. תחת הכותרת "היום נטגן כמה דברים" נמצאים למשל פיצה מונטנרה מטוגנת ואפויה עם רוטב עגבניות, מוצרלה, סלמי וארוגולה (49 ש"ח), סופלי קלברזי (ממחוז קלבריה) מריזוטו לבן, עשבי תיבול וגבינה נמתחת (50 ש"ח) וטבעות קלמארי פריכות עם אבקת פפרונצ'ינו (52 ש"ח). באגף "ויש דברים טעימים אחרים כמו" מציע גבינת סטרצ'יאטלה ועגבניות צלויות עם זמן זית, זיתים קצוצים ופוקאצ'ה (60 ש"ח) קרפצ'ו וייסבראטן עם ארוגולה ברוטב אליצ'י (אנשובי) וגרנה פדאנו (65 ש"ח) ועוד.

גם פסטות טריות בעבודת יד מוגשות כאן, דוגמת ראגו מבושל שש שעות (74 ש"ח), ניוקי נפוליטנה מבצק רבוך (71 ש"ח), "ארביאטה חריפה אש מפפרונצ'ינו" עם רוטב עגבניות קלאסי (68 ש"ח) ועוד. הקינוחים אינם מפורטים, אך דרום איטליה הוא מכרה זהב למתוקים, וארבל חוגג על כך: ג'לי אמרנה, מרק וניל קר ואגוזי לוז מסוכרים, טורטה קפרזה – מעין סופלה אלוהי משקדים טחונים, שוקולד, ביצים וחמאה שמקורו באי קאפרי, ומוגש עם קצפת לא מומתקת ועוד.

קלבריה נמצאת כרגע בשלבים אחרונים של הרצה פנימית, והיא צפויה להיפתח אחרי ראש השנה. ארבל לא מוכן להתחייב על יום ואומר רק ש"בוקר אחד נקום ונפתח. אימצתי את ההתייחסות של האיטלקים בדרום למושג הזמן. הם לא ממש חיים את העבר והעתיד, רק את הווה שבו כל יום דומה לאתמול ולמחר". עצה לחיים שנראית נכונה כל כך, במיוחד על בטן מלאה מטוגנים וחריפים.
קינג ג'ורג' 29 (פינת רש"י 17), תל אביב

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות
• מסעדות איטלקיות בתל אביב