ז'אנר הפרודיה ראה ימים טובים מאלו. זה לא רק שקשה מאוד לעשות פרודיה על מציאות מופרעת כל כך, אלא גם סוג ההומור שהשתנה. איך הקצנת מוסכמות קולנועיות וסלפסטיק מחוכם אמור להצחיק את מי שנקרע מסקיבידי טוילט? עםפטירתו בשבוע שעבר של אחד מהאבות של הז'אנר, החלטנו לחזור אחורה ולצחוק קצת עם סרטי הפרודיה הכי טובים אי פעם. תנסו לא למות מצחוק.

>> מלבים את הגחלת: 10 השירים הגדולים ביותר של "ארץ נהדרת"
>> הסדרה המוזרה הזאת היא אחת מחוויות הצפייה המיוחדות של 2024

טיסה נעימה

הסרט שיצר את שפת הפרודיה המודרנית נוצר על ידי שלישיית צוקר, אברהמס וצוקר (שהם האחים צוקר וג'ים אברהמס, שנפטר שבוע שעבר), לאחר שצפו בסרט אסונות נדוש משנות החמישים בשם "Zero Hour", והתחילו להריץ עליו בדיחות. בזכות הופעות משחק רציניות, בימוי מוקפד וכמות אדירה של בדיחות ויזואליות ו-וואן ליינרים, הסרט הפך לשובר קופות שעד היום יכול להפתיע אתכם עם בדיחה שעוד לא שמתם לב אליה.

אוכפים לוהטים

סרטו הראשון של מל ברוקס שאפשר להחשיב כפרודיית ז'אנר הוא כמובן פרודיית המערבונים "אוכפים לוהטים". בעזרת צוות כתיבה שכלל את הקומיקאי האגדי ריצ'רד פריור, ברוקס סרט שמצליח ללעוג לקלישאות הז'אנר, ומספר גם סיפור מקורי על השריף השחור הראשון בעיירה גזענית. הסאטירה של הסרט נשארה רלוונטית עד היום (לצערנו) וכך גם הופעות המשחק של קליבון ליטל, ג'ין ווילדר והארווי קורמן בתור הנבל המוגזם הדלי (לא הדי) למאר.

האקדח מת מצחוק

לאחר שהפכו את השחקן הדרמטי לזלי נילסן לכוכב קומי ב"טיסה נעימה", שלישיית צוקר אברהמס וצוקר החליטה לתת לו תפקיד ראשי בסדרת הטלוויזיה הפרודית שלהם "מחלק משטרה". הסדרה המהפכנית שרדה רק שישה פרקים, אבל נילסן חזר בתור השוטר פרנק דרבין בשלושה סרטי "האקדח מת מצחוק", מביניהם הראשון הוא הכי טוב. מהפתיח האגדי, למונטאז' הרומנטי המטופש להופעת המשחק המצחיקה באופן מפתיע של או ג'יי סימפסון, זהו ההגדרה לסרט פרודיה קלאסי פר אקסלנס.

נודניק בלי הפסקה

עוד לפני שהשתלטו על ז'אנר הפרודיה האמריקאי למשך כמה שנים טובות עם שני סרטי "מת לצעוק" הראשונים, האחים ויינס הוציאו יצירת המופת אמתית, פרודיה על מגוון סרטי דרמה שחורים על החיים בגטו כגון "סכנה לציבור" ו"החבר'ה מהשכונה". הפרודיה הזאת נהנת מלפוצץ את הבלון הנפוח של אותם סרטים, בין אם זה בעזרת דוור שאומר "מסר!" בזמן שמסר נאמר, או הפרודייה של ברני מאק על דמות השוטר השחור-ששונא-שחורים.

מת לצעוק

ב-1996 יצא לאקרנים סרט האימה הסאטירי "צעקה", שהיה מחווה לז'אנר סרטי ה"סלאשר", וגם החזיר את אותו ז'אנר לחיים. אבל רק בגלל שאתם סאטירה, לא הופך אתכם לחסינים לפרודיה, וכך ב-2000 יצא "מת לצעוק" הראשון, בכיכובם של מרלון ושון ויינס ואנה פאריס. הסרט לועג לתסריט המודע-לעצמו של "צעקה", וגם להופעות המשחק המפוקפקות שבו, עם הרבה הומור מלוכלך וילדותי, וכמה קריצות ל"פרוייקט המכשפה מבלייר" ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". "מת לצעוק" היה הצלחה מסחררת שזכה לארבעה סרטי המשך (רק השני מהם על ידי היוצרים המקוריים), ולפי דיווחים יש עוד אחד בדרך מבית האחים ויינס, אבל קשה להתעלות על הראשון.

בלאק דינמיט

"בלאק דינמיט" הוא סרט שונה משאר הסרטים ברשימה הזו. הוא לא שובר את הקיר הרביעי או קורץ לקהל, וברובו מציג את עצמו כגרסה מוגזמת, אך נאמנה למקור של סרט "בלאקספלויטיישן" אמיתי משנות השבעים. אבל הוא עדיין סרט מאוד מצחיק, מלא בשורות שאפשר לצטט וסצנת קרב אחת גדולה בין גיבור הסרט לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון. אנחנו עדיין מחכים לסרט המשך.

נקמת הפטיש העברי

אם אתם מחפשים פרודיה יותר מגוחכת, וכשרה, על ז'אנר הבלאקספלויטיישן, אז יש כמובן את "נקמת הפטיש העברי", סרט בו אדם גולדברג ("פארגו", "להציל את טוראי ריאן") משחק גרסה יהודית של שאפט או דולומייט, ויוצא להגן על חג החנוכה מסנטה מרושע בגילומו של אנדי דיק. יש גם אפילו השפעת ג'יימס בונד עם הבסיס הסודי של "ליגת הצדק היהודי", וטכנולוגיית זיהוי היהודים שלהם (שכמובן כוללת לשמוע אותם מתלוננים על איך הטכנולוגיה לא עובדת), ומספיק בדיחות יהודיות בשביל למלא בית כנסת.

הם באו ביחד

אחד הסרטים טריים יותר ברשימה הוא פרודיה על ז'אנר הקומדיה הרומנטית מבית דיוויד ויין ומייקל שואלטר, הצמד מאחורי סדרת "קיץ אמריקאי חם ורטוב". פול ראד ואיימי פולר מככבים בתור זוג דמויות קומדיה רומנטית קלאסיות שעוברות דרך כל קלישאות הז'אנר, עם הרבה הומור נונסנס מודע לעצמו לאורך הדרך והופעות אורח של ביל היידר, אלי קמפר, ג'ייסון מנטזוקאס ואפילו השופטת ג'ודי.

אוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון

במידה מסויימת אפשר להגיד שאוסטין פאוורס, דמות המרגל הבריטי שנוצרה על ידי מייק מייקס, היא "פרודיה על פרודיה", כי מיירס תמיד טען שיצר אותה בהשראת פרודיות ג'יימס בונד כמו "קזינו רויאל" המקורי ו"האיש שלנו פלינט". אך הסרט הראשון בסדרה הוא עדיין פרודיה נהדרת על ז'אנר סרטי הריגול המלא בנשים מפתות בעלות שמות מגוחכים, גאדג'טים מיותרים ונבלים שמתעקשים לא להרוג את הגיבור כשיש להם הזדמנות. או ביהייב!

סודי ביותר

רבים אומרים שמכל יצירותיהם של שלישיית צוקר, אברהמס וצוקר, ביחד ולחוד, פרודיית סרטי הריגול/סרטי אלביס "סודי ביותר" היא הדובדבן שבקצפת. למרות שנכשל בקופות בזמנו, אנחנו יכולים כיום להעריך את כמות הבדיחות הויזואליות הסוריאליסטיות בסרט, מקרב בר מתחת למים, עד לסצנה שוודית ברברס. ואל קילמר התחיל את הקריירה שלו בתור אלביס מזוייף בסרט הזה, שהיווה השפעה עצומה על יוצרים קומיים רבים, כגון "ווירד אל" ינקוביק המחשיב את זה לסרטו האהוב.

שיגעון בחלל

יש ילדים רבים שגדלו על סרטי "מלחמת הכוכבים". אבל ישנה גם כמות לא מבוטלת של ילדים שגדלו על "שיגעון בחלל", ולא הבינו למה ב"מלחמת הכוכבים" אין בדיחות. פרודיית המדע הבדיוני של מל ברוקס מציגה לנו גרסאות עלובות יותר של לוק סקייווקר, דארת ויידר, הנסיכה ליאה וצ'ובאקה, עם פרודיות נוספות על "הנוסע השמיני" ו"מסע בין כוכבים" וצוות שחקנים שכולל את ביל פולמן, ג'ון קנדי, ברוקס בעצמו וריק מוראניס בתפקיד הנבל הכי פחות מאיים בחלל. מאי דה שוורץ בי וויט יו!

ספיינל טאפ

ז'אנר הדוקומנטרי זקוק גם לפרודיה בולטת משלו, ואין בולטת יותר מסרטו של רוב ריינר "ספיינאל טאפ", מסע מוקומנטרי אחרי להקת הרוק הפיקטיבית בעלת אותו שם. הסרט מלא בשורות זכורות ורגעים אייקוניים מהמגבר שמגיע ל-11, דרך האלבום השחור עד לסט הסטונהנג' המיניאטורי. ב-1984 הסרט, שרוב הדיאלוג בו מאולתר, היה מהפכני וייצג סוג חדש של הומור, הומור שכוכבי הסרט הארי שירר, מייקל מקין ובעיקר כריסטופר גסט ימשיכו בסרטים מאוחרים יותר כמו "משב רוח מוזיקלי" ו"מחכים לגופמן".

פופסטאר

סרט שחייב הרבה ל"ספיינל טאפ" הוא כמובן "פופסטאר", הסרט המוקומנטרי של שלישיית ה"לונלי איילנד" מ-SNL. אנדי סמברג מככב בתור קונור4ריל, כוכב פופ/ראפר טיפש ושחצן, שהקריירה שלו מתרסקת אחרי אלבום כושל וסיבוב הופעות כושל אף יותר. השירים קליטים ומצחיקים, יש הופעות אורח רבות, אבל בעיקר הסרט הוא פרודיה נפלאה על ז'אנר הדוקו-פופ, שעוקב אחרי מוזיקאי עכשווי שאין לו באמת הרבה מה להגיד.

הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס

ואם כבר מוזיקה, איך אפשר לשכוח מהסרט שניסה להוציא את האוויר מבלון הביוגרפיות המוזקליות דוגמת "הולך בדרכי" ו"ריי". ג'ון סי ריילי מככב בתור כוכב הרוק הפיקטיבי דואי קוקס, שחווה כל רגע של קושי והצלחה שכוכב רוק יכול לעבור ופגש את כולם מאלביס ל"ביטלס". הסרט לא הצליח בקופות, אבל הפך לקאלט עם השנים, במיוחד כשעוד ביוגרפיות מעפנות על מוזיקאים, שחייבים לחשוב על כל החיים שלהם לפני שהם עולים לבמה, ממשיכות לצאת.

שוטרים לוהטים

ספק פרודיה, ספק מכתב אהבה לז'אנר, סרטם של אדגר רייט וסיימון פג לוקח את ז'אנר סרטי השוטר הגיבור, ושם אותו בכפר ישנוני באנגליה. ניקולס אנג'ל, דמותו של פג, הוא לא שוטר קולנועי קלאסי – הוא מנסה לעשות הכל לפי החוקים ועם כמה שפחות בלאגן, אבל הוא עדיין מוצא את עצמו בסופו של דבר בסרט אקשן קומי נהדר, עם עשרות ציטוטים זכורים והברקות בימוי ויזואליות.

בריאן כוכב עליון

גם ז'אנר האפוס התנכ"י ראוי לפרודיה משל עצמו, ולמרות שיצירת המופת של חבורת מונטי פייתון היא יותר סאטירה מאשר פרודיה, מגיע לה מקום של כבוד ברשימה הזאת. הסרט מצליח להפוך כל רגע אפי לבדיחה, משלושת החכמים שמגיעים לבית הלא נכון, לאנשים הטיפשים שלא מבינים את הדרשה של ישו, לסיום האייקוני בו בריאן נצלב לצלילי השיר השמח-בסגנון-דיסני "Always Look on the Bright Side of Life". זה אולי לא פרודיה מדוייקת על "עשרת הדיברות" או משהו, אבל זה עדיין מאוד מצחיק וקולע לנקודה.

המוסד

ונסיים עם קצת גאווה ישראלית: גם אנחנו יכולים ליצור סרט פרודיה ציוני. "המוסד" הוא פרי יצירתו של אלון גור אריה, ומבוסס על סרט קצר בשם "המוסד הסגור" שיצר ב-2007. הסרט הקצר, שהושפע מיצירות כגון "האקדח מת מצחוק" ו"סודי ביותר", הפך לתופעת קאלט וסרט באורך מלא שיצא לבסוף ב-2019, בכיכובם של צחי הלוי, טל פרידמן, אילן דר ועוד. "המוסד" מלא בבדיחות ויזואליות בסגנון צוקר, אברהמס וצוקר, ולפי גור-אריה, אפילו דיוויד צוקר התרשם ממנו בביקור שלו בארץ.

• המסך
• פארודיה
• קומדיה
• מצחיק

1. לפני הכל, הזדעזעו

איזה מחריד מה שנאמר עכשיו בהופעת קומדיה! מזעזע, אז חשוב שתזדעזעו. אין סיבה להסתפק בפרצוף זועף והימנעות מלצחוק, זה הרגע שלכם לזרוח – רצוי לעשות את זה בקול רם ככל הניתן, אחרת איך כולם ידעו שאתם מזועזעים? סינון מילים כמו "בושה", "ביזיון" או "חוצפן" יתקבלו בברכה על ידי כולם, שרק מחכים למוצא פיכם.

2. מאותו הרגע, האיש על הבמה הוא האויב

אין שום טעם להמשיך ולשמוע את דברי הבלע של הנבל הזה שעומד על הבמה עם המיקרופון. הוא בבירור נגדכם, אז מעכשיו אתם נגדו. חשוב מאוד להתעלם מכל הבדיחות שהיו לפני או אחרי, אין בהם ערך ואם נתפסתם צוחקים מעתה והלאה לא תוכלו למנוע את ההופעה ולעצור את האסון. גם אם הקומיקאי ממשיך לדבר על הנושא שפגע בכם, אין טעם להמשיך לשמוע, זה לא שיסתתר שם הקשר חשוב ואתם לא צריכים להבין מעבר – מה שכבר החלטתם, זו האמת.

3. זכרו: רק דעתכם חשובה

נכון, יש עוד כמה עשרות עד מאות אנשים באולם, אבל הם לא יודעים מה טוב להם. חוש הצדק שלכם אמין כמו איש העכביש, וגם אם הם לא הבינו, הם צריכים להיפגע. אולי להיפגע עבורכם, אולי להיפגע עבור מיעוט, אולי להיפגע אפילו עבור מי שלא נמצא שם – אבל העיקר, להיפגע. ואם הם לא נפגעים, הם טועים. מזלם שיש להם אותכם כדי להוביל אותם לדרך הישר, ולמי אכפת בכלל שהם רק רוצים לראות הופעת סטנדאפ. הצדק שלכם יותר חשוב.

4. תדאגו שהקומיקאי ידע שנפגעתם, ועכשיו

הרי ברור שהוא ירצה לשמוע את דעתכם. כשקומיקאי עומד על הבמה, השאלה הבוערת בראשו היא "האם כל הקהל ללא יוצא מן הכלל מסכים עם אמירותי וטענותי?". ואין שום סיבה שתחכו לסיום המופע כדי להגיד את זה, אין זמן יותר טוב מעכשיו, רצוי באמצע משפט. זו הדרך הכי טובה להשיג את תשומת הלב של כולם.

5. קומו ועזבו באופן הכי פאסיב-אגרסיב שניתן

הקומיקאי שמע את זעקותכם, אבל העיז להמשיך במופע? בושה. הוא כבר היה אמור להתנצל ו/או לפנות עבורכם את הבמה, כדי שתסבירו לקהל למה הבדיחה כל כך פוגענית ולא ראויה. אם כן, נותר רק לפנות לאופציה הקריטית מכולם – יציאה מחאתית. זו כמובן לא תהיה מחאה אם תצאו באופן שקט ומסודר כדי לא להפריע לאף אחד מהאנשים האחרים בקהל, אז חשוב שתבצעו את היציאה הכי ארוכה, רועמת וזועמת שרק ניתן. תקימו אנשים, תיתקלו בכיסאות, תעברו ממש מול קדמת הבמה ותסיחו את דעתו של הפרופורמר, אם אפשר. העיקר שידעו שאתם לא מוכנים להיות פה יותר.

6. עצרו לפני היציאה, עוד לא אמרתם את המשפט האחרון

גם אתם, כמו הקומיקאי, צריכים לשמור את הפאנץ' הכי טוב לסוף. רגע לפני היציאה, ממש אחרי שכולם נשמו לרווחה, זה הזמן להתפרץ בפעם האחרונה לדברי הקומיקאי שמנסה לחזור להופעתו. שלפו את המשפט שהתבשל בתוכם בזמן היציאה, רצוי שיהיה משהו נקמני ומריר, אולי אפילו אישי באופן מעורר אי נוחות. אבל תמיד אפשר ללכת על קלאסיקה כמו "אתה בכלל לא מצחיק". הרי רק גיבורים מתעקשים לצעוק משפט אחרון לפני שהם עוזבים את החדר, ולא נבלי בונד. מה פתאום.

7. פרסמו פוסט שיימינג וקראו לביטול הקומיקאי

הוא חשב שזה נגמר ברגע שיצאתם? מה פתאום. היום יש אינטרנט, המקום המושלם לבטא בו זעם חסר טעם. אם כל החברים שלכם לא ישמעו על החוויה הנוראית שאתם עברתם, האם היא בכלל התקיימה? תדאגו להציג רק את הצד שלכם מבלי להתייחס לשום גורם אחר, היו כמה שיותר נחרצים וצדקנים וצרפו תמונה לאילוסטרציה. חשוב לתייג את הצינור, סטטוסים מצייצים ולשתף בכמה שיותר קבוצות. אנשים חייבים לדעת, ואתם חייבים אישורים זולים בדמות לייקים.

8. השיגו צדק ושוויון

זהו, גיבורים שלנו. השגתם את מבוקשכם. הצדק הגיע, הקומיקאי לעולם לא יעבוד בעיר הזאת שוב, אתם יכולים עכשיו לשבת בגאווה בבית ולנוח. אולי צפו באיזה מופע סטנדאפ בנטפליקס. שמענו שהאחרון של דייב שאפל מצוין.

• סטנדאפ
• סטנדאפיסט
• סאטירה
• אסי כהן
• מצחיק
• קומדיה

אלביס פרסלי הוא דמות כזו אייקונית עד שזה קצת מפתיע שרק עכשיו – הודות לסרט "אלביס" של באז לורמן בכיכובם של טום הנקס ואוסטין באטלר, שיצא לאחרונה – הוא זוכה לסרט ביוגרפי קולנועי אודותיו (הדבר הכי קרוב לזה היה סרט טלוויזיה מ-1979 של במאי האימה ג׳ון קרפנטר, בכיכובו של קורט ראסל). ובכל זאת, ראינו אותו לא מעט פעמים על המסך. מעבר למספר סרטים מטופשים בכיכובו של המלך, זכינו לראות כמה וכמה גרסאות פיקטיביות של אלביס לאורך השנים, ובמקרים לא מעטים גם עושים דברים מגוחכים במיוחד. עד כמה מגוחכים? ובכן…

אלביס הזקן נלחם במומיות: "Bubba Ho-Tep"

לפני הסרט בחדש, הסרט הכי מפורסם בכיכובו של אלביס הפקטיבי היה כנראה יצירת המופת הקאלטית "Bubba Ho-Tep". ברוס קמפבל, כוכב סדרת סרטי ״מוות אכזרי״, מגלם את הגרסה הזו של אלביס, שהחליף את מקומו עם חקיין אלביס בניסיון לברוח מהתהילה. עכשיו, שנים לאחר שאותו חקיין מסכן מת על השירותים, אלביס האמיתי נמצא בבית אבות, שם אף אחד לא מאמין לו שהוא הזמר האגדי. אה, והוא גם הוא צריך להילחם במומיה דרומית בעזרת אדם שחור שטוען שהוא ג׳ון פ׳ קנדי. סרט מיוחד במינו, מצחיק ואפילו קצת מרגש.

אלביס מינאטורי: סאטרדיי נייט לייב

ניקולס קייג׳ אוהב את אלביס. הוא כבר גילם מעריץ אלביס ב״לב פראי״ של דיוויד לינץ׳, צנח עם חבורת חקייני אלביס בסרט ״ירח דבש בלאס וגאס״ ואפילו היה נשוי לבת של אלביס, ליסה מארי, במציאות! אבל המחווה האהובה עליי של קייג׳ למלך הרוקנרול היא המערכון הזה מהפרק שהנחה ב״סאטרדיי נייט לייב״ אי אז בשנות התשעים. המערכון פשוט כמו שהוא מטומטם: קייג׳ משחק גרסה פיצפונה של אלביס שמבלה על החברים היס-מנים שלו (רוב שניידר וקווין נילון), וצוחק על עד כמה דברים גדולים. ברגע שאחד מהם קורא לאלביס חמוד, הוא רואה את זה כעלבון ומאיים עליהם באלימות פיזית. אני מופתע שלא נעשה סרט שלם על בסיס המערכון הזה.

אלביס משוגע: MadTV

אלביס הוא חיקוי די פשוט לעשות, ולכן הוא דמות נפוצה בתכניות מערכונים. כך גם בת הדודה החורגת של ״סאטרדיי נייט לייב״, תכנית המערכונים "מאד טיוי", הציגה פרודיה על אלביס בכיכובו של חבר הקאסט וויל סאסו. אני לא מעריץ גדול של התכנית, אבל המערכון הזה – בו סאסו מגלם בצורה מדהימה גרסה משוגעת ביותר של אלביס, שמספר לחבריו סיפורים יותר ויותר משוגעים שקרו לו, הכוללים נקניקיה מדברת ולובסטר שהוא הנשיא ריצ׳רד ניקסון – מאוד מצחיק, ואפילו קצת טראגי.

ג'ק וויט אלביס: "הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס"

פרודיית סרטי הביוגרפיה המוזיקליים ״הולך חזק:סיפורו של דיואי קוקס" היא סרט שלא באמת הוערך בזמנו. למרות שהופק ע"י ג׳אד אפאטו, כולל תפקיד ראשי מעולה של ג׳ון סי. ריילי, והופעות של פול ראד, ג׳ק בלאק וג׳נה פישר – הסרט היה אכזבה קופתית. וזה חבל מאוד, כי זה אומר שהרבה אנשים פספסו את הופעתו של המוזיקאי ג׳ק וייט בתור אלביס. חבר ה״וייט סטרייפס״ לשעבר מופיע בתפקיד משחק נדיר וקצר, אבל גונב את ההצגה בתור אלביס ממלמל וחובב קראטה, שמאיים על דיואי הצעיר. וייט מצליח לתת הופעה קומית מעולה, וזה קצת חבל שהוא לא המשיך להתנסות בתחום הזה.

אלביס הבובה: החבובות

שמתם לב פעם שהשם אלביס נשמע כמו "Elves"', כלומר אותם יצורים קסומים שנקראים אלפים? זה היה הקונספט מאחורי המערכון הזה,מתוך ספיישל משנת 1994 בו החבובות ממחיזות אגדות עם קלאסיות. בעיבוד שלהם לסיפור "הסנדלר והגמדים", האלפים הקסומים שעוזרים לסנדלר המסכן הם חבורה של "אלביסים" שמכינים רק נעלי זמש כחולות, רפרנס לשיר הקלאסי של פרסלי. במערכון נראה שריזו העכברוש מחדיר את חקייני האלביס האלה לסיפור למורת רוחו של גונזו הקריין, אבל זה בהחלט יצר סיפור יותר מעניין מעוד גמדים קסומים.

אלביס מצוייר ומרושע: בלאק דיינמייט

המורשת של אלביס כוללת, בין היתר, גם מערכת יחסים בעייתית עם הקהילה השחורה. אלביס היה אמן לבן שהתפרסם בזכות מוזיקה שחורה (ומבלי לתת יותר מדי קרדיט), וזכה לגינויים רבים, דוגמת השיר "Fight The Power" של פאבליק אנמי. לכן, כשסאטירת סרטי הבלאקספלויטיישן "בלאק דינמיט" (כלומר, הסדרה המצויירת של אדולט סווים שמבוססת על הסרט הנפלא מ-2009) הציגה את אלביס בפגישה עם ריצ'רד ניקסון (אירוע שקרה במציאות, וזכה בעצמו לכמה יצירות בהשראתו) הוא הוצג כמכור סמים שמן ומבולבל שמנסה להציל את הקהילה הלבנה מהסמים המרושעים של השחורים. זו כנראה הגרסה הכי פחות מחמיאה לאלביס, אבל גם לה יש מקום.

אלביס מודרני: The Peter Serafinowicz Show

האהבה לאלביס כמובן חוצה גם יבשות, והנה דוגמה לפרודיה עליו מבריטניה. בתכנית המערכונים שלו, הקומיקאי פיטר סרפינוביץ' ("מת על המתים", "שומרי הגלקסיה") חיקה מספר מפורסמים כמו אל פאצ'ינו, ג'ון לנון וקווין ספייסי, אך במערכון הזה הוא מדמיין מציאות בה אלביס לא נפטר בשנות השבעים והמשיך להוציא מוזיקה, כולל שיתוף פעולה עם להקת "סייפרס היל", ושיר חדש בשם "I Sent my Love an E-Mail". אולי לפעמים עדיף מוות מוקדם.

אלביס בעל הדירה: The Kids in the Hall

אני בטוח שהרבה מכם גרים בשכירות. אני בטוח שהרבה מכם שונאים את בעל הבית שלכם. אבל מה אם מלך הרוקנרול המנוח היה בעל הדירה שלכם? זה מה שהמערכון הזה של סדרת המערכונים הקנדית Kids in the Hall שואל. לאחר שהמסיבה שלו הושבתה על ידי בעל הדירה האמיתי שלו, חבר הקאסט ברוס מקולוך יוצא במונולוג על איך חייו היו יותר טובים עם אלביס היה אחראי על הדירה שלו במקום. אלביס גם מופיע במערכון, מגולם בצורה חנונית ומתולתלת במיוחד על ידי חבר הקאסט קווין מקדונלד. האלביס הזה אולי פחות שר ויותר מתלונן שאנשים לא קושרים את שקיות הזבל לפני שהם שמים אותם בפיר האשפה, אבל הוא עדיין המלך.

https://www.youtube.com/watch?v=gasWiZmCy9E

אלביס ישראלי

אי אפשר לסיים את הרשימה הזאת בלי קצת גאווה ישראלית, שמהווה גם דוגמה למסורת העתיקה של "חקייני אלביס"- מעריצי אלביס שמתפרנסים, או לפחות חולמים להתפרנס, מהופעות בתור המלך המנוח. סדרת הדוקו האינטרנטית של כאן דיגיטל "דוקותיים" הקדישה פרק לאחד כזה, ערן לברון, בן 42 מבת ים שמתאר את עצמו כמי שמתפרנס מ"הסעות ילדים, ואלביס במשרה חלקית… בינתיים". ערן מופיע לעיתים בפונדק אלביס, המסעדה בדרך לנווה אילן שמוקדשת כולה, כמובן, לאלביס. הדוקו הקצר עוקב אחרי לברון מעבודתו הרגילה, לאינטרקציות עם ההורים התומכים והופעות בהן הוא זוכה להיות מלך הרוקנרול. לונג ליב דה קינג, בייבי.

• המסך
• סרטים
• קולנוע
• מצחיק
• פארודיה

מיסטר שואו

אף רשימה מכובדת של תכניות מערכונים לא תהיה שלמה בלי ״מיסטר שואו״, תכנית המערכונים הטובה ביותר של שנות התשעים, ואחת הטובות בכל הזמנים. התכנית היא פרי מוחם של שני קומיקאים שהפכו למפורסמים יותר אחרי ביטולה המוקדם של התכנית: דייוויד קרוס, שידוע בתור טוביאס מ״משפחה בהפרעה״, ובוב אודנקירק, שכיום מככב כסול גודמן ב״סמוך על סול״. ללא פורמט נוקשה, התכנית הציגה מערכונים שונים שזרמו אחד לשני (בדומה ל-״קרקס המעופף של מונטי פייתון״), והיוו פעמים רבות סאטירה על החברה המודרנית, לפחות נכון לדור האקס. בין כותבי ומשתתפי התכנית היו עוד כשרונות קומיים בראשית דרכם: שרה סילברמן, ג׳ק בלאק וטום קני – הידוע בעיקר כמדובב של בובספוג מכנסמרובע. אז אם אי פעם רציתם לראות את הקול של בובספוג בתור יצור-סוחר-סמים משונה שמסתובב בתחתונים, זו התכנית בשבילכם.

The Ben Stiller Show

״מיסטר שואו״ היא אולי תכנית המערכונים הטובה של הניינטיז, אבל אם יש תכנית מערכונים שמבטאת לגמרי מה זה ״ניינטיז״ – אם הייתם צריכים להסביר את העשור למישהו ב-13 פרקים – אז יש את ״המופע של בן סטילר״. לפני שהפך לכוכב הוליוודי ולפני שביים את ״ניתוק״, סטילר שיתף פעולה עם אותו בוב אודנקירק, והקומיקאים ג'נין גרופלו ואנדי דיק (ומאחורי הקלעים, גם ג'אד אפטאו ודיוויד קרוס) ליצירת תכנית טלווזיה שלקחה את תרבות שנות התשעים, ושמה אותה בבלנדר. סרט מפלצות של וודי אלן, פארק שעשועים של אוליבר סטון, צ׳ארלס מנסון בתור לאסי – יש פה הכול! התכנית שרדה רק עונה אחת ברשת פוקס הצעירה, אך הייתה צעד חשוב בקריירה של הרבה קומיקאים. חלקם זכו לבסוף לתהילה אמיתית וחלקם… אנדי דיק.

Kids in the Hall

לא רק בארצות הברית שנות התשעים היו זמנים טובים למערכונים, שכן התופעה פשטה גם קצת יותר צפונה. ״קידס אין דה הול״ הם חמישה קנדים נחמדים שיצרו מערכונים ביזארים בטלוויזיה הקנדית, והם בהחלט דומים מאוד למונטי פייתון: הם הציגו מגוון של מערכונים בסגנונות שונים, שלרוב נכתבו על ידי צוותים קבועים שהתחלקו בין חמשת המשתתפים, וגם נהגו להתלבש כנשים. המערכונים שלהם נעים מסוריאליזם מוחלט, דרך דמויות קבועות ועד להקצנה של סיטואציות מוכרות. באמריקה היא קאלט רציני, והילדים (כיום כבר גברים בגיל העמידה) אפילו זכו לעונה חדשה שעלתה ממש לפני שבועיים (13.5) לשירות אמאזון פריים, בהפקתו של קנדי מצחיק אחר, לורן מייקלס.

https://www.youtube.com/watch?v=PFZDrOCLX2Y

>> נכון, ריקי ג'רווייס, מותר לך לצחוק על טרנסג'נדרים. אבל למה לך?
>> האיש שלא הצליח להסתיר את האצבע המשולשת שלו
>> אז מה לעזאזל קרה עם הקריירה של מייק מאיירס?

Baroness von Sketch Show

אם כבר קנדה, מה עם נשים קנדיות? עולם המערכונים נשלט לרוב על על ידי גברים, ואם כבר יש תכנית מערכונים נשית, היא כנראה של סטנדאפיסטית שכבר הוכיחה את עצמה דוגמת איימי שומר. אבל ארבע הגבירות הקנדיות של Baroness von Sketch Show הצליחו לעשות לעצמן שם במדינה הקרירה והנחמדה, וגם זכו לשידור בארצות ברית עם מערכונים שמקצינים סיטואציות שכולנו מכירים מהחיים, אפילו אם אנחנו לא אישה בקנדה.

Human Giant

לפני שהיה טיפוס שנוי במחלוקת, עזיז אנסארי היה קומיקאי צעיר ששיתף פעולה עם חבריו פול שיר (״הליגה״) ורוב היובל (״טרנספרנט״) ליצירת תכנית מערכונים ב-MTV. באותו זמן שרשת המוזיקה לשעבר שידרה תכניות ריאליטי על דושים מג׳רזי ואימהות צעירות, הם שידרו גם את התכנית המצחיקה, חכמה ומטורפת הזאת. קשה למצוא מערכונים של Human Giant באינטרנט, יותר מכל תכנית אחרת ברשימה הזאת, למרות ההצלחה לה זכו חברי התכנית וגם הבמאי שלה (ג׳ייסון וולינר שביים לאחרונה את ״בוראט 2״). אבל אנחנו סומכים עליכם, קוראים יקרים וחכמים, שתוכלו למצוא דרך לצפות בה.

ס.מ.א.ש!

מעדיפים משהו יותר קל להשגה? למשל, בנטפליקס? אני יכול לכתוב פה על ״די שיגעת!״ של טים רובינסון או ״עלילות הבית של דודה דונה״ המעולות, אבל הן כבר קיבלו מספיק מחמאות ובאזז. התכנית הזאת של קייל מוני חמקה מתחת לרדאר, והיא מושלמת לחובבי נוסטלגיה לשנות השמונים והתשעים, אבל לא רק. מוני, שכבר שנים עושה את התוכן הכי מוזר ב-״סאטרדיי נייט לייב״, יצר פארודיה מושלמת על תכניות ילדים ישנות, שמחביאה בתוכה סיפור דרמטי שמתפתח בין הסרטים המצוירים. ויש גם דינוזאורים מדוכאים, דובונים יוצרים וחיות-אדם אלימות! אל תפספסו את פרק הספיישל שמהווה פרודיה על תשדירי שירות של אותה תקופה ומזהיר מפני ילדים שאומרים ״Shut Up!"

The Whitest Kids U’Know

הנה תכנית שרק השם שלה לא היה עובר היום, שלא לדבר על המערכונים. ״הילדים הלבנים״ שבשם התכנית היו חמש חברי קולג׳, בניצוחו של מנהיגם הכריזמטי טרבור מור, שיצרו מערכונים גסים, פוגעניים, אינפנטליים וגאוניים כאחד. בין אם זה ראפ של היטלר, דמות פרסומית לענבים בשם The Grapist, או מערכון על איך אסור להגיד ״אני הולך להרוג את הנשיא״, החבר׳ה האלה ידעו איך למשוך תשומת לב. מור מת באופן טראגי שנה שעברה בגיל 41, אבל מורשתו השנויה במחולקת וקורעת מצחוק תישאר איתנו.

That Mitchell and Webb Look

גם הבריטים יודעים לעשות מערכונים, ולמעשה, יש שיגידו שהם עושים את זה הכי טוב. אם תרצו עוד הוכחה לכך – חוץ ממונטי פייתון – יש לכם את דיוויד מישטל ורוברט ווב, צמד שאולי אתם זוכרים כמארק וג׳רמי הפתטיים מהסדרה ״פיפ שואו״. אז מעבר אליה, הם גם יצרו וכיכבו בסדרת המערכונים שהציגה לנו שעשועונים בלתי ניתנים להבנה, גרסה הומלסית של שרלוק הולמס והרבבה התפרצויות זעם בריטיות טיפוסיות. שימו לב להופעות החוזרות של זוכת האוסקר אוליביה קולמן.

https://youtu.be/hn1VxaMEjRU

• המסך
• סדרות
• מצחיק
• הומור
• קומדיה

"משפחת סימפסון": הלוואין שמח!

לבחור את הקטע הכי מצחיק של משפחת סימפסון בשנות התשעים, התקופה בה התכנית הייתה בשיאה, זו משימה בלתי אפשרית. האם לבחור אתהמוות של פוצ'יבאיצ'י וסקראצ'י? משהו מהפרק עלהביטלס? אולי את סצנת ההמבורגרים המאודיםשהפכה למם? אין מנוס, אאלץ לבחור בקטע מפרק ההלוואין החמישי של הסדרה, מ-1994. בפרק הזה יש פרודייה קלאסית עלהניצוץ,את קולו שלג'יימס ארל ג'ונס בוקע מפיה של מגי ומספר מציאויות אלטרנטיביות, אבל הרגע האהוב עליי מגיע דווקא בסוף הפרק, ברגע שבארט מתעורר מסיוט ונראה שהכול חוזר לשגרה. הכול, חוץ מהגז הזה שהופך אנשים שבאים במגע איתו מהבפנים, כלפי החוצה. כך הפרק מסתיים כשכול המשפחה שרה ביחד שיר סיום, בתור מפלצות עור מגעילות.

"אוסטין פאוורס": אני עדיין חי!

יה בייבי! פארודיית סרטי המרגלים של מייק מיירס אולי זכורה כיום לא מעט בזכות הקאץ'-פרייזים הרבים שלה, אבל יש בה הרבה קטעים מצחיקים. מעבר לאוסטין עצמו כדמות, שמספק כמה וכמה רגעי צחוק בסרט, הסצנה הקורעת ביותר לדעתי היא דווקא אחת בכיכובו של האויב המושבע, ד"ר איבל. בסצנה הזו, בפרודיה הכי מובהקת על סרטי ג'יימס בונד, ד"ר איבל נוזף באחד העוזרים שלו מוסטפה (בכיכבו של אז-שחקן-SNL, וויל פרל) ומחליט להעניש אותו עם כיסא ממולכד שאמור להפיל אותו אל מותו. רק שזה לא בדיוק עובד כמתוכנן ומוסטפה נשאר בחיים, ממשיך וגם ממשיך לצעוק אוף-סקרין בזמן שד"ר איבל רק מחכה שימות. הסצנה הזאת מוכיחה שלפעמים לא לראות משהו קורה יכול להיות יותר מצחיק מלראות אותו קורה.

"סיינפלד": שוקולית

כמו שכל אדם חכם יודע, ג'ורג' קוסטנזה הוא החלק הכי מצחיק בסיינפלד. כן ג'וליה לואי דרייפוס היא שחקנית מעולה, מייקל ריצ'ארדס הוא שחקן פיזי אדיר וג'רי… טוב, יש לו קול מצחיק, נקסט. אבל ג'ורג' קוסטנזה, שהדמות שמבוססת על היוצר לארי דייוויד ומגולמת בצורה מושלמת על ידי ג'ייסון אלכנסדר, הוא הדבר הכי מצחיק בסיינפלד. הוא נואם (בטעות) בעצרת של נאצים, מציל לוויתן, הופך לסגול ורוב הזמן עצבני ומתוסכל. אך הרגע הכי טוב שלו מגיע לקראת סוף הסדרה. בגלל השתלשלות אירועים סיינפלדית רגילה, סיכום שג'ורג' צריך להקריא בעבודתו – העוסק בניהול סיכונים – מוחלף בדף בדיחות שג'רי כתב על "Ovaltine", הגרסה האמריקאית לשוקולית. הרגע בו ג'ורג' מבין את הטעות בעודו מקריא את הנאום מול הבוסים, היא תצוגת משחק מדהימה ומעודנת של אלכסנדר.

"ביג לבובסקי": החקירה

צריך גם קצת איכות, לא? ומה יותר איכותי מסרט הקאלט של האחים כהן, היהודים האינטלקטואלים שיודעים לעשות סרטים שהם גם מצחיקים וגם חכמים? לא, אני באמת שואל. הרבה דובר על הדמויות האייקוניות, העלילה המסתעפת והבימוי המוקפד, אבל מה שמעניין אותי הוא שזה מצחיק. ואני חושב שאין רגע יותר מצחיק מאשר הסצנה בה ה״דוד״ (ג׳ף ברידג׳ס) וחברו וולטר (ג׳ון גודמן) מתעמתים עם הנער שגנב ל״דוד״ את המכונית, ואת הכסף שהיה בה. הסצנה נגמרת כמובן בהריסת המכונית הלא נכונה, אבל גם לפני כן, הרגע בו וולטר מתעקש לגרום לנער להודות שאלה שיעורי הבית שלו שנמצאו במכונית, בזמן שה״דוד״ נהיה יותר ויותר מתוסכל משיטות החקירה שלו, היא רגע השיא.

"סאטרדיי נייט לייב": המוות של ג'רלד פורד

תכנית המערכונים המיתולוגית הגיעה לתור הזהב השני שלה במהלך שנות התשעים עם כוכבים כמו מייק מאיירס, אדם סנדלר, כריס פארלי, דייוויד ספייד וכריס רוק, לצד דמויות ופינות אהובות כמו ״עולמו של וויין״, ״סלבריטי ג׳פורדי״ ומאט פולי, דובר המוטיבציה של פארלי. אז כמובן שהמערכון האחד שאני אבחר בו הוא בכלל של דיינה קארווי בתור עיתונאי שאף אף אחד בישראל לא מכיר שעוסק במוות התיאורטי של נשיא שאף אחד לא זוכר. אוקי, זה לא נשמע מבטיח, אבל המערכון הזה – שנכתב במקור בשביל תכנית המערכונים הכושלת של קארווי – הוא כנראה המערכון הכי מצחיק של התכנית בעשור המדובר. הבסיס למערכון הוא כזה: קארווי, בתור טום ברוקו, צריך להקליט את חבצלת (הודעת מוות מוכנת מראש) עלהנשיא לשעבר ג׳רלד פורד, למקרה שהוא ימות בזמן שהמגיש בחופשה. לאט לאט נסיבות המוות נהיות מגוחכות יותר ויותר, וברור עד כמה המערכון הזה היה לרגע הגדול של קארבי בתכנית – בעודו מחזיק לבדו מערכון מושלם.

"עבודה מלוכלכת": דגים

בשנה האחרונה עולם הקומדיה איבד שני קומיקאים מעולים, נורם מקדולנלד ובוב סאגט, שגם יצרו ביחד סרט יחיד ב-1998. הסרט, שמקדונלד כתב וכיכב בעוד שסאגט ביים, הוא "עבודה מלוכלכת", קומדיה בסגנון סרטי אדם סנדלר על שני חברי ילדות שמקימים עסק לנקמות. יש בסרט הרבה בדיחות טיפשיות, כפי שניתן לצפות, אבל גם כמה רגעים ממש חכמים בהם מקדונלד משחק על ציפיות הצופים בדרכים מעניינות. הרגע הכי טוב בסרט מגיע כשנורם וחברו מחביאים דגים מסריחים בבית של סוחר סמים, והעניינים קצת מסתבכים.

"Mr. Show": האודישן

״מיסטר שואו״ היתה תכנית נונסנס וסאטירה ביזארית של HBO בכיכובם של בוב אודנקירק ודייוויד קרוס, או אם תרצו, סול גודמן וטוביאס פונקה העתידיים. אודנקירק בדרך כלל היה ההיילייט של התכנית, אבל במערכון הטוב ביותר שלה דווקא קרוס מככב (עם תפקידי משנה של כותב ״ריק ומורטי״ העתידי דינו סטמטופולוס). במערכון קרוס מגלם שחקן שמבקש לעשות באודישן מונולוג ממחזה בשם ״האודישן״, והעניינים נהיים מאוד מבלבלים. מבלי לספיילר, רק אגיד שהמערכון הוא קורס בזק מעולה לכתיבת מערכון סביב בדיחה אחת פשוטה.

https://youtu.be/9aC_TzzcSaQ

"קונאן": רגליים חסינות לכדורים

הניינטיז היה גם העשור בו רשת NBC נתנה לג'ינג'י ענקי וגמלוני תכנית לייט-נייט משלו, ועולם הקומדיה לעולם לא היה אותו דבר. ככל מנחי הטו-שואוז, קונאן או'בריאן ראיין סלבס וקומיקאים רבים וסיפר המון בדיחות אקטואליה, אבל החלק האהוב עליי תמיד היה הנטיה שלו למערכונים משונים עם דמויות מוזרות. באולי הרגע הכי נונסנסי ומצחיק בתכנית היה הופעתו של הבחור עם הרגליים חסינות הכדורים. הבחור, בגילומו של כותב התכנית בריאן מק'קלן, מבצע על הבמה שיר על הרגליים המיוחדות שלו עד שאיש מסתורי יורה בו בלב. אם זה לא מספיק דבילי ומצחיק, קונאן החזיר את הדמות הזאת שוב… רק כדי שאותו דבר בדיוק יקרה. ואם אותו דבר קורה כמה פעמים וזה עדיין לא מצחיק, אז אני לא יודע מה כן מצחיק! אמרתי, אז אני לא יודע מה כן מצחיק!

"אייס ונטורה: בלש פראי": הקרנף

אוקי, ומה עם ג'ים קארי? בסדר, אני לא אעמיד פנים שאני איזה סנוב של קומדיה. גם אני יכול להודות בפה מלא – הסצנה ב"אייס ונטורה: בלש פראי", סרט ההמשך ללהיט "אייס ונטורה: בלש בצחוק", בה אייס יוצא מתחת של קרנף מול משפחת תיירים המומה היא מאוד מצחיקה. ג'ים קארי הוא אחד הקומיקאים הפיזיים הגדולים שאי פעם היו, וכאן הוא ממחיש את זה עם כל שריר בגופו הרזה ופרצופו הגמיש. לפעמים אפשר לכתוב דיאלוגים חכמים, ליצור דמויות מקוריות, להשקיע בקומדיה חכמה. ולפעמים אפשר פשוט לצאת מחור תחת של קרנף.

• המסך
• סרטים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 891 // משחררים את הניינטיז
• סדרות
• קומדיה
• קומדיות
• מצחיק
• שנות ה-90