Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אורלי רביבו מגיבה לריאיון עם קצב: "נחש קוברה בעור רפוי של כבש"
אורלי רביבו. צילום: אדריאן סבל
יומיים לאחר שרשת 13 שידרו ריאיון עם האנס המורשע משה קצב, מה שהפך הלכה למעשה לתשדיר שירות לעבריין מין, הנפגעת הראשונה בפרשה, הידועה כ-א' מבית הנשיא, מגיבה על השידור: "אני יכולה רק לגחך על האדם הבזוי שהוא ועל השטות המניפולטיבית שיצאה מהפה שלו"
הסערה סביב ריאיון האנס משה קצב עוד לא שכחה: יומיים אחרי שידור הסרט "פרשת קצב – הדרמה המשפטית" ברשת 13, אורלי רביבו, הנפגעת הראשונה בפרשת קצב, הגיבה על שידורו. הסרט המדובר – ועצם פרסום ריאיון עם אנס מורשע שלא הודה במעשיו ולא לקח אחריות – גררו ביקורת רבה על רשת 13 והעורך האחראי רם לנדיס. בביקורת שפורסמה כאן אמש, למשל,כתב על החרפה הזו אבישי סלע: "משה קצב החליט לכתוב מחדש את הסיפור. אחרי שהמציאות הפכה אותו מאחד האנשים הכי חזקים במדינה לאדם מבוזה שהמיט חרפה על מוסד הנשיאות, הוא החליט להגיב בעזרת סרט מגמתי. גם אם האינטרס שלו ברור, מחריד שרשת 13 שיתפה פעולה עם המשחק הזה".
אף שאלה קשה לא נשאלה. משה קקצב (צילום מסך: רשת 13)
במסגרת ריאיון שערכה אורלי רביבו עם מיקי לויןמאתר TMI, נשאלה הנפגעת – שבמהלך הפרשה נודעה בתור א' מבית הנשיא – איך הרגישה בזמן שראתה את הסרט. "זה היה ברקע בזמן שקיפלתי כביסה ושטפתי את הבית, כך שלא ראיתי אחד לאחד", ענתה. "(הוא) לעולם לא יצליח להציל את עצמו מעצמו. מרוב שקרים ובדיות לא רואים את היער. האיש פסיכופת אמיתי שמספר לעצמו איזה סיפור בראש, אבל יודע שיש רק אמת אחת, רק אמת אחת, והיא נמצאת אצל כל המתלוננות. בהגדרה של המילה שקרן במילון, תמצאו את השם שלו".
לאחר מכן נשאלה רביבו על ידי לוין אם היא כועסת על הבמה שקיבל האנס ברשת 13, ואולי הפתיעה בתשובתה: "לא כועסת על הבמה שניתנה לו, מאחר שזה היה לי ברור שהוא יטביע את עצמו עמוק יותר בתוך עולם השקרים, המניפולציות וההתקרבנות המדומה שלו. אני יכולה רק לגחך על האדם הבזוי שהוא, ועל השטות המניפולטיבית שיצאה מהפה שלו. האיש הזה אובססיבי לתקשורת, לפוליטיקה, להתבוססות הזו בכל העולם שמאפיין את החיים האלו".
לבסוף לוין שאלה את רביבו אם עצם שידור הריאיון עם קצב,כמו גם הסדרה "אלף", הציפו בה מחדש את הנושא. "הפרשה הייתה והינה מאחורי מזה שנים רבות", ענתה רביבו, "עברו המון מים בנהר מאז, אך הסדרה כפי הנראה הביאה את ההתעסקות בנושא מחדש. תשתדלו לא להיזכר בי, ואותו תשתדלו למחוק מהתודעה הציבורית, ומהמרחב התקשורתי והקהילתי – הוא לא יותר מאשר אדם מסוכן מאוד, עבריין מורשע בעבירות מין קשות שישב בכלא". את הריאיון הקצר היא קינחה באזהרה נחרצת: "ראו הוזהרתם/ן, (הוא) נחש קוברה בעור רפוי של כבש".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תשדיר שירות לעבריין מין: הסרט על משה קצב הוא בושה לרשת 13
אפס חרטה? אפס של סרט. עבריין המין משה קצב (צילום מסך: רשת 13)
בלי אף עיתונאי שחתום על הסרט. בלי אף שאלה קשה. בלי להציג את הצד של קורבנותיו של משה קצב. הריאיון עם האיש שהמיט חרפת עולם על מוסד הנשיאות הוא סרט דוקו מביש וחסר אחריות מצד רשת 13. ולחשוב שזה הערוץ שרק לפני רגע הבטיח לנו "עיתונות חופשית"
בלי סיבה אמיתית ובלי הודעה מוקדמת, פרשת הנשיא קצב חזרה אלינו. הסיפור שטלטל את המדינה ונמשך חמש שנים ארוכות, זה שהחל מפגישה בין משה קצב ליועץ המשפטי לממשלה ונגמר בהכרעת דין דרמטית, שוב איתנו, 12 שנה לאחר שהנשיא לשעבר הורשע באונס.וכמו תמיד כשסיפורים כאלה צפים, זה קורה בגלל יותר מסיבה אחת. אפשר לייחס זאת ליחס המשתנה בחברה שלנו (ובחברה בכלל) לתקיפות מיניות, אפשר להגיד שהכל – כמו תמיד – קשור בצילה של ההפיכה המשטרית שמרחף מעל כל מה שקורה במדינה. בדצמבר רשת 13 כבר התכוונה לשדר ריאיון של סיוון כהן עם קצב לרגל צאת ספרו אך גנזה אותו בלחץ ציבורי, אבל לדעתי הטריגר העיקרי לשידור אתמול הייתה "אלף", הסדרה החדשה שמגוללת את הפרשה ועלתה בחודש שעבר ב"יס".
בכשרונה הרב, "אלף" הציפה מחדש את כל הצדדים של הסיפור המשוגע הזה, וכנראה גם פתחה מחדש כמה פצעים. כמעט חודש אחרי, וככל הנראה בעיתוי לא מקרי, הגיעה סוג של תגובה בפריים טיים של רשת 13. היא הגיעה בדמותו של הסרט הדוקומנטרי "פרשת קצב – הדרמה המשפטית", שמי שחתום עליו (כמפיק ועורך אחראי) הוא רם לנדס, מי ששימש בתפקידים בכירים בלא מעט כלי תקשורת גדולים. אף עיתונאי או יוצר דוקו לא חתם על הסרט. זה אומר לא מעט.
קשה להימנע מהתחושה שהסרט מגיע בתגובה לסדרה. "אלף" הצליחה מאוד, עוררה גלים וקיבלה ביקורות חיוביות ברובן. היא הזכירה לכולם את הסיפור האמיתי מאחורי פרשת קצב: מי היה הקורבן בסיפור ומי היה המקרבן. וזה, מה לעשות, מוציא את משה קצב מאוד לא טוב ומזכיר לכולנו שהנשיא השמיני של מדינת ישראל, מי שהיה אחד האנשים הכי חזקים במדינה, הורשע בתקיפה מינית והמסך הוסר מהדמות הצנועה והחסודה שהציג לציבור, והראה את פניו האמיתיות.כך נאלץ קצב לצאת מהצללים ולנסות לקבע את הנראטיב הנגדי.
וזה מה שקרה בסרט "פרשת קצב": כולו, מתחילתו ועד סופו, לקח את הצד של הנשיא לשעבר. בראש ובראשונה, גולת הכותרת החדשותית שיוצאת מהסרט היא האיש עצמו – קצב מדבר בערוץ טלוויזיה בפעם הראשונה מאז שהורשע. וכמו שאנחנו מכירים לא מעט ביצירה דוקומנטרית, לחשיפה יש מחיר – והפעם הוא מחיר כבד במיוחד.כי לסרט יש נראטיב ברור – נראטיב שבמסגרתו קצב הוא הקורבן.
אף שאלה קשה לא נשאלה. משה קקצב (צילום מסך: רשת 13)
כך, למשל, הסרט מתחיל בנובמבר 2005 – באותה הקלטה של אורלי רביבו (אז "א' מבית הנשיא") שבה היא כביכול סוחטת את קצב. מאוד חשובה כאן נקודת ההתחלה – כי היה משהו שקרה לפני הסיפור הזה ולא מופיע בו: התקיפות המיניות של קצב כלפי א' ולפניה כנראה גם של נשים נוספות. העולם, מבחינת הסרט, התחיל בנקודה שבה קצב הוא גורם סביל – זה שנסחט, זו שמגיעה אליו אישה (בגלל מה שהוגדר בסרט כ"רכילויות") ודורשת ממנו מאות אלפי שקלים.
זה לא שליוצרי הסרט העלומים אין זיכרון היסטורי. דווקא יש להם, אבל איכשהו הוא זוכר רק את הפרטים שנוחים לסיפור שקצב מנסה לספר: למשל, כששוב עולה באוב הבחירה שלו לנשיא המדינה בשנת 2000 על חשבונו של שמעון פרס ז"ל – והתגובות הקשות אליה מצד התקשורת. כן, שוב חזרנו ל"תשקורת העוינת", זו שלא סלחה לקצב על שניצח והחליטה למרר את חייו. ממש כמו טאלנט אחר של רשת 13, אבישי בן חיים, שוב מסופר הסיפור הישן והעתיק: קצב ניצח על אפם וחמתם של "האליטות", ורק בגלל זה סבל מה שסבל. לא בגלל הקטע הזניח הזה של תקיפות מיניות שיטתיות כלפי עובדות שלו.
לאורך כל הסרט, קצב ופרקליטו בזמן הפרשה, עו"ד ציון אמיר, שוטחים את הגרסה שלהם ללא הפרעה. הם אמנם יושבים מול המצלמה כמו מרואיינים, אבל אין מי שמראיין אותם. אין מי ששואל אותם שאלות קשות, שמעמת את הגרסה שלהם עם גרסה האמת. אין חקירה נגדית, רק מונולוגים שממשיכים את הקו הברור – קצב נרדף והמתלוננות משקרות. גם 12 שנה אחרי, אין על קצב גרם אחד של חרטה. אפילו לא ניסיון לחשוב מחדש. הפעם היחידה שבה הוא כן מתחרט – באופן מחליא – הוא הרגע שבו הוא "מצטער על הרגע שנכנס לפוליטיקה". סליחה שניצחתי.
החיים יפים בלי חקירה נגדית. עו"ד ציון אמיר (צילום מסך: רשת 13)
כדי לייצר מראית עין של הגינות, יש בסרט מרואיינים שמביאים את הגרסה האחרת – העיתונאי יובל יועז שכתב ספר על הפרשה ואירית באומהורן שהיתה אז בכירה בפרקליטות. גם הביקורת שלהם על קצב לא נוגעת בכלל לתקיפות המיניות שבהן הוא נחשד – אלא רק לחוסר העורמה שלו. החטא היחיד שלו, לפי הסיפור של הסרט, היה שלא חתם על עסקת הטיעון ו"יצא מזה".
שוב ושוב מדגיש הסרט כמה היועמ"ש והפרקליטות לא הצליחו להוכיח שום דבר, כמה הכל היה יכול להיגמר ב"סבא חיבוקי", אלמלא קצב היה מתעקש "לשמור על חפותו". כמו האנשים האלה ששואלים אותם מה החיסרון שלהם, והם עונים שהם פרפקציוניסטים; קצב "אשם" בזה שהיה נאמן לאמת שלו. לא בכך שהתייחס לגופן של נשים שעובדות אצלו כחפץ.
אבל למרות מה שמציגים בסרט, היה גם צד שני בסיפור. הצד של המתלוננות, של הנשים שנשארו בצל ובפחד במשך תקופה כה ארוכה. הן לא מופיעות בסרט בגופן. הפעם היחידה שבה שומעים את המתלוננות מדברות בגוף ראשון, זה במסיבת העיתונאים של רביבו אחרי ההחלטה להוציא אותה מן התיק – או בהקלטות המגמתיות שהוציאו אנשי הנשיא קצב. אחרי הסרט, בניסיון לעלה תאנה קצת מביך מבחינה של רשת 13, שודר סרט דוקומנטרי ישן של ענת גורן, שליווה את אורלי רביבו סביב הפרשה. מעין ניסיון להציג "צד שני", שלא באמת מכסה את ערוות הסרט הבעייתי שרשת 13 בחרה להציב בלב לוח המשדרים שלה.
כותב מחדש את הסיפור. משה קצב בעת השבעתו (צילום מסך: רשת 13)
וכן, יש קונטקסט ברור לסרט הזה. הוא לא נאמר מפורשות, אבל אפשר להבין אותו ברמזים ברורים שמפוזרים לאורך כל הסרט, והוא הנושא של מערכת המשפט. יש חוסר אמון אמיתי במערכת אכיפת החוק בימים האלה, כזה שיש מי (בעיקר בעולם הפוליטי, אבל לא רק) שדואגים לתדלק כדי לקדם את ההפיכה ולהחליש את בתי המשפט. הצגת קצב כקורבן משרתת לא רק אותו, אלא גם את האנשים שמשתמשים בפרשה כדי להוכיח ש"הכל מכור", שבית המשפט לא עושה צדק, שהפרקליטות טועה ומטעה, שהמשחק מעוות והוא נגדכם.
משה קצב החליט לכתוב מחדש את הסיפור. אחרי שהמציאות הפכה אותו מאחד האנשים הכי חזקים במדינה לאדם מבוזה שהמיט חרפה על מוסד הנשיאות, הוא החליט להגיב בעזרת סרט מגמתי. גם אם האינטרס שלו ברור, מחריד שרשת 13 שיתפה פעולה עם המשחק הזה. לאחרונה יצאו בחדשות 13 בקמפיין תחת הכותרת "עיתונות חופשית", כזו שמתיימרת להביא את הסיפור בלי מניפולציות. למרבה הצער, ברגע שהחדשות נגמרו, שודר סרט שכל כולו מניפולציה אחת גדולה – כזו שהופכת עבריין לקורבן, אנס לקדוש מעונה, שטן למלאך.העובדה היחידה שקצת משמחת בסיפור הלא קל הזה, הוא שהמציאות הייתה בסופו של דבר לצידן של המתלוננות. האמת היתה חזקה יותר מכל מי שמנסים לעוות אותה. גם מסרט דוקומנטרי מביש וחסר אחריות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"אלף" היא סדרה לא קלה לעיכול, אבל היא חובת צפייה לכולם
מטלטל וחובה לצפות. "אלף". צילום מסך Yes
המיני הסדרה החדשה של yes, העוסקת בריחוק מסוים בפרשת משה קצב, בהחלט איכותית ומעניינת - אבל מעל הכל, היא חשובה. כי לא משנה אם עברו הרבה שנים או אם כבר ראינו את מהפיכת מיטו, הסדרה הזו עדיין רלוונטית להיום יותר מתמיד. וזה בדיוק מה שעצוב
יש החלטה אחת ב-"אלף", הסדרה המדוברת של yes, שמסמלת המון: לכל הנפגעות יש שם. יש להן סיפור ברור, עם התחלה, אמצע וסוף. אבל נשיא המדינה הפיקטיבי מסתובב בסדרה כאשר אין לו שם. זה היפוך מוחלט מהמציאות האכזרית שהיתה נכונה לפרשת קצב בשעתה, שנועד אולי כדי להמחיש את הסיסמא שרצה לאחרונה סביב תוקפים מיניים – הבושה עברה צד. מי שבאמת היה צריך להתבייש ולהתכנס בפינה שלו היה מי שתקף, ולא מי שהותקף. "אלף" היא סדרה איכותית ומעניינת, אבל מעל הכל – היא באמת חשובה. כי יש בה בשורה לגבי הדרך שבא אנחנו רואים תקיפות מיניות, את התלונות שאחרי ואת האנשים שמעורבים בה, מכל הצדדים.
הסדרה היא יצירה של תמר מרום ואברהם שלום לוי (שגם משחק בסדרה את דמותו של אבינועם, היועץ הצמוד והממולח), יחד עם הבמאי מויש גולדברג (שכתב בסדרות כמו "פרשת השבוע" או "לאהוב את אנה"), ומבוססת על הספר "אשת סוד" של אודליה כרמון, שהיתה אחת מהנפגעות בפרשיית קצב. ובהתאם, הסדרה עוסקת – אמנם בפרפראזה אבל ברפרנס די ברור – בפרשת הנשיא קצב. קשה לשכוח את הפרשה שבסיומה נשיא המדינה נכנס לכלא על שורה של עבירות מין, ובראשן אונס, כלפי עובדות שהיו כפופות לו בבית הנשיא, אבל הזיכרון הזה מרגיש מוחשי יותר על המסך. כי המיני-סדרה מספרת את הסיפור מהצד של המתלוננות, יוצאת מהנראטיב שאנשיו של קצב כפו בזמן אמת על התקשורת, ובעיקר מגלה מה עובר על מתלוננות ברגע שהן מחליטות לעשות את המעשה האמיץ – ולצאת לאור.
הסיפור מלווה בתוכו לא מעט גיבורים/קורבנות של הפרשה: החל מהנשים שספגו הטרדות ואונס באופן קבוע מהנשיא, דרך היועץ שמערכת היחסים עם הנשיא גורמת לו לאבד את עצמו לדעת, ועד לאשתו שצריכה לסבול בשקט תחת איומים כבדים. אבל "אלף" מתחילה מהסיפור של אושרת מורנו, מקבילתה של אורלי רביבו (או כמו שהיתה מוכרת דאז, "א' מבית הנשיא"), צעירה שקיבלה הזדמנות לעבוד באחת הלשכות הכי חשובות בישראל, ומצאה את עצמה קורבן לאדם אכזר ובעל כוח שכופה את עצמו, ואז מטשטש את האמת.
דרך הסיפור של אושרת אנחנו מקבלים משל לקמפיין האכזרי שעוברות מתלוננות על פגיעה ותקיפה מינית, אז וגם כיום. הנפגעת הצעירה עוברת את כל הוייה דולורוזה – מהטענות שהיא שקרנית, דרך השמועות המכוערות שמדובר בנערת ליווי (כולל העיתונאים ששיתפו פעולה עם הספין הדוחה הזה), דרך בישול קלטת שבה נטען שהיא "סוחטת" אותו. מאחורי כל הסיפורים הללו, שהופצו בתקשורת בפרשיית קצב כדברי אלוהים חיים, מתגלים השקרים, חצאי האמיתות והמעטפת הכבדה שהגנה על קצב (או "הנשיא", במקרה שלנו).
מה שאפשר לראות בסדרה – באופן אמנותי, מבריק ואם להודות באמת, די כואב – זה איך השקר הצליח לנצח במשך תקופה מאוד ארוכה. איך מעטה הספינים והעבודה הממולחת של יועצים ועורכי דין הצליחו לשכנע רבים, כולל במערכת אכיפת חוק, שבפרפראזה על אדם חשוד אחר – "לא היה כלום כי אין כלום". בסוף, השקר אמנם הפסיד – אבל זה קרה בעיקר בגלל שקצב עצמו עשה מעשה טיפשי והחליט לותר על עסקת הטיעון המפנקת שהוצעה לו. אם היה חותם, האמת כנראה לא היתה מרימה את ראשה לעולם, והתוקף המיני עדיין היה מסתובב ביננו כאדם לגיטימי. כמו תוקפים מיניים רבים.
"אלף" היא סדרה לא קלה לעיכול. סצנות האונס מאוד גרפיות, ומסע הייסורים שעוברת אושרת מורנו כואב אפילו יותר. הקמפיין הפסיכולוגי הקשה שעברו כל המתלוננות, ההכפשה הדוחה שהן עברו – וגם ההתקפלות תחת הלחץ הבוטה והמאסיבי של אנשי קצב והחבורה שסובבת אותם. זו סדרה עצובה, כי היא מראה איך קורבנות תקיפה מינית למעשה מותקפים פעמיים – פעם בחדר הסגור, ופעם לעין כל. וכמה מעטים הם המקרים שבהם הצדק נעשה עד הסוף, וכמה פעמים – בלי שאנחנו אפילו יודעים – התוקפים הצליחו להערים, לנצח ולהתחמק מעונש.
יעקב זדה-דניאל, אחד הכוחות העולים בתחום המשחק בשנים האחרונות – מי ששיחק גם ב"קרתגו" של רשף לוי וגם ב"רוחות ביירות" של ליאור רז ואבי יששכרוף – מגלם את הנשיא, ועושה עבודה מדהימה ומלחיצה. גם נלי מירה רובין, שחקנית אלמונית עד כה, פורצת עם עבודה מצוינת בתפקיד אושרת; ולנה פרייפלד מבריקה גם היא בתור יאנה, החוקרת הנמרצת שבסופו של דבר מצליחה לנצח למרות כל הקשיים.
למעשה, הסדרה עושה ב-2023 את מה שהיה צריך להיעשות כבר ב-2006, ונותנת קול למתלוננות. הסדרה נותנת את הכבוד לגרסה שלהן, ולא מרככת את הקושי והייסורים שבבחירה להתלונן – בטח עוד נגד האזרח מספר אחת. תלונות על תקיפה מינית הן סיוט לכל מי שבוחר/ת לדבר; המתלוננות נתקלות בחומה של חוסר אמון, של הכפשות, של טענות לשקרים. יגידו שהן אינטרסנטיות ושקרניות וימצאו כל סתירה קטנה בעדות רק כדי לפורר את האדם על דוכן עדים. ומול כל זה קיים הפיתוי הגדול לשתוק, לחיים השקטים, להישאר בחושך. לא להוציא את האמת לאור, כי הדרך גם ככה ארוכה, והרבה יותר נוח בפינה שלך.
"אלף" נותנת הצצה קטנה לעולם של המתלוננות; היא עושה זאת בכישרון רב, ובעיקר מראה כמה עבודה יש לנו בחיים האמיתיים כדי לתקן את המערכת המעוותת שנוצרה לטיפל בתקיפות מיניות, והתלונות עליהן. ההמחשה הכואבת שהיא מציגה לפרשה המדממת מהעבר הפכה אותה לרלוונטית גם כיום, במיוחד היום, יותר מתמיד.
ששת הפרקים של "אלף" זמינים ב-yes, שני הפרקים הראשונים זמינים ביוטיוב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: את הסדרה הכי מדוברת והכי חשובה של התקופה
סטופ. "אלף". צילום: פוסטר הסדרה, yes
"אלף" של yes גוללת את סיפורי ההטרדות של נשיא המדינה לשעבר משה קצב - סיפורים שאולי קראתם או שמעתם לא פעם, אבל פתאום לראות את זה מומחז על המסך הופך את הכל לשונה, מטלטל ומצמית. ובעיקר, מעציב עד כמה שזה רלוונטי
קשה לומר שהדחקנו את סיפורו הנורא של משה קצב, הנשיא לשעבר והאנס המורשע. אבל גם קשה לומר שבאמת התמודדנו עם ההשלכות שלו. אחרי הכל, גם אחרי מהפיכת מיטו אייל גולן הוא האמן הכי מושמע במדינה, חברות הנערים מקפריסין עדיין מסתובבת חופשי ותרבות האונס רחוקה מלהתפוגג. אפילו ברמה התרבותית, זה מטורף שכמעט ולא נגענו בסיפורו של הנשיא שם היה אנס.
המיני סדרה המושקעת "אלף" של yes משנה את זה, עם סקירה פיקטיבית (אך מבוססת על הסיפורים האמיתיים, כפי שנגללו בספרה של אודליה כרמון, "אשת סוד") של סיפורו של קצב. הנשיא בסדרה לא מקבל שם, אורלי רביבו (שנודעה בתור "א' מבית הנשיא") מהווה השראה לדמות בשם אושרת, אבל קווי העלילה יספקו לכם תחושת דה זה וו קשה לאירועים שרק קראתם עליהם בעיתונים, ואחרי שתסיימו את ששת הפרקים (שעוברים מהר מהצפוי) תוכלו לרוץ לויקיפדיה, ולראות שהשמות אולי הוחלפו, אבל הסדרה לא ניצלה יותר מדי את החופש היצירתי.
הסדרה שנוצרה על ידי אברהם שלום-לוי, תמר מרום, מויש גולדברג ועינת זילבר-דמארי מצליחה בעזרת קאסט נהדר לייצר תחושה מלחיצה שהולמת לאווירת המותחן. יעקב זדה-דניאל ("פאודה") מגלם באופן מלחיץ וריאליסטי כאחד את הנשיא, וצוות השחקניות שמולו מבטא את הדמויות בלי שיפוט, ועם המון אנושיות. ולמרות שעבר לא מעט זמן מאז האירועים המתוארים, ומאז הנשיא קצב עצמו הורשע, אבל הנושא בו הסדרה עוסקת – אשמת התוקפים – נשאר רלוונטי מתמיד, והאירוע הטלוויזיוני הזה מצליח להעביר את הרוח הזו בשלמות. קשה להגיד שזו צפייה מהנה, אבל לכל הפחות זו צפיית חובה.
ששת פרקי "אלף" זמינים במלואים ב-yes. שני הפרקים הראשונים ביוטיוב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הכל כלול: סיון כהן ורשת 13 בשירות VIP לנרמול שחיתות ופשע
משה קצב (צילום: שאטרסטוק)
ראיון עם האנס המורשע משה קצב הוא עוד נקודת שפל עיתונאית של רשת 13, אבל עיתונות כבר מזמן לא מעניינת את תוכניות האקטואליה בערוצי הטייקונים. לתקשורת המסחרית יש תפקיד חדש לגמרי והיא ממלאת אותו בהצטיינות. מי שעדיין צופה בה משתף עם זה פעולה
לא נותרו מילים כדי לתאר את גודל החרפה המקצועית שהמיטו על עצמם רשת 13 וסיון כהן סבן עם הכרזתם החגיגית על הראיון הצפוי עם האנס משה קצב. לא נותרה גם סיבה לומר דבר. העיתונות המשודרת בישראל כבר מזמן שברה כל תחתית אפשרית של כל חבית אפשרית, בגדה בכל עקרונות המקצוע ומועלת בתפקידה ובאמון הציבור מדי ערב. באמת שאין טעם להיות מופתעים ומזועזעים בכל פעם מחדש. זה הסטנדרט עכשיו. הכל למכירה. הכל בשביל הרייטינג. הכל למען הטראפיק. הכל כלול.
מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה כבר נרמלו כאן את אחד הפוליטיקאים הגזעניים והקיקיוניים ביותר שדרכו אי פעם באולם מליאת הכנסת, הפכו אותו לכוכב טלוויזיה ענק ונתנו רוח גבית עוצמתית לקמפיין הבחירות שהציב אותו בעמדה מצוינת לחסל את זכויות האדם בישראל, כך שראיון עם נשיא מדינה שהורשע באונס תוך מילוי תפקידו הרם ומעולם לא הביע חרטה על מעשיו – באמת קטן עליהם. תגידו תודה שהם עוד לא הביאו לכם את יגאל עמיר לתוך הפרצוף בפריים טיים, כי אתם הרי יודעים שגם זו רק שאלה של זמן.
נקודת השפל הנוכחית עמוקה ומצחינה אף יותר:לפי הדיווח של דוד ורטהיים ב"וואלה! ברנז'ה", קיבל עורך דינו של קצב, ציון אמיר, את הזכות לצפות בראיון טרם שידורו. הסכמה כזאת מושגת בדרך כלל רק כשהערוץ המשדר זקוק לראיון יותר מהמרואיין עצמו. ברשת 13 הבהירו כי לעורך דינו של האסיר לשעבר לא תינתן זכות וטו ולא תהיה לו השפעה על התוצר הסופי, ואפשר גם להאמין להם אם רוצים להאמין לאנשים שחתומים על חדשות 13. בכל מקרה זה מסריח מייאוש ומאובדן עשתונות ערכי ומקצועי.
אין שום סיבה סבירה בעולם לראיין אדם שהשתמש במעמדו הרם כדי לפגוע מינית בנשים הכפופות לו ומעולם לא הביע על כך חרטה. אפילו הבעת חרטה, אם ישמיע בראיון משהו שקרוב לזה, אינה סיבה להעניק לו זמן מסך ממושך בפריים טיים. לראיון כזה יהיה אפס ערך עיתונאי. אולי אפילו ערך עיתונאי שלילי. אנחנו לא רוצים ולא צריכים לשמוע את "השאלות הקשות" כשאין למרואיין גרם של כוונה להשיב עליהן, וכל מטרתו היא נרמול חזרתו לחיים הציבוריים והתנערות מהקלון שדבק בו אחרי שביזה את המדינה במעשיו והרס את חייהן של הנפגעות. וכמה שבערוצים המסחריים אוהבים לנרמל.
ברשת מתגאים בכך שנשיא המדינה לשעבר, משה קצב שהורשע בין היתר בשתי עבירות אונס – יתראיין לתוכנית של סיון כהן ״רגע האמת״. לא מבין למה הוא לא בחר בדרוקר, יונית או אילנה דיין
עוד יהיו נקודות שפל נוספות ועמוקות יותר. ראיון עם האנס המתקרבן שגר שנים רבות מדי בבית הנשיא ידביק בקלונו גם את הערוץ המשדר וגם את המראיינת, אבל התקשורת המשודרת בישראל כבר מזמן לא עוסקת בעיתונות, ולכן פשיטת הרגל המקצועית ואובדן האמון הציבורי גם לא מאוד מטרידים את מנהליה ובעליה. להפך, ככל שהתקשורת מתרחקת יותר מערכים עיתונאיים בסיסיים, כך קל יותר לשלוט בה ולתמרן אותה לצרכי נרמול מעשי עבריינות ושחיתות מכל הסוגים.
זאת אינה תחזית קודרת. זה קורה בשנים האחרונות בקצב גובר. ראש ממשלה עם כתב אישום, כוכבי פופ וכדורגל ששכבו עם קטינות, אנשי ציבור שסרחו ומשרכים את דרכם חזרה לזירה, רק תביאו וננרמל לכם את זה. תוכניות האקטואליה של ערוצי הטייקונים מספקות את שירות ה-VIP הזה ביד רחבה ונדיבה, ואין סיבה שיעצרו דווקא במשה קצב, כי תפקידן הוא לשרת את מוקדי הכוח ולטשטש את הציבור. מי שעדיין צופה בערוץ 13 (וערוץ 12 אפילו טוב יותר בנרמול שחיתות ופשע) משתף עם זה פעולה בעל כורחו. התנגדות מתחילה בפעולה פשוטה: אל תצפו בערוצים האלה ששופכים לכם מדי ערב זבל רעיל בסלון. בשביל זה יש לכם נטפליקס.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![החיים יפים בלי חקירה נגדית. עו"ד ציון אמיר (צילום מסך: רשת 13)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2023/06/amir.jpg "החיים יפים בלי חקירה נגדית. עו"ד ציון אמיר (צילום מסך: רשת 13)")
