>>נויה סולהיא קיסרית הבלוז של ישראל, עם קול נדיר, עמוק ושחור שבא מהקרביים כאילו בקעה הישר מהמיסיסיפי. לאחר הופעות רבות בארץ ובעולם, היא חוזרת לשפה העברית עם "הללויה", סינגל חדש, קרוב וחשוף במיוחד, שיר של תודה, אור ואמונה, שנכתב מתוך מסע אישי עמוק ומהגעגוע לאמה שנפטרה לאחרונה. ב-18.12 היא תופיע בקפה סול הבאר שבעי במסגרת פסטיבל ספוט לייט.אתם רוצים להיות שם.

>> חם במתחם: 7 מתחמי התרבות והבילוי הכי לוהטים בתל אביב
>> אנחנו צריכים תקווה בכמויות של דיסני // אלי ביז'אווי // טור אישי

בפעם הראשונה ששמעתי בלוז הייתי נערה. מצאתי תקליט ישן של בסי סמית', מלא שריטות ורעשים, ושמעתי את "Empty Bed Blues". לא הבנתי למה אני מקשיבה, אבל זה הרגיש מוכר. כאילו משהו בי חי שם פעם. מאז אני יודעת שהבלוז לא הגיע אלי במקרה. הוא הזכיר לי מי אני גם הרבה לפני שידעתי.

כשגיליתי שאני יכולה לשיר ולא רק להשמיע צלילים, נפתח בי חלון חדש. לא אהבתי את הקול שלי כשדיברתי, אבל כשהתחלתי לשיר הרגשתי שאני סוף סוף שומעת את הנשמה שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את עצמי באמת. זה לימד אותי מוסר השכל ראשון: כדי לאהוב אחרים, צריך קודם לשמוע את הלב שלך.

הדרך שלי כזמרת התחילה במהירות: השיר הראשון שהעליתי לרדיו קיבל אהבה גדולה ופתח לי דלת שלא ידעתי שקיימת. הופעתי בפסטיבלי בלוז וג׳אז, וב־2018 ייצגתי את ישראל בתחרות עולמית בממפיס. שם עמדתי, בעיר של ענקים, והבנתי מוסר השכל נוסף: את לא צריכה להוכיח שאת שווה. את רק צריכה להיות מי שאת באמת.

ואז החיים השתנו: אמא שלי חלתה והלכה לעולם אחר. זה רגע שמסדר את כל מה שחשבת שחשוב. ממנה קיבלתי את הלב הגדול שלי. לתת. לעזור. לאהוב. היא לימדה אותי שעוצמה היא לא להיראות חזקה, אלא להישאר טובה גם כשהלב נשבר. זה היה מוסר ההשכל השלישי, אולי החשוב ביותר: הזמן קצר, והדרך היחידה לנצח בו היא אהבה.

כל השנים האלה של מוזיקה, במות, כאב, קהל, בתי חולים, יצירה ושקט לימדו אותי דבר אחד שאני רוצה להגיד לעולם: אין לנו כלום חוץ מהרגע הזה. לא ההיסטוריה ולא הפחדים יישארו. רק הלב שנתתם. אז תהיו טובים זה לזה. תאהבו. תחבקו. תחיו. כי בסופו של דבר כולנו הולכים מפה, אבל הטוב שהשארנו ממשיך לחיות.

• יוצרים כותבים
• טור אישי
• מוזיקה ישראלית
• בלוז
• סול

זה לא נדיר בימינו למצוא אמן בעל שם יחיד. ואם אודה באמת, היו אלו הראפרים שהפכו את תעלול שם הבמה הזה לקצת מאוס. היומרה של לקרוא לעצמך רק בשם בודד הפכה לנחלת הכלל, וכנראה שמדונה או פרינס לקחו סיכון יותר אמיץ בבחירת שמם מאשר דרייק. לפני שכל ראפר נתן לעצמו שם, רק מעטים הרשו לעצמם להעז מספיק כדי להגדיר את עצמם במילה אחת. דיאנג'לו הגיע דווקא אחרי הראפרים – למעשה, הוא היה אחד מאמני ה-R&B וסול הראשונים שגדלו על ז'אנר ההיפ הופ, ושאבו ממנו השראה – אבל כשמייקל יוג'ין ארצ'ר בחר להפוך לדיאנג'לו, לא היה לזה סאונד של ראפר. היה לזה סאונד של אגדה.
>>הקסם השחור: המוזיקה היא שכבה רוחנית שבה אנחנו יכולים לחיות יחד

האגדה הזו, כמו אגדות מוזיקליות רבות, כוללת גם סמים, אלכוהול, חוסר ביטחון מצמית וסיום מוקדם מדי שהגיע בהפתעה אמש, עם הבשורה על מותו של האגדה בגיל 51 מסרטן. אך יותר מכל הצרות, ההיעלמויות והמסתורין סביב דמותו, האגדה הזו היא על נשמה. דיאנג'לו עצמו סלד מהמונח "ניו סול", שנטבע על ידי המנהל שלו דאז, אבל קשה להגיד שהוא לא מגדיר באופן מושלם את המוזיקה שהיוצר המבריק הזה הביא. זו הייתה אותה נשמה שפעמה במוזיקה של מרווין גיי, קרטיס מייפילד, סטיבי וונדר ופרינס, אותה נשמה שהרעידה (ואז הבעירה) את המיתרים של ג'ימי הנדריקס, חשמלה את הפרלמנט פ'אנקדליקס והכתה בדיוק על הוואן של ג'יימס בראון. אותה נשמה אחת, רק חדשה לגמרי.

זו גם היתה לב הבעיה שלו – הוא היה נשמה ישנה בעולם מודרני. אדם שקידש מוזיקליות מול תעשייה שקידשה מוצר. ואכן, ההצלחה הגדולה ביותר שלו רבצה מעליו כמו קללה, עם אותו קליפ עירום אייקוני שעיצב את דעת הקהל עליו ככוכב פופ סקסי חדש, בעוד שהוא בכלל היה ישות מוזיקלית בכל רמ"ח אבריו. גאון שנכלא בגוף של MTV. ההצלחה הזו גרמה לו להסתחרר לעבר 14 שנות בצורת, ורק כשחזר ב-2014 זכה ליחס הראוי לו – כמשיח של מוזיקה שחורה, אמן עם הילה כמעט רוחנית סביב התחושות שהוא מספק לאנשים. אגדה עוד בחייו, בזמן אמת.

הסיפור אכן תרם לאגדה, אבל הוא לא מה שבאמת בנה אותה. אחרי שמסננים את הדרמה, החיפצון ואפילו הקול המלאכי, נשאר מוזיקאי פורץ דרך, מלחין ויוצר ששינה את המוזיקה המודרנית. הוא היה המוזיקאי שעיוות את מקצבי התופים של ה-R&B, שיבש את תזמון מכות התוף הרכות, ויצר סאונד מעושן שמהדהד במוזיקה המודרנית עד היום. חשבתם שהגיטרות הלא מכוונות של הגראנג' היה הדבר הכי משפיע שנוצר בניינטיז? דה וויקנד לא היה נשמע אותו הדבר בלעדיו, וכך גם הביטים של קנדריק לאמר. האינטיליגנציה המוזיקלית שלו היתה מורכבת, אך הוגשה בפשטות. מהלכי אקורדים ג'אזיסטים שנמסים לתוך צלילי באס חם, אפרו-ביט מפעפע עם אנרגיית היפ הופ, פסיכדליה שזורמת בעורקי שירי אהבה מתקתקים. אלכימיה של מוזיקה שחורה שלא רק שוברת גבולות, אלא פורמת את ה-DNA של המוזיקה לרסיסים, ומאחדת לשם אחד.

3 אלבומים אולפן,חופן שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, אינספור הופעות חיות שרק חלקם שרדו כבוטלגים ביוטיוב. לא הרבה מוזיקה, אבל כל פיסה ממנה היא פנינה אמתית. את האימפקט של דיאנג'לו על מוזיקה, על מוזיקאים ועל איך שאנחנו מכילים מוזיקה מורכבת אי אפשר לאמוד במספרים. זה כבר חומר לאגדות. והאגדה הזו עוד לא נגמרה, למרות שחייו נגמרו. גם היום מישהו ילחץ פליי על "Voodoo" ויכיר את האמן האהוב עליו. גם בעוד 20 שנה מישהי תביט לראשונה בעיני אהבת חייה לצלילי "Really Love". גם בעוד 50 שנה בני אדם יעשו תינוקות לצלילי "Untitled (How Does It Feel)". ככה זה עם אגדות – הן נשארות הרבה אחרי שהאדם שיצר אותן הלך.

• מוזיקה
• דיאנג'לו
• הספד
• ארנ'בי
• סול

חדשות נהדרות לחובבי המוזיקה: אתם הולכים לקבל חתיכת דוקומנטרי מעניין. אמש (21.9), בדיוק ביום שהשיר הכי מפורסם שלהם זוכר, הוכרז כי להקת Earth, Wind & Fire תזכה לדוקומנטרי שיבויים על ידי לא אחר מאשר אמיר "קווסטלאב" ת'ומפסון, מתופף להקת הרוטס, חנון מוזיקה והחל מלפני 3 שנים, גם בימאי דוקומנטרי זוכה אוסקר.

>>

הדוקומנטרי, שצפוי לצאת במהלך 2025, יסקור את ההיסטוריה הייחודית של אחת מלהקות הפופ השחורות הכי מצליחות באמריקה, ויסקור את ההשפעה המוזיקלית והתרבותית, לצד גוף העבודה המאסיבי שלהם, עם גישה בלעדית לחומרי ארכיון ויזואלים ומוזיקלים בלעדיין, שניתנו על ידי יורשיו של מייסד הלהקה מוריס וייט, ושאר חברי הלהקה הנותרים.

את הדוקו הזה יוביל, כאמור, האוטוריקה הבכיר ביותר למוזיקה שחורה בעידן המודרני, הניל דגראסי טייסון של המוזיקה השחורה – קווסטלאב, שסרטו "קיץ של אהבה" זיכה אותו באוסקר לדוקומנטרי הטוב ביותר לפני 3 שנים, אבל לא מספיק אנשים זוכרים את זה כי דקה לפני שזכה, וויל סמית' הוריד כאפה לכריס רוק. קווסטלאב, בכל אופן, יזכה לספר על אחת מהלהקות הגדולות של דורם, אשר היתה בעלת השפעה מהותית על כל הקהילה האפרו-אמריקאית. על הסרט הזה יעבוד המוזיקאי במקביל לסרט נוסף על אייקונים מוזיקלים שחורים – Sly and the Family Stone – שצפוי לצאת עוד השנה.

"בהיותי מוטבל בנהר השמחה האפרוצנטרי של מפעל הלהיטים הזה, למדתי עליהם, למדתי עלינו והכי חשוב, למדתי וגיליתי מחדש את עצמי בתהליך", כתב קווסטלאב בהצהרה בה הכריז על הפרויקט. "אני כל כך נלהב להיות חלק מהתהליך של שימור סיפור חיובי אך פגיע ואמיתי של סול, אנושיות ומאבק". ובהתייחס לאופן שבו האמן כותב ויוצר על מוזיקה, יש המון למה לחכות.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• קווסטלאב
• סול
• דוקומנטרי

>> "Soul Train" הייתה תוכנית טלוויזיה ששודרה משיקגו לכל רחבי ארצות הברית בין 1971 ל-2006, ובמרכזה הופעות של אמני דיסקו-פ'אנק, אר'אנ'בי והיפ הופ שחורים, וריקודי זוגות מהפנטים של צעירים שחורים עם ביצועים מרהיבים לצליליהם שמככבים ביוטיוב עד ימינו אנו. "Soul Train" הוא גם ליין מסיבות תל אביבי בהשראתה, ואם אתם קוראים את השורות האלה בסופ"ש אז הגעתם בדיוק בזמן.

>> אם כבר חוגגים: 16 מסיבות הפורים הכי טובות בתל אביב
>> העיר של אלעד רון: חנות הדיסקים של האליל ומה קשור יצחק שדה

במהלך פורים (יום שבת, 23.3,בארט קלאב) יחגוג די.ג'יי אלעד רון, יחד עם די.ג'יי אור הקטן, עשור לליין המסיבות הייחודי הזה, שמתקיים פעם בשנה בפורים וכולל תחפושות דיסקו ברוח התקופה והמון המון דיסקו-סול-פ'אנק לנשמה. ביקשנו מהם לארגן פלייליסט שיכניס את כולנו לאווירה, והנה הוא לפניכם. (אזהרת המערכת: עשוי לגרום לתזוזות בוטי בלתי רצוניות).

הבחירות של אלעד רון

Fatback band – Party Time
את דיסק האוסף של הלהקה רכשתי בשנת 2000 בחנות של אילן בן שחר ובהמלצתו (מהטופ 5 מקומות). בהמשך אספתי את תקליטיה 45' הישנים יותר שלהם, קטעים פחות "אפויים" שלא הופיעו בדיסק, הרבה יותר מחוספסים ומלוכלכים, ואותם מנגן במסיבות סול טריין.

Rick James – Give it to Me
שיר שהפך מזוהה עם המסיבות לאחר ששולב בקליפ מהמסיבה הראשונה ב-2014. דיסקו מלוכלך וחושני שתמיד נותן לרחבה טוויסט.

Instant Funk – I Got My Mind Made Up
הסמפול הפותח המוכר מ"דה לה סול" ממשיך לפצצת דיסקו פ'אנק שלא מותירה אף אחת אדישה. פארטי סטרטר, בוטי שייקר.

Curtis Blow – The Breaks
השיר הזה הולך איתי בערך מאז שהתחלתי לנגן בעיר. תקליט מושלם לחובבי סקרצ'ים, הפתיחה הזו של "קלאפ יור האנדס" השפיעה עלי יותר ממה שחשבתי (אני מתחיל את רוב הרמיקסים שלי באקפלה) זה פשוט תקליט מנצח מהתקופה שבה האולד סקול באמת היה אולד.

T Connection – Groove to Get Down
עוד להקה אהובה האחראית להמנוני דיסקו פ'אנק שהיו פופולריים בפרדייז ג'אראג'. פ'אנק שבור ואנרגטי שסומפל לקטע ברייקביט שהייתי מנגן בטי-ברייק, מושלם לבי-בויז ופליי גירלז שיש לנו בשפע בסול טריין, וגם מעולה לסול טריין ליין עצמו.

הבחירות של אור הקטן (אור גלעד)

Bobby Byrd – I Know You Got Soul
אני יודע שיש לכם סול, אחרת לא הייתם מגיעים לסול טריין.
הרבה מההיכרות שלי עם עולם הפ׳אנק והגרוב מגיעה מחפירות אחרי סימפולים של שירי היפ הופ, וכך את השיר הזה למשל הכרתי דרך הקלאסיקה של אריק בי & ראקים. מי שהיה בסול טריין ליין בשנה שעברה כשהשיר הזה נחת, בוודאי עוד זוכר את הטירוף.

James Brown – Sex Machine
ההופעה הראשונה שלי מול קהל הייתה בכלל תחרות של דיג׳יים על פטיפונים, שם השתמשתי בשני תקליטים של השיר כדי להכפיל ולעשות סקראצ׳ים על החצוצרות שפותחות את השיר. אז לשיר הזה תמיד שמורה פינה חמה אצלי בלב, ובכלל – כשג׳יימס בראון צועק עליך get up get on up אין מצב שאת/ה נשארים מחוץ לרחבה.

Dee Lite – Groove is in the heart
להיט הענק מה-90s של ההרכב די-לייט עם הגרוב המדבק. את חלק מהאנשים יתפוס הבייסליין השאול מהרבי הנקוק, אחרים אולי ישרקו את השריקה העולה והיורדת, בתור מעריץ טרייב קולד קווסט – אני אישית כמובן מחכה תמיד לוורס של קיו-טיפ. אל תפספסו את הקליפ הטריפי!

Will Smith – Gettin' Jiggy Wit It
בסוף שנות ה-90 וויל סמית׳ היה בלתי ניתן לעצירה אחרי סדרת טלוויזיה בכיכובו ולהיטים שנחתו בזה אחר זה. סמית׳ תמיד ידע בתור אומן מיינסטרים ענק לשלב את אבות המזון המוזיקליים הפ׳אנקיים שלו – בין אם זה הסימפול של The Whispers – And The Beat Goes On ב-Miami או הסימפול של Forget Me Nots בשיר הנושא של Men In Black, ואפילו הקדיש פרק מחווה לתוכנית ״סול טריין״ בסדרה שלו ״הנסיך המדליק מבל אייר״, שם כל המשפחה התארחה בתוכנית, והריקוד האייקוני של קרלטון קיבל סוף סוף את הבמה המכובדת הראויה לו. בחרתי את Gettin Jiggy Wit It שמסמפל את He's The Greatest Dancer של Sister Sledge ונפתח עם סולו צ׳ירפ סקראץ׳, טכניקה שהמציא שותפו המוזיקלי הדיג׳יי והמפיק Jazzy Jeff האגדי.

Stevie Wonder – Sir Duke
קלאסיקת הפ׳אנק העל-זמנית (שהיא בכלל מחווה לענקי הג׳אז שסטיבי אהב) עדיין מעלה חיוך וריקוד בלתי נשלט גם אחרי כמעט 50 שנה. מוזיקה היא שפה שכולנו מבינים.

• ❤ תרבות
• מסיבות בתל אביב
• דיסקו
• סול
• ריקודים
• פורים

וותיקי הקלאברים בעיר וודאי זוכרים את אלעד רון, שנהג לסובב לנו תקליטים עוד לפני שתקליטים חזרו למודה. עוד ב-2002 הוא זכה בתחרות הדי.ג'יים DMC המקומית, ומאז לא הביט אחורה מבלי לשלוף איזה תקליט רקיד. אבל אם תשאלו אותו עכשיו, בשנתיים האחרונות הוא בכלל ELADO, חבר הלייבל הניו יורקי הנחשב Razor-N-Tape שמתקלט בפסטיבלים ברחבי העולם, וממש עכשיו מתכנן נסיעה לברזיל לסבב הופעות שכולל ספינה. אתם לא מופיעים על ספינה. במהלך פורים (יום שבת, 23.3,בארט קלאב) אלעד יחגוג עשור לליין המסיבות Soul Train, שמתקיימת פעם בשנה בפורים בהשראת תוכנית הדיסקו-פ'אנק המיתולוגית, יחד עם די.ג'יי אור הקטן.

>>העיר של אורי צור (טרוטריה מקומית): סיר קציצות מטורף וקפה שזחלתי בו על הרצפה
>>העיר של אזולי בר: האחים אזולאי במילואים. בנות הזוג על זה

1. הבן של הסורי

רחוב נג'ארה הוא בועה של שלווה באמצע כל הבלגן. בימים נדירים שאני רוצה להרגיש קצת בחופש אני אוכל פה חומוס בבוקר. כאן שכנו המועדונים שגדלתי בהם, כמו אלנבי 58 והגולם. וגם המנזר ששרד. מלון קטן. כאן היה גם פאב הבונהם בתקופה שהיה פה רוקנרול. עדיין נותרו פה כמה פאבים מפעם, ויש פה שאריות מהרוקנרול של הניינטיז. אה וגם אחלה חומוס.
הלל הזקן 10, פינת נג'ארה

2. אדמונד קפה

אחרי שסילקו אותם מהחצר ביהודה הלוי הם נדדו לכאן. מה קשור יצחק שדה? אז זהו, שלכאן מגיעים כדי לעבוד בשקט בלי לפגוש את כל העולם. הקטע הוא שעוד אנשים חושבים ככה, וכבר פוגשים פה לפחות חצי עולם. מזל שהם עברו ולא סגרו, כי אין תחליף למקושקשת בתי מלון והטוסט אבוקדו טחינה שלהם.
יצחק שדה 32

3.אורבניקו

גנבו לי כבר 7 זוגות אופניים חשמליים. אני קונה משהו יד שניה מעפן בידיעה שזה זמני, עד הגניבה הבאה. בפעם האחרונה קניתי חדשים, אז תוך 3 חודשים גנבו לי את הגלגלים. תמיד אני מגיע אליהם, והם מצליחים לאלתר לי משהו. אתמול עשו לי הכלאה בין שני זוגות עם החלקים ששרדו ולא ביקשו על זה תשלום. צדיקים אורבניים.
רוטשילד 119

4. חנות הדיסקים של אילן בן שחר

אבן גבירול. נגד כל חוקי הטבע, חנות דיסקים שעדיין קיימת ומוכרים בה דיסקים, וגם תקליטים. כילד הייתי מעריץ מטורף של אילן בן שחר. אבא שלי פעם הביא לי ממנו חתימה. הייתי מקליט את כל התכניות שלו ועושה חיקויים שלו בבית הספר. הפעם הראשונה שבה ראיתי אותו בחנות, בשר ודם וללא משקפי השמש היתה התרגשות גדולה של ילד שפוגש את האליל שלו. קניתי אצלו הרבה מהדיסקים שהתחילו לי את אוסף הפ'אנק. הוא עדיין שם, מוכר בחנות, עם ידע וסבלנות וחוויית קנייה שאי אפשר למצוא באינטרנט. חשוב לשמר את המוסד הזה.
אבן גבירול 154

5. Barber&Shop

שי בן שבת, הספר שלי כבר מלא שנים יושב שם עוד לפני שלוינסקי נהיה טרנד. דיג'יי בעברו, אז תמיד בחנות יש מוזיקת קלאב נוסטלגית מימי גלובל אנדרגראונד והטראנס המוקדם בווליום של מסיבה באמצע היום. שיחות פילוסופיות כמו שצריך להיות עם הספר שלך, והיכולת שלו להרגיש באיזה מוד אתה בחיים ולפי זה להתאים לך את התספורת.
מרחביה 6

מקום לא אהוב בעיר

המגרש הגדול והריק בלינקולן מול התחתית (שזה עוד מקום אהוב וחשוב). למה שלא תרימו שם רמפה לסקייטרים? רחבה לבי בויז? דשא לפיקניקים? אולי אפילו מיני לונה פארק בכניסה חופשית עם מתקנים לילדים כמו שראיתי בכל מיני ערים באירופה? כי חייבים כזה בעיר בכל מקרה. רק לא עוד מגרש חניה, פליזזזז.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מיד אחרי פרוץ המלחמה ברחנו כל המשפחה לברצלונה. לקראת סוף השהות שם ויותר מחודש אחרי שהכל התחיל, הרשיתי לעצמי בפעם הראשונה ללכת לאירוע תרבותי. זה היה פסטיבל עם קוואנטיק, דיג'יי ספינה, ג'אנגל בראדרז וכל מיני פינוקי אולד סקול. ממש הרגשתי איך מוזיקה חמה וחיובית והחוויה של לרקוד לצד אנשים שמחים והנורמליות הזו פתאום, מרפאה לי את הנשמה.

2. איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Minoas Cirillo & Timothée Toussaint – Love Yourself Accept Yourself. נתקלתי בשיר הזה בשיא הבלגן, כשאני בברצלונה מנהל מלחמות הסברה עם עוקבים, חברים וקולגות שלי מהעולם. הגבתי ללא חשבון בפוסטים של דיג'ייז וחברים כשאני כמעט לבד בתוך עדר שטוף שנאה. ידעתי שאשלם על זה מחיר, ואכן שילמתי, ניסו להשתיק אותי אבל המשכתי. והשיר הזה בא לחזק בתזמון מושלם.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני תרמתי לאחרונה לחבר'ה שאחראים לקמפיין "אתה הראש אתה אשם". ממליץ לתרום לכל ארגון שמקדם מחאה נגד הממשלה.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האיש המבוגר שהולך יחף ברחבי העיר, וכל המלצרים והמלצריות ששומרים על קור רוח וסבלנות גם מול לקוחות מעצבנים. אני מעריץ אתכם!

5. מה יהיה?
העם הזה מדהים. בסוף חייב להיות טוב. ושהחטופים יחזרו כבר.
סול טריין, שבת 23.3. החל מ-22:00 בארט קלאב.לרכישת כרטיסים

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• דיסקו
• פאנק
• סול