>> שף בן כהן הגיע לתל אביב מירושלים, ובארבע השנים האחרונות ניהל את המטבח במסעדת משייה. לפני קצת יותר מחודש הקימו הוא ושותפיו את Cue,בר אוכל שגדל על ברכי הפיין דיינינג, ומאמץ ערכי מצוינות ששמורים בדרך כלל למסעדות שף. עם נפילת הטיל האיראני הראשון, המקום נסגר. "מאוד קשה לעסק שרק נפתח לפני חודשים להיסגר לתקופה ארוכה. לפני שנה, כשתכננו את המקום, חשבנו שהכול יהיה מאחורינו והחטופים יחזרו, אבל זה לא קרה", הוא משחזר. "כמו כולם אנחנו מנסים לעבור את תקופה הקשה הזו ולהוציא ממנה את המיטב, אם זה לתיקונים או כדי לחשוב על מנות חדשות. אני בעיקר מקווה שהכול יעבור בשלום עם כמה שפחות נזקים ושכולם ישמרו על עצמם. זה הכי חשוב כרגע".

>> ציור במוזיאון, דילוג בין קברים ופלאפל מושלם // העיר של תום שובל
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1. קאב קם

אחד המקומות הראשונים שישבתי בהם כשהגעתי לתל אביב לפני שש שנים. קאב קם היה המקום הראשון שפגשתי בו אוכל תאילנדי והבנתי כמה הוא טעים ומתאים לחך הישראלי ומדבר את השפה שלנו. אני אוהב את האווירה, השירות והבעלים, וגם את העובדה שאפשר לפגוש שם מגוון מייצג של האוכלוסייה בתל אביב – סלבריטיז וחדשים, אנשים מתחום האוכל והיין ועוד. היום אני מגיע לשם בתדירות פחות גבוהה, אבל התחושה הטובה עדיין קיימת.
לינקולן 11 תל אביב

2. מפגש רמב"ם

השווארמה הכי טובה בארץ, נקודה. כל מה שהם עושים טעים.
רמב"ם 3 תל אביב

3. האיזקאיה של מנטנטן

בעיניי זהו אחד מהמקומות הטובים בעיר בגלל האוכל, הדרינקים, השירות והאווירה. תמיד מלא ותמיד כיף לשבת שם.
נחלת בנימין 57 תל אביב

4. קלאביס

בר סודי שנמצא במרתף מאחורי דלת עם קוד. יש כאן קוקטיילים טובים ואווירה, והבעלים הם חברים טובים שנתנו לי את המקום כדי לערוך בו אירוע התרמה לחיילים. לא הרבה מכירים את הקלאביס, אבל מי שמכיר יודע שזה שם דבר.
הרצל 4 תל אביב

5. רחוב לבונטין

הדירה הראשונה שגרתי בה בעיר הייתה בלבונטין והתאהבתי באזור שהוא תל אביבי מאוד בעיניי. בלבונטין יש הכל והוא נמצא במרחק הליכה משדרות רוטשילד ומהתחנה המרכזית הישנה, מיקס של תרבויות שיש לי זיכרונות טובים ממנו. במקרה פתחנו את הקיו לא רחוק משם ועבורי זו סגירת מעגל.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הכבישים. אני מתנייד בעיר על קטנוע, וכמות הבורות שיש בכבישים מפחידה. הם מסוכנים מאוד ויום יום אני מוצא את עצמי אומר תודה שהגעתי בשלום ליעד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בעקבות המצב לא יוצא לי ללכת יותר מדי לאירועי תרבות, אבל הייתי בהופעה של היהודים ברידינג 3 ועפתי. המוזיקה שלהם מדהימה ואני מאוד אוהב את מה שהם עושים. הם הזכירו את החטופים, החיילים ואנשי המילואים שמחזיקים את המדינה גם כשכולם מנסים לחזור לשגרה. אסור לשכוח את המצב שאנחנו נמצאים בו גם כשנהנים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש זמר לא כל כך מוכר שהכינוי שלו "דודא". הוא ראפר שלאחרונה הוציא אלבום שנקרא "שקוף", שמדבר על החיים שלו והחיים של כולנו, עם טקסטים שנוגעים בלב. אני ממליץ לכולם לשמוע.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור למשפחות החטופים ולחיילי מילואים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל המסעדנים שנמצאים כרגע על הפנים. אין תיירים ונפח העבודה ירד דרמטית. יש הרבה מסעדות ואין מספיק לקוחות, ומסעדנים נלחמים יום יום בשיניים כדי להתקיים. יש הרבה מקומות בעיר שמציעים מוצר טוב וגם להם מגיע להצליח.

מה יהיה?
אני יודע שיהיה טוב. עברנו דברים קשים ונעבור גם את זה. החטופים יחזרו, המלחמה תיפסק ומסעדות ישובו לעבוד.

• העיר שלי
• מסעדות בתל אביב
• קאב קם
• מפגש רמב"ם
• מנטנטן
• פינות סודיות

תל אביב היא עיר שעמוסה באוצרות חבויים. גם אם חשבתם שאין מה לחדש לכם בעיר (כמונו), תמיד יש מה ללמוד מתל אביבים אחרים – ואנחנו מגלים את זה בכל פעם מחדש עם המדור היומי "העיר שלי", בו מקומיים חולקים איתנו את המקומות האהובים עליהם בעיר. ולא פעם הם מבריקים עם איזה פנינה שלא הכרנו – בין אם זו חנות מיוחדת שחלפתם על פניה אלף פעם מבלי להיכנס, בר נסתר שלא ידעתם עליו או אפילו פסל שהסתתר לכם מתחת לאף – אלו המקומות הנסתרים של העיר, כפי שסיפרו לנו משתתפי מדור "העיר שלי".

>> לא עוד מלחמה: מי בישראל ירצה לראות סרט כזה בימים כאלה?

סהר ש. סרברניק ובניו פיגמנטים | חנות לצייר

על דרך יפו יש חנות שיש בה הכל לציירת ולצייר! המקום פתוח מ-1929 ועובר מאב לבן. מה נגיד, חנות עתיקה ומרגשת. בין מדפים עמוסים כל טוב מחכה לכם משה, הבעלים, שמזה שנים מספק פיגמנטים ודבקים כמעט לכל הציירים שאני מכיר. מדובר בחנות נדיבה ומיוחדת בנוף של העיר שלא חודלת להתחדש.דרך יפו 43
(לעיר של עומר שך, אמן שעבודותיו נעות בין צילום, מיצב ואמנות דיגיטלית)

הבלינצ'ס | מסעדה הונגרית

שירקה:קצת מוזר אבל הבלינצ'ס ההונגרי הוא מקום נהדר בעיניי, הוא בצפון הישן על ירמיהו לא רחוק מהנמל, יש שם זוג הונגרים זקנים וחמודים, אני נכנס ואני מרגיש כאילו אני בסלון של סבא וסבתא שלי. הם מגישים בלינצ'ס ממולאים בטעמים לבחירתך (מתוך תפריט שלא השתנה אף פעם בערך), ואחרי זה גם מציעים לך ליקר שוקולד וליקר וניל. מקום שזכור לי תמיד לטובה, מהתקופה ששירתתי לא רחוק משם. אה וכמעט תמיד יחסית ריק שם שזה מושלם לדעתי.ירמיהו 35
(לעיר של הרכב האינדי לייקה, "ארבעה אנשים שעושים מוזיקה יחד ויוצא להם יפה")

טוי קלאב | חנות צעצועים

חנות הצעצועים של יוסי בבית רומנו.צריך לראות כדי להאמין, חנות מפעם (הייתה עוד של סבא של יוסי בשנות ה-50, ולא השתנתה במילימטר מאז), מסדרון צר מאוד תחום משני צדדיו בערימות של צעצועים עד התקרה, גבב מופלא ומט לנפול, אם כבר למות, אז להימחץ על ידי צעצועים – הכי סטייל. פתוחה בשעות הכי מוזרות, לרוב נפתחת בסביבות 12 בצהריים, לעיתים נסגרת בחצות, אבל אל תתפסו אותי במילה, אין באמת חוקיות, מחירים שוברי שוק, והכי חשוב – יוסי עצמו, מגיח מבין הצעצועים, עיניים של ילד, מארח אותך בלבביות בממלכה שלו, שולף אוצרות מתוך הסבך האינסופי ותמיד מחייך.דרך יפו 9
(לעיר של מאיה קניג, במאית, תסריטאית, עורכת ושחקנית)

יולטה | חנות מוצרי נייר

יש לי פטיש מאוד רציני למוצרי נייר, מדבקות ועטים מכל סוג. ככל הנראה זה קשור לעובדה שגדלתי עם אבא בעל בית דפוס ומגיל צעיר יש לי גישה לניירות מכל סוג, חומרי גלם כמו סלוטייפים, שקפים, מלאי משרדי ועוד כל מיני, שהסבו לי שעות על גבי שעות של תעסוקה, יצירה ומדיטציה מאז שאני זוכרת את עצמי. ככוריאוגרפית וכותבת אספתי לי אוסף די מרשים של מחברות מכל סוג שמשמשות אותי בתהליכי יצירה שונים, יש תחושה מאוד כיפית להתחיל מחברת חדשה שתתמלא ברעיונות, מחשבות, טקסטים, רשימות, ציורים – ולדעת שכל זה בסוף הופך ליצירה בימתית, או לסדנה מרתקת לריקוד, לעיתים זה טקסט שמתפרסם לעולם או איור שהופך לתלבושת. אחת החנויות המתוקות למוצרי נייר מהממים, שבכל כניסה אליה יש לי צמרמורות בגוף, זו יולטה. מומלצת לכל מי שמתרגשת כמוני ממוצרי נייר, אסתטיקה וצ'צ'קס של ילדות גדולות.שדרות מסריק 17-19
(לעיר של אורין יוחנן, כוריאוגרפית, רקדנית ויוצרת עצמאית)

Coffee Lab | גן עדן לחובבי קפה

בלב קרית המלאכה, שבו מבני התעשייה הענקיים המכוסים בחמש שכבות של גרפיטי, יש גן עדן לאוהבי הקפה. אפשר גם לשבת וגם לקנות כל מיני סוגים של פולי קפה. אם שילבתם אחרי סיור גלריות – בכלל הרווחתם.הר ציון 108
(לעיר של אסיה נלן, VJ ואמנית וידאו)

סדנת חד-קרן | נגרייה חברתית

בקיץ האחרון הכרתי את סדנת חד-קרן, נגרייה חברתית עם אורינטציה אקולוגית. הסדנא, מקום שכולו טוב, נמצאת בסמטה קטנה שיוצאת מסלמה, ונראית למרחקים כי היא צבועה בוורוד. הגעתי לשם כדי לבנות בעצמי ספריית משחקים לבן שלי. תכננתי אותה שתראה כמו שני הדגמים הנפוצים של בניה בערים – שיכון שהיה הביטוי האדריכלי לסוציאליזם ומגדל שבראשו מנחת מסוקים מסתובב והוא ביטוי לכלכלת שוק חופשי. במשך שבועיים ניסרתי, קדחתי, הברגתי, שייפתי, צבעתי והדבקתי את המתנה הכי מושקעת שהענקתי לו עד היום. הקסם הזה קרה גם הרבה בזכות בזכות מי עומדת בראשה של הנגרייה; האדריכלת שיר טלאור ואודי מור שהוא איש שכולו לב ובעל ידיים שיש בהן ברכה.סלמה 99
(לעיר של הילה שמר, אדריכלית בוגרת בצלאל וה-AA בלונדון, מרצה בבצלאל, עיתונאית ומבקרת אדריכלות)

דיזייר | בר רוסי

בר רוסי סודי בלב תל אביב, ממש מול קניון TLV יש בר שקהל היעד שלו הוא לרוב דוברי רוסית. חיפשתי מקום להעלות את ההצגה שלי "חוזר לרוסיה", רציתי שההצגה תתרחש בתוך מסעדה רוסית אמיתית עם הוודקה והסילודקה (דג מלוח בתרגום חופשי), המקום הזה שנתקע אי שם באייטיז או בניינטיז. עשיתי סבב לוקיישנים, ואז ולד פסחוביץ, אחד השחקנים שבהצגה אמר לי שיש מקום שהוא אוהב לצאת אליו ואני חייבת לראות אותו. נכנסנו לבר מסעדה מהמם, עם במת קברט קטנה, ואז הבנתי שזה המקום שלי. כבר שלוש שנים שההצגה רצה שם. ההצגה מתחילה כחגיגה רוסית עם מוזיקה חיה, רחבת ריקודים אוכל רוסי ואלכוהול, וגולשת להצגה שנוגעת בפצעי ההגירה של השחקנים שעלו מברית המועצות לשעבר. זה מקום שאני עושה בו ביזנס ונהנת לבוא סתם לפלז'ר.קרליבך 25
(לעיר של ירדן גלבוע,יוצרת תיאטרון, חיה ופועלת בתל אביב)

הפסל של אורי קצנשטיין ברחוב הרכבת | פסל

טוב, זה לא ממש מקום אלא פסל, אבל באמת שזה פסל מאוד אהוב ומשמח. זה ממש כיף לפגוש במרחב הציבורי עבודות אמנות שאני כל כך אוהבת, ואם אני עוברת באיזור אני אוהבת להתעכב ליד הפסל, לעצור ולהגיד לו שלום. אני ממליצה לכל מי שגר באיזור או עובר שם ללכת לראות אותו. יש לנו לפעמים נטייה להתעלם מדברים כאלו כשהם פשוט נעלמים לנו במרחב ונהפכים שקופים, אבל זה פסל נהדר ומאוד טקטילי שפשוט ניצב שם באמצע העיר וכולם יכולים לחוות ולהתרשם ממנו בלי לשלם על כרטיס למוזיאון,וזו בחירה נהדרת למקם אותו שם.
(לעיר של דניה ויינר, אמנית שחזרה אלינו לא מזמן מברלין)

חוף גורדון | הטריק הסודי לקצת שקט

וואו, כמה שאני מתגעגע לקיץ. חוף גורדון הוא החוף הקרוב ביותר אליי, מרחק הליכה בכפכפים, בין שובר גלים מסוים לחוף יש רצועה שנמשכת בגובה של בריכת ילדים, ובקצה ליד שובר הגלים יש שקט, נקודה מבודדת, רק אני והדגים, מרחק עשרות מטרים מזרחה ממני אנשים קופצים עם הגלים צפופים כמו סרדינים, אני מסתכל עליהם ואומר תודה שהם לא גילו את הטריק שלי.
(לעיר של רן מיטרני, מוזיקאי בן 38 מתל אביב, חבר בלהקת אלמנה שחורה)

הקיר של דור | נקודה מנחמת

דור פלג, חבר קרוב ואמן מוכשר, עשה קיר לעירייה ברחוב ראש פינה 25 פינת הרכבת. עבודה מרגשת ויפהפיה, שבקטע מצמרר העבודה עליה הסתיימה ב-6 באוקטובר 2023, מה שהפך אותה למדויקת יותר מתמיד, כמו חץ בלב וכמו חיבוק חם מלא בנחמה.ראש פינה 25
(לעיר שלטליה רסנר, הבעלים והמייסדת של נולה אמריקן בייקרי)

• העיר שלי
• קריית המלאכה
• עסקים קטנים
• פינות סודיות

באמצע שדרות ירושלים, ממש מול בניין המישלמה ביפו, נמצאת מסעדה שקל מאוד לפספס. כשחולפים על פניה ברגל או ברכב היא נראית כמו עוד מיליון מקומות פונקציונליים וסתמיים שישמחו לשים לכם פלאפל, שקשוקה או שניצל בפיתה. המיקום שלה לצד צמיגי כריסטו וניחוח הגומי באוויר, ללא הוד והדר, הופכים אותה למקום שמתבקש לדלג עליו בדרך למוסדות קולינריים יותר מוכרים ונחשקים ביפו. בנוסף, קוראים לה "פלאפל שניצל חמידו", שם גנרי שאינו מעיד על מה שמתרחש בצלחות, בפיתות ובבגטים שלה. אנחנו כאן כדי לספר שמאוד לא כדאי לדלג ולפספס. הישארו עמנו.

הרמז הראשון לפלא שהוא "פלאפל ושניצל חמידו" מתקבל אם הולכים על המדרכה, מאטים צעדים ושולחים מבט בצלחות שעל השולחנות הכמעט-תמיד מלאים בשעות הצהריים. בצלחות האלה אין פלאפל ואין שניצל. יש בהן בשרים שירדו מהפלנצ'ה במצב אופטימלי, יש בהן תבשילים שמתחלפים על בסיס יומי ועולה מהן ניחוח שאי אפשר לטעות בו: מישהו כאן במטבח הזערורי יודע היטב מה הוא עושה. הכניסה אינה מעידה על דבר. זה נראה כמו כל דוכן פלאפל שביקרתם בו. מזמינים בדלפק שמתפקע מסלטים טריים, חצילים מטוגנים בעדינות ופלפלים חריפים רכים ומושחמים. התפריט שעל הקיר אינו מסגיר במאום את מה שמתחולל במטבח. זה מקום של הפתעות.

הפלאפל כאן מצוין, השקשוקה מעולה, ומי שלא מכיר מתפתה בוודאי להזמין איזו פיתה או בגט ולמלא אותן באחת האופציות השגרתיות, ביניהן מוצלח במיוחד קבב עסיסי ומתובל בדייקנות. המלצת המערכת: אל תעשו את זה. הדבר הנכון לעשותו הוא לשאול את חמידו שעומד בדרך כלל חייכני ונעים מאחורי הדלפק מה יש היום. יכולים להיות כל מיני דברים. יכול להיות דג מטוגן או פילה דג ברוטב עגבניות חמצמץ. יכול להיות תבשיל של בשר וירקות שורש עם טעם של בית, רק לא הבית שלכם. ויכול להיות שיהיה לכם מזל.

מי שמתגורר סמוך למקום הסודי הזה (היי, זה אני!) יודע שהוא בכלל לא סודי. למעשה, תושבי שכונת אל-נוזהא היפואית יודעים בהמוניהם שלא צריך מזל, צריך רק לשאול אם יש מע'לובה או מלוחיה, שתי מנות שמדגימות את קסם החמידו במיטבו: אוכל ערבי עממי ומסורתי שמבוצע בפשטות מחממת לב ובטן, במחירים סבירים לכל כיס, הרחק מההייפ המפונפן של "מטבח שאמי" או "קולינריה פלסטינית-גלילית".

המלוחיה, אותו מרק ירקרק עמוק ועז טעם שמותקן מעלי מלוכיה וציר בשרי ויכול להפוך רירי ומריר בידיים הלא נכונות, היא מנה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא בתוך גבולות תל אביב, וכאן היא מצטנעת מחוץ לתפריט, מוגשת ליודעי סוד, לפעמים כבונוס מיוחד על חשבון הבית. היא יכולה להשתלב יפה בכל מנה עם אורז לבן ובשר, אבל קערית קטנה שלה תעלה לכם כלום ושום דבר ותיקח אתכם רחוק בטעמיה. רק לעצום עיניים ולדמיין את קהיר.

זה עוד בקטנה לעומת המע'לובה (אל תגידו "מקלובה"!), שמורכבת בדרך כלל מאורז, תפוחי אדמה, גזר וחציל שמתבשלים יחדיו ממושכות יחד עם כרעי עוף או בשר בקר, מתובלת בראס אל חנות קינמוני ומוגשת יחד עם איזה סלטים ושתייה שתרצו בצד תמורת 50 שקלים בלבד. היא כל כך טעימה שאפשר להתעלף מאושר. זאת מע'לובה שלא תתחרה על תואר מלכת היופי, אבל מדובר באחת המנות המשתלמות והטובות מסוגן בעיר, עסיסית ושמנונית במידה, מספקת כמו מעט מאוד דברים בחיים האלה.

בעוד כשלושה חודשים תעבור בשדרה הרכבת הקלה פעם בכמה דקות, ובשתי התחנות הסמוכות ל"פלאפל ושניצל חמידו" ירדו אנשים חדשים עם סימן שאלה מרחף מעל ראשם. רובם ידלגו על המקום בדרכם, אבל זו רק שאלה של זמן עד שההמון יגלה את המקום ההגון והנהדר הזה שכל כך חסרים כמותו בעיר. זה אומר שיש לכם קצת זמן לגלות אותו לפני ההייפ, להפיץ את התגלית הלאה כמביני דבר ולהיחשב מאותו רגע לסמכות קולינרית בעיניי חבריכם. הנה, זה בדיוק מה שעשינו פה.

>> פלאפל שניצל חמידו, שדרות ירושלים 127, ראשון-שישי 19:00-09:00, סגור בשבת

• אוכלים שותים
• יפו
• שדרות ירושלים
• אוכל ערבי
• המלצות המערכת
• פינות סודיות

הגינה הקהילתית של פלורנטין

זו לא חוכמה גדולה למצוא פינות חמד בצפון העיר, בעוד בפלורנטין מדובר באתגר של ממש. בין הנגריות הרועשות שוכנת גינה קהילתית קטנה ברחוב הרבי מברכך, מעוטרת בגרפיטי מופלא ובירוק נדיר. לאורך השנים הפכו התושבים את חורבותיו של בית הספר "דרויאנוב" לגינת ירק קטנה, שמאפשרת מפלט מהשכונה הצפופה. אם מתחשק לכם לטפח ערוגות, מדי שבת אחר הצהריים מתקיימת בגינה פעילות קהילתית.

אי הפיראטים בפארק הירקון

פארק הירקון אולי ידוע בעיקר כמוקד משיכה למשפחות וימי הולדת רועשים, אבל את האי הזה אי אפשר להשמיט מהרשימה. בלב האגם הגדול (כן, זה שיוצאות ממנו סירות הפדלים) שוכן אי קטן, המכונה בפי כל "אי הפיראטים". כדי להגיע אליו תצטרכו להקיף את האגם, לעבור בגשר המוביל לאי ולטפס מעל השער הנעול. אנחנו מבטיחים שזה שווה את המאמץ.

חניון בית הדר

בין חורבות הרכבת הקלה נשאר מקום אחד איתן – חניון בית הדר. החניון המחבר בין שדרות רוטשילד למה שנשאר מרחובות הרכבת ומקווה ישראל יספק לכם תצפית מהקומה השנייה, שמרגישה קצת כמו סצנת סיום בסרט פוסט אפוקליפטי. אחת מחברות המערכת אף סיפרה שבתקופת הצבא בהשתובבות נעורים היא נסעה לשם לילה אחד עם הרכב מלווה בחבר שלה דאז, תשלימו את השאר.

המושבה האמריקאית

בקצה המושבה האמריקאית (שהיא כולה קסם אחד גדול) ישנו מתחם בתים נסתר מן העין בין הרחובות נחמה לבר הופמן. כשנכנסים ללב המתחם מעורר הקנאה, קל מאוד לשכוח שהרחובות אילת ושלמה הסואנים נמצאים במרחק מטר וחצי משם. מראה השכונה אולי שונה ביחס לשאר העיר, אך הוא גם מאפיין אותה יותר מכל – הרי אין דבר יותר תל אביבי ממעברים חדים.

סמטת בית השואבה

בסמטת בית השואבה המתוקה והצרה מסתתרת פינה קסומה ולא מוכרת. אם ממשיכים קצת אחרי מסעדת הזכאים, מגיעים לשלושה ספלים עשויי אבן שמוקפים בעצים. הנוף הוא שגרירות אנגולה, שמשרה אווירה מנותקת. אידאלי להמלטות רגעית מההמולה של אלנבי במהלך ערב פרוע או באמצע מסע קניות מעייף, לדייטים שקטים, למזמוזים ואפילו לשיחות קשות.

תצפית על גוש דן

אם אתם ביום קשה של לימודים, או סתם מחפשים תצפית לא רשמית לדייט רומנטי – זה המקום. בכביש שתוחם את אוניברסיטת תל אביב מכיוון מזרח, הקרוי על שם ד"ר ג'ורג' ווייז, ישנם כמה ספסלים, בקצה הגבעה, שמשקיפים לנוף הפתוח של גוש דן. אולי אחד המקומות היחידים להרגיש קצת בריזה בקיץ המחניק.

גשר מגדל נווה צדק

בגשר שמחבר את נווה צדק למגדל המפלצתי שקרוי על שם השכונה שלמרגלותיו מוטבעים פנסים כחולים קטנים בתוך המדרכה. כשעומדים בדיוק מעליהם ומביטים למטה שדה הראייה כולו מתמלא באור כחול בוהק שמכניס את התודעה כולה לעולם חלופי חסר מימדים. שכרון צבע מהפנט.

הגן במרכז לישראל יפה

נראה שאין שום סיבה להגיע לסביבת המרכז לישראל יפה שעל גדות הירקון, אלא אם הוזמנתם לבריתה של בת הדודה. אבל ממש בסמוך למבנה, קרוב מספיק כדי שתוכלו לקפוץ לשירותים הנקיים של המבנה ורחוק מספיק בכדי שתוכלו למצוא כאן פינה שקטה, נמצא אחד הגנים היפים בעיר. מדובר בגינה קטנה ומושקעת, עם שבילים שמתפתלים בין שיחים עבותים וכרי דשא קטנים ומוצלים, לוקיישן מושלם לג'וינט או למזמוזים, ואם אתם משקיענים – גם לפיקניק.

גינת רבי חנינא ביפו

יפו ידועה ברחובותיה הצדדים וסמטאותיה בעלי הניחוח האירופאי, אבל נדמה שרק דיירי הקבע מכירים את האזורים שמנכיחים עד הסוף את האווירה הפריזאית. אחד מהמקומות האלה הוא הגן הקסום שבקצה הדרומי של רחוב רבי חנינא. עם מזרקת אבן עתיקה וכמובן לא פעילה (אם כי היינו שמחים לראות את עיטור האריה משפריץ מים), צמחייה פסטורלית ורגועה ונוף אורבני – מדובר באחת מהפינות היותר רגועות שיצאו לנו להכיר, מצרך נדיר לכל הדעות.

• תל אביב
• פלורנטין
• פארק הירקון
• המושבה האמריקאית
• פינות סודיות
• עירוני
• חניונים בתל אביב