רשימת התלונות על תל אביב ארוכה יותר מ-"החטא ועונשו" (וכן, אנחנו לגמרי עדות לכך), אבל אי אפשר להתלונן על מחסור באולמות/אירועי קולנוע, לכל סוגי מעריצי האמנות השביעית: עבור חובבי קומדיות צרפתיות של HOT Films בשבת בבוקר, "לב דיזינגוף" עומד נאמן; לפנאטים של טום קרוז קופץ ממגדל הבורסה, "רב חן דיזינגוף" מספק חוויה פופולרית של צריכת סרטים שמצליחה להיות עדיין יותר אינטמית (או בעצם, פחות המונית) מהדופלקסים הגדולים של סינה סיטי/יס פלאנט; ולסטודנטים לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב שמחכים למוצא פיו של המתרגל, אלו שממש דחוף להם לקבל את המנה החודשית של רסטורציות של פאזוליני בליווי הרצאה של ארז דבורה – הסינמטק הוא יותר מבית.

>>כל אחד בתל אביב צריך מקום שיהיה לו בית שני, כי על הראשון כבר ויתרנו
>>רק בין כל החטיפים המלוחים, מתוקים והחמוצים אני מרגישה בבית
>>אני רצה לבית השני שלי עם סקרנות ותיאבון. הוא לעולם לא מאכזב

אך דווקא מקום קטנטן – הרבה יותר תא צפייה מאשר קולנוע – שממוקם באיזור שכוח אל בפלורנטין מצליח לספק חוויה קהילתית וחמימה לאנשים שהקולנוע (מכל הזמנים) בליבם. "קולנוע קנדה" הטרי (בן 3 שנים בלבד) הוא פרי יצירתם של אייל רועה ועידו גביש, שלמדו במגמות הקולנוע של תלמה ילין ועירוני א', והכירו בעקבות צפייה בסרטוני הגמר האחד של השני. רצונם לראות מקום שיתן להם במה אחרת ליצירה קולנועית ותחבר אותם עם חובבי קולנוע אחרים, וצעירים, הובילה אותם ליצירת המקום.

>>בית בונים מהשילוב הבלתי הגיוני של חוקים ואהבה. הבלוק היה הבית שלי
>>תודה לך, האימפריה העות'מאנית, על המסילה שהפכה לפארק המסילה
>>לכל חלקי פרוייקט "הבית השני שלי"

קולנוע קנדה ממשיך מידי שבוע להקרין יצירות (ולארח אירועים) שאולי לא תזכו לרוב לראות על המסך הגדול: יצירות מופת של פליני וגודאר לצד הקרנות פעילות של "מופע האימים של רוקי" ו-"החדר"; ערבי סטאנדפיסטים מתחילים לצד פריימרות לסרטי אבי ביטר. לפעמים אפילו מקרינים שם דבריום מיוטיוב. אבל יותר מכל – החוויה הטובה מכולן היא לגלות מידי שבוע איזה סרטים ייחודים וביזאריים יוקרנו או איזה בא בניין "מקסיקו" באוניברסיטה תפגוש הפעם, או ההתרגשות שלפני הכניסה, שלא תמיד מתאפשרת בהמולה ובשאון של בית קולנוע רגיל – אלו מה שהופך את "קולנוע קנדה", החור הקטן בלב סמטה חשוכה, למקום שמרגיש כמו בית אמיתי.
קולנוע קנדה, חצרים 15

• ❤ תל אביב
• קנדה
• המסך
• קולנוע
• עצמאי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 918 // הבית השני שלי

כבר לפני כחצי שנה, בשלהי מגיפת הקורונה, התחיל השחקן רועי ניק ("נורמלי", "קיבוצניקים") לחפש לוקיישן שיתאים לפתיחת בית קולנוע קטן, עם בר אלכוהול טוב וחלל הקרנות. "המטרה הייתה לתת פלטפורמה ליוצרים ובמאים שאין להם איפה להקרין", הוא משתף, "פניתי לעופרי (ביטרמן), חבר עם המון יכולות וניסיון במסעדנות וניהול, חברנו לטובת הדבר החדש הזה וגרמנו לזה לקרות".

הלוקיישן הנבחר הוא מבנה ישן משנות ה-20 ברחוב מרזוק ועזר 14 ביפו. החלל התחתון שלו, חנות ריקה, הוסב לבר, מזנון, אולם ובו 30 מקומות וחצר עישון, ונפתח לפני שבועיים לראשונה לצופים ולשותים. "הקולנוע פועל כרגע על אמון – ההקרנות הן בחינם, עבור היוצרים והצופים כאחד, והדבר היחיד שהוא בתשלום הוא האוכל והמשקאות בבר", מפרט רועי, "בין הבר לאולם יש וילון הפרדה שחוצץ בין החללים. כשאין הקרנות הבר, שהוקם על ידי שירה צידון, פועל וכשיש הקרנה החלל כולו הופך לאולם הקרנות בשביל חוויית צפייה אידיאלית. בסוף הסרט אפשר להתפנק בדרינק".

אחד הדברים המיוחדים ביותר בקולנוע יפו, שמבדילים אותו מאחיו בעיר (הזכייניים והעצמאיים כאחד) הוא שהוא פתוח כרגע בחינם לכל יוצר שירצה להקרין בו את יצירותיו. "החזון הוא ליצור ביולי-אוגוסט תכנייה שלתוכה נוכל ליצוק את כל ההקרנות של היוצרים שיגישו מתוצריהם", מסביר ניק, "אנחנו באים בידיים פתוחות לכל הז'אנרים – זה יכול להיות סרט קצר וזו יכולה להיות אנימציה, והיוצר מזמין את מי שירצה. אנחנו פועלים על אמון – לא רוצים לקחת לקולנוענים את הבמה, המקום והמסך משיקולים כלכליים".

עד כה היו בקולנוע כמה הקרנות סגורות – פרמיירות, מסיבות סיום צילומים וכו', ובחודש הקרוב יתקיימו בו הקרנות לחודש הגאווה ומספר הקרנות של פסטיבל סרטי הסטודנטים. "תהליך האוצרות יתחיל רק כשיהיה לנו סוג של מבחר, חשוב לנו שיכירו את המקום וידעו שהוא חברתי וקהילתי במהות שלו – אין פה קאצ', אם יקנו מהבר או מהמזנון כדי שנוכל להמשיך אנחנו מבסוטים".

השאיפה? סרטים חדשים שעוד לא הגיעו לבתי הקולנוע, סרטי קאלט מעניינים, פרמיירות של סרטים קצרים ופיצ'רים. "מבחינת מי שבא להציג אצלנו, זו שלוחה יפואית של הסינמטק. אין קולנוע ביפו, ובכלל מעטים הקולנועים, מלבד 'קולנוע קנדה', שפתוחים על הרחוב. אנחנו רוצים להמשיך את המגמה הזו ולגרום ליוצרים להרגיש שיש להם בית".
לפרטים נוספים

• הבועה
• ❤ תל אביב
• ❤ תרבות
• יפו
• בתי קולנוע
• קולנוע
• קנדה

• Facebook
• Twitter
• Email

השילוב בין איכות חיים ומרחבים צפון אמריקאיים לסוציאליזם א־לה סקנדינביה עושה לכם את זה? ההערכה לתרבות והתקציבים הנדיבים מפתים אתכם? שעריה של ארץ המייפל כבר לא פתוחים כבעבר, אבל יש עוד תקווה. למרות המוניטין של קנדה כמדינה שפתוחה להגירה, תנאי הקבלה הפכו נוקשים יותר במשך עשור של שלטון שמרני.

קנדה קראש: האחות הפריג'ידית של ארה"ב הופכת לאטרקטיבית מתמיד

[tmwdfpad]לפי אמילי אלטשולר, יועצת מוסמכת בדיני ההגירה הקנדיים, הגבולות עומדים להיפתח יותר בקרוב, עם עליית טרודו והשלטון הליברלי. "השמרנים צמצמו את תנאי הקבלה, אבל נכון להיום נראה שאנחנו חוזרים למערכת ההגירה הקלאסית שעוצבה על ידי השלטון הליברלי בעשורים האחרונים. כבר רואים את זה בשטח עם קבלת הפליטים. הבדל של ממש מורגש במקרים של איחודי משפחות: הממשלה הכפילה את המכסה בקטגוריה הזו. גם זמן הטיפול בכל תיקי ההגירה התקצר, בייחוד במקרים ההומניטריים.

בתחום הפליטים יש לא מעט פרופגנדה שמרנית: כיום יש פחות מ־300 פליטים מסוריה שהגיעו ללא חסות. בעבר קנדה בעבר קיבלה אליה פליטים ומימנה את הליך ההתאקלמות שלהם, היום המדינה דורשת שמישהו ייתן חסות – קהילה או משפחה. זה משהו שהחל בעשור האחרון עם הממשלה השמרנית, ואני לא מאמינה שזה ישתנה".

מהן האופציות לישראלים שרוצים להגר לקנדה?

״בעבר רוב הישראלים היגרו לכאן בזכות שיטת הנקודות שמאפשרת לצבור נקודות על פי רמת ההשכלה, מקצועות מבוקשים, גיל וקריטריונים נוספים. היום תנאי הקבלה האלה לא קיימים ברמה הפדרלית, אלא רק בקוויבק. שם, כדי לצבור מספיק נקודות יש צורך ברמת שליטה בצרפתית או בהתמחות במקצועות מבוקשים כגון תכנות או גנטיקה. גם לתוכנית הזאת יש מכסה מצומצמת – ביוני היא תיפתח ל־5,000 מועמדים בלבד מרחבי העולם".

• דיני ההגירה הקנדיים
• ארץ המייפל
• קנדה
• הגירה
• תיירות
• טרודו
• החיים היפים