החיים מלחיצים, המצב מלחיץ, העיר מלחיצה,ולפעמים נראה שצריך כוחות על מיוחדים כדי להתמודד עם כל הסטרס שהקיום התל אביבי יכול לייצר. וכן, אפשר לעזוב את העיר ולגור בבקתה באיזה יער או במגדל גנרי באחד מפרברי השינה, אבל זה לא סוג השקט שאתם ואתן מחפשים. רבים כבר ניסו והוכיחו: אפשר לחיות בתל אביב ולמצוא בה שלווה ורוגע, ואפילו לא רק שלווה ורוגע פנימיים. איפה מוצאים מקומות כאלה בעיר? אין בתל אביב מספיק מהם, אבל זה רק הופך את המקומות שישנם למופלאים יותר. בואו להרגיע דחוף.

1. טיול בפארק הטיילת החופי

שום דבר אינו מרגיע יותר מקצת טבע פראי, ופרויקט הפארק החופי החדש הוא מתנה מדהימה לתושבי צפון העיר: קילומטרים של טיילת יפהפיה ומוקפדת אקולוגית עד להרצליה עם נקודות תצפית עוצרות נשימה על קו הצוק. אין סטרס שהליכה בפארק הזה לא תפוגג (ואם יש, פנו אל אנשי מקצוע).

2. שיעור יוגה על הגג של הרצל 16

מיליארד הודים אינם טועים: יוגה היא אחת הדרכים המועדפות על המין האנושי למצוא שלווה, ותל אביב מלאה בסטודיואים שמציעים יוגה מכל סוג אפשרי. ובכל זאת, גם בין שלל שיעורי היוגה בתל אביב יש רגועים ורגועים יותר. איפה תמצאו את השלווה המוחלטת?על הגג של הרצל 16, למשל, שם מתקיימים לאחרונה שיעורי יוגה בשת"פ עם מדריכי הלוקר רוםולולו למון שדואגים למזרנים ומתנה לכל משתתפ/ת.ההרשמה פתוחה לחברי weR2Mclub, מועדון החברים החדש ממפעלות רותי ברודו.
הרצל 16 תל אביב

3. פיקניק בפארק המדרון

יש כבר לא מעט פארקים נאים להירגע בהם ברחבי העיר – לא שלא צריך עוד – אבל פארק המדרון ביפו, ממש על קו החוף, הוא הרגוע והרוגע מכולם. כמעט בכל יום של השבוע תמצאו בו מרחבים ירוקים ושקט ברמה של נס, ולחשוב שאת כל היופי הזה בנו על הררי אשפת הבניין של מזבלת עג'מי – רק לנשום את זה עמוק ולתת ללב להתרחב. המלצה שלנו: הצטיידו במיטב הנשנושים שיש ליפו להציע או פשוט בחומוס מאבו חסן, ותנו לנפש שלכם את הפיקניק שהיא צריכה.

4. ריזורט אורבני בבריכה של R48

אין כמו חופשה בריזורט כדי להרגיע את הדופק ולהתעטף בשלווה, אבל למי יש כסף לחופשה בריזורט? לא לנו. אלא שאפילו לתפרנים כמונו יש כסףלהירשם למועדון weR2Mclub (כי זה חינם), ולגרד את החסכונות לטובת בוקר מיוחד בריזורט האורבני שכולל עיסוי (או שיעור פילאטיס או שיעור יוגה) פלוס בריכה פלוס ארוחת בוקר (אפשר גם בלי ארוחת בוקר, אבל בואו לא נעבוד על עצמנו). אנחנו שונאים את המילה "מפנק", אך לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בה.
רוטשילד 48 תל אביב

5. בוסתן מוז"א

בוסתן מוז"א הוא פינת טבע קסומה ומתוקתקת במוזיאון ארץ ישראל, שנועדה להיות מקום שקט הרחק מההמון בימים שבשגרה, אך נדמה שכעת היא שקטה במיוחד. אפשר לנצל זאת כדי להגיע אליה, לשבת תחת גפנים ותאנות, לראות את החצבים פורחים כי כבר סתיו ולייחל לשקט הנכסף בכל המחוזות, אמן.

>> יש קסם מיוחד: 20 מלונות הבוטיק הכי מומלצים בתל אביב
>> איפה עושים פה מסאז': 11 מתחמי הספא הכי מומלצים בעיר

6. לחפש את המטמון במטמון

שום דבר אינו מרגיע כמו צלילה אל תוך ספר טוב, למעט אולי צלילה אל תוך ספר טוב בתוך חנות ספרים טובה. מטמון, החלל הספרותי היפהפה שנפתח לפני כשנה וחצי בבית רומנו, הוא מקום כה מרגיע לפשפש, לדפדף, למצוא אוצרות ולקרוא בו, עד כי אתם עשויים לשכוח היכן אתם, איך הגעתם לשם ומה עושים עכשיו. המלצה שלנו: פשוט תישארו שם, זה לא שמחכה לכם משהו יותר טוב בחוץ.
דרך יפו 7 תל אביב

7. ביקור ירוק בגן הבוטני

אחד הסודות הכבר לא כל כך סודיים של דרום תל אביב הוא פארק החורשות הנהדר, ואחד הסודות הכבר לא כל כך סודיים של פארק החורשות הוא הגן הבוטני שמסתתר בפאתי הפארק, פיסת טבע קסומה שאפשר לבלות בה בנועם ובשקט כמה שעות טובות וגם ללמוד לא מעט על החי והצומח בתל אביב. ובעיקר: מפלט מדהים לנפש ומתחרה בכיר על תואר המקום הכי רגוע בעיר.

8.תצפית במצפה על תל אביב

בחלק המזרחי של אוניברסיטת תל אביב, אי שם ברחוב ג׳ורג וויז, תמצאו תצפית מרגיעה, שלווה ושקטה שמשקיפה על נוף גוש דן כולו. התצפית מצוידת בספסלים, ויש שם רוח קרירה וחיונית, כך שבזמן ישיבה במקום אתם עלולים לחשוב שיום אחד פשוט הכל יהיה בסדר, כי גם זה חייב לקרות מתישהו. כדי להגיע רק צריך לכתוב "מצפה על תל אביב" בווייז, לקחת נשימה עמוקה ולהקיש שלוש פעמים בעקבים.

9. לנשום תרבות בכיכר ביאליק

כיכר ביאליק כל כך יפה, והחיבור בין בתי התרבות שמקיפים אותה – מוזיאון העיר, בית ראובן, בית ביאליק, בית ליבלינג ו"פליציה – אמנות הצליל" – כל כך מוצלח והרמוני, שההגעה אליה היא באמת כמו גיחה אל מציאות מקבילה שבה תרבות ואסתטיקה הם הדברים החשובים ביותר בעולם, ויש שהות להביט ולהקשיב ולקרוא. המלצה שלנו: תבחרו לכם איזו תערוכה או שתיים או שלוש, אל תצאו מהכיכר כל היום, ובסיומו תחושו על סף נירוונה. אחר כך תצאו לכיוון אלנבי והתחושה תתפוגג.

10. לשבת לבד מול הים

זאת הדרך הבדוקה להשיג שלוות נפש מאז שחר האנושות. רק שלא יבוא גל גדול.

11. ללמוד SAP ולהביט על העיר מהים

הים הוא כאמור ספק הרוגע הגדול ביותר במזרח התיכון ואולי בעולם כולו, אבל לפעמים החוף סואן וצפוף ומוכה פוצ'יוולי ואי אפשר להירגע בו באמת. הפתרון הוא כמובן להימלט אל תוך הים עם גלשן סאפ, יש מלא קורסים והאנדורפינים יעשו לכם רק טוב, ואחרי שחתרתם באופן בלתי נלאה מספיק זמן תוכלו להתיישב על הגלשן ולהביט מרחוק על העיר שנפרשת ומשתרעת מעבר לחופים. אומרים שזה שם דברים בפרופורציות, אבל זה דבר מאוד מעצבן להגיד ואנחנו באנו להירגע.

12. לשתות משהו מתחת לאדמה בשרונה

בכניסה ל-Okoko ישאלו אתכם איך קמתם היום, ונטורופתית תציע לכם את המזון והמשקה שייטיבו עם הגוף הספציפי שלכם, והכל מחומרי גלם טבעיים וטריים שנטחנים במקום (כולל דברים כמו קורדיספס, פסיליום וחגבים מיובשים). יש כאן שייקים שעשו אותנו בריאים רק מלקרוא את המרכיבים שלהם, אבל השיחוק האמיתי הוא הלוקיישן התת-קרקעי שמרגיש כמו מערה עוטפת ומחבקת ומנתק לרגע מתלאות המציאות. צ'יל.
דוד אלעזר 14 תל אביב

13. לברוח אל שוברי הגלים

לפעמים צריך לברוח רגע הכי רחוק שאפשר כדי להירגע, להסדיר נשימה ולעבד את הרגשות. והכי רחוק שאפשר בתל אביב זה רק אל תוך הים. אחד ממנהגי החופים האהובים בעיר הוא השחייה אל שוברי הגלים, לפעמים אפילו עם צידנית פיקניק חסינה למים, והישיבה עליהם עם הגב לעיר ועם הפנים אל הכחול הגדול. קפיצה קטנה ואתם בקפריסין. גם שם רגוע.

14. לאכול מלבי במקום הכי צ'יל

פעם קראו לו "מתחם התחנה" והוא היה כושל ביותר, עכשיו קוראים לו "פארק התחנה" והוא הולך ומשתפר כמעין המשך של פארק המסילה המוצלח, ויש בו את הכנאפה כעכ של פרח רסלאן ואת בית הקלייה של קפה נחת ואת קפה ויילנד הנאה, אבל המקום הכי צ'יל בכל האזור הוא "הקרון", הלוא הוא קרון הרכבת של המלביה, שורה ראשונה לבריזה מהים. מלבי, בירה, שש בש והרבה ספייס זה לפעמים כל מה שצריך כדי להגיע לנירוונה.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• שקט נפשי
• R2M
• הרצל 16
• R48
• הגן הבוטני

בימינו אלה, כל תל אביבי שמחזיק מעצמו הוא חבר. או לכל הפחות "ממבר", כמו שאומרים בעגת המנויים לקלאב. יש את הסוהו האוס ביפו, את דה ג'ורג' שהצטרף אליו בשנה שעברה, ולהפתעתנו התברר שלא מעט מתושבי העיר מוכנים להיפרד מכמה מאות רבות של שקלים מדי חודש כדי להיות חברים במועדון אקסקלוסיבי שצריך להתקבל אליו.

אבל מה לגבי מועדון חברים שההצטרפות אליו היא חינם? הנה רותי ברודו, שכרגיל יודעת מה טוב בשבילנו, מרימה את הכפפה ופותחת את מועדון החברים של R2M, שההצטרפות וההרשמה אליו היא חינם. לגמרי חינם. אין כסף. וגם אין אותיות קטנות. נשבעים. לא צריך להתקבל, לא צריך להיות אחד מהברנז'ה,רק צריך להירשם. אז נרשמים, כן?ויש לנו תשובות לכל השאלות שלכם.

אז מה זה מועדון החברים של R2M?

ובכן, לא מדובר במועדון מהסוג של הסוהו האוס ודה ג'ורג', אלא במועדון חברים פתוח לציבור הרחב שכולל חוויות מיוחדות, אירועים ייחודים והנחות משמעותיות בכל המקומות של R2M בתל אביב. ויש כבר ממש הרבה מהם. בונוס מיוחד: ארוחות פרטיות עם רותי ברודו ושף אוהד סלומון בביתה של ברודו.

מה האטרקציה הכי גדולה של מועדון החברים R2M?

יום של ריזורט בלב העיר במלון R48 הנפלא, אטרקציה מיוחדת של המועדון לחבריו. קחו את עצמכם לבוקר שכולל עיסוי או שיעור יוגה/פילאטיס, כניסה לבריכה, עם או בלי ארוחת הבוקר המצטיינת של המלון (כמובן שעם). הרבה שקט, הרבה ירוק, והרבה תחושה של חופש.

מה עוד כולל המועדון של R2M?

מבצעים קבועים לצד הטבות משתנות, סדנאות, אירועים מיוחדים והנחות. דוגמאות? הנחות סוף יום קבועות בדליקטסן ובבייקרי, קפה עשירי חינם בדליקטסן, בייקרי או קפה 16 (בית הקפה של הרצל 16). בכל יום שני תקבלו עוד הנחה משתנה באתר או באחד מסניפי דליקטסן\בייקרי ו-10 אחוז הנחה קבועה בחנות המפעל בבית פנורמה. זאת ועוד, בהוטל מונטיפיורי תזכו ל-20 אחוז הנחה על לילה במלון ביום ההולדת שלכם (שווה!), בהרצל 16 תקבלו 20 אחוז הנחה על מסיבות והופעות, ב-R48 תקבלו 30 אחוז הנחה על כל התפריט בשעות ההפי האוור, כמו גם 10 אחוז הנחה על הזמנות דרך האתר בקופי בר אקספרס. יום של ריזורט ב-R48 וארוחות פרטיות עם רותי ברודו כבר אמרנו, כן?

אז רגע, מי בפנים?

דליקטסן:רשת המעדניות האהובה של ברודו שאין דבר שלא תוכלו למצוא בה (אל תחמיצו את חנות המפעל המשוגעת בבית פנורמה).
בייקרי:מקדש לאוהבי קפה ופחמימות בסגנון פריזאי קלאסי.
R48:מסעדות מלון הבוטיק היפהפה, עם הבראסרי למטה ומסעדת שף למעלה, כמו גם ארוחת בוקר חד פעמית וספא נהדר.
הרצל 16:הבר-קלאב המגניב של הקבוצה, שבבוקר תוכלו לשתות בו קפה ומאפה ובערב לפזז בו בהופעה עם קוקטייל צונן ביד.
הוטל מונטיפיורי:המלון היפהפה ואחת המסעדות האייקוניות והמוצלחות של עירנו.
קופיבר אקספרס:לכל מי שרוצה לאכול טוב ואיכותי במשלוח או באמצע יום העבודה.

וזה באמת חינם?

כן!!! כבר אמרנו לכם והתכוונו לזה: ההרשמה למועדון החברים היא חינם לגמרי. בפעם הבא שישאלו אתכם אם יש לכם מנוי? תרגישו חופשי לענות בניצחון: "כן. ויש אחלה נטוורקינג בתור לקפה בדליקטסן".
>> מועדון החברים של R2M, כל הפרטים וההרשמה כאן

• אוכלים שותים
• R2M
• R48
• הוטל מונטיפיורי
• דליקטסן
• בייקרי
• מלונות בוטיק

בשקט בשקט בלי ששמנו לב (ברור ששמנו, כלום לא נעלם מעיניינו), שעת תה הפכה לטרנד מטורף. בלב המאפליה של המזרח התיכון, באמצע יום עבודה, אנשים מתפנים מעיסוקיהם ומתרכזים בכריכונים קטנים ומעוצבים ותה שמוגש בספלי חרסינה. לשעת התה של הקונדיטור אלון שבו במלון ג'אפה צריך להזמין מקום חודשים מראש, והזיכרון משעת התה הנהדרת של צ'נה ז"ל עדיין צרוב בבלוטות הטעם. רק זרת זקורה חסרה כדי לחזור – לפחות בדמיון – לסלונים הספרותיים בפריז ולמסיבות האצולה הבריטית.

>> נס גדול: 5 הסופגניות הכי טובות בתל אביב (ועוד 10 שאהבנו)
>> האפי האפי: 28 השעות הכי שמחות במסעדות של תל אביב

את החותמת הסופית להייפ מטביעה לא אחרת מאשר רותי ברודו, אישה שמבינה בטרנדים וטעם טוב. החל מהשבוע, במקומות של קבוצת R2M ברחבי העיר, מוגשת שעת תה פריזאית כהלכתה, הזדמנות לעצור את המרוץ המטורף שנקרא חיים לטובת שעה קלה של נהנתנות אלגנטית. הבסיס לרעיון, מלבד דאגה לרווחתם ולשפיותם של הלקוחות, נעוץ בשת"פ בין הקבוצה לבין Kusmi Paris, מותג תה יוקרתי שנוסד בשנת 1867 והגיע עד למעמד רשמי בארמון האליזה ובארמונות אוליגרכים.

תל אביב אינה פריז וגם לא מוסקבה, אבל בחודשים דצמבר וינואר ילבשו כל נקודות הדליקטסן (למעט בית פנורמה) והבייקרי בצפון דיזנגוף שיק אירופאי על מלא. כריכי מלפפון אין, תודה לאל. לא כל שטות אירופאית צריך לאמץ. במקום זאת תוכלו לזלול באלגנטיות הראויה כריכי קלאב סלמון עם שמנת, צנוניות ועירית; מאפין פקורינו וטרטלט פטריות עם קרם פרש ו-Wanna Green – סופרפוד מפיתוח ישראלי בעל ערך תזונתי גבוה. לאחר שמחסלים את המלוחים אפשר להתפנות למתוקים: מקרוני פיסטוק ירקרקים ומעודנים, פבלובה ופחזניות סנט אונורה קראנצ'יות, שרק בשבילן שווה להגיע.

את תפריט האוכל הזוגי מלווה התה המשוכלל של Kusmi, בשש אופציות אורגניות שמתאימות למצבי גופנפש שונים: BB Detox – תה ירוק בטעם אשכולית, מאטה ותבלינים לניקוי המערכת; "אנסטסיה" על שם הנסיכה הרוסית מארל גריי עם ברגמוט, לימון, ליים ותפוז; AquaRosa על בסיס היביסקוס ופירות יער שחורים; חליטת Feel Zen על בסיס רויבוש אדום, תפוח עץ, תפוז וקרמל; "בוקר רוסי" – בלנד תה שחור מהודו, סין וסרי לנקה; ותה ירוק סיני קלאסי.

תמורת שני קנקני תה לבחירה והנשנושים שלעיל תתבקשו להשאיר 96 ש"ח לזוג, ומהו שטר של מאה לעומת זמן איכות. קולקציית התה זמינה גם במארזים שיעזרו אם לא לשלוות הנפש, לפחות לעשות רושם על חברים בשעת תה פרטית בבית. אפילו אם תגישו עוגיות עבאדי, התה היוקרתי כבר יעשה את העבודה בסעיף הסטייל.
שעת תה בדליקטסן, ראשון-חמישי מ-16:00, עד סוף ינואר

• אוכלים שותים
• R2M
• רותי ברודו

יש כל כך הרבה דברים טובים להגיד על R48, המסעדה החדשה של קבוצת R2M של רותי ומתי ברודו ובניצוחו של השף אוהד סולומון. על העיצוב, על הבניין, על האוכל, על האווירה, אבל אי אפשר שלא להתחיל דווקא בשירות, או לייתר דיוק באלי. אלי הייתה המלצרית שלנו לאורך הערב והיא הייתה שילוב כמעט בלתי נתפס של מקצוענות, חינניות ומבטא צרפתי משגע. כזה שגורם לך להרגיש כאילו אתה כרגע מרכז העולם. כמה זה היה אדיר? שקלנו להציע לה לבוא להיות מלצרית בארוחת הסדר המשפחתית. אם כבר ייאוש, אז לפחות שיהיה נוח.

>> הארוחה שלנו בל'אפוק, לעומת זאת, הייתה ההיפך המוחלט מהערב הזה
>> וזו הייתה הפעם הקודמת שמסעדה קיבלה מאיתנו חמישה כוכבים עגולים ומנצנצים
>> עוד סגירה מיתולוגית: הקופי בר של רותי ברודו תיסגר בקיץ אחרי כמעט 30 שנות פעילות

אבל אלי לא לבד. כי מהשניה שאתה נכנס בדלת של R48, יודעים מה, עזבו דלת. מהשניה שנכנסתם למעלית שמובילה לדלת, ברור לגמרי שמדובר בעולם אחר. לא רק כי מדובר במעלית הכי שווה בתל אביב – אחרי הכל, כמה עוד מעליות זכוכית אתם מכירים שבמרכז שלהן יש את הספה הכי שווה בעולם, מהסוג שאתה מצטער שאתה צריך לקום ממנה כי הנסיעה נגמרה – אלא כי היא באמת מנתקת אותך מהרחוב הישראלי הרועש והמלחיץ ומכניסה אותך אל תוך חלל קסום ואלגנטי שהוא לגמרי לא מכאן. כל פרט, כל כלי הגשה, כל צלחת. התאורה, המוזיקה, המטבח הפתוח. הכל מדויק (מילה שעוד תחזור כאן לא מעט) ועוצר נשימה.

ולא שזה צריך להפתיע. בסוף, מדובר במסעדת שף במלון בוטיק, שלא סתם יושב בלב העיר הלבנה, אלא בבניין שהוא דוגמה מייצגת (ומעלפת) של אדריכלות הבאוהאוס, ושכולו צועק וואו. וזה עוד לפני שראיתם את המחירים של 11 הסוויטות שלו (השמועות מדברות על 3000 פלוס דולר ללילה). 10 שולחנות, 22 מקומות. סרוויס אחד בערב של ארוחת טעימות בת 11 מנות עם תפריט מתחלף מידי יום. וכמה שזה נשמע מדהים, זה אפילו יותר מוצלח על הצלחת. אין פה שיטות בישול מתוחכמות או מעבדות החמצה ושימור מודרניות. אבל יש מסע בן שלוש שעות כמעט, של טעמים מדוייקים מהודו ודרום מזרח אסיה, עם קפיצות קטנות לאירופה. כזה שלא מפסיק להפתיע אותך לאורך כל הערב.

כבר מהביס הראשון אתה מבין שזה הולך להיות ערב מוצלח. קראו לזה "פאף מונג" אבל שם יותר מוצלח היה "שילוב מרקמים וטעמים מהאגדות". הפאף הקריספי, מדגן הודי עם שם של מורה בתיכון (אורה דל), שהיה ממולא בסמבל (קרם הודי) של דלעת וישב על קרם קשיו. פשוט להכניס לפה, ולהרגיש שאתה במסעדה של הביוקר במומביי. הדבר היחיד שאפשר להתלונן עליו הוא שזה נגמר מהר מידי.

המנה הבאה הייתה סוג של אתגר אישי. ככה זה שאתה מחזיק בדעה הלא פופולרית שארטישוק ירושלמי הוא לגמרי אובר-רייטד. שורש חביב שהפך מסיבה לא ברורה ללהיט במסעדות, למרות שבפועל מדובר בתפוח אדמה משונמך עם יחסי ציבור. אבל כאן מדובר בביס שעושה לכל האירוע ריקליימינג חסר תקדים. על הנייר יש כאן קליפת ארטישוק ירושלמי, במילוי של קרם ארטישוק ירושלמי, עם מסאללה בוטנים, צ'אטני כוסברה ושברי תפוח אדמה פריך. בפועל יש כאן ביס שהוא כל כך מוצלח, עם משחק מרקמים כל כך משגע שכל מה שאתה רוצה באותו הרגע זה לעבור לגור בשדה של ארטישוק ירושלמי.

שזאת טעות קשה, ולא בגלל שהוא ירושלמי, אלא כי עכשיו מגיע תפוח אדמה פריזאי, במילוי קרם תפוח אדמה וגבינת ריקוטה, יחד עם קוויאר ישראלי, וכשהמעטפת הפריכה משתלבת עם הקרמיות של המילוי ומעיפה זיקוקי דינור לבלוטות הטעם, פתאום (אעלק פתאום) פריז נראית כמו יעד מועדף להגירה. וככה זה נמשך. אכלנו סשימי אינטיאס מעולה עם צנון מוחמץ חרפרף ועם רוטב תפוזי דם מסעיר במיוחד. היה טרטר בקר מעולה שישב בתוך "טאקו" של שומשום שחור. אבל אז הגיע המרק ושום דבר אחר כבר לא היה אותו הדבר.

מוהינגה הוא מרק רחוב בורמזי שמבוסס על ציר דגים אבל מזכיר במרקם ובטעמים שלו מרק דלעת עם חלב קוקוס ועם כמויות מכובדות של ג'ינג'ר וכורכום. וזה לא פחות מוואו. תוסיפו לזה איטריות חומוס פריכות (הדבר הכי קרוב למקלות דעבול, שהם כידוע הסם התימני הכי ממכר בעולם) שנשברות לתוכו ומוסיפות קראנצ' אדיר. התוצאה היא אחד מנת מרק שהיא בקלות טופ 5 של המרקים בעיר. למעשה, הוא היה כל כך מוצלח שבסיום הארוחה, לפני הקינוח, כשאלי שאלה אם אנחנו עדיין רעבים ואם נרצה עוד מנה שוב (כבר אמרנו שמדובר ברמת שירות שלא מהעולם הזה?), לא התאפקנו וביקשנו שוב את המרק. והוא היה אפילו יותר מוצלח בפעם השניה.

אחרי מנה כזאת קשה לשמור על הרמה, אבל הנודי סרטנים עשה את זה בלי מאמץ. הנודי, כופתאות סמולינה פריכות מהמטבח האיטלקי, היו ממולאות בבשר סרטנים ובפני עצמן היו חלום. ענן פריך של מתיקות בלתי נגמרת. אבל מה שהפך אותן להרבה יותר מסתם כופתאות נהדרות, היה הרוטב. ציר פלפלים מתוקים וציר פירות ים עם נתחי בשר סרטן. להגיד על הביס הזה שהוא וואו, לא מתחיל אפילו לתאר כמה מוצלח זה היה. פשוט להכניס לפה, להישען לאחור, לעצום עיניים ולעוף. אם היה לחם על השולחן (או במסעדה) ואפשר היה לנגב, יש מצב שהיינו קופצים ראש לסיר של הרוטב ולא יוצאים עד שלא היה נשאר מה לנגב.

אפילו הסלט הירוק הצליח לגרום לנו לפתוח עיניים. אלי קראה לזה "מילפיי עלים", אבל זה שם שמסתיר את העובדה שמדובר במנה מרגשת. אירוע לא טריוויאלי בכלל, בהתחשב בעובדה שבסוף מדובר בסלט עלים ירוקים. אולי זה הרוטב העדין. אולי הוראות האכילה שכללו שימוש בידיים. אולי קרם המקדמיה וסלסלת גרעיני הדלעת שהתחבאו בתחתית. אולי קרקר הסמולינה שבנה את השכבות. זה לא באמת מה משנה מה הסיבה, בשורה התחתונה זה סלט ירוק שגורם לך להגיד "וואו". ואם זאת לא תירוץ לצאת מהבית, לא ברור מה כן.

המנה העיקרית האחרונה הייתה סיום נהדר לארוחה. שרימפס קריסטל שמנמנים ועסיסיים, עם טעמי צריבת גריל מדוייקים, שהוגשו עם צ'אטני עדשים ירוקות, דאל עדשים וראיטה, הגרסה ההודית של ציזיקי ועם עיגולי נאן קטנים. הרעיון הוא לבנות לעצמך ביס של שרימפס ותוספות בתוך הלחם. התוצאה היא ביס מהאגדות, שאי אפשר להפסיק לאכול.

אחרי כל זה (ואחרי עוד מנת מרק, כאמור) הגענו לקינוחים. ואם לרגע חשבנו שהמקסימום שיקרה כאן זה עוגת הגבינה (מושלמת) של הדליקטסן, אז הגיעה הפנקוטה טונקה והראתה לנו שאנחנו לא מבינים כלום בשום דבר. זאת מנה שלוקחת את תות השדה, מוציאה אותו מהקופסה, ובונה אותו לגמרי מחדש בשלוש דרכים: מרנג תותים מיובשים, תותים טריים, וריבת תות וסומק. זה מתוק אבל בדיוק במידה, זה פריך אבל גם רך. זה כל מה שאי פעם רצית מתותים ופשוט לא ידעת שאתה רוצה. אושר צרוף של ניגודים בצלחת אחת. וזה לא שהקינוח השני, טאקו שוקולד ממולא קרמו שוקולד, בראוניז ופאייטה של שומשום שחור, היה פחות מוצלח. למעשה, אם היה ביס אחד בעולם שהיה ראוי לסיים ערב כזה, כנראה שהוא היה בשורטליסט.

>> בדרך כלל, לתת ארבעה כוכבים למסעדה זה בסדר גמור. כשזה חיים כהן, זה מאכזב
>> אכלנו ארוחה מעולה במסה. לא היה לנו מושג שהיא תהיה גם האחרונה

לפני שנה, כנראה שהטור הזה היה מתמקד קודם כל במחיר. אבל ב-2023, 500 ש"ח לאדם, כולל מינרלים/סודה בלי הגבלה, קפה ושתי כוסות קטנות של אלכוהול ויין (אחד לפתיח והשני לסיום), זה אפילו לא חריג. כשאתה מבין שמדובר בארוחה נהדרת משולבת עם קפיצה קטנה לחו"ל עם המארחת המושלמת, זה לגמרי ערב שהוא אחד הדילים הכי משתלמים בעיר. כזה שאתה רוצה שלא ייגמר לעולם.

R48, רוטשילד 58 תל אביב, 5 כוכבים. 500 ש"ח לסועד

• ביקורת מסעדות
• R48
• אוכלים שותים
• R2M
• רותי ברודו
• מסעדות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו

בימים של טרלול לאומי אי אפשר באמת להיות מוכן לחדשות, ולכן גם לזה לא ציפינו: לאחר כמעט 30 שנות פעילות, מסעדת הקופי בר של רותי ברודו ביד חרוצים תיסגר. לא, זה אינו צעד מקורי במחאה על ההפיכה המשפטית אלא תוצר של המציאות – בקרוב אמור רחוב יד חרוצים להשתפץ ובמקום שבו נמצא כרגע הקופי בר יוקמו מגדלים חדשים. במקביל לסגירה, שתתרחש בקיץ הקרוב, ייפתח מקום חדש בשדרות רוטשילד, צמוד למלון 48 ולמסעדה החדשה והמדוברתשבו, ולפי השמועות החמות מדובר בגלגול חדש של הבראסרי.

קופי בר הוא המסעדה הראשונה שפתחו רותי ומתי ברודו, בעלי קבוצת R2M שהפכה מאז לאימפריה. באותה תקופה, הרחק בשנת 1994, נחשב אזור יד חרוצים לחצר אחורית מוזנחת במיוחד של העיר, שאף בעל עסק לא היה מעז להתמקם בו, אלא אם מדובר במוסך. סגנון האירוח המוקפד, אגרטלי פרחים עצומים ומנות דגל שכבר הפכו למיתולוגיה (הייוש המבורגר ביין ועוגת גבינה חלומית) הכניסו את הקופי בר לפנתיאון הקולינריה בעיר והשפיעו רבות על עיצובם ותפעולם של עסקי אוכל.

>> אנחנו אכלנו שם עוד בניינטיז. אבל הנה ביקורת על הקופי בר מ-2013

מאז הקורונה ששינתה את הרגלי הצריכה וסגירת הבראסרי בכיכר רבין, שהושפעה גם כן מעבודות בינוי (הרכבת הקלה במקרה זה), משקיעה הקבוצה את רוב מרצה בדליקטסן ובבייקרי ולאחרונה גם במלון 48. לפני כשנתיים חגגו בקופי בר את חגיגות ה-27 להיווסדה בשלל אירועים קולינריים נפלאים ולא מזמן הכחישה ברודו בריאיון את הסגירה הקרובה, אבל המציאות הנדל"נית הקדימה אותה. הקופי בר ייסגר ככל הנראה בחודש יולי או אוגוסט (מועד מדויק יימסר בהמשך), אפשר כבר עכשיו לבוא להיפרד.

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• רותי ברודו
• R2M
• קופי בר