>> אמילי חיה מואטי (תעקבו) היא סופרת, פוליטיקאית, חכ"לית ופעילה בולטת למען החטופים בזירה הבינלאומית. בימים אלה רואה אור ספרה החדש,"קוראים לזה חיים"(בהוצאת עם עובד). ספרה הראשון "סימנים כחולים" (תכלת 2018) זיכה אותה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים ועוּבּד לסרט קולנוע בהפקה בינלאומית. והיא רק התחילה.

1. נילוס // פיקוק

אני לא יושבת בבתי קפה, אבל אוהבת לשתות כוס יין בנילוס בשש בערב, אוהבת לעבור ליד הפיקוק, תמיד יש שם מישהו שאני שמחה לראות ולשתות איתו משהו.
אלנבי 33 תל אביב // מרמורק 14 תל אביב

2. חנויות יד שניה // אדרת

בעשור האחרון מקפידה לא לקנות חדש אלא רק יד שניה, מבחירה אידיאולוגית. אני חברה בכל קבוצה אפשרית וגם מוכרת וגם קונה באדרת.
בוגרשוב 53 תל אביב

3. פארק המסילה והשכונה שלי

אני אוהבת את הרגלי הבילויים של הבנות שלי; הגדולה חיילת, הקטנה מתגייסת בקרוב, שתיהן עובדות ומבלות בפארק המסילה. ואני אוהבת את השכונה שלי ואת אנשיה, שאפילו השעות שהעברנו יחד בחניון הבימה בזמן המלחמה עם איראן, עברו ברעות ובאחווה.

4. כיכר הבימה

כאמור, בלילות המלחמה עם איראן למדתי לחבב את כיכר הבימה, שם היה המקלט שלנו. מתברר שבלילות, הטבע פוקד את השדרה והיא מתמלאה באווזים משוטטים. לא רק בגללם אלא גם בגלל בני האדם טרוטי העיניים, שבתוך כל החרדה התחשבו אלה באלה ותיעדפו משפחות עם ילדים בירידה למקלט (אלו שלא לנו שם לילה שלם). היה אור בימים האלה.

5. הסינמטק

בעיקר את המבנה המקורי, כי אני רומנטיקנית. כשהייתי צעירה ומנויה אהבתי את המרתונים אל תוך הלילה. בשנים האחרונות סרט של שישי אחה"צ הוא מהבילויים הבודדים שלנו, וזה נהדר.
הארבעה 5 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא סובלת את כל מתחמי המגורים החדשים שמשום מה היזמים בוחרים להתנתק מהעיר ומהמרקם שלה ויוצרים מוטציות קהילתיות. זה התחיל במתחם אנדרומדה, המשיך לכל מתחם צמרת והתפתח למרבה הצער לפרויקטים נוספים. יותר מדי כסף ופחות מדי חשיבה על המרקם החברתי בעיר. יכול להיות שזה חלק מהסיפור של לחיות בעיר שמעולם לא תוכננה אלא פשוט התרחשה. תל אביב הולכת ונעשית כרך חד-מעמדי. יותר דיור שיוקצה לציבור – גם כשכירות ארוכת טווח – יטיב עם כולם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז השבעה באוקטובר מעט התרבות שאני חווה היא סביב משפחות החטופים. כמו למשל תערוכת השנה לשבעה באוקטובר של האספן ז'ק אסבג, שרכש יצירות שנוגעות לאסון מאמנים ישראלים. או הסרט על ליאת אצילי. מופעים ומחוות כמו הג'אם של אביתר, החברים של אביתר דוד מנגנים לכבודו כל חמישי בכיכר החטופים. לפני האסון ראיתי את VHS, דש מהעבר של רננה רז וקבוצת יוצרים, שמפגיש את היוצרים עם רגעים בעבר שלהם. הרגעים מאוד אישיים אבל יש משהו קולקטיבי בזיכרונות האלה של מה שהיינו, פרידמן, צברי ועוד רבים ומצוינים. בקטע של רננה רז לא הפסקתי לבכות. זה נדיר, כי אני לא בוכה בדרך כלל, אבל משהו בריקוד של ההורים והכמיהה של הילדה לבניה מחדש של הבית, להיאחז ברגעים שהם בין זיכרון מהתא לבין מה שהיית רוצה לחשוב שהתא היה, זה עדיין מפעיל ומפעים אותי, גם כעת כשאני נזכרת ביצירה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במהלך טיסה צפיתי בפיצ'ר שמבוסס על חייו של בוב דילן, קראתי גם ביקורות גרועות, אבל זה ניתק אותי מהכל והרחיב את ליבי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה המשפחות. קריטי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלו שעוזרים לי לחפש את סאשה החתול שלי כשהוא מחליט לשוטט בלילות. צדיקים.

מה יהיה?
בכנות? בטווח הנראה לעין, קשה. יקח לנו דור אחד לפחות לקום נפשית מאסון השבעה באוקטובר ומהאסונות הנלווים שלו. זה יצריך עבודה קשה, התמדה ואומץ. הילדים שלנו כבר יראו ימים טובים יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• נילוס
• פיקוק
• אדרת
• פארק המסילה
• כיכר הבימה
• רננה רז

>> ניצן פינקו היא עיתונאית, אושיית תרבות ומובילת קהילת המוזיקה "ריוט!", שבימים קשים אלה משמיעה קול בלתי מתפשר נגד הלחימה בעזה ובעד החזרת החטופים. הפנזין (מגזין שעושות לבד) שערכו ניצן פינקו ודודו מצויינים, מאגד בתוכו טקסטים מאירי פנים של מיטב כותבי המוזיקה על 21 שירים אנטי-מלחמתיים – משינייד אוקונור ועד אתי אנקרי, מבוב מארלי עד יובל בנאי – ושלל איורים מרהיבים שנוצרו בייחוד עבורם בידי מיטב המאיירות והמאיירים.הפנזין הופק בהתנדבות מלאה ובאופן עצמאי, וכל הרווחים ממכירתו ייתרמו למטרות אנטי-מלחמתיות, ובהן עמותת נשים עושות שלום ועומדים ביחד. ביום ראשון (13.7 19:30) יתקיים אירוע ההשקה שלו בבית של סולידריות (דרך יפו 7 בהשתתפות המוזיקאים זאב טנא, יהוא ירון, קוקי אריאל וזוהרה – ובהנחיית ניצן פינקו ודודו מצויינים. כל הרווחים מהכרטיסים הם תרומה לסלי המזון של סולידריות.

>> בר סודי במרתף והמקום שגיליתי בו אוכל תאילנדי // העיר של בן כהן
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1. טאקריה

לא משנה לאן אני מגיעה בעולם, אין אוכל מקסיקני טוב יותר מזה של המסעדה הקטנה ברחוב לבונטין. עוד לא טעמתי בוריטו טבעוני טוב יותר בשום מקום אחר, צ'יפוטלה כלום לידם! אמנם עוד לא הגעתי למקסיקו עצמה, אבל זה מרגיש הכי קרוב שיש. אני אוכלת את הנאצ'וס שלהם כשאני שמחה או עצובה וזו תמיד הבחירה הכי טובה שיש.
לבונטין 28 תל אביב

2. אדרת

הגעתי לראשונה לחנות הזו טינאייג'רית גותית נחמדה בת 15 ומאז לא הפסקתי לפקוד אותה באדיקות. כמה מהשמלות הכי יפות (ונוחות) שלי הגיעו מהחנות הזו, ששומרת על מחירים סבירים גם כשעולם הוינטאג' השתלט על שוק היד שניה. עם השנים הצטרפה אליה אחותה הקטנה והיוקרתית "ארגמן", שפועלת לצידה. זו חנות שלא מפסיקה להפתיע אותי, ובעיר שהולכת והופכת לגדושה בחנויות בגדים יד שניה מכל סוג, זה לא מעט.
בוגרשוב 53 תל אביב

3.בית של סולידריות

לכל מי שרוצה הוכחה לקיומה של אמפתיה בשנת 2025, בית של סולידריות מציעה התבוננות חומלת ועדינה בעולם אגרסיבי ואלים. הבית דואג לדבר הבסיסי ביותר – חבילות מזון, חיתולים. מה יותר חשוב מלהאכיל את הרעבים? דודו ואני לא יכולנו לדמיין מקום מתאים יותר להשקת הפנזין האנטי מלחמתי שלנו, מקום שלא רק אומר אלא עושה, בלי הפסקה, בתקופות הכי קשות שעברנו.
דרך יפו 9 תל אביב

4. גן מאיר

המקום הכי יפה בתל אביב, בלי תחרות. יכולה לבהות בשושנות המים שם שעות.

5. כיכר ביאליק

מרגיש כמו אירופה. שלל בתי הקפה החמודים שנפתחו לאחרונה רק מחזקים את הוייב.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חייבים הצללה בעיר! בעיקר בדרך סלמה, בדרך אל הים, בדרך לבגין. אי אפשר להמשיך להשרף. תעזרו לנו להשאר גותיות נחמדות לא שזופות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "משפחה נורמלית" שראיתי בקולנוע לב. לא לקרוא על העלילה, פשוט ללכת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "שמרי נפשך" שלקמה ורדי טהרלב, איזה יופי של כתיבה וסיפור, לא הצלחתי להניח מהיד.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד, נשים עושות שלום, בית של סולידריות, יוזמות פרטיות להעברה של מזון וסיוע לעזה. להגיע למחאה בבגין לשחרור החטופים והחטופה, שמתקיימת בכל ערב ולא רק במוצ"ש. לעזור לכל בעלי ובעלות החנויות העצמאיות, בעיקר חנויות ספרים עצמאיות שנפגעו עקב השינויים בשבוע הספר. תקנו ספרים מהם ולא מהרשתות הגדולות, יש לנו חנויות ספרים מדהימות בעיר וצריך לעזור להן להמשיך לפעול.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לני בלה כהן, מנהלת החנות "אובלומוב" בנגה, יפו. היא הקימה לא חנות ספרים עצמאית אחת אלא שתיים (!), עם סניף נוסף בפרדס חנה כרכור. אובלומוב היאהמקום הכי נעים, מרגש ומשמחשנפתח בשנים האחרונות בעיר, סוג של נס.

מה יהיה?
יהיה שלום. חייב להיות

• העיר שלי
• פנזין
• טאקריה
• כיכר ביאליק
• גן מאיר
• אדרת
• בית של סולידריות

>>דורי בן אלוןהיא חוקרת אמנות ותרבות חזותית ומדריכת סיורי אמנות. היא התחילה את דרכה באגף החינוך של מוזיאון תל אביב, וכיום כעצמאית היא עובדת עם גופים גדולים כמו עיריות ואוניברסיטאות ומדריכה סיורים באירועי האמנות המובילים בתחום ביניהם יריד צבע טרי, אירועי אוהבים אמנות עושים אמנות, פסטיבל מנופים ועוד. בעוד כשבועיים היא תוביל במסגרתפסטיבל סרטי אמנים בארטפורט(והשנה גם בבית אנה טיכו של מוזיאון ישראל, 21-18 ביוני) הרצאה מבוססת צפייה בה תציג שלוש עבודות של שלוש אמניות ישראליות שעוסקות בסקאלה שבין הישארות בארץ והימלטות ממנה.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

>> השניצל שלא השתנה והמסעדה שהיא השראה // העיר של תום ניומן
>> בועה של שקט וחוף שבו כל בוקר יפה מקודמו // העיר של דלית מרחב

1.אדרת

חנות היד שנייה האידיאלית. רוב הבגדים בארון שלי הגיעו משם. חנות שבאמת כל הפריטים בה מגיעים מהלקוחות עצמם, כלכלה מעגלית אמיתית. אני מגיעה לשם בסיורי אמנות ואופנה שאני עושה ומפיצה את הבשורה: אפשר גם להתלבש יפה וגם להיות טובים לסביבה.
בוגרשוב 53

2. גוגא

מעבר לזה שגוגא הוא השילוב המושלם בין בית קפה לבר יין, הקימה אותו בחורה צעירה ומרשימה שמנהלת אותו ביד רמה ואיכשהו תמיד כשאני מגיעה היא נמצאת שם. זה אולי המקום הכי ורסטילי בעיר – יצא לי לשבת שם לפגישות עבודה, לערב של יין ללא תחתית עם חברות, לדייט עם הבן זוג, לקפה עם אמא. האוכל טעים, השירות לבבי, יש קפה טוב ויין מעולה ואולי יותר מהכל אופי ייחודי ושובה לב.
צייטלין 1

3. האחים גרין

אני אוהבת ספרים יד שנייה. הייתי ילדת ספריות והאסוציאציה שלי לספרים היא דפים צהבהבים, כתמי קפה של מישהו אחר וריח של ישן. אצל האחים גרין הספרים במצב הרבה יותר טוב, אבל עדיין המחשבה שהיו להם חיים קודמים עושה לי את זה. כשאני מחפשת ספר מסוים, הפעולה הראשונה שלי היאלהיכנס לאתר של האחים גרין, לחפש אותו שם, ואם אין אותו על המדף אני לוחצת על הכפתור הגאוני "צודו לי". השיטה הזאת בנתה חלק משמעותי מאוסף הספרים שלי.
ידידיה פרנקל 39

4. ספריית סוראסקי

הספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב היא המפלט המושלם. מקום שקט להיכנס אליו בבוקר, להתיישב לכתוב ולא לקום עד הערב. בכניסה לבניין יש ציור קיר של האמן אברהם אופק, והנוף מהחלונות הוא של בניין גילמן האהוב, בניין הפקולטה למדעי הרוח. בימים מוצלחים אפשר לראות גם את משפחת האווזים מטיילת על הרחבה מול הספריה.

5. תיאטרון תמונע

מקדש הפרינג׳ המקורי של העיר. בעצם גדלתי שם, כשהייתי ילדה, אמא שלי אצרה את הגלריה של התיאטרון, ואני הייתי מסתובבת לה בין הרגליים לאורך ההקמות, עוזרת לסייד קירות, לסתום חורים בשפכטל, ליישר תמונות עם פלס. לפני 4 שנים פגשתי שם את בן זוגי, כשהוא ניגן במופע בשם "הנסיכה אבנר" שהוא גם כתב לו את המוזיקה. בקרוב התיאטרון יעבור למקום חדש ואני אתגעגע למבנה המשונה הזה, שאנשים בעלי חזון הפכו אותו ממוסך לזירה חשובה של עשייה אמנותית בעיר.
שונצינו 8

מקום לא אהוב בעיר:

אני יודעת שיש הרבה מיסטיפיקציה סביבה, ויש מי שממש מוקסמים ממנה, אבל התחנה המרכזית מבחינתי היא חור שחור בעיר, מקום שאני עושה הכל כדי לא להגיע אליו. זה מרגיש כמו פצע פתוח בלב העיר ופשוט כואב לראות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בחודש שעבר התקיים פסטיבל אפוס, פסטיבל שמוקדש כולו לסרטי אמנות ותרבות. ראיתי בו 4 סרטים שהיו מדהימים, על אדריכלות, אמנות חזותית, מחול, וסרט אמנית של טליה הופמן. זה פסטיבל מיוחד שמשלב סרטים מהארץ ומהעולם, וזו הזדמנות לצפות בסרטי דוקו על גדולי האמנים ועל יצירות מופת מוכרות יותר ופחות. שניים מהסרטים שראיתי הוקרנו בסינמטק ושניים במוזיאון תל אביב וזה היה מרחיב לב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני קוראת בצורה לא ליניארית את הספר"מקריות" של אייל דותן, שגם היה המנחה שלי בעבודת התזה בתואר השני. הוא מציג מפגשים פואטיים עם מקריות בספרות ובתרבות. זה מרגיש שהשנים האחרונות עושות שאפל על כל מיני אסונות שבאים בצרורות והקריאה בספר מזכירה שמקריות היא תופעה שיש בה גם יופי פואטי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים להחזרת החטופים. ההיסטוריה של מאבקים אזרחיים בישראל רצופה בארגוני נשים משמעותיים שהצליחו לשנות את סדר היום המדיני, ואני אישית רוצה להאמין שהבשורה תגיע גם בגלגול הזה מארגוני נשים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני חושבת שצריך להרים לכל מי שפועל כדי לשנות את המציאות העגומה, ולכל מי שמצליח לשרוד אותה יום-יום. ואולי לא רק להרים אלא גם לחמול, ולצפות לפחות, גם מאחרים וגם מעצמנו.

מה יהיה?
אני חוקרת בדוקטורט שלי עבודות וידאו ישראליות שעוסקות בדמיון פוליטי. זה מעניין לראות שאמנים מדמיינים כל השנים עתידים אפשריים למדינת ישראל באמנות שלהם. לפעמים אלה דמיונות אופטימיים יותר, לפעמים הם דיסטופיים לגמרי, אבל אני חושבת שיש הרבה כוח ביצירות האלה ובאיך שהן גורמות לנו להסתכל על עצמנו מחדש.

• העיר שלי
• ארטפורט
• תיאטרון תמונע
• האחים גרין
• אוניברסיטת תל אביב
• אדרת
• בר יין
• תחנה מרכזית תל אביב

>> יסמין גודר היא מביכרות הכוריאוגרפיות והיוצרות בישראל, מתגוררת ביפו עם בן זוגה ובתה. ב-18.12 יעלה המופע המשותף שיצרה עם דיקלה לפסטיבל ישראל, "אהבה, מוזיקה (עכשיו)" בביתן 1 בגני התערוכה.עוד פרטים וכרטיסים אתם יודעים איפה

>> העיר של אייר אלעזרא // המפלצת מרחוב מזא"ה והמקום הכי סקסי
>> העיר של ג'ולי שלז // עץ שעליו התנשקתי וקפה שהוא בית כנסת

1. פארק המדרון

הפארק האהוב עלי ביי פאר בעיר. הוא כבר הרבה מעבר למקום שאני אוהבת אלא ממש התמכרות נפשית. אני הולכת אליו להתאוורר, לראות את הים להתחבר אל השמיים. לפעמים הוא נראה לי כמו ציור של רותקו, קווי צבע שנפגשים בחיבור הוריזונטלי שכל יום משתנים ומייצרים גוונים חדשים. הפארק הזה שקט עד כדי כך שבזכותו התחלתי לרוץ לפני שלוש שנים. הוא גם פארק שבו אפשר לעשות פיקניק עם יין מול נוף של שקיעה מרהיבה וים אינסופי. הוא מתנה חינמית ומלאת השראה.

2. שדרות ירושלים

מאז שעברתי ליפו ב-1999 השדרה עברה המון שינויים, אבל היא מכילה היסטוריה, הדר ומיסתורין לצד גראנג'יות של שנות ה-80' ואסליות מקומית. בתקופת הקורונה התנדבתי לחלק תרומות אוכל והגעתי לכל מיני בניינים וחצרות פנימיות בשדרות ירושלים, ושם גיליתי עוד פינות מסתור ואת הצד האחורי של השדרה שמזכיר חצרות פנימיות של נאפולי. על שדרות ירושלים יש את הירקן של פעם ואת הבורקסים והשווארמה שלא מתיימרים להיות משהו אחר, אבל גם חנויות למוצרים אורגניים, אופציות לקפה מפונפן וטעים ומקומות לשתות יין. היא מנקזת אליה את כל היפואים והיפואיות ומחברת ביניהם. מאז שהרכבת הקלה הצטרפה אני ממש מרגישה שדרוג של שקט, ירידה בפיח וחיבור לאורבניות שהיא לא מוגזמת או מלוטשת מדי. הסטודיו שלי, במרכז תרבות מנדל, יושב קרוב לשדרה, ואני חוצה אותה מדי יום, בהלוך וגם בשוב, ומתמלאת באנרגיות שלה.

3. לחם אביגיל

לחם אביגיל היא מאפיית בוטיק קטנה אך חד פעמית. הכרתי את אביגיל דרך מפגש הורים לקראת פתיחת הגן הדו-לשוני ביפו. בתקופת הקורונה היא התחילה לאפות לחם מחמצת מופלא ולאחר שנכחתי בסדנה שלה, הבנתי את המורכבות והמסירות הנדרשות לאפיית לחם איכותי. התשוקה והאהבה שהיא משקיעה בכל כיכר מורגשות בטעם ובטקסטורה. מאז היא פתחה את המאפייה שלה והשדרוג הורגש מיד – רף חדש של טעמים והשקעה. כל ביקור שם הוא חגיגה. ממליצה לטעום חתיכה עם טחינה שחורה או חמאה, ולהתאהב.
יהודה הימית 33

3. חומוס עלי קרוואן // קפה עלמה

בפינת יהודה הימית ושבטי ישראל נמצא שילוב שמרגיש כמו הלב של השכונה שלי. בכל פעם שאני חוזרת מסיבוב הופעות בחו"ל, אני רצה להתקרקע עם מסבחה חמה ומלאת תבלינים מנחמים בעלי קרוואן. מיד אחר כך, דלת אחת שמאלה, אני מקנחת בכוס קפה וכדור שוקולד בקפה עלמה. כשעברתי לשכונה ב-1999, הייתי רואה ילדים הולכים בבוקר עם צלחת ריקה וחוזרים עם צלחת חמה, מלאה בשמן זית ירוק, כמון ופפריקה. רק עם הזמן גיליתי את האוצר הקולינרי של עלי קרוואן וגם את האנשים שעובדים שם, כולל בעלה של הגננת האהובה על בתי.

באותן שנים עוד נסעתי לתל אביב בשביל הפוך טוב, עד שקפה עלמה נפתח בפינה הקרובה. זהו בית קפה שכונתי אמיתי שמחבר את הקהילות השונות שחיות כאן. אפשר לשמוע בו שפות מגוונות, לראות פרלמנטים חבריים ומשפחתיים ולהיפגש עם שכנים בקלילות, לצד קביעת פגישות עבודה. עבורי, החיבור הזה בין החומוס האסלי לקפה השכונתי מסמל את השילוב המיוחד כל כך שיפו מאפשרת.

5. אדרת

אמנם לא ביפו, אבל שייכת ליפואית – אדרת ברחוב בוגרשוב היא מקום מושלם למציאת בגדים וואן אוף א קיינד. ככל שהזמן עובר, אני משתדלת לדייק את מה שאני לובשת ולצמצם את הרכישות שלי, מתוך מחשבה שכל פריט שאבחר יהיה בשימוש רב ואמיתי. באדרת אפשר לתאם ולהביא בגדים תחת הגדרות מסוימות ולקבל קרדיט במקום, איתו אפשר לצאת למסע שופינג בחנות. הטעם של אופירה, בעלת החנות, מדויק ומפתיע, ותמיד יש שם אוצרות שלא פעם או פעמיים קלעו בול למה שהייתי צריכה. מצאתי שם שמלת נצנצים מהממת לאירוע חגיגי, שמלות כיפיות לקיץ, ולאחרונה שני טי שירטים שאני לא מפסיקה ללבוש. אדרת היא הרבה יותר מחנות – זה מרחב שמציע אלטרנטיבה לקנייה הקונבנציונאלית. ממליצה בחום להיכנס ולגלות את האוצרות הייחודיים שמחכים שם.
בוגרשוב 53

מקום לא אהוב בעיר

ממש מתחת לסטודיו שלי יש אזור חניה אפור, שמיועד לפריקה ועלייה בלבד. אבל כל יום אנשים רבים מתבלבלים, והמקום הופך לזירת גרירה בלתי נגמרת של מכוניות. אמנם יש שלט שמציין שאסור לחנות שם, אבל הוא מוסתר מאחורי עץ, כך שלא מפתיע שרבים לא מבחינים בו. האוכלוסיה שנופלת בפח הזה היא לרוב מבוגרים, אמהות ממהרות לקופות החולים, או סתם אנשים מבולבלים שלא מבינים את המצב עד שכבר מאוחר מדי. הכאב הכי גדול הוא לצפות בהם חוזרים למקום ומגלים שהמכונית נגררה. אני מוצאת את עצמי לא פעם צועקת מהחלון כדי להזהיר אותם, והתגובות מגוונות – מהפתעה מוחלטת ועד כעס קל על כך שהרסתי להם פוטנציאל חניה. ובכל זאת, קשה לי לעמוד מנגד ולראות אנשים נופלים שוב ושוב לסיטואציה הזאת. בקיצור, כואב הלב לראות את זה קורה כל כך הרבה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
היצירה של איציק ג'ולי, "3++" של תיאטרון נוצר, מהדהדת את התקופה עם שאלות על העתיד והסיבתיות לחיים, לצד האפשרות לנכוח בגוף ולהרגיש בבטחה את החופש הדמיוני שיש לנו. זה נע בין מופע פרפורמנס לתערוכת וידאו ואור, ומזמין את הקהל לחוויה אימרסיבית בגלריה תעשייתית ענקית חדשה במתחם רדיקל. העיסוק ברוח הנשית שמבקשת להשמיע את קולה בעולם משוסע נגע בי אישית. העבודה של התאורה והוידיאו איפשרו לי לחלום ולקחת אותי למרחבים אחרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר של תיך נאת האן "אמנות החיים", מורה לבודהיזם, במקור מוייטנאם. אני מוצאת הרבה נחמה במבט שלו בתקופה הזאת של המלחמה. הוא מציע דרכים אלטרנטיביות להתמודד ולהתבונן על תקופות של קושי כאב ואובדן, ונותן כלים של נשימה, עצירה ושלווה, להמשיך ולחפש עדיין מקומות רכים ופגיעים אשר מכילים את עצמנו ואת האחר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגון עומדים ביחד. לחוות שותפות ערבית-יהודית בתוך המדינה זו בעיניי משימה קריטית. אני מעודדת יוזמות של חיבור והשקעה שמתקיימות מתוך נוכחות משמעותית כאן, מתוך האזנה, דיאלוג וניסיון אמיתי ליצור מקום לכולן.ם. כמי שגרה ביפו, במרחב משותף, החיבור לכל הקהילות שסביבי הוא עניין מרכזי עבורי. אני מאמינה ביכולת שלנו למצוא כוח, הומניות ותקווה דווקא דרך המבט המשותף – גם בזמנים של קושי ומשבר. במיוחד עכשיו, חשוב שנמשיך להתעקש על השותפות הזו. חשוב שנפעל מתוך חזון של דיאלוג אמיתי ונרחיב את השפה המשותפת שיכולה להוביל אותנו למקום טוב יותר לכולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מתחילת המלחמה אני נפעמת מהרוח ההתנדבותית שממלאת את תל אביב-יפו ומהכמות האדירה של אנשים שנותנים מעצמם ותורמים. אחת מהן היא ד"ר דנה מור, חברה טובה שלי ופסיכולוגית במקצועה, שמתחילת השבוע השני של המלחמה מתנדבת במטה המשפחות של החטופים. דנה נמצאת שם מאז, תורמת את כל הידע והיכולות שלה ונוכחת בלב הקושי והטרגדיה. היא מלווה את המשפחות במסירות עצומה, ולא מוותרת גם כשהמציאות סביב כל כך מורכבת וכואבת. היא דוגמה יוצאת דופן לכוח, חמלה ונחישות בתקופה כל כך קשה.

5. מה יהיה?
אין לי תשובה טובה. המילים נעתקות מפי לנוכח הקיצוניות של הכל. אין לי מושג מה יהיה. אולי דווקא בכך טמונה התשובה: להיות נוכחים בתוך האי-ודאות, ולמצוא בה את היכולת לתפקד, לחיות, להעניק, ולשמור על שפיות. אני שואפת לכך שנמצא בתוכנו את המקומות הטובים, את התכונות שמאפשרות לנו לבנות עתיד מעודד יותר – חברה מכילה, ליברלית ופתוחה, פחות מקוטבת, חברה שתוכל אולי להתמודד עם השאלה ההמשכית של הקיום כאן ולחפש לה פתרון.

–

• העיר שלי
• יסמין גודר
• דיקלה
• פארק המדרון
• שדרות ירושלים
• אבו חסן
• קפה עלמה
• לחם אביגיל
• אדרת
• בודהיזם

>> סיון רוזנברג היא שחקנית ויוצרת מתל אביב, אשתו של חן ואמא לאורי ולוּ. בשנה שעברה היא העלתה בתאטרון הסימטה את ההצגה "מט" שכתבה וביימה ובה היא משחקת. ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל האביב הישראלי ומוצגת בתיאטרון בימים אלו וביום חמישי הבא (21.11) בבית הבאר היפואי בפרט.פרטים וכרטיסים? בטח שכאן

>> העיר של יובל שילר: בר שכונתי מאירופה ומקום שמציע תקווה
>> העיר של יערה יעקב: ארמון הברקת של תל אביב ועוד זיכרונות

1. קפה 67

בית קפה קטן ומתוק ביהודה מכבי. בתור חובבת בתי קפה מושבעת, גיליתי את בית הקפה המתוק הזה כשעברתי לאזור ואני יכולה לומר שזה חד משמעית בית הקפה הכי טוב בעיר. הוא שייך לערן ומריאנה שמנהלים אותו ביד רמה ומגיעים בכל יום ב-3 לפנות בוקר כדי להכין את המאפים והכריכים שיהיו טריים טריים וזה ניכר! אני לא אחת שכל כך אוהבת מאפינס, אבל מריאנה אופה את המאפינס הכי טעימים שאכלתי. יש שם אוירה ביתית וחמה ובגלל שתושבי האזור פוקדים את המקום באופן קבוע, זה יוצר תחושה של קיבוץ בעיר כי פוגשים שם את כולם. אחד הדברים שאני הכי אוהבת במקום הוא שהם לא רואים את הלקוחות כלקוחות אלא כבני אדם ולא מפריע להם אם תבואו עם לפטופ ותשבו שם שעות או שעגלות התינוקות יפריעו למעבר. כאמא לתאומות שמרגישה תמיד לא נעים בבית קפה כי העגלה שלי תופסת הרבה מקום, הם תמיד נותנים לי תחושה שאני מאוד רצויה והעיקר שיהיה לי נוח.
יהודה המכבי 67

2. אדרת וארגמן

בשנים האחרונות אני קונה בגדים כמעט רק בחנויות וינטג' ויד שנייה, ואדרת וארגמן הן שתי חנויות, אחת ליד השנייה (באותה בעלות) שאני תמיד מוצאת בהן פיסים שווים במחירים ממש טובים! באדרת, שהיא אחת מחנויות יד השנייה הוותיקות ביותר בתל אביב, תמצאו בגדי יד שנייה ווינטג' לרוב של הרשתות הגדולות או של מעצבים ישראלים, ובארגמן יש פריטים שווים בטירוף של אופנה עילית במחירים מאוד מאוד מאוד (!!!) טובים (שלרוב בחנויות יד שנייה הם גם מאוד יקרים). אופירה, בעלת החנות, בוררת בקפידה את הבגדים שהיא לוקחת לחנויות ולכן תמצאו שם פריטים ייחודיים באיכות מעולה.
בוגרשוב 53

3. בטי בארץ הוינטג'

בהמשך לחנויות יד השנייה, אני חייבת לפרגן גם לבולה המהממת, בעלת בוטיק בגדי הוינטג' במדרחוב רמב"ם. הבוטיק הוא של בגדי וינטג' בלבד, רובם בייבוא מאיטליה, שילוב של ביסייקס באיכות מעולה ופיסים מיוחדים, אבל כשנכנסים לחנות מתאהבים גם בבגדים וגם בבולה שמקבלת את כולם בחיוך וצ'ייסר עראק להרמת המורל.
רמב"ם 7

4. נחליאל 2

בפינת הרחובות נחליאל והכרמל בכרם התימנים נמצאת ה-מאפייה של העיר. מאפייה פשוטה ונוסטלגית עם עוגיות עבאדי והעוגיות המרוקאיות הכי טובות בעולם! בכל פעם שאני בכרם, אני עוברת שם כדי לקנות לי סטוק הביתה. מומי הבעלים מגיע לשם בכל בוקר לאפות הכל והלב שלו מורגש בכל ביס. כמה פשוט ככה טעים ומנחם.
נחליאל 2

5. פארק הירקון

מאוד בנאלי, אבל מאז שהפכתי לאמא גיליתי את הפארק מחדש. יש בו המווווון פינות קסומות שהעירייה אירגנה ובמיוחד אני אוהבת לטייל בחלק הפחות מוכר אחרי גשר בבלי, בדרך לרמת גן. פתאום מגיעים לעולם אחר, את מרגישה שיצאת מהעיר לטבע, יש צמחייה מהממת, עצי תותים ובשעות אחה"צ, לקראת שקיעה, האור כל כך יפה ומרגיע. הדבר היחיד שחסר לי בפארק זאת עגלת קפה שווה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

נחל הירקון. זה לא בדיוק מקום לא אהוב, אלא יותר אכזבה וחלום שהעירייה תיקח כפרויקט רציני לנקות ולטהר את הנהר, ואולי יום אחד אני והילדים שלי נוכל להשתכשך במי הירקון ולקפוץ לשם באומגות. זאת פנינה רצינית לא מנוצלת וכל כך חבל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מקליד/ה" של היוצרת המופלאה רוני ברודצקי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספר השירה של קמה שיר "אין קווים מפרידים", הוא אחת המתנות הכי מדהימות שקיבלתי בשנה האחרונה. יש בו שירים מופלאים ונוגעים על האמהות, על נשיות ועל החלקים הקשים והנפלאים בשניהם. בעלי קנה לי אותו וכשקשה לי (במיוחד לאור המצב והמלחמה שברקע), אני פותחת את הספרון ומוצאת בו לפחות שיר אחד שמתאר במדויק את התחושות שלי וגורם לי להרגיש שאני לא לבד. אני חושבת שזה ספרון חובה לכל אמא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אחים לנשק. אני חושבת שהם כרגע מחזיקים את העם ועושים את כל מה שהממשלה צריכה לעשות ולא עושה. זה ארגון שנותן לי תקווה בימים הקשים האלו ומזכיר לי את הטוב שיש לנו פה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא. לכל אמא.

מה יהיה?
שאלה שאני שואלת את עצמי מדי יום, וכשאני מבינה שאין לי תשובה אליה אני שואלת, "ומה עכשיו?" והולכת לחבק את הבנות שלי חזק חזק.

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון הסימטה
• אדרת
• וינטג'
• פארק הירקון
• כרם התימנים