ההולנדים, כידוע, מייחסים לעצמם את המצאת הג'ין במאה ה-17, כשזיקקו יין ממאלט והוסיפו לו עשבים כדי להסוות את טעמו הנורא, ובעיקר את צמר הערער (ג׳וניפר), והתוצאה נלגמת עד היום תחת השם ינייבר (Jenever). האיטלקים, לעומתם, מזקקים משקאות אלכוהולים עם צמח הערער כבר מאות שנים בלי לטעון שום דבר, ואיכשהו זה נשמע הרבה יותר דומה לג'ין של ימינו. כך או כך, באיטליה התבססה מסורת זיקוק עתיקת יומין, והג'ין האיטלקי משלב בתזקיק האלכוהולי מלבד ערער שגדל בין ההרים והמצוקים הגבוהים גם תמציות בוטניות שרוקחים מגידולים חקלאיים באיזור.

>> איך ג'ין אחד לוקח 8 מסעדות מתל אביב לטיול באמאלפי איטליה?
>> סיפור אהבה עם טוויסט של ג'ין: המסע אל חופי אמאלפי באיטליה
>> חגיגות MALFY TLV במסעדות ברחבי העיר, 5.4-27.3,פרטים והזמנת מקומות מראש כאן

מזקקת מאלפי ג׳ין, אשר פתחה את שעריה בחופי אמאלפי שבמחוז קמפניה דרום איטליה בשנת 2016, נולדה בשיתוף פעולה עם מזקקת ג׳ין איטלקית אחרת שנמצאת במחוז פיימונטה אשר בצפון – מערב ארץ המגף. המזקקה שייכת למשפחת ורג'אנגו אשר מייצרת ג'ין בטכניקה מסורתית כבר משנות ה-70' של המאה הקודמת, וממנה הם למדו את רזי התזקיק. לא זאת בלבד, בעת הביקור אנשי מאלפי ג'ין כה התאהבו במים של מחוז פיימונטה, שעד היום הם משתמשים אך ורק במים הצלולים של פיימונטה בייצור הג׳ין שלהם, יחד עם צמחים ותמציות בוטניות שגדלות בדרום איטליה.

עם השילוב המנצח בין המים הצלולים של פיימונטה ושלל גידולי האיזור (לימונים עסיסיים מאמאלפי, אשכולית ורודה ותפוזי דם מנאפולי, אניס, כוסברה ועלי עץ לימון), ובשימוש בזיקוק בטמפרטורה נמוכה כדי לשמר את טריות המריכיבים, יצרה מזקקת מאלפי קולקציה מרשימה של שלושה סוגי ג׳ין שכולם נושמים איטליה ומעניקים תחושה של חופשה איטלקית גם מחוץ לארץ המגף. הג'ין של מאלפי הוא גם הג'ין האיטלקי הראשון שמשווק בארצות הברית,לא מעט בזכות הייחוד והניחוח הארומטי והמופלא שלו.

קולקציית הג'ין כוללת ג'ין יבש קלאסי שעונה לשם אורג'ינל, והוא מורכב מערער שנקטף ידנית, נגיעת אניס וניחוח כוסברה שמשווים לו צלילות ותחושה נקייה וזכה. אופיו הנקי והצלול הופכות אותו לאידאלי ללגימה כשהוא עומד בפני עצמו עם מספר קוביות קרח ופרוסת לימון, בשילוב עם טוניק או עם שאר ליקרים שיעשירו את טעמו ויעמיקו את הארומות הייחודיות שלו.

לצד ג'ין האוריג'ינל מחכה לו בסבלנות, ג'ין לימונה מרענן, המבוסס גם הוא על ערער שנקטף ידנית יחד עם לימונים איטלקיים בשלים ומלאי עסיס. בעת ההכנה נוספות למשקה גם קליפות הלימון המשוות לו סיומת הדרית במרירות מעודנת. נסו אותו עם אפרול, קמפרי או שפריץ קליל ורק תודו לנו.

לסיום מתייצב בקבוק יפהפה של ג'ין רוזה, שניחן בגוון ורדרד ומזמין והוא רענן ואלגנטי. גם הוא, לפי מיטב המסורת, מבוסס על ערער שנקטף ידנית, ומשתלב עם אשכולית ורודה ונדיבה במיץ שנקטפה בסיצליה, לימונים איטלקיים בשלים, תמצית הדרים ונגיעת אניס שהופכות אותו למשכר חושים בהחלט. ג'ין מאלפי רוזה הוא ללא ספק אולטימטיבי לאפריטיבו כהלכתו או לבראנץ' נונשלנטי ולא מתאמץ, וכיף ללגום אותו בפני עצמו כשהוא צונן או עם סאוור שיעמיק את אלמנט ההדריות העזה שלו. רק ללגום ולהפליג (אם לא ביאכטה לאיטליה אז לפחות בדימיון)
>> חגיגות MALFY TLV במסעדות ברחבי העיר, 5.4-27.3,פרטים והזמנת מקומות מראש כאן

• MALFY TLV
• ג'ין
• אלכוהול
• קוקטיילים
• איטליה

גבוה ברשימת המקומות הכי יפים בעולם נמצאת רצועת החוף אמאלפי שבאיטליה, רצועת חוף ציורית וחלומית שקשה להישאר אדישים ליופיה המרהיב. היא מתפרשת על פני כ-50 קילומטרים מפותלים של עיירות יפהפיות וכפרי דייגים, סביב הרים ומצוקים תלולים,חופי ים עוצרי נשימה עם מי טורקיז צלולים, גנים מטופחים ומבנים עתיקים מרשימים ומסקרנים. אבל עוד לפני שנגיע אליה, כדאי לעצור ולנשום את הנוף שמסביב. בואו נצא לדרך.

>> חגיגות MALFY TLV במסעדות ברחבי העיר, 5.4-27.3,פרטים והזמנת מקומות מראש כאן

אמאלפי: רגע, איפה זה בכלל?

ברוכים הבאים לקמפניה ("מישור פורה" באיטלקית), מחוז ששוכן בדרום מערב איטליה וכשמו כן הוא בהחלט פורה ועשיר במשאבי טבע, עם בונוס של עיירות שהמילה "ציוריות" עושה להן עוול ואתרים ארכיאולוגיים מרשימים שהוכרזו לאתרי מורשת בינלאומיים על ידי אונסק"ו. בדרום מזרח קמפניה, למשל, תמצאו את פומפיי – העיר הרומית שנחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב הסמוך, אך נשתמרה באופן ייחודי המספק הצצה מרתקת לחיים במאה הראשונה לספירה. במערב המחוז, אם נחצה אותו לרגע, נמצאת העיירה פאסטום ובה שלושה מקדשים יוונים מהמאה השישית לפנה"ס שנשתמרו גם הם באופן מדהים כפנינה ארכיאולוגית. ובמרכז? העיר נאפולי, עיר נמל שוקקת ושמחה שמתאהבים בה ברגע, ואחראית גם ללא מעט מהמאכלים האיטלקיים האהובים עלינו ביותר, ביניהם פיצה מרגריטה וקלצונה.

אי אפשר שלא להתאהב. נאפולי (צילום: שאטרסטוק/timeout.com)

אחרי הדרך היפה הזאת, הגענו בחזרה אל דרום מחוז קמפניה, אל חצי האי סורנטו, שם נמצאת רצועת החוף אמאלפי. היא כיכבה באינספור סרטים וסדרות טלוויזיה, מ"דקאמרון" של פאזוליני, דרך "הכישרון של מר ריפלי" ועד "טנט" של כריסטופר נולאן, והמראה של נופיה הפך זה מכבר איקוני. לאורך כביש החוף היפהפה תמצאו את העיירות הבולטות ראוולו, אמאלפי, פוזיטנו וסורנטו, העיירה הגדולה של האזור שמתפקעת ממסעדות אותנטיות ובתי מלון קטנים.

היפות והנכונות: העיירות של חוף אמאלפי

בשיטוט בין השבילים והסמטאות של סורנטו, אמאלפי וראוולו תפגשו בוודאי בעצי פרי הדר אשר מפיצים את ניחוחותיהם למרחקים – ובעיקר בלימונים, שהם מהסמלים הבולטים של האזור. עצי הלימון האדירים, שמהם מפיקים בין השאר גם ג'ין משובח, מניבים פרי עסיסי ומלא מיץ ומפיצים את ריחם בכל כפר באזור.

לצד מסעדות עם אוכל איטלקי מצוין שכולל כיאה למחוז פיצות נהדרות וגם פירות ים ודגה טרייה הישר מהים, וכל זאת על רקע האסתטיקה הרומנטית שמאפיינת כל בית וכנסיה שניצבים בצד הדרך.

סורנטו ואמאלפי, שתי העיירות היותר מפורסמות, מציעות מגוון רחב מאוד של אפשרויות לינה, כשבמחיר של לילה בצימר ברמת הגולן תוכלו למצוא מלונות בוטיק משגעים ובתי מלון קטנים וכפריים, ולפחות לגבי סורנטואנחנו יכולים להמליץ באחריות על רשימת בתי המלון הזאת, ועל העיר העתיקה התוססת שלה שמלאה במסעדות, חנויות בוטיק קטנות והרבה אקשן.

אמאלפי במיטבה. מלון Relais Blu, סורנטו (צילום: Timeout.com)

אם אתם מעדיפים משהו אפילו שקט ורגוע יותר, חופי העיירה פוזיטנו הם גן עדן לכל חובב בטן גב באשר הוא, ומתאפיינים במי טורקיז זכים שתענוג לשחות בהם וחוף תוסס ומהנה שכיף לשהות בו ללא דאגות במשך יום שלם. המערה הכחולה בקאפרי, שבעבר שימשה כמקום רחצה לעשירי רומא ומגיעים אליה בשיט, נחשבת לאחת מעצירות החובה בחופשה באמאלפי. תקרת המערה מקושתת וכששטים לאורכה מציף אותה אור מרהיב בחמישים גוונים של כחול, אבל מדובר באטרקציה תיירותית שמושכת המונים וכדאי לוודא מראש שלא נפלתם על איזה יום חופשה לאומי בטעות.

אז איך נראית חופשה באמאלפי?

יופיה מעורר ההשתאות של אמאלפי הפך אותה ובצדק, לאחד ממוקדי התיירות הבולטים באיטליה. חופשה באיזור תכלול שילוב מנצח בין חופשת ים-בריכה נינוחה, לצד ביקור באתרי מורשת בעלי חשיבות בינלאומית ושפע של תרבות מקומית ייחודית. לצד ביקורי החובה בפומפיי והנסיעות הלוך-חזור לאורכה של רצועת החוף, כדאי לתכנן גם לפחות טעימה קטנה מנאפולי אם אתם כבר בסביבה, ואפשר לבקר גם באי היפהפה (והיקר מאוד) קאפרי, מקום החופשה המועדף על רבים מסלבריטאי איטליה והעולם.

מארינה גראנדה, סורנטו (צילום: שאטרסטוק/timeout.com)

בקיצור, לא פלא שחופי אמאלפי הם מוקד עלייה לרגל מכל העולם. אלא שהתיירים הרבים לא גרעו מהאופי המאוד ספציפי של האזור, שאנשיו מתאפיינים ברוח האיטלקית הידועה של לה דולצ'ה ויטה, חיים יפים וטובים, מזג ים תיכוני ואותנטיות לא מתנצלת – מה שבטוח הוא שאמאלפי ואנשיה הם איטליה במיטבה ובמלוא הדרה האלגנטי.

אוקיי, אבל מה שותים פה?

מזקקת מאלפי ג'ין, ששוכנת לחופיה של אמאלפי, רוקחת ג'ין ארומטי שמורכב לפי מיטב המסורת מערער שנקטף ידנית ומתמזג עם מים צלולים ממחוז פיימונטה שבצפון מערב איטליה, הידוע באיכות מימיו המתוקים, ואליו מתווספים לימוני אמאלפי ופירות ההדר של סיציליה. התוצאה היא סופר-פרימיום ג'ין בהשראת חופי אמאלפי, שהוא זיקוק של כל מה שטוב בארץ המגף ואפשר לבקבק.

המזקקה, שפועלת כבר תשע שנים, מייצרת בסך הכל ארבעה סוגי ג'ין (ג'ין קלאסי, ג'ין לימון, ג'ין ורוד וג'ין תפוזים) אשר מבוססים כולם על התוצרת החקלאית המעולה של איטליה: לימונים עסיסיים שגדלים באיזור אמאלפי, אשכוליות ורודות ותפוזי דם מלאי מיץ שנקטפו בסיצליה, אניס, עלי כוסברה, עלי עץ לימון ועוד. את הג'ין מזקקים בוואקום ובטמפרטורה נמוכה, כדי לשמור על טריות הפירות וצמחי התבלין והוא אכן מתאפיין בארומה קלילה וייחודית וטעם מרגש ויוצא דופן שכולו איטליה. ואם זה טוב לחופים של אמאלפי, זה בטוח טוב גם לחופים שלנו כאן בתל אביב.
>> חגיגות MALFY TLV במסעדות ברחבי העיר, 5.4-27.3,פרטים והזמנת מקומות מראש כאן

• MALFY TLV
• תיירות
• איטליה
• ג'ין

קל מאוד לטעות ולזלזל בטוסט. הרי בישראל, ארץ החפיף והסודוך, טוסטים זו גרסתו הנמוכה ביותר של הכריך, מה שעושים כשהלחם עייף, המילוי לא מספק והדבר היחיד שיכול להציל את הבלגן זה הוא מכת חום לוחצת. כלומר, אנחנו מדינה שהפכה אתהטוסטר משולשים לפאנץ'. אבל לא כך חייב להיות הדבר, יש אלטרנטיבות. רק שאלו את האיטלקים, שהפכו את הטוסט לפניני – מהכריכים המהנים ביותר לנעוץ בהם שיניים – שפועל על אותו עיקרון של הטוסט, רק עם רכיבים פי אלף יותר איכותיים מהסודוך השכונתי שלכם.

>>עסק פלורנטינאי: המקום בו המתוק מנצח גם את דאנקן דונאטס

בתל אביב ישנו מקום קטן בשם "אורו" שמתחבא על פינה בגן החשמל ומגיש פניני מעורר תיאבון שיספק כל קרייב שיש לכם – מבשר מתפרק שנמס בפה בחגיגת טעמים ועד לגבינה מותכת שנמתחת עם כל ביס. אבל מה שהופך את הפניני של אורו לארוחה קטנה ומושלמת זה הלחם שלהם – כל כך פריך עד שאשכרה הוא משמיע את הצליל *קראנץ*, אבל בפני מלא בבצק רך ואוורירי שסופג את טעמי המילוי. טיפ קטן: בכל פניני בשרי אפשר להכפיל את כמות המילוי בעלות ממש סבירה של 12 ש"ח.

מנה מומלצת?פניני אונטריב מעושן (49 ש"ח), ממולא בבשר צלע מושרה במרדינה עם איולי צ'ילי בזיליקום, בצל מקורמל, עלי רוקט ועגבניה, ארוזים בלחם הנהדר הזה. כריך צהריים משמח כל לבב וממלא כל בטנן.
יש אופציה לטבעונים? מעבר לסלטים הצפויים וכמה ירקות, סלקים וארטישוקים בטאבון, ישנם כמה כריכים מצוינים לטבעונים עם תחליפי גבינה ברמה גבוה, אבל מכולם אנחנו ממליצים על הפניני אודם פקאן (48 ש"ח).
איך מזמינים?בוולטאובמשלוחה
ואם לא בא לי? אז מה דעתכם עלבייגל מטורף, שזה תמיד פיתרון נפלא לארוחה קלילה. אם גם זה פחות מתאים לכם, בטוח שתמצאו משהו ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו.

• מה מזמינים היום
• אוכלים שותים
• משלוח
• אוכל איטלקי
• איטליה

מאז נטפליקס, מארוול והקורונה, יותר ויותר במאים בעלי שם השמיעו טרוניות על תעשיית הקולנוע של היום, וסיפרו על קשייהם לעשות סרטים כמו פעם. אמירתו של מרטין סקורסזה שסרטי מארוול "מזכירים לי פארק שעשועים, זה לא קולנוע של בני אדם שמנסים להעביר חוויות רגשיות ופסיכולוגיות", עוררה הדים בעולם כולו. עכשיו הצטרף לקובלים גם הבמאי האיטלקי נני מורטי, רק שהוא עושה את זה בתוך הסרט עצמו.

ב"מחר תזרח השמש" מורטי מגלם וריאציה על עצמו – במאי בשם ג'ובאני שעושה סרט כל חמש שנים. עכשיו הוא מצלם סרט שמתרחש ב-1956 ומספר על המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, שלא יודעת איך להגיב למרד שפרץ בהונגריה, ולדיכויו הצבאי האלים בידי ברית המועצות. ביקור של קרקס הונגרי בהזמנת המפלגה מחדד את הקושי לבחור עם מי להזדהות. הצילומים נתקלים במיני מכשולים (מסופר לנו שהפילים הגרמנים לא מסתדרים עם הפילים הצרפתים), וזה די מבדר. אבל בין הצילומים של סרטו שלו, ג'ובאני מוצא זמן לקפוץ לסט של מותחן אקשן אלים שמפיקה אשתו, ולהפריע לצילומי סצנה שנראית לו קלישאתית מדי. הבמאי הצעיר מתקשה להבין מה הבעיה שלו, וג'ובאני מגייס שלל עדים מומחים – כמו שוודי אלן הקריץ את מרשל מקלוהן באמצע "הרומן שלי עם אנני" – ואף מנסה להתקשר למרטין סקורסזה, אבל נתקל במשיבון.

ב-1993 מורטי כבש את העולם עם סרטו השמיני "יומני היקר", שבו גילם את עצמו, ושיתף את הצופים בהרהוריו על תופעות מוזרות כמו אופרות סבון. הוא זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, ומאז כל סרטיו הוקרנו שם במסגרת התחרות הראשית, אף שזה שנים שהוא לא יצר סרט ממש טוב. סרטו הקודם, "שלוש קומות" על פי ספרו של אשכול נבו, היה חלש ממש. "מחר תזרח השמש", שהתחרה אף הוא בקאן וזכה להצלחה קופתית נאה במולדתו, הוא מעין חזרה לכושר של מורטי, שזכה לכינוי וודי אלן האיטלקי. את הכינוי הזה צריך לקחת בערבון מוגבל, אלא אם אנחנו זוכרים שגם וודי אלן מזמן לא עשה סרט ראוי לשמו.

בכל אופן, הסצנה שבה ג'ובאני מעכב את צילומי סרטו של במאי אחר במשך שמונה שעות, בניסיון לנסח הצהרה עקרונית כנגד האלימות הסתמית באינספור סרטים גנריים (בניגוד ל"סרט קטן על רצח" של קישלובסקי שאותו הוא מתאר באריכות), היא רעיון שנון, מבוצע באופן לא מספיק מחודד. ועדיין הסצנה הזאת יותר טובה מהמפגש שלו עם שלושה נציגים של נטפליקס, ששבים ומספרים שצופים בהם ב-190 מדינות בעולם ומבקשים שישנה את הסרט שלו בהתאם לדרישות הצפייה בסטרימינג.

"מחר תזרח השמש" הוא דרמה קומית מוזיקלית של במאי בן 70, שמתקשה למצוא את עצמו בקולנוע של היום. כצפוי, לצד התקפות על התעשייה של היום, הוא גם מתרפק על קולנוענים גדולים שהלכו לעולמם, בהם ז'ק דמי (ג'ובאני מתעקש לצפות ב"לולה" עם אשתו ובתו בערב שלפני תחילת הצילומים של כל אחד מסרטיו) וכמובן פדריקו פליני. סצנת הסיום של "לה דולצ'ה ויטה" מוקרנת בחלומו של ג'ובאני, ואפשר לאתר מחוות נוספות ל"81/2" ולקולנוע של המאסטר בכלל.

הסרט אינו חסר הומור עצמי. מורטי מאפיין את ג'ובאני כנודניק שכופה את רצונותיו על כולם, עד כדי כך שאשתו מזה ארבעים שנה (מרגריטה באי, שמרבה לשתף איתו פעולה), שגם מפיקה את סרטיו, פונה לפסיכולוג בבקשה שיעזור לה להיפרד מבעלה, כי נמאס לה ממנו. והוא בהחלט מעצבן, אבל אפשר גם להבין מדוע הוא מתעצבן על שחקנית שמתעקשת להפוך את הסרט הפוליטי שלו לדרמת אהבה (המונולוג שלו על הכפכפים שלה מיותר – לארי דיוויד הרבה יותר טוב בדברים מסוג זה).

לצד הסרט שהוא מצלם עכשיו, ג'ובאני מספר שהוא רוצה לעשות סרט על שלושים שנה בחיי בני זוג, ולעטר את הפסקול בהמוני שירים איטלקים אהובים. חלק מהשירים האלה פולשים לדיאגזיס של "מחר תזרח השמש". בחלק מהמקרים זה חינני למדי (לביצוע אחד השירים מורטי מקבץ שחקנים שעבדו איתו בסרטים קודמים), בסצנות אחרות – פחות. לשמוע את מורטי מזייף במכונית שיר לא מוכר (אלא אם אתם איטלקים) זה לא כיף גדול. מה שבטוח זה שהסרט אינו "חתרני", כפי שטוען המפיק הצרפתי הנלהב (מתייה אמלריק).

מחוץ לאיטליה "מחר תזרח השמש" קיבל ביקורות מעורבות בהחלט, ויש שמאשימים אותו בנרקיסיזם ובהתפנקות חסרת טעם. נראה שמידת ההנאה תלויה גם במידת הסימפטיה/סבלנות שלכם למורטי כשחקן. אני הגעתי אליו עם ציפיות נמוכות וחוויתי 96 דקות מפוזרות וחביבות למדי. לטעמי זה סרט מוצלח יותר מ"אמא שלי" מ-2015, שעסק אף הוא בצילומי סרט. גם שם מורטי גילם דמות בשם ג'ובאני, רק שהוא היה אחיה של הבמאית, בגילומה של מרגריטה באי.

והערת צד אחת שלא ידעתי איפה לשלב, אז אני שמה כאן: באחת הסצנות ג'ובאני שוחה בברכה תוך כדי שהוא מדבר עם תסריטאים צעירים על עיבוד לסיפור "השחיין" מאת ג'ון צ'יבר. הוא לא מתייחס לעיבוד המוצלח שנעשה לסיפור ב-1968, עם ברט לנקסטר בתפקיד הראשי, ותהיתי אם מורטי לא מודע לו או שהחליט להתעלם. כך או כך, נעלבתי בשם פרנק פרי, שזה סרטו הטוב ביותר.
3 כוכבים
Il sol dell'avvenire בימוי: נני מורטי. עם נני מורטי, מרגריטה באי, מתייה אמלריק. איטליה 2023, 96 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע זר
• איטליה
• פסטיבל קאן

על הפרשה הזאת מדינת ישראל הרשמית לא אומרת שום דבר. גם התקשורת הישראלית, שאוהבת ליישר קו עם הממשלה, מסתפקת בתרגום סקפטי של פרסומים זרים. אבל בחודש מאי האחרון טבעה באגם מאג'ורה שבהרי האלפים ספינה קטנה ועליה כ-20 אנשי ביון ישראלים ואיטלקיים ואישה רוסית אחת, סוכן מוסד ישראלי אחד נהרג יחד עם סוכן וסוכנת איטלקים ואותה אזרחית רוסיה. אבל את השקט הזה עומדת להפר סדרת טלוויזיה שהפקתה יוצאת לדרך בימים אלה בהפקה משותפת של ארצה הפקות הישראלית, יחד עם חברת ההפקה הצרפתית פלאס דו מארשה וחברת ההפקה האיטלקית קאדור.

הסדרה מיועדת לשידור ב-yes ובתפקיד היוצר והשואוראנר יתייצב יזהר הר-לב, יוצר "תא גורודין" ו"המדרשה" המעולות ומהתסריטאים שאחראים ל"כבודו" ו"שעת נעילה". "מאג'ורה", כפי שיקראו לסדרה בשוק הבינלאומי, תכלול שמונה פרקים ונכנסת לשלב הקדם-הפקתי שלה שבועות ספורים לאחר האסון המסתורי. בצוות ההפקה יכלל גם עיתונאי חוקר עם גישה למידע מאחורי הקלעים של הפרשה, כך סיפרה דפנה פרנר מארצה הפקות ל"וראייטי". על פי הפרסומים ב-BBC, על הספינה נכחו בסך הכל 13 סוכני מוסד בהווה ובעבר יחד עם שמונה סוכנים של רשויות הביון האיטלקיות. מה בדיוק הם עשו שם? הנה הדרמה.

כמו רוב העיתונות בעולם, פרט לזו הישראלית, תעסוק "מאג'ורה" בספקולציות שסביב האסון וכנראה שלא תוכל להיצמד אל "הסיפור האמיתי" הנסתר ותאלץ לשטוח מספר ספקולציות משלה ולקחת לעצמה חירויות יצירתיות. בין "ריגול אחר אוליגרך רוסי משמעותי" ובין "מניעת נשק אסטרטגי מאיראן" יש ספקטרום שלם של סיפורי ריגול אפשריים מבחינת הסדרה. "יש הרבה יותר שאלות מתשובות לגבי מה שקרה על הספינה לפני ואחרי טביעתה", אומרת פרנר. "למשל, מדוע שלחה ישראל מטוס פרטי כדי לפנות את הנפגעים הישראלים?"; הסדרה תעלה שאלות נוספות כמו היעלמותם המהירה של הניצולים מהמקום, זהותה של אשתו הרוסית המנוחה של קברניט הספינה והקשר האיראני-רוסי לפרשה. העיקר שלא יהיה משעמם.

• המסך
• yes
• סדרות ישראליות
• המוסד
• איטליה