זה הזמן הזה שבשנה שבו כולם נזכרים שעם כל הבעיות מסביב, ואולי גם בגללן, אלימות נגד נשים ממשיכה להיות בעיה גדולה מאוד. יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים יתקיים השנה ב-25 בנובמבר (יום שני הבא) וינסה לעורר מחדש מודעות לנושא בתקופה שבה הנושא הקריטי הזה נדחק מסדר היום הציבורי. עיריית תל אביב-יפו תקיים בשיתוף עמותת אסל"י (גברים למניעת אלימות נגד נשים) מגוון פעולות במרחב הציבורי, במוסדות הקהילתיים, במערכת החינוך וברשתות החברתיות כדי לתת את הפוש שלה, בדגש על העלאת מודעות לאלימות שקופה, הלוא היא אלימות כלכלית ואלימות נפשית.

>> מזל טוב, דרום-מזרח תל אביב. יש לך פארק כל כך חדש שאפילו שם אין לו
>> היא אמרה לי תראה: רחוב פלורנטין עבר מהפכה ולא בטוח שזה לטובה

המהלך העירוני לרגל היום הבינלאומי יכלול קמפיין נרחב תחת הכותרת "הרמת גבה? אל תעצום עין", שמטרתו לעורר מודעות לאלימות כלפי נשים, בדגש על אותה אלימות שקופה. נקודת המוצא שלו היא שנערות ונשים בישראל סובלות מאלימות פיזית, מינית, רגשית, פסיכולוגית וכלכלית, החוצה מעמדות, מגזרים, מוצא, השכלה וגיל. למרות הנתונים הקשים, נשים וגברים רבים, אשר עדים לאלימות זו אינם מזהים אותה כאלימות ולכן אינם פועלים למיגורה. הקמפיין יכלול סדרת סרטונים קצרצרים ברשתות החברתיות העירוניות, המתעדים דיאלוג בנאלי בין חברים שמסתיים במבט מופתע של אחד מהם, כשהוא מבין שחברו מפעיל כנראה אלימות כלכלית ו/או פסיכולוגית, במטרה לגרום לצופים לחוש את הדיסוננס ולהניע לפעולה ולהתערבות.

הקמפיין יכלול גם שילוט ברחבי העיר שימוקם, בין היתר, גם בכניסה לבניין העירייה ויכלול את המשפטים הבאים שמטרתם להדליק נורות אדומות אצל הצופים מהצד: "אז לקחתי לה את האשראי", "אין מצב שהיא תצא עם ידידים", "לא מוכן שהיא תלבש מחשוף", "היא יודעת שאני לא מרשה לה"; בעירייה מבקשים להניע את הציבור לפעולה באמצעות פנייה לגורמי המקצוע, לספק ידע וכלים ולהגביר אחריות חברתית.

בנוסף תקיים העירייה כ-30 פעילויות קהילתיות מגוונות ברחבי העיר במרכזים הקהילתיים, מרכזי הצעירים, מרכזי התרבות והקאנטרים העירוניים, ביניהם הרצאות, סדנאות והצגות (פירוט האירועים מתעדכן כאן), כמו גם פעילות חינוכית בבתי הספר העל יסודיים בעיר במערך שיעור ייחודי שמטרתו העלאת מודעות לתופעת האלימות כלפי נשים, בדגש על אלימות בזוגיות, לצד מתן כלים מעצימים ואופרטיביים להתמודדות עם התופעה.

ואולי גולת הכותרת של הפעילות: אירוע "הכשרת שגרירים גברים", בהם יוכשרו גברים המעוניינים להיות פעילים במניעת אלימות מגדרית בקהילות שלהם. ההכשרה תתקיים במרכז העירוני 'אור נור' ליחסים בטוחים במשפחה,בשיתוף עם עמותת אסל"י, ומיועדת למנהיגים קהילתיים (בעלי עסקים מקומיים, מאמני כושר, מדריכי נוער ועוד). ההכשרה תתמקד בשאלה מהי אלימות כלפי נשים ובתפקידם של גברים במאבק, תספק כלים לרתימה של גברים ונערים נוספים (לצד מעטפת עירונית ליוזמות); ותתן ייעוץ לתגובה למקרי אלימות בקהילה והפנייה לגורמים מקצועיים במקרה הצורך.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "אנו נמצאים באחת התקופות הקשות שידענו במדינה מאז הקמתה. מדינת ישראל מצויה במלחמה קשה שגובה מחירים רבים מכולנו. מצבי חירום ומשבר מעצימים גם את תופעת האלימות כלפי נשים במרחב הציבורי והפרטי, נושא קריטי שלעיתים נדחק מסדר היום הציבורי בתקופה זו. ולכן, דווקא עכשיו, יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים מקבל משנה תוקף וחשיבות. אלימות כלפי נשים אינה מתרחשת בחלל ריק. זוהי תופעה חברתית-ציבורית ששורשיה נעוצים עמוק באי השוויון המגדרי. כל עוד נשים לא שוות לגברים בכל זירות החיים, יהיה קשה למגר את האלימות כלפיהן. עיריית תל-אביב-יפו פועלת לשנות את המצב הקיים ושמה לה למטרה מרכזית להילחם באלימות כלפי נשים מכל הסוגים, באמצעות העלאת מודעות ומתן כלים ומתוך הבנה כי לעירייה תפקיד חשוב במניעת אלימות מגדרית על ביטוייה השונים בעיר. שוויון מגדרי הוא אינטרס של כולנו, נשים וגברים כאחד, והוא נחוץ כדי שהחברה שלנו תהיה בטוחה, מכילה וטובה יותר לכולם ולכולן".

• הבועה
• עיריית תל אביב
• אלימות במשפחה
• אלימות מינית

בחודשים מאז השבעה באוקטובר ניתן לראות מגמה מבהילה בכל הנוגע לנשק וירי במרחב הציבורי: השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, פרץ את כל ההגבלות הקיימות בכל הנוגע לאחזקת נשק אישי, ודאג לחלוקה של עשרות אלפי נשקים לציבור שחלקו הגדול לא מיומן.

בנוסף, התפרסמו שני מקרים מזעזעים בהם נרצחו ישראלים לא חמושים שלא היוו סיכון, תוך שבירה של הוראות הפתיחה באש. המקרה הראשון היה של יובל קסטלמן, הגיבור שהסתער עם אקדח ביד לחסל את המחבלים בפיגוע הירי בכניסה לירושלים, ונורה (יש שיגידו – נרצח) בניגוד לכל ההנחיות אחרי שהיה על ברכיו, ללא הנשק, בחולצה פתוחה ולצידו מוטלת תעודת הזהות שלו. המקרה הטרגי המזעזע השני היה הירי מעשרות מטרים בשלושת החטופים הישראלים בעזה – סאמר אל-טלאלקה מחורה, אלון שמריז ויותם חיים מכפר עזה, למרות שהיו ללא חולצה, והחזיקו דגל לבן. גם כאן, בניגוד מובהק להוראות הפתיחה באש.

>> בזמן שבכינו ונלחמנו: הממשלה גזלה מאיתנו מיליארדי שקלים

אין ספק שבמדינה כמו בישראל ישנם מצבים שמצדיקים החזקת נשק אישי, גם לפני המלחמה הנוכחית בעזה. אולם כשם שנשק הוא הכרחי לביטחון הנדרש ברמה הלאומית, הוא גם יכול להוות סכנה גדולה ואיום ברמה האישית. הימצאותם של כלי נשק בבית מגבירה משמעותית 3 מגמות: אלימות ביתית רצחנית מצד גברים כלפי נשים, תאונות עם כלי הנשק במסגרתם נפגעים בעיקר ילדים וכן התאבדויות. הקשר הוא מובהק, וצמצום כלי הנשק מוביל לירידה בנפגעות ונפגעים. ולכן, מדינת ישראל קבעה מדיניות במשך שנים בהתחשב בשני הפרמטרים המתנגשים הללו.

אלה אנשים שמבקשים ביטחון, אבל מתן נשק בידיהם לא יעצור שום פיגוע, רק ייצר סכנה איומה, להם ולסביבתם. לא רק שהמדיניות הזו לא תביא ליותר ביטחון, אלא היא תייצר יותר פגיעה, אלימות ודם

כך, בתקופת הכנסת ה-19, מי שהיה דאז השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' ממפלגת ישראל ביתנו, העביר תקנות שקבעו שמאבטחים ינעלו במקום העבודה את הנשק בהם הם משתמשים במסגרת העבודה. מי שדאגה להעביר את התקנות הללו בכנסת הייתה יו"ר ועדת הפנים, מירי רגב, ובדיונים היא דיברה בתקיפות ובכשרון על חשיבות הוצאת הנשק מהמרחבים האישיים. רוב השרים לביטחון פנים שהגיעו אחריו, למעט עמר בר לב, דווקא פעלו להגברת מספר הנשקים האישיים – גלעד ארדן, אמיר אוחנה וכמובן השר הנוכחי – בן גביר.

מאז פרוץ המלחמה הוגשו כ-300 אלף בקשות לרישיון נשק, וכ-50 אלף מהם אושרו. נתון גבוה יותר גבוה מבכל 20 השנים האחרונות יחד. ישראל אבישר, ראש אגף כלי יריה, התפטר מתפקידו אחרי ש-82 חברי חמ"ל שכוללים את אנשי לשכת השר, עובדי כנסת ובנות שירות לאומי – הוגדרו כ"פקידי רישוי זמניים" והם אלה שאישרו רשיונות נשק, ללא הסמכה חוקית, אחרי יום אחד בלבד של הכשרה.

>> דרושות בדחיפות: נשים מנהיגות. תחילת עבודה: מיידית

בעדות שהובאה באתר ובפודקאסט "השבוע" של הארץ, תיאר שוטר לשעבר את ההליך שעבר להוצאת רישיון נשק. בהכשרה של מספר שעות ספורות, כשלצידו כ-20 גברים ונשים ללא הכשרה בנשק, שרובם אפילו לא שירתו בצבא, היה חלק תיאורטי קצר וירי במטווח שכלל 50-60 כדורים בלבד. במטווח, כך העיד, איש הפנה כלפי עצמו אקדח טעון, ואישה נוספת לא פגעה בלוח המטרה ולו בכדור בודד אחד. כולם קיבלו אישור לנשיאת נשק אישי. אלה אנשים שמבקשים ביטחון, אבל מתן נשק בידיהם לא יעצור שום פיגוע, רק ייצר סכנה איומה, להם ולסביבתם.

הפתרון של בן גביר בהפרטת הביטחון מידי המדינה – שהמונופול על האלימות הממוסדת הוא תפקידה המסורתי – לידי האזרחים זה המשך המדיניות להפקרת הציבור. לא רק שהמדיניות הזו לא תביא ליותר ביטחון, אלא היא תייצר יותר פגיעה, אלימות ודם. אחרי הירי המחריד בקסטלמן, נאם ראש הממשלה נתניהו, חיזק את מדיניות חלוקת הנשק, ואמר ביחס לטרגדיה הנוראה הזאת: "אלה החיים".

>> מאות מיליוני שקלים לחיזוק הזהות היהודית?! הצחקתם אותי וגרמתם לי לבכות

בן גביר ושאר הממשלה לא רוצים מדינה, אלא מליציות – ללא גבולות מדינה מוסכמים, מליציות ביטחוניות וכפי שעלה היטב בחלוקה הביזיונית של הכספים הקואליציונים גם אחרי פרוץ המלחמה – גם מליציות כלכליות. השילוב בין הגברה מאסיבית של מספר הנשקים במרחב הציבורי, שחלקם הגדול נמצא בידיים לא מיומנות, ובין הפרה בוטה של הוראות הפתיחה באש צפוי לייצר עוד טרגדיות רבות. המקרים שראינו עד כה צריכים להיתפס כתמרור אזהרה בוהק. לצערנו, הממשלה הנוכחית ממשיכה להפקיר אותנו.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
>> פורסם לראשונה באתר מגזין "את"

• טור דעה
• מחדל נתניהו
• כלי נשק
• אלימות במשפחה

​בשבוע שעבר החל חודש המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, בעיתוי קשה תחת אש המלחמה שהחלה בשבעה באוקטובר, אירוע שבו תועדה אלימות מפלצתית ובלתי נתפסת כלפי נשים שרבים בעולם מנסים להכחיש. על רקע הדברים ודווקא עכשיו, תקיים עיריית תל אביב-יפו לאורך החודש פעילויות ואירועים להעלאת המודעות ומתן כלים לזיהוי סימנים המעידים על אלימות במשפחה וכיצד להתמודד עמם.

"דווקא עכשיו, בימי מלחמה קשים, חובתנו לעשות הכל כדי שהמלחמה לא תמשיך לגבות קורבנות גם בתוכנו", כך נמסר מטעם עיריית תל אביב-יפו. "מחקרים מהשנים האחרונות מראים מציאות מדאיגה בה במצבי חירום ומשבר נפגעת אנושות תחושת הביטחון של נשים, ומתגברת תופעת האלימות כלפיהן. כמו בשגרה, גם בעת מלחמה, העירייה שמה לה למטרה מרכזית להילחם באלימות במשפחה בפרט ובאלימות מינית ומגדרית בכלל, בכל מרחבי החיים ובכל הכלים העומדים לרשותה".

בין האירועים, בהובלת מרכז אור-נור ליחסים בטוחים במשפחה, מנהל השירות החברתיים והרשות לחוסן ושוויון חברתי, יתקיימו הרצאות בברים, סדנאות יחסים ותקשורת מקרבת, מופעים מיוחדים והקרנת סרטים בסינמטק, כשלפחות חלק מהאירועים ישימו דגש מיוחד על הדברים שקורים לגברים במצבי מלחמה בכל הקשור ליחסים בתוך המשפחה.

בין האירועים הבולטים של חודש המאבק באלימות כלפי נשים אפשר למצוא הרצאה על הבר בספוטניק, "מופע ההיסטריה" של עדילי ליברמן, סדנה משותפת של קורין קיציס ומעיין קרת, הקרנת סרטים קצרים בסינמטק בנושא אלימות מגדרית, מיטאפ של קהילת הדייקאתון, ומספר הרצאות וסדנאות לגברים על המסע לזוגיות טובה.פירוט כל האירועים והרשמה להרצאות באתר עיריית תל אביב-יפו.

• תל אביב נלחמת
• הבועה
• אלימות במשפחה
• אלימות מינית
• תקיפה מינית
• נשים
• עיריית תל אביב

תמר עמית יוסף, שחקנית ההצגה "שמיים הפוכים" שעולה בימים אלה במרכז ענב לתרבות, הייתה גם ממייסדות גוף התקשורת הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת". כאקטיביסטית בתחום היא נחשפה לאורך השנים לעשרות סיפורי אלימות בתוך קשר זוגי. כעת היא משחקת במותחן רוק שעוסק בנושא וחווה דרך הדמות שלה את אותה דינמיקה של אלימות במערכות יחסים, בגוף ראשון.

תיאטרון נתפס לפעמים כמו מדיום מיושן. כשאומרים "תיאטרון", מדמיינים לפעמים מין יצור משונה שנתקע בעבר, ומספר סיפורים שמה הקשר בינם לבין החיים שלנו.

הלוואי ש"שמיים הפוכים" הייתה הצגה כזאת. הלוואי שהסיפור שאנחנו מספרים ערב ערב היה קיים רק על בימות התיאטרון, שריד לזכר תקופה חשוכה, פעם מזמן, כשדברים איומים היו קורים לנשים.

לצערי, אופרת הרוק "שמיים הפוכים" היא הצגה סופר אקטואלית. הוא כל הזמן סביבנו, הסיפור על האלימות מתחת לפני השטח, זאת החמקמקה, שקשה להגדיר אותה (עד הצעד-האחד-יותר-מדי). על מין זוגיות כזאת שהיא פשוט מורכבת, או סוערת, או "שניהם אנשים קיצוניים", עד שזה מאוחר מדי.

עדן ואמה הם מוזיקאים שמתאהבים והופכים להיות צמד מוזיקלי ומקצועי. סיפור היחסים שלהם נחשף לאורך ההצגה, כשבמקביל, בהווה – עדן נחקר במשטרה לגבי היעדרותה של אמה.

אני מגלמת תפקיד כפול בהצגה – את אמה ואת החוקרת. נעה בין שתי נשים דומות ושונות, מתמודדות כל אחת בדרכה מול עולם גברי. ארבעה שחקנים מגלמים את דמותו של עדן, מביעים גרסאות שונות של גבריות, כולן חיות בכפיפה אחת בנפשו של עדן, אותו משחק עופר ירושלמי, שגם כתב וביים את ההצגה, והיא מספקת לנו גם הצצה חשובה – ולא פעם מזעזעת – לצד הגברי האלים בקשר.

זו לא הצגה פשוטה, אבל אני רוצה שתבואו לראות אותה. תבואו, ותשארו אחר כך, נדבר על זה. נקשיב. אולי נתחבק. במציאות קונפליקטואלית ואלימה, זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות, לא?

ההצגה "שמיים הפוכים" תעלה במרכז ענב בתאריכים 27-29.6. עוד פרטים כאן

• ❤ תרבות
• טור אישי
• אלימות במשפחה
• תיאטרון
• נשים
• מרכז ענב
• הצגות
• פמיניזם

• Facebook
• Twitter
• Email

אם עד כה היו אלההנאשמים ברצח או בתקיפה חמורהשל נשים שתמונותיהם התנוססו בשלטי חוצות, מיזם 'הבושה עוברת צד' פצח היום (ב') בקמפיין חדש שמציב את הקורבן במרכז. במסגרת הקמפיין החדש הוצבו שלטי חוצות עם תמונותיה של שירה איסקוב, ששרדה ניסיון רצח על ידי בן זוגה לשעבר. העיתוי כמובן לא מקרי – יום האישה הבינלאומי.

הקמפיין החדש נועד להעצים את הקורבן, במקרה זה את שירה שהפכה באחרונה לסמל המאבק באלימות נגד נשים. חברת השלטים 'נור' התגייסה לפרויקט וכך גם בכירים בתעשיית האופנה שעבדו בהתנדבות מלאה: צלם האופנה גולי כהן, המאפרת רוזה שוורצמן, הסטייליסטית לימור ריחנה והארט דירקטור תומי קלמנטס.

תתביישו: הנשים שמאחורי שלטי החוצות החושפים את פני הרוע | טור אישי

יעל ורד, יזמית הפרויקט, מסבירה כי "לרגל יום האישה, בחרנו לשנות כיוון – לבנות מסר מעצים ששם את הדגש על הקורבן. מבחינתנו, שירה איסקוב היא סמל לשינוי בכללי המשחק והינה אישה מעוררת השראה באומץ שגילתה ובפתיחות בה שיתפה את סיפורה. את תמונתה דאגנו להעלות בראש חוצות וללא פילטרים, כשהיא יפה, בטוחה, חזקה, מחייכת ומישירה מבט למצלמה. זאת לעומת תמונותיו של אביעד משה מהמשפט, כפי שהופיעו בתקשורת, בהן נראה חופן את ראשו ומסתיר את פניו".

לדבריה, "בתקופה האחרונה אנו רואים יותר ויותר נשים החושפות מקרי אלימות בפנים גלויות ובקול בטוח; לא עוד מתחבאות מאחורי שם בדוי או אות בודדה, לא עוד פנים מטושטשות וקול מעוות. חשוב כי האמירה תהיה ברורה ומדויקת: הבושה כבר אינה חלק מנחלתו של הקורבן, אלא עוברת לצד התוקף – הגיע הזמן ש*הוא* יתבייש".

לתמיכה במיזם 'הבושה עוברת צד'

• הבועה
• אלימות במשפחה
• אלימות
• אלימות מינית
• קמפיין
• קמפיין גיוס