מדינת ישראל איננה. אפשר להתבכיין ולהתעליין עד מחר על שורה בשיר של אביב גפן, אבל תוך כדי שצולבים אותו אפשר גם להביט סביב, להסתכל למציאות בעיניים ולהפנים: המדינה שהייתה כאן כבר לא. למדינה הדמוקרטית ההיא היו שלוש רשויות שלטון נפרדות ועצמאיות, לפחות על הנייר, וחיסולן של שתיים מהן הוא הדגל השחור שמתנוסס מעל הקבר שלה. הכנסת הפכה כבר מזמן לחותמת גומי מרוטה ועלובה של הממשלה, והמשטרה עברה פוליטיזציה על טורבו עוד בכהונתם של גלעד ארדן והומרה בממשלת הכאוס הנוכחית למיליציה אלימה שפועלת בניגוד לחוק בשירותו של עבריין גזען. שחמט לדמוקרטיה. זאת כבר לא ישראל.

>>

במדינה החדשה שהוקמה מתחת לאף שלכם, התקשורת החופשית-למחצה לא ניסתה לעצור את זה. להפך, היא הפכה את סוכן הכאוס והחורבן איתמר בן גביר לסופרסטאר ש"מביא רייטינג" וכתבי המשטרה על המסך מתחרים מאז מינויו על הזכות לדברר אותו. בולט לרעה במיוחד ברנו טגניה בחדשות 12, שאין ספין של דוברות המשטרה שהוא לא ידקלם בנחרצות ובהתלהבות. לכן היה לא פחות ממדהים לראות אתמול את יוסי מזרחי מפרק את המיליציה שהייתה פעם משטרת ישראל ב"שש עם עודד בן עמי" ומנגב איתה את הרצפה.

כבר הרבה שנים שיוסי מזרחי עושה בשקט בשקט עבודה עיתונאית מעולה בחדשות 12, קצת מתחת לרדאר וגם בזמן ההתקרנפות המואצת של חברת החדשות מבית קשת, גם כריפורטר קלאסי מהשטח ולאחרונה עם סדרת התחקירים המצוינת "המבקר". אתמול הוא נעץ שיניים במעצר המביש, הגזעני והנורא של מדריכת נוער בטמרה לדרישתו של בן גביר, עם פלנלית על העיניים והארכת מעצר ו"סכנה לשלום הציבור", והכל בגלל סרטון טיקטוק שהוצא מהקשרו באופן שלא היה מבייש את המשטרים האפלים ביותר. הגועל המחריד הזה התרחש בשמו של כל אחד מאזרחי המדינה החדשה, והיה נשאר בגבולות תיבת התהודה של "הארץ" אם מזרחי לא היה מביא אותו לפריים טיים.

אלא שבמדינה החדשה כבר מזמן לא מספיק להביא את הסיפור על עובדותיו, כפי שעשו גם ב"פייק ריפורטר" בשעות שאחרי פרסום הידיעה הראשונית בתקשורת. למרות שהתברר מהר מאוד שהאישום נגד אינתיסאר חיג'אזי מופרך לחלוטין, מרבית כלי התקשורת שעשו קופי-פייסט להודעת הדובר לא מיהרו לתקן אותה. דובר המיליציה שהשתלטה על המשטרה אף ניסה לטוות ספין לפיו בכל זאת יש עילה למעצר ולהמשך החקירה, והגיע כולו חגיגי ומצוחצח לאולפן "שש עם" כדי לגונן על הפדיחה של הליצן מקריית ארבע שמחפש בטיקטוק אזרחים ערבים כדי להתנכל להם. אלא ששם חיכה לו יוסי מזרחי.

עיתונאים בחדשות 12, ובמדינה החדשה בכלל, שכחו או מעולם לא ידעו כיצד לדבר אמת לכוח. זה הדבר הפשוט שכל עיתונאי צריך לעשות כשמתייצב מולו בעל שררה – לעמת עם העובדות, לא לקשט את המציאות, לומר את הדברים כפי שהם ולא כפי שהספין-דוקטורים מנסחים אותם. מזרחי לא שכח. הוא הקפיד לקרוא לדובר המיליציה אריה דורון "פעיל ליכוד", כי זה מה שהוא וזה הכישור היחיד שהכשיר אותו לתפקיד, וגם השר המופקד עליו קיבל ממנו את התואר "עבריין סדרתי מורשע", כי זה מה שהוא וזו הסיבה שנתניהו מינה אותו. זאת אפילו לא הבעת דעה. זה פשוט תיווך ישיר של המציאות. עובדות. רק עובדות.

במדינת ישראל שהייתה כאן, יוסי מזרחי היה מקבל פרס סוקולוב על האופן שבו מוטט את מגדל השקרים הרעוע של מיליציית ההפיכה המשטרית ומחץ את ניסיונותיו של דורון לתרץ את פשעיה, וזה צריך להיות שיעור חובה בסיסי לכל עיתונאי העומד מול נבחרי ציבור ועובדי ציבור שמשקרים לציבור בפרצוף. במדינה החדשה חיג'אזי עדיין במעצר – כי המשטרה דרשה שבוע וקיבלה יומיים כדי לבדוק מתי בדיוק עלה הסרטון המדובר שלה לטיקטוק, פעולה שמצריכה כחצי דקה של חיפוש – ומזרחי עלה על הכוונת של מכונות הרעל, שממשיכות להצדיק את מעצר השווא עם ריר פבלובי על השפתיים. ציבור גדול ונחוש עומד מאחורי מזרחי הבוקר, וגם אסף ליברמן ברשת ב' קיבל השראה ופצפץ את יועצו המשפטי של בן גביר, דוד בבלי. אבל בעוד שעות ספורות זו תהיה היסטוריה וכולם יעברו לספין הבא.

זאת צריכה להיות קריאת השכמה נוספת ואולי אחרונה לאבי ניר, אבי וייס וגיא סודרי, קברניטי חדשות 12, שאיכשהו מצליחים להתקרנף ולהשחית את העיתונות המשודרת גם כשיש להם עיתונאים כמו מזרחי שמצילים את כבודם על הפיי-רול. מאוחר מדי לתקן את הנזקים שההתנהלות שלהם חוללה, אבל לא מאוחר להיאבק כל עוד עדיין אפשר. יש להם את הכלים המקצועיים ופעם היה להם גם אינטגריטי כלשהו. אם הם לא יודעים לאן הוא נעלם, בטוח שהעיתונאים הטובים שעדיין יש להם יכולים לסייע להם לאתר אותו.

• ביקורת טלוויזיה
• קשת
• ערוץ 12
• גזענות
• אלימות משטרתית
• מחדל נתניהו

בסוף השבוע נחתו עלינו החדשות המזעזעות. חדשות מזוויעות אפילו. שר במדינת ישראל, נפגע קשות (מבחינה רגשית) משליכטה של חול רטוב שהושלכה לעברו בחוף ימה של תל אביב. אחרי שנרגענו מהחשש לשלומו של איתמר בן גביר, שמחנו לשמוע שמשטרת ישראל האמיצה תפסה חשודה צעירה במעשה, וכי החשד הוא שלא רק העיפה קצת חול רטוב – אלא שקיבבה קובבת בוץ של ממש שפגעה בגבו של השר ורק בנס לא חדרה את אפוד המגן. איך הסביר נציג המשטרה בחדשות 12? "זה כואב".

>> זהו סרטו המבדר ביותר של טים ברטון זה שנים. לא שזה אומר הרבה
>> קבלו טיל: כוכבים בהוליווד קוראים לעצור את הסיוע הצבאי לישראל

זאת כמובן לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את המשטרה פועלת כאילו הייתה רכושו הפרטי של בן גביר. לפני שבועיים, אחרי הפרעות בג'ית במהלכן אזרחים ישראלים רעולי פנים נכנסו לכפר, הציתו רכבים ומבנים וזרקו בקבוקי תבערה, בוצעו רק שני מעצרים. כשראש הממשלה שאל את ראש השב"כ, רונן בר, מדוע בוצעו רק שני מעצרים, ענה לו האחרון ש"זה תפקיד המשטרה. לא יודע אם אתה יודע – אבל אין משטרה בישראל". זו אמירה קשה ומדאיגה, כי אם אין משטרה בישראל, מי הם האנשים במדים בהפגנות בגשר בגין, הפרשים שדורסים אזרחים והקצינים שמשליכים רימוני הלם לתוך קהל המפגינים? ואיך זה קשור למותחן הפעולה החדש של נטפליקס, "רבל רידג'", שזאת אמורה להיות ביקורת עליו? ובכן, הסרט עוסק בדיוק בנושא הזה, רק שהפעם האלימות המשטרתית מופעלת כלפי השוטרים.

הדבר המדהים הראשון ב"רבל רידג'" הוא שהסיפור מתחיל מיד. אין אקספוזיציה עמוסה, סיפורי רקע מיותרים או הסברים בכלל. הסרט מתחיל ואנחנו ישר נמצאים בקונפליקט שהופך את כל התכניות של הגיבור שלנו, טרי ריצ'מונד (אותו משחק ארון פייר). אנחנו פוגשים אותו כשהוא רוכב על אופניים אל תוך עיירה קטנה בשם שלבי ספרינגס, כדי לשחרר את בן דודו בערבות ולהחזיר אותו לתלם. כשהוא כמעט מגיע למקום, מוכן להתחיל בחיים חדשים עם דודנו, פוגעת בו ניידת משטרה, מפילה אותו מהאופניים ולוקחת לו את כל הכסף בטענה שמדובר בכסף שהגיע מעסקאות סמים.

זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את השיטה הזאת על המסך. בסדרה של HBO ודייויד סיימון, "העיר הזאת שלנו", ראינו כבר את דפוסי הפעולה האלה אצל השוטרים המושחתים. הרבה אנשים מוותרים על הכסף שהוחרם, העיקר לא להעביר לילה במעצר ולהתמודד עם בתי המשפט. אבל השוטרים החמדנים לא הבינו מי זה טרי ריצ'מונד, ששירת בחיל הנחתים בארה"ב ולימד את החיילים את כל מה שהם צריכים לדעת כדי לשרוד מלחמה. מבחינתו – מפקד המשטרה המושחת של שלבי ספרינגס, סנדי בורן (דון ג'ונסון) הכריז על מלחמה.

מורה למחזאות אמר לי פעם שהרגעים הכי מעניינים בסיפור הם הרגעים בהם הצופה שואל "איך הוא ייצא מזה עכשיו?"; במאי הסרט ג'רמי סאלנייר, שגם כתב וערך את הסרט, מצטיין ברגעים האלה ובמיוחד בשימושים המקוריים שלו בנשק לא קטלני ובאמצעים לפיזור הפגנות. ואני חייב להודות: הרבה זמן לא חוויתי משהו מתגמל כמו לצפות בשוטרים מושחתים אוכלים את הדייסה שהם בישלו.

במהלך הסרט, אחרי שהשוטרים גוררים אותו לעימות בו לא היה מעוניין, טרי משתמש נגד השוטרים בשלל אמצעים לפיזור הפגנות כמו שוקר, רימוני הלם, רימוני רסס וכדורי גומי. רק חסר שטרי ריצ'מונד פתאום יעלה על מכת"זית ויתחיל להשפריץ על השוטרים תוך צעקות "בחירות עכשיו!". הבחירה בשימוש בנשק לא קטלני לא נובעת מטעמי התאמת גיל (הסרט מקוטלג כ"למבוגרים בלבד"), אלא באה כאמירה: למרות שמדובר בנשק לא קטלני לכאורה, הוא עדיין עושה המון נזק ובידיים הנכונות (או הלא נכונות) הוא אכן יכול להפוך לקטלני.כשטרי ריצ'מונד משתמש בנשק המשטרתי ה"לא קטלני" על השוטרים הסוררים, אין מה להגיד מלבד "הו קארמה מתוקה".

מובן מאליו שאמירת הסרט מכוונת לציבור האמריקאי ומדבר על החוויה האפרו-אמריקאית בארה"ב, אבל בתור צופה ישראלי, די קשה להתנתק מהרלוונטיות שלו לארצנו."רבל רידג'" הוא מותחן פעולה חכם וכתוב היטב, מלא באקשן מצוין, עם אמירה חשובה – ובנוסף לכל, מספק ביותר לראות את השוטרים שמשתמשים בכוחם לרעה מקבלים בדיוק את מה שמגיע להם.

שלא תטעו חלילה, זו אינה קריאה לפעול באלימות נגד שוטרים – רוב הסיכויים שזה ייגמר מאוד לא טוב עבורכם ועבור מה שבשמו אתם מוחים – אבל הסרט הזה גורם לחשוב: אם כחלק מתכנית ההכשרה שלהם, אותם שוטרים שמשתמשים בכוח מופרז היו מקבלים שוק חשמלי או רימון הלם לאוזן, אולי הם היו חושבים פעמיים לפני שהם סוחטים את ההדק או שולפים את הנצרה?. לקראת אמצע הסרט, מפקד המשטרה אומר לטרי, "היום לא היה אמור לקרות, אם היינו יודעים מי אתה, אולי הוא גם לא היה קורה". אבל זאת בדיוק הבעיה בתפיסת החוק של שוטרי "רבל רידג'" וגם בקרב השוטרים שלנו: מערכת אכיפת החוק אמורה לשמור על כלל האזרחים ולא רק על שר עבריין שהשפריצו עליו קצת חול רטוב. סליחה, התכוונתי למפקד משטרה מושחת. אנחנו רק מדברים על הסרט פה, כן? כן.
>> "רבל רידג'" // Rebel Ridge // עכשיו בנטפליקס

• ביקורת סרטים
• נטפליקס
• אלימות משטרתית
• סרטים מומלצים

זאת ההצגה הכי טובה בעיר עכשיו. אם אי פעם רציתם לראות מה קורה כשהגוף הממונה על ביטחון אזרחי המדינה אינו מתפקד כלל, אתם מוזמנים להגיע מדי מוצאי שבת לצומת כיכר הדמוקרטיה שבמפגש דרך מנחם בגין ורחוב קפלן. כבר שבוע שלישי ברציפות שכדי למנוע את חסימת הצומת שהפכה לסמל המחאה נגד משטר החורבן של נתניהו, מוזרמים למקום מאות שוטרים וחיילי מג"ב, מגדרים את הצומת כולה וחוסמים אותה הרמטית למשך שעות ארוכות. הבנתם נכון: משטרת ישראל חוסמת את הצומת כדי למנוע את חסימת הצומת.

>> סוכני כאוס: ואז השוטרים של בן גביר הסתערו על משפחות החטופים
>> למה משטרת מחוז תל אביב מאבדת את העשתונות מול אלף מפגינים?

המראה הסוריאליסטי הזה שבו מרכז צומת עזריאלי חסום ומכיל כוחות משטרה עצומים – אתמול גם עם כלי נשק טעונים, כי אולי יתעורר הרי הצורך לירות באזרחים מתנגדי משטר – בעוד מכל צדדיהם מתכנסים מפגינים ומכתרים אותם, כשמדי פעם מחליט מפקד הכוח לשגר שוטרים וחיילים אל תוך דבוקות המפגינים ולהפעיל נגדם אלימות רנדומלית, הוא תצוגת מופת של טמטום ואיוולת שמייצרת הפרת סדר גדולה בהרבה מכל הפגנה שהתרחשה שם לאורך השנה האחרונה. שעות ארוכות של ברדק בכל האזור, עשרות עצורים ופצועים, מאות שעות עבודה של שוטרים, סוהרים ושופטים, והכל כדי שמפקד המחוז יוכל לנופף בהישגיו המרשימים בפני תומך הטרור איתמר בן גביר.

ולמרות שזה נראה כמו קטע שנפסל מסרט של לואי דה פינס כי הוא אידיוטי מדי, הקרב המטופש שמנהלת המשטרה על הצומת מידרדר משבוע לשבוע: משטרת ישראל פועלת באופן לא חוקי – משפט שאי אפשר להדגיש מספיק פעמים – כשהיא פוגעת במפגינים עם מכת"זיות בכינון ישיר, דוהרת עם פרשיה אל תוך הקהל המפגין, אוסרת על אזרחים לעמוד על המדרכה בצומת באיומי מעצר לא חוקיים ותוך כדי הפעלת אלימות מסכנת חיים, ופועלת באופן עקבי בניגוד לחוקים המגדירים את זכות ההפגנה ובניגוד לפסיקות בית המשפט העליון. ואיך קוראים למדינה שבה הרשות האוכפת מפסיקה לתפקד כמגינת החוק ומופעלת על ידי השלטון כדי לדכא מחאה דמוקרטית נגדו? נכון מאוד. קוראים לה "לא דמוקרטיה".

אתמול, בבירור ובכוונה תחילה, הופנתה האלימות המשטרתית נגד מי שנתפסים כ"מובילי המחאה". משה רדמן הותקף בידי שוטר, נעצר ועבר התעללות במעצר לאורך הלילה. פלוגה של מתופפי החזית הוורודה נעצרה באלימות בעודה עומדת על מדרכה בצומת. עיתונאית המחאה אור-לי ברלב ספגה מכת"זית לעורף בכינון ישיר והובלה לחדר מיון. הניסיון הזה להטיל אימה על המוחים באמצעות פגיעה בסמלי המאבק הוא איוולת וטמטום כשלעצמו – ניסיון העבר מלמד שזה רק מתדלק את המחאה – אבל הוא גם מסמן בדיוק לאן מועדות פניה של ממשלת המחדל והחורבן.

מאות אלפי המפגינים שהציפו את הצומת הזאת במשך יותר מ-40 שבועות, במטרה להגן על הדמוקרטיה הישראלית מניסיון ההפיכה המשטרית של בנימין נתניהו וכנופייתו, צריכים לדעת דבר אחד: הפסדתם. ואתם ממשיכים להפסיד את הדמוקרטיה בכל שבוע שבו אינכם מצטרפים למפגינים ברחוב קפלן. המשטרה מנסה לפצל את ההפגנה לשלוש, זו ה"מאושרת" במתחם שרונה, זו שבכיכר הדמוקרטיה המוגדרת בניגוד לפסיקת בג"ץ כ"לא חוקית" וזו של משפחות החטופים והנרצחים בשער בגין שהתפצלה מהעצרת בכיכר החטופים, אבל זאת אותה הפגנה. והעובדה שבשלושתן יחדיו יש כ-20 אלף איש במקום 200 אלף איש היא שמאפשרת למשטרת בן גביר להשתולל כך.

חשוב מאוד להבין שהמשטרה לא תעצור מעצמה. היא תמשיך לפעול כך, בעוצמה ובאלימות גוברת ובניגוד לחוק, כל עוד כוחות אנטי-דמוקרטיים שולטים בה. משטרת ישראל הוכנעה והוכחדה. שום טור דעה לא ישנה את זה, אף נזיפה של שופט לא תשנה את זה, גם לא נוכחותם החשובה בשטח ובתקשורת של שני הח"כים היחידים באופוזיציה שלא שכחו את תפקידם, נעמה לזימי וגלעד קריב. ואת הביקורת הגיע הזמן להפנות גם אל כתובת חדשה: ארגוני המחאה הגדולים שמפקירים את תומכיהם.

עם כל ההערכה לפעילותם של אחים לנשק, כוח קפלן, הדגלים השחורים ובונות אלטרנטיבה, ההימנעות שלהם מהצטרפות למחאה נגד הממשלה בקפלן הפכה מהחלטה טקטית שאפשר להתווכח איתה, להפקרה-על-מלא של הציבור שהלך אחריהם במחאה הגדולה בתולדות ישראל. לא רק שהמאבק על הדמוקרטיה לא הסתיים בשבעה באוקטובר, ממשלת החורבן מנצלת את הלם הקרב של אזרחי המדינה כדי להמשיך את ההפיכה המשטרית בכלים אחרים, והפיכתה של המשטרה למיליציה בשירות עברייני המשטר היא צעד דרמטי בדרך לניצחונה. מי שממשיכים לעמוד מהצד כשזה קורה, כמו מי שמתלהבים מקריאותיו של ראש השב"כ לשעבר למנוע את זכות ההצבעה ממי שלא שירת בצבא, אינם מבינים כלל על מה בעצם הפגנו. ואם הם מבינים – כנראה שנכנעו גם הם.

• טור דעה
• מחאת הדמוקרטיה
• מחדל נתניהו
• אלימות משטרתית
• תל אביב נלחמת

בהכשרתי אני חובש ונהג אמבולנס, אבל שלשום הגעתי להפגנה בצומת עזריאלי כאזרח. לבשתי חולצה שחורה עם הכיתוב Bring Them Home NOW, ובכיס המכנס שלי היו זוג כפפות גומי כחולות, כמו בחדר מיון, על כל צרה שלא תבוא.
וצרות אכן באו.

>> למה משטרת מחוז תל אביב מאבדת את העשתונות מול אלף מפגינים?

כשהגעתי לקפלן עוד היה מוקדם. צומת עזריאלי, שברוב מוצאי השבת של שנת 2023 היה חסום להפגנות נגד ההפיכה המשטרית, היה פתוח. התנועה זרמה. במעלה רחוב קפלן היו משאיות שחסמו את התנועה כחלק מההפגנה המרכזית שהתקיימה מול הקריה. כמה מאות מטרים צפונה, הייתה הפגנה של משפחות החטופים, מתחת לגשר שמחבר את הקריה לעזריאלי. בצומת סביבי היו כמה עשרות מפגינים, חלקם ישבו וחלקם עמדו על המדרכות מסביב לצומת, שלושה-ארבעה מגהפונים, 20 דגלי ישראל.

מהשנייה הראשונה הבנתי שהמשטרה לא נערכה להכיל את האירוע. קצין משטרה התחיל לכרוז ולאיים בפינוי בכוח, ולקבוע ש"ההפגנה לא חוקית". חשבתי כמה כוחנות יש בקצין עם מערכת הגברה שעומד מעל אנשים שיושבים על מדרכה ומאיים עליהם במעצר. האירוע הידרדר מאוד מהר. לאורך כל שלוש השעות שהייתי שם, ראיתי איך המפקדים וקציני המשטרה לא מפספסים הזדמנות להסלים את האווירה. פעם אחר פעם השוטרים בחרו באלימות במקום בקור רוח, בביריונות במקום בשיקול דעת. לא ראיתי את מאיר סוויסה בהפגנה, אבל היה נראה שרוח המפקד חילחלה עמוק לשורות השוטרים. הם לא היו שם כדי להגן עלינו. הם לא היו שם בשביל לשמור על "הסדר הציבורי".

אלימות השוטרים הופעלה באקראי באופן מכוון. זאת הייתה שרירותיות מתוכננת. המסר של המשטרה היה ברור: אין פינה בטוחה בהפגנה. המדרכה לא תציל אתכם. השוטרים ניסו לייצר פחד ובהלה כדי לגרום למפגינים לברוח הביתה

ראיתי חמישה שוטרים מתנפלים על אמיר השכל, שישב על המדרכה, ללא מגהפון. הם סחבו אותו לאוטובוס, שהחל להתמלא בעצורי שווא וקורבנות אלימות משטרתית. מדי פעם השוטרים תלשו מפגינה מהרצפה ודחפו אותה לניידת קרובה. רוב השוטרים היו ללא תג שם. חלקם חבשו כיסויי פנים וקסדות. הציבור היה מאוד ממושמע ועשרות פלאפונים תיעדו את אובדן העשתונות של השוטרים.

אלימות השוטרים הופעלה באקראי באופן מכוון. זאת הייתה שרירותיות מתוכננת. המסר של המשטרה היה ברור: אין פינה בטוחה בהפגנה. המדרכה לא תציל אתכם. השוטרים ניסו לייצר פחד ובהלה כדי לגרום למפגינים לברוח הביתה. אבל בכל פעם שהמשטרה חשפה את חוסר האחריות שלה, זה רק הגביר את הסולידריות בין המפגינים ומהר מאוד הצומת התמלא במפגינים.

בשלב הזה הגיעו פרשים ומכת"זית. הכביש היה ריק והמדרכות היו מלאות במפגינים. קציני המשטרה שלחו את הפרשים להסתער על המדרכות. הפרשים הסתערו אל תוך הקהל, והדפו עשרות מפגינים אל הכביש, שם חיכתה לנו המכת"זית. הייתי בהרבה הפגנות בחיים שלי, במיוחד בשנים האחרונות, אני בוגר בלפור וקפלן והפגנות בשטחים. אף פעם לא ראיתי כזה כאוס. היה ברור שהמשטרה מתנהלת לא רק בחובבנות, אלא ברשלנות פושעת.

בשלב הזה, כבר הכנסתי את הפלאפון לכיס והוצאתי את הכפפות. זה היה ברור שזה עניין של זמן עד שמישהו יפצע. כמה דקות לאחר מכן, ראיתי את סילון המכת"זית פוגע בעוצמה בפרצופו של אדם מבוגר, בשנות ה-70 לחייו, שלבש מעיל גשם אדום. כשהגעתי אליו, הוא היה מוקף במפגינים ומפגינות שהזדהו כחובשים ורופאים. הפצוע שכב על המדרכה ודימם מפצעיו בפניו, שנגרמו מסילון המים החזק. טיפלנו בו באופן ראשוני ועזרנו לו לעמוד כדי לקחת אותו למקום בטוח. אבל לא היה מקום בטוח. משמאלנו ראינו פרשים מכים מפגינים על המדרכה, מימיננו המכת"זית ריססה בעוצמה את המדרכה השנייה, ובכביש עמדו שורות על שורות של שוטרי מג"ב והדפו באלימות כל מי שניסה לחמוק מזעם הפרשים או מאימת המכת"זית.

כשפינו את האדון, הסתובבתי וראיתי אישה מבוגרת חוטפת גם היא סילון מהמכת"זית הישר בפניה. היא תפסה את ראשה בכאב, ומספר מפגינים רצו אליה וחסמו בגופם את המכת"זית. תפסתי אותה ביד והולכתי אותה במעלה הכביש. התרחקנו כמה עשרות מטרים, וראיתי שהיא פוקחת את עיניה ושמלבד האימה והכאב, היא הייתה במצב טוב.

בדרך בחזרה למטה ראיתי את שירה. צעירה בת 20, שכנראה ניסתה לברוח מהפרשים שרמסו אנשים על המדרכה ורצה לכביש. המכת"זית ירתה לעברה ממרחק מטרים ספורים, בעודה עם הגב אל המכת"זית. סילון המים פגע בגב שלה והיא הוטחה בעוצמה על הכביש. ראיתי איך הראש שלה נחבט באספלט. רצתי אליה וכרעתי לידה. היא הייתה בהכרה, אבל ירד לה דם מהראש. המכת"זית המשיכה לירות סילוני מים עלי ועל כמה מפגינים שבאו לעזור לה. המשכתי להתרוצץ עם הכפפות בין נקודת עימות לנקודת עימות. מחפש על הרצפה קורבנות אלימות שוטרים.

ואז הצעדה של המשפחות הגיעה לצומת. הם הגיעו מכיוון גשר הקריה, והם החזיקו לפידים ושלטים בעד עסקה. היה ברור שאלו משפחות החטופים, כי מהר מאוד צעקות "את כולם – עכשיו" החליפו את קריאות "אתה הראש – אתה אשם". עמדתי בצד השני של הצומת וחשבתי שהאזור של המשפחות הוא האזור הכי בטוח בהפגנה. מאחורי קבוצת הלפידים זיהיתי אמבולנס, ואני זוכר שחשבתי שלשם אפשר לפנות פצועים מזירת הקרב, שבשלב הזה, כבר הייתה מלאה במים וצואת סוסים.

ברגע שסיימתי את המחשבה הזאת ראיתי את המכת"זית מאיצה ומסתובבת במהירות לכיוון משפחות החטופים. הם היו הקבוצה הקרובה ביותר למרכז הצומת, וסילון המים שנורה לעברם היה מטווח מסכן חיים. ברגע הזה, כל המפגינים מסביב לצומת ירדו לכביש והחלו לצעוד לכיוון משפחות החטופים. הפרשים ושורות המג"ב לא יכלו לעצור את זרם המפגינים שנחלץ לעזרתן של משפחות החטופים. בדיעבד שמעתי שהייתה שם גם חטופה שחזרה מהשבי, ש"זכתה" לירי בכינון ישיר של מכת"זית של משטרת ישראל.

במוצאי שבת האחרונה נחצה קו אדום – שר לביטחון לאומי פירומן, שמשסה שוטרים, פרשים ומכת"זיות במשפחות חטופים. המסקנה שלי היא אחת – במוצאי שבת הקרוב, אני בקפלן, עומד בין המשפחות לבין המשטרה.
>> ערן ניסן הוא מנכ"לתנועת "מחזקים"

• תל אביב נלחמת
• טור דעה
• מחדל נתניהו
• אלימות משטרתית
• הבועה

ובימים האלה אין משטרה בתל אביב. איש הישר בעיניו יעשה. בעיקר אם הוא מסתובב במדי שוטר. מאז תחילת יולי 2023, עם פרישתו של מפקד מחוז תל אביב עמי אשד (שהייתה למעשה הדחה על רקע פוליטי), המשטרה היא נוכחת נפקדת בעיר המרכזית בישראל: נפקדת כשבאמת צריך אותה למניעת פשיעה ואכיפת החוק, נוכחת כשצריך לדכא הפגנות ולהלום במפגינים נגד ממשלת המחדל והחורבן. בשבועות האחרונים זה מתבטא בעשרות מעצרי שווא של מפגינים, החרמת תופים, דגלים ושלטים, רמיסה על ידי פרשים וסוסים והתעמרות באזרחים שומרי חוק שממשים את זכותם הדמוקרטית להפגין. וכשמשטרה מתנהלת באופן לא חוקי – היא אינה משטרה עוד. היא משמרות המהפכה של בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר.

>> למה מתכוון נתניהו כשהוא מדבר על "ניצחון מוחלט"?

כבר יותר מחודשיים שאני מתייצב בהפגנות בכיכר הבימה וברחוב קפלן מדי מוצ"ש, הן גדלות באיטיות ובהתמדה ואיתן גם הזעם על מחדלי נתניהו שהביאו אותנו לשבעה באוקטובר, ואיתן צומחת באסקלציה גוברת גם האלימות המשטרתית במלוא טמטומה הגס והברוטלי. חלק מהשוטרים עומדים שם בקפלן עם עיניים אטומות, מנסים למלא פקודות ולחזור הביתה בשלום, אך חלקם בפירוש נהנים מהזדמנות להפעיל כוח, פוגעים במפגינים בחדווה גלויה ואינם מנסים אפילו להסתיר יותר את השנאה היוקדת שהם חשים כלפי אזרחים שמפגינים נגד השלטון.

מה שקרה אתמול בקפלן היה עוד קפיצת מדרגה משמעותית במתקפה שלהם, המנווטת מלמעלה, על אושיות הדמוקרטיה. עכשיו גם חסינות של חברי כנסת לא מעניינת אותם. חברי הכנסת נעמה לזימי וגלעד קריב הגיעו אתמול בלילה לקפלן כדי לוודא שכוח המשטרה במקום מודע לכך שאין לו זכות חוקית לפגוע במפגינים ולהחרים מהם ציוד הפגנה, ושזכויותיהם של המפגינים נשמרות. שניהם עושים את זה הרבה בשבועות האחרונים. התקשורת המקורנפת בקושי מסקרת את ניסיונם להגן על המפגינים.

מפקד הכוח בשטח, רב פקד מאיר סוויסה, חש מספיק בטוח בעליונותו על החוק כדי לגדף את שניהם. שוטר אחר תועד כשהוא הודף את חבר הכנסת קריב באלימות תוך כדי שהוא משקר בלי למצמץ וטוען שחבר הכנסת הוא זה שהדף אותו, כמנהגם של שוטרים אלימים. בתיעוד ניתן לראות שהוא עושה זאת ממש תוך כדי שהוא מנסה לרמוס בגופו את הח"כ. זה כמעט מצחיק כשרואים את זה בוידאו. זה פחות מצחיק כשמבינים עד כמה נפוצה הפרקטיקה הזאת בקרב שוטרים.

המשטרה פועלת בניגוד לחוק, שוטרים אינם מכירים את לשון החוק שהם אמורים לאכוף, רב פקד סוויסה מושך בשערות ראשה של מפגינה, והסופרת ארנה קזין נשלחת ללילה בנווה תרצה על "תקיפת שוטר" בניסיון לעצור זאת, על האיילון נעצרים באגרסיביות בני משפחות החטופים ומוכנסים לאוטובוס עצורים, כאוס מוחלט – וכל זה על משהו כמו אלפיים מפגינים. זו תגובה היסטרית של מי שפועלים בשליחותו של סוכן כאוס שהשתלט על המשטרה מבחוץ, אבל את המחיר משלם הציבור ומשלמת הדמוקרטיה.

אני מרשה לעצמי להתנסח בנחרצות כי ראיתי את זה במו עיניי, שוב ושוב לאורך השנה האחרונה, במאות הפגנות ואירועי מחאה: בקרב כוחות המשטרה נמצאים אנשים שרק מייחלים להזדמנות לירות במפגינים, והם יקפצו עליה ברגע שתציג את עצמה. היד כבר על הנשק במקרים רבים. הציבור חסר הגנה מפני האיום הזה. מעט מדי מנציגיו בכנסת עומדים לצדו, רובם שותקים מול ניסיונות הפגיעה בזכות המחאה ומול האלימות המשטרתית. גם היועצת המשפטית לממשלה דוממת בינתיים. אתם כבר בטח מכירים היטב את התחושה הזאת. הופקרנו.

ואחרי שאמרנו את כל זה, כמו שתמיד אמרנו בעבר, מהמחאה החברתית ועד מחאת הדמוקרטיה: המשטרה היא לא האויב. המחאה אינה נגד המשטרה. המחאה היא נגד השלטון. והשלטון מפחד ממחאה ולכן מפעיל כוח כדי למנוע אותה. השלטון בעצמו עובר על החוק באופן כמעט יומיומי, כפי שהבהירה לו היום היועמ"שית, ראש הממשלה עצמו הוא עבריין סדרתי מועד לכאורה, אז איך אפשר לבוא בטענות דווקא לחיילים הפשוטים בשטח שמתחזים לנציגי שלטון החוק?

וצריך להגיד גם את זה: לפחות בינתיים, בכסות עשן הקרבות, הניסיון לדכא בכוח התפרצויות מחאה עובד לא רע לקואליציית בן גביר. הציבור עדיין בהלם, באבל ובטראומה מאירועי שבעה באוקטובר, האירוע עדיין מתגלגל, ורוב התל אביבים מעדיפים להתחבק ולבכות בכיכר החטופים. עדיין. אזרחי ישראל מורתעים. כל עוד יעדיפו רבבות אזרחים לשמוע שירים בכיכר על פני התנגדות לשלטון שהפקיר אותם וממשיך לחתור לחיסול האתוס הישראלי המכונן, ימשיכו האחים והאחיות שלהם לספוג אלימות משטרתית הולכת ומסלימה. עשרות האלפים שמתגודדים בשדרות שאול המלך חייבים לעבור לרחוב המקביל מדרום. והם צריכים לעשות את זה עכשיו. כי לא רק לחטופים אין זמן – למדינת ישראל כולה אין זמן, ואנחנו לא רק רוצים שהחטופים יחזרו – אנחנו רוצים שיהיה להם לאן לחזור.

• תל אביב נלחמת
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• אלימות משטרתית
• משטרת ישראל
• טור דעה