>> עידו ויסמן (כדי שתעקבו) הוא במאי ויוצר דוקו שסרטו התיעודי הראשון, "מפרץ השמש", עושה דרכו לשידור בכאן 11 (10.1), הסרט מלווה שלושה מדיירי מתחם קרוואנים ארעי המסתתר בקצה הדרומי של המדינה, מאחורי מלונות הענק המפוארים של אילת ומצליח לחדור ברגישות יוצאת דופן, אל הוויית הבדידות האנושית של אלו שבחרו להתרחק מעברם ולבקש לעצמם עיר מקלט. הסרט זכה לשבחי המבקרים ובשלל פרסים, כולל פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב ופרס הסרט הטוב ביותר בקטגוריית הביכורים של פורום היוצרים הדוקומנטריים. אתם צריכים לראות את זה.

>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
>> רחובות ללכת לאיבוד והפיצריה הכי טובה // העיר של איידן סוייר
>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט

1. הסינמטק

כשהגעתי לעיר לראשונה לפני 12 שנה מהפריפריה הצפונית, הסינמטק היה גילוי תרבותי מסעיר עבורי. "הקונפורמיסט", "פריז טקסס", "הגננת" (נדב לפיד) ועוד כל כך הרבה יצירות מופת קולנועיות שחוויתי לראשונה במקום האהוב והמאותגר אסתטית הזה. אם יש קלישאה אחת שאני לגמרי חי איתה בשלום, היא שהסינמטק באמת הפך להיות עם השנים הבית השני שלי.

2. אלוף בצלות

אלוף בצלות היא אחת הפינות היותר חמודות ומלאות חיים בעיר.
בלב אזור הבניינים של לוינסקי, מסתתרת גינה ציבורית מתוקה שהיא גם בית קפה ביום ובר יין בלילה. זה כבר נהיה מנהג שכל כיפור אנחנו נפגשים כמה חברים בגינה, ללילה של משחקי קופסא תחרותיים ועל הדרך פוגשים את המגוון האנושי והצבעוני של פלורנטין ודרום ת"א. הקפהחזר לאחרונה לפעילות, אחרי תקופה ארוכה יחסית שהמקום היה סגור.

3. ספריית בית אריאלה

צילמנו שם את התוכנית האהובה "אתה חייב לקרוא את זה" (כאן 11), שביימתי את הצילומים שלה.
לפני הצילומים עשיתי אינספור סיורי לוקיישן בספריה והתאהבתי בפינות השונות של הקומפלקס המרשים הזה: מאולם הופעות מרשים מדי בקומה העליונה, מפגש חובבי קומיקס בקומה התחתונה, לערבי הקרנות של קולנוע אוונגרדי, הספרייה היא בית לכל כך הרבה אירועי תרבות נישתיים ונחוצים כ"כ לעיר כמו תל אביב.בשנתיים האחרונות, הקונטרסט בין הטרגיות של כיכר החטופים הסמוכה לבין האסקפיזם התרבותי של בית אריאלה, הייתה חוויה אבסורדית במיוחד שביטאה את הדיסוננס החברתי של החיים של כולנו פה. תודה לאל שהחטופים חזרו והמלחמה שקטה ואפשר לצרוך תרבות במפלס נסבל יותר של תחושת אשמה.
שדרות שאול המלך 25 תל אביב

4. פינת הקישון/פרנקל

אני גר באותה דירה ברחוב הקישון בפלורנטין כבר קרוב ל-7 שנים. למרות תחושת המיאוס החוזרת מפלורנטין ומתל אביב בכלל, ראיתי איך במהלך השנים שאני פה,פלורנטין התבגרה והתברגנה ביחד איתי. מלא בתי קפה חדשים שנפתחו, משפחות עם ילדים שעברו הנה, חנויות ספרים ובגדים חדשות והתשתיות כמעט ונהיו סבירות.
פינת הרחובות של פרנקל והקישון ממש מתחת לבית שלי, היא המפגש היומיומי שלי עם כל מה שאני אוהב בפלורנטין ושומר עליי עדיין פה. בפינה אחת"פוקפה"– בוודאות הקפה הכי טעים בעיר. בפינה השנייה השופינג האהוב עליי –טמבוריית פלורנטין. מולה חנות יין מעולה ומולה חנות עציצים מושקעת במיוחד. צומת אחת שמקפלת בתוכה את תל אביב ואת כל מה שבנאדם צריך – סוקולנט טוב ואמריקנו קר.
בימי שישי בצהריים כשהרחובות עמוסים במבקרים, אני מצליח לספוג את האווירה הייחודית של פינת הרחובות הזו ולהודות לעצמי בשקט שאין מה לחפש בחיפה.

5. רחוב ברנט בדרך לים

צ'ארלס קלור הוא הפארק האהוב עליי בעיר. בדרך לשם, אפשר ורצוי לעבור דרך רחוב ברנט שנמצא בקצה התחתון של נווה צדק. מדובר בקבוצת סמטאות, שלא דומה לשום מקום אחר בתל אביב. חצרות ענק מלאות צמחיה וגינות ירק, רחובות חצי סלולים ותרנגולים שמסתובבים חופשי.לא ברור איך כרישי הנדל"ן עוד לא שמו את ידם על האזור המדהים הזה, אבל נשאר רק להודות על הביקור השבועי במה שמרגיש כמו בית ינאי או כל מושב פסטורלי אחר על קו החוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני כבר הרבה שנים מנסה להגיע לפסטיבל הסרטים בערבה ואיכשהו עוד לא הסתדר לי. לפני חודש הגעתי לראשונה לפסטיבל ואני יכול להגיד, בלי עוררין, שזה פסטיבל הקולנוע הכי יפה, ייחודי וקסום שחוויתי, בארץ ובעולם. מאות אנשים מתקבצים עם רדת הערב בין הגבעות המדבריות של צוקים וצופים בסרט יפה על מסך ענק בלב המדבר. להפתעתי, איכות ההקרנה והסאונד הייתה מהטובות שחוויתי ובאופן כללי זה מרגיש שככה אלוהים התכוון שנראה סרטים כשהוא ברא את הקולנוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה ראיתי לראשונה את "רגע של תמימות" של הבמאי האיראני מחסן מחמבלאף. סרט מהמם, שובה לב ו"מבוך מראות של אמת", כמו שתיאר בחכמה אמרי דקל קדוש שהקרין את הסרט בבית רדיקל' כחלק מהתוכנית המעולה והמומלצת במיוחד שהוא אוצר על קולנוע איראני.
על רקע המלחמה האחרונה עם איראן, ועם ספק מלחמה נוספת בפתח, התזכורת שבצד השני יש גם קולנוע וגם אנשים כל כך יצירתיים, חכמים ומלאי רוך ואנושיות, היא סלע להיאחז בו בתוך הסחף של העדריות המלחמתית.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממלי. לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"בדרך להחלמה"היא עמותת מתנדבים ישראלית שמסיעה חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, לטיפולים מצילי חיים, אל בתי החולים לישראל ובחזרה. אנחנו בתקופה שגם סולידריות אנושית בסיסית יכולה להיחשב שנויה במחלוקת, אבל כל אקט של הושטת יד עבור בני אדם במצוקה, הוא בעל ערך עצום. זו האמת הבסיסית והראשונית ביותר.

4.מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קובי בלולו. רק שלא יעלה לו שוב, כי אז הוא בלתי נסבל.
האמת שלמרות ואולי בגלל שהוא חבר קרוב שלי, אני יכול להעיד שהוא אחד האנשים המצחיקים בסטנדאפ הישראלי. השילוב בין ההומור השחור ליכולת לפגוע בכל אדם, ללא הבדלי דת מין וגזע, הוא באמת יוצא דופן וקורע במיוחד. חוץ מהסטנדאפ, הוא גם מבשל וואו, שזה חשוב לי במיוחד כחבר. והוא גם עושה ארוחות פופ אפ סופר טעימות אצלו בבית. מומלץ בחום.

מה יהיה?
יהיה טוב, ואם לא, זה בטוח יהיה לי טוב בתור דוקומנטריסט.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• דוקומנטרי
• גינת אלוף בצלות
• פלורנטין
• סינמטק תל אביב
• בית אריאלה

כשבית הקפה/הבר "בצלות" עזב בחודש יולי האחרון את גינת אלוף בצלות (אם בכלל ראוי לקרוא לה כך, אבלזה לסיפור אחר), תושבי שכונת לוינסקי בואכה פלורנטין הופתעו במיוחד. המקום היה מצליח, הומה אדם, והפך תוך זמן קצר לאחת הנקודות היותר חביבות בשכונה. אך לאחר שנתיים תם מכרז העירייה, והפינה באלוף בצלות חיפשה בעלים חדשים. לשמחת כולנו, קבוצת We Like You Too נכנסו לאירוע, ולראשונה פתחו סניף משלהם בדרום העיר.
>>גשם גשם מטפטף: 10 מנות חורפיות חדשות שיחממו לכם את הבטן

המקום עבר מתיחת פנים משמעותית, השתפץ, נצבע, הוסיף אורות וזכה לשם "אלוף" (במלעיל) – בית קפה שבשעות הערב הופך לבר, מבית היוצר של WLYT (נורדיניו, קרוט, GDB, הקפה בבימה ועוד), עם אופי עצמאי משל עצמו. בחלל הפנימי של אלוף תמצאו בלב המקום ויטרינה מפוארת שמציגה לראווה את המאפים, עליהם אמון השף קונדיטור המוכשר שגיא מלר. כל החשודים המיידיים כבר שם, קלאסיים עם טוויסט מתבקש כהרגלם: קנלה ריבועי, מדלן יוזו, קווין אמאן, סקונס מלוח או מתוק, פיננסייר אוכמניות, סינמון רול, מאפה האלים מזוגג דבש, קרואסון שקדים או חמאה וגם עוגות בחושות עם גלייז בטעמי גזר, לימון פיסוטק או בננה ואגוזי לוז (6-22 ש"ח).

מעבר לכך, תמצאו במקום כריכים קלאסים – קפרזה, טוסט בלקן, כריך קיסר, טונה מלט, כריך טונה חציל, כרובית סקורדליה, בייגל סלמון (37-52 ש"ח) – לצד טוסטים חדשים, שהגיעו בול בזמן לכבוד החורף. כך יהיה במקוםטוסט מרק בצל מנחם עם ריבת בצל, טימין, מוצרלה ופרמז'ן (41 ש"ח), טוסט מרגז עם נקניקיית מרגז, אמנטל, פטרוזיליה ומיונז (44 ש"ח), וגם טוסט פיצה זיתים, למי שמתגעגע לילדות, עם רוטב עגבניות, זיתי קלמטה ובזיליקום (37 ש"ח) – מאנץ' פלורנטינאי מושלם, שמתאים לשכונה ולאווירת הספסלים הפזורים בגינה.

אך הבשורה האמתית מסתתרת בלילה, כאשר בסוף תקופת ההרצה המקום יהפוך את עורו לשעת ערב, אז יפתחו בקבוקי היין ויספקו ל"אלוף" אופי ייחודי ביחס לשאר מקומות מבית We Like You Too, שנשארים בגזרת בית הקפה. כאן, לעומת זאת, תמצאו כוסות יין ב-29 ש"ח, או בקבוקי יין בטווח מחירים מפתה של 100-150 ש"ח, או כוסות בירה במחיר 15 ש"ח, שגם אם יהיו רק שליש או 250 מ"ל עדיין משתלם לאללה. לרעבים יוגשו סלטים ב-33 ש"ח, וצלחת גבינות שעוד תעלה לכם, ויש בילוי חדש בשכונה. עכשיו רק צריך לנקות את הגינה המלוכלכת הזו, ואשכרה יהיה שם כיף.
סמטת אלוף בצלות, הרצל 55/השוק 32, תל אביב. א'-ה', 8:00-18:00, ו' 8:00-15:00, בהמשך יפעל גם בשעות הערב ובשבת.

• אוכלים שותים
• גינת אלוף בצלות
• נורדיניו
• we like you too

זה לא כל כך נעים לראות את 'בצלות' סגור. בצלות, למקרה ואתם לא מפלורנטין, הוא הכינוי השכונתי שדבק בבית הקפהשהתמקם בפארק אלוף בצלות, אי שם בקיץ 2023. המקום הפך לנקודת מפגש חביב ואהובה על תושבי השכונה לקפה בשעות הבוקר, בירה בצהריים ויין בערב – לאו דווקא בסדר הזה. די מהר המקום הפך לחלק מהרוח החיה של פלורנטין, אך בימים האחרונים תושבים שמגיעים לאזור נתקלים בתריס ברזל גלי סגור ללא שום הודעה מקדימה. ובכן, לאחר בירור אנחנו מצטערים לבשר כי "אלוף בצלות" אכן סגר את שעריו. אבל אל תחששו, יש עוד תקווה.

>>"גיטה": שוק לוינסקי סוף סוף מקבל את מסעדת השיפודים שמגיעה לו

עיקרו של הסיפור במכרז על הפעלת בית קפהבגינה העירונית האהובה עלינו. בימים אלו נגמר מכרז החדש של עיריית תל אביב, ואנשי קפה בצלות נשארו בחוץ. "היה מכרז, הפסדנו", מסכם בפשטות רן מקפה בצלות, "זה עצוב ומאכזב, אבל מתקדמים במרץ לפרויקט הבא". מן הסתם נמשיך לעקוב ונעדכן ברגע שאנשי בית הקפה המצליח ימצאו מקום חדש, אבל בנתיים לקוחות רבים שהתאכזבו מכך שהם לא יכולים להזמין קפה בגינה הקבועה שלהם יכולים להתנחם בכך שמכרז חדש אומר שגם יפתח בית קפה חדש במקום. וזה אמנם לא סופי, אבל התגנבה לאוזנינו שמועה על מועמד רציני להחליף את הקפה.

לאחר בדיקה, אישרנו שבין הניגשים למכר עמדה קבוצת WE LIKE YOU TOO, שמפעילה בין היתר את בתי הקפה הקטנים על שדרות בן ציון ובבן גוריון, אבל גם את נורדיניו, קרוט וההמבורגר של GDB. נכון לרגע זה מסתמן שהמכרז נמצא בשלבים סופיים, אך תוצאותיו טרם התפרסמו רשמית, כך שכל מה שיש לנו לומר זה "הלוואי ואמן", שכן זו תהיה הפעם הראשונה שהקבוצה תפתח מקום מחוץ לגבולות הצפון הישן-מרכז תל אביב. זה שיק ופחמימות חלומיות שאנחנו משתקקים לראות בשכונה הדרומית, אבל אתם יודעים איך זה בישראל – עד שלא נאחוז בעצמנו בקרואסון השוקו-שוקו, שום דבר לא סגור. מבטיחים לעדכן.

• אוכלים שותים
• גינת אלוף בצלות
• בתי קפה
• סגירה

אולי לפני שנתחיל, רצוי להסתכל למציאות בעיניים – פארק זה לא. גם גינה קשה מאוד לקרוא לה. סמטה זה אולי נכון, אבל לא מרגיש מדויק. וזה עוד מבלי לדבר על כמה "אלוף הבצלות" מרגיש מוזר. כך או כך, איך שלא תקראו לה, הפינה הקטנה הזו שבין לוינסקי לפלורנטין היא לא באמת פארק (כמו שכונתה בראשית הדרך), ואפילו מתקשה להצדיק את הכינוי "פינה ירוקה". אבל עבור תושבי השכונות הצפופות שמסביבה – זה מה יש, ועם זה ננצח.

>>

כתושב האזור שבין נווה שאנן לפלורנטין, אני זוכר את האכזבה שהתפשטה בשכונה ברגע שגילינו שלאחרהייפ ארוך שנים של תוכניות פיתוחושאיפות ליצירת פארק קטן של ממש שיתחבר עם גינת אליפלט, בסוףנשארנו עם אספלט צבוע בסגול ורצועת דשא קטנה. לא צריך להיות מוותיקי השכונה כדי לזכור את החניון הפתוח והמכוער שעמד שם במשך 40 שנה, אבל ברגע שראינו איך נראית הגינה – קצת הרגשנו שמדובר בבזבוז של חניה טובה.

ב-11 בינואר 1927, בימים בהם לא היתה מצוקת חניה באזור, פורסם בעיתון דבר מודעה: "שוק חדש בתל אביב: היום ב-4 אחה”צ ייפתח השוק החדש לצרכי אוכל בפסז’ הרצליה, רחוב הרצל ורחוב השוק". השוק החדש נפתח באזור שכונת מרכז מסחר (היום שוק לוינסקי), וקיבל את השם "פסאז' הרצליה" כדי לתת לו אפיל ארופאי (למרות שטכנית הוא לא היה פסאז') – אבל ברחוב קראו לו שוק הרצל. לאורך השנים הוא הפך לשוק עירוני עבור פועלי הסביבה, שחטפו איזה פלאפל קדמוני באחד הדוכנים בדרך לכפתורייה שלהם או מה שהם לא עשו שם בשנות השלושים. 50 שנה פעל השוק, שהפך משוק אוכל לשוק של כל דבר, עד שהפך בשנות השמונים לאותה חנייה מדכאת.

אבל אם יש משהו שחסר בתל אביב יותר מאשר חניה, זה גינה טובה. ובהיעדר גינה טובה, גינת אלוף בצלות תספיק. לתושבי פלורנטין והסביבה אין הרבה אופציות נעימות לספוג בהן שמש – אפשר להצפין לפארק המסילה, לנוע מערבה לעבר גינת אליפלט או להמר על חייכם בגינת לוינסקי ממזרח. אבל בלב השכונה, הרחובות העמוסים לא מספקים נקודה לעצור בה. וכך – למרות כל האכזבה והתלונות וגינת התבלינים שהקימו שאני די בטוח שהפכה לפינת השתנה לכל כלבי השכונה – גינת אלוף בצלות הפכה לפינה ירוקה נהדרת לשבת בה, גם מבלי להיות ירוקה.

המתמטיקאי איאן מלקולם אמר פעם ש"החיים מוצאים דרך" (זה היה ג'ף גולדבלום ב"פארק היורה", אבל נכון שזה נשמע יותר חכם ככה?). ואיכשהו, החיים התמיד מפעפעים של פלורנטין מצאו דרך להפוך את אלוף בצלות לנקודה עירונית שכיף לעצור בה בצהרי יום שישי עמוס, לרדת מרחוב הרצל ולשתות איזה קפה או כוס יין מבית הקפה החמוד שקרוי על שם הגינה, ולתפוס מקום על כיסאות הבטון-עץ המוזרים שתקעו פה, בתקווה שתמצאו נקודה עם צל מהשמשיות שפיזרו פה, ולא להיתקע על כיסא פלסטיק על הדשא, כי הרוח נכנסת מהרצל ומריחים את השתן של הכלבים. אולי בכל זאת היה נחמד אם היו שמים פה איזה עץ, או לפחות דוכן פלאפל קדמוני.

• ❤ תל אביב
• גינת אלוף בצלות
• ריאות ירוקות בדרום תל אביב
• ריאות ירוקות בתל אביב
• ירוק
• שטחים ירוקים

השעות הכי יפות של תל אביב מתרחשות בין סידורי הבוקר של שישי לארוחת השבת. אלו שעות חופש תל אביבי אמיתי, שלמרות האווירה הצפופה ברחוב מרגישות קלילות ונעימות, על אחת כמה וכמה עם סיומו של העובך המג'ייף שעמד מעל העיר בימים האחרונים. ואולי כי רוב המקומות האלו עמוסים מאוד בשישי, שווה מאוד לתכנן מראש ולהגיע מוקדם לתפוס מקום, או לכל הפחות, להיעזר בסבלנות. היום אנחנו ממליצים על 3 מקומות מושלמים לדרינק ונשנוש של צהרי שישי.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> אכלנו יותר מדי עוגות כשרות לפסח. בחרנו את הטובות מכולן
>> הא לחמא טעימא: 15 בתי מאפה מעולים שפתוחים כרגיל בפסח

אלוף בצלות

למה כדאי:פארק אלוף בצלות הוא יותר גינונת חביבה, אבל בפלורנטין מלאת הבניינים, הבנייה והמזגנים המטפטפים, די בשלושה עצים, מרחב ללא מכוניות, ריהוט רחוב וקצת צל כדי להיקרא פארק. חוץ מזה, פארק או לא, קשה להתווכח עם פינת החמד האורבנית הזאת שמתמלאת בשישי באנשים שרק רוצים להתחרדן עם איזה משקה טוב ושיחה טובה לאור השמש העירונית.
מה טעים:צלחת גבינות, כי אנחנו בדיוק בזמן הזה בעונה שהן לא נמסות על הצלחת.
אווירה:נווה מדבר בחום של פלורנטין.
>> קפה אלוף בצלות, סמטת אלוף בצלות

שישקו

למה כדאי:הלוקיישן הכבר-לא-כזה-חדש של שישקו, בדיוק בין שוק הכרמל לים, אמור להיות מספיק בפני עצמו, אבל גם בלוקיישן הישן בהר סיני שישקו היה מקום מושלם לצהרי שישי – כי מה אומר יותר סתלבט של שישי בצהריים מאשר לפתוח שולחן כמו שצריך?
מה טעים:חלה של שבת, עם טחינה וחמוצים. אה, וגם לאבנה וסלט ביצים עם הרבה בצל מטוגן, חצילים שרופים על האש וצזיקי בלקני, ארטישוק אלה רומנה, כבד קצוץ ופלפלים חריפים עם גבינת פטה, ואפילו עוד לא דיברנו על הר הצ'יפס.
אווירה:מרים וטעים ואז תוקעים הכל והולכים לנוח בים.
>> שישקו, הכובשים 48

קפה המגדלור

למה כדאי:כי לא סתם הפכה נקודת החיבור בין הצפון הישן לחדש להוט-ספוט של האזור. תפריט קליל שמתאים לכולם ושיטת הגשה שתפזר אתכם ברחבי הדק הרחב, שגם עם המוני המשפחות שמגיעות בשישי עדיין לא מתמלא יתר על המידה. רק תופסים פינה (עדיף רחוק מהקפה עצמו) ושואבים את הנוף עד שאי אפשר יותר שמש. תביאו משקפי שמש.
מה טעים:כל דבר טעים יותר עם הנוף הזה, אבל יש משה בתיבה שזה הנשנוש שלא ידענו שאנחנו צריכים לשעות צהרי שישי.
אווירה:פינת קסם עירוני נדיר מול הים, אבל עם ים משפחות.
>> טיילת רידינג, רחבעם זאבי 1

• אוכלים שותים
• מסעדות מומלצות
• יום שישי
• המגדלור
• שישקו
• גינת אלוף בצלות