>> הלל ינאי שני, אחת מתגליות השנה בקולנוע הישראלי, הייתה מדריכה בת 16 בצופי ים כשנשלפה מהסירה לאודישן ומשם לתפקיד הראשי בסרט החדש והמיוחד "עד שתחזור"– דרמת התבגרות מרגשת המתרחשת בלב ים ומוקרנת בבתי הקולנוע בימים אלה – כשלצידה שחקנים מוכרים כמו דניאל ליטמן, אופק פסח, עדי גילת ומוריס כהן. כדאי לכם מאוד לראות אותו. ואותה.

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> מקום לזכור את עילי ברעם ז"ל וכיכר שנותנת כוח // העיר של הגר אנגל

1.מאחורי שובר הגלים ביפו

יש משהו בעוצמות, והגודל האינסופי של הים שמרתק אותי ומהווה עבורי מקום של שקט. כשצריך רגע לנתק את המחשבות, או להוריד את הדופק, הים ממש שם בשבילי. דרך הנמל, אפשר לקפוץ בסולם מאולתר למאחורי השובר גלים ביפו, שם יש מיליון סוגים של סלעים שאפשר רגע למצוא עליהם נחת, וגם לראות את כל המרחבים האלה שפותחים את הלב בלי אף הפרעה. כן זה גם אחלה מקום לדייטים.

2. ספסל בסמטה ביפו העתיקה

יפו העתיקה קסומה בעיניי. מלאה בסטייל ויפה בצורה מסחררת, עם כל האבנים העתיקות שמכילות כל כך הרבה היסטוריה. תמיד כשאני מסתובבת שם אני מדמיינת שחלק מהחלונות הקטנים והבתים הנמוכים הם של פיות או יצורים קוסמיים אחרים. ויש שם איזה ספסל אחד, ממש חבוי בתוך הסמטאות, שמשקיף על הים ועל כל הטיילת של תל אביב, הלוקיישן האורבני המושלם ובו זמנית הכי אינטימי שיש.

3. הבארבי

כי אין על רגעים כאלו כמו במופע השקת האלבום של ג'ימבו ג'יי, שיש בו ממש שירים נבואיים. ג'ימבו הפיק את האלבום יחד עם טכנאי הקול גיא אילוז ז"ל, שנחטף ב-7.10 ונרצח בשבי החמאס. היה משהו מרגש וצובט את הלב בו זמנית, שגיא לעולם לא יידע איך הקהל עף, אוהב ושר בקולי קולות את השירים.

4. נמל יפו

שם נמצאים הזיכרונות הכי ראשונים שלי, אלו שעיצבו את ילדותי. מללמוד לרכוב על אופניים ועד וידוי ומימוש האהבה הראשונה שלי. הנמל מאפשר הכל מהכל, הוא מורכב משילוב מיוחד של עולמות מגוונים ומאפשר לי פשוט להרגיש חופשיה ומשוחררת.

5. חוף הדולפינריום

תל אביב היא באמת עיר שכל הזמן מתפתחת. נוצרים בה עוד ועוד מרחבים עירוניים נעימים, שגורמים לרצות להיות רק בחוץ ולהתבונן בכמויות של האנשים שבאים בכל הגילאים ובקומבינציות שונות, שיושבים שם על הדשא, מעבירים את הזמן, מבלים, משוחחים, בוהים או עושים ספורט.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.ללא מילים, מי שמכיר או שרק עבר אפילו במקרה מבין ויודע.

השאלון:

1.איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "עד שתחזור", אליו הצטלמתי כשהייתי בת 16. עכשיו אני בת 20. נולדתי וגדלתי ביפו, ותמיד היתה לי אהבה מיוחדת לים. אולי בגלל שהים הוא נוף ילדותי, אולי בגלל שסבא שלי שמואל (סמק) ינאי, היה מפקד הפלי"ם. מגיל קטן נשביתי בצופי ים, בנמל יפו, כחניכה ולאחר מכן כמדריכה. שם גם חמוטל, המלהקת של הסרט, מצאה אותי ופנתה אליי להגיע לאודישן, למרות שאף פעם לא התנסיתי במשחק. הסרט, שהוא מסע התבגרות של מאיה הגיבורה, היה גם חווית מסע ההתבגרות שלי. אמנם הכרתי את הים ואני מרגישה בו מוגנת ובמקום הבטוח שלי, אבל כל עולם המשחק היה זר לי לחלוטין. כמו מאיה אלקיים, גיבורת הסרט, שניקוס הימאי בא לסייע ולהגן עליה במסע שלה, ככה דניאל ליטמן שמגלם אותו הווה עבורי ממש משענת ועוגן, וגרם לי להרגיש לאט לאט יותר שלמה עם עצמי. עד היום משפטים שהוא אמר לי במהלך הצילומים נשארים איתי ומלווים אותי בדרך.

. 2 איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אחרי שנת שירות במעון לנערות חוסות, בו בין היתר נחשפתי לכמויות רוע שלא ידעתי שקיים ולא רציתי להאמין שיש בעולם, ניסיתי להתנתק ולחזור לתום נעוריי ואז פרצה המלחמה, שטלטלה את עולמנו וגרמה לי להרגיש בהתחלה שאין תקווה לימים טובים יותר, שהעולם שאני מכירה נצבע בשחור. כששמעתי את השיר "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ובמיוחד את משפט הפתיחה "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד", הרגשתי שהוא נוגע בי בכל הרגשות והמחשבות. השיר הזה מלווה אותי כל הזמן כתזכורת לכך שאולי גם כאן ועכשיו יש לנו סיכוי, אם היא הצליחה לראות אותו בתקופה כה חשוכה בהיסטוריה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה אנשים טובים רק רצו לעזור ולתמוך בכל מי שרק היה לו צורך. אני התנדבתי ב"אחים למשק". שעוזרים לחקלאים שנפגעו בגלל חוסר בכוח אדם, או צורך להתפנות מהבתים שלהם. אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור שאמנם אנחנו במלחמה כבר שנה וחצי, וזה מרגיש פתאום "שגרתי", אבל אסור לנו לתת לזה להפוך לשגרה. אלו הפרנסות והחיים של אותם אנשים ואנחנו חייבים להמשיך לתת יד, הן בפרקטית והן בתמיכה בתוצרת שלהם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הנשים מעוררות ההשראה מעמותת״מתלבשות על זה״. שמארגנות ירידי מכירות של בגדים מכל הסוגים, מגופיות ועד שמלות של סלון כלות והכל במחירים נוחים. מאה אחוז מההכנסות הולכות לתרומה למרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בתל אביב.

מה יהיה?
אני יכולה רק לקוות, שיהיה טוב ושפוי. שנחזור לעצמנו בעתיד ושנוכל להרגיש שאנחנו הולכים עם שמש בכיסים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• יפו
• נמל יפו
• יפו העתיקה
• הבארבי
• חוף הדולפינריום

• העיר שלי
• פופ ישראלי
• הכוכב הבא לאירוויזיון
• גילה וננסי
• פארק המסילה
• טיילת הפארק החופי
• הבארבי
• קולנוע קנדה

>> איתי תורן הוא תורן, אמן ההיפ הופ הישראלי שהוא גם בנו של דן תורן ז"ל, ובסינגל החדש (והשני שלו בעברית) "אוטו כחול" הוא מסמפל את השיר של אבא שלו שנשא את אותו שם, והמילים בועטות והביט טייט והסאונד פסיכדלי והקליפ מעולה.תעקבו אנחנו אומרים לכם.

>> העיר של רעות ענבר // כיכר עם נוף לים וכיכר שמפריכה את הבולשיט
>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים

1. סקייטפארק גלית

בתור נער עשיתי המון בחירות לא נכונות בגלית. התחלתי לעשן, שברתי למישהי את הלב, מישהי שברה לי את הלב ולמדתי לנחות קיקפליפ. למרות הכל, לא הייתי מחליף את החוויה החברתית הזו בשום דבר אחר.

2. רוטשילד פינת שינקין

גדלתי ברוטשילד 103. על שינקין היה הבנק של אבא וב-107 מרכז סיינטולוגיה שהקיום שלו תמיד שעשע אותי. יחי החייזר זינו!

3. מגלשת הפיל בדיזנגוף סנטר

כל שבת בתור ילד קטן ההורים שלי לקחו אותי להתגלש בתוך הפיל, ואז כמה שנים אחר כך הפכתי לילד סנטר פריק ממוצע והגעתי עצמאית למפגשים במחששה המיתולוגית.

4. פיצה הברבנאל

עופר המפיק שלי הכיר לי אותה ב-2018 כשעבדתי על האלבום הראשון שלי באולפן ליד. לא מצאתי פיצה שעושה אותי יותר מרוצה מהפיצה הזו. לכו על החזה אווז.
אברבנאל 34

5. מועדון הבארבי הישן (קיבוץ גלויות)

הבית הרועש שאבא שלי, דן תורן ז"ל, הכיר לי. בגיל 16 עליתי לחמם אותו שם בפעם הראשונה ומאז הגעתי לחמם אותו בבארבי כל הופעה. במופע לזכרו ביצעתי שירים שלו ושלי בבארבי החדש. אני מקווה לחזור להופיע שם שוב ושוב.

מקום לא אהוב בעיר

הכניסה לתל אביב מכיוון חולון. למה אין שום שלט "ברוכים הבאים לתל אביב"? איפה הגאווה של הבירה התרבותית של ישראל? כועס מאוד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "יופי מסוכן" עם דמי מור השאיר אותי עם שבועות של מחשבות על דימוי עצמי ועל תעשיית הזוהר. ממש לא סרט לכל המשפחה, בדיוק כמו שאני אוהב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הפודקאסט סטנדאפ "קיל טוני" עזר לי להמיר הרבה מהכאב להומור. אומנם פחות פופולרי בישראל אבל נחשב לפודקאסט לייב המצליח בעולם. חוויה נטולת פי.סי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מפתח סול – מנגנים את הטראומה. עבור לוחמות ולוחמי צה"ל הלומי הקרב. אבא שלי עבד איתם במהלך השנים, אני מאמין שאומנות יכולה לעזור מאוד בהתמודדות עם טראומה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עוז זהבי. עושה את הג'ים קרי ומפיל אסימונים על התעשייה. ובפנייה אישית: אל תתגלח.

מה יהיה?
תל אביב בטוח תהיה, לכל השאר אפשר רק לקוות. אני מקווה להמשיך לעשות מוזיקה, לא משנה מה.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• סקייטבורד
• שדרות רוטשילד
• דיזנגוף סנטר
• הבארבי

>> ארז שמידע הוא זמר ומוזיקאי, ממייסדי להקות הפאנק הפוסי של לוסי, OSOG והקו האחורי של אהוד בנאי. עכשיו יש לו אלבום חדש, "בדיוק בזמן", ומופע השקה ב-23.11 במרץ 2. מתוך האלבום יצא גם הסינגל המצמרר "היום שבו נחרבה המדינה" שנשמע כאילו נכתב על השבעה באוקטובר, אך למעשהמדובר בקאבר לשיר שביצעו הפוסי של לוסי ב-2002. מצמרר? הכל מצמרר עכשיו.

>> העיר של קרני פוסטל: שעתיים שבהן נדמה שתל אביב על פסגת העולם
>> העיר של עמנואל יצחק לוי: בית כנסת למקרים קשים וכנסיה רומנטית

1. זמן אמיתי

הבמה הראשונה שקיבלתי בתל אביב, בזכות אגדת רוקנרול בשם ערן נקש, שהיה מפיק במשך למעלה מעשור מסיבות אלטרנטיביות שרוב הזמן התרחשו במועדון "זמן אמיתי". שם עשיתי את צעדי הראשונים עם "הפוסי של לוסי". היינו מופיעים שם במשך שנים בערך כל חודשיים שלושה,הגענו כחבורה מוזרה מיבנה ועם הזמן הכרנו ערימות של מוזיקה וחברים. המקום הזה ממש עיצב אותי כבנאדם.הופעות בלתי נשכחות שראיתי שם: איחוד של SALEM, הופעת הפרידה של קוקו בלוף והיתושים והאחים הגדולים שלי משב"ק ס' שריסקו את המקום לחלוטין בפסח של 1999.
אילת 22

2. אולפני Street Music

שימש כאולפן הבית של "הפוסי של לוסי", "כח המחץ" ועוד רבים וטובים מהפאנק/מטאל/הארדקור, בין 2006 ל-2019 בפלורנטין, רוב הזמן בניהולם של נטע גופן ויונתן לב שחלק מהזמן גם היינו שותפים לדירה ברחוב אבולעפיה הסמוך.בגדול זה היה הבית שלנו במשך איזה עשור והיינו שורצים שם יותר מבכל מקום אחר, כותבים, מנגנים, מקליטים, או סתם שעות של שיחות על ציוד, פוליטיקה וכדורגל. הגעתי לשם כגיטריסט צעיר בלהקת פאנק ויצאתי כנגן הפקות.דמויות אגדיות שעברו שם בין השאר:סדריק מיטון מ"הקונגוס", ראנקין ג'ו, ג'נרל לוי, סיסטר ננסי, MxPx, מתיסיהו, MC מנצור(שחר חסון) וברי סחרוף.
רבנו חננאל 27

3 כיכר דיזנגוף

היום כשאני עובר שם פעם ב–, יש צביטה חזקה בלב ממה שנהיה ממנו, לב הסאחיאדה, היפים והנכונים. הכל כל כך אסתטי ונקי. מה שהיה מעוז הפאנק של תל אביב, איפה שהייתי נוסע מיבנה בשלושה אוטובוסים רק כדי לפגוש ילדים מוזרים כמוני מכל הארץ, היינו שותים, מעשנים ומסתבכים בכל מיני שטויות, פעם אפילו רדפו אחרינו חיילים של האו"ם ששהו באכסניית KD שהיתה ממול עם אקדחים שלופים. היה כיף בניינטיז.

4. הבארבי

אחרי שנים של אבק וריח של טחב, אני עדיין לא מאמין שיש פה מועדון ברמה כזאת גבוהה: המיקום, הסאונד והגישה, חדר האמנים המרווח, הכל שם ממש מושלם, בעיקר העיצוב שמזכיר את הבארבי הקודם שזו הברקה מרגשת במיוחד שהשאירה את הבארבי כבימת הרוקנרול הכי טובה בעיר, ואפילו הגדילה את הפער מהשאר. רק דבר אחד יהיה נורא חסר שם תמיד, וזה כמובן דורון רוקס ז"ל, הסאונדמן האגדי שנפטר השנה, אבל גם אותו דאגו להנציח ומסגרו את הגיטרה שלו על אחד הקירות.

5. המיתר השישי

חנות הגיטרות האהובה עלי בעיר. המון ציוד בוטיק שאי אפשר למצוא בשאר המקומות, מחירים הגיוניים מאוד, שירות מסור ואדיב בראשותו של נתי היקר, ובעיקר מקום שתמיד כיף להיכנס כי אתה יודע שתרגיש בנוח גם אם סתם בא לך רגע לבדוק איזה פדל או מגבר, גם בלי כוונת קנייה, זה לא משנה, יציעו לך קפה בכל מקרה.
מקווה ישראל 25

מקום לא אהוב בעיר

אצטדיון בלומפילד המחודש.כאוהד מכבי חיפה שגדל באצטדיון קרית אליעזר ז"ל, תמיד קינאתי באקוסטיקה הנפלאה שהייתה לאצטדיון ביפו. לצערי, ולדעתי גם לצער אוהדי הקבוצות התל אביביות, השיפוץ האחרון פשוט הרס ומחק כל זכר לאקוסטיקה ואווירה, ואם לא די בכך אז חולדאי אפילו התקמצן על גג (מה שמייצר המון אקוסטיקה ואווירה בלי קשר לשמש/גשם).להוסיף על כך את העובדה שבלומפילד נמצא באחת הצמתים הכי פקוקות בתל אביב, הפיצוציות הברים והמסעדות רק התרחקו מהאזור, ונהיה הרבה יותר קשה ויקר למצוא ארוחה טובה או כוס בירה לפני משחק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל בלוז כנעני בחאן השיירות, באמצע ספטמבר, הצליח להביא קהל מעורב ברמה שלא ראיתי הרבה שנים מבחינת גילאים מגזרים וכו'. גם רשימת האומנים (אהוד בנאי, ברי סחרוף, קורין אלאל ועוד) נטולי המניירות המודרניות יצרה שם משהו תמים, אמיתי וישיר, שקצת חסר לאחרונה בין כל הסלפיז והסטוריז.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום "חמרמורת" של נעם "נומי" כהן ז"ל.זכיתי להכיר אותו לחצי שנה בדיוק, שני מפגשים, אחד להקתי והשני בארבע עיניים, עד שנהרג עם האופנוע ממש בשבוע שבו היינו אמורים להתחיל את החזרות להופעה באוקטובר 21.החברים והמשפחה שלו בראשות שגיא דהן המנהל האדיר לקחו ערימה של סקיצות וחצאי שירים ועשו מזה אלבום מופת בהיפ הופ הישראלי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אין מאבק חשוב כרגע מזה של משפחות החטופים.תלכו לכיכר, תפגינו ליד הבית, תשתפו, תזעקו. הזמן אוזל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לנורית שמידע ,אמי היקרה, שסוף סוף אחרי 40 שנה ביבנה, הפרבר הנהדר שבו גדלתי, עברה עם אבא שלי לעיר הגדולה כדי ליהנות יותר מהפנסיה ולהפסיק לטפל כל היום בבית גדול שגם ככה כבר לא גרים בו ילדים הרבה שנים.

5. מה יהיה?
כאחד שמאמין שהכל קורה מסיבה מסוימת אני די בטוח שה-7.10 הגיע בשביל לאחד את עם ישראל מחדש. בגדול זה בידיים שלנו, ככל שנמשיך לריב בנינו זה ילך ויסתבך. אני מהמר על מלחמת ששת השנים: לא נצא מזה בקרוב, אבל נצא.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• כיכר דיזנגוף
• הבארבי
• פאנק
• בלומפילד

>> קרני פוסטל היא מהמוזיקאיות המוערכות ביותר של סצנת האינדי הישראלי עוד מאז שהייתה בת 15 והצטרפה להרכב האייטיז המהפכני DXM, ובפסטיבל מיתרים שייערך בחודש הבא בצוותא היא תופיע בהרכב מסקרן יחד עם אור אדרי ואסף תלמודי (ראשון, 3.11, 21:00).אתם תרצו מאוד להיות שם

>> רועי קידר הוא הישראלי האחרון שחי באיסטנבול. וזאת העיר שלו
>> העיר של תומש: העץ שהוא חבר והגינה שצמחה מקבר של חתולה

1. כיכר היל

הכיכר הקטנה נמצאת בין הרחובות שמעון התרסי והורקנוס – בו נולדתי וגרתי עד גיל 16. בכיכר יש מערה קטנה סגורה בשער ברזל. אי שם בשנות השבעים, לפני שנולדו המסכים, נפגשנו שם ילדי השכונה כמעט בכל יום, מדמיינים שאנחנו חבורת חסמב"ה שמנסה להכנס למערה של זורקין הרשע. הדמיון עבד שעות נוספות – דבר שכל כך חסר היום.

2. יועזר בר יין

המסעדה המיתולוגית של שאול אברון המנוח. שאול הוא אחד האנשים שהביא את בשורת הקולינריה לתל אביב. שאול היה השראה ולא רק במובן הקולינרי, איש אשכולות מרתק. אבי,אמרגן ומפיק,שלח את שאול לספרד לסקר הופעה של להקת מחול שרצה להביא. שאול חזר ופרסם כתבה של שלושה עמודים על המסעדות שביקר בהן בספרד. להקת המחול הוזכרה בשני משפטים בערך. כעבור כמה ימים המופע היה סולדאאוט. כשנולד בני השני חגגנו שם. יש לי זכרונות כמעט מכל ארוחה שם.

3. הבארבי

יש משהו בקהל של הבארבי שגורם גם ללהקות שמגיעות מחו׳ל להתפעל ולהשתומם מהאנרגיות המדהימות, מהרגעים שהאנשים על הבמה מקבלים המון אהבה. שעתיים שבהן נדמה שתל אביב נמצאת על גג העולם.

4. רחוב ולנסיה

עזבתי את יפו לפני כמה ימים,לא כי רציתי לעזוב אלא בגלל סיבות אחרות. כל כך הרבה פעמים חזרתי הביתה דרך רחוב ולנסיה. מצד שמאל הים, שנגלה לנו כל כמה מטרים מבעד לבתים היפהפיים והסמטאות של עג׳מי. ברחוב פרוסות להן בוגונוויליות בשלל צבעים והוא נראה כמו רחוב בטוסקנה. השקיעה צובעת את הבתים באדום ולרגע המקום פסטורלי ומרגש. לדעתי אין באמת דו קיום ביפו.

5. גן שפיגל

גן קטן בקצה הדרומי של גן העצמאות. היינו חוגגים שם את ימי ההולדת של ילדי כשהיו קטנים, ללא מפעילים ובידוריות, ללא מתנפחים וקוסמים. רק חברים ואוכל טוב והילדים היו מאושרים.

מקום לא אהוב בעיר

כיכר אתרים. מין מפגע עירוני לעניות דעתי. גוש בטון גס ולא נעים, מקום שקוטע את החיבור של העיר לים. אין בו כלום. רק צחנה של שתן וחנויות שנסגרו לפני שנים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הארוע שריגש אותי במיוחד הוא הסרט "אזור העניין". תמיד כיף לצפות בסרט בקולנוע לב. אני אוהבת את הסנטר והסרט הזה לא עוזב את מחשבותי. יצירת אומנות מכל בחינה. המוזיקה, הצילום, הדיאלוגים, הסאבטקסט והמשחק המצוין.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני חושבת שדבר לא נתן לי תקווה מאז השבעה באוקטובר. עברה שנה והחטופים לא פה. "טיפול לילי" עם יוסף סוויד הזכירה לי שיש פה כל כך הרבה אנשים מוכשרים, ערכיים וחכמים שנזרקים לשולי העניין הציבורי בגלל היום יום הבלתי אפשרי, הפוליטיקה הרקובה והכסף שהולך למקומות הלא נכונים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לכל ארגון שתומך בילדים שבאים מבתים הרוסים. כל הילדים ראויים לשקט, למגע, לחוויות טובות שיעצבו אותם לבני אדם ערכיים ובריאים בנפשם ובעיקר מאושרים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אין תשובה.

מה יהיה?
אין תשובה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• קרני פוסטל
• כיכר היל
• יועזר בר יין
• הבארבי
• יפו
• גן העצמאות
• כיכר אתרים