המיני הסדרה החדשה של yes, העוסקת בריחוק מסוים בפרשת משה קצב, בהחלט איכותית ומעניינת - אבל מעל הכל, היא חשובה. כי לא משנה אם עברו הרבה שנים או אם כבר ראינו את מהפיכת מיטו, הסדרה הזו עדיין רלוונטית להיום יותר מתמיד. וזה בדיוק מה שעצוב
יש החלטה אחת ב-"אלף", הסדרה המדוברת של yes, שמסמלת המון: לכל הנפגעות יש שם. יש להן סיפור ברור, עם התחלה, אמצע וסוף. אבל נשיא המדינה הפיקטיבי מסתובב בסדרה כאשר אין לו שם. זה היפוך מוחלט מהמציאות האכזרית שהיתה נכונה לפרשת קצב בשעתה, שנועד אולי כדי להמחיש את הסיסמא שרצה לאחרונה סביב תוקפים מיניים – הבושה עברה צד. מי שבאמת היה צריך להתבייש ולהתכנס בפינה שלו היה מי שתקף, ולא מי שהותקף. "אלף" היא סדרה איכותית ומעניינת, אבל מעל הכל – היא באמת חשובה. כי יש בה בשורה לגבי הדרך שבא אנחנו רואים תקיפות מיניות, את התלונות שאחרי ואת האנשים שמעורבים בה, מכל הצדדים.
הסדרה היא יצירה של תמר מרום ואברהם שלום לוי (שגם משחק בסדרה את דמותו של אבינועם, היועץ הצמוד והממולח), יחד עם הבמאי מויש גולדברג (שכתב בסדרות כמו "פרשת השבוע" או "לאהוב את אנה"), ומבוססת על הספר "אשת סוד" של אודליה כרמון, שהיתה אחת מהנפגעות בפרשיית קצב. ובהתאם, הסדרה עוסקת – אמנם בפרפראזה אבל ברפרנס די ברור – בפרשת הנשיא קצב. קשה לשכוח את הפרשה שבסיומה נשיא המדינה נכנס לכלא על שורה של עבירות מין, ובראשן אונס, כלפי עובדות שהיו כפופות לו בבית הנשיא, אבל הזיכרון הזה מרגיש מוחשי יותר על המסך. כי המיני-סדרה מספרת את הסיפור מהצד של המתלוננות, יוצאת מהנראטיב שאנשיו של קצב כפו בזמן אמת על התקשורת, ובעיקר מגלה מה עובר על מתלוננות ברגע שהן מחליטות לעשות את המעשה האמיץ – ולצאת לאור.
הסיפור מלווה בתוכו לא מעט גיבורים/קורבנות של הפרשה: החל מהנשים שספגו הטרדות ואונס באופן קבוע מהנשיא, דרך היועץ שמערכת היחסים עם הנשיא גורמת לו לאבד את עצמו לדעת, ועד לאשתו שצריכה לסבול בשקט תחת איומים כבדים. אבל "אלף" מתחילה מהסיפור של אושרת מורנו, מקבילתה של אורלי רביבו (או כמו שהיתה מוכרת דאז, "א' מבית הנשיא"), צעירה שקיבלה הזדמנות לעבוד באחת הלשכות הכי חשובות בישראל, ומצאה את עצמה קורבן לאדם אכזר ובעל כוח שכופה את עצמו, ואז מטשטש את האמת.
דרך הסיפור של אושרת אנחנו מקבלים משל לקמפיין האכזרי שעוברות מתלוננות על פגיעה ותקיפה מינית, אז וגם כיום. הנפגעת הצעירה עוברת את כל הוייה דולורוזה – מהטענות שהיא שקרנית, דרך השמועות המכוערות שמדובר בנערת ליווי (כולל העיתונאים ששיתפו פעולה עם הספין הדוחה הזה), דרך בישול קלטת שבה נטען שהיא "סוחטת" אותו. מאחורי כל הסיפורים הללו, שהופצו בתקשורת בפרשיית קצב כדברי אלוהים חיים, מתגלים השקרים, חצאי האמיתות והמעטפת הכבדה שהגנה על קצב (או "הנשיא", במקרה שלנו).
מה שאפשר לראות בסדרה – באופן אמנותי, מבריק ואם להודות באמת, די כואב – זה איך השקר הצליח לנצח במשך תקופה מאוד ארוכה. איך מעטה הספינים והעבודה הממולחת של יועצים ועורכי דין הצליחו לשכנע רבים, כולל במערכת אכיפת חוק, שבפרפראזה על אדם חשוד אחר – "לא היה כלום כי אין כלום". בסוף, השקר אמנם הפסיד – אבל זה קרה בעיקר בגלל שקצב עצמו עשה מעשה טיפשי והחליט לותר על עסקת הטיעון המפנקת שהוצעה לו. אם היה חותם, האמת כנראה לא היתה מרימה את ראשה לעולם, והתוקף המיני עדיין היה מסתובב ביננו כאדם לגיטימי. כמו תוקפים מיניים רבים.
"אלף" היא סדרה לא קלה לעיכול. סצנות האונס מאוד גרפיות, ומסע הייסורים שעוברת אושרת מורנו כואב אפילו יותר. הקמפיין הפסיכולוגי הקשה שעברו כל המתלוננות, ההכפשה הדוחה שהן עברו – וגם ההתקפלות תחת הלחץ הבוטה והמאסיבי של אנשי קצב והחבורה שסובבת אותם. זו סדרה עצובה, כי היא מראה איך קורבנות תקיפה מינית למעשה מותקפים פעמיים – פעם בחדר הסגור, ופעם לעין כל. וכמה מעטים הם המקרים שבהם הצדק נעשה עד הסוף, וכמה פעמים – בלי שאנחנו אפילו יודעים – התוקפים הצליחו להערים, לנצח ולהתחמק מעונש.
יעקב זדה-דניאל, אחד הכוחות העולים בתחום המשחק בשנים האחרונות – מי ששיחק גם ב"קרתגו" של רשף לוי וגם ב"רוחות ביירות" של ליאור רז ואבי יששכרוף – מגלם את הנשיא, ועושה עבודה מדהימה ומלחיצה. גם נלי מירה רובין, שחקנית אלמונית עד כה, פורצת עם עבודה מצוינת בתפקיד אושרת; ולנה פרייפלד מבריקה גם היא בתור יאנה, החוקרת הנמרצת שבסופו של דבר מצליחה לנצח למרות כל הקשיים.
למעשה, הסדרה עושה ב-2023 את מה שהיה צריך להיעשות כבר ב-2006, ונותנת קול למתלוננות. הסדרה נותנת את הכבוד לגרסה שלהן, ולא מרככת את הקושי והייסורים שבבחירה להתלונן – בטח עוד נגד האזרח מספר אחת. תלונות על תקיפה מינית הן סיוט לכל מי שבוחר/ת לדבר; המתלוננות נתקלות בחומה של חוסר אמון, של הכפשות, של טענות לשקרים. יגידו שהן אינטרסנטיות ושקרניות וימצאו כל סתירה קטנה בעדות רק כדי לפורר את האדם על דוכן עדים. ומול כל זה קיים הפיתוי הגדול לשתוק, לחיים השקטים, להישאר בחושך. לא להוציא את האמת לאור, כי הדרך גם ככה ארוכה, והרבה יותר נוח בפינה שלך.
"אלף" נותנת הצצה קטנה לעולם של המתלוננות; היא עושה זאת בכישרון רב, ובעיקר מראה כמה עבודה יש לנו בחיים האמיתיים כדי לתקן את המערכת המעוותת שנוצרה לטיפל בתקיפות מיניות, והתלונות עליהן. ההמחשה הכואבת שהיא מציגה לפרשה המדממת מהעבר הפכה אותה לרלוונטית גם כיום, במיוחד היום, יותר מתמיד.
ששת הפרקים של "אלף" זמינים ב-yes, שני הפרקים הראשונים זמינים ביוטיוב
