>> עוז זלוף הוא אוצר ואמן בתחום אמנות מבוססת קהילה, חבר מייסד בתנועת "תרבות", המקימה קהילות יוצרות ומוסדות תרבות בדגש על ישובים ושכונות בפריפריה, עוסק בקידום יוזמות ופעולות תרבות בקהילה הגאה וחבר מייסד בתנועת "מרימה". זלוף הוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל יפו 110 שחוזר להשתלט השבוע על בניין המישלמה באירוע אמנות פרוע ורב תרבותי של "קבלת קהל" לערב אחד (חמישי, 20.7, שד' ירושלים 110, כניסה חופשית.פרטים נוספים כאן).

1. המכללה הגאה: מכללת "מרשה"

מרשה היא מכללה מקצועית שמיועדת ללהט"ב. אפשר ללמוד בה איפור-שיער, די.ג'יי (עם אליוט, לא פחות), פוליטיקה, משחק, עיצוב גרפי (או אצלי במסלול תרבות). המכללה היא חלום שהתגשם ליצור מרכז לימודי, יצרני וחברתי לקהילה הגאה, שהקימו בוגרות איגי, ארגון הנוער הגאה שאני פעיל ושותף בו כמה שנים. זה מקום שמצליח להתמודד עם פערי מעמדות שהם מאוד חדים בקהילה, ליצור יחסים חזקים של ערבות ושותפות וכולן מוזמנות ללמוד או להתנדב בו. הגג שלו הוא גם מועדון החברים שאני וחברות שלי עובדות בו, מכינות בו תפאורות למסיבות ולהפגנות ומייבשות בגדים רטובים מהמכון.אלנבי 43

https://www.instagram.com/p/CuR6Foht1Hl/

2. פסל שער השלום // גן העצמאות

ה-מקום ביפו תל אביב הוא הים, חווית חינם הכי מתגמלת, השתתפותית וגופנית, ביום ובלילה.החוף שהייתי מבלה עם משפחתי היה חוף הילטון, כילד, בטח לא ידעתי מה מתרחש סביבנו ומה קורה בלילות בגן העצמאות שבו חגגנו ימי הולדת. כיום זה חלק מההיסטוריה הפרטית והקהילתית שלי. מה שאהוב עליי מכל בגן העצמאות הוא פסל החוצות "שער השלום", שכילד הייתי מכנה אותו "הלחמניה". זה פסל מרשים, שאפשר להיכנס לתוכו ולמרות שהוא חשוך, מלא ריח של שתן, מרוצף כולו קונדומים משומשים, משהו בו ריתק והפחיד אותי, כאילו לחש משהו לעתיד, או לחש מהעבר, מעבר לתודעה שהייתה לי אז.

>> אנדרדוג שובה לב וספוט אחד מיוחד. העיר של עדי פהר
>> המקום שמזכיר לו את הברגהיין. העיר של עידן וייס
>> סנדוויץ' לצרפת ובייגל לניו יורק. העיר של לטיסיה יסנר

3. חומוס המשורר

בועז חזן הוא פעיל תרבות, איש שכונות שגדל בתקווה, עבר לשכונת ביצרון ובונה עם היכולות החברתיות המדהימות שלו רשת חברתית שעושה שכונה. פגשתי אותו כשעבדתי על אירוע אמנות קהילתית בעבר, אכלתי את האוכל הכי פרש ומלא תמורה לכסף ומאז, אני הולך לחומוס שלו כדי לשמוע שירה עם איזה פרלמנט פעיל שתמיד אפשר להצטרף אליו. בפסטיבל יפו 110 בועז יפתח חומוסיה במטבח העובדים של בניין המשלמה, שם יריץ אירוע דאדאיסטי של הקראות שירה ומחאה אזרחית תוך הגשה של משוושה. איזה מלך.אבן גבירול 8

4. היחידה להצלת יצירות אמנות אבודות

"היחידה" זה מוסד אמנות של אישה אחת, אמנית וגננת, טל כהן בכור. טל אוספת יצירות אמנות שהושלכו לרחוב, חוקרת את המקורות שלהן, חושפת אמנים נשכחים ומקיימת "אירועי אימוץ" שבהם הקהל מוזמן לאמץ ולחתום על חוזה אימוץ של ממש והכל ללא תשלום! זה מיזם מדהים. עצם החתימה על האימוץ זאת התחייבות לא לעשות שימוש מסחרי ביצירה ולתת לה מקום תצוגה נאות על הקיר בבית המאמץ. את אירועי האימוץ היא מקיימת בפסטיבלים ואירועי תרבות קהילתיים, ובפסטיבל יפו 110 היא תרים אירוע אימוץ ליצירות שנאספו ביפו ושל אמנים יפואיים שלא זכו להנצחה משמעותית.עוד פרטים על היחידה כאן.

5. קאנטרי העלייה

תקשיבו לי כל המתאמצות מהסוהו האוס, אין אין על הקאנטרי, על שיעורי בוקר כמו "עיצוב" שבהם אני מקפצץ לצלילי עופרה בשעות מוקדמות מדי, על הוייב בג'קוזי. ובכלל, מתברר, לאחת כמוני ממעברת פתח תקווה שכל ההתבגרות חלמה להיות תל אביבית מקצועית, שתחושת האישור האמיתית מגיעה כשיש לך מנוי לקאנטרי של העירייה.העלייה 28

6. בונוס: קפלן במוצ"ש

חובה להתאגד מתוקות.

• העיר שלי
• קאנטרי העלייה
• חומוס המשורר
• להט"ב
• המישלמה ליפו

בניין המישלמה ליפו נעוץ במרכזן של שדרות ירושלים, ובדרך כלל נחשב לבניין שלא הייתם רוצים להגיע אליו. זה המקום אליו הולכים תושבי יפו כדי לשלם דו"חות חנייה, קנסות ארנונה ושאר מרעין בישין שמפרידים אותם מכספם, בניין שכולו בירוקרטיה שאמנם רתומה לטובת הציבור, אבל היי, בירוקרטיה זו בירוקרטיה. ביום חמישי זה הולך להשתנות ללילה אחד: בניין העירייה בשדרות ירושלים 110 יארח לאורך הלילה (28.7, 18:00 והלאה) פסטיבל אמנות פרוע וחדשני של מופעי שירה, פרפורמנס ומוזיקה, פרי יצירתם של אמנים ואמניות תושבי העיר שישקף תרבות מקומית עשירה ומגוונת, גם במטרה לקרב את האוכלוסיה היפואית אל המבנה שבו פועלים יומם וליל למען יפו ותושביה.

באותו לילה יתפקד בניין המישלמה כאתר אמנות רב-תחומי של קבלת קהל שונה מהרגיל ויארח פסטיבל אמנות בחללי הבניין, בחדריו ובנתיב הרכבת הקלה בשדרה המובילה אליו, באוצרותו וניהולו האמנותי של עוז זלוף. זה יתחיל ב-17:30 עם הצגת הילדים "קרטון" של תיאטרון אלמינא באולם קבלת הקהל, ימשיך עם מופע תהלוכה פרפורמטיבי של יסמין גודר ולהקתה ברחבת הכניסה, ישתלט על חדר הישיבות הגדול עם מופע של לילך פנינה ליבנה ולהקה וישתלט כם על השדרה במיצג מתגלגל של דיואן סיוון עם כלי נגינה שיבנו במקום.

עוד בין האירועים הבולטים: "תשוקה ומועקה במחלקת חניה"- אמני פרפורמנס מובילים יופיעו ברחבה המרכזית של מחלקת חניה, יצירות פרפורמנס מתמשכות בשדרות ירושלים ובמבנה; "תור לשירה" אירוע של הקראת שירה בדלפקי הקבלה של משוררים יפואים והופעה מוזיקלית על המרפסת הראשית הפונה לשדרות ירושלים; "יפו-אינטרקציה" תערוכת אמנות הכוללת יצירות אמנות שנוצרו בשיתוף תושבי שכונות העיר וכוללת בין השאר ציור על שלטי חוצות, הקרנות על מבנה העירייה ועגלות עם פסלי אמנות שינדדו לרוחבן של שדרות ירושלים; וסימפוניה מקומית- מופעים של קבוצות יוצרות מקומיות – תזמורת, מקהלות, ספוקן-וורד ועוד.

ברשימת המשתתפים המפוארת: ליאן שרקייה ليان شرقية, חמודי ג׳נאם – حمودي غنام , שי זילברמן -شاي زلبرمان, מקהלת הנשים הערבית-יהודית ראנה رانة ، جوقة النساء العربيات اليهوديات, טל בוניאל تال بونيال, ולאא אבו חמאם ولاء ابو حمام, الاء هيثم – אלא היתם , רועי מנחם מרקוביץ, מאי דעאס مي دعاس, נעה גינזבורג. نوعا جينزبورغ, יערה דרימר يَعارا دريمر, ליאור חורש. ليئور حورش, ג'ייסון מוריס דנינו הולט. جيسون موريس دانينو هولط, סוהא פרוג'ה- سُهى فروجه, דין בר ורשביאק. دين باز ورشبياك, עלמה שניאור. عالما , تل نافيه טל נוה , אנדרס גורביץ آندريس ݘوريڤيتس, צ'נצ'ל בנגה تشانتشال بانغا, אדוה דרורי ادفا دروري, סמרט היילו سَمّرت هايلو, פאתן ג'יריס فاتن جريس, احمد فؤاد אחמד פואד, תמר נוה تمار نافيه, תיאטרון אלמינא – התיאטרון הרב תרבותי בישראל مسرح المينا – مسرح متعدد الثقافات الوحيد بإسرائيل , מאי דעאס مي دعاس, דור גז, החידא 6 –שחר מלחי – شاحر ملحي , ריקי שפר מכניאן – ريكي شافر مخنيانً, אלון רג'ואן – ١لون رجوان , סובחי חוסרי صبحي حصري, אַסתר וולק – استار وولك , נעה רשף نوح رشيف , גיא הגלר جاي هجلر, انسامبل الجماعة אנסמבל ג'מאעה, הדיל סאלח هديل صالح, דיוואן סיוון ديوان سيوان, איתן גוסטו בלו إيتان بِلّ, אלאא סייף الاء سيف, ماىه برات מאיה פרת, אמני בית סיסטם עאלי فنانين بيت سيستم عالي, יערי שלם ياري شالم, دانيلة دڤاش דניאלה דבש, נופר צפרוני יגל نوفر, מוחמד אגואני |محمد اغواني, אנבר סייטיברגימוב | انفر ستيبرغيموف, נעמי סימן טוב, לילך פנינה ליבנה, ענת דרימר, זהר אלמקייס, יעל טל , תום בריל , איאת אבו שמיס آيات ابو شميس, יונתן קונדה , וורקנת אדיס , סוניה באידר, ירון פאר, הליקון, פיי שפירו, נטע לי פלדסמן, אורית אדר בכר, סטודיו יסמין גודר, יוסרא אשור ועוד…

• הבועה
• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• המישלמה ליפו
• יפו
• עיריית תל אביב

הדבר העצוב ביותר בעולם הוא שכונה תל אביבית ללא בית קפה. כן, ישנן אולי טרגדיות קשות יותר בעולמנו, אבל לגור בתל אביב בלי בית קפה ליד הבית? זה כמו לא לגור בתל אביב. ולפיכך עצוב ומכמיר לב יותר מכל דבר אחר בעולם ואל תתווכחו. ואכן, במשך שנים מסתובבים תושבי שכונת יפו ד' – הדרומית-מזרחית והנידחת ביותר מכל שכונות העיר – וחולמים על בית קפה בשכונה. והנה הוא מתגשם.

השמועות בשכונה מספרות שבעבר היו ניסיונות להקים בית קפה, אך הם לא צלחו, הזכיינים ברחו או וויתרו מראש והתושבים לא הרגישו שיש להם דרך לעשות את זה. לפני כשנה פרסמה הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל-אביב- יפו מכרז לטובת יוזמה קהילתית. צוות ההנהלה של מרכז תרבות אניס ביפו ד' הבין שזאת הזדמנות להרים את הכפפה וקרא לתושבי השכונה להתאחד לטובת הקמת קפה קהילתי.

במשך שנה, בצל הקורונה ובין הסגרים, נפגשו כעשרה פעילים מדי שבוע במטרה לרקום את היוזמה. קפה אניס זכה למענק הקמה בסך של 25 אלף שקלים, מה שהקפיץ את תושבי השכונה לשלב הבא – רכישת מכונת קפה מקצועית כדי שהקפה יהיה קודם כל מעולה. בסיוע נוסף של המישלמה ליפו נפתח בשבוע שעבר הקפה במתכונת מצומצמת להרצה.

הקפה פועל לפי מודל אקולוגי ללא מטרות רווח, כשהתושבים מעורבים בתפעולו באופן מלא. בשלב זה פועל בית הקפה יומיים בלבד בשבוע בהם הוא מציג תוכן תרבותי להורים וילדים, כמו "בובות בקפה" עם קפה להורים ותיאטרון בובות לילדים או מופעי נגינה אינטימיים. הקפה יהיה פתוח גם במהלך אירועים של מרכז תרבות אניס, המשמש כתיאטרון להצגות גדולות רב-תרבותיות וכקולנוע המקרין סרטים ישראלים חדשים וסרטים מהעולם הערבי. בהמשך התכנית היא להפוך את הקפה למרחב הפתוח על בסיס יומי כמקום מפגש לקהילה וגם כחלל עבודה במהלך היום. היידה יפו.

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• יפו
• המישלמה ליפו
• עיריית תל אביב

"כולנו יהודים וכל כך נחמדים, יהודים במאה אחוז, גם השוורצע וגם הווזווז… וכל ישראל חברים". ככה שרו בהרמוניה תושבי יפו ב"קזבלן". העיר הערבית לשעבר, שאוחדה עם תל אביב ב-1949, הוצגה בסרט כאתר מוזנח אך גם מלא חיים שבו לא רק "אותו אבא" מחבר בין התושבים, אלא גם שותפות גורל. בין אם קראו להם בביוף או פלדמן, כולם היו מהגרים עניים (הסרט התעלם מהתושבים הלא יהודים של יפו). כשהעירייה החליטה להרוס את השכונה בטענה שהבתים הרעועים עלולים להיהרס בגשם, תושביה אספו כסף כדי לממן שיפוץ שיותיר אותה על כנה. מיוזיקל הבורקס האהוב מ-1973 הביט לעבר העתיד בתקווה. והנה אנחנו בעתיד ומסתבר שהעירייה ניצחה והתושבים הפסידו.

"המדריך לג'נטריפיקציה", סדרה תיעודית בועטת וצורבת עיניים שעולה לשידור ב-HOT8, מתארת את התהליך המואץ של "הלבנה" שעוברת יפו בעשורים האחרונים, על חשבון תושביה הוותיקים, "המוחלשים", יהודים וערבים גם יחד. את הסדרה בת שלושת הפרקים יצרו הבמאים קרן שעיו ולביא ונונו והמפיקה אסנת טרבלסי. שלושתם התגוררו בעיר במשך זמן מה, וראו לאן פניה מועדות.

הסדרה יוצאת להוכיח שהג'נטריפיקציה אינה פועל יוצא של כוחות השוק, אלא תוכנית פוליטית סדורה של מוסדות השלטון שהחלה עוד בשנות השישים של המאה שעברה, כשאמנים מאגניבים כמו דן בן אמוץ הגיעו לעיר העתיקה והשתלבו, לכאורה, במרקם החברתי. היא עושה זאת באמצעות פסיפס מרתק של הסברים מלומדים של דוקטורים שחקרו את הנושא, שביניהם משולבים סיפוריהם האישיים של כמה תושבים ותיקים שנאבקים בצווי הפינוי. מכאן ההפגנות/מהומות שנערכו ביפו ביוני 2020 נראות אחרת לגמרי.

אחד מגיבורי הסדרה הוא בינו גבסו, שנולד ביפו והקים בה את "ד"ר שקשוקה" שהפכה למוסד מיתולוגי. ב-2019 הוא אף זכה בפרס מפעל חיים במסגרת פרסי האוכל של טיים אאוט (האירוע כלול בסדרה). זה לא עזר לו במאבקו בחברת נדל"ן גדולה, שרכשה את השטח של השוק היווני והחליטה לפנות אותו משם על מנת להקים פרויקט יוקרתי. גם היותו דייר מוגן על פי החוק להגנת הדייר מ-1972 לא עזר (הסדרה מראה שהחוק הזה, כמו גם החברות הממשלתיות עמידר וחלמיש, פועלים נגד האנשים שעליהם הם אמורים להגן).

גבסו מספר ששב וניסה לשלם את שכר הדירה בזמן, אך זה הוחזר לו כדי שאפשר יהיה להגיש נגדו תביעות שונות ומשונות. עורך הדין שניסה למצוא סידור שישאיר את המסעדה במקומה, מצטט את אחד מנציגי החברה שאמר לו "לא רוצה את 'ד"ר שקשוקה' עם שירי מרגול מתחת למלון שלי".או כמו שאומר האנתרופולוג העירוני דניאל מונטורסקו, אנשים מגיעים ליפו כדי לצרוך מזרחיות, אלא ש"זה מזרח ללא מזרחים. מזרח של ייצוגים וניגובים. יפו ברמה התרבותית מספקת חוויה של להיות במרחב שהוא לכאורה מרחב ערבי, אבל בלי לשלם על זה שום מחיר".

מקרה לדוגמה, האדריכל והיזם אילן פיבקו, שיושב בדירתו המפוארת המשקיפה על הים ומתרפק על האקזוטיקה של המקום. "בשנות השמונים היה מכרז של המנהל על איזו חורבה", הוא מספר. "אני קניתי אותו מהמנהל אבל הייתי צריך לפנות דיירים שהיו. הם קנו להם שלוש דירות, לעצמם, לילדים וכולי. זאת אומרת, זו היתה בחירה והם היו מאוד מאושרים שהם סוף סוף יכולים לצאת מהמקום הזה שאכול על ידי הים והרוח… זה לא ג'נטריפיקציה, זה שוק חופשי". מאוחר יותר בסדרה, דיירים שקיבלו "בחירה" שכזאת ועזבו את החורבות שהם קראו להן בית לטובת דירות זעירות בבניינים חדשים, מתארים את השיכונים היפואיים האלה כגטו חונק. הם לא נשמעים מאושרים כלל וכלל.

ההזנחה ארוכת השנים של הבתים, התשתיות והמוסדות הציבוריים של יפו, הכוללת גם איסור על שיפוצים פרטיים והקפאה אקטיבית של תוכניות בנייה, מתוארת על ידי המומחים של הסדרה, כמו המרצה והפעיל החברתי הני זוביידה, כשיטה להתיש את התושבים הוותיקים על מנת שיעזבו "מרצונם", ויפנו את השטח ליזמי הנדל"ן.זה עולה גם מדבריו של עמי כץ, המתואר כמנכ"ל המישלמה ליפו לשעבר: "היו הרבה אנשים שאמרו: אתם גורמים, בזה שאתם מפתחים, לג'נטריפיקציה. יכול להיות. אז מה האופציה? להמשיך להזניח את יפו?" הגישה של או הזנחה או ג'נטריפיקציה אינה מעלה כלל אפשרות שלישית, של טיפול בשכונות היפואיות למען האנשים שכבר גרים שם.

לא ידעתי מה זה מישלמה, ולכן נכנסתי לאתר של עיריית תל אביב-יפו ומצאתי שם הרבה מילים יפות: "המישלמה ליפו הינה מסגרת ארגונית בתוך העירייה, אשר הוקמה במטרה לפעול לשיקומה, שימורה, חידושה ופיתוחה של יפו בכל תחומי החיים: חינוך, רווחה וקהילה, חידוש ושיקום תשתיות, התחדשות עירונית ופתרונות דיור, פיתוח וקידום עסקי, תרבותי ותיירותי". כל אלה, כך מבהירה הסדרה באופן משכנע, נועדו לתושבים הבאים של יפו, אלה שיכולים להרשות לעצמם את מחירי הדירות המאמירים, לא לאלה שנולדו וגדלו שם.

הפרק הראשון הוא קולאז' חווייתי בעיקרו, השני מתאר את המנגנון של הפיכת עג'מי משכונת עוני לשכונת יוקרה, והשלישי מתמקד בפשיעה שנולדת מהתסכול, ובאקטיביסטים יפואים שמנסים להשפיע מתוך הממסד, ולא מצליחים. זאת סדרה פוליטית והומניסטית עזת מבע, שנותנת אגרוף בבטן. צפייה חיונית.

ימי ראשון החל מ-11.04, בשעה 21:00, ב-HOT8 וב-HOTVOD

• ביקורת טלוויזיה
• תיעודי
• דוקומנטרי
• ג'נטריפיקציה
• HOT
• יפו
• המישלמה ליפו
• יפו העתיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

עיריית תל אביב-יפו מפרסמת תוכנית ראשונה מסוגה שמטרתה לשלב צעירות וצעירים בני הקהילה הערבית ביפו בתפקידים שונים בעירייה. התוכנית, שנקראת "לעבוד בעיר שלי – אל עמל פי בלדי", גובשה ע"י העירייה וביוזמת חבר המועצה אסף הראל והמישלמה ליפו, ותכשיר צעירים לתפקידים משמעותיים בעירייה במשך כשנתיים עם אופק תעסוקתי להמשך.

מטרת התכנית היא צמצום הפער בין הנוער היהודי לערבי בעיר והגברת המוביליות החברתית בחברה הערבית, תוך הקמת מסלול הכשרה ותעסוקהבשלל מסלולים מגוונים.במהלך התוכנית ישולם למשתתפים שכר חודשי מלא, והעירייה תשאף לקלוט את מצטייני התוכנית כעובדות ועובדים שיהוו בעתיד חלק מהצמרת הניהולית שלה.

התוכנית מוצעת לבני ולבנות נוער מהקהילה הערבית, מסיימי י"ב שנתון 2020-2019 משכונות בדרום העיר ויפו, בוגרות ובוגרי 12 שנות לימוד לפחות. בעירייה מתייחסים לתוכנית כפיילו שיורחב אם יוכיח את עצמו ויוצע כמודל פעולה גם לעיריות ורשויות מקומיות מעורבות אחרות ברחבי הארץ.

"הפער שנוצר בגיל 18 בין יהודים לערבים זועק לשמיים ומעולם לא זכה להתייחסות רצינית של המדינה", הסביר הראל. "העירייה החליטה לנסות לצמצם את הפערים בכלים המוניציפליים העומדים לרשותה ולאפשר לבוגרי התיכונים ביפו שלא מתגייסים לצבא לשרת בעירייה במשך שנתיים (לפחות) וכך לפתוח בפניהם שלל מסלולים שיעזרו להם בעתיד ואפשרות 'לחתום קבע' בעירייה לשנים רבות".

• הבועה
• עיריית תל אביב
• המישלמה ליפו
• יפו
• אסף הראל
• החברה הערבית
• יהודים וערבים