שנת תשפ"ה כנראה לא במקרה מתחרזת עם אשפה. וגם עבור סצנת האוכל בתל אביב, זו הייתה שנה מטלטלת. משבר כלכלי, ביטחוני וחברתי מהעמוקים והכואבים בתולדות המדינה מכתיב אקלים ציבורי שפוף במיוחד, ומכאן קצרה הדרך לקריסה. מסעדות אהובות, ברים ובתי קפה – חלקם מוסדות ותיקים, אחרים יוזמות טריות ונועזות – נאלצו לסגור את שעריהם, לעתים בלי התרעה מוקדמת. חלקם עזבו בשקט, אחרים עוררו גל של תגובות נוסטלגיות ברשתות, אבל לכולם היה מקום של כבוד בהיסטוריה הקולינרית והתרבותית של העיר. אנו נפרדים מהטעמים והזיכרונות, ומציינים את אלה שהיו ואינם לתמיד, או חזרו בגלגול אופטימי אחר.

1. אדמתי

תואר הסגירה המבאסת של השנה שייך חד משמעית לאדמתי, מסעדת שף פואטית שכנראה הקדימה את זמנה. הבעלים עמרי אייזנשרייבר, נכדו של המשורר אלכסנדר פן (שם המסעדה נלקח משירו "על גבעות שייח' אבריק", ובשמו המוכר יותר "אדמה אדמתי") ושף אביב אטינגר יצרו מקום צנוע שלא הצליח להתבלט בשדרות רוטשילד הצפופות, והשאיר אחריו טארט טאטן סלרי פנומנלי שנחרט בזיכרון.

2. נחמה וחצי

הסגירה הפתאומית של בית הקפה האייקוני ומעוז הברנז'ה הותירה את תושבי השכונה של מרכז העיר המומים, ואת התסריטאים בפוטנציה ללא מקום להניח בו את הלפטופ ולהרהר באוסקר, לא שיהיה להם סיכוי רב עם כל החרם הזה. לקוחה קבועה ניסתה להרים מיזם גיוס המונים להצלת נחמה וחצי, אך הבור הכלכלי היה עמוק מדי ולא הותיר לבעלים ברירה אלא לסגור. מאז הלוקיישן האיקוני נותר מיותם, עד שיבוא יזם בעל ממון וימחה עוד פיסה מהזיכרון הקולקטיבי של תל אביב.

3. גלבי (המקום של ענת)

כך העיר מתפרקת מנכסיה התרבותיים ומבתי אוכל שהם הכול חוץ מאשר גנריים, ולנו נשאר חור בלב בצורת קובנה. ענת שבו ניסתה בכל כוחה להחזיק את מסעדת הבישול הביתי שלה, אבל גם 15 שנים בשוק לא עזרו מול השינויים של העיר. "העולם שייך לצעירים והשוק הפך להיות מלא בשפים צעירים שפותחים פה מסעדות טרנדיות. יש פחות מקומות כמו שלי עם אוכל טוב של פעם" היא אמרה לנו עם הסגירה, ונשאר רק למחות דמעה וגעגוע למרק רגל.

4. קונתאי

מבלי להיכנס לביף המתוקשר, קונתאי נסגר מהר מדי. הגסטרו־בר התאילנדי, שנולד בעקבות פלירטוט קולינרי בין השפים תומאס זוהר ויוסי שטרית, לא הצליח להפוך ללהיט המקווה, והתפייד לאחר שבעה חודשים אל תהום הנשייה של המסעדנות בעיר. בינתיים שטרית כבר פתח באותו חלל אתבנדיט, בר שבו הוא מגשים את חלומות הקז'ואל שלו, והקהל מצביע ברגליים. ומה עם תומאס זוהר? זו לא פעם אחרונה שתשמעו עליו, בוודאות.

5. פרדס

שמונה חודשים בלבד החזיקה המסעדה היפה לפני שהדלתות נסגרו בגלל "אתגרים בגיוס כוח אדם". שף ברק אהרוני עזב, מנת הקובה בלאבן הנהדרת נכנסה להקפאה עמוקה ובמלון דה ג'ורג' החלו לחשב מסלול מחדש. ומכיוון שביקום ובתל אביב אין ואקום, בקרוב תיפתח באותו חלל מסעדה בהובלת שף תומר טל (לשעבר ג'ורג' וג'ון). יש למה לחכות.

6. קפה מרסנד

קפה מרסנד, ממוסדות הקולינריה הוותיקים בעיר, הוקם לפני יותר מ-70 שנה על ידי יוצאי העלייה היקית וולטר מרסנד ורעייתו חנה, שבהמשך העבירו אותו לבנם מייק. בתחילת המילניום נמכר המקום לבועז טרגרמן, בעלי קפה באצ'י, שהקפיד לשמור על אווירת בית קפה באירופה שקסמה גם לקהל חדש שהתרפק על גלי הנוסטלגיה ועל עוגות מבית סבתא. אלא שבדיוק כשנראה היה שעתידו של המקום מובטח פרצה הקורונה, שסללה מדרון תלול ותזזיתי, עד לסגירה סופית בחודש פברואר השנה. תל אביב הקטנה שנעלמה.

7. אורבי

בית הקפה הסובייטי שעשה את רביעיית פלורנטין למגניבה (וזו לא היתה משימה קלה) התחיל ברגל שמאל עם פתיחה בספטמבר 2023, ומאז לא היה לו אפילו חודש אחד פשוט, והמלחמה ועבודות הבנייה הכריעו לבסוף. עוד נתגעגע ללביבות הגבינה התפוחות סירנקי, ועוד יותר למנות הוופל המוגזמות שהצליחו לגרום לנו לקום בבוקר לפחמימה.

8. בוטרגה

התאהבנו כמעט בן רגע באוכל של פריאל שבו, שכבר בשנות ה-20 שלה למדה לבשל כמו מאמא בת 80, והפכה את הפינה העמוסה בשוק הכרמל לקצת יותר שמחה. אבל עכשיו אם נרצה מרק סולת מרוקאי נאלץ לטוס ללונדון (למרות שבטח יש גם במרוקו). כואב לראות כשרונות צעירים נוטשים.

9. סאלוף ובניו

הבן הקטן והפרוע של "הסאלוף" מסיים עשור של פעילות, והגיש בחודש מאי את הקובנה האחרונה שלו, כנראה בליווי ערק כמיטב המסורת. עוד לא הצלחנו להבין איך הם קשורים לזה, אבל אנחנו מאשימים את החות'ים בכך ששוק לוינסקי הפך בן רגע לפחות מהנה, ועם פחות לחוח. לא בסדר, חות'ים. לא בסדר.

10. בתה וגריגה

אחד מנזקי הצד של המלחמה הזו היא סגירתם של רוב בתי האוכל הלהט"בים בעיר, לרבות הריסת הגיי-בר האחרון בעיר מ.א.ש מטיל איראני. בית הקפה האהוב על הקהילה הלסבית, וגם אם הוחלף באחר על פינת אלנבי-לבונטין, האווירה פשוט לא אותו הדבר.

11. הדיינר של גוצ'ה

אחד הגורמים הבולטים לסגירת מסעדות בעיר בשנים האחרונות, למעט שנתיים של מלחמה ללא עתיד, הם עבודות הרכבת הקלה שלעיתים מרגישות כמו מלחמה ללא עתיד. הדיינר הוותיק של גוצ'ה הוא אחד מהנפגעים האלו, אחרי שנתקע על עבודות אבן גבירול שהפכו את הגישה למסעדה למערבולת של אבק ורעש. הם עוד ניסו נואשות להחלים פורמט לדיינר איטלקי, אבל אין דבר העומד בפני ההרס של תל אביב. איפה עוד אנחנו אמורים לאכול המבורגר בסופגנייה בחנוכה הקרוב?!

12. ויקי כריסטינה

המאבק המתמשך של מתחם התחנה להפוך את עצמו למקום שאליו תל אביבים ותיירים מבחוץ נמשך כבר שנים לא מעטות, אבל עם היעלמותם של תיירים מחו"ל כל מה שנותר זה תיירים מהפריפריה, וזה לא מספיק כדי להחזיק את המסעדה הספרדית הוותיקה שהיתה שם כבר לפני 15 שנה, ולתקופה היתה המקום להיות בו. המקום עוד ניסה לשרוד בתור מסעדה עונתית, ואז עם השף ברק אביטל – עד שהמלחמה הכריעה. ביי טאפאס.

13. בלאדי שיק

שף ארז קומרובסקי נאלץ לסגור השנה את המסעדה שהקים עם האחים ירזין, וכנגזרת מכך גם את השווארמה בפיתה הצהובה שלו, שווארמה וייסברג. אל תדאגו לשף, הוא כבר הספיק לעבור לדברים הבאים, והזיכרון מהשווארמה שסבא שלו נהג לקחת אותו אליו וודאי יחזור בגלגול חיים אחר.

14. סופר פיצה

זה מרגיש כאילו נחתך לנו סלייס מהלב, והוא בצורת מרובע: הפיצרייה שהאכילה אותנו במי יודע כמה חתיכות של פיצה רומאית נסגרה, ונתגעגע במיוחד לבצק האוורירי ולאשליה שיש גיבור על בשם סופר פיצה. האופה יובל שניר (מאפיית בר לחם לשעבר) נעזר בשף דיוויד פרנקל כיועץ, ולקח את הפיצה למחוזות השף. סלייסים נדיבים בגודל ובתוספות כנראה לא הספיקו להחזיק מעמד יותר מ-5 שנים.

15. הקסבה

נדמה שאין תושב פלורנטין – או כל תל אביבי שביקר בשכונה – שלא מכיר את הקסבה. גם עם הסיכון של ליפול לקלישאות, באמת שמדובר במקום שהיה יותר מסתם עוד קפה-מסעדה-בר, אלא מקום שהפך ב-15 שנות פעילותו למוסד של ממש, כזה שנוצרה סביבו קהילה ותחושת בית גם אם זו הפעם הראשונה שלכם. הפופ-אפים של קאלו באבא הזכירו שהמקום נולד באווירת יוצאי הודו, אבל כנראה שאין יותר בעיר לרוח הזו, ונשאר רק פנקייקים יפנים תפוחים ורוטטים.

16. צ'נה

אחרי ארבע שנים, מתוכן שנה וחצי בניצוחו של השף המוכשר גיל דהאן, אחת מהמסעדות עם הבאזז הכי טוב בעיר נסגרה. במקור נפתחה כמסעדה של השף תומר אגאי, והפכה באוגוסט 2023 לספינת הדגל של השף גיל דהאן והשף קונדיטורית מיכל גולדברגר, שהגיעו יחד ממסעדת וייס. יחדיו הם יצרו מסעדה מחוננת, שהתאפיינה בקו חכם אך לא מתחכם, עם אוכל יצירתי שיוצא מחוץ לקופסא ובראנץ' שהעמיד חצי עיר בתור. אבל כנראה שהייפ זה לא מספיק, ובראשית השנה העברית נאלצו לסגור. דהאן עבר מאז למשייה, אבל הייחוד של צ'נה יזכר בתולדות העיר.

17. מנסורה

לא כל הסגירות עצובות, כי למרות שנתגעגע למסעדת מנסורה המצוינת מיפו, שמחנו עבור השפים אלעד דגן וטל סוחמי שגוייסו למסעדת ג'ורג' וג'ון. במשך שבע שנות פעילותה הצליחה מנסורה להתבלט במטבח המקומי שלה, והפתיעה את המבקרים בה במתח שבין חלל צנוע למראה, לרמה קולינרית גבוהה. תוצרת חקלאית מקומית, במיוחד דגים ופירות ים טריים, זכו לטיפול ביד אוהבת והוגשו כמנות חדשניות, או כפרשנות מקורית וטעימה למנות מוכרות. ולמרות שנתגעגע, יש עוד ברכה בסגירה הזו, שכן במקומה נפתחה המסעדה החדשה הכי מעניינת של השנה – סטודיו גורשה.

18. אלגריה

המסעדה/מעדנייה נסגרה בסוף שנת 2024 לאחר תריסר שנים של אוכל טבעוני מצוין, עשוי ברובו בעבודת יד מחומרי גלם איכותיים, שהפך אותו למוקד עלייה לרגל לפודיז, בין אם הם נמנעים מאכילת חיות או לא. במשך זמן לא קצר אלגריה זכתה להיות אחת מהמדורגות הגבוהות בוולט, וכשבחנו את זהגילינו שבצדק גמור– מנות טבעוניות שהצליחו לסחרר אותנו בטעמן, ונתגעגע אליהן מכאן והלאה.

19. בנדיקט רוטשילד

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה, אך המשמעות הסמלית של סגירת הסניף המרכזי, שפעל 24/7 וסיפק מוצא לכל בילוי, לא חמקה מאיתנו. מבחינות רבות, הרבה יותר משזה סימל את סוף ארוחות הבוקר של בנדיקט, הסגירה הזו הצביעה לנו עלסוף חיי הלילהכפי שהכרנו אותם.

20. בית הפנקייק בנמל ת"א

נכון שלא מדובר כאן בקולינריה עילית והעיר לא עצרה את נשימתה (מוכר לנו מאיפשהו), אך ללא הסניף המיתולוגי הנמל כבר אינו מתוק כשהיה. המוסד הוותיק לא הצליח לשרוד את המלחמה וסגר סופית את הדלתות, עוד מכה קטנה ומבאסת בכנף של הקולינריה בעיר ומקום שיישאר זיכרון נוסטלגי לזמנים תמימים ומתוקים יותר.

• אוכלים שותים
• סגירה
• בנדיקט
• צ'נה
• קסבה
• ויקי כריסטינה
• הדיינר של גוצ'ה
• הסאלוף
• בתה וגריגה
• בוטרגה
• אורבי

מאוד רצינו לחשוב שהגל הגדול כבר חלף, ושכבר לא צריך לקום בבוקר לעוד מקום שנסגר. אז חשבנו, אבל מתברר שעכשיו מסעדת ויקי כריסטינה נסגרת. המסעדה היפה במתחם התחנה לא שרדה את המלחמה, והיא מצטרפת ליותר מ-50 בתי אוכל שנסגרו מתחילת המלחמה. בידיעה שפירסמה תיקי גולן מאתר Ynet נמסר כי לאחר שבשנתיים האחרונות היא הפכה למסעדה עונתית שפועלת רק בקיץ, ויקי כריסטינה נסגרת סופית. בגוגל כבר מעודכן כי המסעדה סגורה לצמיתות ובאונטופו אין אפשרות להזמין שולחן, אז מסתמן שזהו סוף די סופי.

>>ויהי אור: האמנים של השוק היווני ביפו מרימים את השאלטר

ויקי כריסטינה נפתחה לפני כ-15 שנים במתחם התחנה, במקום שבו עמדה בעבר תחנת הרכבת הראשונה של תל אביב. עיצובה יוצא הדופן דאז שאב השראה מהאמנות של גאודי בדלפקים מעוגלים משובצי שברי קרמיקה צבעונית, ועץ פיקוס עתיק – יש האומרים אחד העתיקים בעיר – הוסיף רומנטיקה וצל. תפריט ספרדי קלאסי הציע המבורגסה, פלפלי פדרון מטוגנים ומנות טאפאס ספרדיות כסוג של בילוי קז'ואלי ולא יקר.

במשך שנים המסעדה סיפקה את הסחורה, בעיקר לתושבי חוץ ותיירים שהתרשמו מהמרחב המעוצב של מתחם התחנה, למרות שאף תל אביבי שמכבד את עצמו לא דרך בה למשך תקופה ארוכה. בקיץ שעבר נפל דבר כשהבעלים, שהם גם בעלי רשת בנדיקט, הפקידו את המטבח בידי ברק אביטל, שף שאוחז ברזומה מרשים (טוטו, ק פה האנוי) והאכיל בהוליווד את ביונסה וג'יי זי, טיילור סוויפט וניקולס קייג'.

למטבח הספרדי שנותר כעוגן נוספו השראות מישראל ומהעולם ומנות פיוז'ן אסייתי-אירופי, ונראה היה שוויקי כריסטינה מתייצבת מחדש על הרגליים. אלא שרוחות המלחמה האפילו על הרוח חדשה במסעדה, שכשלה מלהניב את התוצאות המקוות. כעת ויקי כריסטינה נסגרת לתמיד, ומתחם התחנה מתפרק מאחד מנכסיו האטרקטיביים ביותר.

• אוכלים שותים
• ויקי כריסטינה
• מתחם התחנה
• סגירה

איום איראני או לא איום איראני, ההצגה חייבת להימשך, והקולינריה התל אביבית בועטת גם בימים אלה במטרה להישאר עם הראש מעל המים.. הנה כל הדברים החדשים והמרגשים שקורים בקולינריה התל אביבית ממש עכשיו, מרוכזים ברשימה אחת נוחה, כדי שתגללו עד שתהיו רעבים.

>>כולנו בלגים: "מאמו" מביא את המחמצת והמסקרפונה לוופל הבלגי

חגיגות תאילנדיות | קאב קם

לנו אולי אין המון סיבות לחגוג כעת, אבל לתאילנדים יש, ובזמנים כאלה נאמץ ללבנו בחום גם חגיגות של עם אחר.פסטיבל הסונגקראן נחגג כל שנה בתאילנד, למשל שבוע החל מה-12 לאפריל, בו חוגגים את המעבר מהשנה הקודמת לשנה החדשה. גם השנה, לפי מיטב המסורת, מציינים את החג בקאב קם הנפלאה החל מיום שישי הקרוב (12.4, כמובן) ועד יום שני (15.4). לצד התפריט הרגיל יוגש גם תפריט מיוחד עם מגוון מנות חגיגיות מהכפרים, מחומרי גלם מוכרים פחות ובעלי חריפות יוצאת דופן למיטיבי לכת. תפריט הסונגקראן כולל למשל: נאה סום סופ נומאי (שפיץ שייטל כבוש בעלה בננה) לצד סלט נצרי במבוק חריף מאיסאן (68 ש״ח),אויאם מקאהיאושהואנתח חציל על גריל פחמים עם סלט חריף עם שרימפס ופילה חזיר קצוץ(78 ש״ח), תמצאו גםקאנום צ'ין, שהוא תבשיל דגים חגיגי בקארי וחלב קוקוס, אטריות סומן, עלי חרדל, לוביה וביצה רכה (80 ש״ח) ועוד רבים וטובים. בגזרת האלכוהול, יוגשו באקטים עם בירה תאילנדית, וגם קוקטיילים לכבוד החג דוגמת וודקה עם ענבים סחוטים וכפיר ליים או רום לבן עם אננס מעושן בגריל פחמים. אז איך אומרים שנה טובה בתאית?
חגיגות הסונקראן יתקיימו בקאב קם ב-12-15.4, החל מהשעה 17:00 ועד אחרון הלקוחות. לינקולן 11, 03-688-9960

משנה מיקום | שילה

אחרי 19 שנים, שבמסעדה תל אביבית נספרות בשנות כלב, מסעדת שילה בניצוחו של שף שרון כהן מתמקמת מחדש. הלוקיישן החדש הוא ברחוב מונטיפיורי 9-11, במלון הגימנסיה המחודש מבית ישרוטל. הכל התחיל כששילה עמדה בפני שיפוץ, ולכהן התהפכה הבטן מהעובדה שצריך לסגור את המסעדה לחודשיים. מפה לשם, הוא שמע על כך שקפה נואר ביטלו את החוזה שלהם במלון הגימנסיה, ומיהר לחתום על החוזה עם המלון בין לילה. כרגע שילה בבן יהודה פועלת כרגיל, והפתיחה החדשה מיועדת לחודשי הקיץ, אז נעדכן כשיהיו תזוזות. "תינוק חדש בדרך, אני עסוק כרגע בעשייה ושיהיו את כל הפרטים נספר באהבה", מסר לנו כהן בינתיים, אבל כן נלשין ששמענו שעומדות להיות גם ארוחות בוקר, אז התחלנו להתרגש.

נפתחת מחדש | ויקי כריסטינה

אחרי שעמדה סגורה חצי שנה בשל היעדר מרחב מוגן בין כתליה, מסעדת ויקי כריסטינה נפתחת מחדש, והפעם עם מרחב מוגן תקני. שף ברק אביטל מוסיף לתפריט מנות חדשות בניחוח ספרדי עם מחשבה על הכיס של כולנו, שבואו נגיד בעדינות שכנראה ולא התרחב מאז שהתחילה המלחמה. "חשבנו הרבה איך להתנהג כשהמלחמה עדיין נמשכת, והבנו שהכי נכון יהיה לעשות אוכל שהוא קצת יותר נגיש", מסביר השף, "ושאנשים, ממש כולם, יוכלו לשבת לאכול במסעדה ולא לקרוע את הכיס. מהצד שלנו ברור שזה לא אומר פשרות במטבח. יהיו כאן מנות גבוהות, אבל גם דברים קלילים יותר, ומודעות לכך שהמצב מחייב אותנו להמציא את עצמנו מחדש, ולתווך לקהל את האוכל הכי טוב שאפשר לעשות, בלי לגלגל עליו את המחיר". למשל יופיעו בתפריט סשימי קינג פיש עם פונזו דבש וליים, מלפפון קריספי, ג'ינג'ר קריספי (64 ש״ח) או שיפוד פלמידה על הגריל (85 ש״ח) וגם שיפוד קלמארי על הגריל עם גרמולטה מרעננת ואבן יוגורט (68 ש״ח).
ויקי כריסטינה מתחם התחנה 17ב, 03-7367272

גלידת אספרסו כפול | קפה 51 x סטודיו ג׳לטו

לכבוד האביב הבא עלינו לטובה, אנו שמחים לספר לכם על שיתוף פעולה מעורר במיוחד בין בית הקלייה קפה 51 למותג הגלידות הארטיזנלי סטודיו ג'לאטו, שמייצר גלידות מצוינות בשיתוף עם יצרנים מקומיים, ומקפיד על רמת סוכר נמוכה באופן יחס, מה שנותן ביטוי משמעותי לחומרי הגלם עצמם. בית הקלייה של קפה 51 התמקם ברמת גן, ומקפיד על קלייה מקומית וייבוא תערובות מובחרות מהעולם בסחר הוגן. שיתוף הפעולה האמור בין השתיים הוליד גלידת קפה מטריפה שתצא במהדורה מוגבלת ותמכר בפיינטים ברחבי הארץ. הגלידה מבוססת על 22% מיצוי קפה דור שלישי הישר מברזיל עם שבבי קראנץ' שוקולד לבן. היא צוננת, טעימה ונעימה לבריות. טעמי הקפה העזים מורגשים בכל ביס, והשוקולד הלבן מעניק טוויסט שובבי ונחוץ לליקוק.
מחיר פיינט נע בין 36-39 ש״ח, בתל אביב ניתן להשיג בעדינה שנקין, רביבה וסיליה ת״א, פאט אנד פאף, הולי ציז׳ בפלורנטין, רשת מעדניות מרקטו ורשת מעדניות חוות נעמי.

סופ״ש שוקולדי | רביבה וסיליה במלון ג׳ורג׳

המותג רביבה וסיליה קיים כבר 36 שנים, ולימד את כולנו להעריך פטיסרי צרפתי אמיתי ומדויק ללא פשרות. בימים אלה משיקים ברביבה וסיליה קולקצייה של שוקולד בוטיק, בהובלת השף קונדיטוריות עדי ברזילי ומיכל אטלס. השוקולד מיוצר בעבודת יד במרכז הייצור של רביבה וסיליה בתל אביב. הקולקציה כוללתשש טבלאות שוקולד: שוקולד מריר שקדים והדרים, שוקולד חלב עם אגוזי לוז ושוקולד לבן עם פיסטוק וקריספי פטל, שוקולד דולסה קפה, שוקולד מריר ממולא פרלינה פיסטוק, שוקולד חלב ממולא קרם וניל (מחיר כל טבלה 44 ש״ח). לקולקציה נוספות שתי טבלאות עגולות של שוקולד (38 ש״ח), מריר ממולא קוקוס קלוי ושוקולד חלב עם שביבי עוגיות, וכן שני חטיפי שוקולד בר – האחד עם דולסה והשני של שוקולד לבן ופטל (18 ש״ח). וכאילו שזה לא הספיק, יש גם טראפלס, בינהם טראפלס הזהב האייקוני מבית רביבה וסיליה, וגם שברי שוקולד בציפויים שונים. בסופ"ש הקרוב, למשך 3 ימים,רביבהוסיליה חוברות למלון THE GEORGE החדש ופותחים לשלושה ימים בלבד חנות פופ-אפ מיוחדת לקולקציית השוקולד החדשה.
הפופ אפ יתקיים ברחוב טל ישראל 5 בין רביעי לשישי. https://www.revivaandcelia.co.il/

הלוקיישן הצפוני | ד״ר פרוסטינג

אם אתם נמצאים יום או יומיים באינסטגרם, כנראה שיצא לכם להיתקל בחשבון של ד״ר פרוסטינג, שכולל עוגות מרשימות וצבעוניות בצבעי פסטל ענוגים, גבהים מרשימים ועיטורים יפיפיים בעבודת יד. מי שעומדת מאחורי המותג היא ד"ר שלי אביב ייני, שהתואר הכי פחות מרשים בקריירה שלה הוא זוגתו של הכדורגלן שרן ייני. אבל התואר המרשים יותר הוא מומחית במשפט אזרחי ופלילי בינלאומי שליוותה את משפחות החטופים לייצוג בבית הדין הבינלאומי בהאג מטעם מטה החטופים. גם גאונה שעוזרת לחטופים, וגם אופה.כך או כך, ניכר שהדוקטור אשכרה מנצלת את 24 השעות שיש ביממה, כי לצד עבודתה כעורכת דין, היא גם פתחה כעת חנות לעוגות שלה בשכונת המשתלה בתל אביב. החנות נושאת את השם ד״ר פרוסטינג, כמובן, וממנה יוצאות עוגות שהוזמנו מראש – אבל אם במקרה נורא הסתקרנתם, ולקחתם כמונו שני אוטובוסים לשכונת המשתלה, אין מה לדאוג – תוכלו להתכבד בפרוסת עוגה במילוי נוטלה ופרוסטינג וניל מושלם מלמעלה, או בקאפקייק שוקולד לבן או נוטלה עם פרוסטינג מרשים לא פחות. בעתיד יתווספו גם עוגות ושאר מגדים צבעוניים.
משה וילנסקי 13, שעות פעילות החנות בימי ההרצה בין 8:00-17:00.

סניף חדש | מידל איסט

כמעט שנתיים חלפו מאז שנפתח הסניף הראשון של מידל איסט ברחוב יגאל אלון וזכה לתהילה בזכות מנות השווארמה והסביח המופלאות שהוא מוציא מאמתחתו. כעת מצטרף לחגיגה סניף נוסף, ממש בסמוך תחנת קרליבך בתחילתו של רחוב בגין. כעת לסניף החדש מצטרפות לשתי מנות הדגל שהן הסביח והפלאפל הידועים, מגוון מנות נוספות כגון: שווארמה טבעונית בפיתה או לאפה (38-43 ש״ח), מגוון סלטים כגוןסלט סביח (43 ש״ח) או סלט פלאפל (40 ש״ח) וגם סלט שווארמה טבעונית (50 ש״ח). מלבד זאת מוגשות בסניף החדש מבחר מנות חומוס (שמוגשות עם 2 פיתות, חמוצים וחריף), יש חומוס טחינה, חומוס מסבחה וחומוס טחינה עם פול שעומדים על 32 ש״ח, חומוס עם פלאפל ב37 ש״ח; משולש ב35 ש״ח, וחומוס סביח ב40 ש״ח. כמובן שיש גם את הצ׳יפס בטמפורה שאי אפשר בלעדיו.
מנחם בגין 29, ימים א-ה בין 10:00-20:00.
054–6204995

יריד יין | DNA

מתחם DNA מארח יריד יין כשר שיימשך יומיים רצופים בקומת הקרקע במתחם עזריאלי. במהלך היריד יוצגו למעלה מ200 יינות מקומיים ומרחבי העולם, שכולם כשרים. בתכנית: ייצוג הולם ליינות לבנים, אדומים, סמוקים ומבעבעים, כתומים וטבעיים וגם אפשרות לטעום, להתנסות, לשמוע על מאיפה מגיע היין ולבחור את בקבוק היין שאהבה נפשכם או את האחד שתרצו להביא מתנה לשולחן החג. בין היקבים שיתארחו ביריד ניתן למצוא את יקב לוריא, יקב הר אודם, יקב תבור, יקב גבעות, יקב אבשלום, יקב דלתון, יקב יפו, יקב ברבדו, יקב בוסקה, יקב רזיאל, יקב תלם, יקב טורא ועוד רבים וטובים. הכניסה חינם וברקע ינגן גם די׳גיי שינעים את האווירה, הלוא יין ישמח לבב אנוש ואנחנו מאוד זקוקים לקצת שמחה בלב.
17-18.4 במתחם DNA קניון עזריאלי בין 14:00-22:00

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• שילה
• קאב קאם
• ויקי כריסטינה

ספק אם יש בתל אביב מקרה עגום כל כך של פוטנציאל לא ממומש כמו מתחם התחנה. אזור כל כך מבוזבז עד שכמעט ושכחנו מקיומו (או יותר נכון: הדחקנו). ההוכחה המוחלטת שכשמנסים להנדס בכוח אזור בילוי זה לא עובד. וגם הקטע של "תנו לזה זמן, בסוף זה יתפוס" הוא לא משהו. עובדה.

עשרים שנה אחרי שנפתח לציבור, מתחם התחנה מרגיש כמו פיסת נדל"ן במצב אנוש אך יציב. בקיץ, בסופי שבוע, כשההמונים מסתערים לכיוון הים זה יכול להראות כמו מקום מתפקד. לרוב המצב הרבה פחות אטרקטיבי. לוקיישן מועדף לצילומי בת מצווה, אוסף חנויות שאיש לא יבוא במיוחד אליהן משום מקום, ואווירה קודרת וישנה ששואבת ממך את שמחת החיים. מקום שעל הנייר יש בו הכל, אבל במציאות אין בו כלום כמעט.

>> ליגת האלופות: 22 המסעדות הכי טובות בתל אביב
>> לאכול בכיף: 21 מסעדות הקז'ואל הכי טובות בתל אביב

כבר יותר מעשור, למרות תנאי השטח הלא פשוטים, ויקי כריסטינה מצליחה לשגשג במדבר הבילוי של מתחם התחנה. וברגע שמצליחים לשרוד את מסע הניווט ומגיעים אליה, גם נזכרים בדיוק למה. אומנם עכשיו "חורף" אבל זה לא מפריע לבר החיצוני להיות אחד המקומות הכי נעימים שפגשנו. ב-300 הימים של השנה שבהם כפכפים ושורטס תואמים למזג האוויר, זה לגמרי מקום לבוא אליו אחרי העבודה כמו טאפס בר ספרדי. להגיע בערב, לאכול, לשתות ולא לרצות ללכת הביתה.

ההתלהבות קצת הצטננה כשהגיע התפריט. זה לא שהוא היה רע, כמו שהוא נראה קצת כמו תאונה גנטית. כאילו מישהו הלך לכל המסעדות בתל אביב ואסף מנות אקראיות שחזרו על עצמן בהנחה ש"זה מה שהולך אצל הצעירים", ואז ערבב פנימה כמה טאפאסים, סטייק, דג שלם וכמובן בשר במשקל, כי למה לא (כי אתה לא מזמין בשר ב-550 ₪ לקילו במסעדה שבה יש קערה של סכום באמצע השולחן, זה למה לא).

אבל עזבו את זה, כי הנה מגיע האוכל. התחלנו בכרישה עם גבינת טולום, זעתר ופיסטוקים והופתענו לטובה. הגבינה הייתה אגרסיבית כמו שוטר בבלומפילד ותקפה בכל הכוח, אבל הכרישה והמתיקות שלה עשו עבודה נהדרת באיזון כל האנרגיה הזו, ויצרו ביחד חיבור מוצלח להפליא. הפיסטוקים הוסיפו את מימד הקראנץ' שרק הפך את הכל ליותר מוצלח. מנת הקרפצ'ו טלה, למרבה הצער, לא הצליחה לללכת באותה הדרך. כלומר אולי היא ניסתה, אבל טבעה בדרך בחומץ בלסמי. ולא תגידו "אופס, נשפך קצת יותר מדי חומץ". אנחנו מדברים על כמויות חומץ שמרגישות כאילו דחפת את הלשון לסודה קאוסטית (אל תנסו את זה בבית). היו עליו איזה צ'יפס חמודים שנתנו קראנץ', אבל גם הם לא הצליחו לצלוח את מחסום הבלסמי.

לא ביקשנו פיצוי על אירועי הקרפצ'ו אבל קיבלנו אותו בצורת שרימפס ולנסיה. זאת אומנם לא מנה זולה (תחליטו, אם זה טאפאס אז 82 שקלים זה המון, אם זאת מנה אז חמישה שרימפס זה ממש מעט) אבל היא ממש מוצלחת. במבט ראשון היא קצת מאכזבת, כי היא ניראת כמו לחם שמונח על משהו לא ברור, אבל מתחת לפרוסות הלחם התחבאו שרימפס שמנמנים שהיו עשויים בדיוק במידה וכל זה ישב על רוטב עגבניות אדיר, סוג של דיאבלו לא מאוד חריף, אבל מאוד מאוד טעים. אפילו הלחם, שבהתחלה אתה לא מבין איך הוא קשור, התגלה בדיוק כדבר שהיינו צריכים כדי לנגב את הרוטב עד הסוף.

מנת התירס והאספרגוס הייתה המשך ישיר של התענוג. קרם פולנטה רך ומלטף שעוטף את חלל הפה מצד אחד, גרגירי תירס וחתיכות אספרגוס צלויות נותנים את הקראנץ' מצד שני. חמאה חומה על הכל בתפקיד האזיקון שמחבר את הכל. עושר ואושר שנוחתים עליך במשחק של טעמים ומרקמים כשכל ביס רק הופך את הקודם למוצלח יותר. ההמבורגר (או לייתר דיוק, המבורגרון) לגמרי המשיך את המגמה. קודם כל כי מבחינת גודל הוא מושלם לבר אוכל. שניים וחצי ביסים בלחץ. אבל מעבר לזה הוא פשוט היה טוב ובמחיר מעולה. בשר מתובל, צ'דר מלמעלה, והכל בתוך לחמניה רכה ונעימה. זה לא תחליף לארוחת ערב, אבל לגמרי מנת טאפאס לגיטימית. גם מנת הסלקים האפויים הייתה מוצלחת. כלומר באופן יחסי, כי בסוף זה סלק בתנור, אבל השילוב בין הירקות לבין קרם גבינת טולום וגבינת ברי היה בדיוק מה שהיו צריכים כדי להפוך מסתם סלקים למנה.

אבל דווקא אז, בדיוק שכבר התחלנו לחשוב שיש כאן קטע טוב, הגיעו הפטאטאס בראבאס והחזירו אותנו למציאות בחבטה. שזה מדהים כי זה אפילו לא היה עניין של טעם. לא שהייתה לנו דרך לדעת את זה, כי קיבלנו משהו שהיה יותר קרוב לפחמים מאשר לתפוחי אדמה. מנה שלא ברור איך מישהו ראה אותה על הפס וחשב שלגיטימי להוציא אותה לאורחים.

>> בשבוע שעבר אכלנו בפופ אפ התל אביבי של מחניודה. כל כך הרבה וואו
>> MENA נראית כמו מסעדת שף עם פוטנציאל. אבל זה מראה מתעתע

הבשורות הטובות הן שהמלצרית הפגינה יכולת קליטה טובה בהרבה מהמטבח, זיהתה שלא נגענו במנה ולמה, ודאגה להוריד אותה מהחשבון. הבשורות הרעות הן שהקלאמרי שלקחנו במקום היו מנה איומה לא פחות. הם אמנם נראו פחות גרוע, אבל סבלו מבעיות לא פחות גדולות. למשל העובדה שהקלאמרי היו כל כך צמיגיים, שצמיגי כדורי (אם זיהתם את הרפרנס, אתם זקנים שגדלו בשרון) התקשרו כדי לשאול אם זה לא שלהם בטעות. או כמויות לא הגיוניות של תבלין לימון פרסי כתוש, שהשתלטו על שאר הטעמים ודי העלימו אותם. או צלחת שהצליחה להיות יותר מבולגנת וחסרת הגיון מהצעת חוק של חבר כנסת שמחפש לייקים. רק שהפעם כשהמלצרית הגיעה אמרנו שהכל בסדר. המחשבה על עוד מנה חליפית כזאת הייתה גדולה עלינו ברמה של לעבור ישר לקינוחים. אמ;לק: זה לא שיפר את העניינים.

הרעיון הבסיסי היה לנסות לקחת את הקינוחים הפשוטים שאי אפשר יהיה לפשל. ויתרנו על תחכום והלכנו על הבייסיק של מנת צ'ורוס ומנת גלידה. ובכן, מסתבר ש"אי אפשר" זה מושג יחסי. הצ'ורוס היו נוראיים. הם הרגישו תעשייתים וחסרי כל טעם. הרטבים שהגיעו איתם היו אפילו יותר סינתטיים וכל האירוע סתם השאיר טעם לוואי לא כייפי. היינו שמחים להתנחם בגלידה אבל היו בה כל כך הרבה גושי קרח שלא הבנו אפילו אם היא גלידה או סורבה.

ויקי כריסטינה היא דוגמה מצוינת של "פרדוקס ההצלחה הבודדת" (שהמצאתי ממש הרגע), הקובע שכל מקום שמצליח במקום שבו אין עוד מקומות – חייב להיות בהכרח בינוני. כי אם הוא היה רע הוא היה נסגר, ואם הוא היה טוב, הוא היה מביא עוד אנשים וסביבו היו נפתחים עוד מקומות. אולי בקיץ, כשנעים לשבת בחוץ, אפשר לסלוח על הפאשלות וליהנות מהאווירה מסביב או לפחות לקבל בהכנעה את הבינוניות הקולינריות בשביל הווייב. אם אתם באים במיוחד בשביל לאכול, אולי שווה להמשיך לנסוע ולחפש מקום אחר.

★★☆2.5 כוכבים
ויקי כריסטינה, מתחם התחנה 17ב', 03-7367272(סגור: ראשון עד שלישי)

אצבעות כרישה 62
קרפצ’יו טלה 74
שרימפס ולנסיה 82
תירס ואספרגוס 48
מיני המבורגר 29
סלקים צבעוניים 67
קלאמרי 79
צ'ורוס 48
גלידה 44

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• ויקי כריסטינה
• מתחם התחנה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 934 // הסדרות שלנו

• Facebook
• Twitter
• Email

במסעדה־טאפאס בר הספרדיויקי כריסטינההצליחו לעשות משהו שאף אחד אחר לא הצליח, ולהביא את שף עזרא קדם לתל אביב. ולא לערב אחד אלא לפופ אפ של שלושה חודשים (עד ה-31.5). השף הירושלמי, שיש הרואים בו את אחד מאבות המטבח הישראלי כפי שהוא כיום, משתלט על החלל של הוויקי ופותח מסעדה בתוך מסעדה עם הצוות שלו, ירקות בלאדי מירושלים ועשבי ליקוט מהרי יהודה.

קדם לא מבשל לקהל הרחב כבר שש שנים, מאז סגירת מסעדת ארקדיה. את מקומה כבמה קולינרית עבורו תפס סטודיו בהרי ירושלים, שם עורך קדם ארוחות פרטיות, סדנאות ואירועי בוטיק. החיבור לאנשי הוויקי כריסטינה נוצר דרך ירושלים כמכנה משותף. "פגשנו את עזרא באירוע בסטודיו והתפתח דיבור על ירושלים כי גם אנחנו מהעיר", אומרים הבעלים איתי פשיגודה ויאיר קינדלר. "הצענו לו לבוא להתארח, ובגלל שהוויקי כריסטינה מחולק לשני חללים נפרדים, חשבנו על משהו שהוא מעבר לאירוע חד פעמי. ביקשנו ממנו לתרגם את עולם הטאפאס וחוויית השרינג שלנו לשפה הקולינרית שלו ובשבילנו זו הגשמת חלום". קדם מצדו נרגש מהפרויקט לא פחות מהמארחים. "נגררתי בחדווה", הוא אומר בחיוך. "אני אמנם מבשל בסטודיו ויש אינטראקציה עם קהל אך בצורה שונה. כשאיתי ויאיר העלו את הרעיון הרמתי את הכפפה. הם הציעו לי להביא את הטרואר שלי בצורה נרחבת ולאורך זמן, ולייצר דבר שלדעתי טרם נעשה".

לפופ אפ בתל אביב קדם מביא איתו אבני דרך שמסמנות אג'נדה קולינרית מובחנת: חקלאות אורגנית משולבת בבישול עילי, תוצרת מהחווה הצמודה לסטודיו, ירקות בלדי, צמחים שלוקטו בהרי ירושלים ואת שף אמיר נאור, תלמידו מזה 14 שנים וגם שותפו וגיסו. "יחד עם הדגה המצוינת שניתן להשיג הרכבנו תפריט שמייצג את כור ההיתוך של ירושלים". התפריט משתנה בהתאם לתנובת האדמה וחומרי הגלם העונתיים והוא מחולק לארבע חטיבות: מהאדמה, מהים, בשרים וקינוחים. בכל חטיבה כחמש מנות שמשקפות את המטבח הירושלמי־עכשווי של קדם וחיבור בלתי אמצעי לאדמה, למשל תבשיל תרד בר עם צנוברים וגבינה בלאדי (33 ש"ח), דגים כבושים נוסח מאה שערים (49 ש"ח), בקלאו פריטו ברוטב שקדים לבנים ושום "עם הומאז' גדול ליהודי ספרד" (44 ש"ח), זנב שור בבישול ארוך עם לוביה, מנגולד וקורנית פראית (48 ש"ח), מדיאס ירושלמי ספרדי – קישואים בלדי במילוי בשר ברוטב עגבניות ונענע מיובשת (46 ש"ח) ותבשיל פול ירוק וטלה (46 ש"ח). ברשימת הקינוחים תמצאו טישפישטי – עוגת סולת ושקדים מהמטבח היהודי־ספרדי (28 ש"ח), סחלב אסלי מפקעות סחלבים (17 ש"ח) וקדאיף עם מרקחת חבושים והל, פיסטוק וגבינת קיימאק (32 ש"ח). מי שמתגעגע לארקדיה ימצא בתפריט קרפצ'ו חציל מפעם, קלמרי ביוגורט וטחינה ומרק משני סוגי חמציץ.

הפופ אפ הוא בעצם גישוש לקראת פתיחת מסעדה?
"יכול להיות. אני נהנה בסטודיו וזו פסגת החלומות, אבל כאן החיבור הוא אחר. בכל מקרה אני חושב שבאתי לעולם כדי לבשל".
ויקי כריסטינה
להזמנת שולחן בויקי כריסטינה

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• עזרא קדם
• ויקי כריסטינה