לפני כשבוע המלצנו באתר זה על מספר מנות מיתולוגיות שהגדירו את התל אביב, אבל קוראים חדי עין הפנו את תשומת ליבנו לעובדה הכואבת שאחת המנות – בורקס הסרטנים של הבסטה – לא מוגשת בתקופה האחרונה. זה גרם לנו לחשוב על כך שישנן כל כך הרבה השלכות למלחמה ולגורמים סביבתיים נוספים, שבטח לא שמתם לב (וגם אנחנו) למספר מנות יוצאות דופן שנעלמו מהצלחת בדרך. לפניכם 8 מנות כאלו, שאפשר רק לקוות שימצאו דרך לשוב אלינו.
>>אל תסעו רחוק מכאן: 12 עגלות הקפה הכי טובות וקרובות לתל אביב
>>אוכלים סרטים: 31 מקומות טובים שצריך לאכול בהם בירושלים

1. בורקס סרטנים של הבסטה

האייקון בן 17 השנים הוא חלק מהמיתוס שאופף את הבסטה – מסעדת כאילו-שוק, שביקום אחר הייתה נושאת כוכב מישלן – אבל המנה המיתולוגית לא קיימת כרגע בתפריט: מאפה בצק עלים במילוי בשר סרטנים כחולים טריים ותפוחי אדמה עם קרם פרש, תבלינים וציר סרטנים, שבעבר אמר לנו עליו הבעלים אבירם כץ ש"בסנוביות שלנו, אנחנו לפעמים מסתלבטים על המנה. אבל זו מנת חובה. גם אם ננסה להיפטר ממנה לא נצליח". ובכן, עכשיו כשאין כיוון לסרטנים – כמו תמיד בקיץ, הבורקס ירד מהתפריט ולצערנו הצליחו. לנו רק נותר להחזיק אצבעות שבחורף הוא ישוב, כי על מיתוסים אסור לוותר כל כך מהר.
תחליף מתבקש:בורקס אנשובי בעמיתה – בצק עלים מפואר במילוי גבינת שמנת, בצל, זרעי כמון ואנשובי קצוץ, עם עלה מרווה מעל. סקנד בסט על כל המשתמע מכך.

2. שניצל לבן של ויקינג

עוד מנה שבחסות המלחמה נעלמה מהנוף, לאחר שמסעדת ויקינג ספגה פגיעה חמורה בעקבות נפילת טיל איראני. למי שלא התנסה, נזכיר שמדובר בשניצל חזיר דק, פריך וזהוב שמוגש עם חרדל מתוצרת בית ותוספת אורז, תפוח אדמה אפוי או פירה עם חמאה – פשטות מנצחת בת יותר מעשור. בחלוף כחודש מאז האירוע, ויקי בעלת המקום מתכננת לפתוח שוב את המסעדה, אך מתקשה להתמודד מול הרשויות: "מחכים להצעת חוק, נמצאים בדיונים מול הרשויות ומול מס רכוש – זו באמת מסכת בירוקרטיה איומה. בינתיים לא מציעים לא פיצויים ולא עזרה, ואני גם כל כך לא רגילה לבקש עזרה. הלקוחות הקבועים דואגים ושואלים כולם במה יכולים לעזור, אבל אני לא יכולה פשוט לבקש מאנשים מיליון דולר. אז אני בדיונים עם מי שאפשר, מנסה לבדוק את הזכויות שלנו, ומוצאת את עצמי יותר קבלנית מבשלנית".
תחליף מתבקש:שניצל עגל עם פירה וסלט קולסלאו בקפה נואר, גם הוא מרשימתהמנות המיתולוגיות בעיר. פיצוי יותר מאשר נאות, ואוכל מנחם במלוא מובן המילה. אבל אנחנו מחכים לויקי.

3. סיר פירות ים של מאנטה ריי

25 שנים מאז שהפתיע לראשונה בפסטיבל פירות ים הראשון, סיר הברזל השחור נשלח לאפסון במעמקי המטבח של מאנטה ריי. הסיבה: שיפוץ נרחב של תשתיות, סביבה וחיזוקי המבנה ביחד עם חברת אתרים ועיריית ת״א. המסעדה צפויה לשוב אי שם בסתיו, ואפשר להמר די בביטחון שמיקס פירות הים בסיר הכבד ישוב איתה, כי לעפרה גנור הבעלים משנה לא רק מה אוכלים, אלא גם איך: "בשם המנה ברור שמדובר במיקס פירות ים, אבל הסיר השחור מברזל בו היא שוכנת הוא אחד ממבשרי הפואטיקה בתיאור מנות והדגשת החוויה הכוללת במסעדה (מבקשים סליחה מאייל שני, היינו שם מעט קודם). לא רק מה אוכלים, אלא איך אוכלים. היו ויכוחים ודיונים מה משנה אם המנה בסיר ברזל שחור ויצוק או בצלחת. הציבור שאל, חלקו מחה, והתשובה: לנו זה חשוב!".
תחליף מתבקש:עלמה MIX – קלמרי, דג ושרימפס מטוגנים עם צ'ילי ואיולי בצד בעלמה ביץ', בר החוף שצמוד למאנטה ריי. כשהים אותו ים והמרגריטה קפואה ובועטת, אפשר להסתדר עם שינויים קטנים וכלי חד"פ.

4. ההמבורגר של NG

כשפגש אותו בזמן אמת, מבקר אוכל הרחוב שלנו התפייט על ההמבורגר של NG, שהיתה מהקציצות הסקסיות שנראו בעיר: "הבורגר הגיע בזריזות, מסודר במגש הקרטון הסטנדרטי, ונראה פשוט יפהפה. הלחמנייה הרכה נצצה לאור הערב, והבשר העסיסי תסס מתחתיה. מבלי כמעט להביט על שאר המגש, שכלל צ'יפס ורטבים, נגסתי בבורגר וראיתי את NG כמו שקיוויתי כבר שלוש שנים לראות – כמקום שמכין את ההמבורגר הכי מדויק שניתן. הבשר נחתך בגסות ונעשה לשלמות (מידת מידיום חלומית), התיבול העדין השאיר את מרכז הבמה עבור הבשר הנהדר, והתערובת בשר הסתחררה בתוך הפה שלי כמו מערבולת טעם". הקורונה לא הטיבה עם NG, שעברה מנווה צדק לצומת הפיל – עד שהמלחמה חיסלה אותה כליל.
תחליף מתבקש:ההמבורגר של מיט בר, שמתרחק מטרללת הטופינגז ומשאיר את הבמה לבשר.

5. הפיצה של סנטה קתרינה

שפע הפיצריות המצוינות בעיר אינו משכיח את זיכרון הפיצה בסנטה קתרינה – בצק מעולה עם תיבול מדויק של כל הרכיבים, גבינה טובה ואפייה מושלמת. ההתלבטות האם כדאי בכלל להזמין פיצה במסעדת שף מתייתרת לנוכח הביס, ונותרה רק השאלה אם ללכת על קלאסיקות (רוקה, סלמי) או על הספיישלים המשוגעים ששף תומר אגאי היה הוגה. בחלוף הקורונה סנטה הצליחה להתרומם ולשוב לעצמה, אך בחודש ספטמבר האחרון היא נסגרה במפתיע, בשקט וללא הצהרה לתקשורת. מאז אגאי תפס כיוון יווני, הספיק להקים את הסופלקיה של גרקו ופתח בנחלת בנימין את מאזה, חמארה מודרנית מקומית מבית הספיקאיזי. אנחנו מאחלים לו ולעצמנו עוד סיבוב של מסעדת שף, עם או בלי פיצה (רצוי עם).
תחליף מתבקש:לה טיגרה, כי אם כבר פיצה נפוליטנית – אז עד הסוף.

6. סום טאם פון לה מאי של קונתאי

בקושי שבעה חודשים החזיקה השותפות בין שף תומס זוהר והמנטור יוסי שטרית, עדלקריסה צורמת במיוחד. במהלך משך חייה הקצרים הצליחה קונתאי להיחרת בזיכרון בזכות חריפות לא מתנצלת ותפריט סום טאם ובו לא פחות מחמש וריאציות למנה המסורתית, בחריפות לא מרחמת. גרסת הפירות הצליחה להפתיע גם בוגרי תאילנד מנוסים בשילוב מתוק-חריף של אננס, תפוח, קיווי ותותים – מנה שהצליחה להשאיר חותם ולהביא זווית מקורית-אותנטית.
תחליף מתבקש:הסום טאם הבועט של בית תאילנדי, האב המייסד של הז'אנר.

7. טאטן שורש סלרי של אדמתי

מצחיק לדבר על מסעדה ששרדה ארבעה חודשים במונחי הותרת חותם, אבל בשרוול של אדמתי היה לפחות אס אחד מנצח – טארט חמאתי על בסיס בצק עלים משובץ דפי שורש סלרי דקיקים, צ'יפס שורש סלרי לקראנץ' וגלידת שמנת-שורש סלרי טעימה להפליא. בעולם שנע על סקאלת שוקולד-וניל-פירות, שף אביב אטינגר השכיל ליצור מהשורש הצנוע קינוח מפתיע, עם מתיקות מאופקת ופיניש מלוח-עדין במינון מדויק.
תחליף מתבקש:כל טארט שתמצאו בקייקרי של מורן גיל. מנעד הטעמים שונה לגמרי, אבל למה להיות קטנוניים.

8. החומוס של משאוושה

משנת 2002 ובמשך 20 שנה פעלה החומוסייה האהובה ברחוב פינסקר, ממש על פינת בוגרשוב. היא הספיקה לקבל ביקורת מפרגנת מדודו גבע עצמו ושרדה אינתיפאדה, קורונה ושינויים שהובילו אותה, תוך כדי מלחמה, לעבור לרחוב הרכבת. חשבנו שבכך הסאגה באה אל סופה, אך בחודש ספטמבר האחרון משאוושה נסגר סופית. "קיוויתי שהמקום יתרומם. היו רגעים שהיה נדמה שכן, אבל לצערי בסופו של דבר זה לא קרה כמו שצריך, אז הבנתי שהגיע הזמן להיפרד", אמר לנו אז הבעלים עמוס בר. בתל אביב רבתי יש די והותר חומוסיות, אבל אף אחת לא מגישה חומוס קטיפתי מתקתק, לא חמוץ, לא כמוני ולא שומי, במרקם קליל ונהדר כמו שהיה במשאוושה.
תחליף מתבקש:בחומוס כמו בחומוס, יש הרבה תחליפים אבל אף אחד לא נטעם בדיוק כמוהו.

• אוכלים שותים
• המנות האיקוניות
• מלחמה
• משאוושה
• הבסטה
• NG
• סנטה קתרינה
• מאנטה ריי
• ויקינג

מסעדת ויקינג ניצבת בגאון בתחילתו של רחוב בן יהודה כבר 25 שנה, עת נפתחה ע"י ויקי זיקוב, שעלתה מאוקראינה, ובן זוגה ניקולאי ירמולין. במשך שני עשורים וחצי ויקי בישלה במסעדה, שהפכה למוסד ידוע, את מיטב המאכלים הסובייטים – ורניקס, פילמני, סטייק לבן, בלינצ'ס, בורשט ועוד. היא צלחה שנים לא פשוטות שעברו על רחוב בן יהודה, והיה נדמה ששיאן עבר עם סיום עבודות הבניה הקדחתניות של הרכבת. אלא שטיל בליסטי מאיראן שנחת בעיר בלילה הרביעי למתקפה הזכיר לתושבי ועסקי השכונה שישנם דברים גרועים יותר מעבודות רכבת. מסעדת ויקינג נפגעה כליל – החלונות התנפצו, התשתיות נפגעו, ומ-25 שנות בלינצ'ס נותר בשלב זה רק קיר אחד.

>> בית הקפה החמוד באלוף בצלות נסגר, אבל יש סיכוי שמגיע מחליף חלומי

אבל זיקוב בת ה-65 לא אומרת נואש. בין ניסיונות לגיוס משאבים לשיפוץ והישאבות להליכים בירוקרטיים, היא מבטיחה שהמקום עוד יפתח מחדש. ועד אז, כבר מחר (8.7) תוכלו לפגוש אותה מבשלת באסיף,המרכז לתרבות אוכל בישראל, במסגרתסדרת "סיר של בית". המיזם החל בראשית המלחמה, ונועד בראשית הדרך למציאת פתרון למפונים שהתגעגעו למטעמי ביתם, והציע את המטבח של אסיף עבורם לבשל כמו בבית. מאז עברו לא מעט תבשילים בסירים, המיזם השתנה בהתאם למציאות המשתנה, ועכשיו המפונה – לפחות במובן העסקי – היא ויקי, שתגיע לבשל ממנות הדגל של ויקינג. אתם, כמובן, יכולים להגיע ולטעום בעצמכם מהסירים של ויקי.

כך למנה הראשונה תכין ויקי בורשט עם ביצה קשה ומלפפון, ולצידה תגיש בלינצ'ס במילוי בשרי, מנה שהיא מחזיקה קרוב ללב. "סבתא תמיד הייתה מכינה לנכדים בלינצ'ס עם בשר", מספרת זיקוב, "וכשהיא הכינה אותם היה לנו מנהג כזה שהיינו גונבים את הבלינצ'ס מהערימה כשזה עוד לא היה מוכן, בלי מילוי. ואז סבתא היתה מסובבת את הראש לצלחת, ומגלה שלא נותרו כמעט בלינצ'ס מהערימה. ואחר כך כשגדלתי, אהבתי את הבלינצ'ס עם כל מיני מילויים – גם עם בשר טחון, גם גבינה, גם מתוקים עם דובדבנים".

איך זה מרגיש בשבילך לבשל במטבח אחר?
"יותר מהכל אני אוהבת לבשל. מוזר לבשל במטבח לא שלי, אבל מקווה שאצליח. כשאסיף פנו אליי שמחתי על האפשרות לעצור רגע את כל הבירוקרטיה וענייני השיפוץ. גם ככה יש תחושה שעומדים במקום, מחכים לתשובה מההוא וההוא. כולם אומרים אוטוטוטו, אבל בפועל כלום לא זז".

המדינה הציעה בינתיים פיצויים?
"לא. מחכים להצעת חוק, נמצאים בדיונים מול הרשויות ומול מס רכוש – זו באמת מסכת בירוקרטיה איומה. בינתיים לא מציעים לא פיצויים ולא עזרה, ואני גם כל כך לא רגילה לבקש עזרה. אני מאוד מקווה שמשהו יתניע בקרוב. הלקוחות הקבועים דואגים ושואלים כולם במה יכולים לעזור, אבל אני לא יכולה פשוט לבקש מאנשים מיליון דולר. אז אני בדיונים עם מי שאפשר, מנסה לבדוק את הזכויות שלנו, ומוצאת את עצמי יותר קבלנית מבשלנית. לכן הביקור מחר באסיף זו אתנחתא טובה בתוך כל הבלאגן".
יום ג'(8.7), 12:00-15:00. אסיף, לילינבלום 28 תל אביב

• אוכלים שותים
• ויקינג
• מלחמת איראן
• אסיף - מרכז קולינרי

>> דור ונגר הוא השף הראשי החדש של טוני ואסתר. השבעה באוקטובר תפס אותי אחרי ערב ארוך במסעדה שלו (ארטל פורמל, שנסגרה מאז ושברה לכולנו את הלב) ולקראת יום מנוחה והתכוננות לשבוע החדש. מאז ובמשך שבועות ארוכים הוא בישל לחיילים גם באופן פרטי וגם דרך הפרויקט של מרכז אסיף, ובחודש ינוארהצטרף לניהול בית הקפה האהוב מפלורנטיןוהחל ללהטט במטבח שלו

>> ליצור, לחלום ולבנות את המדינה מחדש. העיר של רועי אופנהיים
>> זאת העיר שלנו: 7 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע בתל אביב

1. בר אילן החלוצים

המקום האהוב עליי בתל אביב. אילן שם כבר 14 שנים, לא רודף אחרי שום טרנדים פשוט מוזג בירה מעולה. בתפריט ניתן למצוא דגים כבושים, קרעפלך ובימי שישי ושבת חמין.החלוצים 3

2. מסעדת ויקינג

מסעדה רוסית על הריסות רחוב בן יהודה. אני אוהב לשבת שם, לשתות בירה ולאכול את הסטייק הלבן שלהם ודג מלוח.בן יהודה 6

3. לינקולן ביליארד

לא רק אוכל. בעיר שמוצפת בברי יין, הסנוקר בלינקולן זו פנינה אמיתית. ללכת עם חברים, לקחת שולחן פול, להזמין פלטת מטוגנים ופידג' בטעם אבטיח.לינקולן 18

4. שוק רצפה יפו

יש לי אובססיה לכלי פורצלן. השוק ביפו לא נופל מהרבה אחרים שהייתי בהם בעולם. המשקימים שבנינו יימצאו שם מציאות מכל העולם במחירים הוגנים.

5. פרחי צעירי

חנות הפרחים של כלנית בשוק הכרמל. בימי שישי בדרך חזרה מהעבודה אני אוהב להגיע לפאתי השוק (לא להיכנס פנימה לעולם) לקנות פרחים אצל כלנית ולברוח הביתה.הכרמל 22

מקום לא אהוב בעיר

נחלת בנימין. חברים המציאו לו את השם – הקוואסאן. לי אישית, בתור אדם שפוחד מהמולה, ללכת שם בערב גורם לחרדה חברתית חמורה ולחץ. אבל מבין שזה טוב לעסקים ששם אז מפרגן.

השאלון

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאחר והמסעדה שלי נסגרה ב-7.10 ובעצם נלקחה ממני האפשרות לבשל, אז עצם החזרה והאפשרות לבשל היא היצירה שאיפשרה לי לחזור לסוג של שפיות זהירה ולפתוח את הלב גם לסועדים דרך הבישול.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות.לא לגמרי מעורה בכל היוזמות שלהן אבל נראה שהלב שלהן במקום הנכון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
סבטה. סבטה היא אישה בת כ-50 פלוס מגיעה כל בוקר לעבודה, שישה ימים בשבוע. לא ראיתי אותה בחיים יושבת לשנייה, לא הפסקת סיגריה ולא קפה.סבטה היא ההשראה שלי לחריצות ועבודה קשה.

מה יהיה?
בדרך כלל, בתור טבח, התשובה הראשונה שאני רוצה לענות זה שיהיה טעים. אבל יש דברים חשובים מזה כרגע, אז בעיקר מקווה שכולם יחזרו הביתה.

• העיר שלי
• טוני ואסתר
• ויקינג
• נחלת בנימין
• שוק הפשפשים
• שוק הכרמל
• ביליארד

לאורך רוב "מלך הצפון" ניקול קידמן היא לא יותר מסטטיסטית. יש לה סצנה אחת שבה היא זזה לחזית הדרמה, נושאת מונולוג ארוך ומפותל, מנשקת את בנה (אלכסנדר סקרסגארד) על פיו, ואז פורצת בצחוק שטני. יש להניח שזאת הסצנה שבגללה הכוכבת ההוליוודית הסכימה להופיע בסרט המבוסס על אגדה נורדית מימי הביניים. זאת הסצנה עם הכי הרבה מילים, וגם הסצנה הכי גרועה בסרט. אמנם המונולוג אמור לשנות את נרטיב הנקמה וההצלה שמניע את הגיבור, אבל החלטתה של האם לחשוף בפני בנה את מה שהיא חושפת באותו רגע אינה משכנעת ברמת ההיגיון האנושי הבסיסי. הצחוק והנשיקה הלא אימהית (שמזכירה לנו שקידמן וסקרסגארד גילמו בני זוג ב"שקרים לבנים קטנים") ממוטטים סופית את האורגניות של דמותה (מה גם שפניה המתוחות מייצרות דיסוננס בהקשר התקופתי).

אבל אף אחד לא בא לסרט הזה בגלל ניקול קידמן. זאת יצירה של רוברט אגרס, ששני סרטיו הראשונים – "המכשפה" ו"המגדלור" חדורי האימה – העניקו לו מוניטין של קולנוען בעל חזון אפל, ועוררו ציפיות גדולות בקרב מעריציו. בעידודו של סקרסגארד, אגרס פנה אל האגדה הנורדית על בן המלך אמלת', שדודו רצח את אביו ונישא לאמו. את המשך הסיפור כפי שסופר במאה ה-13 אתם מכירים מ"המלט" של שייקספיר. הגרסה של אגרס הולכת לכיוון אחר, פשוט וגס יותר מבחינה עלילתית ודרמתית, מה שנועד כנראה להפוך אותו לאותנטי יותר מבחינה היסטורית.

הנער אמלת' בורח על נפשו ונשבע לנקום את רצח אביו (אית'ן הוק), להציל את אמו ולהרוג את דודו. אנחנו שבים ופוגשים בו שנים רבות אחרי כן כשהוא כבר גבר בוגר שהצטרף לחבורת ויקינגים הפושטים על כפרים ברוסיה, בוזזים אותם והופכים את תושביהם לעבדים. זה אומר הרבה אלימות קשה (והרבה בוץ) מצולמת בתנועות מצלמה ארוכות ומרשימות למדי, אם כי לא ברור מה הטעם ברושם הזה. זה סרט על אלימות שמייצרת עוד אלימות, עד כדי מעגל נצחי של אלימות, והמבע הקולנועי הנרקיסיסטי אולי לא משפריץ אדרנלין כמו בסרטי גיבורי-העל של ימינו, אבל הוא גם אינו מאתר בסיפור תוכן אנושי (מעבר למסר שנקמה היא מנה שמוטב לא להגיש בכלל). ולכן לא ברור מדוע ראוי לספר אותו היום. התמונות מאוקראינה מזוויעות יותר ואנושיות יותר.

כשאמלת' (סקרסגארד בהופעה אטומת מבע) שומע שקבוצת עבדים נשלחת אל דודו (קלייס באנג מ"הריבוע") הגולה באיסלנד, הוא מצטרף אליהם במטרה להגשים את שבועתו. שלא כמו הנסיך השייקספירי, הוא מונע על ידי רצון אחד בלבד, ואין לו כל חיבוטי נפש, מה שהופך אותו לגיבור לא מעניין במיוחד. בסירה הוא פוגש את אולגה (אניה טיילור-ג'וי במבטא מעושה כלשהו) שהופכת לבת סודו ולאשת חיקו.

תאוות הנקם של אמלת' מתודלקת על ידי על ידי נבואה שהשמיעה באוזניו נביאה עיוורת בגילומה של ביורק, ומכשף מנחה אותו היכן ימצא חרב שתתאים למלאכה. נראה שההחלטה הכי בולטת של אגרס לגבי ההוויה של העולם המוצג בסרט היא שגיבוריו יאמינו בנבואות ובכשפים, בעוד הסרט עצמו מתבונן בהם כסוג של פולקלור ואינו תומך בהם באמצעות אפקטים מיוחדים. כך, למשל, נחש שמושלך לרגליו של אמלת' הופך לחבל, אלא שבין לבין יש חיתוך. רוב השוטים שמציצים אל תוך תודעתו של אמלת' ומאתרים בה דימויים פנטסטיים של אלים רכובים על סוסים או של עץ של בני אדם, כעורים למדי, פרט לאחד מוצלח (שנמצא גם בטריילר).

נראה שאגרס פענח את המונח Dark Ages באופן המילולי ביותר, ורוב הסרט צולם בגוונים אפורים, פרט לסצנות שבהן אש צובעת את התמונה בזהוב. התוצאה מונוטונית מבחינה ויזואלית, והרבה פחות מרשימה מהשחור-לבן המרהיב שבו צולם "המגדלור". לתחושת המונוטוניות תורמות גם הדקות הארוכות שמוקדשות לטקסים פגאניים, שאולי יש להם משמעות עבור הגיבורים, אבל לא לצופים.

בשנה שעברה יצא למסכים "האביר הירוק" של דיוויד לאורי, שגם הוא מבוסס על טקסט מימי הביניים על גברים עם חרבות שמתנהגים באופן לא הגיוני ועל מכשפות מסתוריות. אבל בעוד לאורי הצליח לטוות מהחומרים קנבס קולנועי חידתי ומעורר השתאות, הסרט הנוכחי כבד ונטול חזון. נדמה שאגרס השקיע מחשבה במה הוא לא רוצה שהסרט שלו יהיה, יותר מאשר במה כן, ולכן "מלך הצפון" נחווה כמעין אנטי סרט.

★★★ 3 כוכבים
The Northman בימוי: רוברט אגרס. עם אלכס סקרסגארד, אניה טיילור ג'וי, ניקול קידמן, קלייס באנג, אית'ן הוק, ווילם דפו, ביורק. ארה"ב 2022, 136 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• ניקול קידמן
• ויקינג
• קולנוע

1. פלאפל אלעד

הזן מאסטר של הפלאפל. עובד בפינה של מטר על מטר, ללא תנועה מיותרת. גם בשיא הלחץ יש לו סבלנות אין קץ לכל הנודניקים של השוק.
רמב"ם 2

2. אטליז מעתוק

ממש מאחורי אלעד. המקום לכל חלקי החזיר ונקניקיו. תמיד טרי. תמיד מצוחצח.
רמב"ם 2

3. ויקינג

האוכל הרוסי הכי טוב בעיר. פלמני, ורניקס, שניצל חזיר, צ'יבורקי וגם לשון וסלט תפוחי אדמה בראשונות.
בן יהודה 6

4. גורקה קיטשן

הודית של נפאלים. פעם ראשונה שיש בתל אביב אוכל הודי אמיתי. נורא נוח להזמין בוולט אבל שווה להגיע לנווה שאנן בשביל התפריט היותר מאתגר.
ראש פינה 16

https://www.instagram.com/p/CQlDc0Yr7Ik/

5. לונג סנג

קון ואשתו. תמיד מרגיש שנכנסים למריבה משפחתית בסינית. פעם הרגשתי מגניב להזמין רק מהתפריט השחור, יעני ליודעי דבר, אבל עכשיו כשהזדקנתי הצ'או מיין, הספריבס המתוק והוונטון המטוגן עושים לגמרי את העבודה.
אלנבי 44

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• שוק הכרמל
• בסטה
• ויקינג
• לונג סנג