"לפני שבועיים ישבתי במסעדה והגיעה לקוחה שסיפרה שהיא מזמינה מאיתנו סושי עוד מהימים שעבדנו מהבית. אני גלגלתי רולים ואיב היה מסתובב בסובארו ג'סטי שלנו ומחלק משלוחים. היו לי דמעות בעיניים". הזיכרון המתוק הזה של ענבר זרוק, בעלת "זה סושי", מגלה את הסיבה שבזכותה המסעדה קיימת כבר 20 שנה. "מעט מאוד השתנה, וזה בדיוק הסוד שלנו. אותן קומבינציות היו כשעבדנו מהבית, ותהליך הכנת האורז לא השתנה, כמו מסורת שנטמעת בנו".

>>מי יציל את המסעדנים? רק בשבועיים האחרונים נסגרו 11 מסעדות בת"א

לאחר שדי התרגלנו לכך בתקופת הקורונה, כיום אף אחד לא מרים גבה על עסק שפועל מהבית. בתחילת המילניום המצב היה שונה לגמרי, וגם המטבח היפני בישראל היה בחיתוליו. ניגירי, אגאדשי, ראמן ופוטומאקי היו עבור הישראלים – ובכן – יפנית, אבל הקהל המקומי כבר החל להראות התעניינות באצות, אורז ומה שביניהם. ענבר ואיב זרוק, זוג צעיר ומובטל בתחילת דרכו, חיפשו אז אפיק פרנסה. הם מתחילים למכור מהבית אוכל יפני בגובה העיניים, אסתטי וטרי ולא מתיימר מדי, והשאר היסטוריה.

בחלוף 20 שנה, "זה סושי" חולש על המסעדה הוותיקה בבאזל וגם על רשת פוד טרמינל, עם סניפים במידטאון ובראשל"צ, ותוכניות להמשיך ולהתרחב. אלא שהמלחמה טרפה את הקלפים והשינוי בהרגלי הצריכה מרחף מעל כענן כבד. "אנחנו מנתחים נתונים על בסיס יומיומי, וברור שהיום אנשים במצוקה כלכלית או שומרים שקל לבן ליום שחור. יש סטרס ואי נוחות בלשחרר כסף לאוכל", אומרת זרוק, ומספרת על ירידה של כ-20 אחוז בממוצע לסועד. "אם פעם עמדנו על 140-160 ש"ח לאדם, היום הסכום הממוצע הוא 100-120 ש"ח. אנשים מסתפקים במועט, למרות שסושי תמיד עובד".

סניף מידטאון מושפע במיוחד גם מההפגנות. זרוק מספרת שבמוצאי שבת אין כלל תנועה בפוד טרמינל, אך המחשבה לסגור מעולם לא עלתה בדעתה. "אנחנו כאן כדי לתת שירות ולשמור על רוטינה, שפיות ויציבות לעובדים וללקוחות, גם בימים שאנחנו יודעים שלא תהיה עבודה. אני יודעת שיש מסעדות שמעדיפות לא לפתוח במוצ"ש כי אנשים לא מגיעים, אבל יציבות היא חלק חשוב בשיקול הדעת שלנו. הצוות צריך להרגיש שאנחנו לא מתקפלים. בסופו של דבר אנחנו משמשים דוגמה".

בעוד "זה סושי" שומר על כוחו, שאר המותגים שפועלים תחת מטריית פוד טרמינל נזקקו לחישוב מסלול מחדש: המסעדה הוייטנאמית וונג נסגרה ועברה לפורמט משלוחים, המותג האסיאתי Savage עבר הידוק, ומותג ההמבורגרים המוגזמים "איב" הפך לנגיש יותר. "התחלנו גבוה מאוד. באותו זמן היה נכון להשתמש בבשר של מיט מרקט ולהכין לבד דוקסל פטריות ופונדו, אבל אחרי פרוץ המלחמה הרגשתי שהקהל אינו מבין את המאמץ. במקום אחר ובתקופה אחרת זה אולי היה עובד, אבל היום אנשים מחפשים משהו יותר נגיש. לכן שינינו את ההמבורגר לצנוע יותר וטיפה יותר זול. לפעמים סופרלטיבים מרתיעים, ובסוף הלקוח מחפש ואליו פור מאני".

בשבעה באוקטובר זה סושי וסניפי פוד טרמינל היו סגורים. אבל כבר למחרת התעשתו בני הזוג והחליטו לפתוח כדי לשרת את קהל הלקוחות ולשמור על המומנט. "הייתה עבודה אבל היה בלבול ומתח. הרגשתי שאם לא נחזור לעבודה הכול יתפזר, ושהעבודה תחזיק אותנו שפויים". מצבת העובדים לא נפגעה אך הטבחים הזרים, בעיקר מסין ובורמה, חששו במיוחד. זרוק הרגיעה, הסבירה מה זו כיפת ברזל ושישראל חזקה, וגייסה ניסיון של שנים בהתמודדות עם המנטליות השונה. "הם רואים בי אמא, ומתקשרים על כל ציפורן חודרנית. אנחנו כל הזמן צריכים להיכנס לראש שלהם ולחשוב כמוהם. 90 אחוז מהם לא דוברים אנגלית וגם לא רוצים ללמוד. הבורמזים שונים לגמרי. אצלם יש היררכיה שנובעת מאהבה וכבוד".

הדימוי האימהי מתקשר לאופי המשפחתי של זה סושי: ענבר ואיב בהנהלה, גיסתה וחברת ילדות הן חלק ממטה החברה, והבן הבכור ובת זוגו עובדים בפוד טרמינל ראשל"צ. "אני המותג. אין תהליך בזה סושי שלא עברתי אותו על בשרי", היא אומרת בחיוך, ומספרת על True Colours – קולקציית רולים צבעוניים שמושקת לציון 20 שנה למסעדה, ותוגש בחודשים נובמבר ודצמבר במסעדות ובמשלוחים. "יש לנו 70 רולים ורצינו לעשות סינון, אך ראינו שכולם נמכרים. הרגשתי שבכל זאת יש ביקוש לטעמים חדשים, אז הוספנו רוטבי ספייסי מנגו וספייסי טריאקי, שילובי טונה וסלמון, סלק מטוגן ובטטה מטוגנת ויצא פיוז'ן נחמד. בין היתר רצינו להוריד שרימפס וקלמארי כי יש דרישה גוברת לסושי כשר. אנשים כל הזמן שואלים, ואנחנו עובדים על פתיחת רשת זה סושי כשרה. אם אייל שני עושה אוכל כשר, כנראה שיש בזה משהו. יש פה קהל שצריך להתייחס אליו, והרבה מאוד חילוניים שמתכנסים למשהו יותר כשר. אפילו בחברה הפסקנו לאכול פירות ים. זו תחושה פנימית ולאו דווקא החלטה עסקית".

התחושה הפנימית, שהובילה את זרוק לראשונה בחייה לצום ביום כיפור, אינה רק תוצאה של העדפות הקהל. היא נובעת גם מהסיפור האישי של המשפחה: לפני כשנה וחצי חזר בנם הצעיר של ענבר ואיב בתשובה. הילד שלמד בבית ספר אנתרופוסופי ובעירוני א', נגן ג'ז מחונן, התחרד ועבר לגור בישיבה בירושלים. "חשבתי שזה שלב וזה יעבור, אבל לא", היא מחייכת ועיניה נמלאות דמעות. "מילד שבחיים לא עשה מבחן הוא לומד גמרא 12 שעות ביום. לא ידענו איך לאכול את זה. עברנו לקנות אוכל כשר והסכמנו לוותר על נוחות חילונית ולא להדליק טלוויזיה בשבת, ואנחנו גרים ביפו ושוקלים לעבור כי הוא מרגיש לא מחובר לסביבה. בתי הכנסת כאן לא בסטנדרט שלו. בסוף זו הבחירה של הבן שלי, ואני צריכה להתאים את עצמי אליו כדי לא לאבד אותו". הרשת הכשרה כבר נמצאת בעבודה, ואם האיראנים לא יפריעו יותר מדי – הסניף הראשון ייפתח תוך חודשיים.

איך מתמודדים עם אתגרים עסקיים תוך כדי מלחמה?
"צריך גמישות ודינמיות כדי להתאים את עצמנו למצב שמשתנה כל הזמן. אנשים רואים ברשת טרנדים ושואבים מידע, ואי אפשר להדביק את המרוץ, אבל בסוף הם רוצים לחזור הביתה למה שטוב ומוכר. אני מרגישה שלמרות כמויות האוכל שאנחנו מוציאים, ההום מייד עדיין נשאר ומלווה אותנו בשיטת העבודה ובהבנה איך מתנהלים. הקו שלנו הוא תמיד סולידי, כי בעיניי, בסושי צריכה להיות פשטות. האורז חייב להיות טוב ומבושל כמה פעמים ביום והדגים יהיו תמיד טריים. שימור המותגים וחיזוקם קריטיים לנו וגם הקשר האישי והמשפחתי עם הלקוח, שיודע שלעולם לא נאכזב אותו. ואם בכל זאת מישהו מתאכזב, הוא יודע שאנחנו פתוחים לקבל משוב ולשפר מיד. בסוף לא הרבה השתנה ב-20 שנה ואין פטנטים. לא פיצחנו את האטום אבל פיצחנו משהו אחר".

• אוכלים שותים
• זה סושי
• פוד טרמינל

1. אפיסרי נווה צדק

אפשר לקרוא לה מעדנייה, עבורי זהו התגשמות ההום סטיילינג – מקדש לאסתטיקה ואהבה לאירוח. סיגל הבעלים ואני, אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון: שתינו חולקות ריגוש וגעגוע למקום שממלא אותנו אושר – סנט ז'רמן, פריז, ואולי בגלל ששתינו נשואות לבעל צרפתי (כל אחת לאחד שלה). לעולם לא יהיה לי שובע לחפש ולרכוש כלי אירוח, אגרטל דקיק או צלחות הגשה מושלמות. בכל פעם שאכנס – אני מכריזה שאני מוגזמתתת – אבל מוגזמת גאה! והרי איך אפשר לבטא את הביטוי הקולינרי שלי, הפנטיות לכלי ההגשה ואהבה גדולה לבני משפחתי וחברי היקרים ביותר.
שבזי 34

2. פיצוחי משה ובניו

מי שמכיר והתארח אצלנו יודע שאין שבת בלי קמיה (טקס פתיחת שולחן), לפני ארוחת שישי לצד בוכא (שיכר תאנים תוניסאי) ובוטרגה. ברור שעל השולחן יהיו הפיצוחים הכי טריים שיש. סבתי המופלאה אסתר הייתה מקפידה על כל מרכיב שנכנס למטבח שלה: הכוסברה משוק הכרמל, גבינת כבשים מהעיר העתיקה, זרעי מסטיק משוק מחנה יהודה – וככה היא הייתה מסתובבת כל השבוע עד שהמטבח היה מתמלא. אז הנה התפוח והנה העץ. פיצוחים טריים עשויים במקום הם תענוג של שישי וכל יום.
לוינסקי 51

3. פועה

מה לא נאמר על פועה, הפינה האקלקטית והכל כך מוצלחת בשוק הפשפשים ביפו? איך היא מצליחה שנים להישאר חדה ועקבית עם קולינריה יציבה שתמיד כיף לחזור אליה. אמרנו שהכול אישי? אז גם כאן כל פריט תמיד מזכיר את סבתא (של כולנו תכל'ס), כל אגרטל עם הזר שלו ואוסף הצלחות האקלקטי שממש עושה חם, וכמובן אבי הבעלים שתמיד שם, חם, נוכח, עוטף וכל ביס חשוב לו. וכיף שהמקום תמיד מלא, גם לנו.
רבי יוחנן 8

4. בית קנדינוף

איזו פדיחה – אנחנו גרים ביפו כבר שבע שנים ועד לפני מספר חודשים לא הכרנו את בית קנדינוף. המקום – קסם! חוויה קולינרית יפואית מעודכנת יצירתית, אבל יודעים מה מקסים אותנו? התחושה הלא מחייבת ולא מלחיצה של מסעדת שף קנתה אותנו. בלי יומרה, בלי חפירות. אוכל טעים מאוד, שירות מקצועי ונעים וחוויה יפואית שאסור להחמיץ.
הצורפים 14

5. טריגר אנד וויין

הכל אישי כבר אמרנו וטריגר, המכונה שגיא, הוא קודם כל חמד של איש. יש משהו במקום שמחבר בין אהבה לאירוח, יין ובשר מוקפד ועסיסי שפאקינג טעים לי. שגיא ושותפיו מלווים את תהליך גידול הבקר, בחירת הנתחים, היישון והיד המכוונת על הצלחת, לצד סלטים פריכים עשויים למופת. אין ספק שהם יודעים מה הם עושים. כמובן שגיא שמקפיד תמיד ללוות, להמליץ על יין חדש ולדאוג שיהיה נעים. זוהי נקודת המילוט השבועית של איב ושלי רגע לפני הסופ"ש.
מונטפיורי 21

https://www.instagram.com/p/CkNagEpIn5j/

• העיר שלי
• פוד טרמינל
• זה סושי
• אפיסרי
• פועה
• בית קנדינוף

היפנית בשבזי ולבונטין עושה עבודה טובה בלי יותר מדי רעש. תפריט רולים מגוון, באנים, שיפודי יאקיטורי, מרקים, טמפורה ומנות עיקריות מייצרים יחד אופציית ארוחה קלילה והגיונית. סניף לבונטין חביב עלינו במיוחד בגלל בראנץ' יפני טעים וכיפי ואופציות לצמחונים וטבעונים.
לבונטין 11

זה סושי/פוד טרמינל

כשבני הזוג ענבר ואיב חזרו לארץ אחרי שנה ביפן והתחילו להכין ולמכור סושי, הם לא תיארו לעצמם שמעסק קטן במטבח ביתי יצמחו מסעדות זה סושי ופוד טרמינל, מתחם קולינרי מוצלח במיוחד. סוד ההצלחה טמון באווירה קלילה וכיפית ובפניה לקהל שאוהב סושי אך פחות מתרגש מהטקסיות הכרוכה בו. לקראת הסילבסטר כדאי לשים עין על מגשי סושי מעוצבים שיפתרו עבורכם את סוגיית הכיבוד/מתנה.
זה סושי, אשתורי הפרחי 14, פוד טרמינל, בגין 150

יאוזה

האסיאתית מצפון העיר מוכיחה שהיא ראויה להיכלל ברשימה בזכות סושי מוקפד, יחס נכון בין אורז למילוי ואריזה שעושה כבוד לתוכן. חלק מהרולים משקפים נטייה לפיוז'ן נוצץ, אך כשנצמדים לקלאסיקות ולפשטות האיכות מנצחת.
איינשטיין 10

יאקימונו

סגירת סניף הדגל ברוטשילדוריכוז הפעילות במסעדה הכשרה במלון הילטון אינם מעיבים כלל על המוסד הוותיק, שממשיך לדבוק באמת שלו. שיגועים שזרים לרוח היפנית אינם חוצים את סף הדלת: תחת זאת תמצאו בתפריט סושי קלאסי ואסתטיקה יפנית במיטבה.
הירקון 205

מון

לא תמיד צריך למשכן כליה עבור סושי. הרשת הוותיקה היא גו טו אהוב וטוב לימים שמתחשק לנשנש כמה רולים בג'ינס וכפכפים, לשתות משהו ולחזור הביתה בהרגשה שהחיים בסך הכל די נחמדים.
בוגרשוב 58

מנטנטן

על איכות הראמן במנטנטן אין עוררין, אבל גם הסושי לא פראייר בכלל. רולים אלגנטיים, ניגירי וצ'יראשי סושי מפורק, כולם עשויים מדגים שעד לא מזמן שחו בים מוגשים בספוט הכי יפני בעיר. אם אתם כבר כאן שימו לב לתפריט חורף חדש שבנה השף מאקוטו אוקאזאקי – למשל לבבות עוף על גריל פחמים יפני וספייריבס חזיר בצ'ילי ושום מותסס.
נחלת בנימין 57

ניני האצ'י

היפנית הוותיקה בבן יהודה כשרה אמנם, אך זה אינו מונע מלקוחות אוכלי כל לזלול רולים שמנמנים, קופסאות בנטו, מנות ללא גלוטן ועוד. לנשים בהיריון שנושכות שפתיים עד הלידה מיועד פס הכנה נפרד שמייצר רולים וניגירי מירקות ודגים אפויים.
בן יהודה 228

סושי-בר בזל

המסעדה היפנית מהוותיקות בעיר עברה לאחרונה ללובי של מלון פרימה סיטי והתאבזרה בתעודת כשרות. הסושי נוטה לכיוון המודרני עם רולים צבעוניים ומילויים ססגוניים ומנות מהמטבח היפני בפרשנות מקומית.
מאפו 9

סיטארה

את תפריט הסושי בסיטארה שווה להכיר גם אם פחות מתחברים לאווירת הבלינג במתחם סי אנד סאן הנוצץ. הרולים הם מהטובים שפגשנו: איזון נכון בין אורז למילוי, טריות שמורגשת בכל ביס, שילובים מעניינים והגיוניים ופרזנטציה מרהיבה. כל הערכים נשמרים גם במשלוח שמגיע מתוקתק עד לאחרון הצ'ופסטיקס.
הרצל רוזנבלום 8

המסעדה של השף אור גינסברג אינה מוגדרת כיפנית במלוא מובן המילה אך בחרנו לצרף אותה לרשימה בגלל הדגים. כדייג בעבר, ששליטתו בנושא תרמה לזכייה בעונה השנייה של משחקי השף, גינסברג נמצא במרדף מתמיד אחר הדגים הטריים ביותר. הסושי בסלאס אינו מסורתי אך הוא צבעוני, אסתטי והכי טרי שיש.
רבי תנחום 6, יפו

פו סושי

הפיוז'ן האסיאתי שקבוצת קיסו מתמחה בו משתקף בתפריט של פו סושי, בר-מסעדה שפונה לקהל שמעדיף את הסושי שלו צבעוני ופרוע מבלי לוותר על האיכות. בימים גשומים כשוולט קורס, פו סושי מחזיקה מערך משלוחים עצמאי שקצת מים לא מפחידים אותו.
דיזינגוף 302

גרין רול סושי

סושייה טבעונית שמוכיחה שאפשר לוותר על דגים ועדיין להגיש סושי מצוין. קומבינציות, סנדוויץ׳ סושי, ניגירי ועוד מתאימים גם להריוניות שיכולות לזלול רולים בלי לחשוש.
מונטיפיורי 40

מסעדת הקז'ואל היפנית ממוקמת בדיזינגוף סנטר מתוך כוונה לקרוץ לקהל צעיר. רולים קלאסיים ומודרניים, גרפיקה בוורוד, חצר חמודה ותפריט שמותאם לחיך הישראלי מייצרים ספוט תוסס ושמח. גם אם התאבסתם והתאבססתם, אל תוותרו על הקינוחים שמכין שף קונדיטור שיר אזבי.
דיזנגוף 64

יש משהו נכון במקום שמתאים לכל הזדמנות, מדייט ראשון בלי לקרוע את הכיס ועד ארוחת חברים או משפחה מורחבת. בפריים מאמינים בלשמח את האורחים, תמה שמשתקפת ברולים צבעוניים ונדיבים. רשת הבת UNNIKU מציעה אותו הדבר בגרסה טבעונית מוצלחת מאוד.
פריים, ראול ולנברג 2, המסגר 38; אוניקו, המסגר 38

למרות ששמה נקשר בסלבס נוצצים, TYO אינה עושה לעצמה הנחות. הסושי שמוגש כאן הוא מהטובים בעיר וכך גם המשלוחים, שמגיעים באריזות ממותגות מהיפות שראינו.
TYO
להזמנת שולחן בTYO

• אוכלים שותים
• סושי
• אוקינאווה
• מון
• זה סושי
• פוד טרמינל
• יאקימונו

"אה יופי", חשבתי לעצמי בסרקזם, "עוד מתחם אוכל". ואתם לא יכולים להאשים אותי על המרמרת, כי זה באמת נראה שזה טרנד הפוסט-קורונה הלוהט מכולם. מתחמי אוכל – לוקיישנים שמרכזים תחת גג אחד מספר מטבחים שונים, סוג של קומת אוכל מנותקת מכל קניון – הפכו ברגע לעניין בעיר. מתחם DNA בעזריאלי ומתחם פוד טרמינל מידטאון נפתחו בהפרש זמנים זניח ובמרחק זריקת פיתה אחד מהשני, והם מצטרפים למתחם שרונה ושוק צפון וכיכר גבעון ובקרוב גם בטח יתחמו את כל יפו בתור מתחם אוכל גדול. לכן לא מפתיעשכאשר דיווחנו על פתיחתו של "פוד טרמינל" לפני מספר שבועות, טעינו לחשוב שמדובר במתחם בפני עצמו שנפתח.

להגנתנו, בעלי "פוד טרמינל" קצת נתנו לטעות הזו לקרות, כי גם המקום החדש שנפתח בעצמו במתחם מידטאון (כבר אז היינו צריכים לחשוד) נשאר עם הגדרה מעורפלת, בדיוק כמו אחיו התאום מראשון לציון, שכונה בעצמו מתחם. אז מה זה בפועל? מיזם קולינרי – כלומר, קונספט מסעדתי חדש – שמציע ארבעה מטבחים שונים תחת קורת גג אחת. אם נרדד את זה לפשט, מדובר במטבח משלוחים (אחד) עם כמה מקומות ישיבה באווירת מזללה מתוחכמת שמציע ארבע סוגי תפריטים ממותגים שונים, חלקם מוכרים וחלקם חדשים – וונג (ויאטנמי), ביג איב'ס (המבורגרים), סאבג' (מטבח על בסיס תנור גחלים) וזה סושי (זה סושי).

כשהגעתי למידטאון, עם המחשבה שאני הולך לאכול במתחם בתוך מתחם, הופתעתי כאמור לגלות שמדובר במסעדה אחת, אפילו די קטנה, שממוקמת באחת מפינות רגליו של בניין WE TLV, ממש מחוץ לכניסה ללובי. הלוקיישן מעוצב במינימליזם הייטקי שחרחר, הכיל ארבעה שולחנות של רביעיה, ארבעה שולחנות של צמד ושמונה מושבים על דלפק שצמוד לחלון. החלונות הגדולים מכניסים אור טבעי שלא מפריע למסך הענק על הקיר המרכזי, שמקרין בלופ סרטון תדמיתי מהוקצע המציג דיילות מחתימות דרכון (הבנתם? כי זה טרמינל) לקראת ארוחה של מנות נאות למראה. מעליו רצים צמד באנרים א-לה בורסה שמריצים את שמות המטבחים המשתתפים. באנגלית. כמובן שבאנגלית.

תפריט ההזמנה במסופים דווקא נוח בהרבה מכל הסבטוחה הזו של המטבחים. בתפריט הוולט שלהם, למשל, הבלגן חוגג וקל לאבד את הידיים והרגליים בין כל המנות והספיישלים, אבל כאן עם קטגוריות כמו "מאודים", "תוספות חמות", "ראשונות קרות" ו-"מרקים", קל הרבה יותר להתמצא. במקום שמגיש סוגי אוכל שונים, השאיפה שלי היא תמיד לטעום מכמה שיותר מטבחים, אבל בעיה – כשהגעתי, מנות הסאבג' לא היו זמינות וסושי זה לא בשבילי, כך שלא יהיה הוגן להזמין גם משם. זה צמצם אותי לשני מטבחים – זה של וונג, ומותג ההמבורגרים החדש שלהם. למען האמת, זה עדיין מלא מלא מלא אופציות.

התחלתי עם הסיבה לקיומי בעולם הזה, והזמנתי המבורגר. מגוון ההמבורגרים באמת נאה, והטופינגז נראים מחושבים היטב ועדיין מקוריים. למשל זה שהזמנתי – "ביג צרפת", הבנוי מהמבורגר בקר (לא כתוב, אבל אני מעריך שכ-180 גרם), מיונז, אורגולה, פונדו גבינות אללה איסטור ובצל מקורמל עם טימין (64 ש"ח). יחד איתו הזמנתי תפו"א צלוי (19 ש"ח) ולא ציפיתי להצלחה גדולה מדי. בכל זאת, תפסת מרובה לא תפסת, ובפוד טרמינל בהחלט תפסו מרובה. לשמחתי, הם דווקא לגמרי תפסו.

ההמבורגר לא היה גדול, אבל בהחלט היה מדויק. הבשר לא הצטיין יתר על המידה – בקר פשוט במידת מדיום וול בלי תיבול הרפתקני – אבל התוספות כבר שינו את כל המגרש. פונדו הגבינות סיפק טעם גבינתי עמוק ומורכב שעוד לא מצאתי על המבורגר ישראלי ומרקם של רוטב סמיך ששבר את תקרת הזכוכית של הצ'דר/אמנטל המוכר. השילוב עם הבצל המקורמל וטעמי הטימין הפכו את הכל למנה מתוחכמת ופשוטה כאחד, בטעם שאני יכול להגדיר אך ורק בתור מרק בצל צרפתי בגרסת המבורגר, וזה היה פשוט ומצוין. התפו"א שלצידו, מנה שאין מה להצטיין בה, הצטיין גם כן: ארבעה רבעים שחומים, חמאתיים ורכים ברמה שכאילו נולדה במעבדה, ועם השמנת והמליחות המדויקת זו היתה מנת צד שממש הפכה את הכל להמבורגר יוקרתי.

לסיבוב השני, שנלקח בטייקאווי, התמקדתי במטבח של וונג והזמנתי ביף באן (2 יחידות של באן במילוי בקר מפורק בבישול ארוך ותיבול קארי יפני, חסה, שבבי שאלוט מטוגנים ואיולי יפני. 59 ש"ח), סלט גוי גא (חזה עוף מפורק במרינדת שום וג'ינג'ר, כרוב לבן, בצל סגול וצ'ילי עם עשבי תיבול ורוטב נאם בליווי קרקרי שרימפס, 46 ש"ח). האריזה המוקפדת הוכיחה עד כמה המקום רציני בכל הנוגע למשלוחים, ופתאם היה לי ברור כשמש למה מכוונים בפוד טרמינל – אוכלוסיית ההייטק ומשפחות שמתקשות להחליט.

המנות לא היו יוצאות דופן או מלהיבות במיוחד, אבל הן עדיין היו מצוינות בגזרתן. פשוט מנות טובות וגדולות. ארוחת צהריים אידיאלית לכל עובד משרדים. סלט אסייתי מרענן, באן בשרני וטעים (גם אם היה אפשר להוסיף עוד בשר) ורמת מקצוענות כמעט אוטומטית שפגשתי רק במסעדות הענק של ראשון לציון. והאמת היא שתל אביב צריכה כאלה כדי לספק את אוכלוסיית נושאי הסיבוס ההולכת וגדלה. אם אתם נוטים להזמין מהמשרד, בטוח שיש את ההוא שמוכן לאכול רק המבורגרים ואת ההיא שרוצה רק אסייתי וההם שנדפקו על קרייב לסושי. "פוד טרמינל" הוא בהחלט פיתרון מספק לכל החשקים ונראה שאף אחד לא יוצא מקופח. לעזאזל, באמת הגיע הזמן לעבור להייטק.

פוד טרמינל מידטאון,מנחם בגין 150, ראשון-שבת 11:00-24:00, זמין גם בוולט ותן ביס

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• המבורגר
• זה סושי
• אוכל אסייתי
• ראשון לציון
• מסעדות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 917 // שיק לוינסקי

שיפט מעניין קורה במסעדנות התל אביבית. אולי זהו תוצר של פוסט קורונה, מעין רצון להתפוצץ על שפע, אך העובדה היא שבתקופה האחרונה אנו עדים לפריחת המתחמים – מקומות גדולים שהם גם וגם ומציעים חוויית בילוי ורסטילית. לדוגמה: בית חנה רבי,AKA44 של איש חיי הלילה דוד טור,מתחם הפוד טראקס DNA בעזריאליבהובלת יוסי שטרית ואפילורדלר המדוברת של מושיקו גמליאלי, שנחלקת לבר ולמסעדה. פוד טרמינל מידטאון, מיזם קולינרי חדש של קבוצת זה סושי, כולל לא פחות מארבעה מטבחים שונים, משלוחים, טייק אוויי ואזור ישיבה.

פוד טרמינל מידטאון הוקם במתחם, ובכן, מידטאון, כשנה וחצי לאחר פתיחת מתחם אוכל דומה בראשון לציון. העיצוב כהה ברובו והעין נמשכת אל המטבח. מבעד לחלון זכוכית נשקפים עמדת סושי, ווק וקופה (KOPA), תנור לצלייה על גחלים. "הפרויקט באמת שאפתני, גדול ומורכב", אומרת הבעלים ענבר זרוק (יחד עם בן זוגה איב). "הפעם הוספנו לעולם האסיאתי שלנו המבורגרים וארוחות חלבון וירקות שדוברים אותה שפה".

התפריט הוא כאמור ארבעה תפריטים שונים: וונג וזה סושי הוותיקים, מותג ההמבורגר ביג איב וסובז' (SAVAGE) – מטבח שאינו בדיוק יפני, וייטנאמי או צרפתי אלא יציר כלאיים מקורי בהשראת עולמות קולינריים אלה. "הרעיון של מנה המורכבת מירקות צלויים על גחלים וחלבון הדליק אותנו מזמן. זה פאסט פוד חדש, מאוזן, שמתאים לקצב הח יים בעולם המודרני. מנה עם ערך תזונתי גבוה יותר מאשר חלבון בתוך פחמימה. מה שהופך את האוכל לפראי זו היכולת שלנו לצאת מגבולות ההגדרה ולייצר שילוב טעמים הרמוני".

כך למשל תמצאו בתפריט של סובז' סלמון צלוי בפחם עם תפוחי אדמה באטר, בצל סגול כבוש, בצל ירוק, צ'ילי, ארוגולה ושמיר בוויניגרט טרגון עם שמנת חמוצה בצד (84 ש"ח), שוק וירך של עוף צלויים בפחם על אורז אדום פראי, עדשים שחורות, בצל סגול, עגבניות ועלי תבלין עם סלט עלים ויוגורט עיזים (69 ש"ח) ופרגית צלויה בפחם על סלט עדשים שחורות ועגבניות שרי עם טחינה לבנה, גרעינים, נענע ורימונים (68 ש"ח). בתפריט זה סושי מופיעים למשל ראמן בציר בקר ועוף (64 ש"ח) ושרימפס טמפורה עם סלמון, מלפפון ובצל ירוק במעטפת סלמון (55 ש"ח). באגף וונג, בולטים ביף באן במילוי בשר בקר מפורק בבישול ארוך (59 ש"ח) ואטריות ביצים או אורז עם עוף/טופו צרובים, ירקות ירוקים במחית קארי ירוק וקרם קוקוס (71 ש"ח).

מטבע הדברים תפריט ההמבורגר מסקרן במיוחד, מכיוון שהוא זר לעולמות האסיאתיים אליהם משיקה הקבוצה. "המנעד מייצג את התרבות הצרפתית של איב. הוא חלם לראות פונדו צרפתי על ההמבורגר שלו וכעת הוא מגשים את החלום", צוחקת זרוק. הפונדו המדובר נמצא ב־Big France – המבורגר בקר, מיונז, ארוגולה, פונדו גבינות ובצל מקורמל עם טימין, לצד Big in Japan – (איולי מיסו, חמוצים יפניים, ביצת ראמן ופתיתי נורי) ו־Big Napoleon – חזה עוף בריוויון בציפוי פריך ברוטב טרטר, חסה לליק, עגבניה ובצל מוחמץ (58-69 ש"ח).

על מנת להתחרות בהמבורגרים המעולים שתל אביב משופעת בהם בחרו הזרוקים בקפידה את ספק הבשר ואת תהליך ההכנה. "אנחנו עובדים עם מיט מרקט כספק בשר מהטובים בארץ. למרות הטופינגז, איכות הבשר מורגשת והוא פאקינג טעים. אנחנו טוחנים אותו מדי יום, פרט שעושה את ההבדל, וללא החלקים המיותרים. המבורגר בלי גידים ושאריות שלפעמים משתרבבות מרגיש מוקפד".

אתם יוצאים מאזור הנוחות שלכם למטבחים נוספים. האם אין בכך סכנת התפזרות?
"אנחנו לוקחים על עצמנו סיכון אך נמצאים בידיים טובות. שף הקבוצה ניר כרמלי עושה עבודה מדהימה. לקח לנו שנה לפתח את ביג איב ולהגיע למיקסום המוצר, וניר ליווה אותנו בתהליך. יחד עם הניסיון שלו בקולינריה צרפתית ושלנו בעולם האסיאתי, נוצרה הרמוניה. יצרנו מוצר שאנחנו מפנטזים עליו ונותן לנו סיפוק מבחינת המנעד הקולינרי".
מנחם בגין 150, תל אביב, ראשון-שבת 11:00-17:00 (מ־25.9 ראשון-שבת 11:00 – 24:00), בהמשך יופעלו משלוחים של וולט ותן ביס

• אוכלים שותים
• זה סושי
• חדשות האוכל
• מידטאון