זה שוב קורה: בשבועות האחרונים מטריפים צילומי עב"מים את ידידינו הטובים ביותר בארצות הברית, הממשל מסרב לספק הסברים לציבור, ותיאוריות הקונספירציה השונות והמשונות כבר מתודלקות, מותנעות וחורכות את הרשת. דסק המדע והחלל של "טיים אאוט" מעריך בזהירות שלא מדובר בחייזרים וגם לא בפלישת חוצנים מבוימת כפי שחלק מהקונספירטורים טוענים כעת בתוקף, אבל האמת היא שפלישת חייזרים עשויה להתגלות כשיפור משמעותי במצבנו הנוכחי.

>> שורפות את המסך: 20 הסדרות הכי טובות שאתם צריכים לראות עכשיו
>> סרט ניצחון: 10 סרטי הקולנוע הכי טובים של 2024 (ועוד אחד לנשמה)

וכמו שבכל תקופה קשה ומתוחה יש עלייה דרמטית בתצפיות עב"מים, כך כל עלייה כזאת היא הזדמנות מושלמת לדבר על כל החייזרים שראינו על המסך לאורך השנים. והיו המון. דירגנו אותם לא לפי הסדר שבו היינו רוצים שיגיעו לכדור הארץ, כמובן, אלא לפי רמת מגניבותם, פרמטר אובייקטיבי קשיח שאיש לא יוכל לערער עליו. אלה התוצאות.

20. יפית // האורוויל (2017-2022)

בסדרת המד"ב של סת' מקפארלן יש המון זנים מוזרים ומגניבים של חייזרים, אבל אחד מהמאופיינים ביותר הוא יפיט, חייזר שהוא פשוט גוש ג'לי עם אופי שאי אפשר להתעלם ממנו. מי שנתן את קולו ליפיט היה נורם מקדונלד, וזה כבר הופך אותו לחייזר מצטיין יותר מכל השאר, אבל התכונות שמתווספות לו במהלך הסדרה – כמו העובדה שהוא יכול להרגיש עם חתיכת ג'לי קטנה נעלמה או כשמגלים שהוא יודע לנגן בגיטרה (אבל ממש לא יודע לשיר) או אפילו שהוא מסוגל להאריך את עצמו ולנווט במערכת העיכול של בורטוס – הופכות את יפיט לגוש רוטט של הפתעות והן כמעט תמיד מצחיקות.

האביליסק // שומרי הגלקסיה 2 (2017)

חייזר נוסף שנחת אצלנו בשנת 2017 הוא האביליסק, בגדול תמנון טורף גלקטי שניזון מבטריות. שומרי הגלקסיה נשלחו לחסל את היצור בתחילת הסרט השני, מה שסיפק לנו את אחת מסצינות הפתיחה הכי טובות בהיסטוריה של מארוול. האביליסקים הם יצורים בין מימדיים, מה שאומר שהם יכולים לטייל בין יקומים, ואם הם לא נשמעים לכם מספיק חזקים, הם גם פולטים קרני אנרגיה קטלניות. לא היינו רוצים להיתקל בהן במהלך טיול לילי בחללית, ובכל זאת כל כך כיף לצפות במפלצת כזאת על המסך.

18. סופרמן (1978-????)

אנחנו יודעים, חשבתם שסופרמן יופיע בראש הרשימה או סמוך, אבל האמת היא שסופרמן כל כך חזק שזה כבר די מעפן, גם אם הוא החייזר שהשפיע הכי הרבה על התרבות שלנו כפי שאנחנו צורכים אותה. יותר מזה, הוא ייחודי בכך שהזהות האמיתית שלו היא סופרמן והוא רק מסווה את עצמו כבן אדם. היכולות שלו – ראיית רנטגן, תעופה, מהירות-על, כוח-על, נשיפת קור, עיני לייזר והיכולת לשים משקפיים ובכך להסוות את עצמו לחלוטין – הן מה שהופך אותו לאחד החייזרים החזקים ביותר ברשימה. אבל הוא לא מגניב. אבל הוא כן החייזר שהוביל את ז'אנר גיבורי העל (גם בקומיקס וגם בקולנוע). אולי הסרט החדש של ג'יימס גאן יכריע.

17. החייזרים של "מלחמת העולמות" (2005)

את "מלחמת העולמות" ראיתי לראשונה בחיי עם אבא שלי בקולנוע, אז מראש יש להם מקום חם בלב עבורי, אבל אני גם זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותם מחוץ לחללית התלת-רגלית. העור האפור, הגוף הארוך עם כל הזרועות שמחפשות אחר בני האנוש שמתחבאים במרתף – כל אלה גרמו לי לחשוב רק מחשבה אחת בתור ילד: איזה מגניב זה חייזרים! בדיעבד זה לא היה סרט מושלם, בלשון המעטה, אבל זה סרט מד"ב של סטיבן ספילברג ואין ספק שהוא יצר כאן זן חייזרים חזק בצורה מבעיתה שמצליח להטיל אימה על ילדי האנושות כולה. כל הכבוד.

16. החרקים של "גברים בחלל" (1997)

הרבה אנשים פוחדים מחרקים, זה נורמלי, אבל סאטירת המד"ב העל-זמנית "גברים בחלל" לקחה את זה לקיצון עם חרקי החלל שלה. כשהם באים, הם באים בכמויות אדירות. אחד מהם יכול לגרום נזק אדיר לבדו, אבל מחלקת האפקטים המיוחדים של הסרט דאגה לנחילים עצומים של חוצנים חרקיים מבעיתים שמלחיץ לחשוב למה הם מסוגלים יחד. מעבר לזה, הם גם חלק מהאמירה הסאטירית של הסרט על מיליטריזם, פאשיזם ופוליטיקה אנושית, וזה הרבה יותר ממה שבדרך כלל מצפים לו מסרט מד"ב. בונוס: בא לכם להרוג כמה כאלה אתם יכולים לעשות זאת ב-Helldivers 2, גרסת המשחק הלא רשמית של הסרט. זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל גם שם יש את הרגע המלחיץ הזה שבו אתה נזכר שהם יכולים לעוף.

15. חיות החלל // השכונה נגד חייזרים (2011)

אף אחד לא חשב ש"השכונה נגד חייזרים" יהיה טוב, אבל מסתבר שמדובר ביצירת מד"ב מעולה עם דמויות מצוינות ויותר חשוב – חייזרים ממש מגניבים. מדובר בחיות ענקיות עם פרווה קיצונית ושחורה, עם מאות שיניים זוהרות וללא עיניים. הם מנווטות דרך חוש הריח בעיקר והעיצוב שלהן הופך אותן לחייזרים מבעיתים וזה שקשה להרוג אותם רק משדרג אותם.

14. זים הפולש (2006-2001)

ניקלודיאון דאגו לנו להרבה סדרות מופרעות בילדות, ואפילו עשו סדרה דוקומנטרית על זה, אבל "זים הפולש" הייתה ונותרה אחת הסדרות המצוינות שיצא לנו לראות. זים הוא חייזר נחות מהאימפריה הארקנית והוא נשלח להשתלט על כוכב נידח ולא חשוב – כדור הארץ, שם הוא אמור להיהרג במהירות ולחסוך מהבוסים שלו את העבודה. למרות שהוא נחשב לנחות בקרב הזן שלו, הוא עדיין אינטליגנט בצורה בלתי רגילה בסטנדרט של כדור הארץ, יכול לפרוץ לכל מכשיר וטייס מוכשר של הספינה שלו. חוץ מזה יש לו תיק סילון, וזה החלום של כל ילד.

13. הארי ונדרשפיגל // תושב חוץ (2021-????)

הארי ונדרשפיגל הוא אמנם האדם שהחייזר גונב את גופו בקומדיית המד"ב "תושב חוץ", אבל אין שם אחר שאפשר לקרוא לו בו כי עדיין לא חשפו מה שם הגזע שלו. עם זאת מדובר בחייזר חזק ביותר, שהעיצוב שלו שואב השראה מכל תרבות החייזרים שבאה לפניו – גבוה מאוד, רזה מאוד, זרועות באמצע הגוף ועיניים שחורות וגדולות. עם זאת הוא לא מונע מעצמו חוויות אנושיות ולאט לאט גם מתחיל להתאהב באנושיות, וזה הופך אותו לחייזר שהייתם שמחים לשבת איתו על כוס קפה ולשמוע אותו מספר על עצמו.

12. הפולשים ממאדים // הפלישה ממאדים (1996)

פרודיית הבי-מוביז המד"בית של טים ברטון סיפקה לנו את אחד מגזעי החוצנים האייקונים ביותר, והם אכזריים קרי לב והם לא נראים כמו שום דבר שטים ברטון עשה מעולם. העיניים שלהם יותר בולטות משל שימי תבורי ביום רע, במקום קרקפת חלקה יש להם מוח ענקי והם כמעט בלתי מנוצחים, אלא אם כן משמיעים להם שיר מסוים של טום ג'ונס שמפוצץ להם את הראש. החייזרים של טים ברטון קיבלו מעמד פולחני עם השנים ואפילו יוצא להם עכשיו משחק מחשב שבו מנהלים ספארי של בני אדם – וזה בדיוק מה שמצופה מהם.

11. הטורף (1987)

החייזר הבא הרוויח ביושר את מקומו בגלריית החייזרים הקולנועיים הגדולים בכל הזמנים ולגמרי בצדק – זן הטורפים הם ציידים מיומנים שנוצרו בשביל להרוג. הגוף הכמעט אנושי עם הראש המפלצתי והראסטות/מחושים על ראשם זאת חזות מספיק מאיימת, אבל יש להם גם כלי נשק מבעיתים ואחד הדברים שהם אוהבים לעשות זה פשוט לשלוף את הראש עם עמוד השדרה מגוף האדם, שיטת הרג מחרידה שמקנה להם מקום של כבוד ברשימה. תכבדו.

10. איווק // מלחמת הכוכבים (1983)

ג'ורג' לוקאס, היוצר האגדי של יקום מלחמת הכוכבים, רצה ליצור שבט פרימיטיבי יחסית שחי על אנדור והשתמש בכלב שלו, מזן גריפון, כהשראה. התוצאה היא היצורים הכי חמודים שידעה הגלקסיה, אבל אל תתנו למראה החמוד לתעתע בכם: מדובר בשבט של לוחמים מיומנים שיגנו על ביתם בכל מחיר ועד לידתו של בייבי יודה – הם גם מכרו מלא מלא מרצ' לילדים.

9. התולעים // גברים בשחור (1997)

וויל סמית' וטומי לי ג'ונס הצילו את העולם מספר פעמים מאיומי חייזרים והציגו בסרטי "גברים בשחור" גלריה מרהיבה של חוצנים, אבל דווקא הידידותיים שבהם, תולעים חייזריים חובבי הקפאין ובעלי מראה חרקי – הפכו להיות חלק בלתי נפרד מסדרת הסרטים. ברגע הראשון שרואים אותם הם לא נראים כמו דמויות שנאהב ונחכה להן בכל סרט של הפרנצ'ייז, אבל אז הן פותחות את הפה והכיף הגדול מתחיל.

8. אלף (1986-1990)

אלף היה חלק גדול מהילדות של רבים מאיתנו. הוא התחיל בתור פארודיה על "אי.טי" ועם הזמן למד לעמוד בפני עצמו. הוא חוצן חביב ובלתי מזיק שמנסה להתאים את עצמו לחיי משפחת טאנר ללא הצלחה, וכמעט תמיד עלילת הסדרה סובבת סביב העובדה שהוא לא יודע לעשות דברים אנושיים בסיסיים כמו לבשל, אבל הוא תמיד יודע להגיד את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון ואיכשהו – זה הופך אותו לחביב. אז הוא אוהב לאכול חתולים, אז מה? יש לו לב טוב, ובכמה חייזרים עם לב טוב נתקלתם? בדיוק.

7. קלובר // קלוברפילד (2008)

לפני שהביא לנו את הגרסה הכי טובה של באטמן הקולנועי, מאט ריבס הציג את המפלצת הכי גדולה שראינו לפחות עד "פסיפיק רים". "קלוברפילד" היה סרט מסוג פאונד פוטג' על קבוצת חברים בניו יורק שעורכת מסיבת פרידה מחבר טוב, רגע לפני שמפלצת ענקית מופיעה עם צבא של מפלצות קטנות שמחריבות את ניו יורק. אותה מפלצת ענקית, קלובר, חסינה בפני ארטילריה כבדה ואפילו כבדה מאד ולפי יוצרי הסרט – מדובר בסך הכל בגור מפלצות. במהלך הסרט אין הרבה מידע על המפלצת, אבל המפיקים אישרו שהמקור שלה הוא מהחלל החיצון. ההופעה של החייזר הזה לא רק גרמה לגודזילה להיראות כמו סלמנדרה חמודה על הקיר, אלא השפיעה על כל סרטי המפלצות מאז.

5. סטארו הכובש // יחידת המתאבדים (2021)

לפני שהגיע לקורטו מלטז, סטארו היה סתם כוכב ים גלקטי ששט לו בנחת בחלל, עד שקבוצת אסטרונאוטים לכדה אותו והביאה אותו לכדור הארץ, שם הוא נכלא על ידי מדען עם מוח על-טבעי שביצע עליו ניסויים. הוא הגיע לגודל עצום ולבסוף, כשהצליח לצאת ממתקן הכליאה שלו, ראינו מה הוא מסוגל לעשות – להוציא מלאנתלפים כוכבי ים ולהשתלט על מוחם של בני אדם בסביבתו. אה, כן, וכמובן שיש את העניין הזה שהוא יכול למחוץ בני אדם כאילו היו מקקים. למען האמת, DC לא סיפקו לנו המון חייזרים מגניבים לאורך השנים מלבד סופרמן, אבל ההופעה של סטארו הייתה כזאת שתיזכר לעוד שנים ארוכות.

5. פול (2011)

למרות שבסרט הזה יש לא מעט פגמים – אין הרבה חייזרים כמו פול. העיצוב שלו נוטה למראה הקלאסי של החייזר המצוי בסרטי מד"ב, אבל זה חייזר עם אופי. הוא סטלן, הוא גס והוא ציני ומדובב אותו סת' רוגן, שזה כבר די מסביר הכל. העיצוב שומר על מינימליזם, בלי זרועות רזרבה או זנב או פרווה, אבל כל דבר עשוי בקפידה, החל בעיצוב העיניים והאישונים וכלה בגודל הראש ביחס לגוף. פול הוא חייזר שכיף לראות על המסך, גם אם הכתיבה לא הכי מושלמת, ואיכשהו הסרט הזה נשכח.

4. ונום (2018)

ונום הוא סימביוט מעולם אחר והנבל הכי אהוב של ספיידרמן – ודי בצדק. קודם כל, אם מסתכלים על רפרטואר הנבלים של מארוול, אין ספק שהוא זוכה במקום הראשון בפרס "הנבל הכי מפחיד". יש לו לשון ארוכה ומתפתלת, גוף שעשוי מסליים שחור ושיניים חדות לכל אורך הפה. אין ספק שהוא הרבה יותר מפחיד מחייזר סגול עם פטיש לאבני חן או אל נורדי עם קסדת קרניים. ונום לא דומה לאף חייזר אחר ביקום הקולנועי של מארוול ואם הוא היה מקבל טיפול הולם (מלבד הדיוק בעיצוב) בסדרת הסרטים של סוני, הוא כנראה היה זוכה במקום הראשון.

3. אי.טי (1982)

החייזר שרק רוצה לחזור הביתה הוא אחד החייזרים הכי מוכרים בעולם ואחד המצליחים בתולדות הקולנוע. הוא קטן, חמוד, לא מאיים ומציג אלטרנטיבה שונה לגמרי לסרטי החייזרים שבאו לפניו. בסרט הזה, ספילברג (כן, זה החייזר השני של ספילברג ברשימה. מה לעשות? הבחור עבד הרבה ואהב חייזרים) מעלה את השאלה – מה אם חייזר ינחת על כדור הארץ ויהיה ממש נחמד? הסרט הפך להצלחה מטורפת ולעד ייזכר בטופ-3 של טיטאן הקולנוע הזה. הוא יצר חייזר שלא נראה טוב במיוחד, אין לו עור חלק, אין לו עיניים גדולות, הוא לא גבוה במיוחד וגם לא מאד רזה כמקובל בסרטי מד"ב, אבל יש לו כוחות מיוחדים שכוללים ריפוי ותעופה והוא יצור תמים ומלא חמלה שנכנס לכל האנושות לתוך הלב.

2. זנומורף // הנוסע השמיני (1979)

כולנו ידענו שהוא יהיה ברשימה, אחרי הכל מדובר בחייזר הכי מפורסם בעולם. הזנומורף הוא יצור שחור בעל ראש גלילי ארוך ושיני פלדה שיורק חומצה, והוא הציב רף חדש לגמרי לאיך עושים חייזר מפחיד, בדיוק כפי ש"אי.טי" הציב רף לחייזרים החמודים. זה נראה כאילו לקחו את כל הסיוטים הכי גרועים שלנו ושילבו אותם ביחד. אין לו טכנולוגיה מטורפת, מחשבים או חרבות אור, רק כוח ברוטאלי שיכול לרסק כל יריב. איך זנומורף נולד – אתם שואלים? ובכן, אמא זנומורף מטילה ביצה, מהביצה בוקע יצור עכבישי שמחבק את פרצופו הגוף המארח ומשתיל בגופם עובר דרך הצוואר שבוקע מהחזה שלו מאוחר יותר וגדל להיות הזנומורף הבא. בקיצור – איכס. ואם אתם לא חושבים שהחייזר הזה ראוי למקום השני, נראה אתכם אמיצים ומשחקים במשחק המציאות המדומה של הפרנצ'ייז. נראה אתכם.

1. סטיץ' // לילו וסטיץ' (2002)

כרגיל, כולם רבים ודיסני שוב לוקחת את כל הקופה, אבל אין מה לעשות, סטיץ' הוא החייזר הכי טוב בכל הזמנים. הוא נוצר כניסוי במטרה להיות נשק להשמדה המונית ומוצא איכשהו את דרכו אל לילו בהוואי. הוא כאוטי לחלוטין ולא מרוסן, אבל הוא גם כל כך חמוד ויש לו את כל מה שצריך בשביל לשרוד: הוא חסין ליריות, הוא גמיש, מהיר וגם חזק ויש לו גם חתיכת אטיטיוד. סטיץ' כבש את לב הצופים בסערה והפך לאחת הדמויות האהובות של דיסני, למרות שמדובר בדמות מקורית שלא מבוססת על שום אגדה קיימת ולמרות שלא מדובר בנסיכה. דמויות כאוטיות הן תמיד מבדרות וכיפיות, אבל באמת שאין עוד חייזר אחד בגלקסיה שדומה ליצור המופרע והחמוד הזה.

• המסך
• חייזרים
• חלל
• עב"מים
• מדע בדיוני

החלל החיצון הוא אחת מהזירות האהובות על הקולנוע עוד מאז ש"מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס שיגר אליו את המין האנושי ב-1902. מאז "אודיסאה בחלל: 2001" (1968) הוא מעסיק את חזיונותיהם של גדולי הבמאים, מאז "מלחמת הכוכבים" (1977) אימצה אותו הוליווד כלוקיישן מועדף לשוברי קופות, המקום שבו גיבורי על מצילים את היקום ובני אנוש אמיצים עושים את הבלתי אפשרי ומביטים לתוך עצמם. העשור האחרון הביא איתו מאות סרטים שמתרחשים בחלל מכל ז'אנר אפשרי כמעט (טיפ לתסריטאים: רום-קום בחלל זו נישה שטרם מוצתה) ולכבוד עלייתו של הסרט השלישי והאחרון בסדרת "שומרי הגלקסיה" – הפרנצ'ייז שהביא לחלל את כל הכיף (והוויד, כנראה) של כדור הארץ – התיישבו טובי המוחות האסטרונומיים של מערכת טיים אאוט, כדי לדרג את הסרטים שמתרחשים בזמן/חלל שחלף מאז 2013. אלה התוצאות ואנחנו עומדים מאחוריהן. או לפניהן. בחלל הכל יחסי.

12.אפולו ½10: הרפתקה בעידן החלל(2022)

חרף מה שאולי חשבתם, לא מדובר בסרט המשך לצ'ארלי וחצי, אלא בסרט אנימציה מקסים על מחשבותיהם של ילדים החיים בפרברים האמריקאים בזמן "עידן החלל". זו יצירה של הבימאי ריצ'רד לינקלייטר (בין היתר, "רוק בבית הספר" ו-"התבגרות"), שבהתחלה רצה לצלם אותו כלייב אקשן, אך לבסוף בחר באנימציה ייחודית. מכיוון שהסרט היה בפיתוח משנת 2004, זה אומר שהוא עבד עליו כמעט עשרים שנה, אך לבסוף יצא שילוב מרהיב בין חלום, אירועים היסטוריים ותרגיל זיכרון שמדגים לנו באופן יפהפה איך זיכרון יכול להיות דבר מתעתע – וכל זה עם הקול של ג'ק בלאק ברקע. תענוג.(לירון רודיק)

11. האדם הראשון (2018)

סרטו השלישי של דמיאן שאזאל נופל לא פעם בין הכיסאות. אין בו את המוזיקליות של "וויפלאש" ו"לה לה לנד", גם לא ספקטקל בסדרה הגודל של "בבילון". זה סרט קטן על דמות היסטורית גדולה – ניל ארמסטרונג – והוא מוותר על רוב הקלישאות של ביוגרפיות קולנועיות לטובת סיפור רגיש ולרגעים שובר לב. שאזאל תמיד חוזר בסרטיו לשאלה אילו מחירים נדרש אדם לשלם בדרך להצלחה ולמצוינות, וכאן הוא עושה את זה קצת אחרת מבדרך כלל – לא דרך סיפור על אמנים שאפתנים, אלא בעזרת הופעה עדינה של ריאן גוסלינג כאדם שבור שמחפש גאולה אחרי מות בתו. ויש גם בונוסים בדמות פסקול יפה של ג'סטין הורוויץ וקורי סטול בתפקיד גונב הצגה.(נעמה רק)

10. אווטאר: דרכם של המים (2022)

13 שנים אחרי "אווטאר", ג'יימס קמרון שב לפלנטה של היצורים הכחולים. ליתר דיוק, פנדורה הוא ירח בצביר הכוכבים אלפא קנטאורי. כמו בפעם הראשונה, עיקר כוחו של הסרט הוא העולם הדמיוני העשיר שנבנה בדקדקנות שלא תאומן. הסרט אינו ממהר להגיע אל הקונפליקטים לחיים ולמוות, אלא מקדיש לא מעט זמן להיכרות עם פלאי העולם החדש שמעל ומתחת לפני המים. זה לא בדיוק סרט חלל, אלא סרט הטבע הכי יפה שראיתם, בתוספת סיפור לא רע על הקשר הגורדי בין כל היצורים החיים והצמחים והאדמה והמים. סיקוונס הציד של טולקונית – שבו אנחנו מזדהים עם החיה הניצודה – הוא משיאיו של הסרט, ובו קמרון מראה שהוא עדיין אחד מגדולי במאי האקשן מעולם, ושאקשן לא באמת עובד כשאנחנו לא מושקעים רגשית במה שקורה.(יעל שוב)

9. מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי (2017)

היו רבים ששנאו את "אחרוני הג'דיי", היו רבים שאהבו את "אחרוני הג'דיי", ואחרי שחלפו כמעט שש שנים מאז צאתו מותר כבר לומר שהסרט השמיני בסאגה המתברברת של "מלחמת הכוכבים" הוא אחד מהטובים שבסדרה. יש לזה סיבה אחת: לוק סקייווקר. עם כל הכבוד לגלריית הדמויות האינסופית של שבקעה ממוחו של ג'ורג' לוקאס, גיבור הטרילוגיה המקורית שפתחה בפנינו את היקום הזה הוא הדמות הקריטית ביותר בסיפור. הילד מטטואין שהפך לג'דיי צעיר ועצר את אימפריית הרשע הקיסרית מקבל כאן את האפילוג הראוי לו, והאופן שבו מארק האמיל מגלם את סקייוקר הקשיש ב"אחרוני הג'דיי" – נזיר מתבודד שאיבד אמון בעולם ופרש ממנו – מכניס לפרספקטיבה רגשית מעניינת את המאבק שהתחולל בו בין חושך לאור. הסרט עתיר התרחשויות וסצנות אקשן מרהיבות ממש, ויש גם פרינסס ליאה ומילניום פלקון והרבה קריצות למעריצים, אבל את כל זה כבר ראינו. ההבדל הוא שאת לוק סקייווקר גם הרגשנו.(ירון טן ברינק)

8. רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים (2016)

הסרט הראשון באנתולוגיית "סיפורי מלחמת הכוכבים" עוקב אחרי ג'יין ארסו, הבת של אדריכל כוכב המוות המפורסם, שיוצאת למסע בעקבות אביה, אך בסוף מסתבכת ומצטרפת לצד של המורדים. או אם נקביל את זה לעולמנו, דמיינו אם הבת של ממציא פצצת האטום שאביה נחטף על ידי הנאצים, והיא היתה יוצאת בעקבותיו. כיף, לא? מדובר למעשה בפריקוול לטרילוגיה המקורית, ועבודת בימוי נהדרת של גארת' אדווארדס מצליחה לגרום לו לא להרגיש כמו פריקוול, אלא כמו יצירה שעומדת בפני עצמה. עבודת המשחק המצוינת של פלסיטי ג'ונס בתפקיד ג'ין ארסו לגמרי שווה את הצפייה בסרט הכמעט ארוך מדי, ואם אתם צריכים סיבה נוספת לצפות – אז יש לנו גם את אלן טודיק, שמדובב דרואיד ציני נוסח הרובוט ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה. והתוצאה היא סרט איכותי, מרגש, וכזה שכל אחד יכול לצפות בו – גם אם לא ראה מעולם סרט של סטאר וורס.(לירון רודיק)

7. כוח משיכה (2013)

סרטו של אלפונסו קוארון הוא מחול של סנדרה בולוק עם המצלמה (האסטרונאוט ג'ורג' קלוני נפרד מהסרט בשלב מוקדם). היא מגלמת מדענית ואם שכולה שנשלחה למשימת מחקר במעבורת חלל. פיצוץ של לוויין רוסי גורם נזק למעבורת והיא מוצאת עצמה מרחפת לבד בחלל. כדי לשרוד עליה להגיע בכוחות עצמה לתחנת חלל סינית שנמצאת במרחק גדול משם. המבצע נראה בלתי אפשרי אך היא מגשימה אותו באופן משכנע, ובלי שהסרט יהפוך לפנטזיית מדע בדיוני. "כוח משיכה" מורט את העצבים לכל אורכו בשלבו אקשן ייחודי עם מבע קולנועי עוצר נשימה. שוט הפתיחה המהמם שאורכו 13 דקות מתפקד כמעין סרט קצר בפני עצמו, שמבסס את האווירה ואת המטאפורה המרכזית של החיים ללא כוח כבידה, והסרט כולו הוא מין מותחן שהוא יצירת אמנות.(יעל שוב)

6. תור: ראגנארוק (2017)

מרגע שהיקום הקולנועי של מארוול יצא מגבולות כדור הארץ, זה עשה להם רק טוב (הבעיה התחילה כשהם יצאו למולטיוורס, אבל על זה בפעם אחרת). ואין דוגמה טובה יותר לכך מאשר הפרנצ'ייז של תור, שסיפק לנו עד אותו הזמן שני סרטים די משעממים באווירת דרמה שייקספירית-אסגרדית עם טוויסט מודרני קליל, כריס המסוורת' יבשושי ובדיוק דמות אחת בלתי נשכחת (תודה טום הידלסטון) – אבל מרגע שנפתחו שערי שמיים, וטייקה וואיטיטי לקח את המושכות – פתאום הכל נהיה מופרע, מוגזם, צבעוני, משוחרר, ילדותי, מעניין ובעיקר כיף יותר. הסרט הזה היה כל מה שאנחנו רוצים ממארוול – שילוב בין אקשן מהמם לבידור קליל ומצחיק. חבל שהם שכחו את מאז הימים בהם הם עסקו בגלדיאטורים של החלל.(מתן שרון)

5. להציל את מארק וואטני (2015)

4. המפגש (2016)

לפני שהציג את הגרסה שלו לעולמות של "חולית" ו"בלייד ראנר", הבמאי דני וילנב הפך סיפור של טד צ'יאנג לסרט פלישה יחיד במינו, קורע לב ולא פחות מווירטואוזי. בשונה מרוב הסרטים ברשימה הזו, העלילה לא ממריאה בשום שלב לחלל, אלא הוא מגיע אליה בדמותם של חייזרים ענקיים ומשונים עם תפיסה זמן מיוחדת משלהם. גם הגיבורה היא לא דמות שתראו לעיתים קרובות בסיפורי חלל – בלשנית בשם לואיז בנקס (איימי אדאמס בהופעה שהייתה צריכה להעניק לה מועמדות לאוסקר) המגויסת כדי לנסות לתקשר עם היצורים המסתוריים, מאורע שמשנה את חייה בכל דרך אפשרית. התוצאה היא סרט שמשלב בצורה מבריקה בין המאיים, הרגשי והחידתי, ונשאר בראש ובלב של הצופה גם זמן רב אחרי הצפייה בו.(נעמה רק)

3. חולית (2021)

אחרי שעשה את הבלתי אפשרי ויצר המשך ראוי ל"בלייד ראנר", דניס ווילנב ("מפגש", "סיקאריו") מצא סוף סוף אפוס למידותיו: "חולית" האדיר של פרנק הרברט, מספרי המדע בדיוני הגדולים אי פעם, שכבר זכה לעיבוד קולנועי כושל למדי של דיוויד לינץ' וגם הכניע בעבר את אלחנדרו חודורקובסקי, שמעולם לא השלים את העיבוד שלו. עם קאסט מופרך מרוב שהוא איכותי וכיפי בו זמנית (טימותי שאלאמה, אבל גם דייב באוטיסטה וגם חביאר ברדאם? מה זה? זנדייה? ובסרט ההמשך המתקרב גם כריסטופר ווקן?), הדבר הטוב ביותר ב"חולית" הוא שחרף התקציב הענק והציפיות הגדולות, ווילנב עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: מדע בדיוני איטי ומהורהר, שלא מסתנוור מהאפקטים והצילום ולא ממהר לשים רגל על הגז לטובת אקשן. יש שמצאו את זה קצת כבד, אבל אין באמת דרך אחרת לעבד אפוס מהסוג הזה.(עמית קלינג)

2. שומרי הגלקסיה (2014)

אי שם בשנת 2014 ג'יימס גאן לקח קבוצה שולית וקטנה מהיקום הקולנועי של מארוול, ושם אותה על המסך הגדול. שומרי הגלקסיה הייתה הרפתקה מטורפת בחלל, אבל גם הדרך של היקום הקולנועי של מארוול להתרחב מעבר לכדור הארץ, במיוחד אחרי הסיום הדרמטי של "הנוקמים" מ-2012, אז ראינו לראשונה את ת'אנוס. אבל מעבר להרחבת הסיפור, שומרי הגלקסיה גם שינו את הרוח של מארוול בעזרת ההומור של גאן, ובזכות חברי הקבוצה הייחודיים, הכימיה הנהדרת בין הקאסט, אקשן חלל מטורף וגם בזכות העץ עם הכי הרבה מרצ'נדייז בהיסטוריה. תראו את שאר הרשימה, זה היה עשור די רציני בכל הנוגע לחלל. שומרי הגלקסיה הזכירו לנו שאפשר וצריך לצחוק על כמה מגוחך הז'אנר יכול להיות.(לירון רודיק)

1. בין כוכבים (2014)

כמעט עשור עבר מאז שכריסטופר נולאן פוצץ לנו את המוח ב"בין כוכבים", והסרט הזה עדיין בוהק כמו הסופרנובה הכי יפה בחלל, חפור היטב אל תוך התודעה של כל מי שצפה בו יותר מפעם אחת (ומאוד מומלץ לצפות בו יותר מפעם אחת). נולאן המבריק תפר יחדיו תסריט חצי אפוי שכתב על מסעות בחלל עם תסריט שפיתח אחיו לסטיבן ספילברג ונגנז, ויצר מהם מגנום אופוס עתידני מעורר השתאות שמתרחש על כדור הארץ הגווע ועל ספינת חלל שנשלחת דרך חור תולעת לחפש תקווה חדשה למין האנושי, ולהתחקות אחר אותות חייזריים שבקעו ממנו. זה כמובן לא מתחיל אפילו להסביר את רצף המיינדפאקים שנולאן מחולל עם הסיפור הזה, את החזון הספקטקולרי שהוא פורש על המסך ואת עוצמות הרגש (והקיטש המזכך) שהוא שופך על המסך. כי מאחורי כל המדע האקלימי האפוקליפטי והדיונים על חורים שחורים והביצוע החזותי שימיס לכם את המוח, "בין כוכבים" הוא סרט על אהבה ועל אובדן ואבל שמשגר את צופיו למסע פנימי תוך שהוא מסנוור אותם במסע חיצוני. ובחלל, כידוע, אף אחד לא יכול לשמוע אתכם בוכים.(ירון טן ברינק)

• המסך
• קולנוע
• חלל
• סרטים מומלצים
• מלחמת הכוכבים
• מארוול
• שומרי הגלקסיה
• מדע בדיוני
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 945 // אל האינסוף

איירין ופרנקלין נשואים כבר עשרות שנים. היא מורה בפנסיה, הוא אוהב לבנות דברים מעץ. הבריאות כבר לא מה שהייתה פעם – מאז שאיירין נפלה ונפצעה, פרנקלין מקדיש את עצמו לטיפול בה, אבל לו עצמו יש כאבי גב לא קלים. הנכדה שלהם רוצה שהם ייקחו עזרה או ימכרו את הבית, אבל הם עוד לא שם. לעת ערב הם אוהבים ללכת לצפות יחד בכוכבים. וכאן נכנס לתמונה הסוד הקטן שלהם – בחצר ביתם, מתחת לסככה, יש פורטל לעולם אחר, נטוש למראה. כבר 20 שנה שהם עושים טיולים קטנים אל המקום, אבל הם אף פעם לא העזו לצאת מהחדר שבו הפורטל מנחית אותם – ולצאת לחקור את הכוכב היפה והמסתורי.

"שמי לילה", הסדרה החדשה מבית אמזון פריים, לוקחת את הרעיון המסקרן הזה ומפרקת אותו לגורמים. נוסף לזוג המבוגר משתלבים בעלילה המסובכת הזו גם צעיר עם זיכרון דפוק ועבר אפל, אם ובת שיוצאות בניגוד לרצונן למשימה סודית, זוג צעיר עם תסביכים לא פתורים, אחות גריאטרית חצופה, סטודנטית שמחפשת את עצמה וארגון סתרים מוזר. לוקח קצת זמן עד שדברים מתחילים להתחבר, ועם 8 פרקים של 50 דקות הסדרה לא ממהרת לפתור עבורנו את התעלומות שלה, אבל הדרך לתשובה נהדרת. הסדרה משאירה הרבה מקום לדברים קטנים ולא חשובים לכאורה, שאולי לא מחלקים רמזים לעלילת המיסתורין אבל הם מה שגורם לנו לאהוב את הדמויות ולדאוג להן כשמשהו רע קורה.

בתוך כל הבלאגן הז'אנרי שהולך ונחשף מפרק לפרק, הייתם חושבים שזוג קשישים אמריקאים רגילים יהיו החלק המעניין פחות, אך ההפך הוא הנכון. קודם כל, כי איירין ופרנקלין הם סיסי ספייסק וג'יי.קיי סימונס, שמביאים את ה-A גיים שלהם לכל סצנה. איירין היא דמות רבת רבדים שנעה בין חוסר אונים לעוצמה שקטה. היא יודעת לקרוא אנשים היטב ומה להגיד להם כדי שיעשו מה שהיא רוצה. היא בו זמנית צינית ובוטחת, מניפולטיבית ואוהבת, לפעמים יותר מדי.

פרנקלין הוא גבר כל-אמריקאי שיותר מכל דמות אחרת של סימונס, מזכיר את האבא מ"ג'ונו". הוא איש פשוט עם מוטיבציה ברורה – הוא אוהב מאוד את אשתו ויעשה בשבילה כמעט הכל – אבל גם הפשטות הזה כתובה ומשוחקת בצורה אנושית ומורכבת יותר ממה שהיה אפשר לחשוב במבט ראשון.

גם שאר הדמויות מקבלות יחס רגיש ומעמיק וזוכות להציג צדדים שונים באישיותן, באופן שגורם לצופה לתהות על מי אפשר לסמוך ועל מי לא פעם אחר פעם. העיקר פה הוא לא מה קורה אלא איך האנשים שמרכיבים את התסבוכת הזאת מרגישים. הסדרה לא מנסה להציג אף אחד כאדם מושלם ונטול מגרעות. הדמויות מונעות על ידי מחשבות גדולות על גורל וחיפוש משמעות, אבל דווקא אותה "משמעות לחיים" גורמת להם לא פעם לפגוע ולסכן את האנשים הכי קרובים אליהן. אנשים לא סתם מחפשים משהו שיפעיל אותם, הם מונעים על ידי הרצון לחוות משהו מיוחד ודרכו להפוך בעצמם לאנשים מיוחדים, בלתי נשכחים. ולמטרה הסיזיפית הזו יש מחירים כבדים.

בניית העלילה והדמויות חכמה ומתוחכמת, אבל בכל הנוגע לכתיבת דיאלוגים עוד יש מקום לשיפור – יש בעונה הזו הרבה מאוד שיחות "מרגשות", שנוטות להיות קצת ישירות ו"מסודרות" מדי. השיחות האלה אף פעם לא מיותרות והן משרתות את העלילה, אבל הן מאוד דומות זו לזו. כשכל דמות מקבלת לעצמה סצנה דרמטית ורגשית שבה כל האמת נאמרת וכולם בוכים, בשלב מסוים זה מתחיל להרגיש מלודרמטי. דווקא בגלל הסיבה הזו כדאי לצרוך את העונה פרק-שניים ביום ולא בבינג' אחד ארוך.

הסדרה מזכירה ביותר מדרך אחת את "דברים מוזרים", הלהיט מבית נטפליקס שיחזור בסוף השבוע לעונה רביעית. שתיהן סיפורים על אנשים רגילים מאיזה חור באמריקה, שמגלים שמשהו לא רגיל מתרחש מתחת לפני השטח. שתיהן מציגות גלריה של דמויות מעניינות שמתחברות לעלילה המד"בית בכל מיני דרכים, כשבמרכז דמות שהגיעה "מהצד השני" אבל בעצמה לא לגמרי מבינה מה מתרחש. אבל "שמי לילה" חכמה הרבה יותר, מעמיקה את מערכות היחסים והלב הרגשי שלה ברמה ש"דברים" אף פעם לא באמת ניסתה. אז לפני שאתם צוללים עם אילבן והחבורה אל העונה הכנראה ארוכה מדי וללא ספק עמוסה מדי ברפרנסים לאייטיז, מיתולוגיה פנימית ומניירות, תנו צ'אנס ל"שמי לילה". היא שווה את זה.

כל הפרקים של "שמי לילה" זמינים עכשיו באמזון פריים וידאו

• המסך
• אמזון
• מדע בדיוני
• סדרות מומלצות
• מד"ב
• חלל

1. בלומפילד

סבי היה ספורטאי של הפועל תל אביב ומאז ועד היום כל המשפחה אדומה וקבועה בבלומפילד. במקרה או שלא, האזור בין שדרות ירושלים ורחוב בן צבי הסמוכים לאצטדיון, מול כיכר המזרקה, הוא ממחוזות ילדותי ובו הורי הקימו את העסק שלהם, בית מרקחת ׳מעיין חיים׳, ששירת את תושבי השכונה. הורי הם יזמים מטבעם. הם תמיד מוצאים דרכים יצירתיות ולא שגרתיות בעשיה שלהם והם מן ׳האקרים׳ בתחומם. התכונה הזאת היא השראה גדולה שמניעה אותי. בית המרקחת הישן, שמאז כבר עבר גלגולים והתפתחויות רבים, הוא אחד המקומות הראשונים שבהם למדתי מהי יצירתיות ואת הביטחון בידיעה שיש הרבה דרכים ליצור משהו ושמותר גם לטעות וגם לשבור כשיוצרים משהו חדש.

2. הסטודיו שלי בקריית המלאכה

אני מגיעה אל האמנות מרקע מעט לא שגרתי. למדתי מדעי המחשב וביולוגיה לתואר שני ועבדתי כחוקרת בינה מלאכותית בהייטק. לפני כ-13 שנים עשיתי שינוי גדול בחיי והפכתי את האמנות למרכז העיסוק שלי. באותה תקופה שכרתי סטודיו בקריית המלאכה בדרום תל אביב ומאז אני שם. הסטודיו הוא מרחב שמאפשר לי לעשות ניסויים, לתת לרעיונות לדגור, להזמין אורחים לשיתופי פעולה, והרבה פעמים פשוט להיות. בסטודיו יש כלי עבודה, חומרים ורכיבים שנאספו עם השנים ומאפשרים לי לבנות מכונות, מעגלים אלקטרונים ומבנים מכאניים ובכך לממש בחומר מחשבות ושאלות שהן לא טכנולוגיות במהותן אלא עוסקות באנושיות בעידן טכנולוגי. אני מרגישה שהכל אפשרי בסטודיו, ושלסביבה שבה הוא נמצא יש חלק לא מבוטל מהתחושה הזאת. קריית המלאכה המלוכלכת והיפהפייה עברה הרבה שינויים בעשור האחרון. היא מרכז של בעלי מלאכה וחנויות של חומרים ורכיבים המעורבבים יחד עם המון יצירה ויוצרים. היא מקום שכמעט הכל מותר בו, לטוב ולרע, והיא המקום הפיזי שהיה שער הכניסה שלי אל עולם האמנות.

3.רחוב הר ציון

המדיום שלי באמנות כולל טכנולוגיות חדשות וישנות, אלקטרוניקה, מכאניקה, תוכנה וכימיה. בצפון רחוב הר ציון בין הרחובות וולפסון ולוינסקי ישנן כמה חנויות אלקטרוניקה ותיקות שכל פרויקט שלי עובר דרכן. זהו עולם שהולך ונעלם וחלק מהחנויות האלו כבר נסגרו בשנים האחרונות. כמו בתחומים אחרים, רבים מעדיפים להזמין רכיבי אלקטרוניקה באופן ישיר מחו״ל. ויחד עם זאת, ישנם דברים שארצה למשש ולראות לפני שארכוש ולפעמים בעבודה על פרויקט צריך רכיב מסוים ללא דיחוי, כך שמבחינתי אין עדיין תחליף לחנויות האלקטרוניקה המקומיות. במיוחד אני אוהבת את החנות ׳מ. כהן אלקטרוניקה׳ ברחוב וולפסון שבה תמיד אקבל חיוך ואוכל להתלבט על רכיב כזה או אחר עם ירון ויוסי שנמצאים מעבר לדלפק.

4. בית השורשים, בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב

לפני כשנתיים יצרתי את העבודה ׳טרופיזם׳, שהוצגה עד לאחרונה בגלריה ע״ש גניה שריבר באוניברסיטת תל אביב. העבודה נעשתה בשיתוף פעולה עם הפיזיקאית יסמין מרוז ובהשראת מחקרה על התנהגויות ותהליכי למידה וזיכרון של צמחים. במיצב ׳טרופיזם׳ שדה של 24 גבעולים רובוטיים גדולים הנעים באיטיות בתגובה לאור המשתנה בגלריה. במהלך העבודה המשותפת הכירה לי יסמין את בית השורשים הנהדר שנמצא בגן הבוטני הסמוך לאוניברסיטה. על גג הבית ישנו מראה מוכר של עצים ושיחים. אולם, כשנכנסים מבעד לדלתות הכפולות של הבקתה הנחבאת בקצה הגן, נחשפים למרחב שבדרך כלל נסתר מהעין – אל שורשי הצמחים. מדי כמה שניות מרוססים מים אל חלל הביתן החשוך והקריר לרווית השורשים (והמבקרים) ואיתם ריחות וקולות שמזמינים את המבקרת להתבוננות מדיטטיבית.

5.חניון בית הדר והרכבת העות'מנית

ברחוב הרכבת, שמפריד בין מרכז ודרום העיר, נמצא חניון בית הדר, שנבנה על חורבות מסילת הרכבת העות'מנית. כיום, חלק מעמודי הברזל בגדר המקיפה את החניון עשויים מהמסילות ההיסטוריות, אולם בעבר הרכבת היתה פאר הטכנולוגיה, שאפשרה מסעות למחוזות רחוקים. אני אוהבת לחשוב על כך שלפני כ-150 שנה ניתן היה לעלות כאן על רכבת ותוך כיממה להגיע אל איסטנבול.

ליאת סגל היא אמנית ניו מדיה ישראלית. בשישי שוגרה הטיסה המסחרית הראשונה אל תחנת החלל הבינלאומית, AX-1, על ידי חברת SpaceX. על גבי הטיסה ההיסטורית גם העבודה החדשה שלה, ׳אובייקט בלתי אפשרי׳, שנוצרה בשיתוף פעולה נוסף עם הפיזיקאית יסמין מרוז. זהו פסל שנפחו עשוי ממים נוזליים, שאינם מקבלים את צורתם מכלי קיבול כלשהו, וככזה הוא לא יכול להתקיים על פני כדור הארץ אלא רק בהעדר כבידה, בחלל החיצון. לפי סגל, מעבורת החלל, ממש כמו אותה רכבת עות׳מנית, לא נושאת רק משאות ואנשים. עבורי, היא כלי לחלומות ופוטנציאל למה שיכול עוד להיות

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• קריית המלאכה
• חלל
• בית הדר
• אוניברסיטת תל אביב
• אמנות ישראלית

• Facebook
• Twitter
• Email

טום קרוז ואילון מאסק מתכננים לצלם סרט בחלל. המשפט הזה קצת מוזר, בואו ננסה ככה: השחקן המטורלל והיזם שרוצה ליישב את מאדים הולכים לצלם סרט בחלל. על פי הפרסום בדדליין, השניים כבר נמצאים במגעים עם נאסא, בפרויקט שאם יתממש יהפוך לסרט העלילתי הראשון אי פעם שצולם בחלל.

שיתוף הפעולה בין השניים מתבקש: מאסק הוא מייסד חברת SpaceX המפעילה שירותי שיגור לחלל ומפתחת חלליות מטען וחלליות מאוישות. וקרוז, ובכן, הוא קרוז.

בשלב זה אף אולפן עוד לא מעורב בפרויקט, שנמצא בחיתוליו. קרוז ידוע בהתעקשותו לבצע את כל הפעלולים בסרטיו, כולל להיתלות ממסוק ולקפוץ בין בניינים, ואם יצליח להרים את הסרט החללי הוא ייכנס לדפי ההיסטוריה של הוליווד. מצד שני, טעות אחת קטנה שם למעלה והוא פשוט יהיה היסטוריה. הכניסו כאן משחק מילים עם "משימה בלתי אפשרית".

• המסך
• קולנוע
• חלל
• סרטים
• טום קרוז