עד לפני כמה חודשים התהדר שוק לוינסקי בסניף רחב ונוצץ של גלידריית גולדה. השוק, שעד כה היה חף מרשתות, לא לגמרי זרם עם רשת הגלידות הפופולרית, ויושבי השוק לא בדיוק עמדו בתור משתרך לגלידה. באוגוסט האחרון דיווחנו לכם על פתיחתו של ג'אנקי בורגר, שנפתח בחציו האחד של סניף הגולדה, שצומצם לבנתיים, אך עם תחילת המלחמה הסניף נסגר באופן סופי, ובעוד הרשת יצאה מהשוק, אל השוק הגיע במקומה בית קפה שכונתי – נו, פלורנטין זה פלורנטין – בשם קפה אלחנן.

>>למרות הכל: 6 מסעדות ישראליות השתחלו לדירוג 50בסט היוקרתי

אלחנן על שום מה? יותר על שם מי – אלחנן לוינסקי כמובן, שכולנו יכולים לשקר שידענו עוד לפני שזה הוא שמו הפרטי. החבר'ה שעומדים מאחורי בית הקפה החדש – אסף קוסטיקה ונטע ארד – החליטו להזכיר לכם את שמו הפרטי של חובב ציון שהפך לשוק, והתמקמו על חורבות גולדה, בהתחלה עם גלידה בוטיק בתוצרת ביתית, ולאחר מכן – כשנטע הצטרפה למשימה – בהחלטה להפוך את המקום לבית קפה. הגלידה, בינתיים, תישאר מאחור (למעט גלידה אמריקאית, אבל מיד נגיע לשם).השניים שיפצו את המקום למשעי, הביאו ריהוט וינטג' חמים משוק הפשפשים, ושאפו ליצור בית קפה שכונתי בו הקפה במרכז, ולצידו מאפים פריכים ומפתים, עוגיות, עוגות, דברי מתיקה וגם כריכים טריים.

קוסטיקה וארד הסתובבו ברחבי העיר וליקטו בפינצטה מאפים, כריכים ודברי מתיקה –על המאפים והכריכים אחראית, למשל, המאפייה הגרמנית צייט פור ברוט (כן, זה אומר שעכשיו אפשר לאכול שנקה גם בלוינסקי), עם כריכים ברמת פחמימה מרשימה, כמו פלוט אבוקדו וגבינת עיזים, כריך טבעוני וכריך טונה. במתוקים יש, כאמור, את עוגת השמרים המפורסמת הידועה כשנקה, כמו גם עוגת גזר, שטרויזל תפוחים ומאפה הל כרוך. חוץ מזה, תמצאו באלחנן עוגיות ודברי מתיקה נוספים, דוגמת עוגיית גרנולה ממכרת, עוגיית קפה, פקאן ושוקולד לבן, ועוגיית שוקולד צ'יפס קלאסית, וכן בראוניז שוקולד או בלונדי ריבה טבעוני שקשה להפסיק לאכול. וגם מתוקים ללא גלוטן דוגמת ריבוע פררו רושה, ולמתנגדי הקפה ישנם מיץ תפוזים וקמבוצ'ה, שהפכה להיות מוצר צריכה בסיסי בכל בית קפה שמכבד את עצמו.

כשיתחמם, הודות למכונת הגלידה האמריקאית שנותרה במקום, תוכלו ללקק גלידת סופט סרב מאצ'ה, שוקו-וניל ועוד הפתעות. בערב, יוגשו בירות ישראליות ויין מקומי, ויהיו נשנושים שמקורם בשוק לוינסקי – זיתים ממעדניית חיים רפאל הסמוכה, לחם, חמאה ועוד מטעמים מהשוק.

ארד, בעצמה תושבת השכונה, מספרת כי הם רצו ליצור מקום שבאמת יענה על צרכי השכונה, הקהל ואווירת השוק. כששאלה בסטורי את חבריה, מה הכי חסר להם בבית קפה, והעוקבים ענו כמעט פה אחד – שקעים. על כן הוסיפה מספר בלתי מבוטל של שקעים במהלך השיפוץ, ובאלחנן מזמינים אתכם גם לשבת עם מחשב תוך כדי לגימת קפה נינוחה, ולנסות לכתוב תסריט או מה שאתם לא עושים שם. נשמע מושלם.
לוינסקי 45, שעות הרצה: יום א-ה: 8:00-00:00, יום ו׳: 8:00-17:00. יום שבת: 16:30-000

• אוכלים שותים
• לוינסקי
• בתי קפה
• חדשות האוכל

לא מספיק אנשים מכירים את צ'נטרו, הסוד הקטן של שוק לוינסקי – מסעדה קטנה בשלהי השוק שעד לפני זמן מה היתה מעדנייה איטלקית שהכינה רק כריכים, ומאז הספיקה להשתדרגלאחת מהארוחות הכי משתלמות בעיר, לפי מבקר האוכל שלנו. אבל אנחנו כאן בכלל פונים לעצלנים שלא רוצים לצאת לארוחה, משתלמת או לא, אלא רק רוצים להזמין הביתה משהו טעים. אז למזלנו, הם שמרו על הכריכים המטורפים שלהם עבור כל העצלנים.

הכריכים של צ'נטרו הם מקרה נדיר של חומרי גלם איכותיים במיוחד, במחיר סביר לגמרי. כל הכריכים עולים 52 ש"ח (למעט הטבעוני), הלחם הוא משהו בין פניני לפוקאצ'ה פריכה, הממרחים מוכנים במקום והמילויים – גבינות, נקניקים, חזה עוף, רוסטביף ועוד – הם ברמת המעדניות הכי טובות. אלון ליסי, האבא של צ'נטרו, בהחלט יצא כאן כריכים פשוט נהדרים.

• מה מזמינים היום
• אוכלים שותים
• סנדוויצ'ים
• כריך
• אוכל איטלקי
• לוינסקי

תוך כדי שגרת החירום – מונח מכובס למלחמה איומה – המשק חוזר לעצמו, ואיתו המסעדות. המיני־מסעדה המוערכת "הקטן" בשוק לווינסקי נפתחה אמש (שלישי), לסרוויס ערב ראשון מאז פרוץ המצב. הבעלים, שף עידו קבלן, מכניס לטאבון תפוחי אדמה ואינו מצליח להסתיר את התרגשותו. "בכלל לא פרסמתי שאנחנו פותחים", הוא מתייחס לערב טרום פתיחה שהתקיים שלשום. "תכננו להתרכז בהכנות ופתאום התחילו להגיע עוד ועוד אנשים. היינו רק אורי (בקוויס, הסו שף – ש.ב.ד.) ואני. אני מילצרתי והוא בישל. היה כיף כי זה היה ניתוק למוח".

השאיפה לניתוק במוח מלווה את קבלן מאז השבעה באוקטובר. כמי שפעיל בסצנת מסיבות הטראנס, רבים מחבריו נהרגו בפסטיבל נובה. בשבת השחורה הוא היה בבית עם בן זוגו כאשר הטלפון צלצל. על הקו חבר שבאותו רגע ספג מטח יריות מהחמאס. "הוא אמר שעוד לא מספרים בחדשות, אבל יש המון הרוגים. ואני יושב ומגז'דר את החיים שלי בלי לדעת אפילו על מי החברים שנמצאים שם". ממדי האסון האישי התבררו מאוחר יותר: שאפיק (יונתן ריכטר) חברו הטוב של קבלן ("היינו במלא פסטיבלים ובמידברן כל שנה, דופקים בזנ"טים ורצים כמו משוגעים") והתאומים מיכאל ואושר וקנין, ממפיקי המסיבה, נרצחו. חבריו אליה כהן ואלקנה בוחבוט נמצאים בשבי בעזה.

לאחר 48 שעות שאותן הוא מגדיר שוק טוטאלי, קבלן התאפס על עצמו וחיפש מה לעשות. למרות הגדרתו כפוסט טראומטי, הוא שקל בכל זאת להתנדב למילואים. "בצוק איתן הייתי שריונר. תקופה לא הכי כיפית, איבדנו הרבה חברים מהצוות", הוא מתנסח באיפוק. "רציתי מאוד להתגייס אבל הפסיכולוג שלי אמר שזה רק יחמיר את המצב. במקום להתגייס נרתמתי לבשל". הוא התקשר לשותפיו, אורי לוין דאנג'לי וגיל צוברי בעלי "הסאלוף ובניו", שפתחו את המטבח לחמ"ל אד הוק.

"הוצאנו כל מה שאפשר בלי לחשוב על כסף והתחלנו לבשל. הנחתי את הטלפון בצד כדי לא לשמוע חדשות, שמתי מוזיקה והתחלנו לעבוד". בימים הראשונים סיפק המטבח אוכל לחיילים על בסיס קשרים אישיים, ובהמשך התאחד עם חמ"ל האחים. קבלן היה מגיע לחמ"ל ומבשל עד כלות הכוחות מבלי לדעת מי האנשים שיקבלו את המשלוח. "גם לא היה לי אכפת, העיקר לנתק את המוח. כשלא היו שיחות טלפון 'בוא, יש לוויה', לרוב הצלחתי להתנתק ולעשות משהו טוב עבור עצמי ועבור אחרים. אני אבכה על מי שמת אבל אמשיך להתאמץ עבור מי שחי".

הפעילות בחמ"ל האחים נמשכה כשלושה שבועות. במקביל לעשייה במטבח פרסם קבלן פוסט לגיוס כספים ששמשו לרכישת כלי חד"פ ולשיפוץ בתים בכפר עזה, והתרים את החברים משוק לוינסקי – תבליני חבשוש ("תרמו בטירוף"), פיצוחי קליפורניה ועוד. "הלכתי לאורך הרחוב מיליון פעם כדי להביא סחורה, רק לא לשבת במקום. חוץ משיחות לחמ"ל האחים לא נגעתי בטלפון". על השותפים מהסאלוף יש לו רק מילים חמות. "הם תמיד נרתמים לעזרה בכל המובנים. עד עכשיו אני מקבל טלפונים מחברים בעזה 'קיבלנו אפטר לארבע שעות, אתה יכול לארגן לנו משהו?'. צריך 50 מנות לגדוד יהלום? אין בעיה, מכינים. עד היום יש משפחות משדרות ואשקלון שמגיעות כל שישי לקחת אוכל הביתה".

בנקודה בזמן שבה הפסיק חמ"ל האחים את פעילותו, החל השעון של "הקטן" לתקתק. בעוד רוב הצוות בחל"ת ("איך שחוזרים לשגרה אני מחזיר את כולם"), החליט קבלן לפתוח בשעות הצהריים עם תפריט קטן, ובו כריכי חלקי פנים, "אוכל מנחם שמגיע מאצלי בבית". עדות להצלחת הפופ אפ נמסרת בזמן אמת – שני עוברי אורח נעצרים ושואלים אם יש עדיין סנדוויצ'ים. "אין לי כוונה כזו. אני לא יכול לעבוד משמרות כפולות כל יום", הוא צוחק. "אני מעדיף את הערב, יותר נהנה ממנו. סנדוויץ' הוא מבחינתי אב המזון ויכול להיות הביס המושלם, אבל אני מעדיף צלחות".

איך מתפעלים מסעדה בסערת הרגשות?
"זה מה שעזר לי, ניתק אותי. היו המון טלפונים ללוויות ואזכרות ועניתי שאני נמצא בעבודה כי צריך לבשל. אני מעדיף את זה מאשר להיות במקום עצוב. גם ככה זה לא מוסיף לי לפוסט טראומה. האזעקות גמרו לי את החיים. באזעקה הראשונה שהייתה כאן המקום היה מלא. באותו רגע סגרתי את הדלת וברחתי הביתה. באזעקה הבאה נכנסנו לבניין ליד ועשינו צ'ייסרים להורדת הפאניקה".

קיבלת פיצויים?
"האזרחים נרתמו למען המדינה, אבל המדינה לא נרתמה למען האזרחים", הוא אומר בחיוך מריר. "מכיוון שהמקום נפתח בשנה שעברה ויולי-ספטמבר היו חודשים חלשים, אני זכאי ל-2,500 ש"ח פיצוי בערך. אבל אנחנו שורדים תודה לאל. צמצמנו צוות, אני שוטף כלים, מלצר וטבח ועושה הכול כדי לחסוך כספים ולהמשיך הלאה. אני לא זקוק לרחמים ולא זקוק לעזרה".

הפתיחה המחודשת בימי מלחמה וטרום חורף מחדדת את הערכים שקבלן עובד לפיהם – הוא מחויב כעת לגמרי לתוצרת מקומית עונתית ואורגנית, קונה ירקות ופירות מ"מלוא הטנא", משק משפחתי בכרמי יוסף, ואת הדגים מדייגים בנמל יפו. "לא הרבה יודעים, אבל חלק ניכר מהדגים במסעדות מגיע מעזה. עכשיו אין את זה, לשמחתי באיזשהו מקום, כי חיי המדף של דגים כאלה קצרים בגלל אחסון בתנאים לא טובים. שלשום הייתה סופה, ואין שרימפס אז הוצאתי אותם מהתפריט, ופלמידות השגתי ממישהו שיצא לדוג עם רובה".

השאיפה למיקסום המקומיות מתורגמת גם ליציאה לסיורי שטח: בימי ראשון כשהמסעדה סגורה קבלן ובקוויס יוצאים להכיר חקלאים ויצרנים ארטיזנליים. השבוע הם שתלו אפונה והשתתפו במסיק זיתים. בין לבין הם יוצאים ללקט צמחי בר ופטריות, אהבה ישנה של קבלן שתשתקף בתפריט החורף. "השנה הזו הולכת להיות פורייה בפטריות. ברגע שהגשם מתחיל מאוחר יחסית, יש המון פטריות", הוא מסביר, ומוסיף שבגלל החיפוש אחר חומרי גלם עונתיים הוא מחובר לתחזית. "אנשים מתחילים להבין את השפעת מזג האוויר על האוכל שלנו".

מה השתנה בקטן החדש?
"אני הולך להיות יותר פיין שמעקר ומדויק. הרבה יותר. למשל מפות לבנות שפרשנו אתמול בפעם הראשונה והן עשו אווירה נהדרת. בהתחלה חששתי מאוד כי מה הקשר בין מפות לבנות לשוק, אבל אני שואף לגבוה מאוד".

יש מקום למסעדנות כזו כיום?
"חד משמעית כן. זו תהיה הבריחה. בשנתיים האחרונות היינו בפוסט קורונה. לאנשים אין שקל על התחת אבל עדיין יש להם כסף לבזבז על אוכל. כשיצאתי בפעם הראשונה מהבית במלחמה הלכתי לאכול במסעדה, אייבי של האחים. ישבנו שם אורי ואני תוך כדי אזעקות. זו הייתה חוויה מטלטלת אבל היינו נטו שם, בלי לצלם את המנות אפילו".

קבלן אומר שההתעסקות בהקמה המחודשת היא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לו לאחרונה. אורחים שמילאו את השולחנות בערב הפתיחה גרמו לו להתרגשות עד בכי. "ההגדרה הכי טובה לתפריט היא 'אמוציונלי'. אנשים באו למטבח ואמרו שהאוכל טעים, מיוחד ושונה ולשם אני שואף", הוא נועץ סכין בתפוחי האדמה, שמאוחר יותר יהפכו לניוקי ממולא חמאת מיסו כוסמת ברוטב חמאת לימון וזעתר. "אני רוצה להוציא מאנשים רגשות. בסוף כולם מחפשים פשטות ויצירתיות – אוכל מדויק מחומרי גלם טובים מאוד, שרק היום אנחנו מתחילים להבין את חשיבותם".

על תכניות לעתיד מוקדם עדיין לדבר כי הקטן עדיין לומד ללכת. עם זאת, תכנית שהחלה להירקם לפני המלחמה להקמת עסק חדש נותרה בעינה. "לפני שהתחיל הגיהינום הזה תכננתי לפתוח חנות אינטרנטית למיסו לצרכנים פרטיים ולמסעדות, כמו שיש ביפן. למכור בה מיסו שאני מכין מכל הקטניות שיש בארץ, 300-400 סוגים". לשאלה אם יש היתכנות לעסק נישתי בתקופת חוסר יציבות משיב קבלן ש"לאנשים שאוהבים לבשל זה יהיה כמו לונה פארק. אני רוצה להנגיש מיסו לקהל הפרטי ולשפים שרוצים להתנסות ולעבוד איתו. נחכה קצת שהקטן יתייצב ונתקדם".

מצאת את הסנטר שלך?
"אני חושב שאני בסנטר חדש", הוא מסגיר חיוך קטן. "הייתי בסנטר במשך שנה בגלל המסעדה, הספקתי לשכוח הכול ולהיכנס לטראומה ולעוד גיהינום, ועכשיו אני יוצא לסנטר חדש ומתחיל שוב לייצב את עצמי. החברים שלי נרצחו כשיצאו לרקוד בשם השלום והאהבה. אם אני אמות, אני אשמח שימשיכו לרקוד. זה המוטו, להיות אופטימי ולהמשיך הלאה".

אתה רואה את עצמך חוזר למסיבות ולפסטיבלים?
"לגמרי כן. ייקח קצת זמן אבל אי אפשר לעצור את החיים. בשבוע שעבר נסעתי לעין הים לטקס הנצחה לחברים שנרצחו. חבר אמר 'תבוא, תהיה אווירה ומוזיקה'. הלכתי והרגשתי שזה מחזיר אותי 20 צעדים אחורה, לראות חברים ששרדו ולשמוע את הסיפורים שלהם. למזלי למחרת יצאתי ליער ללקט פטריות".
לוינסקי 46, שני-חמישי 18:00-01:00, שישי 09:00-16:00

• אוכלים שותים
• הקטן בלוינסקי
• לוינסקי
• שוק לוינסקי
• טראומה
• תל אביב נלחמת

>> רותם וולק היא אמנית ומנחת קורס בתוכנית אולימפוס הפועלת בבית ליבלינג, שם ייערך בסופ"ש הקרוב האירוע "הר אתרים" ובו יוצגו עבודות פרפורמנס ואמנות שנוצרו בחודשים האחרונים סביב כיכר אתרים במסגרת תכניות הלימוד "הר ואתרים".הכניסה ללא עלות אך מותנית בהרשמה מראש.כל הפרטים ממש כאן.

1. כיכר אתרים

נולדתי וגדלתי בבית סמוך לכיכר אתרים והדרך לחוף הים בילדותי עברה דרכה תמיד. בגלל הוריי התל אביבים חובבי הים היינו שם כמעט כל יום. בשנים האחרונות הכיכר מרתקת אותי כחלק מהסקרנות והיצירה הסייט-ספסיפיק שלי סביב מרחבים ציבוריים ועירוניים, וגם כחלק מהשיח הציבורי הסוער סביב מה יעלה בגורלה. למרות ההזנחה הרבה לאורך השנים, אני עדיין רואה בה הרבה יופי ומרגישה שהיא קצת כמו לוויתן לבן וגדול שנתקע על החוף ומרגיש שלא מבינים אותו. השנה החלטתי לקחת את המשיכה שלי לכיכר ולשתף בה אחרים – במסגרת קורס שהנחיתי כחלק מתוכנית אולימפוס בבית ליבלינג. במשך 3 חודשים שהינו, התבוננו, חקרנו וצללנו לשכבות הפיזיות, ההיסטוריות, האדריכליות והפוליטיות שמרכיבות את הכיכר העצומה והמשונה הזאת ולבסוף יצרו המשתתפים גם תגובות אמנותיות מהן תוכלו להנות בסופש הקרוב בכיכר במסגרת אירוע "הר אתרים".

2. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום שאני פועלת ויוצרת בו כבר לא מעט שנים ולמדתי בו המון על האופן שבו חינוך, אמנות ועיר מתחברים יחד בדרכים שמעניינות אותי במיוחד. זכיתי להיות חלק מ"בית הספר של העיר" – הצוות הפדגוגי הרב תחומי של המרכז, עוד לפני השיפוץ, כשהבניין עצמו עוד היה רעיון מופשט. היום הוא אחד המבנים הכי מיוחדים בעיר בעיניי, מרכז תרבות ציבורי שעדיין נראה ומרגיש כמו בניין מגורים. גם היום כשאני נכנסת אליו אני מרגישה קצת בחו"ל. יש בו קצת מהכל – תערוכות, הרצאות, רזידנסי, סדנאות וקורסים שבאמת אי אפשר למצוא בשום מקום אחר וכמובן קפה לב – איפה שכל מי שיודע.ת מה טוב יושב.ת לעבוד. בשבילי יותר מהכל, בית ליבלינג הוא מעבדה שמאפשרת לנסות ולבדוק רעיונות וניסויים שנוגעים במרחב, התבוננות ופרפורמנס ולהכיר א.נשים שחושבים כמוני. בסופ"ש הקרוב בוגרי קורס "הר" יציגו לקהל הרחב עבודות פרפורמנס שיצרו במהלך הקורס ברחבי הבניין במסגרת אירוע "הר אתרים".אידלסון 29

3. שדרות ח"ן

סבא וסבתא שלי ז"ל גרו בשדרות ח"ן כמעט כל חייהם ואבא שלי גדל שם ועד היום מתגורר לא רחוק, כך שיצא לי לבלות די הרבה באזור וכל הסביבה הזו לצד גן יעקב, ביתן הלנה רובינשטיין והבימה ספוגה בזכרונות ילדות רבים. כמעט כל יום יוצא לי לעבור בה עם האופניים ואני תמיד עדיין מציצה בחלון של הדירה לשעבר של הסבים, לראות אם יש אור. קצת אחרי שחזרתי מלימודי תואר שני בלונדון, יצרתי בשדרות ח"ן גירסה מקומית לעבודה שהתחלתי לפתח בלימודים יחד עם חברות-יוצרות: Look Down at Your Hands – סיור אוזניות שמזמין את המשתתפים.ות לחוות את השדרה מ-4 נקודות מבט שונות של 4 דמויות בדיוניות המבוססות על מחקר של הקהילה המקומית. מעבר להומאז' המשפחתי, בדיעבד הייתה זו יצירה מכוננת עבורי, כזו שביססה את העיסוק שלי במרחב ציבורי ובסיורי סאונד אינטימיים באוזניות שהם חלק עיקרי מהעשייה האמנותית שלי מאז.

4. שכונת פלורנטין/לוינסקי

כששואלים אני אומרת שאני גרה בפלורנטין, אבל בתכלס אני משתייכת לאזור לוינסקי השווה יותר, זה שמצדו המזרחי של "עבר הירדן" – הרצל. זה הסיבוב השני שלי בשכונה, הראשון היה לפני למעלה מעשור, עוד לפני המדרחוב וההייפ, אבל מאז ועד היום האזור הזה הוא הכי הבית שלי בעיר ואני אוהבת בו את הכל, כולל הג׳יפה והמזגנים המטפטפים. מבחינה קולינרית יש פה מיקס משוגע בין אוכל גורמה, מסעדות פועלים ומעדניות ותיקות (צר המדור מכדי להכיל אבל אציין בקטנה את פיצה לילה בדגש על המאפיה, פסטה לוינסקי, סלימי, מעדניית יום טוב, הבר של הדלידה, ועוד ועוד). זה הכי קרוב לכפר מבחינתי בתל אביב, וכנראה הכי קרוב לכפר שאני אגור בו. למרות שכל הזמן מאיימים שתכף השכונה תשתנה לגמרי, האופי הידידותי והמיוחד שלה עדיין כאן ומקווה שישאר כך. בינתיים, יש בה עדיין תמיד הפתעות מהסוג האורבני הלא צפוי, גם אם ההזוי לעיתים. דווקא בתקופת האמצע שבה לא גרתי בשכונה, יצרתי בה עבודת סיור-פרפורמנס שנקראה באופן אירוני משהו "[חסר] בית", בה ניסיתי לחקור דרך תאטרון בובות וחפצים את החיים ברחוב. כנראה שזה היה איתות פנימי לזה שאני צריכה לחזור הביתה מהגלות במרכז העיר.

5. צעצועי צפניה

אחד היתרונות העצומים של לגור בסמוך לרחוב מטלון וכפר גלעדי הוא החנויות הכל כך ספציפיות שיש כאן, שבהן ניתן למצוא הכל ובאמת הכל. כשרק הגעתי לשכונה התאהבתי בחנויות הקטנות שמוכרות לפי נושאים כמו פעם – חנות רק למברשות, רק לאריזות, רק לגרביים וכו', בהן המוכרים והמוכרות הם לרוב גם בעלי החנות שמכירים אותך אישית. בתור אומנית שתמיד צריכה פרופס לא שגרתיים, זו פשוט מתנה שאני יכולה לרדת למטה ולמצוא כפפה סגולה מנצנצת ממש כמו שאני יכולה למצוא חלב בסופר. ממלכת השטויות האהובות עליי היא ללא ספק צעצועי צפניה. אני תמיד אמצא שם את מבוקשי בין אם זה שקית חיות פלסטיק מיניאטוריות בתפזורת או פסל אוסקר מזויף (דוגמאות אמיתיות, אגב, של דברים שחיפשתי וגם רכשתי עבור פרויקטים שונים). המוכרים שכבר מכירים אותי אף פעם לא ישאלו שאלות.מטלון 20

• העיר שלי
• כיכר אתרים
• בית ליבלינג
• שדרות ח"ן
• פלורנטין
• לוינסקי

1. עלמא בית לתרבות עברית

בשנה האחרונה הצטרפתי לתכנית העמיתים של עלמא. בתוך הכאוס של המקום בו אנחנו חיים, עלמא, המנוהל על ידי רות קלדרון ונריה שפירא שאחראית על תכנית העמיתים, עושות מקום חדש וקדוש עבורי בעיר. זה מקום בו מתקיימת למידה אינסופית, בו נשאלות שאלות עם תשובות שהן שאלה בפני עצמן. כל זה מתנהל בבניין יפהפה לשימור.שד"ל 6

2. הבית

מקום ממנו אני יוצאת ואליו חוזרת. הוא הלב של חיי. בדירת גג בלב שוק לוינסקי, מוקפים בפרחים והרבה אור, אני חולקת את חיי עם השף עופר ששון שמבשל לנו ארוחות ערב טעימות ומשמחות, יחד עם חברתנו החתולה בידית.

3. לופו

בסמטה נסתרת בשכונה יש מעדניית דגים מלוחים. היא הכי טובה בעיר, קיימת מאז 1955 ומנוהלת על ידי אב ובן מאירי פנים. בימי שישי יש גם קיגל אסלי, מומלץ!
מרחביה 6

4. פרחי אלנבי

בין תחנות אוטובוס ארעיות ומדרכות עקלקלות, ישנה חנות פרחים משפחתית ותיקה, עם מבחר של פרחים ועציצים. אבי ובתו מנהלים את המקום בהומור וצבעוניות משמחת.אלנבי 119

חנות אמנות וקמעות

זאת חנות שהיא תערוכת אמנות. בעל הבית הוא אברהם בר אוריין, יוצר עבודות מדהימות מחומרים שונים, כל אובייקט מכיל בתוכו סיפור שלם. הוא עשה גם ארט לסרטים של ימין מסיקה.לוינסקי 67

>> "חור תולעת", תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה שלרותידהפריס(ומרהיבה, אם יורשה לנו להוסיף) נפתחה לא מזמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות ותנעל ב-30 ביולי 2023.כל הפרטים על התערוכה כאן. תמונה של מיצב מתוך התערוכה כאן:

• העיר שלי
• אמנים
• אמנות
• תערוכות
• לוינסקי
• שוק לוינסקי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 943 // מה ישראלי בעיניך?