יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל הוא הזדמנות טובה להצדיע גם למצוינות ישראלית. לאנשים שבאו מתוך מדינת ישראל, והפכו לשם דבר – גם בתוך המדינה, אבל גם מחוצה לה. פנים רבות יש להצלחה הישראלית, ואנחנו נתייחס לפן אחד שלה – הוליווד. לכבוד החג, נערוך כאן הצדעה ל-17 שחקנים שעושים חיל במקום שבו הדברים קורים. שמופיעים בסדרות, שכיכבו בסרטים, שהפכו לכוכבים בינלאומיים. לפתח קריירה של ממש בחו"ל זה אולי הדבר הקשה ביותר ששחקן ישראלי יכול לעשות, משימה כמעט בלתי אפשרית. והנה. הם עשו את זה.

>> שגרירים של הצלחת: השפים הישראלים שהכי מצליחים בחו"ל

עודד פהר

שם שמוכר בעיקר לעכברי קולנוע טראשי מהניינטיז, אבל אדם שהצליח לככב בלא מעט סרטים. פהר, יליד תל אביב, החל את דרכו בסרט "המומיה" עם ברנדן פרייז'ר ושרד גם את גרסת ההמשך, ולאחר מכן שיחק גם בקומדיה "הג'יגולו מת מצחוק" (בתור הג'יגלו האמיתי), הופיע בסדרה "מכושפות"), אפילו התארח בסדרה המצוירת "אבא אמריקאי" של סת' מקפרל ולאחרונה אפילו כיכב ב"סטאר טראק: דיסקברי" המוערכת. קריירה יציבה של הרבה שנים זה דבר ראוי לכבוד.

אודליה הלוי

סיפור הצלחה די מדהים שקצת עבר מתחת לרדאר: הלוי נולדה בראש העין ועברה ללוס אנג'ל כשהיתה בת 19. היא שיחקה בסדרות כמו "NCIS" ו"למה נשים רוצחות", אבל הפריצה שלה קרתה בשנים האחרונות – כשהיא כבר שלוש שנים מככבת בסדרה הפופולרית "חוק וסדר" בתור עוזרת התובע סמנת'ה מארון, אחד התפקידים הראשיים, כולל קועלילה ישראלי שנתנו לה פוסט 7.10.שאפו.

היאם עבאס

הצלחה מדהימה שהתחילה מנצרת והגיעה עד לאחת הסדרות המוערכות בהיסטוריה. עבאס נולדה בישראל ב-1960 והשתתפה בלא מעט סרטים ישראליים – ביניהם "גן עדן עכשיו", "הכלה הסורית" ו"עץ לימון" – וגם השתתפה (כמו לא מעט אנשים ברשימה הזאת) בסרט "מינכן" של סטיבן ספילברג. אבל כנראה שהמקום שממנו אתם הכי מכירים אותה הוא מהסדרה "יורשים", שם היא גילמה את מרשה, זוגתו הנוכחית והמלחיצה של לוגאן רוי הגדול.

איילת זורר

בישראל זורר היא שם דבר אמיתי – מהפריצה שלה ב"עניין של זמן" (לא הפעם האחרונה שהסדרה תוזכר ברשימה הזאת), "פלורנטין", "חדר מלחמה", "בטיפול" ואפילו "שטיסל". אבל גם בהוליווד היא הצליחה להטביע חותם – היא לוהקה ל"מינכן" של הבמאי סטיבן שפילברג, אבל נשארה שם אחר כך ושיחקה לצידו של טום הנקס בסרט "מלאכים ושדים", וגם הפכה לאימו הביולוגית של סופרמן ב"איש הפלדה". גם בקריפטון יש יצוג ישראלי.

אלונה טל

ילדי דור שנות ה-2000 יזכרו לנצח את טל בתור אחת מצוות הסדרה הקומית "הפיג'מות", בעוד שחנונים אפילו יותר גדולים יזכרו אותה כמי ששרה את הפזמון של "הפינאלי". אבל אחרי הפאזה הזאת בחייה של אלונה טל היא הפכה לשחקנית בסדרות בעיקר בינוניות בארה"ב, אבל גם היה לה תפקיד בסדרה המצוינת "ורוניקה מארס", שם היא שיחקה לצידה של הכוכבת קריסטן בל. בשנים האחרונות כיכבה בעיקר בסדרת הפעולה "אריות ים", וממשיכה לתחזק קריירה פעילה.

תומר קאפון

בועז מ"פאודה", דניאל מ"תאג"ד", אסי בן טובים מ"בקרוב אצלי" (כן, זה התפקיד שקנה אותי. תתמודדו) – לקהל הישראלי קאפון מוכר היטב בשנים האחרונות, אבל התפקיד הכי משמעותי שלו הוא ללא ספר בתור פרנצ'י ב"דה בויז", או בעברית "הבנים" – אחת מסדרות גיבורי העל המבריקות על המסך. הפרו-פלסטינאים אולי כועסים, אבל בכל פעם שקפון משקר לאיזה כתב אמריקאי שהוא הולך לדבר צרפתית, ואז פונה למצלמה ומדבר עברית, אנחנו מתאהבים בו יותר מדסי. נו, אמרתי – סליחה.

מארק איווניר

הבטחנו "עניין של זמן", וקיימנו. המורה דורון הפך לרבות השנים לצביקה גרנות מ"להיות איתה" של אסי עזר – אבל כשהוא לא מככב בפוסט-טלנובלות ישראליות, איווניר הוא שחקן מאוד מוערך שהשתתף בלא מעט סרטים מצליחים – מ"רשימת שינדלר" ועד "מר וגברת סמית'", וגם בטלוויזיה עשה חיל בסדרות כמו "24", "ווקר" ו-"CSI מיאמי" ותפקיד כפול מבריק ב"בארי" שהזכיר לנו איזה זיקית הוא יכול להיות.

ליאור רז

ישראלי שהפך לשם דבר, לא רק על המסך, אלא גם מאחוריו. יחד עם אבי יששכרוף רז עמד מאחורי "פאודה", להיט ישראלי שהפך במהרה גם להצלחה בינלאומית דרך נטפליקס והפך את רז עצמו לכוכב. מאז הוא הופיע גם ב"מבצע פינאלה", סרט שיצא על לכידתו של אדולף אייכמן, ואפילו שיחק ב"גלדיאטור 2". האבטיפוס של הגבר הישראלי המודרני, ופרצוף שכנראה מפחיד את כל מי שנגדנו.

עפרה חזה ז"ל

לכאורה היא היתה אמורה להיות במצעד מקביל של מוזיקאים ומוזיקאיות שעשו את זה בחו"ל, אבל לחזה גם היה חתיכת רגע קולנועי – ב-1998 היא נבחרה לאחד התפקידים הראשיים בסרט הענק "נסיך מצרים", סרט אנימציה על סיפור יציאת מצרים התנ"כי. חזה גילמה את יוכבד, אמו של משה רבנו, לצד רייף פיינס, ואל קילמר המנוח, סנדרה בולוק, ג'ף גולדבלום, פטריק סטיוארט, הלן מירן ואפילו סטיב מרטין ומרטין שורט האדירים. רק תעשו טובה, בלי רימייק ב-AI.

אורי פפר

בארץ פפר מוכר בתור שחקן וותיק ובן זוגה של יעל גולדמן (ולא פעם בתור הקול מאחורי רד אורבך, אבל זו טעות נפוצה – זה בן דודו ארי פפר). בחו"ל פפר רושם לעצמו רקורד בכלל לא רע; בין היתר, יש לו הופעות ב"אל תתעסק עם הזוהן" של אדם סנדלר, ב"מלחמת העולם Z" לצידו של בראד פיט ואפילו ב"הסרבן", סרט שביים מל גיבסון (בימים האלה שהוא קם בבוקר וסבבה לו עם יהודים). לאחרונה גילם את יהויקים הקדוש בסרט התנ"כי המדובר "מרים".

סלים דאו

עוד דוגמא למישהו שהצליח לפרוץ בתפקיד אחד גדול מהחיים. דאו הוא שחקן וותיק בישראל – מ"אוונטי פופולו", דרך "גמר גביע", "תמונות יפואיות" וגם את בתפקיד אבו אמג'ד ב"עבודה ערבית" של סייד קשוע. אבל דאו, שחקן נפלא, התעלה לגדולה שהגיעה עד האי הבריטי ועד הסדרה הגדולה "הכתר", שם גילם את מוחמד אל-פאייד, אביו של המיליונר דודי אל-פאייד, שהיה בן זוגה של הנסיכה דיאנה המנוחה. תפקיד מדהים שעשה כבוד.

אלון אבוטבול

בן 59, נולד בקריית אתא, ושחקן מאוד מוערך בזכות עצמו בישראל. מהפריצה ב"שתי אצבעות מצידון", ועד שורה של תפקידים גדולים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל ("בופור", "נודל", "אמאל'ה", "שבתות וחגים" – רשימה חלקית מאוד). אבל אבוטבול רשם לא מעט תפקידים גם מחוץ לישראל, הבולט ביותר היה דמותו של הפיזיקאי הרוסי, ד"ר לאוניד פאבל, בסרט "עלייתו של האביר האפל". הוא היה על הבמות בלונדון בהפקה של "ביקור התזמורת", ואפילו גילם את הדמות של העבריין היהודי מאיר לנסקי בסרט על חייו. קריירה מדהימה.

יוסף סוויד

בארץ סוויד הוא שם דבר, ברמה שאין טעם כדאי להכביר במילים. אבל גם בחו"ל הוא עשה חיל – היה לו תפקיד (משני אמנם) ב"משחקי הכס" הנערצת, וגם היה שותף לסדרה "המורדת" של שירה האס (שממש תכף תגיע, אל תדאגו). בשנים האחרונות הוא מככב בהפקה גרמנית לנטפליקס, "המתים של בלום", בתפקיד ראשי.

שירה האס

סיפור סינדרלה שאין כמוהו: האס פרצה ב"שטיסל" ממש לא מזמן, בתור הילדה הצעירה רוחמי. אבל מאז? היא שיחקה ב"פוקסטרוט", במיני סדרה הגרמנית "המורדת" (שהיתה להיט לא קטן בנטפליקס), בסרט "אשתו של שומר גן החיות", ולשיא היא הגיעה כשקיבלה תפקיד בסרט "קפטן אמריקה: עולם חדש נולד" של מארוול, שם היא גילמה את סברה. אז נכון, התפקיד קוצץ והאלמנטים הישראלים רודדו עד יאוש, אבל זו רק ההתחלה שלה – היא עוד תירה סברסים על ספיידרמן. זה מה שקורה במארוול, נכון?

נטלי פורטמן

בתכל'ס? מדובר בכוכבת ההוליוודית הכי גדולה ברשימה הזו. מה יש להגיד על פורטמן שלא נאמר? מהפריצה שלה כילדה בסרט "לאון" היא רק המריאה והמריאה: הופעה בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", תפיקד ג'קי קנדי בסרט "ג'קי", פרס אוסקר על השחקנית הכי טובה ב"ברבור שחור" – מה חסר? אולי קצת יותר גאווה ישראלית ממנה, אבל אנחנו לא מודדים.

גל גדות

הכי ישראלית, הכי מוכרת, הכי קרינג' אבל למי אכפת. מלכת היופי לשעבר היתה על מסלול (ראיתם מה עשיתי שם?) ברור לקריירה של דוגמנות, אבל מהר מאוד היא הפכה לכוכבת הוליוודית של ממש – זה התחיל ב"מהיר ועצבני" לצד וין דיזל, שהקפיץ אותה לתפקיד "וונדר וומן", מה שהפך אותה לשחקנית וכוכבת לגיטימית, גם אם לא מצטיינת. היא אפילו התארחה ב"משפחת סימפסון" לעזאזל, מה עוד אתם רוצים? לעזאזל המתקטננים, היא משלנו ולא ניתן אותה.

חיים טופול ז"ל

כי בסופו של דבר טופול הוא כנראה השם הגדול ביותר שצמח בתרבות העברית. יליד 1936 בתל אביב, טופול ביקר בכל התחנות של הבידור הישראלי – כולל להקת הנח"ל ו"בצל ירוק" – ופרץ לקולנוע הראשוני של המדינה ב-"סלאח שבתי". אבל הסיפור האמיתי קורה ב-1967, אז טופול הופך לכוכב של המחזמר "כנר על הגג". ההצגה הופכת להצלחה בינלאומית היסטרית בברודווי ו-ווסט אנד, וב-1971 יוצא ממנו סרט שהופך את טופול למועמד לאוסקר, בתור השחקן הטוב ביותר. בסוף הוא לקח "רק" שני פרסי גלובוס הזהב כשחקן, הישג שלא הגיעו אליו לפניו או אחריו. במשך עשרות שנים טופול היה בעולם שם נרדף ל"ישראל" – לצד המצליח, האמנותי והכובש (את הלב, לא ערבים) של המדינה הקטנה במזרח התיכון. הוא כבר היה חתן פרס ישראל, אבל בכל זאת – זו העת לקבל גם כבוד קטן גם מאיתנו.

• המסך
• ישראלים בחו"ל
• משחק
• קולנוע
• הוליווד
• גל גדות
• ליאור אשכנזי

אנחנו כבר רוויים מאוד מפסטיבלים שמסתערים בחודש הקרוב מכל הכיוונים, אבל הנה פסטיבל מיוחד באמת ששווה בדיקה: הפסטיבל השנתי לאמנות פורצת גבולות של מרכז נא לגעת חוזר בתחילת החודש הבא (3.12, יום שלישי, שהוא גם היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות), בשורת הופעות ופעילויות בהשתתפות אמנים ויוצרים עיוורים, חירשים וכבדי ראייה ושמיעה, לצד שלל אירועי נושא שיזמינו את הקהל להיכנס לנעליהם בחוויה רב חושית ולהציץ לעולמם, באמצעות מגוון זוויות מקוריות ובהשתתפות בכירי האמנים והיוצרים הישראלים.

>>

בין ההיילייטס המרכזיים בפסטיבל: מופע חושך חד-פעמי של אלון עדר, אירוע ספרותי-מוזיקלי יארח את פרופ' חיים באר, ליאור אשכנזי, קרני פוסטל דניאל סלומון וקרן טננבאום, מופע הבר האינטראקטיבי בעלטה "שיחות עם הברמן" עם דביר בנדק וחברים, ובערב הפתיחה תוצג בכורה רשמית למופע החדש של תיאטרון נא לגעת הפועל במרכז, "משהו חסר", קומדיית טעויות בהשתתפות שחקנים-יוצרים עם מוגבלויות ראייה ושמיעה – שבעלילתו מנסים להעלות מחזה משלהם לרומיאו ויוליה שמשתבש. לצדם ייערכו בפסטיבל, המתקיים בחסות בנק הפועלים, עוד מגוון מופעים, אירועי במה, ירידי אמנים וסדנאות בהשתתפותם של יוצרים עם מוגבלויות ראייה ושמיעה, כולל יצירה ישראלית-גרמנית שתיחשף לראשונה כתוצר מרזידנסי בינלאומי של תיאטרון נא לגעת.

מסעדת "בלקאאוט" שפועלת במרכז כבר שנים מציעה – למי שטרם הכיר – התנסות בלתי שגרתית בחווית אכילה רב חושית בעלטה מוחלטת, ותעמיד בפני באי הפסטיבל שני מסלולי ארוחות יעודיים (ארוחה קלאסית וארוחה פרימיום). צוות המלצרים, כולם עיוורים ולקויי ראייה, מובילים ביד בוטחת את הסועדים פנימה ומגישים עבורם מבחר מנות שהוזמנו מראש (או בהפתעה, כדי שהסועדים ינסים לגלות את זהותן בחשיכה), מתוך תפריט מגוון שיצר השף משה חג'ג' שמתכתב עם יפו וסביבת הנמל. באותו מקום ממש יבשל גם אורי ירמיאס מ"אורי בורי" כשף מתארח ארוחת פופ-אפ מיוחדת עם מנות הפתעה.

מרכז נא לגעת בנמל יפו הוא מרכז יצירה שובר מוסכמות וייחודי מסוגו לשילוב אנשים עם מוגבלויות שמיעה וראייה בעולמות התרבות ובמה מאז הקמתו ב-2002. "תכנית הפסטיבל מהדהדת את החזון הבימתי החשוב של המרכז והתיאטרון שלנו, ככלי לקידום תרבות ואמנות יוצרת בקרב אנשים עם מוגבלויות חושיות ולמטרת היכרות נרחבת עם עולמם", אמר מנכ"ל המרכז אורן יצחקי. "היעד הוא הנחלת דיאלוג שוויוני המוביל לשינוי חברתי, מתוך אמונה ברוח האדם וביכולתו לשנות ולגעת. המרכז פועל בתחום האמנות המשלבת, אשר לא רק מעסיקה ומקדמת אמנים עם מוגבלות – אלא גם חושפת את הקהל באקט פלורליסטי למצבים חברתיים וקולות שרובנו לא מכירים".
>> פסטיבל נא לגעת, 7.12-3.12, רציף העליה השניה, נמל יפו.פרטים, תוכניה מלאה וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• פסטיבל
• מרכז נא לגעת
• ליאור אשכנזי
• אלון עדר
• אורי בורי

אחד הז'אנרים שעברו את האבולוציה הכי מעניינת, שהוא לא במקרה גם ז'אנר שזוכה באופן היסטורי בהכי הרבה פרסים, הוא ז'אנר סרטי השואה. אם נתנתק לרגע מנקודת המבט הקבועה של הישראלים על סרטי שואה, ונביט עליהם בתור ז'אנר, ניתן לראות את ההתפתחות המוזרה והמפתיעה שלו. במהלך שנות הארבעים, נושא השואה הוצג בעיקר דרך הפילטר של סרטי תעמולה ("רכבת לילה למינכן" או "הדיקטטור הגדול" הנהדר של צ'פלין), אך ככל שהזמן עבר, והעולם נחשף למימדי הזוועה, כך נושא השואה נטען בחשיבות עצמית, והתחיל לעבוד בלזעזע את הצופה, גם אםלא דווקא מדובר בזעזוע שנובע ממראות גרפיים, אלא בעיקר מזעזוע רגשי.

>>עיריית תל אביב-יפו, למה (וכמה) את מרפדת את הכיסים של הגזען הזה?

תחושת החשיבות (המוצדקת) שצברו הסרטים מהז'אנר הזה קיבלו נקודת מפנה מפתיעה עם "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו, שהפך את ההיסטוריה על פיה וסיים עם תמונת הניצחון שכולם רצו לראות – היטלר נשרף בקולנוע, מחורר מקליעים. הכי גרפי שיכול להיות. שינוי ההיסטוריה שטרנטינו הרשה לעצמו להשתכשך בו התחבר לעידן התקומה של ז'אנר השואה, שאיפשר לעוד יצירות לדבר על הנושא מזוויות מעניינות לא פחות – למשל "ג'וג'ו ראביט" של טאיקה וואיטיטי, שמצליח לעשות סרט שואה כפי שאף אחד לא עשה, תוך כיבוד הנושא. כעת גם הסדרה החדשה של הולו, "היינו בני המזל", מנסה לספק נקודת מבט מסקרנת על השואה, וזאת באמצעות עיסוק באנושי. ולמרות שהיא לא מושלמת, היא נקודה חשובה בתולדות יצירות השואה.

הסדרה מספרת את סיפורה של משפחה יהודית בפולין, לפני ואחרי הפלישה הנאצית. היא מבוססת על הרומן של ג'ורג'יה האנטר, שמבוסס על חיי משפחתה באותה התקופה. וזו משפחה די ממוצעת בסך הכל – יש את אב המשפחה, סול קורץ, בעלי החנות "קורץ בוטיק" (ובגילומו של אחד, אולי אתם מכירים, ליאור אשכנזי). לצד הילדים יאקוב, אדי, גנק, מילה והלינה, ובני ובנות זוגם, מדובר במשפחה לא קטנה, שמתפזרת בכל רחבי העולם בעקבות הפלישה הנאצית לפולין. לכל אח יש את הסיפור שלו, אבל הגיבורה הברורה היא הלינה קורץ, אותה מגלמת ג'ואי קינג. כליהוק ראשי, מדובר בהברקה. זהו ככל הנראה התפקיד הכי גדול שניתן לקינג, וכשהטקסט שלה לא נופל לקלישאות דרמטיות היא מצליחה ממש להחזיק את הסדרה בעצמה, ולהיות הדמות הכי מעניינת. וזה למרות שאנחנו יודעים שהיא תשרוד, כי הסדרה מתחילה מהסוף. הפעולה הזו לבדה מעבירה כבר את המסר שיחלחל בהמשך – סיפורי זוועות הם לא העיקר כאן.

כאמור, הדגש בסדרה הזו מצוי על האנושי. לא תמצאו כאן – לפחות בשלושת הפרקים הראשונים שזמינים לצפייה – מראות קשוחים במיוחד. כשמישהו נורה או כשאצבע נכרתת, המצלמה תזוז באלגנטיות ותיתן לצופה להשלים את התמונה לבד. זאת טקטיקה מוכרת (רק תשאלו את טרנטינו ו"כלבי האשמורת"), אבל כשהיא מתרחשת בקונטקסט הזה, היא מזיזה הצידה את צילומי הזוועות שאנחנו רגילים אליהם ומפנה מקום לאנושי, לאישי ולאינטימי – הלינה יכולה לנהל רומן עם חבר של המשפחה, סיפורו המורכב רגשית של גנק (הנרי לויד יוז), האח הבכור, מקבל מקום כקו עלילה משני, והמסע הבינלאומי של אדי קורץ (לוגאן לרמן) אפילו מציג מקום שטרם ראינו עליו יצירות בתקופת מלחמת העולם השנייה: קזבלנקה (כלומר, חוץ מקזבלנקה). לכל בן משפחה יש את הסיפור שלו, וגם אם אפשר להתבלבל בין כל הדמויות שמופיעות – כולל מיכאל אלוני שלקח לי רגע או שניים לזהות אותו – השלד העלילתי של הסדרה בנוי היטב, ומאפשר כמעט לכל צופה למצוא את הקורץ שאיתו הוא יכול להזדהות. עצם העובדה שמתעסקים בתקופה הזאת בנושאים האנושיים ביותר, כמו אהבה או הקמת משפחה, מצביע על מאפיין נוסף שנדחק הצידה – אובדן האנושיות.

העיסוק הזה, באזרח הגרמני שהופך ללא אנושי במעשיו או ביהודי שמופשט על ידי הנאצים מאנושיותו, כמעט תמיד נוכח בסרטי שואה, אך דווקא בגלל שכאן זה לא במרכז הבמה, אנחנו נפטרים מהשאלה שכבר ידענו עליה את התשובות הרבות ("מה לא היה אנושי?"), ומתחילים לשאול את השאלה המתבקשת – בתקופה כזאת אפלה, שמלאה במעשי זוועות איומים – מה כן היה אנושי? המשפחה היא נקודת האור המרכזית בסיפור, וגודל המשפחה בהחלט מאפשר לנו לראות את כל מהלך החיים – לידה, התאהבות, הקמת משפחה והנהגתה. זה סיפור הרבה יותר אישי מכל מה שאני מכיר, ולמרות שהסדרה היא עדיין לא יצירת מופת טלוויזיונית, היא מציבה עצמה כנקודה חשובה בז'אנר השואה בתרבות העולמית.

קשה לבקר סדרת טלוויזיה על השואה. האינסטינקט המיידי הוא לפרגן, על מנת שכמה שיותר אנשים בעולם ייחשפו למה שקרה לנו. ולמרות זאת חייבים להודות ש"היינו בני המזל" היא לא סדרה מושלמת. הדיאלוגים לפעמים נופלים לקלישאות והדרמה מרגישה לא כנה, המבטאים קצת קשים לעיכול כשכולם מדברים אנגלית, ובכל פעם שליאור אשכנזי (או כל אחד אחר) מברך זה לא נשמע כמו עברית במבטא זר, אלא פשוט מלמול חסר משמעות (בחייאת, חצי קאסט מישראל, לא יכולתם להיעזר בהם?). ועם כל הפגמים האלה, היא עדיין סדרת טלוויזיה חשובה. לא בזכות האיכות שלה, אלא בגלל שהיא חוקרת נושא שלא נגעו בו יותר מדי מאז "החיים יפים" (1997), בזווית חדשה ומעניינת שגורמת לצופה להרגיש שהוא הרוויח משהו מהצפייה. מעבר לזה, המיני סדרה הזו היא הזמנה לחקור צדדים נוספים בתקופה ההיא, צדדים שלא ראינו, הסיפורים על יהדות מרוקו או סיפורים מהגבול הרוסי. רק תשרדו את המלמולים הלא ברורים של ליאור אשכנזי, ואתם תהיו בסדר.
"היינו בני המזל", עכשיו בדיסני+

• המסך
• סדרות
• שואה
• ליאור אשכנזי
• הולו

אם נמאס לכם מכל הטראש והבינוניות בטלוויזיה, ועם כל החיבה להתבוססות בבינג'ים של שבורים – לפעמים זה נמאס, אז הלילה יש לנו ממתק מתוק-מריר איכותי במיוחד בשבילכם. "היינו בני המזל" הוא רומן סוחף שכתבה ג'ורגיה האנטר וראה אור ב-2017, המבוסס על סיפורה המרגש של משפחתה וספציפית של סבא שלה, ועוסק באופן שבו המשפחה התפרקה ונקרעה בזמן מלחמת העולם השנייה וכיצד הצליחו חלק מבני המשפחה כנגד כל הסיכויים להתאחד אחריה. החל מהיום זו גם סדרת דגל של Hulu ששמה עין על פרסי האמי.

>> תקופה היסטורית: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו

במרכז העלילה משפחת קורץ, משפחה יהודיה ועשירה מהעיר ראדום שבפולין, שמסתדרת לא רע עם גלי האנטישמיות בזכות עושרה וקשריה, אך קורסת כמו יהדות פולין כולה עם פלישת גרמניה הנאצית למדינה. חמישה אחים במשפחה, וגם אבא ואמא, והמלחמה מפזרת אותם לכל עבר כשחלקם מצליחים להימלט לארצות הברית, חלקם מגיעים למחנות ריכוז וחלקם בורחים ממסתור למסתור ברחבי אירופה, ומנסים כל העת למצוא אלה את אלה בזמן המלחמה ואחריה.

מעבר לעובדה שמדובר בדרמה היסטורית מתוקתקת עם הפקה יפהפיה ברמה הגבוהה ביותר, "היינו בני המזל" היא סדרה שנוגעת בשואה באופן חכם ומרגש, דרך סיפורה של משפחה אחת שמנסה לשרוד ורק רוצה לשוב ולהיות ביחד. יהיה מעניין לראות כיצד יתקבל הסיפור הקטן והאנושי הזה על רדיפתם של יהודי אירופה באקלים הנוכחי של ארצות הברית. לפחות בינתיים, הביקורות מצוינות ואחרי יום אחד באוויר וכמה הקרנות מוקדמות הסדרה שומרת על ציון 100 אחוז נדיר באתר Rotten Tomatoes.

אבל הסיפור המרגש באמת כאן הוא הקאסט, כשלצד לוגאן לרמן וג'ואי קינג (מהלוהטים שבכישרונות היהודים החדשים בהוליווד) בתפקיד האח והאחות המרכזיים בעלילה, מככבים גם כמה מהטובים שבשחקני ישראל, ובראשם ליאור אשכנזי בתפקיד אב המשפחה, הדס ירון ועמית רהב בתפקיד אחי המשנה, וגם מיכאל אלוני, מורן רוזנבלט ועדו סמואל בתפקידים משמעותיים. שלושה פרקים ראשונים כבר באוויר, ואחרי שראינו את הראשון – אנחנו מפנים את הערב לבינג' איכותי של דמעות עלינו ועל כל ישראל.
>> "היינו בני המזל", עונה אחת, 8 פרקים, עכשיו בדיסני+

• המסך
• סדרות מומלצות
• דיסני+
• Hulu
• ליאור אשכנזי

איכשהו הסיפור הזה חלף מתחת לרדאר של רוב עיתונות התרבות בארץ, כולל את הרדאר שלנו (הוא בשיפוצים כמו כל תל אביב): לפני כשבועיים הושלמו הליהוקים להפקת הדגל של Hulu, מיני סדרה המבוססת על הספר "We Were The Lucky Ones" של ג'ורג'יה האנטר שמתאר את קורות משפחתה בשואה, ולמרות שכבר היה פורסם בסוף אוקטובר שליאור אשכנזי לוהק לתפקיד אב המשפחה, ההכרזה על הקאסט הסופי חשפה שלל שמות של שחקנים ישראלים בתפקידים מרכזיים לצד קאסט בינלאומי נוצץ למדי.

מיכאל אלוני, שכיכב לאחרונה בחו"ל בגרסה של חגי לוי ל"תמונות מחיי נישואין" ב-HBO והפך לפנים מוכרות בזירה הבינלאומית גם בזכות ההצלחה הנטפליקסית של "שטיסל", יגלם את בעלה של אחת מבנותיו של אשכנזי, ואותה תגלם לא אחרת מהדס ירון, שהייתה אשתו גם ב"שטיסל"; מורן רוזנבלט, שכיכבה לצדו של אשכנזי ב"פגע וברח" הנטפליקסית של ליאור רז, תגלם כאן את אשתו של בנו הבכור של אשכנזי; ועמית רהב, ששיחק בכישרון עצום את בעלה הנטוש של שירה האס בלהיט הנטפליקסי "המורדת", ישחק בתפקיד בנו הצעיר של אשכנזי. על כל זה אנחנו מרשים לכם לומר "וואו", יש הצדקה.

את הסדרה יביים תומאס קייל, בעלה של מישל וויליאמס ובמאי הבית של לין-מנואל מירנדה, שתחום התמחותו הוא בכלל מיוזיקלס וזו תהיה סדרת הדרמה הראשונה שהוא מביים. והקאסט כולל שלל שחקנים מוכרים פלוס כמו ג'ואי קינג (שגם מפיקה), רובין וייגרט ("ילדי האנרכיה", "דדווד"), סאם וולף, לוגאן לרמן, הנרי לויד-יוז ואווה פיילר ("הכתר"), רובם יהודים אגב. סיפורה של משפחת קורץ משתרע על פני שש וחמש יבשות ומתאר את סיפור הישרדותה של המשפחה בזמן מלחמת העולם השנייה. Hulu סימנה את הסדרה כאחת מהפקות הדגל שלה לשנה הקרובה, אך טרם פרסמה תאריך שידור מיועד.

• המסך
• Hulu
• ליאור אשכנזי
• מיכאל אלוני
• מורן רוזנבלט
• ישראלים בחו"ל