אם נגיד בכנות, אנחנו כתל אביביות מתקשות להרגיש חלק מתופעת עגלות הקפה. למעט איזה אחת וחצי בפארקים, אין בעיר עגלות קפה שבאמת שוות את הטיול במיוחד, וברוך הקפאין יש לנו מספיק בתי קפה בעיר להשקות את כל תושבי הארץ וכמה ירדנים אם נרצה. אבל גם אנחנו מודות שיש קסם לא ברור בלצאת מהעיר לעבר עגלת קפה, לשנות את הנוף האורבני בפינות ירוקות (פחות או יותר) או בערים קרובות.יש לא מעט עגלות קפה במרחק חצי שעה פלוס מינוס מהעיר – ומצאנו את 12 הטובות ביותר לטיול בוקר, שלוק מעורר ואולי גם ארוחת בוקר שלמה, כי בפעם האחרונה שבדקנו חלק מעגלות הקפה הפכו לאימפריות קטנות במבני קבע עם איזו עגלה סמלית בצד. בואו נצא לדרך.

>> המעורר הרשמי של העיר: 40 בתי הקפה הכי טובים בתל אביב
>> קשר לא מחייב: 34 מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי טובות בתל אביב

Vany | רמת גן

על פארק קונביץ שמעתם? גם אנחנו לא, אבל יש לו מיקום אסטרטגי בשכונת קריניצי החדשה בקרבת קרית אונו, כפר אז"ר ובית החולים שיבא (שלא נצטרך). פיסת הטבע הירוקה הזאת שבמרכזה בריכת נוי חמודה היא הבית של Vany – מהמילה van – עגלת קפה חמודה שהקימו שני תושבי גבעתיים לטובת הורים וילדים מהסביבה (לעיר שלהם הם גם דאגו והקימו בגן רבקה עגלת קפה תואמת, חמודה לא פחות). יש כאן שפע מקומות ישיבה, שקעי חשמל, שירותים קרובים ומרחב מוגן, ועץ גדול שמצל מלמעלה על הקפה, שלא יתקרר או יתחמם.
אוכלים ושותים:קציצות ירק בחלה, בייגל סלט ביצים, סלטים, פיצות (גם לל"ג), טוסטים, עוגות ומאפים מתוקים, קפה לסוגיו, שייקים ומיצים.
עוד משהו:מחצלות ומשחקי קופסה זמינים בעיקרון לילדים, אבל אף אחד לא יכעס אם תבקשו.
Vany פארק קונביץ,ראשון-חמישי ושבת 21:00-8:00, שישי 18:00-8:00

קפה החברים של עמית | אור יהודה

מיזם עגלת הקפה שהוקם על ידי חבריו ובני משפחתו של עמית פרידמן ז״ל, שנפל במהלך מלחמת חרבות ברזל. הפרויקט מופעל בהתנדבות, כאשר תושבי שכונת נווה סביון אופים עוגות ביתיות, עוגיות, כדורי שוקולד, ומוגש במקום קפה משובח, שוקו וקולה זירו (שעמית אהב), בעוד ההכנסות מוקדשות להנצחתו של עמית.
אוכלים ושותים:כדורי שוקולד, מלבי, יוגורטים, כריכים קטנים, מתוקים נוספים וקפה הפוך
עוד משהו:"תהיו פרידמן, פשוט תחייכו" מתנוסס הכיתובבעמוד האינסטגרם(שגם מלמד על עמית), וזה מסר שאנחנו עומדים מאחוריו.
רחוב הדקל 11, פינת חיים בר לב, אור יהודה. יום ו'10:00-13:00

GANA סקוור | גבעתיים

בשכונת בורוכוב עוד אפשר למצוא שרידי נוסטלגיה שמזכירים את הפרדסים והמטעים שהיו כאן פעם, לפני שהאזור כולו הפך למפלצת נדל"ן יוקרתית. בכיכר שמובילה מרחוב ערבי נחל החפור אל מרומי אחת הגבעות שגבעתיים (בטוח שיש פה רק שתיים?) התמקמם סניפון של GANA, רשת עגלות קפה מקומית חמודה. הטראק ניצב ברחבה קטנה, שמצליחה לשדר חיק טבע עירוני ככל שאפשר. יש כאן צל, אווירה חמודה ושקט יחסי, ואם מסירים מדי פעם את האוזניות אפשר לשמוע ציפורים.
אוכלים ושותים:טוסט וסלט, עוגיות ומאפים, כריך חביתה וג'חנון עם רסק עגבניות, קפה ומיצים.
עוד משהו:מדי פעם מארחת העגלה אירועים קהילתיים כמו מכירת בגדי יד שנייה. שווה לעקוב באינסטוש.
בורוכוב 28, ראשון-חמישי 20:00-7:00, שישי 17:00-7:00, שבת 20:00-9:00

קפה ביער | ראש העין

ביער ראש העין בין העצים והגבעות ניצבת עגלת קפה נעימה ופסטורלית שמציעה כריכים טריים שמכינים במקום לצד מאפים, פרוסות עוגה, אסאי, פודינג צ׳יה ואף ג׳חנון חמים וטעים. שטח הישיבה מתפרס לתוך היער ויזכיר לכם אווירת פיקניקים מהילדות, רק עם ג'חנון כי בכל זאת זה היער של ראש העין. אם תתפסו את השש-בש ופינת הישיבה הנמוכה, ספק אם תרצו לקום.
מה אוכלים ושותים:ג׳חנון ואמריקנו
עוד משהו:מדי פעם יש גם הקרנות של משחקי כדורגל ועוד, בלב יער, שהולכים מצוין עם ברז הבירה.
יער ראש העין, א'-ש' 7:00-21:00

דשא גן | כפר יונה

כפר יונה כבר מזמן דומה יותר לעיר קטנה, אבל את החיבור לאדמה ולטבע אפשר עדיין לזהות בקצוות. עגלת הקפה היפה שהקים מור סרוסי, איש של צמחייה ותבונת כפיים, בולטת בריהוט בעבודה עצמית ובמשתלה חמודה. מומלץ לתפוס מקום על הנדנדה מתחת לצילייה ולתת לאווירה הכפרית לחלחל פנימה.
אוכלים ושותים:קרואסון סלמון וביצת עין, כריכים, סלטים, בורקס בולגרי עם ביצה, טחינה וסלט, משקאות חמים וקרים וקוקטיילים. הכל כשר למהדרין, למקרה שהפרט הזה חשוב לכם.
עוד משהו:לפני שנכנסים לאוטו שווה להציץ באינסטהולחפש מבצעים שווים, למשל פרחים עונתיים בשקל.
העצמאות 30, כפר יונה, א'-ה' 18:30-8:30, ו' 16:30-8:30

אלפרד עגלת קפה | תל מונד

עגלה קפה קולינרית במיוחד שנפתחה בתחילת המלחמה בתל מונד, שקרויה על שם אלפרד מונד, זה מהתל. בין עצים, המדשאות ובלב פארק היערות תמצאו קפה משובח, כריכים נפלאים שמכינים במקום, סלטים, קישים, מאפים לרוב ומפעם לפעם גם פופ-אפ של פסטה, פיצה וערבי יינות, והכל מידיו של השף קונדיטור יהודה שוקרון.
אוכלים ושותים:כריך בייגל, קיש גבינותובירה לקינוח (אל תדאגו, יש מלא מתוקים, זה של שף קונדיטור).
עוד משהו:הוא ממקום ליד גינות משחקים לילדים, מדשאות, מגרשי ספורט ומסלולי רכיבה, אז יש הרבה איך להוריד את האוכל.
אלפרד עגלת קפה בוויז,א'-ה', 07:30-12:30 ו-17:30-21:30. ו' 07:30-12:30.

פרנצ'י | אזור

מי ידע שיש באזור עוד מקום לאוכל חוץ מעזרא ובניו? ובניגוד אליו, פרנצ'י הוא גם מקום נעים לשבת בו. ממוקם על גבעה בלב אזור, ובסמוך לשרידי צריח של מבצר צלבני שכולל נוף לעבר תל אביב מדרום (היי פארק אריאל שרון), עגלת הקפה היפה הזו התייצבה בין הצמחייה ומתהדרת בתואר המצוין "עגלת קפה ויין", מה שאומר שאולי תצליחו להגיע לאזור (זה באמת קרוב לת"א), אבל לא בטוח שתמצאו את דרככם החוצה ממנה. שטויות, עזרא ובניו 8 דקות הליכה מכאן.
אוכלים ושותים:סלטים קיציים, קרואסונים נאים, פיצות חמות מהתנור, סינבון ומגוון יינות.
מה עוד:אתם שמעתם?! אמרנו סינבון! זה כולל הקרם
שפרינצק 12, אזור, ב'-ה' 8:00-18:00, ו' 8:00-14:00

שושה | צופית

מושב צופית הוא מעצמה חקלאית, ע"ע התותים של החקלאי אורי רבינוביץ שמבשרים תמיד את החורף בשוק הנמל. לא רחוק משדות התות לנצח האלו פועלת עגלת הקפה שושה, שנפתחה בימי הקורונה. היא ממוקמת בחורשה ירוקה מול נוף כפרי וטובלת באווירה נעימה. תזהו את המקום בקלות לפי עץ פיקוס קשיש, ערסל ופינות ישיבה חמודות.
אוכלים ושותים:כריכים בסוגי לחמים שונים, פיצה, פודינג צ'יה ופירות טריים, בורקס ודונאטס, מיצים סחוטים ואייס קפה.
עוד משהו:אי אפשר לחמוק מהמחשבה אולי בכלל הגיע הזמן לעבור למושב.
שושה,מושב צופית (מול בית העם), ראשון-חמישי 19:00-7:30, שישי 14:30-7:30, שבת סגור

מינה טראק | קיבוץ חולדה

עגלת הקפה הוותיקה והמכובדת של אסף זקצר, מחלוצי עגלות הקפה שמחזיק אחת נוספת, שנפתחה לאחרונה במזכרת בתיה. במינה טראק הצבועה בתכלת עדין ועל רקע עצים יש קפה נהדר, מיצים סחוטים. סלטים טריים, גבינות של חוות הבפאלו, מאפים, עוגות וכל מה שצריך מעגלת קפה שמכבדת את עצמה.
אוכלים ושותים:סלט בוראטה עם גבינה מחבל בופאלו, בריוש פולנטה (מה ששמעתם) ומיץ תפוזים סחוט.
עוד משהו:יש הרבה חניה באזור, אבל בגלל שפתוח רק בימי שבת צפו לתור מסוים. היי, באתם לעגלת קפה, אתם לא ממהרים לשום מקום.
בוויז מינה טראק קיבוץ חולדה. ימי שבת 8:00-15:00

איתיאלה טראק | מושב מטע

כאן המרחק כבר גדול יותר אבל התמורה בהתאם, כי קפה מטע הוא למעשה מסעדה כפרית טובה, מסוג המקומות שבחו"ל נקראים destination restaurant. איתיאלה היאט, זוכת משחקי השף (ולגמרי בצדק, אם שואלים אותנו), עושה מהתוצרת החקלאית של המשק המשפחתי מנות פארם טו טייבל ומאפים נפלאים באסכולת ארז קומרובסקי. המקום פועל רק יומיים בשבוע והפרסום עושה את שלו, אז תתכוננו לעמוד בתור. מומלץ להגיע מוקדם כי המלאי מוגבל ומתחסל מהר.
אוכלים ושותים:מאפה קרם פטה קייל ובצל כבוש, מאפה רטטוי, תה ירוקל'ה קר וכל מה שלאיתאלה מתחשק להכין, ונאמר אמן.
עוד משהו:את התוצרת החקלאית של משק ירוקל'ה אפשר להשיג גם אצלנו, ברחוב אבולעפיה 11.
איתיאלה טראק, מושב מטע, חמישי 15:00-9:00, שישי 14:30-8:30

עגלת קפה נחשון | קיבוץ נחשון

סמוך ליקב שורק ניצבת עגלת קפה לתפארת שנפתחה על ידי שלושה מבני הקיבוץ שמכינים הכל במקום. הלוקיישן שווה במיוחד, גם כי אפשר לשתות יין של היקב ולא רק קפה. בתפריט תמצאו סלט ״הכל״, מאפה מנקיש בניחוח זעתר, ברוסקטה אבוקדו ועוד הפתעות, ולפעמים ישנם גם הופעות אורחות ומרימות. בא בטוב עם יין.
אוכלים ושותים:שרדונה מהיקב ומאפה אוכמניות וקרם פטיסייר.
עוד משהו:שכחנו כי שתינו יותר מדי יין.
נחשון, יקב שורק. רביעי: 9:00-14:00, חמישי: 9:00-22:00, שישי 8:30-14:30.

ירוק ישראלי | רמת השרון

שילוב מהמם בין עגלת קפה בוולפסווגן אדמדם ומשתלת צמחים בחמישים גוונים של ירוק. בין עצי מנגו וליצ׳י גבוהים שמייצרים צל נפלא ובתוך החממה עצמה יש מרחב ענק לישיבה בין הצמחים כדי לשתות קפה, לנשנש קרואסון וגבינות, ואף לשחק שש בש.
אוכלים ושותים:שוקו קר, כריך בייגל, קרואסון פיסטוק ועוד כל כך הרבה מתוקים שתצטרכו למצוא עץ ולקבור את עצמכם לידו כי מתתם.
עוד משהו:חוזרים עם עציץ הביתה!
השרף 6, א' עד ה' 8:00-17:00, ו' 8:00-14:00.

• אוכלים שותים
• עגלות קפה
• קפה
• מחוץ לתל אביב
• מסעדות מחוץ לתל אביב

שטפון גדול של תערוכות מכל הסוגים והמגדריםנוחת בשבועות האחרונים על תל אביב, אבל גם מחוץ לעיר לא פראיירים וכדי להקל על ההתמצאות פיצלנו את התערוכות שמתרחשות ברחבי הארץ לרשימה נפרדת. שלבו אחת מהן או יותר בטיול הסופ"ש שלכם אם כבר החלטתם לאן, ואפשר גם לבחור תערוכה ולבנות טיול סביבה. לא תאמינו מה קצת אמנות טובה יכולה לעשות לוויקנד שלכם.

>> איך מרימים יריד עיצוב בינלאומי ראשון בישראל בתקופת מלחמה?
>> הפנזינים חזרו לתל אביב: בית חדש לתרבות השוליים של הניינטיז

פופ ערס; מר שמש // הגלריה של קרן בר-גיל, רמת השרון

שתי תערוכות יחיד – הראשונה לשאול כהן (שמוכר הודות למיניאטורות הבניינים ולסיכות החטופים הצהובות) שיציג סדרה של עבודות חדשות (בתמונה הראשית); השנייה לעפרה אייל שתציג עבודות משלוש סדרות של ציורים.
פתיחה בחמישי ב-19:00, הגלריה של קרן בר-גיל, נווה רעים 29א' רמת השרון

עשויה מחומר לא מושלם //טרמינל עיצוב בת ים

תערוכת יחיד לזהר ירום שמוקדשת ליום האישה ועוסקת באלמנטים עמוקים שכל אישה חווה, משינויים גופניים – דרך הכאב ועד הכוח הנשי הפנימי.
פתיחה ברביעי ב-19:00, טרמינל עיצוב, אהוד קינמון 32 בת ים

פרומות // גלריה 51, מודיעין

תערוכה קבוצתית לרגל יום האישה הבינלאומי, שתציג עבודות העוסקות בנשיות שנפרמה, ובזהות נשית שהתפוררה בשנה האחרונה לנוכח הטראומה האישית והקולקטיבית.
פתיחה בחמישי ב-19:30, גלריה 51, בנימין 51 מודיעין

תרדמת התבונה // גלריה לוחמי הגטאות

תערוכת יחיד לקרני עם עד שבה יוצגו רישומים ופריטי אספנות מביתו של האמן, שמתמקדים בהגנה ובשמירה על חיי האדם.
פתיחה בשבת ב-11:30, גלריה קיבוץ לוחמי הגטאות

חלום. חלמתי // בית קלנג, אשדוד

תערוכה קבוצתית של אגודת אמני אשדוד שמאגדת 59 אמניות ואמנים שמציגים פרשנויות שונות וייחודיות למושג ״חלום״ דרך מדיומים שונים, בהם ציור, פיסול, מיקס מדיה ומעשה טלאים.
בית קלנג, יאיר 2, אשדוד

אוטומורפיה // מוזיאון המדע ירושלים

תערוכה שמציגה חומרים משני צורה בהשראת הטבע,מדגימה כיצד חומרים יכולים לשנות את צורתם ללא כוחות חיצוניים, ומספקת הצצה לעתיד של עיצוב בר-קיימא וחדשנות.
מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד, שדרות המוזיאונים 3 ירושלים

תעלומת דדלוס // גלריה אגריפס 12

תערוכת יחיד לפנינה שלוי שמתחקה באמצעות דדלוס המיתולוגי, אחר הדדלוסים שבנפשה. היא יוצרת קווים וקטורים ביניהם, מותירה בחלל התערוכה עקבות – כתעלומה המבקשת להתפענח.
גלריה אגריפס 12, אגריפס 12 ירושלים

משחקים בחדר // גלריית בית אות המוצר הירושלמי

תערוכת יחיד לקטיה דסננקו, שבאמצעות בד וקרמיקה הופכת את הגלריה להדפס של ביתה – הסטודיו שלה, הכיסאות, פסי השמש על השולחן, ההשתקפויות במראות – כל אותם רגעים של התבוננות בחדר שהופכים לאלמנטים משמעותיים בחיפוש האמנותי של היוצרת.
גלריית בית אות המוצר הירושלמי, דרך חברון 12 ירושלים

דברים שרואים מכאן // גלריה גבעת חיים איחוד

תערוכת יחיד לאתי יעקבי, שמציגה גוף עבודות שבמרכזו נופי הקיבוץ. הציור של יעקבי ממשיך את מסורת הציור מתוך התבוננות, אך בו
בזמן ניתן לזהות בו את הרגע שבו הדימוי הקונקרטי מתפרק לכתם, וההפשטה נטמעת בשפת הציור.
פתיחה בשבת ב-12:00, גלריה גבעת חיים איחוד

פָּנִים פְּנִים // סטודיו מנדרינה, מושב נטור

תערוכת יחיד למיטל שוגרמן שמתבוננת בעצמה דרך הציור – לא רק כאמצעי אמנותי, אלא כתהליך חקרני, כמעט פולשני, של התבוננות בזהות, בזיכרון ובתחושות העמוקות ביותר.
סטודיו מנדרינה, מושב נטור רמת הגולן

מאדם אתה ואל אדם תשוב // מוזיאון בית השומר, כפר גלעדי

תערוכת יחיד לוורדה יתום, שדרכה האמנותית מתאפיינת בפיסול קרמי אקספרסיבי. המגע הישיר בחומר מייצר תהליך של דו שיח ייחודי בין המורכבות הפנימית שלה לבין תהליך היצירה המוליד שפה פיסולית ייחודית המזוהה עימה.
פתיחה בשישי ב-10:00, מוזיאון בית השומר, קיבוץ כפר גלעדי

דגים ודייגים // המוזיאון הימי הלאומי חיפה

תערוכה המציגה את תרבות הדיג במוצגים מאוספי מוזיאוני חיפה,וכוללת כ-140יצירות במגוון מדיומים, של אמנים ואמניות מתקופות שונות – מישראל ומהעולם.
פתיחה בחמישי ב-18:00, המוזיאון הימי הלאומי, דרך אלנבי 198 חיפה

• ❤ תרבות
• תערוכות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• מחוץ לתל אביב

מדי שבוע אנחנו מביאות לכםן את מיטב התערוכות החדשות של הרגע, רובן המכריע בתל אביב, ומתוך הערכה לפועלם של אמנים ואמניות וגלריות שעושות את זה מחוץ לאי השפיות היחסית שהיא העיר שלנו, מוקדש מדי שבוע מקום גם לכמה תערוכות מחוץ לעיר. השבוע נפתחות בתל אביב לא פחות מ-23 תערוכות ששוות בדיקה, אז החלטנו לייחד מדור נפרד למתרחש מחוץ לגבולותיה. קחו מים וכובע וצאו לדרך.

>> הרשו לעצמכם להתפרק: 23 תערוכות חדשות לסופ"ש בתל אביב
>> פסטיבל ישראל 2024: מבט עמוק אל תוך הבור שבו כולנו נמצאים

1. כשהדברים מתפרקים // מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע

תערוכה קבוצתית בהשתתפות אמנים יהודים וערבים שבבסיסה מצויה התפיסה הבודהיסטית בנוגע למצבי סבל ומשבר. התערוכה תתפרש על פני שלושת אולמות המוזיאון, ורוב היצירות נבחרו בשל יכולתן לאפשר מבט פתוח הבוחן את תפיסתנו לגבי המצב הנוכחי.
פתיחה בשבת ב-12:00, מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע

2. השלם וחלקיו // הגלריה של קרן בר גיל, רמת השרון

תערוכה בהשתתפות 17 מעצבים.ות ואמנים.ות שיציגו עבודות חדשות ומחודשות, שמסמלות את הכמיהה לשלם דרך חלקיו: חומרית ומושגית.
פתיחה ברביעי ב-19:00, הגלריה של קרן בר גיל, נווה רעים 29א' רמת השרון

3. התהוות // מוזיאון אגם ראשון לציון

שיתוף פעולה אמנותי-קהילתי בין מוזיאון אגם לבין ארגון אור שלום המטפל בילדים, נוער וצעירים בסיכון. האמנים.ות המציגים מפגשים עם צוות ובוגרי הארגון, ואלו היוו את מקור ההשראה לעבודות ציור, פיסול, צילום ווידאו.
מוזיאון אגם, מיש"ר 1 ראשוןלציון

כרם נאטור, "ירח", מוזיאון אגם

4. אבינו // גלריה זוזו עמק חפר

תערוכה קבוצתית בשיתוף עם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר וכמחווה לפועלה של האוצרת רותי חינסקי אמיתי ז״ל. התערוכה עוסקת ביחסי בנות ואבות, ועליה עמלה רותי במהלך השנה האחרונה לחייה.
פתיחה בשישי ב-10:00, גלריה זוזו, פארק תעשיות עמק חפר

5. גוף.בגד.בית // המוזיאון לתרבות הפלשתים אשדוד

תערוכה קבוצתית בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד ובה יצירות עיצוב המשקפות את המתח שבין קביעות לארעיות, בין שייכות לתלישות, ובין זהות אישית לזהות קולקטיבית.
המוזיאון לתרבות הפלשתים, השייטים 16 אשדוד

6. על ציר כיפות השמיים // גלריה ביתא ירושלים

תערוכה החותמת את "גרסת ביתא #1" – חממה לקולקטיבים בתחילת הדרך, ביוזמת אגף האמנויות בעיריית ירושלים, בהשתתפות קולקטיב הקרמיקה, סטודיו MYO: מור אמגר, יצחק וקנין ועמרי ניסים.
גלריה ביתא, יפו 155 ירושלים

7. ע.מ.ד.ה // גלריה הקוביה ירושלים

תערוכה זוגית לאיתמר ברנד ומינה ריינגולד במסגרת תכנית השהות ״חדר זוגי #7״. השניים מתבוננים על המרחב הישראלי הבוער ושואלים מהי טריטוריה מוגנת והאם אפשר ליצור כאן, ולו לרגע, מקום פורה לחיים.
פתיחה בחמישי ב-19:30, גלריה הקוביה, יהושע ייבין 13 ירושלים

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• תערוכות
• מחוץ לתל אביב

כמה פעמים מצאתם את עצמכם באמצע טיול, מחפשים משהו לאכול ומתפשרים מחוסר ברירה על מזללה גנרית? התפתחות התיירות הקולינרית בארץ מובילה לכך שכמו במדינות מתוקנות, בישראל יש מקומות אוכל שמצדיקים נסיעה במיוחד. "פסיפס", מדריך דיגיטלי מבית המרכז הקולינרי "אסיף" שעולה היום לאוויר, אוסף תחת לינק אחד מסעדות קטנות, יצרנים ארטיזנליים וחורים בקיר שמייצגים את תרבות האוכל המקומית.

>>המטבח של ניו אורלינס התפרץ לבייקרי של נולה. יצא ג'מבליה

כמשתמע משמו, פסיפס הוא אוסף של אנשים ומקומות שמשרטט תמונה של מדינת ישראל מבעד לעיניים רעבות ואוהבות. אוצרת הפרויקט מרב סריג (גילוי נאות: לשעבר עורכת האוכל של טיים אאוט ומגזין "השולחן") פנתה ל-12 שפים, אופים, חוקרי אוכל ומתכונאים, שבחרו מקומות המדברים בעיניהם את שפת המקום ומקדמים את תרבות האוכל. "הנימוקים לבחירה הובילו אותנו", היא אומרת. "אלו לא בהכרח המסעדות הכי טובות, אבל הן כן משקפות את תרבות האוכל המקומית ותורמות לה. היה לנו חשוב להגדיר מהי תרבות האוכל המקומית ואילו מקומות יכולים להיכנס תחת הכותרת הזו".

ברשימת הממליצים אפשר למצוא את ארז קומרובסקי ורותי רוסו, הדיי עפאים בעלי משק עפאים ומחברת ספרי הבישול עדינה זוסמן, לצד עוד פיגורות מעולם הקולינריה הישראלי. בלחיצה על שמו של הממליץ נפתחת רשימת מקומות ובכל אחד מהם נימוק לבחירה, פרטים והצעות ליעדים נוספים בסביבה. רוב השמות מוכרים לפודיז מתחילים – למשל מסעדת עזבה בכפר ראמה ובית הבד ריש לקיש – אך חשיבותו של הפרויקט היא בעצם איסופם כבסיס למסד נתונים שימשיך להתרחב.

אבל יש המלצות שמצליחות להפתיע גם את קשישי העדה (כלומר, אותנו), כמו פיצה אולה בעוספיא, המלצה של הילה אלפרט על וילה רחבת ידיים שאחת לשבוע הופכת לפיצריית פופ אפ נהדרת. אמין, בעלה של אולה, הגיע דרך ספורט לתפיסה בריאותית הנמנעת ככל האפשר ממוצרי מדף, ולכן הוא טוחן בעצמו את הקמח, מתפיח בצק ומכין נקניקים ובשרים מעושנים. בכל יום שישי אולה מדליקה את הטאבון ומכינה פיצות שבתל אביב אולי נחשבות סטנדרט, אך בצפון הן לא פחות מאטרקציה. העשייה הארטיזנלית מכתיבה כמות מוגבלת (לכן חובה להזמין מקום), ומי שמצא את עצמו נוסע חצי מדינה עד לפיצרייה פרסקה יכול לסמן יעד חדש.

על הדרך כדאי לעצור באבו אלעבד – לכאורה עוד חנות ירקות ופירות בפורדיס, אבל מאחור, בחלל רחב ידיים, יושבות נשים מהכפר, רובן בנות משפחה, מגלגלות עלי גפן וכרוב ממולא ומעמידות סירים. "בעיניי, 'אבו אלעבד' הוא מראָה של החברה הערבית, הכפרית, שבה הגברים בחזית והנשים מאחור, סביב הסירים", ממליצה הסומלייה שירה צידון. "כמו במעין מפעל קטן, הנשים כאן אורזות קופסאות של תבשילים טובים, בהם מקלובה, עולש, במיה ומלוחייה, מגלגלות מלפוף ועלי גפן, ממלאות קישואים וחצילים, מטגנות קובה ואופות בטאבון מסורתי 'פטאייר פַלַאחי' ("מאפה של פלאחים") – פיתות ענקיות, עשויות שכבות דקות של בצק וביניהן עלי זעתר טריים ותרד. התחושה היא שהנשים מבשלות למשפחתן: אוכל בלאדי, שלא 'מתייהד' בשום צורה ולא מנסה להתחנף לחך הישראלי".

המדריך חינמי ונוח לשימוש, וקל לתפור בעזרתו יום טיול גרגרני. בשלב הזה הוא אוצר מקומות קטנים שמשמרים מסורת, פסיפס צבעוני שמתעכב על השוני ומשדר אופטימיות. כולנו תקווה שעם הזמן, המאגר יתרחב ותיווצר לנו מפה מפוארת של מקומות אוכל שמייצגים את הסביבה בהם פועלים. יש לנו ארץ נהדרת, לפחות בתחום האוכל.
פסיפס

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אסיף - מרכז קולינרי
• מחוץ לתל אביב
• מסעדות מחוץ לתל אביב

"דילמת הצפון" הוא מושג קולינרי ידוע שהמצאתי ממש הרגע, שמנסה לתאר את הקשיים שמעלה סוגיית ה"איפה אוכלים" של הנוסעים לצפון הארץ. המתמטיקה פשוטה – "מלא מקומות לנסות" כפול "קיבה קטנה מידי" בחזקת "הסיכוי שנחזור לכאן בקרוב" שווה "כל ארוחה היא בחירתה של סופי" (בהנחה שסופי בעניין של שאוורמה). כמות האופציות כל כך גדולה עד שלפעמים נראה שלבחור היא במשימה בלתי אפשרית.

לאורך השנים התפתחו שתי מגמות הפוכות להתמודדות עם הבעיה. הבחירה הקלה היא ללכת על בטוח. למצוא מוסד, מקום מוכר שהיינו בו, ששמענו עליו, שברור לגמרי מה אנחנו הולכים לקבל, ואין לנו שום בעיה עם זה. האופציה השניה, דורשת מצב רוח הרפתקני והימור על מקום לא ידוע. ברור שהסיכוי ליפול גדול – הרי סטטיסטית, כמו בכל קזינו, הבית לרוב מנצח. רק שזה לא בית אלא מלכודת תיירים, או סתם מסעדה עם אוכל בינוני במחיר מופקע. מצד שני, במעט הפעמים שבהם אתה פוגע בול ומוצא יהלום לא ידוע, אתה לא רק מקבל ארוחה טובה, אלא גם הזדמנות להגשים את החלום הנאו-בורגני – לשבת עם חברים ולספר להם על המקום המופלא שאנחנו אנשי המרכז הראשונים שגילו אותו. כאמור, דילמה.

>> הלוואי על כל העיר מסעדה שכונתית במחיר כזה
>> אם אכלנו ארוחה מצוינת אבל נשארנו רעבים, איזה ערב בעצם עבר עלינו?

השבוע החיים קיבלו את הבחירה בשבילנו. התעכבנו ביציאה, אז רשימת המקומות המעניינים לבדיקה הצטמצמה במהירות. תאונת דרכים בכביש 6 תקעה אותנו בפקק למה שהרגיש כמו בערך ארבע שנים, וכשחצינו את ואדי ערה ונכנסנו רשמית לצפון היינו כל כך רעבים, שהאופציה של הימור אפילו לא הייתה קיימת. חיפשנו משהו שאי אפשר ליפול איתו. וככה מצאנו את עצמנו בלימוזין. ספק אם יש מסעדה בארץ שהגעתי אליה כל כך הרבה אבל אכלתי בה כל כך מעט. אין ספור פעמים היינו בצפון בימי שבת עם הילדים, כשמפלצת ה"מה נעשה היום" הייתה מרימה את ראשה, חיפשנו מה לאכול, נסענו ללימוזין, גילינו שאין אפילו כיסא פנוי, קנינו בשר מצוין בקצבייה וחזרנו הביתה לעשות אותו בעצמנו. בפעם האחת שכן היה מקום, הבנו על מה הרעש. זה היה אחד הסטייקים הכי טובים שאכלנו בארץ.

כבר מהרגע הראשון, כלומר ששתי המנות הראשונות שהגיע לשולחן, היה ברור שלימוזין אולי כבר בת יותר מ-20, אבל בבסיס לא השתנתה. הבשר הוא המרכז. כל השאר כאן בשביל הקישוטים והמשפחה. ושום דבר לא הראה את זה יותר טוב מאשר הפער בין האסאדו לסלט.

האסאדו הייתה מנה אדירה. נתחי הבשר, שבושלו בבישול ארוך עד לרמה שהם נמסים בנגיעה, צופו ברוטב ברביקיו מתקתק ונצרבו על מחבת. התוצאה הייתה ביס מהמם שתוקף לך את בלוטות הטעם ומסרב לעזוב. זה מתחיל בבשר שנמס לך על הלשון אבל לפני שהוא נעלם לגמרי, הוא משאיר מאחור סוכריה – פיסה צרובה מצופה בסוכר מקורמל מהרוטב. ומה שהכי נחמד זה מחבת המתכת הרותחת שממשיכה לקרמל את הבשר גם על השולחן.

הסלט, לעומת זאת, היה… לא סלט. כלומר, הוא היה באגף הסלטים של התפריט אבל המילה סלט לא הופיע לידו. ולגמרי בצדק, כי אין מצב שכמה פרוסות עגבניה על צלחת שעליהן שום, לימון, ופלפל חריף קצוץ יכולות להחשב כסלט. זאת יכולה להיות מנה מצוינת, אבל זה דורש יד מדויקת במיוחד שתקח את כל המרכיבים הפשוטים האלו ותוציא מהם משהו מיוחד. למרבה הצער, יד כזו לא הייתה שם. השום היה מוגזם. היה יותר מדי פלפל שהיה לא מספיק חריף, ואפילו בתור רוטב לניגוב זה לא הצליח להחזיק.

מנת נתח הקצבים הזכירה לנו שוב את הימים הגדולים. אי אפשר לנצח בשר טוב שעשוי נכון, וזה בדיוק מה שהמנה הזו מביאה לשולחן. אין פה יותר מדי תחכום או חידוש. אבל נתח הקצבים עשוי בדיוק למידה הנכונה, וכל ביס הוא כמו פצצת מצרר של טעמי בשר שמשפריצה אושר נוזלי בחלל הפה. התלונה היחידה שיש היא על יד (שוב אותה יד) מעט כבדה עם המלח. טיפה פחות, וזאת מנה על סף השלמות.

לעיקריות החלטנו ללכת על דגימה רוחבית בצורת פלטת הבשר הזוגית. אנטריקוט, סינטה, קבב, פרגית, נקניקיות עגל. הכל מגיע על פלטת מתכת רותחת, עם המלצה של המלצרית להתחיל בסטייקים כדי לשמור על מידת העשייה.
הביס הראשון מהאנטריקוט חשף שלוש אמיתות ברורות. קודם כל, הבשר היה מעולה. עשיר, מלא טעם ועסיסי. תענוג שלא פשוט למצוא כמוהו. הדבר השני הוא שהמלח, זה שבמנה הקודמת היה מוגזם, כאן פשוט לא היה קיים. הדבר האחרון זה שאין שום קשר בין המדיום שהזמנו לבין הרייר שהגיע לשולחן. בהתחשב בעובדה שבזמן שאכלנו גם בשולחן שלידנו הייתה בעיה עם מידת העשייה של הסטייק, ובשולחן מאחור החזירו המבורגר לבישול נוסף, נראה שמדובר בכשל מערכתי.

הסינטה היה כנראה המנה הכי טובה שאכלנו כל הערב. גם כאן היה חסר מלח, אבל ברגע שהשלמנו את החוסרים, הביס היה פשוט אדיר. זה רך אבל עם גוף. זה עסיסי, זה מלא בטעים וזה בעיקר נגמר מהר מידי.
שאר המרכיבים של הפלטה היו קצת פחות מרגשים. הקבב היה חביב, אבל סבל מדחיסות מוגזמת ומידת עשיה לא מדוייקת שיצרה תחושת יבשושיות. הנקניקיות עבדו אפילו פחות. התיבול שלהם היה מוגזם (הייתי רוצה להגיד ציפורן, אבל אין לי באמת מושג) המרקם שלהם היה בעייתי והכל ביחד הרגיש יותר כמו ניסוי קולינרי ממנה. הפרגיות הצלויות דווקא היו עשויות מוצלח ברוטב כיפי, אבל בואו, הז'אנר מראש פחות כריזמטי מבוזי הרצוג. ביום שתקראו כאן סופרלטיבים על פרגית, תדעו שמדובר בקריאה לעזרה.

החלק הבאמת גרוע של הארוחה חיכה לנו בקינוח. יש שיגידו שמגיע לנו כי הזמנו קראק פאיי מצפון לירקון. ויש מצב שהם צודקים. אבל ספק אם גם הם מעלים על דעתם כמה גרוע היה הקראק פאיי הזה. וואו, זאת הייתה חלטורה מביכה שמוציאה שם רע לקראק. גרסה מתוקה באופן קיצוני, בלי שום בסיס מוצק ועם תחושה שלא נעימה של חימום במיקרוגל. לא כיף.

>> מדריך התיירים הגדול בעולם טוען שזו המסעדה מס' 1 בתל אביב. מדריך התיירים טועה
>> יש פה כל מה שהיינו מצפים לו ממסעדה שכונתית טובה. רק עם סושי

לימוזין היא אומנם לא נפילה, אבל היא עוברת תקופה לא טובה. חומרי הגלם עדיין מצויינים, המחירים עדיין הגונים, אבל אפילו היתרונות האלו לא מסוגלים לחפות על הכשלים בביצוע, ועל השירות הבינוני. במצב הנוכחי, נראה שכבר עדיף לחזור להרגלים של פעם. כלומר לקנות את הבשר המעולה בקצבייה, ולנסוע להכין אותו בבית.

3.5 כוכבים. 4 סטייקים. לימוזין, חורש אלונים 14 רמת ישי, שני-שבת 12:00-22:30, סגור בראשון

אסדו ברביקיו 78
נתח קצבים 58
ראס בנדורה 42
מיקס בשר זוגי 280
קראק פאי 48

• ביקורת מסעדות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 948 // חם לוהט רותח
• אוכלים שותים
• בשר
• מסעדות בצפון
• מסעדות מחוץ לתל אביב
• מחוץ לתל אביב
• לימוזין