האקלים הטלוויזיוני פוסט 7.10 והמלחמה הוא לא פעם מתעתע – כזה שנע בין עיסוק ישיר בטראומה שהייתה (מסדרות דוקו ועד דרמות הירואיות כמו "אור ראשון"), לבין התעלמות מוחלטת ממנו ובריחה לריאליטי או לתכניות בידור רבות רושם.בין שני הקיצונים הללו, ברבות הזמן הצליח להתפתח גם סוג שלישי – כזה שלא מתאר את האסון אלא את התגובה הנפשית אליו. ניסיון לגעת במצב הרוח הישראלי אפוף החרדות. אני לא בטוח שזה קרה במודע, אבל התחושה היא שיש סיבה ש"מקום שמח" עולה רק עכשיו. הקרקע הוכשרה.

>> מסך מפלצת: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו
>> שנה כזאת לא ראינו: מצעד הסדרות הישראליות הכי טובות

השם מטעה, כמובן. "מקום שמח" היא סדרה קומית מרירה וחדשה שעלתה לשידור בכאן 11. מאחוריה עומד היוצר הוותיק ועטור השבחים רם נהרי (שיצר, בין היתר, סדרות כמו "אמאל'ה" ו"אהבה זה כואב") ונועה קולר, שניהם ממשיכים במלאכה הטלוויזיונית שבה בלטו. אני קורא לה "טלוויזיית אנטי-בולשיט" – סדרות מפוכחות, אמיתיות, נטולות קלישאות או דאווין. זה מה שהופך את "מקום שמח" לסדרה מצחיקה כל כך, גם אם לפעמים היא דוקרת.

קולר היא, ללא ספק, השחקנית של התקופה. היא פרצה דרך ההצלחה המטאורית של "קופה ראשית" ועוד לפני כן ב"לעבור את הקיר" בקולנוע, לצד סדרות כמו "להעיר את הדב" ו"שב"ס", אבל את תו התקן היא קיבלה עם "חזרות", הסדרה קצרת הימים והפרקים שיצרה ושודרה במהלך הקורונה בכאן 11."חזרות" היתה היצירה המשותפת שלה ושל ארז דריגס, והצליחה מאוד ביחס לפורמט ולזמן – היא היתה סוג של ממתק מנחם לתקופה ההיא. כולם רצו עונה שנייה או לפחות עוד פרויקט של קולר, אבל מי שמצפה ל"חזרות 2", בעיקר יתאכזב.

יש קווים מחברים מסוימים בין "חזרות" ל"מקום שמח", אבל הם מעטים. "מקום שמח" מתרחשת כמעט ביקום מקביל, יקום הרבה יותר אפור, ציני ומלוכלך ממה ש"חזרות" סימלה (אולי כיאה לסדרה שנוצרה חמש שנים אחרי, עם כל מה שקרה מאז). במוקד הסדרה, עומדת ורד (קולר), קלינאית תקשורת שנמצאת במשבר גיל ה-40 וההתמודדות שלה עם אמא שלה, נעמי (תיקי דיין), שאיבדה טעם לחייה. שתיהן, כמאמר השיר, מחפשות סיבה לחיות.

וכאן הסדרה קולעת למצב הרוח התקופתי: השנתיים המייאשות שעברו עלינו נגעו לא מעט בשאלת המשמעות. בשביל מה אנחנו כאן? לא רק בישראל (גם השאלה הזאת עולה בעקיפין בסדרה) אלא בכלל בחיים – מה המשמעות של "חיים" אם אנחנו לא נהנים מהם?בעולם הדתי יש תשובה ברורה לשאלה הזאת, בעוד אצל החילונים יש מרדף אחר משמעות שבדרך כלל מבהיר כמה היא איננה. משם באה גם היריבות בין שני הגברים בסדרה – יותם (עידן חביב), מאמן רגשי שמספק "כלים רוחניים", ובן (אביהו פנחסוב) שלא קונה את הבולשיט הזה בכלל.

הזוגיות של ורד ובן היא הניגוד המוחלט של יותם ואוסי – הזוג המאושר והרוחני. ורד ובן מסמלים את המציאות כהווייתה – לא אסתטית, לא סקסית, לא פוטושופ ולא AI. אמת עירומה, פשוטה ודי משעממת. זה מה שיש. זה מה שהגרלנו, אלה הקלפים שקיבלנו ואיתם צריך לעשות את המיטב.ברמת הליהוק יש לא מעט הברקות בסדרה הזאת: על הכישרון הגדול והקומי של קולר אין חולק וגם לא צריך. מדובר בפצצת כישרון אמיתית, שלא סתם מובילה את הסדרה הזאת בתור סמל לריאליזם הישראלי הזה. גם אביהו פנחסוב, זמר בדרך כלל, מפתיע בתפקיד מצוין.

ועם זאת, המאסטרית הברורה של הסדרה היא תיקי דיין. שחקנית ותיקה, מוערכת, שעברה דרך לא מעט סדרות בחייה (כולל בשנים האחרונות), מגיעה כאן לרגע שיא. קולר ודיין מייצגות שני דורות שונים בדרמה הישראלית והחיבור ביניהן הוא היין והיאנג שהופכים את "מקום שמח" לכל כך טובה וממכרת. בין ורד ונעמי אמנם מפרידות כמעט ארבעים שנה, אבל שתיהן נמצאות באותו מצב צבירה: ניסיון להתמודד עם הריקנות ולמצוא סיבה חדשה לקום בבוקר, כמו כולנו.היופי ב"מקום שמח" הוא בדיוק מה שסדרות טובות מסוגלות לעשות: לקחת את הכלים הדי מרופטים של מציאות החיים ולעשות מהם שירה. לבנות משהו מצחיק, אמיתי, כואב אבל יפה, מהפרטים הקטנים ומהטיפוסים הדפוקים שפזורים לאורך כל החיים.

"מקום שמח" היא סדרה מעולה בגלל שהיא מצליחה לייצר הזדהות. בתוך עולם שמנסה כל הזמן לייפות את המציאות – עולם של אינסטגרם, שבו כולם נהנים כל הזמן – היא מציגה כנות כואבת לגבי החיים שלנו ב-2025. אין משמעות נשגבת, אין השגחה אלוהית, החיים הם אוסף של פרטים וצריך ליהנות מהם עד כמה שאפשר.בסופו של דבר, הפיכחון הכתוב היטב של הסדרה עדיף פי כמה על האוטופיה המפוטשפת שמופיעה בערוצים המתחרים.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• נועה קולר
• תיקי דיין

עברו לא פחות מ-5 שנים מאז שבאמת התאהבנו בנועה קולר. נכון, היא על המסך שלנו כבר המון שנים (פאק, "סרוגים" מ-2008!), אבל עם כל הכבוד לשירה שטיינבוך ו"לעבור את הקיר", הרגע שבו הבנו שאנחנו מאוהבים היה ב"חזרות" הנהדרת, שיצרה עם ארז דריגס (עזבו, אין לנו כוח), ושיקפה את הקסם המלא של נועה קולר – הנירוטיות, חוש ההומור, המוכנות להתבזות ומשיכת החבל הבלתי נגמרת בין עיסוק עצמי למודעות עצמית. כבר מזמן הפסקנו לחכות לעונה שנייה של "חזרות", אז הסדרה החדשה שלה בכאן 11 היא הדבר הכי קרוב שנקבל, ולא נראה לנו שנישאר עם תחושת הפספוס.
>>

בהתאם לרוח המדוכדכת של התקופה, הסדרה החדשה בעלת השם המטעה "מקום שמח" עוסקת באובדן השמחה. ורד (קולר) היא קליניקאית תקשורת שחיה חיים די קונבנציונליים ורדומים עם בעל (אביהו פנחסוב, שדומה באופן קצת מטריד לבעלה האמיתי של קולר) ושני ילדים, ובאופן טבעי לגיל 40, מרגישה במשבר מרוב שעמום. ובתזמון די מבאס, אימה נעמי (תיקי דיין לנצח!) איבדה גם היא את החשק לחיות, רק באופן מילולי יותר – היא מבקשת מורד להרוג אותה. במקום זה, ורד יוצאת לחפש משמעות וסיבות לחיות, גם עבור אימה, וגם עבור עצמה.

לסדרה הזו, שנוצרה יחד עם רם נהרי ("אהבה זה כואב", "אמאל'ה") שגם מביים, קולר אספה כמה כוכבים ומעבר לדיין ופנחסוב, תמצוא בה גם את ליא קינג, רועי עידן וגם את עידן חביב בתפקיד שהוא ככל הנראה פארודיה על כל מיני קשקשני ניו וייב שאיזה כיף והגיע הזמן שמישהו יכנס בהם קצת. ואם יש משהו שלמדנו מהסיבוב הקודם זה שסביר שבמשך החודש הקרוב – בו ישודרו 8 הפרקים בקצב של שניים בשבוע – זו תהיה הסדרה היחידה שתרצו לדבר עליה, ובתקווה גם אחת שתחזיר גם לנו את החשק לחיות.
מקום שמח, כאן 11, ימי ראשון ורביעי, אחרי "בואו לאכול איתי"

• מה רואים הלילה
• כאן 11
• סדרות מומלצות
• נועה קולר

הרבה זמן לא שמענו על "חזרות", סדרת הלהיט של כאן 11 שזכתה בשמונה פרסי אקדמיה ובפרס הסדרה הטובה ביותר, אך נמחקה מהשיח בעקבות הפרשה שבמסגרת התגלה כי ארז דריגס, יוצר הסדרה יחד עם נועה קולר, הטריד לכאורה נשים מינית באופן סדרתי. העונה השנייה המתוכננת נגנזה בשלב זה, אך הבוקר מגיעות בכל זאת חדשות טובות מכיוונה: הסדרה נמכרה לשידור ב-Hulu, פלטפורמת הסטרימינג הפופולרית והמוערכת בבעלותם של התאגידים דיסני ו-NBC/יוניברסל. סכום המכירה אינו ידוע.

"חזרות" תעלה לשידור ב-Hulu כבר בסופ"ש הקרוב, ותהיה לסדרה החמישית של כאן 11 שנרכשת לשידור בחו"ל אחרי "טהראן", "שעת נעילה", "עלומים" ו"מנאייכ"). הסדרה עוסקת כזכור באחורי הקלעים של התיאטרון בישראל וביחסים בין צמד יוצרים, בגילומם של קולר ודריגס, שמנסים להעלות הצגה המבוססת על הזוגיות שלהם תוך כדי שהם בעיצומה של פרידה זה מזו. אגם רודברג ואיתי תורג'מן משלימים את הקאסט בתפקידים מושלמים.

יוצרי הסדרה, נועה קולר, ארז דריגס ואסף אמיר, הגיבו ואמרו ש"אלו חדשות נפלאות, אנחנו מתרגשים, זה הישג לכל האנשים שלקחו חלק בעשייה, והזדמנות להודות לתאגיד השידור הציבורי על האמון בתהליך ארוך שנים ועל העבודה המשותפת. אנחנו שמחים במיוחד בשם כל יוצרי הסדרה והשחקנים שסדרה קומית קטנה וכל כך ישראלית תוצג לקהל האמריקאי בשפה עברית, וכעת אנו מצפים לראות כיצד היא תתקבל ע"י הקהל האמריקני, בתקווה שיאהבו אותה". לא ברור בשלב זה אם היא תשודר גם מעל גבי פלטפורמת דיסני+, שמציעה רבים מהתכנים של Hulu למנוייה.

• המסך
• כאן 11
• Hulu
• נועה קולר
• סטרימינג
• סדרת מקור

מאבק בן עשורים של תושבי דרום העיר הסתיים הערב בניצחון גדול, עם ההודעה על הסכמה בין משרד התחבורה, עיריית תל אביב-יפו ורשות מקרקעי ישראל לפינוי התחנה המרכזית החדשה מתחבורה ציבורית עד שנת 2023.

אתמול עוד יצאו תושבי האזור לפוש אחרון של לחץ על מקבלי ההחלטות בסרטון שבו מתייצבים תל אביבים מוכרים כמו ליאור אשכנזי, דאנה איבגי, יובל שרף, נועה קולר ואגם רודברג לצד פעילים חברתיים ותושבי השכונות הסמוכות ומבקשים בשם תל אביב כולה לקבל החלטה שתביא לסיומו את המפגע העירוני המתמשך הזה.

בסרטון מציינים התושבים את הפגיעה הנוראית שפגעה התחנה המרכזית במרקם החיים ובבריאותם של כל מי שמתגוררים ועובדים באזור, אך מוסיפים כי זו אינה בעיה של שכונות הדרום אלא של תל אביב כולה. אפילו ראש העיר רון חולדאי מיהר להסכים וצייץ את תמיכתו בטוויטר.

הקמפיין בתמיכת הארגון "זזים" נועד להפעיל לחץ בעיקר על רשות מקרקעי ישראל שאיימה לתקוע את הפינוי. הטרמינל החלופי הזמני של התחנה המרכזית אמור להתמקם היכן ששוכן היום מרכז פנורמה בדרך בן צבי, ורמ"י שהשטח בבעלותה דרשה פיצוי כנגד 1,000 יחידות הדיור שהיו אמורות להיבנות עליו.

שרת התחבורה מרב מיכאלי מיהרה לפרסם סרטון ובו היא מתגאה בדחיפה המשמעותית שנתנה למהלך עם כניסתה לתפקיד. "מהיום הראשון שלי במשרד התחבורה, האצתי יחד עם הצוות המקצועי ועם מנכ"לית המשרד את העבודה על פינוי התחנה המרכזית בתל אביב", הצהירה מיכאלי. "בעבודה מאומצת של הצוות הגענו להסכמות גם עם עיריית תל אביב, גם עם מנהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון וגם עם חברת נצב"א, והיום אני גאה ושמחה לבשר שהתחנה המרכזית בתל אביב תפונה".

למרות השמחה הברורה על ההסכמה שהושגה, כדאי לציין שפרטי ההסכם שהושג עם רמ"י טרם נחשפו במלואם, ולא ברור איזה מחיר הסכים משרד התחבורה לשלם תמורת שיתוף הפעולה הזה. פעילים במאבק לפינוי התחנה המרכזית הביעו שמחה מאופקת על ההסכמה ופעילה מרכזית הסכימה לומר לא לייחוס "נאמין לזה כשנראה את זה קורה. בוא לא נשכח שהסכימו כאן על עוד שנה פלוס של זיהום אוויר קיצוני ופגיעה בבריאות שלנו".

• הבועה
• תחנה מרכזית תל אביב
• נווה שאנן
• שכונת שפירא
• דאנה איבגי
• עיריית תל אביב
• נועה קולר

ההצלחה הגדולה של "קופה ראשית" היא פלא לא קטן. קרה כאן משהו שלא קורה אף פעם בטלוויזיה המקומית: סדרה שהתחילה בקטן ובשקט, ברגעיה האחרונים של הטלוויזיה החינוכית בטרם נבלעה בתאגיד השידור הציבורי, והתאפשר לה לגדול בשקט. היא המשיכה לגדול בערוץ 10 לפני האיחוד עם רשת 13, וגם שם היה לה את השקט להתפתח למימדי קאלט קטן. עכשיו היא בשלה להתפוצץ בעונתה השלישית עם הגיעה לכאן 11, ארבע שנים לאחר שהגיחה לראשונה לאוויר העולם. הרבה סדרות היו יכולות להרוויח ממסלול התפתחותי כזה. בארצות הברית זה קורה לא מעט. בתעשייה קטנה כמו שלנו – זה נס.

עם המעבר האבולוציוני הזה מסדרה קטנה שמעטים שמעו עליה לסדרה גדולה שכולם מכירים – מגיעות גם הציפיות. במקרה של "קופה ראשית" הן נובעות גם מכך שחלק מהשחקנים בקאסט המצוין התפתחו עם השנים לכוכבים של ממש – בעיקר נועה קולר הנפלאה שמגיעה לעונה הזאת עטופה בהילה של "חזרות", אבל גם אמיר שורוש ויניב סוויסה שמצדיקים את מעמדם ככישרונות קומיים פנומנליים – אבל גם מהתגית "סאטירה" שהולבשה על הסיטקום הזה בטעות.

כן, יש ב"קופה ראשית" אלמנטים סאטיריים, והעיסוק שלה בטיפוסים ובמצבים מאוד ישראלים מפתה לקריאה סאטירית – הסופרמרקט העממי ככור היתוך של הישראליות הקורסת לתוך עצמה – אבל הניסיון להעמיס עליה את הרובד הזה נובע מגישה ביקורתית שמרנית שרואה בסאטירה ז'אנר עילי לעומת ז'אנר הסיטקום ה"נמוך", ומבקשת לשדרג את הסדרה האהובה ממעמד של "סתם קומדיה" לליגה של "סדרה חשובה". כאילו שלא לגיטימי לאהוב אותה פשוט כי היא נורא מצחיקה, חלילה.

קריאה סאטירית של "קופה ראשית" עושה עוול גדול לסדרה וליוצריה, כי הסאטירה היא דווקא האלמנט החלש פה. בפרק השני של העונה, שאפשר היה לראות כסאטירה על הגזענות הישראלית הלבנה והמיתממת, נועצים היוצרים בעצמם סיכה בבלון הסאטירי, כשבאחד מרגעי השיא של הפרק מוקיעים העובדים כוכבה (קרן מור) וניסים (יניב סוויסה) את המנהלת שירה שטיינבוך (נועה קולר) על יחסה הגזעני אליהם כרומניה גנבת וחאלבי מטומטם – ואז מודים זה בפני זו בלחישה שהם כלל אינם רומנים ו/או חאלבים. זהו רגע שמסגיר את חוסר הרצון של הסדרה להתחייב לאמירה סאטירית משמעותית ואת העדפתה לבדיחות טובות. רגע חשוב.

הקומדיה הישראלית בטלוויזיה ידעה מעט מאוד נחת לאורך העשורים האחרונים. אנחנו לא כל כך טובים בזה, צריך לומר, והתוצרים שמגיעים אל המסכים שלנו מז'אנר הסיטקום סובלים בדרך כלל מעודף סיטונאי של וולגריות והומור ירוד שפונה למכנה משותף נמוך. מתי בפעם האחרונה שודרה כאן סיטקום שלא מעליבה את האינטליגנציה מחוץ לערוצי הנישה? אל תענו לי. ההישג של נדב פרישמן ויניב זוהר, יוצרי "קופה ראשית", נעוץ בקלילות שבה הם מצליחים להתעלות מעבר לרף הזה, לא מעט בזכות הקאסט המעולה וכישוריו הקומיים, אבל גם בגלל כתיבה מדויקת ומהודקת שאינה אופיינית לז'אנר במחוזותינו.

"קופה ראשית" צריכה ללמד אותנו שלעשות סדרת סיטקום טובה באמת זה לא פחות קשה, מורכב וחכם מאשר להפיק סאטירה חדה וחותכת. למעשה, בישראל זה כנראה קשה יותר. וזאת ההצלחה האמיתית כאן: פשוט להיות מצחיקים במשך 60 פרקים, עם פאנצ'ים טובים ודאחקות מעולות וקומדיה של טיימינג וניואנסים ושחקנים נהדרים. אל תנסו את זה בבית.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• סיטקום
• קרן מור
• דב נבון
• נועה קולר