>> לי גילת, תל אביבית אורגינל, היא מהטובות שבתסריטאיות ארצנו ("טהרן", "מנאייכ", "כבודו") וגם יוצרת טלוויזיה מבריקה ("חזי ובניו", "חוליגנים") ובמאית קולנוע שסרטה השני והמעולה (יצירה משותפת עם בת אל מוסרי), "בנות כמונו", זכה בשלושה פרסי אופיר ב-2024 והגיע סוף סוף אל בתי הקולנוע המקומיים. בשבוע שעבר הוא גרם למבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב להפציר בקוראים"אל תתנו לסרט מלא החיים הזה לחלוף על פניכם". אז באמת אל.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. בריכת גורדון

לפעמים נשבר לי ואני אומרת לעצמי שזהו, אני עוזבת את העיר, למרות שנולדתי וגדלתי בה ומבחינתי תל אביב ואני זה לנצח. כנראה שככה זה מונוגמיה ארוכת שנים, את לא תמיד רואה מה יפה וטוב בבן (או בת) אדם שלך ומתעכבת רק על החסרונות. היא יקרה מדי (וואו אבל ממש), מלוכלכת, צפופה ובחלקים גדולים שלה סאחית להחריד. אבל כשאני חושבת על לזוז מפה, בשלב מאד מוקדם של ההתלבטות עולה לי בראש בריכת גורדון ואני נזכרת שאין לי מה לחפש בשום מקום אחר.

אני שוחה בגורדון שלוש או ארבע פעמים בשבוע כבר המון שנים (ברור שגם בחורף), היא החמצן שלי, כדור ההרגעה שלי והנקודה התל אביבית שלי. ההורים שלי שהיו חלק ממה שקראו בשנות השבעים "הבוהמה התל אביבית" שחו בה גם הם, וידעו לספר רכילות מעולה ומעניינת עד היום על ענקי התרבות ששחו בה אז. בריכת גורדון היא באמת הבריכה הכי טובה בעולם, מי מלח צלולים וקרים שבתוכם את יכולה להשאיר את כל הלופים המיותרים והמחשבות הקודרות ששחו לך בראש לפני שנכנסת למים. וזה לא כזה קר! מתרגלים בשניות – באחריות.
אליעזר פרי 14 תל אביב (מרינה תל אביב)

2. הנילוס

עכשיו אני קלישאה של קולנוענית, אבל לא אכפת לי, הנילוס באלנבי הוא המקום היחיד בעיר שאליו אני יכולה לקפוץ לבד אם בא לי בירה ואני יודעת שתמיד אפגוש שם מישהו שאני מכירה, או מישהי שאני לא מכירה, ושתמיד יהיה לי ערב כיפי ומעניין. מורן בעלת הבית מכירה ואוהבת את האנשים שיושבים אצלה ויודעת לייצר אוירה נינוחה ולא מתאמצת. היא תמיד תמצא לך שולחן, גם בערב חמישי, ותמיד תמצא רגע לשבת איתך ולדבר על מה היה ומה יהיה. חודשיים אחרי השביעי באוקטובר קבעתי שם עם חברות, יצאנו פעם ראשונה מהבית, הרגשנו כמו עכברים שיוצאים מהמחילה אל הנקודה האחרונה שבה החיים היו סוג של נורמליים. הזמנו משהו לשתות' והתחלנו את הדרך הארוכה חזרה אל השגרה של לפני המלחמה.
אלנבי 33 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

בעולם תאגידי שבו כל הקניונים בארץ ובעולם נראים נשמעים ומריחים בדיוק אותו דבר, עם אותן רשתות ביגוד גנריות ואותו וייב קפיטליסטי משעמם, דיזנגוף סנטר הוא הקניון היחיד שמנסה וגם מצליח להיות ייחודי, עם חנויות כמו יער הפיות, המציאון, וקול-יו, עם להקות ילדי הסנטר הכעוסים שמבלים שם מבוקר עד לילה, קולנוע לב הנפלא, פרויקטים מגניבים שמפיקים שם וסיורי העטלפים במרתפים של הסנטר.בחנות הנינטנדו בסנטר עובד בחור אחד שכל פעם שאני באה לשם עם הבן שלי הוא נכנס איתו לשיחה ארוכה על צ'יטים במשחקים, ואף אחד לא מאיץ בו לסיים ולהגיע לקופה.

חוץ מזה שהכי כיף ללכת לאיבוד בסנטר, זה משהו שאני מלמדת גם את הילדים שלי לעשות. וסתם שתדעו שעובדי הניקיון שם מועסקים בהעסקה ישירה ושאם אתם עוברים דירה וצריכים ארגזים אתם יכולים לקנות אותם ממש בזול בסנטר ושהעובדים מקבלים את הכסף ישירות כבונוס.

4. כיכר אתרים

אני יודעת זה מפגע, זה מוזר, זה מכוער, יש שם ריח חריף של שתן, עזובה ולכלוך וזה באמת מקום שאמור כבר לעבור מין העולם. אבל מי שגדלה בתל אביב של שנות השמונים זוכרת ימים אחרים, את הבר שהיו יושבים בו תיירים מאירופה, שהיתה תלויה לו בכניסה בובה עצומה של גורילה עם עיניים נוצצות אדומות שהיו נדלקות מידי פעם, את ערבי השירה בציבור עם אפי נצר שהיו מושכים אליהם מאות רבות של אנשים, את הפיצה הכי טובה בעיר שכבר אז חשה את עצמה מטרופולין.

אני יודעת שכיכר אתרים מיועדת להריסה ובמקומו יבנה בטח עוד פרויקט דיור נוצץ שפניו אל העתיד, וזה קצת מבאס אותי כי במרכז העיר כבר אין מקומות שבהם השטח לא מנוהל ומנוצל עד מוות, אין מקומות שמזכירים לנו חלומות גדולים שהפכו לכישלונות מפוארים ואני אוהבת את התזכורת הזאת, את הניסיון שלא הצליח ואת הרצפה המשונה של כיכר אתרים שהלכתי בה כשהייתי ילדה ואני הולכת בה גם היום.

5. קפה סגפרדו // מסעדת מאנטה ריי

שני מקומות אהובים שנסגרים ממש עכשיו, מצטרפים לקפה נחמה וחצי זצ"ל, לג'וז המקורי ביהודה הלוי ולעוד מקומות שהפכו להיות "המקום שלנו", ופתאום נעלמו. העיר משתנה כל הזמן, וזה כנראה בלתי נמנע ואפילו חיובי – העיר לא נחה רגע, דור חדש מגיע אליה שטוף ליבידו וחלומות ובונה מיתולוגיות חדשות במקומות שאני כבר לא מכירה. סגפרדו ומאנטה ריי היו המקומות שלי, הרבה מהתסריטים שכתבתי התחילו בסגפרדו, הרבה מימי השמחה שלי נחגגו במאנטה ריי, ואני עצובה שהם נסגרים ומודה להם על רגעים רבים של אושר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המדרכות של תל אביב שהפכו לשדה קרב. האופניים והקורקינטים שדוהרים על המדרכה כאילו היתה של סבא שלהם. יש לי שכנה בת תשעים שלא יוצאת מהבית שלה בלי שאחד הילדים או הנכדים שלה ילווה אותה כי היא מפחדת להידרס. המדרכות של תל אביב הן בשבילי מקור אינסופי של מריבות עם הזולת, הרעה בתנאים ומלחמה שלא נגמרת, הילדים שלי גוררים אותי במבוכה בכל פעם שאני מתחילה לריב עם איזה חרייאט שדוהר על האופניים שלו במדרכות של דיזנגוף, שם זין על אנשים מבוגרים וילדים שהולכים שם, או עם נשים צעירות עם קורקינט מעוצב ומזרון יוגה שמצפצפות לך שתפני את הדרך (הדרך שלך, במדרכה, כן?) כדי שהן יוכלו להמשיך לדהור לחדר הכושר.

אני יודעת שזה עניין של העירייה ושיש בעיה אמיתית עם הכלים החשמליים, אני גם יודעת שהכלים האלה פותרים בעיה אמיתית של התניידות בעיר, אני בעצמי רוכבת על חשמליים, אבל ראבק, קצת להתחשב. אפילו אם אתם נוסעים על המדרכה, תזכרו שאתם אורחים ושלבן אדם מותר לחלום רגע או ללכת לאט ובמתינות עם הילד שלו בלי שתצפצפו לו או תדרסו אותו ותקלקלו לו את המצב רוח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פרויקט "דבק" של אגף התרבות של עיריית תל אביב יפו בניצוחו של גיורא יהלום, שהוא אש ותמרות עשן של בן אדם, תל אביבי עם עבר של קיבוצניק עשוי ללא חת, שהמחוייבות האוהבת שלו לתרבות על כל סוגיה וגווניה מרגשת ממש. פרויקט דבק עונה על בעיה שכל מי שעוסק בקולנוע, תאטרון או אופרה מכיר היטב, והיא שהקהל של תרבות "קלאסית" הולך ומזדקן והדור החדש מוצא את מקומו במקומות אחרים ומדיר ממנה את רגליו. הפרויקט העירוני היפה הזה מבקש לחבר קהל צעיר (מאוד) לאופרה, תאטרון וקולנוע. ועושה את זה בענק.

רק בחודש שעבר נמכרו 1,500 כרטיסים לצעירים בלבד לאופרה החדשה "דידו ואניאס" וזה כל כך נפלא ותל אביבי בעיני שבמדינה שבה יש כל הזמן צרות הרבה יותר גדולות ובוערות, יושבים אנשים בעירייה ואשכרה דנים בכובד ראש איך לטפח את הדור הבא של צרכני ואנשי התרבות בישראל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ממש בחודש שעבר יצא לאור ספר שהוא ספק ספר ילדים, ספק פרק יומן, שהוא גם אגדה אורבנית תל אביבית מאוירת שכתבה חברתי הטובה ואם שני ילדיי, המוזיקאית שילה פרבר. לספר קוראים "לילה טוב ינקלה ריצ'קין" והוא מספר על מוזיקאית תל אביבית בודדה שפוגשת כלב חצי מת שהופך לחבר הכי טוב שלה בעולם. כששילה כתבה את הטיוטה הראשונה עדיין לא היו לנו ילדים, אז הקראתי אותו לאחיינית שלי, שהקשיבה רוב קשב ועם סיומה של הקריאה הרימה אלי עיניים ואמרה לי נחרצות "עוד פעם", והקראתי לה את הספר שוב ושוב ושוב ושוב.

אחרי זה שילה שלחה את הספר להוצאת ספרים מוכרת וקיבלה תשובה ש"הזמרת", היא הגיבורה, לא מתאימה לספר ילדים. המשפט המדויק היה שיש "למתן את דמות הזמרת". הם כמובן טועים: ילדים אוהבים סיפור הכרחי ורגשות עזים, גם חיוביים וגם שליליים, סיפור עז ולא מפולטר, שיש בו אהבה ומוזרות ואובדן ועוד אהבה. וזה בדיוק ינקלה ריצ'קין. ספר נפלא, מקורי, מצחיק ומרגש, שהילדים שלכם יהנו ממנו בטירוף ואתם אפילו יותר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון, אדם או מטרה שמבקשים מאיתנו לסתום שניה ולהפסיק לריב. הימים קשים מאוד וכולנו זקוקים למישהו שיהיה אשם במצב אליו הגענו. אז במקום לנסות לבנות משהו ביחד, שיכללנו את כיתבי האישום שלנו אחד נגד השני. כל הדבר הזה של טענות וטענות הנגד נמאס לי טוטאלית ואני ממש מנסה לא לקחת בו חלק. בתוך מציאות מייאשת הניסיון למצוא את נקודות החיבור ולא את נקודות המחלוקת נדמה נאיבי ומטומטם, אבל בעיניי אם כולם יסתמו שניה ויתאפקו מלהאשים מישהו אחר במצב אליו הגענו אולי נצליח למצוא אנרגיות ומשאבים להתחיל לשקם את מה שנהרס פה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שלי הוא התסריטאי והקומיקאי אריק שגב, והוא כבר לא צריך שירימו לו, כי הוא כבר חצה את הנהר והמשיך הלאה אחרי מאבק הירואי בשלל מחלות שאיש לא ממש מכיר (והן ממש לא סרטן, בוז). אריק היה הכי תל אביבי שהכרתי, במקור מראשל"צ כמו הטובים שבהם, חכם, ידען וכחן וקוצני, שהתרגש עד דמעות משירים של אלתרמן וארגוב, שנא כמעט הכל אבל אהב את העברית, שהיה מתגנב בלילות לבית העלמין הישן של תל אביב בטרומפלדור כדי לחשוב, שהרים לבדערבי קריאה והגות יפייפים לכבודו של ש"י עגנוןושבאופן כללי היה פשוט מי שהוא, אריק שגב הצעיר מכף רגל ועד ראש ואם לא מתאים לכם אז אחלה, אני לא עובד אצלכם (את זה הוא היה אומר אגב גם לאנשים שהוא כן היה עובד אצלם).

לפני מותו עבדנו יחד על סדרה שלצערי לא הגיעה אל קו הגמר. לסדרה קראו "אנשים מתים", ובאחד הפרקים מישהי שם אומרת לאריק של הסדרה: "לא להיוולד פה זה הכי תל אביב, וגם אתה – אתה לא ממש יפה, אבל אין עוד מישהו שנראה כמוך, אתה די מתפרק אבל איכשהו מחזיק מעמד, אתה מאוד מוכר אבל תמיד יכול להפתיע, אתה מודרני ומיושן בבת אחת. אתה תל אביב, אריק, אתה לא תל אביבי, אתה תל אביב עצמה".

מה יהיה?
יהיה טוב. בעזרת השם ובעזרתנו.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• נשים בקולנוע
• בריכת גורדון
• נילוס
• דיזנגוף סנטר
• כיכר אתרים
• מאנטה ריי
• קורקינטים
• אריק שגב

גלעד כהנא (למה שלא תעקבו) הוא מוזיקאי, סופר, אומן ויוצר רב תחומי. חי, יוצר ועובד בתל אביב. סולן להקת ג'ירפות ובעל קריירת סולו ענפה. זוכה פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים על שם לנדאו. זוכה פרס אקו"ם למחבר השנה. איש מעניין מאוד. השבוע יצא לאור ספרו הרביעי,"טוב שאבא קיבל סרטן"בהוצאת "יצירה עברית", והוא יושק באירוע מיוחד במרכז ענב לתרבות (23.12). הערב יכלול הרכב שינגן פסקול חי לערב כולו, שחקניות ושחקנים שיקריאו קטעים, עורך הספר שינחה שיח עם הסופר על יצירת הספר והקרנות סימולטניות באירוע ספרותי-קולנועי-מוזיקלי. בין המשתתפים: גידי גוב, יבגניה דודינה, נועה קולר, יבגניה דודינה, עוז זהבי, שמעון דף ועוד.אתם רוצים להיות שם.

1. ASA

מקום חדש ופלאי. אוכל יפני מדויק, חומרי גלם טופ, נשמה יתרה, הבר הכי יפה בישראל (גילוי נאות: אהבת חיי עיצבה).
אחד העם 54 תל אביב

2.אונמי

כבר 26 שנה. נפתחה ב-1999 כשיצא האלבום הראשון של ג׳ירפות ושם גם נחגג הארוע. המורה היפני הראשון שלי.
הארבעה 18 תל אביב

3.בבוליה

מעדנייה ושרקוטרייה. חלום לכל קרניבור. כשאני נכנס לשם נדרש ממני איפוק, הסתפקות בהמון ולא באינסוף, כי יש יותר מדי.
אבן גבירול 112

4. צפון אברקסס

על הבר. צהריים. מהיום הראשון ועד היום, מפגש עם משורר של מזון. מתיישן כמו יין.
לילינבלום 40 תל אביב

5. גאזטי

בית קפה ובר יין. פרוסת אירופה במרמורק פינת הוברמן.לשבת רגע ולשכוח(גילוי נאות #2: גם את זה אהבת חיי עיצבה).
מרמורק 1 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

הפינה של יצחק שדה עם מנחם בגין… משהו שם לא ברור… תמיד כשאני עובר שם יש לי תחושה רגעית של דיסאוריינטציה. פינת רחובות מעיר אחרת. עיר רעה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בכלליות כל הרצאה של עתידן / גיק-על / פרופסור על כך שה-AIיחליף את כולם ויקרב את האנושות לסף כליה מרימה את רוחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרהAlien: Earth.השילוב בין יוצר הסדרה 'פארגו' ועולם ה-ALIENיצר טלוויזיה חדשה, בה כמעט כל דמות היא בעצם יצור אחר – אחד אנושי, אחד חצי אנושי חצי רובוטי, אחד כולו רובוטי, אחד חייזר בצורת עין ,אחד טורף מינרלים מעופף ואחד פשוט מכונת מוות אופטימלית. והכי חשוב, כל אחד דואג לסוגו. כל אחד מגזרי. כל אחד חסר רחמים. מאוד ישראל 2025. צפייה בסדרה היא נחמה מאסכולת "צרת רבים חצי נחמה, צרת כולם – אחושילינג נחמה".

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מורן מהנילוס. גם כשטיל נפל ליד הבר ועשה נזק גדול היה ברור שהוא לא ייפגע. כי מורן היא המקום, לא זכוכיות ולא קירות… ותודה לאל, היא לא הייתה שם.

מה יהיה?
מאז שבני אדם קיימים הם עסוקים בשני דברים בלבד – לזיין ולזיין.
כלומר או לכבוש האחד את השני למטרות ניסיונות רבייה או לכבוש האחד את השני למטרות הרחבת מצבור הנדל"ן. אז מה יהיה? יהיה עוד מאותו דבר, מה שהיה הוא שיהיה. כל שנותר בתוך הסערה הבלתי פוסקת הזו הוא להישאר בתנועה ולמצוא כל פעם מחדש את עין הסערה, ושם לנהל חיים אופטימיים.

• העיר שלי
• גלעד כהנא
• ספרות ישראלית
• נילוס
• גאזטי / גאזטה
• צפון אברקסס
• אונמי
• אסא / ASA
• מעדניות בתל אביב

>> אמילי חיה מואטי (תעקבו) היא סופרת, פוליטיקאית, חכ"לית ופעילה בולטת למען החטופים בזירה הבינלאומית. בימים אלה רואה אור ספרה החדש,"קוראים לזה חיים"(בהוצאת עם עובד). ספרה הראשון "סימנים כחולים" (תכלת 2018) זיכה אותה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים ועוּבּד לסרט קולנוע בהפקה בינלאומית. והיא רק התחילה.

1. נילוס // פיקוק

אני לא יושבת בבתי קפה, אבל אוהבת לשתות כוס יין בנילוס בשש בערב, אוהבת לעבור ליד הפיקוק, תמיד יש שם מישהו שאני שמחה לראות ולשתות איתו משהו.
אלנבי 33 תל אביב // מרמורק 14 תל אביב

2. חנויות יד שניה // אדרת

בעשור האחרון מקפידה לא לקנות חדש אלא רק יד שניה, מבחירה אידיאולוגית. אני חברה בכל קבוצה אפשרית וגם מוכרת וגם קונה באדרת.
בוגרשוב 53 תל אביב

3. פארק המסילה והשכונה שלי

אני אוהבת את הרגלי הבילויים של הבנות שלי; הגדולה חיילת, הקטנה מתגייסת בקרוב, שתיהן עובדות ומבלות בפארק המסילה. ואני אוהבת את השכונה שלי ואת אנשיה, שאפילו השעות שהעברנו יחד בחניון הבימה בזמן המלחמה עם איראן, עברו ברעות ובאחווה.

4. כיכר הבימה

כאמור, בלילות המלחמה עם איראן למדתי לחבב את כיכר הבימה, שם היה המקלט שלנו. מתברר שבלילות, הטבע פוקד את השדרה והיא מתמלאה באווזים משוטטים. לא רק בגללם אלא גם בגלל בני האדם טרוטי העיניים, שבתוך כל החרדה התחשבו אלה באלה ותיעדפו משפחות עם ילדים בירידה למקלט (אלו שלא לנו שם לילה שלם). היה אור בימים האלה.

5. הסינמטק

בעיקר את המבנה המקורי, כי אני רומנטיקנית. כשהייתי צעירה ומנויה אהבתי את המרתונים אל תוך הלילה. בשנים האחרונות סרט של שישי אחה"צ הוא מהבילויים הבודדים שלנו, וזה נהדר.
הארבעה 5 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא סובלת את כל מתחמי המגורים החדשים שמשום מה היזמים בוחרים להתנתק מהעיר ומהמרקם שלה ויוצרים מוטציות קהילתיות. זה התחיל במתחם אנדרומדה, המשיך לכל מתחם צמרת והתפתח למרבה הצער לפרויקטים נוספים. יותר מדי כסף ופחות מדי חשיבה על המרקם החברתי בעיר. יכול להיות שזה חלק מהסיפור של לחיות בעיר שמעולם לא תוכננה אלא פשוט התרחשה. תל אביב הולכת ונעשית כרך חד-מעמדי. יותר דיור שיוקצה לציבור – גם כשכירות ארוכת טווח – יטיב עם כולם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז השבעה באוקטובר מעט התרבות שאני חווה היא סביב משפחות החטופים. כמו למשל תערוכת השנה לשבעה באוקטובר של האספן ז'ק אסבג, שרכש יצירות שנוגעות לאסון מאמנים ישראלים. או הסרט על ליאת אצילי. מופעים ומחוות כמו הג'אם של אביתר, החברים של אביתר דוד מנגנים לכבודו כל חמישי בכיכר החטופים. לפני האסון ראיתי את VHS, דש מהעבר של רננה רז וקבוצת יוצרים, שמפגיש את היוצרים עם רגעים בעבר שלהם. הרגעים מאוד אישיים אבל יש משהו קולקטיבי בזיכרונות האלה של מה שהיינו, פרידמן, צברי ועוד רבים ומצוינים. בקטע של רננה רז לא הפסקתי לבכות. זה נדיר, כי אני לא בוכה בדרך כלל, אבל משהו בריקוד של ההורים והכמיהה של הילדה לבניה מחדש של הבית, להיאחז ברגעים שהם בין זיכרון מהתא לבין מה שהיית רוצה לחשוב שהתא היה, זה עדיין מפעיל ומפעים אותי, גם כעת כשאני נזכרת ביצירה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במהלך טיסה צפיתי בפיצ'ר שמבוסס על חייו של בוב דילן, קראתי גם ביקורות גרועות, אבל זה ניתק אותי מהכל והרחיב את ליבי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה המשפחות. קריטי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלו שעוזרים לי לחפש את סאשה החתול שלי כשהוא מחליט לשוטט בלילות. צדיקים.

מה יהיה?
בכנות? בטווח הנראה לעין, קשה. יקח לנו דור אחד לפחות לקום נפשית מאסון השבעה באוקטובר ומהאסונות הנלווים שלו. זה יצריך עבודה קשה, התמדה ואומץ. הילדים שלנו כבר יראו ימים טובים יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• נילוס
• פיקוק
• אדרת
• פארק המסילה
• כיכר הבימה
• רננה רז

>> רועי אסף הוא משחקני הקולנוע העסוקים והמוערכים בישראל, זוכה שני פרסי אופיר לשחקן ראשי ("המשגיחים", "ארץ פצועה"), והיה מועמד גם לשלישי על "מופע טוטאל", סרט בכורה בבימויו ובכיכובו שמהדהד את קבוצת הקברט הסאטירית "בורדל טוטאל" עימה פעל בתל אביב בעשור הקודם. "מופע טוטאל" הוא סרט וירטואוזי, מרגש ועתיר מעוף וחזון, הואיוקרן בסינמטק החל מהערב ולאורך הסופ"ש כולו,ואם אתם אוהבים קולנוע ישראלי מדובר בצפייה חובה.

>> סיור סודי למקרר הפרחים ונוף נעלם בפלורנטין // העיר של מרינה פוזנר
>> קוקטייל בר משנות ה-50 וחוף להתמלא בו. העיר של לארה סנואו

1. נילוס

הבר במורד אלנבי שכבר הפך למוסד תרבות בעיר. משהו באווירה שם, באנשים המיוחדים הפוקדים אותו, גורם להרגיש כאילו אתה חי בזמנים אחרים, בארץ אחרת. האוכל מצוין, העובדים והעובדות המקסימים שנבחרו בקפידה כאילו לוהקו לסרט של פליני. אבל מעל הכל, מורן אלון, ה"מאדאם" של הבר המיוחד הזה, שהוא מעין בבואה של אישיותה הכובשת ושרק בשבילה שווה לבקר שם. ממש מתחשק לומר: היאורה תשליכונו…
אלנבי 33

2. קולנוע יפו

בר-קולנוע צעיר עם שני אולמות קולנוע אינטימיים וגם חצר קסומה, שמחזיר לקולנוע את הסומק ללחיים. המבנה היפואי העתיק מלא אווירה ומקרינים בו סרטים עם דרינק ופופקורן ליד. הרפרטואר עשיר מאוד ומכיל קלאסיקות וסרטי איכות, לצד סרטי קאלט שוברי קופות. הצוות כולו צעיר ואדיב ומלא אהבה לחיים ולקולנוע. תענוג גדול לראות שם סרט או סתם להעביר ערב בכיף באווירה מגניבה.
מרזוק ועזר 14

3. סטודיו למשחק ניסן נתיב

החלום הגדול של מי שרוצה להיות שחקנ.ית, קיבל במציאות את האפשרות להתגשם במוסד המפואר הזה שבעצמו נראה כמו חלום. המבנה מיוחד ומעוצב לעילא, שוכן באחד המקומות הטרנדיים בעיר, בסמוך לשוק הפשפשים ביפו. החללים בתוכו מעוררי השראה, אולמות התיאטרון נהדרים ומבטיחים חווית צפייה מענגת. צוות הנהלה מעולה, מורים שכל אחד מהם הוא השראה גדולה ותלמידים איכותיים שנבחרים במיון קפדני ביותר, יוצרים יחד בכל שנה תיאטרון מקורי, איכותי וחדשני.
נועם 5

4. פיקוק

בר הפיקוק תמיד היה עבורי יותר מסתם מקום לשתות ולאכול – הוא היה חלק מהדרך שלי כשחקן צעיר, והוא עדיין בית חם לכל מי שחי ונושם אמנות. תמיד אוכל לראות שם איזה שחקן/נית מפוצצת אדרנלין של אחרי הצגה, מסביב מתנהלות שיחות על הצגות, אודישנים וחיים על הבמה, ובכלל זה לא סתם בר – זה חלל יצירתי, מקום שבו רעיונות נולדים ושיתופי פעולה מתחילים. עם השנים חזרתי שוב ושוב, לפעמים כדי לפגוש חברים, לפעמים רק כדי לשבת בפינה עם כוס יין ולספוג את האווירה. הפיקוק נשאר עבורי מרחב של השראה, חיבור ולוקיישן מושלם להרים כוסית אחרי הקרנה בסינמטק או הצגה בהבימה/הקאמרי.
מרמורק 14

5. הרכבת הקלה

להרגיש קצת אירופה בלב תל אביב. ברכבת הקלה אתה יושב מוקף באנשים מכל הסוגים – סטודנט מנומנם עם אוזניות, אישה מבוגרת עם שקיות שוק, נערים שצוחקים ביניהם בשקט שלא ממש עובד. כולם יחד בקרון שנע באלגנטיות בין התחנות. כשמסתכלים מהחלון רואים את תל אביב זזה מולך – שדרות ירושלים, נווה צדק, אלנבי, קרליבך, שדרות יהודית – שמות שעד לא מזמן היו רק חלק מנתיבי ההליכה שלי ועכשיו הם עצירות בתחנה, נקודות חיבור בתוך עיר שתמיד בתנועה. תענוג.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.יש צורך להרחיב? לא נראה לי. יש צורך להחריב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"עבודה אחרונה" של אוהד נהרין ולהקת בת שבע הצעירה.פעמיים צפיתי ב"בעבודה אחרונה" וסיכוי גדול שזאת לא הפעם האחרונה… הדימויים החזקים ביצירה המפעימה הזאת נחרטים עמוק בלב. זאת יצירה מסעירה כמו דהרת סוסים פראיים בלב מדבר. כל-כך סוער וכל-כך שקט בו בזמן. היכולת של אוהד נהרין לבטא רגשות, רעיונות, תפיסות חברתיות וגם פוליטיות באמצעות דימויים פיזיים עוצרי נשימה, היא מעוררת השתאות. הביצוע של להקת בת שבע הצעירה הוא פנומנלי. הם מחויבים ומתמסרים כל כולם על הבמה ומעניקים חוויה בלתי נשכחת. גם בצפייה שניה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום החדש והמעולה של ערן צור, ממקם אותו בפסגת היצירה הישראלית. הסיפור הטרגי מאחוריו רק מעצים את החוויה וגורם עוד יותר להעריך את היוצר הנפלא הזה, שהצליח מכאב כל-כך גדול ליצור את אחד האלבומים היפים שנוצרו פה. ערן ידוע ביכולת הגבוהה שלו לכתוב טקסטים רבי משמעות וגם לא לוותר על אופן הגייתם, מה שהפך אולי לסמל הכי מוכר שלו. השירים מקוריים, מורכבים, עם דימויים חזקים מאוד, אבל מאוד ברורים ונגישים וזה הישג אדיר. העיבודים המוזיקליים סוחפים ומרגשים מאד ומביאים את היצירה של צור לשיא חדש בקריירה העשירה שלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עמית אפטה.במאי צעיר ומלא כשרון וחזון שיוצר תיאטרון מקורי ונועז. ההצגות שביים עמית בתיאטרון הקאמרי מביאות רוח חדשה וצעירה לתיאטרון הישראלי. אלו התבססו על מחזות מקוריים ולאחרונה גם ביים מחזמר מצליח מברודווי בהפקה מרשימה מאד. העבודה שלו מאופיינת במקוריות ותעוזה תוך שמירה על איכות גבוהה מאד של הפקה, והיא פונה בעיקר לצעירים. זה אולי האתגר הגדול ביותר של התיאטרון הישראלי, למשוך צעירים לתיאטרון מבלי לוותר על המורכבות והאיכות ועמית עומד בזה בגאון.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כמובן לארגונים שתומכים במשפחות החטופים. אני לא יכול לחשוב על משהו יותר חשוב ודחוף בימים האלו מהשבתם הביתה של כל החטופים. אין לנו באמת זכות קיום פה, והקיום פה יאבד מערכו, כל עוד הם לא חוזרים.

מה יהיה?
עלינו לדאוג שיהיה פה יותר טוב. העתיד שלנו פה תלוי בהחלטות ופעולות שנעשה. הייאוש הוא מסוכן, כמו עשב שוטה שחייבים לעקור ברגע שמתחיל לבצבץ על פני האדמה. מוכרח להיות פה טוב יותר, וזה בידיים שלנו.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• רועי אסף
• נילוס
• פיקוק
• קולנוע יפו
• הרכבת הקלה
• ניסן נתיב
• ערן צור
• אנסמבל בת שבע

>> עומר שחם הוא השף של קפה אסיף, קפה-מסעדת הבית של המרכז הקולינרי המוערך שנושא את אותו שם, מקום שכולו תרבות אוכל ישראלית אמיתית. בימים אלהמוצג בו הפרויקט "מקום בשולחן", פרויקט הנצחה המכבד ומשמר את זכרם של קורבנות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, באמצעות האקט האינטימי של הכנת המנה האהובה עליהם על ידי בני משפחתם הקרובים.

>> העיר שלנו: 7 המלצות של מקומיים על מסעדות נהדרות בתל אביב
>> הכל טרי: 40 המקומות הכי מעניינים שנפתחו השנה בתל אביב

1. נילוס

כשעברתי לתל אביב עבדתי חצי משרה כטבח ב"חלוצים 3" וחצי משרה כמלצר בנילוס (שם הכרתי גם את בת הזוג שלי). דרך הפריזמה של הנילוס הכרתי לראשונה את תל אביב.
אלנבי33

2. גינת קריית ספר

כשהייתי אוסף את הבת שלי מהגן הקודם שלה, בדרכנו חזרה הביתה היינו עוצרים בגינת קריית ספר. הגינה היא חלק מאוד משמעותי וחשוב בשעות הבילוי שלי עם הבת שלי ולכן הרבה פעמים אני בוחר ללכת איתה לשם.

3. הבסטה

אין מה להוסיף.
השומר 4

4. פלאפל תדמור

אני אוכל בעמידה בכניסה לחנות על הרחוב וכל ביס או שניים חוזר לסלטיה לחיזוקים, על הדרך אני אוהב להתבונן באנשים סביבי. מקום שהוא ההפך ממיינסטרים.
סלמה 98

5. קפה לב

בית קפה מינימליסטי בבית ליבלינג עם דלפק הזמנות קטן, פינות ישיבה וחצר יפה ונעימה.
אידלסון 29

מקום לא אהוב בעיר

רמזור הולכי רגל בפינה של רח יגאל אלון ותובל. מתועדף הכי נמוך בצומת ולא מתחלף עד שלוחצים על הכפתור (הסמוי). חבל כי אנשים חוצים באדום.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״נעים בין מסכים״, תערוכת וידאו במרכז סוזן דלל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"החברה הגאונה" של אלנה פרנטה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תנועת״עומדים ביחד״.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מפונים ומפונות מאזורי העימות שחיים בתל אביב.

מה יהיה?
לצערי הסכסוך הזה יביא לכולנו עוד הרבה סבל ושכול, אבל בסוף אין פתרון אחר חוץ משלום.

• העיר שלי
• אסיף - מרכז קולינרי
• נילוס
• הבסטה
• קפה לב
• פלאפל
• קריית ספר