מהימים בהם להראות דמות גאה היה על המסך הקטן היה האירוע הכי מפוצץ מוח ועד לעידן בו להטב"קים מכל הסוגים הם מאסט - אלו הם כמה מהרגעים המשמעותיים ביותר בתולדות הגאווה הטלוויזיונית, ואף מילה על הגיוון המאולץ של נטפליקס
שחקן הפוטבול הגאה / "הכל נשאר במשפחה" (1971)
אי שם בראשית שנות ה-70, "הכל נשאר במשפחה" ("All in the Family"), הסיטקום של נורמן ליר, שלט ביד רמה בטלוויזיה האמריקאית: ליברלים נהנו ללגלג על ארצ'י באנקר הטיפש והגזען , שמרנים נהנו להזדהות איתו מבלי להבין את הביקורת שמעבר, והתכנית הפכה לניצפת במדינה, שנים אחר שנים. דרך דמותו של באנקר, ליר ושאר הכותבים שברו תפיסות מיושנות אחת אחרי השנייה – בנושאי גזע, כלכלה ומגדר – אך בפרק אחד, בשנת 1971, עשה הצוות היסטוריה אמיתית כשהציגו בפעם הראשונה דמות גאה על מסך הטלוויזיה האמריקאי. בפרק "Judging Books by Their Covers" ארצ'י מגלה כי חברו הטוב סטיב, שחקן פוטבול מצטיין לשעבר, הוא הומו מוצהר. אחרי שארצ'י מטיח בחברו כי הוא "חולה" ו"צריך עזרה", הוא מתגבר על תפיסתו הסטריאוטיפית ולומד כי גייז לא נושכים.
>> תשעה מסמכים שכמעט שינו את המדינה: המזימה הלהט"בית שסוכלה
>> זיכרונותיי מבית אבא בלהט"ביסטן: טור מיוחד
לאנס לאוד יוצא מהארון / "משפחה אמריקאית" (1973)
"משפחה אמריקאית" ("An American Family") היא תוכנית מהפכנית בהרבה מובנים – "הריאליטי" הראשון, "הדוקו-ריאליטי" הראשון והבסיס למאות חיקויים והשפעות (מקים קארדשיאן ועד אל ברוקס) – אבל האימפקט האמיתי שלה היה ככל הנראה בהצגתה של יציאה אמיתית מהארון של אדם אמיתי לגמרי, בשר ודם. התוכנית, שעקבה אחרי משפחת לאוד הצבעונית והנורמטיבית, הכירה לצופים את לאנס, הבן הבכור, שאהב להחליק על גלגיליות, להקשיב ל"וולווט אנדרגראונד" ולהיות – לא עלינו – גיי מוצהר. התוכנית הזניקה את לאנס לפופולריות ארצית ובעוד כוכבו זרח, השערוריה הציבורית שסביבו גדלה אף היא, והוא התקשה להתמודד. ב-2001, בפרק האיחוד של התוכנית, גילה לאנס כי אחרי שנים של התמודדות עם התמכרות קשה למת', היא גם נשא איידס. בהמשך אותה השנה נכנע לאנס למחלה ונפטר בגיל 50 בלבד. ועדיין, הוא יזכר לעד כדמות טלוויזיונית משפיעה ביותר עבור הנורמליזציה של הלהטב"ק.
>> התיאטרון הגאה הגיע ללב המיינסטרים, ועוד יש לנו דרך לעשות
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: 8 קומיקאים גאים שמצחיקים אותנו
בטי ווייט מאוהבת / "בנות הזהב" (1986)
"בנות הזהב" על כל צורותיה (כן, גם הגרסה עם חנה לסלאו) היתה לקאלט עבור חברי קהילת הלהטב"ק: 4 דיוות מבוגרות באותה דירה שיורדות אחת על השנייה ללא הפסקה על רקע לא מעט קיטש בטוב טעם – מה יש כאן לא לאהוב? אך "בנות הזהב" לא הגיעה למעמד הזה רק בגלל מה שהיא הייתה, אלא גם בזכות מה שהיא הציגה. ניתן למנות לא מעט רגעים "גאים" בריצתה הארוכה של התוכנית, אבל אולי המשפיע מכולם הגיע דווקא בעונתה השנייה: ג'ין, חברתה של דורותי (בי ארתור, אישה שבעצמה הפכה לאייקון גאה וכזו שנטייתה המינית נותרה בסימן שאלה), מגיעה לביקור אצל ארבעת החברות. למרות שג'ין היא לסבית מוצהרת, ושבת זוגתה נפטרה לאחרונה, דורותי מחליטה לא לספר לרוז (בטי וויט) המעט שמרנית – אך המציאות מסתבכת כשג'ין מתחילה להתאהב ברוז. למרות שרוז חושבת בהתחלה שג'ין היא "לבנונית" ("Lebanese" מול "Lesbian"), היא מתחילה להבין את המצב ומתוודה בפני חברתה כי למרות שאיננה מרגישה את אותן הרגשות כלפיה, היא יותר ממעוניינת מלשמור איתה על קשר. כך, אותו "פריינד-זון" אייקוני הפך לרגע אייקוני.
>> סיפורם העצוב, היפה והמוזר של כוכבי הקולנוע הלהטב"קים
>> מי הולך להופיע במצעד הגאווה השנה?
הדמות הבי-סקסואלית הראשונה / "רוזאן" (1992)
כן, כיום רוזאן בר לא נודעת במיוחד בנטיותיה הליברליות אבל מה שמגיע מגיע – תוכניתה הפופולרית, שרצה משלהי שנות ה-80 אל תוך ה-90, הייתה די מהפכנית בכל הנוגע לייצוג גאה. כך, לצד נשיקה לסבית אמיתית ודמות של בוס גאה (מרטין מול) שמתחתן עם בן זוגו (פרד ויליארד זצוק"ל), "רוזאן" הציגה דמות משנה בי-סקסואלית – ננסי ברטלט (סנדרה ברנרד, בעצמה קומיקאית חשובה לקהילה), חברתה הטובה של רוזאן, הוצגה כמי שיוצאת באופן תכוף עם נשים, נישאה למספר גברים, אינה מתביישת ב-"הוללותה" ופשוט מודעת להתנהגותה "המוזרה". עד כמה שזה לא נשמע לנו מטורף במיוחד היום, אי אז – לפני פחות מ-30 שנה – זה היה די קריטי.
הפרק עם החתונה הלסבית / "חברים" (1996)
חברים לא ידועה ממש ביכולת מרשימה להוות ייצוג ראוי וריאלי לחברה. ועדיין, למרות שהתעלמה די בגסות ממיעוטים ומנטיות מיניות לא הטרונורמטיביות, היא ראויה למקום ברשימה הזו ולו בשל פרק אחד: החבורה מוזמנת לחתונתה של אשתו לשעבר של רוס, קרול, עם בת זוגתה סוזאן. נכון, נקודת המבט היתה שמרנית, קרול נולדה בעיקר כפאנץ' ליין מתמשך על רוס ולמרות שהפרק צנזר את סצנת הנשיקה, הייתה זו הפעם השנייה בלבד שחתונה לסבית הוצגה בטלוויזיה – תיקחו לחשבון את הפופולריות של התוכנית ותעשו אחד ועוד אחד. למי שייכת הפעם הראשונה, אתם שואלים? "רוזאן". כשמגיע מגיע.
אלן יוצאת מהארון / "אלן" (1997)
כשלוש שנים לתוך ריצת הסיטקום שלה, (ולא מעט שנים לפני שהפכה לפרסונה נון גרטה) אבל דג'נרס יצאה מהארון (בתוכנית ובמציאות) בפרק שבו הכריזה, בטעות, בקול רם, בשדה תעופה, לתוך מיקרופון – "אני גאה" ("I’m Gay"). הפרק זכה לשיא צפיות בזמן אמת – 42 מיליון – וקיבל את פרס "פיבודי" הנחשק, ועדיין – הייתה זו תחילת הסוף. נתוני הצפייה הלכו וירדו, התפיסה הציבורית כלפי התוכנית הייתה שהיא עברה לעסוק רק בייצוג לסבי והפסיקה להצחיק, ואלן מצאה את עצמה במספר שנים קשות שהובילו לביטול הסדרה.
וויל טרומן / "וויל וגרייס" (1998-2006)
טוב, מדובר בקצת רמאות כי אין כאן רגע אחד, אלא סדרה שלמה – כזו שהציגה כבר בשם ובלב הקונספט דמות גאה מרכזית. וויל טרומן (אריק מקורמק, אמנם סטרייט להפליא בחיים האמיתיים אבל עדיין) הוא עורך-דין גיי וחברה הטוב ביותר של מעצבת פנים עוקצנית, גרייס אדלר (דברה מסינג). את הפן הקומי של התוכנית מספקים שתי דמויות לא רומנטיות במיוחד – החבר המוחצן של וויל, ג'ק (שון הייז) והחברה האלכוהוליסטית של גרייס, קארן (מייגן מולאלי). התוכנית הפכה להצלחה אמיתית, ולדברי איזה אחד, לא יודע אם שמעתם עליו, ג'ו ביידן, "עשתה יותר בלחנך את הציבור על נושאי להטב"ק מאשר כל אחד אי פעם. אנשים מפחדים מדברים משונים, עכשיו הם מתחילים להבין".
קורה ואסאמי מתאחדות / "האגדה של קורה" (2014)
רוצים ייצוג מתאים בתוכניות ילדים? אז תמשיכו לרצות, כי זה לא ממש קורה – וכשזה כן קורה, מיד מתעוררות קריאות על "להט"ביסטן". ועדיין, מדי פעם יש ניצוצות של תקוווה. ב2014, בתוכנית פריקוול לסדרה "אווטאר" (לא הכחולים, ההוא עם החץ על הראש), "האגדה של קורה", הגיבורה האמיצה של התוכנית קורה וחברתה הטובה ואסאמי מחליטות, ברגעיה האחרונים של הסדרה, לעשות מעשה נועז ולעבור בשער לעולם אחר. הצעד לא נועז רק בשל המעבר, אלא גם בשל ההתוודות של שתיהן על רגשותיהן אחת לשנייה (שנרמזו לאורך כל ארבעת עונות התוכנית) ללא במילים. קורה ואסאמי צועדות לתוך הפורטל, מביטות בעיניה אחת של השנייה, ואוחזות יד ביד. התוכנית אמנם נגמרה והצעד אולי מינורי, אם בוחנים אותו שוב, אך באימפקט שהתוכנית עשתה על מאות ילדים אי אפשר לפקפק.
ההומו הישראלי הראשון בטלוויזיה / "סטרייט ולעניין" (1993-4)
כן, גם לנו היה יצוג כחול לבן מפתיע בסדרה קצרת מועד אך משמעותית במיוחד. בימים בהם החלו להיפתח אלטרנטיבות בדמות ערוץ 2 והכבלים, בערוץ 1 עשו את הדבר שהם פחדו ממנו יותר מהכל, והתקדמו עם הזמנים. כך נולד הסיטקום "סטרייט ולעניין" של כנרת טריפון רשף, שיצרה את הסדרה וגילמה את דמותה של שירי, שמכניסה לדירתה התל אביבית כשותף את רוני (רפי ויינשטוק), מעצב גרפי וגם, תאמינו או לא, הומו. כן, כזה מחוץ לארון. בישראל העדיין שמרנית, זה היה מהפכני. למעשה, הפקת הסדרה היתה צריכה לייבא את שחקן מחו"ל (ויינשטוק הוטס במיוחד מאוסטריה, שם לוהק להפקה של "ישו כוכב עליון") מכיוון ששחקנים ישראלים לא רצו לגלם את הדמות. גם במבט בדיעבד, מדובר בסדרה שהקדימה את זמנה באינספור דרכים, והכניסה לבית הישראלי את נראות גאה שנזקקנו לה. כל פרקי התכנית הועלו ליוטיוב על ידי כאן 11, תראו בעצמכם.
