למרות המלחמה, הכלכלה המאתגרת ומזג האוויר שמעודד הישארות בבית – סצנת המסעדות בתל אביב ממשיכה לנוע קדימה כמו רכבת בלי בלמים. על אף ימי חוסר הוודאות, נדמה שהעיר מסרבת להפסיק להאמין בכוחם של ארוחה טובה או ערב שתייה מסיבי לשיפור מצב רוח. יזמים, שפים ובעלי חזון ממשיכים לפתוח מקומות חדשים, מברים אופנתיים ועד מסעדות שף מושקעות, עם תפריטים יצירתיים, קונספטים מקוריים (מי יותר, מי פחות) ובעיקר הרבה אומץ. תל אביב אולי חבוטה אבל היא רעבה, ובכל פינה נולדת מחדש תקווה עטופה בטורטייה, שוחה בחמאה או מוגשת על קרח עם סלייס לימון. הנה כמה פתיחות מסקרנות שכבר נמצאות על האש ללא תאריכי יעד ידועים, ומזכירות שגם כשקשה החיים – וגם התיאבון – ממשיכים.

הבסטה והפורט בהר סיני

משהו טוב קורה באלנבי החפור לעייפה: אחרי שבישרנו על פתיחתמולאם, הבר של התאילנדית בר סיני, נוחתת על המתחם עוד פצצת אלכוהול ואוכל טוב בדמות שת"פ בין הבסטה ופורט סעיד. הבר-מסעדה החדש יתמקם בחלל שבו פעלה סנטה קתרינה זצ"ל, שכבר נמצא בהליכי שיפוץ כך שכבר אפשר לראות את הפתיחה באופק. שף אייל שני לא ייקח הפעם חלק בפרויקט, ומי שיפעיל את המטבח אלו אנשי הבסטה, שיביאו איתם יינות מעניינים ותפריט מלא פצצות טעם. "יהיה חמוד", מבטיח אבירם כץ מבעלי הבסטה, ואפשר להאמין לו.

אפשר לבקש שגם הוא יהיה בתפריט? בורקס סרטנים של הבסטה (צילום: נטע אלונים)

ורמוטריה נקסט דור

אלכוהול וביסים קטנים וטעימים הם צו השעה, וסצנת הברים פורחת. בעוד כחודש יצטרף לזירה הצפופה ממילא שחקן חדש – אח קטן לוורמוטריה. בתפריט צפויים צלוחיות עם אוכל קטן וסקסי, זלילה בעמידה, ספונטניות, הרבה כבוד לוורמוט ואפריטיבו שווה. הבעלים אבי קשי מגלה שכמו בכל פתיחת מקום של הקבוצה, אפשר להתכונן להפתעות בגזרת האוכל והמשקאות. סטיי טיונד.

עוד אחת?! ורמוטריה (צילום: פייסבוק/@vermuteria.tlv)

תומר טל בדה ג'ורג'

כל העיר כבר מדברת על כך, ועכשיו כשסוף סוף ניתן אישור אפשר לגלות ששף תומר טל (לשעבר ג'ורג' וג'ון) מצטרף למלון דה ג'ורג'. טל נכנס לנעליים של שף ברק אהרוני, שלפני כחצי שנה עזב את מסעדת פרדס, ולצדו יובילו את הפרויקט המסעדנים סטיבן לובל (בעבר הרחוק, מבעלי "חדר אוכל" עם עומר מילר, וכיום יועץ ומלווה הקמת מסעדות) והיזם יאיר בקייר (ראונד טייבלס). שמה של המסעדה החדשה עדיין לא פורסם, אך כבר ידוע שהיא מוגדרת כפיין קז'ואל, ברמת מחירים נמוכה יותר פרדס וג'ורג' וג'ון (אבל אל תעצרו את הנשימה, פלאפל גבאי זה לא). על טל ושותפיו מוטלת המשימה הלא פשוטה לבדל את המסעדה החדשה מה-LOFT, האול דיי בראסרי המוצלח שפועל במלון, אך מכיוון שמדובר באנשי מקצוע מנוסים – אפשר להניח שהם כבר יודעים איך לגרום לזה לקרות.

נגיש יותר. תומר טל (צילום: מאיר כהן)

תומר אגאי והאבידנים

מאז סגירת סנטה קתרינה תומר אגאי עושה לביתו ולחשבון הבנק שלו, ואינו מתנצל על כך. אחרי הסובלקיה של גרקו, החמארה MAZA מבית הספיק איזי ומתחם האירועים/מסעדה YAM, השף הוותיק בוחר לשתף פעולה עם קבוצת האחים אבידן (קונסיירז', AT8 ועוד). הפרויקט החדש הולך ומוקם ברוטשילד, בחלל ששנים הריח משוקולד של מקס ברנר, ועל פי ההודעה לתקשורת מדובר ב"שילוב ייחודי של קולינריה תל אביבית עדכנית ובר יוצא דופן, בדמות מסעדת שף חדשה שמבוססת על מסעו הקולינרי בן ה-25 שנה של תומר אגאי". העיצוב צפוי להיות "יוצא דופן, אבל בסטייל שונה מהמקומות האחרים של הקבוצה עם נגיעות אומנות אותנטיות של הצייר רמי מאירי". יהיה עמוס.

מבשלים משהו טעים. תומר אגאי והאחים אבידן (צילום יח"צ)

לה טיגרה באזל

תושבי הצפון הישן, זה בשבילכם: הפיצרייה המנומרת מפלורנטין משתכפלת ומתמקמת ברחוב אלקלעי, בחלל שבו רק לפני שנה נפתח בר היין סנדר. ברי יין יש הרבה, אבל לה טיגרה יש רק אחת. כלומר שתיים, בקרוב. באותה נשימה נזכיר שבקרוב ייפתח בית הקפה של קוקו נקו מאותו בית ייצור, כך שיש למה לחכות בצפון העיר וגם בדרום.

פרח רסלאן במתחם התחנה

זוכרים את הכנאפה כעכ? איך אפשר לשכוח את המאפה שכבש את הריאליטי "מאסטר שף" ואת סיפורה של פרח רסלאן – ילידת לבנון ובת לאב איש צד"ל שנטעה שורשים בארץ והקימה משפחה ועסק. מנת הרחוב הלבנונית, שמורכבת מכנאפה חמה עם תועפות גבינה נמתחת וסירופ סוכר בתוך בייגלה שומשום פריך ולוהט (וכן, זה עובד וזה אפילו ממכר), התמקמה בקניון אגמון החולה ומשם עברה לשוק הנמל שלנו. כעת היא מקבלת מקום של קבע במתחם התחנה, במבנה לשימור שעל אחד מקירותיו יותקנו מתלים לבייגלעך – הסמל המסחרי של רסלאן. אם יש משהו שיכול להחזיר את התל אביבים למתחם התחנה זה הכנאפה כעכ, שיבוא טוב ליד הפוך רותח עם הרבה קצף על חלב שיבולת מקפה נחת.

הברקה פחמימתית. כנאפה כעכ (צילום שני בריל)

רוף טופ בקמפינסקי

מלון דיוויד קמפינסקי עורך בתקופה האחרונה שינויים במערך המזון והמשקאות: קציר, מסעדת שף בשרית־כשרה, נפתחה בחלל שבו פעלה מסעדת סראייה החלבית, שהועברה ללאונג', אבל מה שמעניין באמת קורה במרחק די הרבה קומות למעלה – מסעדת רוף טופ חדשה ונוצצת, שתשאיר אבק לשאר הרוף טופים בעיר (הרשימה המלאהכאן). מקורבים מספרים שאת הפרויקט יוביל שף גומא גלילי (לשעבר גאייג'ין), אבל במציאות הכאוטית שבה אין לדעת עד לרגע האחרון – אין ברירה אלא לחכות לפתיחה.

הנוף בטוח יהיה פרייסלס. דיויד קמפינסקי (צילום סיון אסקיו)

• אוכלים שותים
• בסטה
• מסעדות חדשות
• פורט סעיד
• לה טיגרה
• ורמוטריה
• תומר טל
• דה ג'ורג'
• תומר אגאי

>> בתערוכת היחיד החדשה שלה "מינון יתר", המוצגת בפיקוק (מרמורק 14 תל אביב), פורמתהאמנית והמשוררת שרי פישמןאת הסיפור במקום לספר אותו. בעקבות גיוס שני בניה בדצמבר 2023, ביתה הפך לחדר המתנה, והציור לכלי נשימה. העבודה שלה איננה פוליטית במובן הפשטני אך היא בהכרח תגובה לנפילה המוסרית, האינטימית והקולקטיבית שעוברת החברה הישראלית. התערוכה כוללת עבודות שנולדו לצד שירים ויצירות חזותיותמתוך ספרה החדש של פישמן, כאשר הצבע הכתום של שערה משמש כחותם זהות. פישמן אינה מחפשת להמתיק את המציאות. היא מזמינה את הצופה להרגיש, לא להבין (אוצר: שמעון משל). כדאי שתעקבו.

1. כיכר הבימה

מאז שאני קטנה, דרך הבגרות, וגדילתם של הילדים שלי. הצפייה בהצגות ואין סוף שעות בתיאטרון עצמו, האזנה לקונצרטים בהיכל התרבות (הצגתי שם תערוכת יחיד בחגיגות ה-80 לפילהרמונית: "גרפיטי קלאסי"), ביקורים במוזיאון ת"א, לבד, עם הילדים במנשא, עם הילדים מתרוצצים בין החדרים, בהופעות ובהרצאות, ההשתובבות שלהם כילדים ברחבה וכמובן, בילוי בברים ליד. אין כמו הצגה/קונצרט ואחר כך כוס יין בפיקוק.

אהובת הקהל, למרות הביקורת. הגינה השקועה בכיכר הבימה (צילום: שאטרסטוק)

2. חוף מציצים

הלוקיישן הכי המוני, אבל מעליו היה הג'חנון של מרים, שזה העונג המושחת ביותר, אחרי לילה לבן של בילויים. וים…המקום הכי מדיטטיבי מבחינתי בעולם. ברגעים הכי קשים השנה, כשהבן הצעיר שלי בלבנון, סוריה או עזה וכלום כבר לא עוזר לי להירגע, הים עושה את העבודה ברחצה לילית או בירה בשבת בבוקר.

תרגיעו. חוף מציצים (צילום: shutterstock)

3. ברבוניה

מחוף מציצים, לרחוב בן-יהודה המקביל – גם הוא מתבגר יחד איתי ושומר על זהותו. אווירה שאי אפשר להסביר, שקיימת רק שם. ואם לא אכלתי ג'חנון בבוקר, אחטא עם מאכלי ים, שם.
בן יהודה 192 תל אביב

קשה להסביר, קל לאכול. ברבוניה בר (צילום: ספי קרופסקי)

4. פורט סעיד

לפחות פעמיים בחודש, שבת בצהריים, עראק פורט סעיד (מתכון ביתי: עראק אשקלון, מקלות אניס ומרווה) וליד, מה שבא. די.ג'ייאים מדהימים, מתקלטים עם תקליטים מהספרייה המופלאה. כל שיר פוגע לתוך הנשמה.
הר סיני 5 תל אביב

פורט סעיד (צילום: דין אהרוני רולנד)

5. 223

בדיזינגוף – ימי חמישי בלילה, המארחת הכי מושלמת בעיר, ברמנים מקסימים וגם הסזראק המושלם!
דיזינגוף 223

>> החוף הכי טוב בעיר וחומוס עם דמעות בעיניים // העיר של עמר גשן
>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חנייה, חנייה, חנייה!!!!! בלי האופנוע, חוויית העיר נוראית! אני ממפה את העיר בהתאם לחניונים. אין יותר עוגמת נפש מלהגיע, להסתובב שעות ולצאת ממנה בבושת פנים.

הרגעים האלה שאתה מקלל בשפות שלא הכרת. חניה בתל אביב (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של אבישי כהן במשכן האופרה. אני מנגנת בקונטרבס בשלוש שנים האחרונות (או נכון יותר, מנסה לנגן) ואין כמו לצפות בווירטואוז ברמה עולמית בתל אביב. גם שאר ההרכב היה מאלף ובסוף, לשתות לידם בפיקוק, היה הכי ישראלי שיש.

אבישי כהן | צילום: P Van Vlerken

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

ספרים, אני קוראת אחד אחרי השני, זו התרפיה שלי, האהבה שלי, הבריחה שלי והחברים הכי טובים שלי. פרנץ ליסט מלווה אותי מתחילת המלחמה ונותן לי גם כוח, גם תקווה ואין סוף השראה. השיר שכתבתי ומופיע על כריכת הספר "מינון יתר" הוא בהשראתו:

תן לי פואמה ב-^####F
לִכְלִי אֶחָד.
לֹא סִימְפוֹנְיָה מֻרְכֶּבֶת.
חַד־פְּרָקִית.
רְצִיפָה,
מִתְמַשֶּׁכֶת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא שייכת לשום ארגון, ולא מתנדבת במיוחד בשביל המלחמה, שוב, תחת איזו עמותה או ארגון. התנדבתי לפני המלחמה ואני מנסה להתנדב בכל מקום שאני יכולה להועיל בו ולהיתרם מההנאה שבכך בכל מיני תחומים. היכן שאני יכולה לעזור או סתם לתת השראה, אני שם. מאז הגיוס של שני הבנים שלי בדצמבר 2023, אני מנסה בעיקר להגיע לעוד אימהות ולתת להן נקודת מבט שונה ואסטרטגיות העוזרות לי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד ואחת שזקוקים להרמה! תפתחו את העיניים, תפתחו את הלב ותסתכלו מי נפלה רוחו בשעה האחרונה, לא משנה מדוע. ענייני הלב לא פחות גרועים מעניינים ברומו של עולם. תלמדו להרים! תהיו אמפתיים, תצחיקו, תעוררו, תאתגרו, תושיטו יד. אנחנו משפחה אחת – תל אביב רבתי, אזור המרכז ומדינת ישראל כולה.

מה יהיה?
אני מקדשת את ההווה, את הרגעים הקטנים של היום יום. אני נושמת מהודעת השלישה היומית, משיחת טלפון שבועית, שומעת את האינטונציה של הילד שלי, שומעת ברקע את הצחוקים והצעקות העליזות של "האחים שלו", מוודאה שרוב הזמן הם פשוט ביחד, מדברים, שומעים מוזיקה, עושים את מה שצריך ומרגישים שליחות וחוזרים הביתה להתרעננות בכל כמה שבועות. אני תקווה שכל זה יסתיים הרגע! כאן ועכשיו! שנחזור לחיים משעממים, אפורים, מלאי הרגלים, שהחטופים יחזרו, שהילדים שלנו יחזרו כל סופ"ש מעיר הבה"דים, שם יש בריכה וזה הבסיס הכי שווה במדינה, עד שיעבור הפז"ם והם יטוסו לטייל בחו"ל ואח"כ ילמדו משהו שיאהבו ויבחרו לעבוד רק בעבודה שהיו מסכימים לעשותה גם בחינם, ויעשו לי נכדים ויגורו לידי ואזכה לעוד הרבה שנים ולחוות אותם.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• שירה
• כיכר הבימה
• חוף מציצים
• ברבוניה
• פורט סעיד
• 223
• חניה בתל אביב

זה לא סוד שאנחנו כאן ב"טיים אאוט" מעריצים את מפעלות אייל שני ושחר סגל בתל אביב, על כל השטיקים והמגרעות ותינוקות הכרובית שנמסו באש תופת לתוך עליהם. מאז פתיחת הסלון ב-2008 והמזנון ב-2011, השתלטה קבוצת "החבר'ה היותר טובים" על העיר, ואחרי פתיחתן של מסעדת הגלאם גילה וננסי והגלידריה המופלאה קסטה בשנה שעברה, היא אוחזת כיום ב-12 עסקי אוכל עירוניים שהפכו ברובם לאייקון מקומי בלתי ניתן לחיקוי.

יש לנו מדי פעם ביקורת קשה על המחירים, על חוסר היציבות, על הגימיקים ועל הפיוטים בתפריט, אבל יש לנו גם ואולי בעיקר אוקיינוס (כן כן) של הערכה לדרך שעשה שני משף ירושלמי קפריזי ומסתבך למגדלור קולינרי שהגדיר מחדש בגאון את המטבח התל אביבי. עכשיו כשהוא אוחז בכוכב מישלן ניו יורקי, עם עשרות שלוחות של מותגיו ברחבי העולם, הגיעה העת לבחון, לדסקס ולדרג את כל מה שהוא מציע לנו כאן ברחובות שלנו. זה לא מעט בכלל, אולי אפילו גובל ביותר מדי. אפשר בהחלט להתווכח עם ההצלחה. הרבה יותר קשה להתווכח עם הגאונות.

אנחנו אוהבים אותך, שף משוגע ומשגע. צילום: מתוך האינסטגרם של אייל שני (@eyaltomato)

>> 34 מסעדות הקז'ואל דיינג הכי טובות בתל אביב
>> מקומות מומלצים לאכול ולשתות בהם בפארק המסילה

12. דבורה

אוכל:רוסטביף קרפצ'ו וכל החשודים המידיים בביצוע כשר.3
אווירה:מסעדה כשרה בבית מלון בבן יהודה. תבינו לבד.2
מחיר:ממוצע למסעדות אייל שני.4
אייל שניזם: 4,בגלל המטבח הפתוח ובר גדול בצורת חי"ת, שמצליחים להיות הלב הפועם של המקום. כמעט5על הניסיון המטריל להגיש מנות על צעצועי חוף מפלסטיק שהתקבל בזעם רב בזמנו.

דבורה (צילום: אריאל עפרון)

11. ג'אז קיסה

אוכל:מנות משתנות באופן קבוע שבוקעות מהמטבח של רומנו (אך לא בהכרח מהתפריט שלו). כלומר, הג'אז בר הכי טעים בעיר.4
אווירה:היפ, הייפ, הופ.5
מחיר:בינוני-גבוה.4
אייל שניזם:לא כל כך מורגש, אבל אתם אוכלים מתוך שקיות נייר ומעל גבי קרטונים מוזהבים בתוך ג'אז בר יפני בתוך בית רומנו, שזה די הכי אייל שני. או דיוויד לינץ'.3

ג'אז קיסה. צילום: סי פיש

10. קפה מיראז'

אוכל:כריכים ומאפים בבוקר, דגים ופירות ים מהצהריים עד הלילה, ספק אם יש עוד בית קפה בעיר שמציג תפריט כזה.4
אווירה: פארק המסילה במיטבו.4
מחיר: יקר מדי לבית קפה.4
אייל שניזם: לא כל כך.2

אין יותר תל אביבי מזה. קפה מיראז' (צילום: אינסטגרם/@miragetelaviv)

9. מזנון

אוכלברשת הפאסט פוד של אייל שני יש מילויים מוצלחים יותר (לבן, סטייק אנד אגז) ופחות (פיתה בולונז? סירייסלי?), אבל העיקרון פשוט ומנצח ולכן הוא מצליח בכל העולם.4 מתוך 5.
אווירהקולנית, קז'ואלית והיפסטרית. מותר למסור בקופה שם מונפץ שכמובן לא תזהו ברגע האמת.5
מחירבגבולות המקובל בז'אנר, עם זליגות קלות לצדדים. 30 שקלים עבור פיתה ותפוח אדמה הם הרבה יותר מדי, כנראה פיצוי על פיתות הבשר שמתומחרות בקצת יותר התחשבות.3.
אייל שניזם: 5בגלל הרילסים הגאוניים.

לא בתמונה: עגבניה. המזנון (צילום: בן קלמר)

8. מלכה

אוכלקופי פייסט לתפריטי אייל שני בגרסה כשרה פלאס אגף מאפים שווה וכמובן שניצל ממולא פירה, הברקה שרק מוח גאוני מסוגל לייצר.4.
אווירהתוססת עם כיפה.3.
מחירריבוי אופציות בטווח הביניים (60-70 ש"ח), כנראה מתוך התחשבות יפה בקהל שומר מסורת.4.
אייל שניזםאלמלא עגבניות כדקורציה והתפריט המתפייט, לא בטוח שתזהו שהיא שלו.2.

בית מלוכה חדש. מלכה עזריאלי טאון (צילום יעקב תורג'מן)

7. פיצה תדר *

אוכל:אוי הפיצה, הפיצה…5
אווירה:כשיש אירועים צפוף ושמח, כשאין אירועים שקט יחסית (תלוי בשעה ולוח השידורים). אנחנו אוהבים את התדר בשני המקרים, אבל מבחינת הפיצה יותר כיף באחרון.5
מחיר:אוי הפיצה, הפיצה…3
אייל שניזם:בקטנה, שכן המקום אינו שייך לשני אך הוא חלק בלתי נפרד ממנו.2.

הפיצה בתדר. צילום: שאטרסטוק

6. רומנו

אוכל:שוב רוסטביף קרפצ'ו וחריפים מסוחררים. חפשו את הספיישלים של פאשה צ'קין, השף בפועל שנכנס לתפקיד לאחרונה.3.
אווירה:קצת יותר רגועה מהתדר שבקומת הקרקע, ועדיין כיפית מאוד, כולל מסיבות שמתלקחות לעיתים בסופ"ש ואחת מעמדות הדי.ג'יי האהובות בעיר.5.
מחיר:כבר היינו בסרט הזה.4.
אייל שניזם: 3.5, כי הידיים בכל זאת ידי אייל.

רומנו (צילום: יחסי ציבור)

5. פורט סעיד

אוכל:רוסטביף קרפצ'ו, שקית שעועית ושאר החשודים המיידיים. אין מה להתלונן.4.
אווירה:כיפית וקז'ואלית ברמת כפכפים וכלב, מוזיקה מעולה, תור שמח.5.
מחיר:דומה לשאר המסעדות, אבל ממקום כל כך קז'ואלי אפשר היה לצפות ליותר התחשבות.4.
אייל שניזם:רוח הקבוצה כולה שורה על המקום ומאזנת אותו.3.

אה, אתם הולכים למות? תעמדו בתור. פורט סעיד (צילום: דין אהרוני רולנד)

4. קסטה

אוכל:חוצפה כמה שהגלידה הזאת טובה. חמאת מרווה ולבנדר, אורז קלוי ומחמצת – הגלידה בקסטה כל כך מיוחדת עד שהמוח משגר שוב ושוב אותות וואו.5.
אווירהכמו בתור תל אביבי טיפוסי מינוס העצבים כי באנו ליהנות.3.
מחירממוצע בשוק עם דובדבן בקצפת: בסוף היום הגלידה נמכרת בחצי מחיר כדי לפנות מקום למחר. אהבנו.2.
אייל שניזםמינימלי, בלי סחרורים ופירוטכניקה, רק הגלידה מדברת.2(שזה טוב מאוד לפעמים, כן?)

אייל שני עם שף יובל לשם, "קסטה" (צילום: יערה עגנון)

3. גילה וננסי

אוכל:תמהיל מאוזן של מנות אייל שני קלאסיות ומחוות שוברות שגרה למנות קלאסיות, שרימפס קוקטייל ופפר סטייק למשל.4.
אווירה:הקרחנה של הפאג מתובלת בהופעות דראג קווינס. מוי כיף.5.
מחיר:יקר יותר מהמזנון, זול יותר מהסלון.4.
אייל שניזם:קשה להצביע על הגבול בין השף והפאג אבל הטירוף דומה ולכן4.

ועכשיו למשהו שונה לגמרי. "גילה וננסי" (צילום: שרון בן דוד)

2. צפון אברקסס

אוכלחריפים מסוחררים וסוכריות תינוקות קישואים, שניצל מתחת של פרה ופיצה עורות ירוקים – בצפון אברקסס כל הטירוף התחיל, ויש כבוד. אם טעמתם את כל הנ"ל ומתחשק לחדש, לכו על הספיישלים.4.
אווירהסולידית למדי עם אופציה להפתעות.4.
מחיריקר.4.
אייל שניזם:5.בתבניתו ובצלם דמותו.

צפון אברקסס (צילום: אינסטגרם/@north.abraxas)

1. הסלון

אוכל:מה שלטבחים מתחשק לבשל באותו יום. ותמיד מעולה ביותר.5.
אווירה:ידועה לשמצה. רגועה יחסית בסיט ראשון, קרחנת על חלל בסיט השני. לכן3ותבחרו מה מתאים לכם.
מחיר:שובר מפרקות. לפי התפריט באונטופו, מחירי המנות נעים בין 79-320 ש"ח, אבל יש לנו חשד שהוא אינו מעודכן. בכל מקרה, תתכוננו לגיהוץ מסיבי של האשראי.5.
אייל שניזם 5בגלל כל הנ"ל.

הסלון (צילום: אריאל עפרון)

• אוכלים שותים
• אייל שני
• הסלון
• צפון אברקסס
• גילה וננסי
• קסטה
• פורט סעיד

אין ספק שטאפאס היא פשוט דרכה של מסעדה להגיש לנו מנה קטנה, לקשקש משהו על חלוקה ולגבות יותר – אבל בו זמנית, קשה לעמוד בפיתוי לנשנש מלא צלחות קטנות תוך כדי שתייה עמוקה. ההרגל הספרדי טפטף בתקופה האחרונה לישראל בזרם רציף, שכן המסעדות עושות כל מה שהן יכולות כדי לשרוד, ובתקווה שאנחנו גם נהנה. אז אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, אלו המקומות להשיג את הטאפאס הכי טוב בתל אביב. מה, אייל שני זה לא טאפאס?

>>מה הסוד של מקום כמו "הסוד"? שאם תקראו לו חנות יין הוא יעלב

צ׳יקטי

צ׳יקטי הגישו לנו טאפאס הרבה לפני שזה היה מקובל בעיר. באיטלקית, צ׳יקטי זה צלחות קטנות, ואין כמו בצלחות הקטנות של צ׳יקטי כדי לפתוח איתן שולחן ולחכות לטוב. טרטר בקר, טרטר דג ים טרי ורענן, פוקאצ׳ה פריכה הישר מהטאבון, לב ארטישוק כמו שאוכלות ברומא, וגם פיצטות קטנות נוסח ונציה – תמיד רעיון טוב.
יהודה הלוי 58

צ'יקטי. צילום: איליה מלניקוב

ורמוטריה

כמו צ׳יקטי, רק במקום איטליה זה ספרד. אין ספק שאם יש מי שיודעים לעשות טאפאס כמו שצריך הם אבי קאשי ומיכאל גרטופסקי. הורמוטריה בנחלת בנימין היא שיר הלל לוורמוטריות של מדריד, מעוצבת באלגנטיות ומבטיחה ביסים קטנים, מהנעימים והטעימים שבנמצא לצד הדרינק. שיפוד אנשובי, פינצ׳ו כבד אווז, טוסטדה אבוקדו לחלום עליה בלילה, וחמון עם מנגצ׳ו לפי הספר. ולקינוח, לא לשכוח צ׳ורוס.
נחלת בנימין 25

פאן קון טומאט, אנשובי וחמון. ורמוטריה (צילום נועם פריסמן, O'lala Creative)

הלנה

הלנה פועלת כמיטב המסורת הספרדית של בר הטאפאס, עם פינצ׳וס ומגוון ורמוטים ושאר מיני שיכר. הלנה מצוידת, כמו טאפאס בר שמכבד את עצמו, בויטרינה גדולה ומלאת כל טוב, שמבעד לזגוגית תוכלו לפגוש בה אויסטרים במחיר מצחיק (12 ש״ח ליחידה!), פאן קון טומאט, מונטדידו תירס או פטריות, שיפוד גילדה ושיפוד תמנון, ועוד ועוד ועוד.
שדרות תרס״ט 6

הלנה (צילום אפיק גבאי)

שזור

הייחוד בשזור, בר הטאפאס החדש של רחוב הרצל, הוא בכך שכל התוצרת מקומית. השפית ענבר שי אספה מיצרנים וממשקים מרחבי הארץ חומרי גלם מובחרים, ויצרה תפריט ענוג ויצירתי של טאפאס מופלאים. רצוי לפתוח שולחן עם מזאטים טריים ורעננים בדמותם של ציזיקי קישואים, מסבחה עדשים, גבינת עומר מקומית עם שמן זית, סלט כרוביות צלויות וגם מטבוחה פיקנטית. טאפאס כחול לבן.
הרצל 10

שזור. צילום: יעל שטוקמן

הכוסית

הכוסית שנפתחה בכיכר רבין שבוע לפני המלחמה, התרוממה למרות הטיימינג הרעוע ומיטיבה להיות בדיוק מה שהיא התכוונה להיות – מקום לשתות בו כוסית ורמוט, או יין, או מה שתרצו, וגם לאכול בו מנות קטנות ומופלאות דוגמת קרפצ׳יו תמרים קונפי (שאנחנו לא מצליחים לשכוח), סטארטצ׳לה נמתחת עם תאנים טריות, שיפוד חילדה שמרגישים כאילו הוכנו במדריד, ושלל ביסים קטנים ומפתיעים.
מלכי ישראל 5

הכוסית. צילום: אלון ולנסי

גאזטה

בר היין הוותיק עבר לאחרונה מתיחת פנים בדמותו של חלל נוסף ומעוצב היטב, שהוקדש כולו לורמוטים ולתזקיקים מסקרנים. ואם כבר הגעתם עד כאן, אתם בוודאי יודעים שורמוט משמעו טאפאס. על כן שמחים לספר לכם על מגוון ברוסקטות ערבות לחיך, דוגמת ברוסקטה עם טרטר דג ים, ברוסקטה קלאסית עם ארטישוק ופרמזן – וכמובן, ברוסקטה עם טרטר בקר עם כמהין. תזמינו לנו כפול מכל אלה בבקשה.
מרמורק 12

בעדינות. גאזטה בר יין. (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם gazzettatlv)

ברנקה

ברנקה ברחוב קינג ג׳ורג׳ מתמחים גם הם בוורמוטים וקוקטיילים בנוסח ספרדי, מה שאומר שמיד בא הטאפאס ושלל הנשנושים המסורתיים. קודם כל נרגיע את הפאניקה עם פאן קון טומאט, אחר כך מגבירים ללאבנה ועלי גפן, ממשיכים בשקדים מומלחים כמו שצריך, קצת זיתים מתובלים, איזה פוקאצ׳ה עם מטבלים ולסיום ניסגור עם צלחת גבינות ונקניקים. שלא נישאר רעבים.
זמנהוף 26

פורט סעיד

מה היא שמנת חמוצה עם שחלות עגבניה בצד, אם לא הטאפאס העברי הראשון? וברצינות, אולי המנות הקטנות של איל שני בפורט הן לא בדיוק טאפאס קלאסי, אבל בואו לא נהיה קטנוניים – אפשר להסכים על זה שאין טעים כמו שעועית יריחו, מינוט סטייק בטחינה ושעועית לימה, ושלפתוח איתן שולחן כאילו היינו סנצ'ו פנצ'ו זה רעיון נהדר. אחרי הכל, מה הוא טאפאס אם לא ביס מפוצץ בטעם, קטן ומושלם.
סמטת הר סיני 4

אתם רואים צלחת חריפים. אנחנו רואים טאפאס. פורט סעיד. צילום: אריאל עפרון

• אוכלים שותים
• אוכל ספרדי
• טאפאס
• צ'יקטי
• ורמוטריה
• הלנה
• פורט סעיד

אין קדוש מיום שישי. זהו יום שמהרגע שבו אתם מתעוררים בבוקר, מתקבלת התחושה שכל העולם לרגליכם והכל אפשרי אם רק תרצו. זהו שקר, כמובן, אבל שקר שנעים להתבצר בו. שישי הוא יום של שעת צהריים נצחית שמתחילה בבוקר ומסתיימת בשקיעה, ולכן כה מענג לבלות את שישי בצהריים בחוץ, מסורת תל אביבית מדאורייתא, ומסורת צריך לכבד. לא משנה אם אתם בעניין של לשתות יין או בירה או קוקטייל, לנשנש מכל הבא ליד, לתקוע חומוס, לפגוש חברים או להכין את גופכם לשנ"צ הקדוש ביותר של שישי אחה"צ – יש מקום שמחכה לכם. זו אינה הרשימה האולטימטיבית של *כל* המקומות הכיפים בשעות המוזהבות של שישי, כמובן, אלא שילוב של קלאסיקות ומקומות שנבדקו לאחרונה ונמצאו ראויים לקדש בהם את היום השישי. אמן.

קרוט

קרוט החדש (יחסית) בשדרות תרס"ט, מבית "פרא", הוא מקום שכאילו נולד לשישי בצהריים. הוא נונשלנטי, קליל ובלתי מתאמץ – וזו בדיוק הרוח שאנחנו מעוניינים לאמץ ביום שישי. יש רק להזמין מבפנים את מה שכתוב על לוח הגיר, לקוות מאוד שיהיו אויסטרים, להצטייד בכוס יין צוננת ולצאת לשבת בחוץ (צמוד למאוורר). אפשר לשבת בסבבה על המדרגות, ואפשר לבחור בשולחן בין צמרות העצים של גן יעקב הנהדר, אפשר אפילו לעמוד כמנהג האירופאים ולחוש את מלוא האפקט של הסופ"ש.
מה לאכול:אויסטרים אמרנו לכם
מה לשתות: ריזלינג
שדרות תרס"ט 4, ימי שישי בין 12:00-17:00

המציאו את הטרנד הבא. קרוט (צילום: עמוד האינסטגרם croute_telaviv)

>> 18 מקומות לאכול בהם בביג פאשן גלילות
>> מתערבבים: 11 הקוקטייל-ברים הכי טובים בתל אביב

אלוף בצלות

פארק אלוף בצלות הוא יותר גינונת חביבה, אבל בפלורנטין מלאת הבניינים, הבנייה והמזגנים המטפטפים, די בשלושה עצים, מרחב ללא מכוניות, ריהוט רחוב וקצת צל כדי להיקרא פארק. חוץ מזה, פארק או לא, קשה להתווכח עם פינת החמד האורבנית הזאת שקודם היה בה מגרש חנייה מוזנח, ועכשיו כיף וכדאי לשבת בה בשישי בצהריים עם חברים ועם כל השכונה, או לפחות החלק שלה שלא מצטופף בפוקפה או בטוני ואסתר. אפשר להזמין מהקפה-בר החביב שהתמקם בירה\קפה\יין, וגם גבינות או סנדביצ'ים ולשבת עם אפס דאגות ואפס מאמץ. כמובן שכל זה לא נכון לרגע שבו מד הטמפרטורה חוצה את ה-35 מעלות, שאז פשוט תברחו למזגן הכי קרוב.
מה לאכול:צלחת גבינות
מה לשתות:בירה קרה. כי חם
סמטת אלוף בצלות, פתוח בימי שישי בין 8:00-16:30

ולחשוב שפעם היה כאן מגרש חניה מכוער. גינת אלוף בצלות (צילום: באדיבות עיריית ת"א-יפו)

קפה המגדלור

אל קפה המגדלור שבצפון נמל תל אביב נמליץ דווקא ללכת בשעות הצהריים המאוחרות של שישי, ממש לקראת שקיעה. אלא אם אתם ציפורים מוקדמות, ואז כדאי מאוד להגיע לשם כבר בשמונה בבוקר, כשמתקיים שם שיעור יוגה פתוח בחינם (כל שישי בבוקר לאורך חודש יולי), ותוכלו לשבת מולו וליהנות כמונו מהרוגע והשלווה המדיטטיביים שמתקבלים כשיושבים עם קפה קר וצופים באנשים אחרים מתאמצים. אם אתם מעוניינים פשוט לרבוץ מול המזח בימי יולי החמים, נמליץ להגיע בין-ערביים ולהנות מהבריזה והשקיעה היפה. חוץ מזה בימי שישי מתקיים יריד פעם בחודש, ומגיעים גם דיג'ייאים לנגן. בקיצור, להתעדכן בסושיאל.
מה לשתות:תפוזים סחוט
מה לאכול:משה בתיבה
טיילת רידינג, ימי שישי בין 07:00-21:00 (שיעור יוגה ב-08:00)

אפשר להרגיש את הבריזה. שקיעה במגדלור (צילום מתוך עמוד האינסטגרם של קפה מגדלור)

מנזר

קלאסיקה כבר 20 שנים לפחות, מאז הפך מדייב-בר מרופט ואהוב לגסטרו-בר מרופט ואהוב, ולא צריך לספר לכם כמה כיף לשבת שם בחבורה קטנה או גדולה עם תפריט מוכר ואהוב של מנות מבוצעות היטב, שבו כל אחד יוכל למצוא את עצמו בלי להתאמץ יותר מדי. חוץ מזה, חרף כל השנים שעברו וחרף הבנייה באלנבי ממש מולו, מצליח המנזר להישאר מקום כיפי עם אווירה טובה ופמיליארית במידה, כזו שאנחנו בהחלט מעוניינים בה בימי השישי שלנו.
מה לאכול: כבד קצוץ עם חלה
מה לשתות: אפרול שפריץ
גדרה 28, בימי שישי פתוח עד אחרון הלקוחות

תמיד נשאר אותו דבר. מנזר (צילום: יולי גורודינסקי)

קפה אירופה

החצר של קפה אירופה ידועה כאחת הטובות והירוקות בעיר, ובשישי היא פשוט מושלמת. מצד אחד אתם בלב העניינים על רחוב רוטשילד, ומצד שני כשאתם יושבים בחצר הירוקה והפורחת אתם לא צריכים לסבול את הפקקים והצפירות של ימי שישי הסואנים (אם כי יכול בהחלט להיות ואף סביר שתצטרכו לחכות לשולחן). המנות בנויות ברובן לחלוקה, כך שאפשר לשבת בזוג או בחבורה גדולה יותר ולטעום לא מעט, ובשישי מוגש תפריט רענן, קליל וקז'ואלי.
מה לאכול:קרודו דג נא על קרח
מה לשתות:ג׳זמין (תסמכו עלינו)
רוטשילד 9, בימי שישי מ12:00-16:00 ואז שוב בערב בין 18:00-00:00

החצר הירוקה האולטימטיבית. קפה אירופה (צילום: AVIRA)

פימפינלה

יש ה-מ-ו-ן מקומות כיפיים בשוק לוינסקי בשישי בצהריים – כמובן שרק אם הרחוב הכי הומה אדם בשישי בתל אביב הוא חלק מהכיף שלכם – אבל אנחנו רוצים להפנות זרקור דווקא אל פימפנלה, חמארה כיפית באווירה מדיטראנית שאנחנו תמיד שמחים לבלות בה בשישי בצהריים. האוזו נשפך בשמחה אל הכוסות, פירות הים עוברים טיגון הגון והאווירה שמחה ומשוחררת (שאפשר לשכוח שמחר שבת ואחריו תגיע שביזות יום א'). המחירים גם הם נוחים ומאפשרים לפתוח שולחן בטוב עם מלא מזטים, קלמארי מטוגן ואוזו לרוב, לא זוכרים אם אמרנו כי שתינו כבר שלושה. יאסו.
מה לאכול: קלמארי מטוגן
מה לשתות: אוזו אשכוליות
נחלת בנימין 115, בימי שישי בין 11:00-01:00

פורט סעיד

נכון שבפורט יש תמיד תור, אבל זה יום שישי ובכל מקום יש תור, ואם תגיעו בשעת הפתיחה ביום שישי ותצליחו להתגבר על מיתוס הפאסיב-אגרסיב של המארחת ולהתיישב – הרי לכם צהרי שישי של אלופים עם כל הפאן נוסח אייל שני והחבר'ה היותר טובים. זה אומר מינוט סטייק, מסבחה שעועית לימה, שמנת חמוצה עם שחלות עגבניה, סוכריות קישואים, תרד בחמאה ופרנץ' טוסט אם ממש לא אכפת לכם שהזוג שמחכה לשבת אחריכם מחכה. ולמה שיהיה אכפת, שישי היום, יום ארוך.
מה לאכול:כרוב ערבי
מה לשתות:אפרול שפריץ
הר סיני 5, בימי שישי בין 12:00-18:00

תל אביב כמו שתל אביב צריכה להיות. פורט סעיד (צילום: אריאל עפרון)

שאפה

בעבר לא היינו ממליצים לכם להגיע לפשפשים בימי שישי. השוק היה מלא בתיירים מכל הארץ והעולם שנדחסו בכל פינה והצטלמו עם סלפי סטיק תחת כל עץ וגרפיטי רענן. אלא שבימינו לא כך המצב, ומאז המלחמה השוק לא שב לעצמו. היתרון בכך הוא שאפשר להסתובב שם בשישי מבלי להגיד בזעף "סליחההההה, אפשר לעבוררררר" כל שתי שניות. אנחנו בוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה, ואם כבר כוס אז לשתות אותה בשאפה, מקום שמצליח להתגבר על כל הקשיים ולהישאר מהנה, נעים ורלוונטי תמיד.
מה לאכול: פיש אנד צ'יפס
מה לשתות: מיץ מנגו וליים
נחמן 2, ביום שישי בין 10:00-01:00

השאפה בימים תקינים וטובים. צילום: שירה פטל

המשביר

שישי בצהריים בחצר האחורית של המשביר זו, לכל הדעות, מהות חוויית הסבבה. אפשר לשבת בחבורה גדולה מבלי לסבול מנעיצת מבטים עוינת, אפשר לרקוד למעלה ברגוע או לשבת על הבר לדייט באור יום, ולמעשה פשוט לשרוץ במקום שעות עם מוזיקה טובה, פיצה טעימה, נשנושים במחירים נוחים, קוקטיילים צבעוניים וצוננים, בירה מהחבית ויינות במחיר הוגן.
מה לאכול:פיצה
מה לשתות: קוקטייל מזקליטה
המשביר 2, מ-11:00 עד אחרון הלקוחות בלילה.

כמה שמת על הצ'ייסר? המשביר. צילום: מתוך האינסטגרם hamashbir2

שישקו

המשכן החדש של שישקו, בפאתי שוק הכרמל, לא היה צריך הרבה כדי להשתלב באווירה השמחה של השוק. גם במיקומו הקודם בסמטת הר סיני הוא היה ידוע בפתיחת השולחן המפוארת שלו ובגרוב של חמארה בלקנית, ומה יותר שישי בצהריים מפתיחת שולחן? קחו חלה של שבת, עם טחינה וחמוצים. לאבנה וסלט ביצים עם הרבה בצל מטוגן, חצילים שרופים על האש וצזיקי בלקני, ארטישוק אלה רומנה, כבד קצוץ ופלפלים חריפים עם גבינת פטה, וגם את הר הצ'יפס האייקוני, עם גבינה בולגרית מלמעלה. וקבב. חייבים קבב.
מה שותים:ערק
מה אוכלים:סופלאקי פרגית עם פיתה זעתר. וקבב.

הכובשים 48, בימי שישי בין 12:00-16:30 ואז שוב החל מ18:00

שישי של שלום. שישקו (צילום אנטולי מיכאלו)

בוסר

בתל אביב כמו בתל אביב, אי אפשר לעשות רשימה שכזו מבלי לכלול לפחות בר יין אחד, והבחירה שלנו הולכת על בוסר, מחלוצי ברי היין שלנו ומראש אחד הטובים שבהם, שרק הולך ומשתבח עם הזמן. הבוסר הופך בשישי בצהריים להאנג שמח במיוחד, עם סיכוי של ממש לשבת על כיסא עם שולחן (מה שיותר מאתגר בערבי השבוע) ולקבל את פני השבת בשיכרון איכותי שמבוסס על יין מעולה. מדובר במתכון מומלץ לשישי וגם ליתר הסופ"ש למעשה. אולי פשוט נעבור לגור שם.

מה לשתות:שרדונה בורגון בלאן
מה לאכול: בורקיטס
החשמל 5, ביום שישי בין 12:00-18:00

הלכנו אל מקום שכולו טוב. בוסר (צילום: תור ורדימון)

• אוכלים שותים
• יום שישי
• קרוט
• המגדלור
• משאוושה
• המנזר
• קפה אירופה
• פורט סעיד
• בוסר