הנה היא כבר כאן, חופשת הפסח הארוכה, ואם אתם שייכים לפלח האוכלוסיה שלא עובד עכשיו ובחול המועד, בוודאי ניקרה בראשכם השאלה המסורתית "מה עושים בחג?", שאלה שבכל דור ודור מוציאה הורים וילדים מדעתם כאילו היו צריכים לצאת ממצרים (בסדר, בסדר, וגם לרווקים ולרווקות לא קל). למרבה המזל שלכם, גם השנה לעיריית תל אביב-יפו יש לא מעט תשובות לשאלה הזאת.

>> טעמנו ובחרנו: 11 העוגות הכשרות לפסח הכי טעימות בתל אביב
>> לשחרר את ישראל: 13 דברים לעשות בפסח כמעט לגמרי בחינם

במהלך החג מזמינה עיריית תל אביב-יפו, יחד עם מוסדות התרבות העירוניים ואלה הפועלים עמה בשיתוף פעולה, את הקהל הרחב לחגוג פסח בשלל אירועי תרבות ופנאי ברחבי העיר. בין היתר יתקיימו פסטיבל ה"עפיפונמל" בנמל תל אביב, פסטיבל "יפו סביבתי" בנמל יפו, יריד הקומיקס בנחלת בנימין, פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות בשיתוף פעולה עירוני ועוד עשרות אירועים ופעילויות, חלקם בהנחות דרמטיות למחזיקי ומחזיקות דיגיתל(פירוט האירועים המלא כאן).בחרנו לכם כמה היילייטס:

1. פסטיבל הרכבות // פארק התחנה

פארק התחנה, שהתחדש לאחרונה בכמה וכמה מקומות כיפיים מאוד, נכבש ליומיים של חוויה משפחתית שכל כולה תנועה, סיפור ויצירה עם פעילויות שמתאימות לילדים ולילדות, סקרנים וסקרניות, חובבי רכבות אמיתיים או כאלה שפשוט אוהבים לגלות דברים חדשים. בין השאר יוכלו המבקרים להינות ממשחקיית מסילות וקרונות, הצגות רכבתיות וסיפורי מסילה, סדנאות מלאכה ויצירה לילדים וילדות, קרון הרכבת הנוסטלגי פתוח, עמדות צילום ברוח התחנה, מופעי רחוב, ג’אגלינג ומשחקי קצב ועוד.
>> רביעי-חמישי 17.4-16.4 14:00-10:00. הכניסה חופשית, חלק מהפעילויות בתשלום.עוד פרטים כאן

2. עפיפונמל // נמל תל אביב

דק העץ רחב הידיים של נמל תל אביב יתמלא בחול המועד פסח בעפיפונים צבעוניים ובאנשים שמפריחים אותם, במסגרת הפנינג ה“עפיפונמל”, אירוע ססגוני וחווייתי לכל המשפחה. המשתתפים יוזמנו לקבל בחינם קיט מיוחד להכנת עפיפון אישי, עליו יוכלו לכתוב משאלה או ברכה ולהפריח אותו לשמיים, לצד עפיפוני ענק מרהיבים בצורות מיוחדות. בתוכנית: סדנאות יצירה, הדרכות מקצועיות להפרחה נכונה, תחרויות טריוויה וניווט היתולי בנושא עפיפונים, ודמויות שטח צבעוניות בדמות כדורים פורחים, שבשבות ועפיפונים שיבדרו את הקהל. חובבי ומקצוני עפיפונים מוזמנים להביא עמם את העפיפונים הייחודיים שלהם ולהצטרף לחגיגה בשמיים.
>> שלישי-רביעי, 16-15 באפריל, 17:00-11:00 בארגז החול, סמוך לקרוסלה בנמל תל אביב. הכניסה חופשית

3. יפו סביבתי // נמל יפו

יפו העתיקה ונמל יפו של עיריית תל אביב-יפו מזמינים אתכם להפנינג סביבתי באווירה יפואית לכל המשפחה עם סדנות, סיורים, ושפע פעילויות ירוקות פתוחות לקהל הרחב. ההפנינג "יפו סביבתי" חוגג חמש שנים להיווסדו, ולכבוד המאורע עיקר הפעילות תהיה פתוחה ללא עלות לקהל המבקרים, עם מגוון פעילויות של טבע עירוני, חדשנות ימית, מיחזור ומיחדוש לכל המשפחה. בנוסף, תוצע למבקרים תעלומה סביבתית חד פעמית בה יצאו למסע קסום בין סמטאות העיר העתיקה ומזח נמל יפו, יהפכו לבלשי סביבה צעירים וילמדו על אקולוגיה והיסטוריה (בתשלום, לגילי 6+).
>> שישי-שבת, 19-18 באפריל 14:00-10:00, כיכר קדומים ביפו העתיקה והדק הצפוני בנמל יפו.עוד פרטים באתר העירייה

4. יריד האיור והקומיקס // מדרחוב נחלת בנימין

יריד האיור והקומיקס מגיע למדרחוב נחלת בנימין ויארח את מיטב ציירי הקומיקס – זאב אנגלמאייר, אורי פינק טומי זנגשטיין ועוד. במהלך היריד יתקיימו מפגשים עם אמני קומיקס ומאיירים, איורים בלייב ודמויות שיתעוררו לחיים, יצירות מקוריות, חתימות, מרצ' והפתעות נוספות.
>> שלישי 15.4/שישי 18.4 17:00-10:00, הכניסה חופשית

5. הביאנלה האוטונומית לאמנות // הגימנסיה העברית הרצליה

הביאנלה האוטונומית לאמנות בגימנסיה העברית הרצליה חוזרת עם המהדורה השנייה שלה בפסח 2025. הביאנלה תתקיים בשנה ה-120 להקמתה של הגימנסיה העברית הרצליה ותהווה מוקד מרכזי לציון המאורע בהשתתפות הקהל הרחב. הביאנלה האוטונומית היא אירוע אמנות בינלאומי בהשתתפות עשרות אמנים מהארץ והעולם המציגים בתערוכות שונות, סדנאות לכל המשפחה, שיעורים פתוחים, פעולות פרפורמטיביות ואירועי מוזיקה, בשיתוף קהילת בית הספר.
>> 19-8 באפריל, 18:00-10:00, הכניסה חופשית.עוד פרטים באתר העירייה

6. פטסיבל אפוס ה-16 לסרטי תרבות ואמנות // מוזיאון תל אביב וסינמטק תל אביב

פסטיבל אפוס הנהדר חוזר בפעם ה-16 לנקודת הפגש המרתקת בין קולנוע לאמנויות אחרות. כ-50 סרטים בינלאומיים עטורי פרסים, רובם בהקרנות בכורה בישראל, ויצירות ישראליות מקוריות – כולם מביאים את סיפוריהם של אמנים, יוצרים ומוזיקאים, סרטי מחול, תיאטרון ואמנות פלסטית (כל הפרטים והכרטיסים כאן). במסגרת הפסטיבל תיערך גם תחרות הסרטים "יומן עירוני" על עתידה של העיר תל אביב-יפו בשיתוף מוזיאון העיר, המתמקדת בסרטים שבוחנים את העיר מנקודת מבט תרבותית, אישית וחברתית.(שני 14.4 16:00, אולם 4 בסינמטק תל אביב).

• הבועה
• פסח
• עיריית תל אביב
• נמל תל אביב
• נמל יפו
• פסטיבל אפוס

>> אילנה גור היא פסלת, מעצבת ואספנית רב תחומית, אייקון תל אביבי על הקו של תל אביב-ניו יורק והכוח המניע מאחורי מוזיאון אילנה גור היפהפה ביפו העתיקה. בפסטיבל אפוס הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות(19.4-14.4 בסינמטק ובמוזיאון תל אביב), יעלה להקרנת בכורה הסרט "אילנה גור – אשה ברוח", סרטו של הבמאי תומר הימן. הסרט יוקרן ביום שני הבא (14.4) וביום שישי שאחריו (18.4) ואתם רוצים לרכוש כרטיס עכשיו.

>> תל אביב של שבת בבוקר ופיתה שעושה שמח // העיר של טל פייגנבאום
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. הקנטינה

המסעדה האהובה עלי בתל אביב. אני אוהבת את ג'ו הבעלים, הוא נמצא שם מהבוקר ועד הלילה ומרגישים את זה בכל ביס שאוכלים. האוכל פשוט וטעים, תמיד יש פרחים טריים על כל שולחן, המפות על השולחן, הקיפולים. הכל מדי יום מחדש. זה שיא השלמות בעיניי.
רוטשילד 71

2. גלריה שלוש

העיצוב בגלריה נהדר. קניתי שם לאחרונה עבודה מאוד יפה של צייר ישראלי בשם עופר רותם. עוד גלריות שאני אוהבת – גלריה גורדון וגלריה גבעון.
הצורפים 15

3. ניסים החייט בשינקין

אני אוהבת את המקום כי החנות נראית אותו הדבר מאז שהוא פתח אותה לפני שנים רבות. הייחודיות והמקצוענות של ניסים זה עיסוק בעור, ואני מאוד אוהבת עור. הוא מושלם.
שינקין 51

4. קולנוע לב

אני אוהבת לצפות בסרטים וקולנוע יותר מכל דבר אחר, קולנוע לב בהחלט הפייבוריט ואני משתדלת ללכת גם לסינמטק. לאחרונה אני מנסה לצפות גם בטלוויזיה בסדרות כמו "הלוטוס הלבן".

5. סנט ג'ורג'

מסעדה ביפו שממוקמת ממש מול המוזיאון שלנו ואני מרבה ללכת לשם. הטבח הוא ממש טיפוס שאני מחבבת. תמיד טעים שם עם יחס אישי ושירות מעולה של כל אנשי הצוות, כך שאני תמיד מרגישה שם בבית.
לואי פסטר 5

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

החנייה בעיר. ביפו החנייה עדיין לא עולה כסף ואז אנשים שמגיעים מחוץ לעיר חונים פה ביפו, כי זה חינם. כתוצאה, המקום צפוף ולא תצליח למצוא את הנהג של אף אחד מהמכוניות, שחלקן פשוט חוסמות או מפריעות. אנשים חונים ואז הולכים עם אופניים, קורקינטים ואין עם מי לדבר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?ה
סרט האחרון שראיתי בקולנוע – "עד שיצא עשן לבן". סרט שמראה איך באיטליה הפוליטיקה חלחלה לתוך ענייני הכנסיה עד לאפיפיור. כנראה שבכל מקום זה אותו דבר, בדומה למצב אצלנו בארץ. הכול שם וכאן זה ביזנס ורמאות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז פרוץ המלחמה רכשתי הרבה מאוד יצירות למוזיאון. חשוב לי לקנות אמנות של אמנים מקומיים ויש לי את הזכות שזה חלק מהעבודה שלי שאני כל כך אוהבת. רכשתי יצירות של יונתן הירשפלד, רוני טהרלב, צביקה לחמן, יעל תורן, עופר רותם, מיכל חלבין, גראסים אנטרין ועוד.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חוות קרן אור. זאת חווה שיקומית בבית ברל, שהוקמה כדי לסייע לבעלי חיים ולבני אדם. חיות זה דבר הרבה יותר טוב מבני אדם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שי הראל. מגלריה הראל. צייר נהדר, בחור מאוד מוכשר.

מה יהיה?
אני מפחדת שיהיה כאן יותר גרוע. יש חוסר שיווין עצום… הצד שסוחב על הגב את כל המדינה, הוא לא יוכל לשאת את הנטל. הדבר הכי חשוב שצריך לעשות זה להוציא את החטופים. ברגע שלא מתייחסים כמו שצריך לאנשים שחיים, אז איבדנו את הערכים שלנו.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• פסטיבל אפוס
• קנטינה
• גלריה שלוש
• קולנוע לב
• סנט ג'ורג'

הפסטיבל ה-15 לסרטי תרבות ואומנות ייערך השבוע (23.4–27.4) בסינמטק תל אביב ובמוזיאון תל אביב. התכנית השנה נדמית מצומצמת יותר, וחלק מהסרטים עוסקים בקשר בין אומנות לבין המציאות הקשה שבה היא נוצרת. כך, למשל, "סינדרום המלט" מתאר קבוצת תאטרון באוקראינה שעובדת על עיבוד עכשווי לטרגדיה של שייקספיר, ושחקניה מתמודדים עם השאלה האקטואלית האם יש מקום לעשות תיאטרון בימי מלחמה. סרט הפתיחה, "הבמה שלהם", עוסק אף הוא בתאטרון, עם טוויסט – הוא עוקב אחר ההכנות להעלאת הצגה בתיאטרון הולנדי שכל שחקניו הם בעלי צרכים מיוחדים. רוב הסרטים תיעודיים, אבל יש גם סרט עלילתי על אדוורד מונק, שבו הצייר הנורווגי האקספרסיוניסטי מגולם על ידי ארבעה שחקנים שונים. להלן המלצות על שלושה מסרטי הפסטיבל.

>>

1. כרמן של סאורה

סרטו של קרלוס סאורה מ-1983 הופץ בזמנו בישראל תחת השם "אני אוהב אותך כרמן". עותק חדש של הסרט הנהדר הזה הוקרן לאחרונה בפסטיבל קאן, והוא נבחר לסגור את פסטיבל אפוס. זה היה השני בטרילוגיית הסרטים שסאורה הקדיש לאומנות הפלמנקו, והפעם הוא גם תיבל את המחול בסיפור.אנטוניו גאדס הגדול סיפק את הכוריאוגרפיה המלהיבה וגם כיכב בתפקיד אנטוניו, המעלה על במה בלט פלמנקו המבוסס על הסיפור מאת פרוספר מרימה, ועל האופרה שז'ורז' ביזה הלחין על פיה. קטעים מהאופרה מלווים את המחולות, אלא שהגיטריסט הגדול פאקו דה לוסיה, המופיע בסרט בתפקיד עצמו, מעניק לחלקם עיבוד ספרדי לוהט.

הדרמה מתחוללת על רקע החזרות לבלט, כשאנטוניו מתאהב ברקדנית הבוגדנית כרמן (לאורה דל סול מבעירה את המסך), וכך המציאות והמחול מתלכדים. קטעי המוזיקה והריקודים הסוערים והסקסיים צולמו לעילא, והם הופכים את "כרמן" לאחד מסרטי המחול הטובים ביותר מעולם. הקטע שבו אנטוניו המהמם רוקד לבד לעיניה של כרמן, רגע לפני שהם קופצים למיטה, הוא בלתי נשכח.

2. אגדת "קאובוי של חצות"

ב-1969 "קאובוי של חצות" היה לסרט היחידי בתולדות הוליווד שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר על אף דירוג X, שאותו קיבל בשל "שדה התייחסות הומוסקסואלי" ו"השפעתו האפשרית על צעירים". זה היה סרטו האמריקאי הראשון של הבמאי הבריטי ג'ון שלזינגר ("דרלינג"), שהיה אז בארון. הסרט תיאר את הידידות המתפתחת בין שני אנשי שוליים – ג'יגולו (ג'ון וייט) שמגיע מטקסס לניו יורק בתקווה לעשות כסף קל באמצעות סיפוק תאוותיהן של נשים עשירות, ונוכל אביון וצולע (דסטין הופמן).

ניו יורק הוצגה בו כמו שלא נראתה מעולם כעיר אוכלת יושביה, והסרט היה לאחד הבולטים בגל הקולנועי הבועט של סוף שנות השישים ותחילת השבעים, שהתבונן במציאות ובאמריקה בכנות נדירה. סרטה התיעודי של ננסי ברסקי מפרק את הסרט לחלקים ובוחן דרכו שלל נושאים – דימוי הקאובוי בתרבות האמריקאית, הקהילה הגאה, מצבה המדורדר של ניו יורק בשנות השישים, ועוד. ג'ון וייט הוא אחד המרואיינים הראשיים בסרט, מה שמדגיש את היעדרו של דסטין הופמן. אבל גם בלעדיו הסרט מרתק ומאיר עיניים.

3. יופי שקוף

נעמי קמפבל, אימאן, טייסון בקפורד – אלה חלק מהמרואיינים בסרט המוקדש לאישה הפחות מפורסמת מהם, ששברה הרבה תקרות זכוכית ושינתה את חייהם ואת עולם הדוגמנות בכלל. בראשית שנות השבעים בת'אן הרדיסון הייתה אחת הדוגמניות השחורות הראשונות שפרצו לחזית, למרות, אך גם בשל המראה הלא טיפוסי שלה. ב-1984 היא הקימה סוכנות דוגמנות, וסדרה קריירות לשלל דוגמנים ודוגמניות שאינם לבנים. אבל הרדיסון לא רצתה שחייה יסתכמו בייצוג דוגמניות, וב-1997 היא סגרה את הסוכנות ועברה למקסיקו. ואז הסיפור שלה נעשה ממש מעניין.

רוב חברות האופנה באותה תקופה הלכו על חזות אחידה ולבנה, והדוגמניות השחורות נדחקו הצידה. הרדיסון החליטה להפוך את עניין הייצוג לפוליטי, חזרה לארה"ב, והכריזה מלחמה שאותה ניהלה באופן פומבי ומאורגן היטב. היום, בת 81, סיפורה נפרש בסרט תיעודי שהיא עצמה ביימה יחד עם פרדריק צ'נג. בסרט מתראיין גם בנה, השחקן קאדים הרדיסון, שהתפרסם בצעירותו כשכיכב בסיטקום "עולה אחר". הוא כמובן גאה באמו האקטיביסטית, אבל התמקדותה במאבקים ציבוריים יצרה ניתוק ביניהם – לתחושתו היא הייתה יותר אמא בשביל נעמי קמפבל מאשר בשבילו. "לאמא שלי יש מספיק שאפתנות בשביל כל העולם", הוא אומר. בהתחלה הסרט קצת מתברבר, אבל הוא הולך ונעשה יותר ויותר מעניין ומעורר השראה.
>> פסטיבל אפוס ה-15, 27.4-23.4, סינמטק תל אביב/מוזיאון תל אביב.לתוכניה המלאה ורכישת כרטיסים

• המסך
• קולנוע
• פסטיבל אפוס
• נעמי קמפבל