נכון שבמשך השנתיים האחרונות כמעט כל ידיעה על פסטיבל נפתחה במילים "זה לא הזמן לפסטיבלים"? אז עכשיו זה ממש כן הזמן לפסטיבלים, ויש לנו כבר בשבוע הבא (חמישי 23.10 עד ראשון 2.11) את הפסטיבל הכי מתאים לחדש איתו את תרועת הפסטיבלים: פסטיבל TLVFest, הלוא הוא פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לקולנוע גאה בסינמטק תל אביב, שכדי להכפיל את החגיגה בדיוק מציין 20 שנה להיווסדו.

במרוצת שנות קיומו הפך TLVFest לאחד מפסטיבלי הקולנוע המובילים בישראל, כמו גם לפסטיבל הקולנוע הלהט"בי הגדול בעולם (והיחיד במזרח התיכון המתנהל באופן פומבי, מן הסתם). התוכנית הבינלאומית המסקרנת של הפסטיבל, שנחשפה הבוקר, כוללת עשרות סרטים באורך מלא – סרטים עלילתיים, תיעודיים וניסיוניים, המוקרנים בשורה של מסגרות תחרותיות ופנורמיות.

סרט הפתיחה של הפסטיבל יהיה בכורה ארצית ל"נשיקת אשת העכביש" בבימויו של ביל קונדון עם ג'ניפר לופז ודייגו לונה, ובטקס הפתיחה יוענק פרס הוקרה לדיווה הבינלאומית דנה אינטרנשיונל. את הטקס, בנוכחותה של אורחת הכבוד דברה מסינג, ינחו השחקנים יניב ביטון וליעוז לוי, ויתקיימו בו הופעות חגיגיות של האופרה הישראלית והופעה של שלישיית הדראג בראנץ'.

עוד היילייטס? בבקשה: סרט הנעילה הרשמי של הפסטיבל (1.11) יהיה "החבר הכי טוב", מיוזיקל ברזילאי שכולו חגיגה של אהבה וגילוי עצמי על רקע הנופים של צפון-מזרח ברזיל עם פסקול של להיטים משנות ה-80 וה-90, בערב האלווין יארח הסינמטק מרתון סרטי אימה, טראש וקאלט קווירים, בספיישל מיוחד יוקרנו ארבעה עיבודים שונים של "הקוסם מארץ עוץ", ובין הסרטים החדשים מחכה לכם, אדפטציה לסבית מזרח תיכונית ל"ריצ'רד השלישי", קומדיית פנטזיה קולומביאנית על החיים אחרי המוות וסרטים בכיכובם של אית'ן הוק, ג'ון לית'גו, אולביה קולמן, ויקי קריספ ואמה מקי.

התוכנית כוללת סרטים בולטים רבים מהשנה החולפת, ובהם סרטים מהפסטיבלים הבינלאומיים הבולטים בעולם כמו ברלין, קאן, ונציה, סאנדנס, טרייבקה, טאלין, SXSW, טרייבקה, רוטרדם, קרלובי-וארי, לוקרנו, סן-סבסטיאן וגם מהפסטיבלים התיעודיים הנחשבים בעולם: HotDocs וסלוניקי. התוכנית המלאה זמינהבאתר הפסטיבל, והסרטים יוקרנו באולמות של סינמטק תל אביב וחלק מהם יציגו במקביל גם בסינמטקים של חיפה, חולון, הרצליה ובבית שמואל בירושלים.
>> TLVFest 20, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לקולנוע גאה, 2.11-23.10, סינמטק תל אביב (רחוב הארבעה 5 תל אביב).פרטים וכרטיסים כאן

• המסך
• פסטיבל הקולנוע הגאה
• סינמטק תל אביב
• להט"ב
• האלווין

ברוח הזמן, TLVFest, פסטיבל הקולנוע הלהטב"קי הבינלאומי מס' 19 של תל אביב, ייפתח ב-31.10 עם "היפהפייה מעזה" – סרט תיעודי צרפתי על טרנסיות שבורחות מעזה לתל אביב כדי לשרוד כמי שהן. לפני ההקרנה ייערך טקס הפתיחה בהנחיית השחקנים ליעוז לוי ("מלאך משחית") וגל ניסים ("בלאדי מורי"), ובמהלכו יוענקו פרסי הוקרה ליקירות הקהילה – השחקנית חנה לסלאו והמוזיקאית אליוט. בעשרת הימים הבאים יוקרנו המוני סרטים. בחרתי להמליץ על חמישה שאהבתי, ולהזהיר מאחר שאיכזב.

>> 30 דברים שלא ידעתם על "ספרות זולה" שיפתיעו גם את טרנטינו
>> אולי כדאי לדונלד טראמפ לראות את "המתמחה". לא בטוח שישנא אותו

1. צ'אק צ'אק בייבי // Chuck Chuck Baby

יותר ויותר סרטים מהעת האחרונה נוטים לשלב קטעים מוזיקליים בתוך תיאורים של מציאות מדכאת, כדרך לבטא את עולמן הפנימי של הדמויות ולספק להן מוצא רגשי. דרמת כיור המטבח בהפקת ה-BBC עושה את זה ממש יפה. הלן המופנמת (לואיז ברילי הזכורה מ"שרלוק") מתגוררת בצפון וויילס עם הגרוש שלה ורעייתו ההרה בבית אמו הנוטה למות, ועובדת בבית אריזה לעופות. את תחושת האיון שלה היא מבטאת ברגש כשהיא מצטרפת ל"I Am… I Said" של ניל דימונד המושמע ברדיו של מכוניתה. כשלבית השכן חוזרת אהובת נעוריה ג'ואן (אנבל סקולי מ"כמעט אנושיים"), הלן הכבויה מתעוררת לחיים. חברותיה לעבודה מבחינות בכך, ועוזרות לה לפרוח. פה ושם הן אפילו פורצות בשיר, והופכות את הסרט למחזמר של ממש, כולל פרצי צבע תואמים. ג'אניס פיו כתבה וביימה סרט שובה לב על אחוות נשים, ועל אהבת נשים, שחוטא רק בייצוג סטריאוטיפי מדי של דמויות הגברים.

2. אהבה ומהפכה // Love & Revolution

ב-1906 כתב מקסים גורקי את ספרו "האם", על פועלת אנאלפביתית, שמתקשה להבין ולקבל את הדרך שבחר בנה המהפכן, אך כשהמוסדות מתנכלים לו היא מפתחת מודעות פוליטית ומצטרפת למהפכה. "אהבה ומהפכה" מציעה וריאציה ספרדית להטב"קית על הסיפור הבסיסי הזה על אימא פשוטה שתעשה הכל כדי לגונן על בנה.

הסרט מתרחש ב-1977 בסביליה שבספרד, כשהומוסקסואליות היתה פשע במסגרת החוק שהגדיר אותה כ"סכנה חברתית". רמה (אנה וגנר הנהדרת) היא תופרת אלמנה, שאחרי מות בעלה הפקידה את המתפרה המשפחתית בידיו של גבר אחר, כי כך מקובל. כשבנה מיגל (עומר בננה המקסים, שוודאי יהפוך לכוכב) רוקד בחתונה של אחותו, רמה מבחינה שאנשים צוחקים עליו ומנסה לגרור אותו הביתה. אבל מיגל בן ה-17 רוצה להמשיך לרקוד, ומוצא את דרכו למועדון קווירי סודי. רמה מנסה להחזירו לדרך הישר, כולל טיפול המרה, אך כשמיגל נעצר על ידי המשטרה היא מצטרפת ל"תנועה הגאה לפעולה מהפכנית" ונאבקת לשחרורו ולשינוי החוק. סרטו של אלחנדרו מארין נכתב בהשראת אירועים אמיתיים בספרד שאחרי עידן פרנקו, והוא עשוי בחן ומשוחק היטב.

3. מתחת לזרם // Contracorriente

הפסטיבל מקרין השנה כמה סרטים משנים עברו שזכו לתהילה מסוימת. אחד מהם הוא הדרמה הרומנטית של חאבייר פואנטס-לאון מ-2009, המתרחשת בכפר דייגים קטן בצפון פרו. הדייג הפשוט מיגל אוהב את אשתו ההרה מריאלה, אך גם מנהל בסתר רומן עם הצייר העירוני סנטיאגו שמבקר במקום. בתחילת הסרט נזרק לאוויר השם דונה פלור, כרמז לסוג הסיפור שעומד להתפתח בהמשך.

כשסנטיאגו טובע בים, רוחו מתייצבת בביתו של מיגל ומבקשת ממנו למצוא את גופתו ולקבור אותה לפי מנהגי המקום, שאם לא כן הוא יישאר תקוע בין העולמות. העובדה שסנטיאגו נראה רק לעיניו של מיגל מאפשרת לשניים ללכת ברחוב יד ביד, ולכן מיגל אינו ממהר לשחרר את אהובו המת, מה גם שהסקס טוב כשהיה. אבל אנשים מסביב בכל זאת חושדים שהוא ניהל רומן עם הצייר הנעדר, ומיגל נדרש לפתח עמוד שדרה. הסיפור זורם בנינוחות, הדמויות נוגעות ללב באנושיותן והכל עטוף בחושניות טבעית.

4. מחנה קיץ קווירי // Summer Qamp

באלברטה שבקנדה יש מחנה קיץ המיועד לבני נוער קווירים, שמגיעים לשם כדי להשתחרר מהמתח של הכחשה עצמית ולפגוש אנשים כמותם בסביבה תומכת, שעוזרת להם למצוא איזון בחייהם ולהפסיק להתנצל על עצם קיומם. הסרט התיעודי הזה מלווה כמה צעירים עם סיפורים דומים ושונים, וגם חלק מהמדריכים. נערה אחת, למשל, מוצאת את האומץ לצאת מהארון כטרנסית בפני אימא שלה, בהודעה שהיא שולחת לה במסנג'ר. נערה אחרת, שחורה, מאומצת וקווירית, חוששת שאף פעם לא תפגוש מישהי ששייכת לכל אותן קבוצות ותוכל להבין אותה מתוך הזדהות מלאה. הסרט קצת דידקטי, אבל הוא סימפטי ונעים לצפייה.

המנון לאומי // National Anthem

דילן (צ'רלי פלאמר מ"להשען על פיט" ו"כל הכסף שבעולם"), עובד בניין המטופל באם לא אחראית ובאח צעיר, מוצא עבודה זמנית בחווה של אמני רודיאו קווירים בניו מקסיקו. במהלך שהותו שם הוא מתחיל לחייך בזרועותיה של סקיי (איב לינדלי), טרנסג'נדרית נאוה, שנמצאת בזוגיות פתוחה עם פפה השרירי. הסיפור לא מאוד מורכב, אך עיקר ההנאה נובעת מההיכרות עם קהילה כפרית יוצאת דופן ועם זאת כל כך אמריקאית. הכוכב העולה פלאמר מספק הופעה כובשת בתפקיד הקאובוי הצעיר שנפתח לחיים, ואף מגלה את כשרונו כאמן דראג, וכמה מהסצנות היותר מקסימות שייכות לאחיו הצעיר קאסידי (ג'ואי דהלאון).

דיס המלצה // גאות // High Tide

על פניו, זה אחד הסרטים האטרקטיביים בפסטיבל. יש לו כוכבים, פרסים ואפילו ביקורות טובות למדי. לכן אני חשה צורך לציין שמדובר בסרט שטחי ביותר, שנע מקלישאה לקלישאה, ובסיום מותיר את הצופים בלתי מסופקים מכל בחינה. זה סיפורו של לורנצו, רואה חשבון מברזיל, שהגיע לקהילה הלהטב"קית בעיירת החוף פרובינסטאון, עובד שם בניקיונות ושואף להישאר בארה"ב. ויזת התייר שלו עומדת לפוג אך הוא לא עושה שום דבר אקטיבי כדי להשיג אשרה חדשה. מרקו פיגוסי החתיך פלגמטי בתפקיד הראשי, ומריסה טומיי מבוזבזת לחלוטין בתפקיד שולי (נראה שעשתה טובה לבמאי). פה ושם יש צילומי נוף יפים.

>> TLVFest, פסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי ה-19, 10.11-31.10,פרטים וכרטיסים כאן

• המסך
• קולנוע גאה
• פסטיבל הקולנוע הגאה
• TLVFest
• להטב"ק
• סרטים מומלצים

בנובמבר הוא יהיה כבר בן 19, ולמרות שתמיד היה בוגר יחסית לגילו, נראה שהפעם הוא בא מוכן: הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה חוזר, כמדי שנה מאז יצא ב-2006 לדרכו באולמות הפצפונים של האוזן השלישית, וכמו תמיד הוא גם מצליח להיות אקטואלי, רלוונטי ובועט אמנותית. הפסטיבל(החל מחמישי הבא, 10.11-31.10), שהצליח לעשות לעצמו שם עולמי בעשור האחרון, יציג גם השנה סרטים בולטים מהזירה הגלובלית, אך יתמקד לצידם במה שקורה כאן וסביבנו, שזה בהחלט דבר הגיוני לעשות.

>> העיר של עמוס גוטמן ז"ל: שותה בקפה תמר ורואה חשפניות בבר 51
>> העיר של לירן עצמור: בית הקולנוע האחרון והתצפית הכי יפה על תל אביב

במרכז הפסטיבל יעמדו השנה גם מספר אירועים לציון שנה לשבעה באוקטובר, כולל הקרנה מיוחדת ל"פרחים של מרציפן", הסרטו הראשון באורך מלא של אדם קלדרון, יליד קיבוץ בארי, שעלילתו מבוססת על אירועים בחיי אמו, רותם ז"ל, שהייתה מעורבת בהפקתו ונרצחה בשבעה באוקטובר (כל ההכנסות יתרמו לשיקום קיבוץ בארי); עוד יוקרן בו המקבץ"סרט מלחמה", אסופה של 5 סרטים ישראלים קצרים חדשים שנוצרו בעקבות שבעה באוקטובר, ביניהם גם"עכשיו כבר לא כל כך אכפת לי", שהוא יצירת הביכורים של ג'וי ריגר כבמאית (היא גם כתבה אותו ומככבת בו); בנוסף תתקיים מחווה למכללת ספיר בשדרות, שספגה אבידות קשות בשבעה באוקטובר, במסגרתה יוקרנו חמישה סרטים שנוצרו על ידי הסטודנטים לקולנוע במכללה.

מהדורת 2024 של הפסטיבל תערוך גם רטרוספקטיבה מקיפה לכל סרטיו של עמוס גוטמן ז"ל ("נגוע", "בר 51", "חימו מלך ירושלים", "חסד מופלא", "סיפורי בדים" והביוגרפיה התיעודית "טאבו" של שאולי מלמד), יחד עם הקרנה של פרויקט "גוטמן כפול 5" המציין עשור והופק על ידי פסטיבל הקולנוע הגאה, סרט המורכב מסרטים קצרים בהשראת יצירתו וסיפור חייו של עמוס גוטמן. לפני הקרנת הסרט "נגוע" תתקיים הופעה של המוזיקאי אביב שריקי שנוצרה בהשראת הסרט.

הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה הוא בדרך כלל גם כיף גדול, ולמרות שזה קשה בהרבה מתמיד, לפחות באירוע אחד שלו יהיה כיף גם השנה: "מופע הקולנוע של דנה קמה", אירוע מיוחד שמביא אל הבמה את סדרת הדוקו-ריאליטי-קאלט "דנה קמה" שעלתה במרץ 2023 ב-yes ולא קיבלה את תשומת הלב הראויה לה. במסגרת האירוע יפתחו ערן סוויסה ושי כרם הכל, בפודקאסט לייב עם יוצרי הסדרה ומשתתפיה על במת הסינמטק.

ועוד בפסטיבל: הקרנת בכורה עולמית של "העקידה", סרטם החדש של צמד היוצרים הגאים והפוריים אייל קנטור ויואב קרן ("קבלו אותי", "לא משנה היכן"), שינעל את הפסטיבל וכבר הוכתר כ"אחד מסרטי הגייז הנועזים ביותר שצולמו בארץ" (הצפייה בו מוגבלת לגיל 18 ומעלה בגלל סצנות סקס ואלימות לא קלה). גם הסרט "גילה גולדשטיין", נותנת לחתולים" יקבל את הפרמיירה שלו,סרט תיעודי חדש של יעל בדרשי בו היא מתעדת ערב בדירתה של גולדשטיין כאשר היא מכינה אוכל לחתולים ומשוחחת עם חברתה רונית מימון, הצצה אינטימית בה במשך ערב שלם הקהל נחשף לעולמה של אחת האייקוניות הגדולות של הקהילה הגאה בארץ.

בנוסף יוקרנו בו שלל סרטי להט"ב ישראלים בולטים מהעשורים האחרונים (ועוד שמונה מקבצים שונים של סרטים ישראלים קצרים בסך הכל 60 סרטים ישראלים קצרים). בקיצור, לא חסר מה לראות (רשימת ההמלצות שלנו בקרוב).עוד פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• פסטיבל הקולנוע הגאה
• להטב"ק
• דנה אינטרנשיונל

הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה היה אמור להיפתח ב-21 באוקטובר, אבל שבת השחורה טרפה את הקלפים. האירוע נדחה בחודשיים, ויתקיים לבסוף בין ה-21 ל-31 בדצמבר בסינמטק תל אביב, במרכז תרבות אניס ביפו ובמרכז לתרבות אלטרנטיבית. בטקס הפתיחה יוענק פרס הוקרה של הפסטיבל לקולנוענית והאקטיביסטית אביגיל שפרבר ("ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר"), ופרס הוקרה נוסף יוענק לגילה אלמגור, המתוארת כחברה ותיקה של קהילת הלהט"בק בישראל.

לרגל האירוע יוקרן "ידיים קשורות" מ-2006, סרטו היפה של דני וולמן על אם מבוגרת (אלמגור) שיוצאת להשיג גראס כדי להקל את מכאוביו של בנה החולה (עידו תדמור). בתכנית אחרת יוקרן "דרך מוזרה לחיות", המערבון הקצר של פדרו אלמודובר עם אית'ן הוק ופדרו פסקל, לצד שלושה סרטים ישראלים קצרים. הפסטיבל השנה גדוש בסרטים עטורי פרסים וביקורות אוהדות מכל העולם, ואנחנו כאן כדי לעזור לכם לבחור. להלן שבע המלצות על סרטים שלא תרצו לפספס.

כולנו זרים

העיבוד החופשי של אנדרו היי ("Weekend") לספרו של טאיצ'י ימאדה מ-1987 הוא הסרט שהכי ריגש אותי השנה. אנדרו סקוט ("פליבג") מגלם את אדם, תסריטאי המתגורר בבניין דירות כמעט ריק. לילה אחד מתדפק על דלתו השכן השיכור הארי (פול מסקאל מ"אנשים נורמלים") ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים ששולחת את אדם להתבונן בחייו. הוא הולך לבקר בבית הוריו שנהרגו בתאונה כשהיה בן 12, ומוצא אותם כפי שהיו כשראה אותם לאחרונה. ג'יימי בל ("בילי אליוט") וקלייר פוי ("הכתר") נהדרים בתפקידי ההורים, וסקוט מרגש עד מאוד כגבר הבודד והעצוב שמספר להם על חייו אחרי מותם, עדיין נזקק לאישורם. היי ניחן ברגישות נדירה לניואנסים אנושיים, וסרטיו עדינים ומלאים ערגה. "כולנו זרים" הוא סרט הפתיחה של הפסטיבל, והוא כל כך עצוב, וכל כך יפה.

לרדוף אחרי "צ'ייסינג איימי"

ב-1997 יצא למסכים סרטו השלישי של קווין סמית "לרדוף אחרי איימי", קומדיה רומנטית על גבר (בן אפלק) שמתאהב בלסבית (ג'ואי לורן אדמס). הסרט, שהופץ על ידי מירמקס של הארווי ווינסטין, זכה להצלחה קופתית נאה אך גם להרבה ביקורת מצד הקהילה הלהט"בית. בשביל בת 12 אחת הסרט הזה היה מציל חיים. סאב רוג'רס צפתה בו כמאתיים פעמים, ובבגרותה החליטה ליצור סרט תיעודי על הסרט ההוא, גם משום שזו היתה דרך ליצור קשר עם סמית ועם אדמס הנערצים עליה. זה לקח לה כמה שנים, שבמהלכן היא עצמה פיתחה תובנות לגבי זהותה הקווירית וחייה השתנו באופן מהותי. מה שמתחיל כסרט של גרופית הולך ומתפתח ליצירה אישית מורכבת, מרתקת, מאירת עיניים, ומרגשת לעומק, שמתרחבת לכיוונים פחות צפויים. בין השאר, הראיון גלוי הלב עם אדמס, מי שהיתה כוכבת לרגע בעקבות "לרדוף אחרי איימי", מספק נקודת מבט חדשה על החוויה הלא קלה של שחקנית צעירה בהוליווד (ווינסטין דווקא לא חשק בה). ממליצה לכם לא לקרוא את התיאור של הסרט בתכניית הפסטיבל, שכולל סוג של ספוילר (סליחה), ולשים אותו בראש רשימת הצפייה שלכם. גם "לרדוף אחרי איימי", שזוכה בימינו לקריאה מחודשת, יוקרן בפסטיבל.

חזרה גנרלית

אם יש לכם אהדה לעולם המיוזיקלס לא תרצו לפספס את המוקומנטרי החמוד הזה מבית ההפקה של וויל פרל, שמתענג על שיגיונותיהם של ילדים מכל הגילים. מדי קיץ מגיעים ילדים נלהבים לקייטנת תיאטרון בצפון מדינת ניו יורק. כולם חולמים להמשיך משם לברודוויי. עמוס (בן פלאט מ"אוון הנסן היקר") ורבקה-דיאן (מולי גורדון, שגם ביימה) הם בוגרי הקייטנה שהפכו למדריכים ולחברים הכי טובים (היא היתה דלוקה עליו עד שהתוודה בפניה שהוא הומו), ומדי שנה הם כותבים מיוזיקל חדש למופע הגמר. מנהלת המקום, שנמצא על סף פשיטת רגל, נכנסה לתרדמת ערב פתיחתו, ואת מקומה ממלא בנה טרוי (ג'ימי טאטרו), שאינו מבין כלום בתאטרון. לכן הוא פיטר חלק מהמדריכים הוותיקים ושכר במקומם את ג'אנט (איו אדבירי מ"הדוב") שמבינה בתאטרון בערך כמוהו. זה מייצר סדרה של תקלות שמאפשרות למנהל הבמה הצנוע (נואה גלווין מ"הרופא הטוב") לחשוף כישרונות סמויים. הסרט מלא ילדים חנונים שיודעים לשיר ולרקוד, והטון שלו מבודח אך גם חומל. הצחוקים הגדולים אינם רבים, אבל הסרט נעים לצפייה, ומופע הסיום ישאיר אתכם שמחים וטובי לב.

מעברים

איירה סאקס עושה סרטים כבר שלושים שנה, אבל רק בעשור האחרון הוא החל לזכות במוניטין של אוטר קולנועי, כשסרטו האוטוביוגרפי הכואב "השאירו את האורות דולקים" – על מערכת יחסיו הסוערת והלא יציבה עם בן זוגו הנרקומן – זכה בפרס טדי בפסטיבל ברלין. גם סרטו החדש, שזכה לביקורות נלהבות, בוחן את קשיי הזוגיות עם נרקיסיסט. הקולנוען הגרמני תומאס (פרנץ רוגובסקי מ"חופש מוחלט") נשוי למרטין הבריטי (בן ווישו מ"הלובסטר"). בתום צילומי סרט בפריז תומאס נדלק על אגאת (אדל אקסרקופולוס מ"כחול הוא הצבע החם ביותר"), מורה בבית ספר יסודי, והם מסיימים את הלילה במיטה. כשהוא מספר על כך למרטין, הוא מתאכזב מכך שבן זוגו אינו תומך בהתפתחות האישית שלו. הסטוץ עם אגאת מתפתח לרומן סוער שפוגע בכל המעורבים. תומאס הנרקיסיסט והקפריזי נע הלוך ושוב בין מרטין ואגאת, תמיד נואש לאהבתם, והם רוצים להאמין לו. אפיון חד וחומל של הדמויות והיחסים ביניהן מייצר סרט מכאיב ויפה. מוגבל מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין נועזות.

ביג בויז

ג'יימי בן ה-14 הוא חנון יהודי עב מידות עם תחומי עניין לא טיפוסיים. הוא עדיין לא התנשק על הפה, ואחיו הבכור וויל רוצה לנצל את החופשה שלהם במאהל ליד האגם כדי לדחוף אותו לזרועותיה של נערה רנדומלית בשביל ההתנסות. אבל ג'יימי הוא נער רגיש והוא לא רוצה לפגוע באף אחד. יתרה מכך, שני האחים יצאו לחופשה הזאת עם בת דודתם הבוגרת אלי, ועם החבר החדש שלה דן – וג'יימי מוצא את עצמו נמשך דווקא אל הבחור הנחמד, שמקדיש לו תשומת לב ומספר שגם הוא היה שמן בילדותו. "ביג בויז" הוא סרט התבגרות וגילוי עצמי עדין ומקסים, שנשכר רבות מהופעתו שובת הלב של אייזק קראסנר, זוכה פרס השחקן בפסטיבל הגאה של לוס אנג'לס (הסרט זכה שם בפרס חביב הקהל). זאת קפיצה גדולה עבור הנער שעל פי אתר IMDb התפקיד הקודם שלו היה כ"ילד מגחך 2" בסדרת טלוויזיה כלשהי. סרט הביכורים של קורי, שכתב וביים, גורם לנו להתאהב בג'יימי ולהיות נבוכים איתו, והוא כל כולו אמת רגשית.

טווס

הסרט הדרום קוריאני הזה מעניק כסות תרבותית פולקלוריסטית לתבנית עלילתית ודרמתית מוכרת (לפני כמה שבועות ראיתי בפסטיבל טאלין את "The Fisherman's Daughter", סרט דרום אמריקאי מוצלח אף יותר, שמגולל סיפור דומה). מיונג, רקדנית voguing בסיאול, נקראת ללוויית אביה בכפר. מי שהיה מורה אהוב לריקוד טקסי דחה אותה באלימות, והיא לא מוכנה לסלוח לו. אבל היא זקוקה לכסף כדי לממנן ניתוח להתאמה מגדרית, ונאמר לה שהוא השאיר לה ירושה – אותה תקבל בתנאי שתשתתף בטקס הריקוד המסורתי לכבוד זכרו. סרטו הראשון של ביון סונג-בין מלווה אותה בחזרתה לכפר, שם היא זוכה לקבלת פנים לא ידידותית מדודה ודודתה, עוזרת לאחיינה לקבל את נטייתו המינית, ומוצאת את הצבע שהיה חסר בריקוד שלה. כאמור, המהלכים הדרמתיים מוכרים, אבל הסרט מבוים ומשוחק היטב וניחן בטעמים משלו.

מסיבת נישואין

12 שנים לפני "הר ברוקבק" הטראגי אנג לי כתב (עם שותפו הקבוע ג'יימס שיימוס) וביים את "מסיבת נישואין", קומדיה מלבבת על בחור שמסתיר מהוריו את העובדה שהוא חי באושר עם בן זוג. ויי טונג הוא איש נדל"ן מצליח שבנה לעצמה חיים טובים בניו יורק. הוריו המתגוררים בטיוואן לוחצים עליו להינשא לאישה, והוא חושב שיצליח לספק אותם באמצעות נישואים פיקטיביים לאמנית סינית עניה שזקוקה לגרין קארד. אבל אז ההורים מגיעים לביקור ומתעקשים לארגן טקס חתונה מסורתי עם המון אורחים. זה היה בסך הכל סרטו השני של הבמאי הטיוואני הצעיר, והוא זכה בפרס דב הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין 1993, ואף היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. "מסיבת נישואין" יוקרן בפסטיבל במסגרת חגיגות החמישים לסינמטק תל אביב, וזאת הזדמנות לראות אם הוא חינני ומבדר כשהיה.

• המסך
• פסטיבל הקולנוע הגאה
• הקהילה הגאה
• המלצות צפייה

TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה שנוסד ב-2006 באולמות הקטנים של האוזן השלישית, גדל והתרחב והיום הוא יכול להתחרות בפסטיבלי הקולנוע של חיפה וירושלים, לפחות מבחינת כמות הסרטים. אם בשנים הראשונות התייחסו אליו בתקשורת כאירוע של הקהילה הגאה בלבד, בשנים האחרונות הוא עבר לעמודי הקולנוע. אבל האם זה מתבטא גם בקהל קוני הכרטיסים? תפסתי את מייסד הפסטיבל יאיר הוכנר לשיחה על השינויים שחלו בתחום הקולנוע הלהטב"קי, והאם כשסרט כמו "טיטאן" גורף את דקל הזהב בפסטיבל קאן, ו"אין גברים כאלה" מופק ומופץ על ידי אולפן הוליוודי גדול, בכלל יש עוד צורך בפסטיבל שכזה.

בוא תעלה זיכרונות. מה דחף אותך לייסד פסטיבל קולנוע גאה בישראל?
"ב-2005 עשיתי את הסרט 'ילדים טובים' שטייל בהמון פסטיבלים בעולם וזה העלה בי את הרעיון לעשות גם פה פסטיבל. לפני כן היו ניסיונות להרים כאן פסטיבלים שלא צלחו, והיה את מועדון הסרט הוורוד של אסף גיל. פניתי לכל האנשים שפגשתי בסבב הפסטיבלים שעשיתי, ביקשתי מהם שישלחו די.וי.די והקרנו אותם באוזן השלישית מול אולמות מלאים. ואז מנהל הסינמטק אלון גרבוז אמר לי 'אתה יכול לעשות את זה אצלנו'.השנה יש לנו כשמונים פיצ'רים, ומעל מאה סרטים קצרים, שמוקרנים מהבוקר עד הערב במשך עשרה ימים".

כמה פסטיבלים להטב"קיים יש בעולם?
"יש כמאתיים פסטיבלים, והפסטיבל שלנו הוא בין הגדולים. אחת המטרות שלי היא להביא את הסרטים הכי איכותיים מהפסטיבלים של קאן ברלין וונציה, וגם סרטי נישה של פסטיבלים להטב"קיים, כדי לפנות לסקטורים שבדרך כלל לא זוכים לייצוג בפסטיבלים הגדולים – סרטים שעוסקים בטרנסג'נדרים, ביסקסואליות ופלואידיות – ולתת במה ליוצרים שלא מצליחים להשתלב בפסטיבלים המיינסטרימיים".

לפני חמש שנים "אישה פנטסטית" בכיכובה של טרנסג'נדרית זכה באוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
"המקרה של 'אישה פנטסטית' יוצא דופן כי הבמאי סבסטיאן לליו אהוב על התעשייה בהוליווד וחברת ההפקה חצי אמריקאית. אלה אנשים עם כוח בהוליווד. יש המון סרטים עצמאיים מסוג זה שלא זכו להוקרה. וזה מאוד בולט שדווקא יוצרים סטרייטים זכו להוקרה ולא יוצרות טרנסיות. היוצרים של רוב הסרטים שמוצגים בפסטיבלים של קאן, ברלין וסנדנס הם לא להט"בים. זה חלק מהחשיבות של הפסטיבל שלנו שנותן במה ליוצרים הלהט"בים האמיתיים".

אתה רואה שינוי בסוג הסרטים שנוצרים מאז שהקמת את הפסטיבל?
"תמיד יהיו סרטים על יציאות מהארון ועל קבלה ורומנטיקה, אבל עכשיו הסרטים יותר עוסקים בחיים ובדילמות יומיומיות של אנשים, אם זה התמודדות עם מחלות, זוגיות, בגידות. השנה יש, למשל, סרט בריטי בשם 'מהצד' על שני שחקני רוגבי שמתאהבים זה בזה, ומרכז הדרמה היא איך הם מתמודדים עם בגידתם בבני זוגם. ויש משמעותית יותר סרטים טרנסיים".

אתה רואה שינוי גם בקהל? הפסטיבל מצליח להגיע לקהל סטרייטי?
"זה עדיין פסטיבל מאוד קהילתי. הרוב זה קהל להט"בי, וזה מאוד מבאס אותי. אנחנו באמת מנסים להביא סרטים שראויים לצפייה על ידי כל אוהב קולנוע איכותי ומהעולם. אבל רוב הקהל הסטרייטי הוא הומופובי – גם מצביעי מרצ. וגם רוב חברי האקדמיה לקולנוע בישראל שמצביעים לפרס אופיר הם הומופובים. זה עולה מההיסטוריה של הבחירות שלהם. השנה, למשל, היה אפשר לראות את זה בכך שהם העניקו מועמדות למוני מושונוב שמגלם עורך דין ב'כל מה שאני יכולה', והתעלמו מהופעתה המעולה של שרון סטריבמן שמגלמת בסרט דמות של לסבית".

אם כך, מי בא לסרטים על טרנסיות?
"לצערי הומואים הולכים לראות סרטי הומואים, ולסביות הולכות לסרטי לסביות. בודדים הולכים לראות סרטי טרנסים. הייתי רוצה שהקהל יפתח את הראש ויגיע לסרטים שעוסקים בקהילה הטרנסית. אני ממשיך להביא אותם, וזה יקרה יום אחד. אנחנו הפסטיבל שמציג הכי הרבה סרטי טרנסג'נדרים, למרות שאין ביקוש גדול, כי זה חשוב לי, בעיקר בזכות גילה גולדשטיין. לדוגמה, אנחנו הפסטיבל היחיד בארץ שרצה להקרין את הסרט הפקיסטני 'ג'וילנד' שזכה בשני פרסים בולטים בפסטיבל קאן. כשפניתי אל מפיצי הסרט, הופתעתי שהם נתנו לי אותו כל כך מהר. הם אמרו שאף אחד בארץ לא פנה אליהם לבקש אותו".

בעבר נשמעו תלונות על הפסטיבל שהוא מקרין סרטים פורנוגרפיים.
"אנחנו מקרינים גם סרטים שיש בהם סקס מפורש. אז מה? כשבפסטיבל ירושלים הוקרן הסרט הרומני 'מין חסר מזל או פורנו משוגעים' מישהו אמר שכל הפסטיבל הוא פורנוגרפיה? קל מאוד להצמיד לנו את התגיות האלה. אפילו פה אחד העובדים אמר לי השבוע 'תשלח לי המלצות לעלון הפרסום שהן לא פורנוגרפיות'. זה פשוט מדהים אותי איך להט"ב זה פורנוגרפיה. השנה יש רק סרט קצר אחד, מבין שמונים סרטים ארוכים ומאה קצרים, שיש בו סקס מפורש".

לפני כמה שנים הפסטיבל כמעט התבטל.
"ב-2018, כשמירי רגב היתה שרת התרבות, לא קיבלנו את התקציב המובטח ממשרד התרבות, וגם מעיריית תל אביב לא הגיעה התמיכה המלאה. הם טענו שלא עמדנו בקריטריונים. עד היום אני לא מבין מה הם רצו מאיתנו. זה הכניס אותנו לגירעון והיינו צריכים לפתוח קמפיין מימון המונים שהציל את הפסטיבל".

יש השנה הרבה סרטים ישראלים קצרים.
"יש עשרה מקבצים של סרטים ישראלים קצרים. ישראל היא מעצמת סרטים להט"בים קצרים. זה מדהים אותי כל שנה. אחד ההסברים לכך הוא שיש המון יוצרים להט"בים שלומדים קולנוע, וזה נושא שמעניין צעירים בישראל, גם אם הם סטרייטים. היום בכל תיכון יש מגמת קולנוע וזה נושא שמעניין בני נוער. מהשנה השלישית של הפסטיבל יש תחרות נוער, כבר 14 שנה".

למה זה לא מיתרגם לסרטים באורך מלא?
"המון להט"בים לא יעשו פיצ'רים ראשונים להט"בים כי הם יודעים שהסיכוי לקבל תמיכה מהקרנות נמוך יותר. הם יודעים שפריצה לא תבוא דרך קולנוע להט"בי. וישנו גם החשש להיתקע עם הטייטל של יוצר להט"בי, כי מדביקים לך את הטייטל הזה גם אם אתה רוצה שסרטך השני יעסוק במשהו אחר. 'ברש', סרטה הראשון של מיכל ויניק, שהשנה יצרה את 'ולריה מתחתנת', ו'האופה מברלין' של אופיר ראול גרייצר, שסרטו השני 'אמריקה' אינו להט"בי, הם יוצאי דופן".

אז זו עוד סיבה שעדיין צריך פסטיבלים להט"בים.
"'אזרח מודאג' של עידן חגואל, לדוגמה, הוא מסוג הסרטים החדשים שדיברתי עליהם קודם – הוא מספר על בני זוג להט"בים שמתמודדים עם ההגירה לשכונה שלהם. זה היה יכול להיות גם זוג סטרייטי, אבל ידביקו לסרט תווית של קולנוע להט"בי. המון סרטים מסוג זה נדפקים בפסטיבלים הרגילים, כי פסטיבל רגיל אומר ניקח שניים שלושה סרטים להט"בים, ולשאר התכנית יועדפו סרטים עם גיבורים סטרייטים. ככה זה בכל העולם. בגלל זה כל כך חשוב שיש פסטיבלים להט"בים, כדי שהסרטים כן יזכו לראות אור יום על מסך גדול. במיוחד עכשיו שיש צמצום מאסיבי של הסרטים שיוצאים לבתי קולנוע, הפסטיבלים הופכים להיות אחת הבמות היחידות שהסרטים יוכלו להיות מוקרנים על מסך גדול".

יש לכם אירוע פיצ'ינג לסרטים קצרים. בשנים קודמות יצאו ממנו סרטים שזכו להצלחה?
"כן, קרן גשר נותנת 140,000 שקל לתסריט הזוכה לצורך הפקת הסרט. 'פוליגרף' של סמירה סרייה מ-2020 קיבל תשומת לב בעולם, ו"שימני כחותם על ליבך" של עומר טובי התקבל לפסטיבל סנדאנס 2017. בעבר היה לנו פיצ'ינג פיתוח גם לסרטים תיעודיים ועלילתיים באורך מלא. משם צמחו "פרה אדומה" של ציביה ברקאי, "יונתן אגסי הציל את חיי" של תומר הימן, ו"כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי שפותח את הפסטיבל השנה. האירוע הזה התבטל, כי בקרן רבינוביץ' אמרו שבגלל הוראות של משרד התרבות הם לא יכולים לתת יותר תמיכה לפסטיבל".

הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, סינמטק תל אביב, שפרינצק 2, 27.10 – 5.11;תוכניה וכרטיסים כאן

• המסך
• פסטיבל הקולנוע הגאה
• להט"ב
• קולנוע
• קולנוע ישראלי