אני יושב לכתוב את הטור הזה אחרי יום חזרות ארוך ומפרך להצגה החדשה "Man-Up" בהשתתפותי, שתעסוק בפוסט טראומה שלי בעקבות הלחימה בצוק איתן ברצועת עזה כמפקד טנק. נשמע דרמטי? תנו לי להפתיע אתכם: את הסיפור הזה אנחנו עומדים לספר לכם כמעט כמו סטנדאפ.

>> נשארנו יחידים: פסטיבל התיאטרונטו 2024 הולך לגעת לכם בלב

נתחיל מההתחלה: הרעיון למחזה נולד כמו שלא מעט יצירות אחרות סביבנו נולדו – בבית קפה בתל אביב. קבעתי פגישה עם לי מסיקה (שחקנית, יוצרת וחברת נפש), סיפרתי לה על השירות הצבאי שלי והצעתי לה לכתוב על זה יחד איתי. היא אמרה כן! ואז עמדו בפנינו שתי אפשרויות: לכתוב מחזה קלאסי, דרמטי, וקלישאתי על שירותו הצבאי הקשוח של לוחם גברי ומסוקס שיצא מעזה עם צלקות נפשיות, או לרענן את ז'אנר הפוסט טראומה הצבאית בתיאטרון ולנסות לעשות פה משהו שלא עשו לפנינו.

את הסיפור הזה אנחנו מביאים לשולחן הכתיבה דרך הקומדיה, כשאנחנו מתעקשים לשבור את הדמות הגברית המאצ'ואיסטית שמצופה מכל לוחם ישראלי להיות, ולהביא את הפערים הקומיים בין אידיאל הלוחם לבין הנער החולמני והשלומפר שהייתי, שגיבור הוא לא.פוסט טראומה היא כבר מזמן לא מילה גסה בציבוריות הישראלית, וטוב שכך. לקח לנו זמן להגיע לזה. לי, למשל, אף אחד לא עשה עיבוד חוויות בצבא אחרי שיצאתי מעזה, כפי שעושים שם עכשיו. גם התקשורת מעלה את הנושא יותר ויותר לסדר היום. ועדיין, אנחנו רואים בעיקר מקרי קיצון. אבל הספקטרום רחב יותר.

כשחייל נחשף למצב מלחמתי, הוא נחשף למגוון רחב של השפעות נפשיות. יש כאלה שחווים הלם קרב, כלומר תגובת הלם מיידית למלחמה שיכולה להתבטא בחרדה, מצבי ניתוק, וחוסר יכולת לשלוט על הרגשות. יש כאלה שמתפרצת אצלם פוסט טראומה לאחר המלחמה, ואצל אלה שכביכול הכל בסדר איתם – יכולה להתפרץ פוסט טראומה גם שנים אחרי, ללא שום התראה מוקדמת. התופעה מורכבת מקשת שלמה של התנהגויות ולא רק מהקיצוניות שבהן עליהן אנחנו שומעים.

כאן אנחנו כחברה נכנסים לתמונה. אנחנו חייבים לפתח מודעות להשפעות הרחבות שיש למלחמה על החיילים, ולמורכבות של התגובה הפוסט טראומטית בפרט. תגובה שיכולה להתבטא בעוצמות שונות ולהיות נוכחת גם אצל מי שלא מודע אליה, או אצל מי ש"לא רואים עליו".

בשבועות האחרונים יוצאים מעזה עשרות אלפי לוחמים מיחידות הסדיר והמילואים שנפגשו עם סכנת מוות באופן יום יומי ומתמשך. ביניהם נמצאים האחים שלנו, השכנים שלנו, החברים מהשכונה והקולגות בעבודה. אנחנו שלחנו אותם לשם, ועלינו להיות עבורם חוף מבטחים וחיבוק עוטף, מכיל וקשוב, שירגישו את כל הלגיטימציה שבעולם לדבר על הפצעים שלהם. זאת חובתנו כחברה לא לצפות מהם להיות שום דבר חוץ ממה שהם כרגע.

יצא לי לשמוע לא מעט לוחמים שיצאו מעזה עם אמירות כמו "ואללה, לא יצאתי משם כמו שנכנסתי" או "שמע היה קשה, אבל הכל טוב" או "לא היה איזה משהו רציני". אבל קשה לדעת מה באמת מסתתר בפנים, וכמה אותו חייל מרגיש לגיטימציה בחברה לבוא ולהודות שאולי הוא צריך עזרה, כמה הוא חושש שאולי ישימו עליו איזה תווית של "הפוסט טראומטי", הגברי הסגור והמרוחק עם התקפי הזעם.

רצינו להביא את החוויה הצבאית לתיאטרון באופן מתקשר ונגיש, כזה שידבר לכולם. את טקסט המחזה לקחה אורן חלפון (במאית ופרפקציוניסטית) ובמשך חודשים ביימה את ההצגה והתעקשה לספר את הסיפור הספציפי הזה בצורה העמוקה ביותר. יחד גילינו שדווקא הקומדיה מוציאה את רגעי המשבר באופן הכי מרגש, אבל אתם תשפטו.

התהליך לא פשוט בכלל. נדרשת ממני חשיפה אמיתית. אין לי שום דמות לשחק. אני משחק את עצמי ברגעים שעיצבו את הטראומה שלי ואין לי דרך אחרת אלא להיות שם כדי להוציא את הסיפור החוצה. אי אפשר שלא לומר שהתהליך הזה גם מרפא, ואני מקווה שהריפוי הזה יוכל להגיע גם לעוד כמה פצעים מסביבי.בהצגה אני מבקש מהקהל להיות חלק מהחוויה שלי, וכך הוא הופך להיות שותף מלא לסיפור, כשהוא צוחק יחד איתי על הצבע-טנקים שנשפך עליי, כשהוא נרגע יחד איתי בערב הסגל לפני הכניסה לעזה, כשהוא עוזר לי להתמודד עם ההשלכות של המבצע. אבל עד כאן. בלי ספוילרים.

עוד לוקחות חלק ביצירה המוזיקאית נוי קליימן, מעצבת התפאורה אוראל בן עמי, והיוצרת דניאל כהן לוי שמלווה אותנו אומנותית בסבלנות ורגישות אין קץ. כן, אני מוקף נשים יוצרות, יצירתיות ומוכשרות בטירוף ואני גאה בזה. בטח כשמדובר ב"Man-Up".
>> ההצגה "Man Up" תעלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו ה-33 שיתקיים בחול המועד, ותוצג בתיאטרון יפו ב-24.4 בשעות 18:15 ו-20:45; וב-25.4 בשעה 18:15.פרטים וכרטיסים כאן

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• הצגות יחיד
• תיאטרון יפו
• טראומה
• שבעה באוקטובר
• צוק איתן

"בזמן צוק איתן פגשתי בחור בבר. הוא התחיל איתי בצורה די מטרידה, אבל איכשהו הוא היה נראה מושך בעיניי. כל הערב ניסיתי לנער אותו ממני, אבל כמו הרפס הוא לא הרפה ומצאתי את עצמי נותנת לו ברצון את מספר הטלפון שלי. קראתי לו כוסם, שזה כמו קוסם רק לכוס כי אחרת איך אני רוצה לשכב איתו אם הוא כל כך דוחה. הוא כישף לי את הליידי פרטס.

>>לכל הסיפורים

קבענו שהוא יבוא לבית הוריי. הוא הגיע. השיחה מעצבנת, הוא נהנה מצליל הקול שלו יותר מדי, אנחנו מתחילים בביזנס כי הוא כוסם. באמצע האקט נשמעת אזעקה. שיט. החמאס האלה. מי יורה טילים באמצע הלילה? הוא ממשיך לפמפם אותי כשאני צועקת עליו שיירד ממני. 'או ווה מפחדים פה מטילים אני רואה', הוא אומר בזחיחות. 'לא, אבל אמא שלי כן', הוא עדיין בתוכי. 'נו ו…?', הוא מתעקש. 'ואנחנו בתוך הממ"ד'. אני לא מצליחה לסיים את המשפט ואמא שלי דופקת את הדלת ומבקשת שנפתח.

'שניה!' אני צועקת ולובשת את החולצה שלו וטרנינג מלוכלך. הוא שם את המכנסיים בלי תחתונים. היא שוב צועקת שנפתח. 'אני לא רוצה למות מפגיעת טיל', היא אומרת. אנחנו פותחים לה את הדלת, הוא בלי חולצה, הכלבה שלי קופצת עליו, אמא שלי לוחצת לו את היד ושואלת לשמו, אני עם חולצה לבנה כמעט שקופה שברור שהיא אינה שלי. האזעקה נגמרת. 'טוב! אז כולם בסדר אפשר לצאת!', אני אומרת ורועדת ממבוכה. 'לא', אמא שלי מחייכת חיוך ארסי. 'אמורים לחכות עשר דקות עד אחרי האזעקה. את יודעת, שלא ניפגע מרסיסים'. וכך ישבנו, אני, אמא שלי והכוסם. עשר דקות של שתיקה מוחלטת ומביכה".

יש לכם סיפור סקס ששווה לספר אותו? אנחנו נשמח לשמוע >>

• סקס ויחסים
• סקס
• צוק איתן
• סיפורי סקס
• פרויקט סיפורי הסקס 2017
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

במרץ 2014 פתח סאלח כורדי את מסעדתאל ג'מילהביפו. הביקורות היו כה נלהבות, חלק אפילו הכתירו את הבישול שלו כדבר המעניין ביותר שקרה כאן קולינרית. אולם בספטמבר כבר נאלץ לסגור את המסעדה, כשהתוצאות של מלחמת צוק איתן נראו בשטח עת יפו התרוקנה לגמרי מתיירים ומישראלים. בלב כבד נטש כורדי את יפו והתחיל לעבוד אצל קבוצת שגב בהרצליה, בין השאר כדי להתמודד עם הקשיים הכלכליים שנקלע אליהם, ובינתיים גם הספיק להשתתף ב"משחקי השף" (עונה 2) בנבחרת המנצחת שלמאיר אדוני.

באודישן, כשהגיש כורדי למנטורים את מנת התעשימה של דג, מאיר אדוני, אסף גרניט ומושיק רוט היו תמימי דעים שהטעמים משובחים אך ביקרו את הצילחות המרושל; לטענתם הדג היה גדול מדי ולא פרופורציונלי לגודל הצלחת. הוא עצמו לא היה מרוצה מהאפייה של הבצק. השבוע הוא מסביר שזה בגלל שהוא נוהג להכין את המנה בטאבון, ולא בתנור ביתי שצריך ללמוד אותו לאורך זמן כדי להגיע לתוצאות סבירות.

אנחנו הולכים להתבונן בטאבון שמתחבא במטבח של אל עאשי ("הטבח"), המסעדה החדשה שהוא פותח השבוע בדיוק באותו חלל שבו שכנה מסעדתו הקודמת. בניגוד לרוב המסעדות הים תיכוניות שבהן התנור חשוף לעיני האורחים, כורדי צוחק ואומר שהוא מעדיף לעבוד בשקט. "כשאני עובד אני חצי אוטיסט, אני לא יודע לדבר עם אנשים תוך כדי עבודה".

כורדי מגיע לאל עאשי מפוקח ומהוקצע יותר, והעיסוק המופרז בצילחות משמים בעיניו, אף שהוא מבין שזה חלק מהמשחק. "מאיר אדוני ואני נשמות תאומות. בתחילת הדרך היו אומרים לי שאני מזכיר את אדוני בחשיבה שלי ובחיבור לשורשים הקולינריים, ומאז רציתי להכיר אותו. ב'משחקי השף' הייתה הזדמנות. צבט לי שהוא לא הצביע לי, אבל בהמשך, כשהוא בחר בי לעבוד איתו, גיליתי שם בן אדם. הוא העניק לי זוויות חדשות על הצילחות – למשל: להסתכל על הצלחת מכמה זוויות ולא רק מלמעלה, למצוא את השביל המרכזי שבצלחת וכו' – וממשיך ללוות אותי היום. עכשיו, כשחיפשתי צוות לפתיחה של המסעדה, הוא מיד העלה פוסט לחיפוש עובדים עבורי".

אתה לא חושש לפתוח שוב מסעדה ביפו?

"מבחינה עסקית כן, אבל מבחינה קולינרית – ליפו יש מסורות קולינריות של אלפי שנים ויש עוד כל כך הרבה מה לעשות. אני רוצה לבשל את הסיפורים: סבתא הייתה מספרת לנו על רבבות אנשים מיפו שהיו מגיעים לבצור ענבים ולייבש עלי גפן בשמש בנבי רובין, וסבתא בהם. חלאווית נבי רובין היא מרקחת דלעת שהפכתי אותה לקינוח. וכשבני המשפחה יצאו מהשכונה בטיולית אל חוף סידני עלי עם כבשים, הם הגישו לאורחים את הנתחים הנחשבים, ולבני המשפחה הם הגישו נזיד עדשים שבושל ברכז רימונים ועליו איברי פנים שטוגנו עם בצל והוגשו עם פיתה שנאפתה בסאג'. אני הצטרפתי אל בני המשפחה וכבר בביס הראשון ידעתי שזה הדבר הכי טעים שאכלתי ושאוכל בחיי".

מה הייחודיות של המטבח שלך מול שאר המטבחים הערביים, כמו מסעדת מגדלנה בצפון של יוסף חנא, או מאייאר של אוסמה דלאל בתל אביב?

"אני אוהב את המטבח של זוזו במגדלנה. שנינו עושים מטבח ערבי, אבל הוא נותן דגש על הפן הגלילי, בעוד שאצלי מרגישים את המליחות של רוח הים. אני אגיש מנה של סרדינים כבושים שנקראת שאם אל ניסים. יש לזה ריח של בריזה, היו אוכלים את זה כשיוצאים החוצה להיפרד מהימים הקרירים של האביב. הבריזה הזאת של הים מייחדת את הטעם של יפו".

מרגישים את המליחות של הים

באל עשי כורדי חוזר אל המנות המרגשות שלו מאל ג'מילה, אלה שעוררו שיח ער בין הפודיז בעיר: פילה דג אפוי בציפוי בצק, הנקרא תעשימה דג, שכורדי שינה אותו מעט בהתאם להמלצות המנטורים, ומנה של שישברק ממולא בשר. ההפתעה היא שמסיבות של תקציב כורדי ויתר הפעם על פירות הים, והתמקד בדגים ובכבש בלבד. במקביל הוא יצר מנות שמתאימות לצמחונים ולטבעונים, כגון שוש ברק חודרי – כיסון בצק ממולא תרד וגרגר חומוס לצד רוטב חלב שקדים ויין לבן; או קובה לבנייה במילוי גבינות, זעתר ירוק, טחינה שקדים, קרם חציל שחור ועגבניות גריל (45־52 ש"ח לראשונות, 90־150 ש"ח לעיקריות). יש גם קינוחים ערביים מסורתיים, בהם המחווה למרקחת הדלועים של סבתא (35 ש"ח).

אל עשי, עולי ציון 4 יפו, שני־שבת 12:00־24:00, 6485748־03

• אוכלים שותים
• אל עשי
• אל ג'מילה
• מסעדות ביפו
• אוכל ערבי
• מגדלנה
• אוסמה דלאל
• צוק איתן
• מאיר אדוני
• אסף גרניט
• מושיק רוט
• משחקי השף
• אוכל יפואי
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

שלוק איתן

מסעדות, בתי קפה וברים בתל אביב עברו השנה טלטלה עזה, כשבמאני טיים שלהם, בשיא עונת התיירות של הקיץ, השתוללה מלחמה. לא רק שהתיירים נעדרו מחזית הבילויים, אווירת הנכאים עצרה את העיר. המבצע הצבאי גבה מחיר, וכך החל גל סגירות של בתי אוכל, ביניהם מסעדת קפה 48, רשת אידלסון 10, קפה נח הברנז'אי וקפה דיזי הוותיק. אבל נראה ששתי תופעות נוספות הגיעו עם הטילים לעיר: פתיחה מואצת של מקומות בילוי אסקפיסטיים, ברי קוקטיילים שמוכרים מציאות מדומה (כמו מונשיין, בל בוי, ספייסהאוס ודומיהם) ומקומות זולים מאוד (חברותא, קופיקס וקאימק).

טבעונות בצמיחה

ננוצ'קה הפכה השנה למסעדה טבעונית, ובמקביל נפתחו אנסטסיה הבריאותית, מסעדת מעבר, גרין רול סושי, גרין ויליג' והחתול הירוק שהביאה שדרוג לפיצה הטבעונית – כל אלה הצטרפו לזכאים ולאבא גיל. תוך כדי כל זה, ארגון ווייב יזראל מנסהלשווק את ישראל לבלוגרים בעולם כיעד לתיירות טבעונית– אז אם היה נדמה שמדובר בטרנד שכבר הגיע למיצוי, מתברר שמדובר בתופעה שהולכת ומתפשטת. כל הרשתות המשמעותיות בתחום בתי הקפה (גרג, קפה נטו ונוספים) פתחו ליין טבעוני מסוגנן, ואייסברג הוציאה קולקציה של גלידה טבעונית מיוחצנת במיוחד. אגב, מי שהכי ניזוקה מתפיסות העולם החדשות היא תעשיית החלב, שצריכתו בנסיגה אקוטית. הסתכלו בבתי הקפה והאספרסו ברים וראו את השינוי: כמעט כולם מעדיפים אספרסו, אמריקנו, מקיאטו ודומיהם. חלב פרה מוקצף הפך לכתם קצף קטן בכוס, ובמקביל חלב סויה נמצא בכל בתי הקפה בעיר. בעלי רשת בתי קפה דיווחו לאחרונה ש־25 אחוז מהלקוחות שלהם מזמינים הפוך על בסיס סויה. הסינים באמת מצאו תזמון מוזר לרכוש את תנובה.

מעשנות או לא להיות

פונדק דה לוקסהתחילו את התופעה שהתפשטה כמו עשן, ועכשיו אנשי הפונדק פותחים מקום נוסף בדיזנגוף, מסעדתטקסס ברביקיונפתחה ברמת החייל, במתחם התחנה החלה לפעול מסעדת מיטרי המתמחה בעישון בשרים ולמסעדת השף של רפי כהן, רפאל, התווסף רכש חדש בדמות מעשנה, ומדי יום שלישי בשבוע נערך במקום ערב שכולו הלל לבשר מעושן.

מחיר פיקס

הישראלים נחנקים ממשיכת יתר בבנק. הפתרון של רבים הוא אורח חיים חדש הכולל ניהול תקציב מוגבל, ברור ופשוט. לתוך המצב הכלכלי השתבצו קופיקס והאפקט שלו כפתרון האופטימלי למורכבות התקציב האישי. זה לא רק זול, זה גם בילוי שבו ברור לצרכן בדיוק כמה ישלם בזכות המחיר הקבוע מראש. בהמשך לכך גם קופיז פורסים סניפים על פני לב תל אביב מאלנבי והלאה, וזה כמובן מתחבר לשני סניפי ביר דרופ המלאים בלקוחות שמעדיפים לתכנן את הערב על בסיס עשרה ש"ח למשקה.TAKE EAT, מעדנייה בהרצל שמציעה כריכים, סלטים וקפה בארבע רמות תמחור קבועות,פלאפיקסשמציעה פלאפל בחמישה ש"ח ואחרות. היחידה שכשלה עד כה היא רשת התבשיליםפודיקס, שפתחה סניף בהרצל למכירת אוכל ביתי ב־20 ש"ח לארוחה.

כוחות השוק

שוק הכרמל רוצה להיות בוקריה ברצלונה, ולא עוד נקודה שחולפים בה לליקוט עגבניות, אלא מוקד בילוי קולינרי עדכני ומושך לפודיז. ודוגמאות לא חסר: מיט מרקט הקימו מטבח בשוק הבשר; דוכן השומר 1, דוכן פיש אנד צ'יפס ובירה;דוכן הקבב של שמואלהפך למסעדה;קם דוכן ארפאס; וגם דוכן פופ אפ סביצ'ה הפציע בשוק. הבילוי בכרמל מתחבר כמובן למגמת העיסוק בחומרי הגלם הטריים (היישר מהשוק) ולבילוי במחיר נמוך.

היי שרונה

טייסטינג רום, ברנז'ה, ז'אז'ו, קלארו, ביר גארדן פאולנר, סושי אקיקו, ליטל איטלי, וילהלמינה, קמפאי וגם רשתות כמו קפה בייגה, לנדוור, קפיטרי ועוד – זאת הייתה השנה של שרונה. הביקורות הטיחו בשרונה שהיא מסחרית מדי, מצועצעת ומתנהלת כקניון. עדיין קשה להתווכח עם ההצלחה שלה כיעד לתיירות פנים תל אביבית, אבל קבוצות גדולות של תיירים פוסעות בעקבות מדריכים עטורי מיקרופון מדונה, ועם זה קשה מאוד להתווכח.

שוקי איכרים

2014 השנה של השווקים: שוקיסטה נפתח בסנטר, שרונה מרקט מתניע יחצנות לקראת פתיחה, שוק איכרים נפתח בגבעתיים, והשוק בנמל תל אביב התרחב. המגמה הזאת מגיעה בהמשך לצמיחת העניין באוכל מקומי, ולהתגברות העיסוק במקור חומרי הגלם. מכיוון שמדובר בשווקים אקסקלוסיביים, הם עדיין לא פותרים את הדילמה שעל סדר היום, המדברת על פערי תיווך גבוהים.

אימא, פרחה לי שושנה בצלחת!

לא ברור אם היה זה האינסטגרם ששינה את חוקי הצילחות בעיר, אבל מה שבטוח הוא שסגנון ההגשה הרבה יותר מושקע ואסתטי. כחלק מהמגמה שולבו פרחי מאכל במנות: במסעדות של השף מאיר אדוני, בהרברט סמואל, בטוטו, בפרונטו וברבות נוספות. זאת הייתה שעתם היפה של מגדלי הפרחים.

בעזרת השף

מספרן של המסעדות הכשרות ממשיך לגדול:בלו סקי,לומינה, הרברט סמואל בהרצליה וניני האצ'י בבן יהודה, ובינתיים בירושלים השף עזרא קדם הופך את מסעדת ארקדיה הוותיקה לכשרה. מתברר שהקהל הדתי הופך לאנין יותר ויש לו כוח קנייה.

קורבנות הגורמה

שפים מוכשרים ומרכזיים במיוחד בסצנה הקולינרית,השף רפי כהןוהשף ירון שלו, עברו משברים מסוקרים השנה. שתי המסעדות חזרו לפעילות מלאה כשהן טובות עוד יותר משהיו. בקיצור: רק בריאות, שלום, אהבה וקולינריה טובה, זה מה שאנחנו מבקשים לעצמנו לשנה הבאה.

• אוכלים שותים
• פלאפיקס
• מסעדות כשרות
• צוק איתן
• ננוצ'קה
• קופיקס
• טקסס ברביקיו
• שוק הכרמל
• ירון שלו
• טבעונות
• רפי כהן
• פונדק דה לוקס
• חדשות האוכל
• שרונה

• Facebook
• Twitter
• Email

Free Gaza TLVהוא שמה של משמרת מחאה חדשה, שמטרתה להחזיר את המצב בעזה לסדר היום הציבורי, גם בימים שאחרי צוק איתן. על פי דיווחי בצלם, במלחמה נהרגו לפחות 1,767 פלסטינים, מתוכם כ־430 ילדים. בעוד הסגר על עזה נמשך, על פי נתוני אונר"א נכון לאוקטובר, כ־90,000 תושבי עזה איבדו את בתיהם במהלך מלחמת צוק איתן, מתוכם 28,000 שוהים בבתי ספר של אונר"א, מחצית מהם ילדים. המשמרת תתקיים כל יום שישי בבוקר, בשדרות ח"ן פינת פרישמן בתל אביב, קרוב לכיכר רבין.

את המשמרת יזמה דריה שועלי,41, עיתונאית בעברה ויזמית אינטרנט בהווה, והיא מקבלת גיבוי ממעין דק, רכזת כללית שותפה בקואליציית נשים לשלום. שועלי מספרת: "היוזמה נובעת מהצורך לעשות משהו כדי שעזה לא תרד מסדר היום", ומוסיפה: "המטרה היא שעזה לא תישכח על ידי ישראלים בכלל ותל אביביים בפרט, גם כשלא נופלות לנו רקטות על הראש. שנזכור שיש שם סבל נורא כל הזמן, לא רק בזמן המלחמה. שהאבל שם על מאות ההרוגים, הילדים והמבוגרים, ממשיך יום־יום. שהבתים הרוסים. שיש אסון הומניטרי בזמן שרוב התל אביבים די חזרו לשגרה. אני וכל מי שבסביבה שלי אבלים על כל חייל ישראלי שנהרג אבל גדול שמועך את הלב. ושנאנו לרוץ למקלט עם הילדים. במקביל, אנחנו מסוגלים להתאבל גם על הצד השני ולרצות גם בטובתו".

דריה מספרת שהיא קיבלה השראה מהמשמרות של נשים בשחור וארבע אימהות: "אני מעריצה את ההתמדה ואת כושר העמידה שלהן ואת השינויים שהן עשו". בזמן מלחמת צוק איתן קמו כמה תנועות נשיות במטרה למנוע את המלחמה הבאה, כמו תנועת נשים עושות שלום. לשאלה האם זה מאבק נשי, השיבה שועלי: "בכמה מובנים כן. הראשון, כי אישית מאז שנהייתי אימא אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה על עוד הרוג מיותר אחד, כאן או שם. כל אדם הוא ילד של מישהו. אולי זה מאבק הורי. השני, כי המודלים לחיקוי הם ארבע אימהות ונשים בשחור. אולי בחברה שלנו לנשים יש יותר לגיטימציה למאבק לא אלים"

שועלי מעודדת את כולם להגיע ולהביע הזדהות: "ההגעה למשמרת המחאה היא לא הכל או כלום: זה לא שאם תגיעו פעם אחת אתן חייבות וחייבים להגיע תמיד. נוסף על כך, אפשר גם לעבור לחצי שעה בדרך לקפה להביע הזדהות ולהמשיך".

שישי (05.12), 10:00־12:00 שדרות ח"ן פינת פרישמן

• תל אביב
• צוק איתן
• עזה
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני
• עירוני