>> אלינורה דסקל החלה לתקלט בתל אביב לפני 16 שנים ופתחה ב-2011 יחד עם שותפה, גיל מאורר, את ליין המסיבות Bigmouth, שחרט על דגלו את תרבות האינדי והוקדש בעיקר למוזיקה שהגיעה מהאיים הבריטים. בין הצלילים אפשר היה למצוא את הארקטיק מאנקיז, פאלפ, הסטרוקס וכמובן הסמית'ס, שעל שמם קרוי הליין.בשבוע הבא באוזן (שישי, 7.2) יחגוג הליין יומולדת 14, לחלוטין לא מספר טריוויאלי עבור ליין מסיבות נישתי בתל אביב. בנוסף אליו, מובילה אלינורה את "ספוטיפון", סדרת הרצאות חוויתית על האבולוציה של פורמטים מוזיקליים, המותאמת להורים וילדים (וגם סבים וסבתות!), ומתגוררת במרכז תל אביב עם בעלה (די.ג'יי אייל דסקל) ובנותיהם עומר ותמר.

>> תרבות עברית בסטייל ומסעדה עם קארמה // העיר של תמר מרקוביץ'
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. האוזן והאוזן השלישית

כשעברתי לתל אביב אחרי הצבא, החנות של האוזן עוד הייתה ליד הבית שלי בשינקין. מאז שהאוזן עברו למשכנם הנוכחי, זה המקום שאני פוקדת הכי הרבה בעיר. מהיום הראשון שנפתח, האוזן היה הבית של הליין שלי ביגמאות', יחד עם גיל מאורר. מזה 14 שנים ועד היום אנחנו מקיימים שם מסיבות אינדי. מסיבות אצלי זה תמיד האזור הכי נוח, הקומפורט זון שלי. זו באמת הרגשה של בית.
אני זוכרת את השבוע הראשון שבו המקום נפתח, היינו צופים שם בהקרנות סרטים על הבר. זה מקום עם אווירת רוקנרול, שעבר הרבה שינויים אבל תמיד נשאר מגניב, עד היום. גם אחרי שביקרתי בחנויות ומקדשי מוזיקה מפורסמים ברחבי העולם, בסוף אני תמיד אומרת – אין כמו האוזן. שם גם התחלתי לאחרונה להרצות לילדים והורים, הרצאות בשם "ספוטיפון" שבהן אני מחברת משפחות מכל הדורות בתוך חנות התקליטים לחוויה משפחתית וייחודית, משהו שאין בשום מקום אחר.
קינג ג'ורג' 48

2. רדיו EPGB

גם למרתף ברחוב שד"ל הגעתי בשבוע הראשון שנפתח, והייתי מגיעה כמעט באופן יומיומי. שם גם הכרתי את בעלי, אייל דסקל, על עמדת הדי.ג'יי. היה לי העונג לתקלט שם בעבר, ועד היום נהנית לבלות שם. באוקטובר 23', אחרי האסון שקרה לנו, זה היה מבין המקומות הראשונים שפתחו. הייתי שם בערב הראשון, באווירת סוף העולם. זה הרגיש כמובן לבד, סוריאליסטי, כמו קטע מסרט. מול הערבים הכי יפים שהעברתי במקום, הייתי גם בערב הכי קשה.
שד"ל 7

3. עלמה ביץ'

החוף שלי. שנים אני גרה בתל אביב לא רחוק מהים, והיה לי אנטי קדמוני עוד מילדות לים ולא התקרבתי לשילוב של חול, שמש ומים. לכבוד משבר גיל ה-40, חברתי מרינה לקחה אותי לחוף, ובזכותה היום זה אחד המקומות האהובים עליי. הטוויסט היה כל כך קיצוני, שכיום אני משלימה שנים של הימנעות מהים, באופן קבוע, גם בימי חורף ומלחמה. בכל זאת, בגלל שאני לא אדם של טבע, אני יושבת תמיד באותה הפינה על אותו הכסא מאותה הזווית לים בחוף של עלמה ביץ'.

4. שניט

הבר השכונתי שלי מתחת לבית בכיכר גבעון. חסרים לי בעיר ברים שהם אולד סקול. רוב הברים היום הם של מנות חלוקה מצולמות וקוקטיילים. אני יותר אדם של מטוגנים עם בירה. זה גם המקום ש.בו אני יושבת לבילויים חברתיים ומשפחתיים עם הבנות. אוהבת מקומות עם אווירת קז'ואל. בתור די.ג'יי, אני דווקא אוהבת שהמקום בדרך כלל על פלייליסט, כיפי, נעים ולא מתחכם.
הארבעה 12

5. מוזיאון אנו

אני מאוד אוהבת מוזיאונים, מכל סוג שיש. כמי שגררה את התואר שלה בהיסטוריה במשך כ-20 שנה באוניברסיטה הפתוחה, יש לי מקום חם בלב למוזיאונים היסטוריים. זה מקום לבלות בו עם הילדות בתערוכות איכותיות, אבל בדרך כלל הן רק התירוץ ואני מבלה שם גם לבד. יש שם תערוכות משתנות, תמיד משהו חדש לראות שפספסתי בפעמים הקודמות. "אנו" משלב היסטוריה מקומית מהרבה תחומים – תרבותית, כמו מוזיקה והומור, חברתית ופוליטית. שונה מאוד ממוזיאונים רגילים במבנה שלו. אני תמיד מעוניינת לשמוע ולדעת על מקורות וסיפורים משפחתיים.
קלאוזנר 15

מקום לא אהוב בעיר

בגלל שאני ג'ינג'ית ורגישה לשמש, קשה לי עם מקומות בלי צל. למשל, נמל תל אביב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עלמה גוב בבארבי. מעבר לזה שהיא יוצרת ומוזיקאית מעולה, הרגע שבו היא סיימה את ההופעה עם "שיר לשלום" דווקא בתקופה הזו היה ממש מצמרר ומרגש. הדרך בה היא בחרה לבצע אותו, עם המון שמחה, חן ואופטימיות, וקפצה על הבמה כשכל הקהל שר איתה – הרגיש לרגע שאנחנו במקום אחר מלא תקווה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
צילמתי הרבה גרפיטי בתקופה הזו מאז פרוץ המלחמה, אנשים הצליחו לפלוט את הזעם, האובדן והכעס באמצעות צבע על קירות העיר. יש משהו חזק בהיתקלות ביצירת אמנות באמצע הרחוב כאשר לא מצפים לה. לפעמים זה נותן כוח ולפעמים שובר את הלב, ככה על הדרך.
״כולם אומרים לי
שלא תדעי עוד צער
אבל מה לעשות
אם הצער הזה יודע אותי
אפילו יודע את מי הכי אהבתי
ובאיזו דלק לדפוק״
#אחת שכולה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כמתנדבת בארגוןזיכרון בסלון, אנחנו רואים את המשברים הרגשיים של שורדי השואה בימים אלו ובמיוחד בתקופה שבה אנו מתחילים סבב חדש של עדויות במסגרת 7.10. למרות הקשיים, קיימים ארגונים (כמו"עדות 710"), שמקדישים מאמצים לשמירה על עדויות אלו, גם אם הן כרוכות בכאב. חשוב לדון ולזכור, גם אם זה מעורר תחושות קשות. שתיקה אינה אופציה. העדויות חייבות לצאת לאור כדי להתמודד עם הטראומות האישיות והלאומיות שלנו. אירחתי בביתי מפגש של זיכרון בסלון ואני מאוד ממליצה למי שרוצה להירתם למשימה, שכן היא מביאה יותר מזיכרון של אירוע היסטורי ספציפי. זוהי גם הזדמנות להתחבר עם שיחות אינטימיות, לבחינה מחדש של ערכים שאנחנו מחזיקים בהם ולחזק את המודעות לחשיבות ההיסטוריה בחיינו היומיומיים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי רוצה להרים לבעלי העסקים התל אביבים, שעברו שנים לא פשוטות וחווים עוד נדבך של הישרדות בנוסף לקושי הלאומי. בעיקר לבעלי העסקים ברחוב אלנבי, שהוא הרחוב האהוב עליי בעיר ותמיד יש לו אצלי פינה חמה בלב. העסקים שם כרגע נדרשים לשרוד כמה שנים עד להקמת הרכבת הקלה, אבל אני בטוחה שבעתיד היא תביא עמה שיפור והצלחה לרחוב ולעסקים המסורים שבו.

מה יהיה?
אני מאוד אופטימית, אולי לפעמים בהגזמה, משהו שקיבלתי מההורים שלי ומהבית. אז אין לי ספק שיהיה בסדר.

• העיר שלי
• מסיבות בתל אביב
• בריט-פופ
• האוזן השלישית
• רדיו EPGB
• עלמה ביץ'
• שניט
• מוזיאון אנו ANU
• נמל תל אביב

הנה היום הנורא. אנחנו שוב ב-7.10, ועל אף שקיווינו והפגנו וצעקנו, אנחנו רחוקים מלהיות במקום טוב יותר. המחדל המתגלגל וההפקרה המתמשכת עדיין איתנו. יש אנשים שעבורם לא עברה אפילו דקה מאז היום ההוא בשמחת תורה. וזה לא הולך להיות קל, היום הזה, ולא כולם יכולים לעמוד בו. אספנו מספר דרכים אלטרנטיביות לציין אותו, כי הזיכרון טרי וכואב ויש דרכים רבות לשאת אותו. רק לא לשכוח להחרים את מופע האצבע בעין של מירי רגב, כן?

>> תל אביב סגורה: רוב המסעדות והברים לא יפעלו ביום השנה ל-7.10
>> לראות את האור: תל אביב מקבלת מקום להתייחד בו עם הכאב הגדול

פיקוק // הקרנת טקס הזיכרון הלאומי

הפיקוק יהיה סגור בשעות היום וב-19:00 בערב ייפתח במתכונת קהילתית כדי שאף אחד לא יישאר לבד. מה שאומר – יהיה מסך שמקרין את טקס המשפחות, אך לא יהיה שירות במקום והקופה תהיה סגורה. בהודעה שפרסמה לילך ספיר, בעלי הפיקוק בעמוד האינסטגרם, היא הוסיפה כי מי שיגיע מוזמן להביא איתו משהו לשתות ונר נשמה.
מתי: יום שני, 7.10, בשעה 19:00, מרמורק 14

סינמטק תל אביב // שחר אדום

היום, יום שני (7.10) תיערך בסינמטק הקרנת טרום בכורה של יצירת הדרמה "שחר אדום", אנתולוגיה בת ארבעה פרקים שיצרו עודד דוידוף ודניאל פינקלמן עבור yes. כל אחד מהפרקיםמבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו ביום שבת ה- 7.10, ומביא את סיפורם של אלו שהצליחו לשרוד את האירוע הנורא ובאלו שחרפו נפשם והצליחו להציל אנשים מהזוועות. עם יובל סמו, נעמי לבוב, הישאם סלימאן, וואל חמדון, סוול אריאל אור ועוד. לאורך הערב יוקרנו שלושה פרקים ובסיומם פאנל עם היוצרים והשחקנים.

בשעה 21:00 תתקיים הקרנת טרום בכורה של הסרט הדוקומנטרי "באותה סירה",המגולל את סיפוריהם של ערבים שלא תכננו להיות גיבורי ישראל אך נקלעו לזירת התופת ואף הקריבו את חייהם. הסרט ממציג סיפורי זוועות וסיפורי גבורה ארוגים ואחוזים זה בזה היוצרים ביחד את התמונה של ישראל אחרת, ישראל של שכול וכאב אך גם ישראל של ערבות ותקווה. ההקרנה תהיה בנוכחות הבמאי והמשתתפים בסרט.
מתי: שני, 7.10, החל מ-18:00. הארבעה 5

ימים נוראיים // רדיו EPGB

בשבעה באוקטובר, כאשר מציינים שנה לתחילת המלחמה ובין כסה לעשור, ייתכנסו אריאל קלצ'קין ומיכאל מנקין לערב מיוחד של תנועת השמאל האמוני לשיחה על מלחמה ומוסר, שכול ואמונה, ובטח גם מה שביניהם. לפני השיחה יושמע במועדון חלקמטקס הזיכרון הלאומי של משפחות החטופים והנרצחים.
מתי: שני, 7.10, 20:30 התכנסות והדלקת נר, 21:30 שיחה. שד"ל 7,יש להירשם מראש כאן

סיפורי מקלט // תיאטרון הבימה

בתיאטרון הבימה יוצג מחזה פרי עטם של תשעה מחזאים, המורכב מתשעה סיפורים קצרים המתרחשים במקלטים שונים ברחבי הארץ, רגע אחרי שנשמעת אזעקה. כל סצנה היא בת עשר דקות ובמרכזה דמויות שונות ומגוונות המבטאות את מרקם החיים הישראלי והייחודי. בהשתתפות:נורמן עיסא, מירב גרובר, מאיה מעוז, אורי הוכמן, אלכס קרול, ניל משען,יובל שלומוביץ', הגר טישמן, ספיר אזולאי, ליר עיסא, רינת מטטוב. משך ההצגה 110 דקות.
מתי: שני, 7.10, בשעה 18:00.הזמנת כרטיסים כאן.

עדות 710 // מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט

לציון יום השנה למתקפת הטרור הרצחנית בשבעה באוקטובר, יארח מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט את פרויקט "עדות 710", המיזם האזרחי המקיף ביותר מסוגו לתיעוד עדויות שורדי ה-7 באוקטובר. באודיטוריום המוזיאון תוקרן הקרנה מיוחדת של עדויות שורדים ושורדות מהתופת, עדויות בנות 5 דקות כל אחת שהן תקציר ערוך מתוך עדות מפורטת יותר הזמינה באתרedut710.org.ההקרנה תהיה פתוחה לקהל הרחב, ללא תשלום ועל בסיס מקום פנוי, במטרה לאפשר לציבור לזכור ולהתייחד עם הזיכרונות והסיפורים האישיים מאותו יום.
מתי: שני, 7.10, בין השעות 10:00 – 18:00. קלאוזנר 12

סלון עוטף // מסעדת האחים

מיזם סלון עוטף נועד ליצור מפגש בין כל מי שחפץ להתכנס, לציין, לעבד ולשתף את אירועי השבת השחורה ביחד ובאופן קולקטיבי. המיזם כולל מפגשים אינטימיים שיתקיימו ברחבי הארץ, והיום, יום שני (7.10) הוא יתקיים במסעדת האחים בשעה 20:30. במסגרת המפגש תשוחח הדר מרקס עם אופיר כהן מכפר עזה, ששהתה בממד במשך 20 שעות עם בן זוגה והתינוק שלהם עד שהגיעו לחלץ אותם. הדר גם הייתה האחרונה שדורון שטיינברכר יצרה איתה קשר לפני שנחטפה. את המפגש ילוו גיא מזיג ולי בירן.
מתי: שני, 7.10 20:30, שלמה אבן גבירול 26.יש להירשם מראש כאן

מוזיאון אנו // סיור מודרך בגלריית השבעה באוקטובר

אנו – מוזיאון העם היהודי הנפלא, יהיה פתוח היום למבקרים ללא תשלום, ויתקיימו בו סיורים לאורך היום בתצוגת הקבע, וגם ובעיקר בגלריית השבעה באוקטובר, המוצגת במוזיאון מאז פברואר 2024 ומתמקדת בתגובת עולם האמנות והתרבות למלחמה. בנוסף יוקרן במוזיאון מקבץ סרטי "2 דקות – בדיקת דופק", פרויקט שהזמין יוצרות ויוצרים להגיש סרטים תיעודיים, ניסיוניים, עלילתיים או מונפשים העוסקים במצב על כל היבטיו מנקודת מבט אישית לנוכח האסון הנורא והמלחמה שבעקבותיו.
מתי: שני, 7.10, 10:00-17:00, קלאוזנר 15

הקרנת טקס הזיכרון הלאומי // מרימה

מועדון מרימה לקהילת הלהט"ב מבקש להבטיח שלא תישארו לבד מחר, ומקיים הקרנה משותפת של טקס הזיכרון הלאומי של משפחות החטופי והנרצחים על הגג באלנבי 43.
מתי: יום שני, 7.10, 19:00. אלנבי 43

שנה של שבעה // מרכז פרס לשלום

במרכז פרס לשלום בחר לציין את יום השנה לאירועי השביעי לאוקטובר ושנה למלחמת חרבות ברזל בשבוע מיוחד של אירועי הסברה תחת הכותרת "שנה של שבעה", ובמרכזם תערוכתו עוצרת הנשימה של זיו קורן. מחר (שלישי) תתקיים שם הקרנה של הפרק "אמון" מתוך הסדרה החדשה "שחר אדום" ואחריה מפגש עם היוצרים, השחקנים, והגיבורים האמיתיים מאחורי הסיפור. בהמשך החודש יערוך זיו קורן הרצאות על הסיפור מאחורי פרויקט התיעוד שהפך להיות משימת חייו.
מתי: יום שלישי, 8.10, 20:00 ובתאריכים נוספים.התוכנית המלאה כאן

תערוכת אנחנו נובה // מזא"ה 9

במזא"ה 9 נפתחה תערוכה בינתחומית של קהילת שבט הנובה, המזמינה את הקהל הרחב להכיר את רוח הקהילה המבוססת על עקרונות השותפות, החופש, האהבה למוזיקה ולטבע, רעות וערבות הדדית. בנוסף לתערוכה יתקיימו גם עדויות שורדי נובה בכל ערב בשעה 20:00, במסגרת "סיפורי נובה – עדות בגוף ראשון".
מתי: שלישי, 8.10, החל מהשעה 19:00. מזא"ה 9.הכניסה חופשית אך יש להירשם מראש כאן

• שבעה באוקטובר
• הבועה
• סינמטק תל אביב
• פיקוק
• רדיו EPGB
• מוזיאון אנו ANU

>> אזולי בר הוא בר שכונתי מתוק וכיפי בכיכר מסריק (שדרות מסריק 16 אם אתם צריכים כתובת מדויקת) שפתחו יחדיו האחים גיא, יהב ושימי אזולאי בתחילת 2023. בשבעה באוקטובר הם גויסו למילואים ומאז הם מגנים על המולדת ובנות הזוג שלהם, מוריה, שקד ודנה, לקחו על עצמן את הפעלתו של הבר. וכל מה שאתם צרכים לעשות כדילתמוך ולסייע זה להגיע, לשתות משהו, לאכול משהו וליהנות קצת מהחיים. לא נשמע לנו מסובך

>> העיר של יניב ביטון: זה הזמן להרים לכולם ולהיות נחמדים
>> העיר של מעיין ריף: המקום הכי גבוה בת"א וקפה של קסמים

1. עלמה ביץ'

אנחנו נפגשים שם קבוע בשבת בצהריים, בעיקר בקיץ, בגלל החוף שאפשר לרדת אליו והאווירה ובגלל הקוקטיילים – במיוחד הפלומה הקפואה שיש רק שם.
קויפמן 7

2. קפה יעקב

לא הכרנו את היעקב לפני המלחמה אבל המקרה מזכיר אותנו, מקום של שלושה מילואימניקים. לכן החלטנו שבכל פעם שיש לנו בוקר פנוי אנחנו קופצים לשם. יש שם אחלה קפה ואוכל, וליד נמצא עוד מקום שלהם שבערב הופך לבר יין.
מונטיפיורי 15/נחלת בנימין 34

3. רדיו EPGB

מקום שאנחנו אוהבים לצאת אליו ולסיים בו את הלילה, למרות שכרגע אנחנו קצת פחות יוצאים. מוזיקה טובה, ריקודים וכל סוף חודש בשבת בצהריים יש ליין של שנות ה-80.
שד"ל 7

4. בורקס פנסו

מאפייה ותיקה שאנחנו מאוד אוהבים בשוק לוינסקי. אפשר לקנות בורקס מוכן או קפוא להכין בבית וכל המאפים שמכינים שם טובים.
לוינסקי 43

5. חבשוש

אנחנו קונים שם את כל התבלינים לבר ולבית. שמענו שזו חנות ותיקה ויש להם תבלינים טובים ומיוחדים ובאמת יש שם הכול ברמה הכי גבוהה בארץ.
החלוצים 18

מקום לא אהוב בעיר

כיכר רבין נראית נורא כרגע, וכל האזור שעוטף אותה. הכל שבור מהעבודו ופחות אנשים מגיעים לאזור, שפעם הכול היה קורה בו. השינויים שעשו עם האוטובוסים והכל גמרו את השכונה.

העיר שלי: השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח לך את הלב?
אנחנו במקור ממושב מנחמיה בעמק הירדן ויש לנו חבר טוב כבר הרבה שנים, פלד, שאנחנו מגיעים לכל הופעה שלו כאירוע משפחתי. לא מזמן הייתה לו הופעה בהאנגר בנמל שהרימה אותנו, ערב של כיף לרקוד, לשיר ולהתפרק.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
גיא: "במילואים יהב היה תמיד בצפון ושימי ואני בעזה. יש שיר שתמיד הייתי שר עם הצוות, באמצע שומקום ושום דבר, "חוץ מכדורגל" של חנן בן ארי. שלושתנו אוהדים אדוקים של מכבי חיפה ולפעמים לא מעניין אותנו כלום חוץ מכדורגל.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש המון קבוצות של אזרחים שפגשנו במהלך המלחמה שעושות ערבים לחיילים כדי להוציא אותם משגרת הלוחמה, ארוחה בשטח או מקום לישון בו עם פעילות למשל. אלה אנשים שתורמים מכספם ומזמנם הפרטי ויש להם דרך ייחודית כדי להרגיש חלק מהמלחמה. אנחנו ממליצים לחפש יוזמות כאלו ולתמוך בהן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביביות מוריה, שקד ודנה שהן בנות הזוג שלנו, שלקחו על עצמן והפעילו את הבר, ובכללי לכל נשות המילואימניקים שנכנסו מתחת לאלונקה.

מה יהיה?
קשה לדעת. גיא כבר קיבל צו למילואים בצפון בחודש מאי. מקווים שיהיה טוב, שיחזרו כל החטופים הביתה ושהחיילים והמילואימניקים ישובו בשלום.

• העיר שלי
• תל אביב נלחמת
• עלמה ביץ'
• רדיו EPGB
• בורקס פנסו
• חבשוש
• כיכר רבין

גם בתשעה באב השנה יחול יום ההולדת של זוכה פרס נובל ש"י עגנון, ולרגל הארוע אנחנו שוב מזמינים אתכם להתפייס עם הקורבן הגדול ביותר של מערכת החינוך ולגלות סופר נפלא ועברית מפעימה. ונדייק – אין הרצאה, אין דין "הירשל או צירל". פשוט כל מגיע לארוע (רדיו EPGB,י26.7) תקבל את הסיפורים סרוקים למכשיר שלו. ובתפריט – מותחן אימה ארוטי שטרנטינו היה מת לביים, סיטקום שובר לב וטור סאטירי מושחז שכמו המתין להיקרא השנה.

הארוע מתקיים כבר השנה השלישית, ואני די מרוצה. גם מהסיפורים שנקרא השנה (ספוילר, אחד מהם הוא האהוב עליי), גם ממספר האנשים שמגיעים (אף פעם לא מפוצץ, אבל תמיד מגיעה כמות כיפית של אנשים).כבר הסברתי למה זה ארוע חד פעמי ושונה לגמרי ממה שאתם מצפים, אבל היות והמקום הוא מקום של חבר שלא רואה רווחים (בטח לא אם המקום יקבל קנס כי הוא פתח בתשעה באב), ואתם ממש צריכים את העגנון שלכם אחרי השנה המטורפת הזו, אז הנה אני מנסה שוב לכתוב טור פיתוי לערב עגנון, ובואו נראה אם אני אצליח להגיע לתשע סיבות כנגד התשעה באב להגיע ל"עגנונולדת". סך הכל הסיבה הראשונה מאוד ברורה.

1. כי זה לא הסוף, זה רק חורבן

שמואל יוסף הוא על הרבה דברים, אבל בעיקר על דבר אחד – הסיפור שלכם אף פעם לא נגמר, כי הוא בכלל לא סיפור עליכם. אתם חלק מהסיפור היהודי שכל משתתף בו יודע לעשות שני דברים, והוא אף פעם לא מפסיק לעשות אותם – לסבול ולנדוד. ואם אתם תוהים מה יקרה, הרי שאלה שתי הפעולות שאני יכול לנבא שכולכם תעשו בקרוב באיזושהי צורה – תסבלו ותנדדו. ומי יכול להעיד על זה טוב יותר מסופר ישראלי שנולד במקום שנקרא אז גליציה, היום נקרא אוקראינה, ואת האנשים שבאו ממנו אנחנו מכנים פולנים?
והסיבה השנייה גם היא מתגלגלת מאליה:

2. כי לקרוא עגנון זה מעשה חכם בעידן שסוגד לטיפשות

נהדר לראות אנשי טלוויזיה מתייצבים כחומה בצורה כנגד ההפיכה המשטרית. זה המעשה ההגיוני לאדם המתפרנס מתקשורת. פחות נהדר בעיני שאלה אותם אנשי טלוויזיה ששנים הלעיטו את הצופים בריאליטי וספין אופים, כשהם נזהרים לא לאתגר את הקהל שלהם, עכשיו לא מבינים איך הצופים בורחים מהם לערוץ שהוא בגדול שידור במעגל סגור של אנשים מעלים קצף.

אם "אשכנזי" היה לכינוי גנאי – לא ליהודים יוצאי אשכנז, אלא להעמקה, הומניות ונימוס – הרי שאיתמר בן גביר הוא מה שנראה הקצה השני. אם הזורע רוח יקצור סופה הרי ששותלי השטחיות קוצרים פאשיזם. האם עגנון הוא תגובה הולמת לטמטום כל כך קולני?
לא בטוח, אבל כשצועקים על טפשים הם פשוט צועקים יותר חזק.
אבל ככלל ותרשו לי, באופן מאוד עגנוני אם יורשה לי, לחתור תחת הרציונל של הטור הזה:

3. זה בסדר שלא יבואו הרבה אנשים, כי מי שיבוא זה ממילא מי שצריך להגיע

הפאזה הנוכחית של הציונות – בה לראשונה מזה הרבה זמן יש ליהודים רוב בארצם, שלא לדבר על הזחיחות הבלתי נגמרת שאנחנו מקבלים מגז המזגנים של הכיבוש, ובואו לא נזכיר את להג ה-"64 מנדטים, תאכלו תחת" – קצת השכיחה את העובדה שבמשך שנים מקור הגאווה בלהיות יהודים היה בדיוק העובדה שאנחנו מיעוט, אבל אנחנו נאמנים לדרכנו. אנחנו לא הרבה, ועל החיסרון הזה נפצה באמצעות עשייה. עשייה מדהימה שמתחילה בדיוק במה שאנחנו עומדים לעשות – קריאה משותפת בציבור של טקסטים בעברית – אבל נגמרת בחוסר התאמה מפעים בין אחוז היהודים באוכלוסיה הכללית ובין חלקם בקרב זוכי פרס נובל.
ואם כבר דיברנו על זוכי פרס נובל, איזה מספר אנחנו, 4?

4. כי כולנו צריכים עכשיו לצחוק

זו הייתה ההפתעה הגדולה מערב עגנון הראשון, אפילו שקראנו את "תהילה", סיפור חייה ומותה של צדיקה ירושלמית שפוחדת לגמור מוקדם מדי את כל המילים שהשם קצב לה, היו צחוקים לכל אורך הקריאה. כמובן שכמו בערב הקודם גם בערב הזה הקפדנו לבחור עגנונים מצחיקים יחסית (כולל "החוטפים" שנכתב לפני קום מדינה על שלטון היישוב של מפא"י, אבל אתם תוכלו להישבע שהוא נכתב על מישהו שאתם מכירים).

צחוק הוא תגובתנו הספונטנית שמגיעה כפיצוי על הפער הלוגי בסיטואציה שעומדת מולנו. ועגנון הוא מניפת פערים – קודם כל בין הציפיות שלנו והמימוש שלהן, בין השפה של אז והשפה של היום, בין נקודות מבט של דמויות – ולסיום, גם המבוכה שלנו כשהמשפט ביידיש (יש אחד, לא מגלה מתי) נופל על יוצא התפוצה הספציפי, או כשאנחנו לא בטוחים איך לבטא "לירד". זה בסדר, אם כבר לצאת טמבל, אז לפחות לצאת טמבל בין חברים מול מישהו באמת חכם (ויש ויכוחים על ההגייה המדוייקת. אני לדוגמה פשוט אומר 'לרדת'.).
אבל בכלל

5. אל תפחדו, זו גם התרבות שלכם

היהדות לא הייתה יכולה לבקש יחסי ציבור גרועים משמספקים לה אלמוג כהן או יצחק גולדקנופף, אבל שנאו את השחקנים ולא את המשחק. אל תפנו גב לחלק כל כך גדול מכם, למקום ממנו באה השפה שאתה דוברים לרגש העממי שהוא אכן דבר בנפש היהודיה שממשיכה להמות. אתם לא יהודים פחות בגלל שאכלתם היום שינקן, או שאתם חיים עם בן מינכם. אל תהיו פחות יהודים בגלל יהודים שחושבים שאתם פחותים. התנ"ך או ספרות חז"ל, כמו עגנון, הם מקור בלתי נדלה לחוכמה ויופי. אל מקריבו אותם במלחמה על הזהות היהודית שלכם.
וטוב שאנחנו מדברים על קרבות, כי תשעה באב והלא

6. זה לא שנאת חינם, חברים

קודם כל, כי לבר קמצא היה קייס. באמת, תקראו את הסיפור עוד פעם. אבל הרבה יותר חשוב – היהדות תמיד קידשה את המחלוקת, ע"ע הדרויאנוב הקלאסי על היהודי שבונה על אי בודד שני בתי כנסת, אחד שלעולם לא ייכנס אליו – הלל ושמאי, חסידים ומתנגדים, פרושים וצדוקים, חשמונאים ומתייונים. העם הזה מורכב מ12 שבטים למען השם. הבעיה היא לא המחלוקת. הבעיה היא מי שחולק עליך.

"פטריוטים" מהימין היו פעם משה שמיר או דוש, או אורי צבי גרינברג, או יאיר, או זאב ז'בוטינסקי. או אפרים פאקינג קישון, למען השם. ובואו לא נשכח את נתן רטוש שחלם "לשלוח טנק ובעקבותיו מורה לעברית", ומאיר עוזיאל שהוא ללא ספק מהסטיריקנים החדים ביותר, וממשיך לפרסם את השיפודים בעקביות מעוררת הערכה. אולי זו הנאיביות השמאלנית שמדברת מגרוני, אבל אני מאמין שחלק גדול מהפער יכול להיות מגושר אם ניזכר בימים שימנים לא היו רק נעם פתחי ואראל סגל, ושסופרים ימניים הם לא רק עירית לינור. כבר על תחילת הערב נקרא את "האדונית והרוכל", שאני לא יודע איך אומרים אנטישמיות על גויים, אבל נראה לי שהסיפור די יענה על ההגדרה הזו. אבל פאקינג אחלה סיפור.

7. כי זה בכלל לא יום ההולדת של עגנון

אבל בסדר כי זה כנראה גם לא היום בו נחרב בית המקדש (בטח לא פעמיים). וזה הקטע – מספיק להיות באובססיה על קיום שטחי של המצוות כלשונן, תוך התעלמות גורפת מהחשוב באמת. מה החשוב באמת?
אין לי מושג, אבל אני יודע שזה לא אני. או אתם. אולי זה אנחנו. ובנוגע ל"אנחנו"

8. הפגנות זה חשוב, סרבנות אולי תציל אותנו, אבל התנגדות להשלטת דיקטטורה יכולה להיות פשוט להתעקש לעשות את הקטע שלך.

והגענו למספר 9, וכפתור ופרח שעשינו את זה, כי הסעיף הסוגר ברשימה הוא

9. לא יהיה 10

לא רק בגלל שאמרתי שהרשימה הזו תהיה תשעה סעיפים. הייתי יכול בכיף לשלוף מהתוכעס את הסיבה העשירית (נגיד שאיזו עוד הזדמנות תהיה לכם לשמוע ביטויים כמו "חמת פתנים" או "מי פטלים", שניהם מופיעים ב'פרנהיים', הסיפור השני שנקרא בערב). לא יהיו עשרה סעיפים, כמו שלא "יהיה עשר" במובן הניינטיזי של המילה.

בכללי. אין סוף שחותרים אליו, אין איך לסגור לכם את המעגל יפה. וזו בעצם הדרך הכי עגנונית להגיד את מה שפתחנו בו – זה לא הסוף, זה רק חורבן, אבל זה בסדר כי אנחנו יהודים, ואם יש שני דברים שאנחנו יודעים זה לסבול ולנדוד. ופעם בכמה זמן להתקהל בחדר עם אנשים כמוכם כדי להשמיע ביחד טקסט בעברית. זה לא הרבה – אבל זה יהודי.
והגיע הזמן שתהיו גאים בזה.

ערב הקראת כתבי ש"י עגנון יתקיים ברדיו EPGB, שד"ל 7, ב-26.7, 20:00. יוקראו הסיפורים "האדונית והרוכל", "פרנהיים" ו"החוטפים". הבר יהיה פתוח כדי שנוכל להרים כוס ליום ההולדת המומצא של עגנון.
אריק שגב הוא תסריטאי ומחזאי. הסדרה האחרונה שכתב, 'אנשים מתים', תעלה בכאן 11 ברגע שקרעי יירגע קצת עם השטויות שלו והגיע הזמן באמת.

• ❤ תרבות
• רדיו EPGB
• רדיו אי.פי.ג'י.בי
• ספרות
• תשעה באב
• יהדות
• אריק שגב

• Facebook
• Twitter
• Email

23:00, רחבת הרדיו, מיקום שמאכלס לרוב טבולי אפטרשייב למיניהם, אך הערב מתמלא באולכוסייה מעט שונה. חלקם מיני-סלבס תל אביבים ששומעים היפהופ תוך הנהון של הערכה, חלקם ראפרים מושחזים, רוסים, אתיופים ונטולי שייכות גנטית מובהקת – כולם מתכנסים תחת התשוקה לבילוי סקסי, יצרי ומחוספס לחימום החורף שבלב.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
"האחים סיסטרז" הוא מערבון מעולה שמגדיר מחדש את הז'אנר
לפירות המאבק לשיוויון יש טעם לוואי
"החברה הגאונה" בטלוויזיה: כל הפרטים

ליין הפוקט ג'אם, שנותן במה לאילתורי היפהופ בליווי מוזיקה חיה, הוקם על ידי אור הגר ויוני מלצר לפני כחצי שנה. מאז הוא נוחת ברדיו מדי שבועיים וסוחף אחריו עוד ועוד קהל. לא נדיר למצוא בליינאפ שלו שמות גדולים כמו עדן דרסו, טדי נגוסה, דיג'יי מש, אורטגה או כהן@מושון ובערב הזה, שמארח את ג'יגה ג'וס, המקום מפוצץ מתמיד. יצאנו עם מצלמה לגוב האריות הזה, וגילנו שהאריות מתוקים כחתול.

פוקט ג'אם, רדיו EPGB, שד"ל 7 תל אביב, ימי שני, פעם בשבועיים.לפרטים והרשמה לליין

• עדן דרסו
• סוויסה
• מיכאל סוויסה
• אורטגה
• היפ הופ ישראלי
• היפ הופ
• רדיו EPGB
• כהן@מושון
• דיג'יי מש
• חיי לילה
• תרבות