שנה כזאת לא ראינו: מצעד הסדרות הישראליות הכי טובות של תשפ"ה
זאת הייתה עוד שנה מוזרה מאוד לתעשיית הטלוויזיה המקומית על רקע המלחמה שלא נגמרת, אבל מבחינת היצירה המקומית זו הייתה גם שנת שיאים שספק אם יחזרו וישוחזרו בעתיד הקרוב. מבט אל הרשימה מגלה דבר אחד בטוח: בלי תאגיד השידור הציבורי לא תהיה יצירה מקורית בטלוויזיה שלנו
סגרנו עוד שנה עברית. עוד שנה מוזרה מאוד לטלוויזיה המקומית. על פניו, ההלם הראשוני שתקף את התעשייה בעקבות שבעה באוקטובר שכך, ולאורך השנה הזיעו כל המסכים ממאמץ לחזור לשגרה ולהדחיק את האסון המתמשך. תכניות הריאליטי הגדולות ("האח הגדול", "הכוכב הבא", "מאסטר שף" ו"הישרדות") חזרו במלוא עוזן, פורמטים חדשים נזרקו פנימה ("הבוגדים") ונכשלו, סדרות דרמה מקוריות התייבשו כהרגלן על המדף, ולמעט ימים שבהם המציאות הקשה שינתה את לוח השידורים – הכל נראה כמעט נורמלי.
הטלוויזיה, יותר מכל מקום אחר, הפכה השנה למקום שבו מטשטשים את המלחמה ומנרמלים את הפקרת החטופים, מסתירים מהציבור את המציאות ומאלחשים אותו בבידור זול ובאקטואליה לא אקטואלית. ובתוך כל זה, גם השנה היו ביצירה הטלוויזיונית הישראלית היו איים יפים של מצוינות – סדרות דרמה, דוקו, קומדיה ונוער שהצליחו לרגש, לעניין, להוסיף מידע, לשנות משהו למישהו או סתם לעזור לנו לצלוח את ים החדשות הרעות שמסביב. זה לא בהכרח אור בקצה המנהרה, זה עשוי להיות גם האור בקצה השני שמתרחק מאיתנו בעודנו מעמיקים אל תוך החשיכה.
דירגנו את המיטב שהיה ליצירה המקורית בשנת תשפ"ה, דירוג אישי למדי ותרגישו חופשיים לדרג לעצמכם בעצמכם, אבל מעובדה אחת אי אפשר להתעלם: 12 מהסדרות הכי טובות בכל הז'אנרים מגיעות מכאן 11. בלי תאגיד השידור הציבורי, שממשלת המחדל והחורבן הכושלת לא מפסיקה לנסות לסגור, יותר ממחצית היצירה הישראלית בטלוויזיה פשוט נמחקת. תרומתם של שני הערוצים המסחריים וערוץ התעמולה הממשלתי ליצירה, לעומת זאת היא אפסית ולעיתים שלילית. העובדה שגם את השאיפות הבינלאומיות שלהם – בעיקר של קשת 12 – הם יכולים עכשיו לזרוק לפח רק הופכת את הפארסה הזאת לעגומה יותר. אבל שתהיה שנה טובה, כן?
*****
20. הגרמני // yes
אחת מהסדרות הכי אנדרייטד של השנה, הפקת ענק בקופרודוקציה בינלאומית, מותחן ריגול תקופתי ושאפתני שחופר בפצעים ומגרד בצלקות שהותירה טראומת השואה במדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה. היה שם גם קאסט מעולה בכיכובם של אניה בוקשטיין והשחקן הגרמני המצליח אוליבר מסוצ'י ("דארק") בתפקידים הראשיים, יחד אלון אבוטבול ז"ל באחת מהופעותיו האחרונות ושרית וינו-אלעד הנפלאה במיטבה, אבל לצופה הישראלי אין כרגע כנראה שום יכולת להתמודד עם טראומות העבר בעודו מטפח טראומה חדשה לגמרי. חבל.
19. סינדרום עזה // כאן 11
פעמים רבות הטלוויזיה שימשה לנו השנה עיר מקלט אסקפיסטית – אבל במקרה הזה מדובר בהפך הגמור. היו לא מעט ניסיונות טלוויזיוניים בעבר לנסות ולהעביר את הטרגדיה של ישראל מול רצועת עזה – ונדמה לי שהסדרה הזו, שעלתה ב"כאן 11" בפברואר האחרון, היא הקולעת ביותר. הסדרה הדוקומנטרית של דובי קרויטורו, הילה יצחקי, אבי סופר ודנה דירקטור פירקה בשלושה פרקים בלבד את הסיפור המטורף שלנו מול הרצועה שממררת את חיינו – והצליחה גם להחכים וגם לשקף את המציאות בצורה הטובה ביותר.
18. חזי ובניו // HOT
נחמד שאפשר לדבר על סדרה ישראלית ולהתווכח אם מדובר בטלנובלה מודעת לעצמה כמו בעשור הראשון של האלף, או שמא דווקא בסרט בורקס מעודכן בנוסח "שנות ה-80", אבל "חזי ובניו" באה לנו בדיוק בזמן. מלודרמה עממית שאפשר לתפור סביבה פרשנויות חברתיות אם רוצים להיות מעיקים, אבל אפשר גם פשוט להתמסר אליה ולתת לכיף הטראשי המסוים הזה לשטוף אותנו מתלאות היומיום. זה לא הישג קטן וצריך להגיד מילה טובה גם על זה.
17. קוגל // yes
הספין-אוף של "שטיסל" בכיכובו של ששון גבאי עורר הרבה ציפיות, ומי שציפה לקבל עוד מאותו הדבר ככל הנראה התאכזב, כי "קוגל" היא סדרה מאוד שונה מ"שטיסל" ולמרות שהיא מתרחשת באותו עולם, לא בטוח שהיא אפילו באותו ז'אנר. ששון גבאי במיטבו כאן, בעוד תצוגת משחק מופתית, אבל ההצלחה הגדולה של "קוגל" היא שיש לה קיום עצמאי ואיכויות גבוהות גם בלי קשר לסדרה האם (ויכול להיות שהרבה אנשים היו נהנים ממנה יותר בלעדיו).
16. החיים הם תקופה קשה // קשת 12
בהתאם למגמה העולמית, גם הקומדיות הטלוויזיוניות בישראל קצת קמו לתחייה השנה, ומתוך כך "החיים הם תקופה קשה" הייתה אחד הדברים הכי מרעננים שראינו על המסך השנה. לא רק בתוכן, אלא גם בגישה שחנוך דאום הביא איתו אל המסך בעודו מגלם את עצמו. היא הצטיינה בהומור המודע לעצמו, שמבוסס על הספר המצליח שדאום פרסם בעשור שעבר, בקאסט הנהדר (עלמה זק בתפקיד נפלא), ובעיקר בהרבה אירוניה וסרקזם שקצת חסרים על המסך הישראלי, והסדרה הזאת הביאה לפרצוף. כיף טהור ובינג' ראוי לכל עת.
15. זהבי // yes דוקו
בעולמות הכדורגל הישראלי, היתה לא מעט המתנה וציפייה לרגע הזה – לסדרת הדוקו שהצטלמה על ערן זהבי בשנים האחרונות לקריירה שלו. ובדרך כלל, לסדרות שעולות אחרי ציפייה גדולה – יש נטייה לאכזב. לא כך עם "זהבי". הסדרה, שיצרה טליה ענבר, תהיה מעניינת גם לאנשים שלא מודעים לסיפור הספורטיבי המרתק שמגלם מספר 7 באדום/צהוב, אבל גם לאנשים שבקיאים בסיפור כמונו היא היתה מרעננת, מחדשת ומרתקת לצפייה. זאת גם סדרה תקדימית, כי מעולם לא נעשה דוקו בהיקף הזה על כדורגלן ישראלי, אבל נדמה שזהבי הוא גם האיש הנכון להתחיל.
14. חוליגנים // כאן 11
ועדיין בעולמות הכדור: "חוליגנים" הייתה אירוע טלוויזיוני שעורר סביב עצמו הרבה רעש. היא לא הייתה סדרה נטולת בעיות, בעיקר מהזווית של אוהדי הכדורגל (קל וחומר אוהדי בית"ר ירושלים), אבל – וזה אבל גדול – היא הצליחה להתגבר עליהן ברמת סדרת המתח. כשמבודדים את הקלישאות ואת הבעיות בעלילה, מוצאים סדרת מתח טובה, מעניינת, מהודקת ואשכרה מותחת. סדרה שמושכת אש אבל גם מושכת את העיניים. ואחלה בן סולטן.
13. נתתי לה חיי // כאן 11
הסיפור של להקת כוורת סופר לא פעם – בסרטים דוקומנטריים, בפרקים מתוך סדרות – אבל לא ככה. "נתתי לה חיי" היא הפעם הראשונה שבה נעשה ניסיון משמעותי לספר את הסיפור המלא של כוורת – גם את החלקים שכל מי שאהב את הלהקה מכיר, אבל גם לדלות ממנו פרטים חדשים. יואב קוטנר ואבידע לבני עמדו מאחורי היצירה הנהדרת, שבאנו אליה עם ציפיות נמוכות – אבל יצאנו מאוהבים, גם בסובייקטים אבל גם במי שמספר את הסיפור. סדרה מצוינת על להקה בלתי נשכחת, שבאה לסגור מעגל בריקוד אחד אחרון.
12. קופה ראשית // כאן 11
זה כאילו נהיה קצת מובן מאליו, אבל זה הכל חוץ ממובן מאליו: "קופה ראשית" דהרה בעונה החמישית שלה עמוק עוד יותר אל לב הקונצנזוס הישראלי, עם רייטינג מופרע בסטנדרטים של תאגיד השידור הציבורי ועשרות מיליוני צפיות ביוטיוב, והיא עדיין סיטקום קלאסי כתוב נפלא שמצליח לנווט בחוכמה עצומה דרך שדה המוקשים של הישראליות. בעונה הזו זה גם הרגיש שהיא קצת מתחילה למצות את עצמה ולחזור על עצמה, ולכן טוב עשו יוצריה שלקחו הפסקה כדי להביא בשנה הבאה את "קופה ראשית" אל הקולנוע בפורמט של סרט עלילתי באורך מלא. אין מספיק פופקורן בכל סניפי שפע יששכר.
11. האחיות המוצלחות שלי 4 // yes
על קו הסיום של שנת תשפ"ד עלתה עונת הפרידה מ"האחיות המוצלחות שלי", כך שמגיע לה מקום גם בסיכומי תשפ"ה. קיבלנו רק ארבעה פרקים כדי לסגור את הסיפור, וגם זה רק אחרי שנים של המתנה, הרמה הייתה גבוהה ונשארנו עם טעם של עוד, אבל כנראה שככה זה עם דברים טובים – לא מגיע לנו. נסכם: איזה כיף היה.
10. שקשוקה // כאן חינוכית
סדרות ילדים ונוער ישראליות לא מקבלות מספיק קרדיט, ועוד נדבר על זה בהמשך הרשימה, אבל "שקשוקה" היא כנראה נושאת הדגל של התופעה: דרמה קומית נהדרת שמבוססת על ספריה של גליה עוז ומתמקדת בחיי הילדים והנוער הצעיר בבית ספר בפריפריה הצפונית הרחוקה, וכבר שבע עונות ויותר מ-120 פרקים שהיא מצליחה לייצר עלילות עם המון לב, רגישות, כנות והומור שנוגעות גם בסוגיות נפיצות לעיתים אבל תמיד בגובה העיניים של הילדים. הלוואי שיוצרי סדרות בישראל ילמדו ממנה משהו על אידיאולוגיה.
9. היום שלא נגמר // כאן 11
מעבר חד, כבר אמרנו? "היום שלא נגמר" היה פרויקט הדגל של התאגיד סביב יום השנה ל-7.10 – והיה כואב, טראומטי, שובר לב ובכל זאת מוצר טלוויזיוני נפלא. חמישה פרקים היו לסדרת הדוקו – שסיפרה את סיפורו של היום הבודד הכי טראומטי שחוויתי, לפחות מאז ה-4.11. מהנובה, דרך עוטף עזה ועד שדרות ואופקים – היום המטורף ביותר בחיינו התגולל, וגילה גבורה מדהימה, אבל גם אזלת יד בלתי נתפסת. אמנון רבי וגלעד טוקטלי עמדו מאחורי האפוס, שיהיה זה שבסופו של דבר יכתוב את ההיסטוריה שלנו. לטוב ולרע.
8. משי זהב // כאן 11
לא רק סדרה, כי אם אירוע טלוויזיוני של ממש. פרשת יהודה משי-זהב היתה רגע מטלטל – האיש שבעוד דקה היה אמור לקבל את פרס ישראל ולסגור מעגל, בבת אחת גילה את פניו האמיתיות – והאפלות. זו לא סדרה קלה, בטח על רקע המציאות הלא פשוטה, אבל היא היתה רגע חשוב – רגע שבו טלוויזיה מסוגלת ממש לעשות שינוי בעולם. הסיפורים שיצאו החוצה, באומץ גדול, על ידי המתלוננים והמתלוננות – וגם הכבוד שהיא עושה לעיתונות המדהימה של אהרן רבינוביץ' ושירה אלק מ"הארץ", שחשפו את הפרשה. דוקו חשוב, ואולי אפילו היסטורי – תוצרת "כאן 11" והבמאית שרון יעיש. עבודה עיתונאית מדהימה. מתברר שעוד יש דבר כזה.
7. המפקדת 3 // כאן 11
העונה השלישית של "המפקדת" צולמה לפני שבעה באוקטובר, והיא סדרה שכאילו נוצרה בעולם אחר לגמרי, כשגם השידור שלה על קו התפר של תשפ"ד-תשפ"ה התרחש בעולם אחר שבו עוד לא גילינו שמטרת המלחמה היא להפקיר את החטופים ולסדר לסמוטריץ' נדל"ן בעזה. זו גם הסיבה שבניגוד לעונותיה הקודמות, העונה השלישית חלפה די בשקט. זה לא אומר שהיא הייתה פחות טובה – למעשה, מבחינת האומץ שלה להיישר מבט אל המציאות הצה"לית היא הייתה אפילו יותר טובה – אבל במסגרת ההדחקה הכללית די טבעי שסדרה על כך שצה"ל הוא בדיחה תודחק גם היא.
6. בקרוב אצלי // קשת 12
כאמור, תשפ"ה היתה שנה טובה יחסית גם לעולם הקומדיה – ו"בקרוב אצלי", סדרה ששידורה נדחה בעקבות טרגדיה בטחונית, היא דוגמא עילאית לכך. האנשים שהביאו לכם את "השיר שלנו" – טמירה ירדני, יואב צפיר ואורי גרוס – מכים שנית עם סדרה כיפית, קאלטית, מלאה ברפרנסים תרבותיים ובעיקר עם הרבה מאוד לב. עדי חבשוש בתפקיד פריצה של ממש, אבל גם סביבה היה אנסמבל שחקנים נהדר – מתמיר בר ושירה נאור, ועד בן יוסיפוביץ' שנותן בראש עם עוד תפקיד מצוין אחרי הפריצה ב"חזרות". דווקא בתקופה המדכדכת, היא היתה ממתק נפלא.
5. המזח // כאן 11
"המזח" היא יצירת מופת. היא כבר הוקרנה כסרט לפני שבעה באוקטובר והייתה אמורה לעלות בכאן 11 כסדרה, אבל מכיוון שהיא עוסקת במוצב שהופקר במלחמת יום כיפור, בתאגיד השידור הציבורי דחו ודחו את עלייתה במשך שנה וחצי כדי לתת לפצעים החדשים להגליד, אבל עם עלייתה התברר שזה עדיין ממש מוקדם מדי עבור רובנו. גם הטראומה הזאת כאן כדי להישאר.
4. מגרש הרוסים // כאן 11
הנה סדרה שהייתה צריכה לקבל הרבה יותר תשומת לב, אך למרבה האירוניה הסיבה שלא קיבלה את תשומת הלב המגיעה לה היא עצם הסיבה לכך שהסדרה קיימת: הכשל הרוחבי המוחלט בקליטת העלייה הרוסית של שנות ה-90', וההשלכות של הכשל הזה על החיים בישראל עד היום, הם מהדברים שמדינת ישראל והחברה הישראלית ויתרו על העיסוק בהם. בדיוק בשביל זה יש שידור ציבורי. בשבילזה ובשביל תצוגת המשחק המופתית של יעקב דניאל זדה. בליאט.
3. האחיין שלי בנץ // חינוכית 11
אז אמרנו שסדרות ילדים ונוער לא מקבלות בישראל את הכבוד שמגיע להן? "האחיין שלי בנץ" היא נער הפוסטר של התופעה. זאת בפירוש, וללא תחרות, הקומדיה הישראלית הכי טובה על איזשהו מסך בעשור הזה. היא פרועה והזויה ובלתי צפויה וכישרונות קומיים ענקיים כמו גיתית פישר, אורי ורד ודניאל קורן מתפוצצים בה על כל פאנץ', והיא מתפקעת מהומור טוב לב אך בלתי שפוי בעליל. שטני כמה שזה טוב.
2. המו"לים // כאן 11
בעיקר, זו היתה שנה יפה לסדרות הדוקו – וזו הגדולה והטובה שבהן. דווקא בימים של ספק ומעמד משתנה בעולם העיתונות העברית, באה סדרה שחגגה את ימי הזוהר שלה. הסדרה, שעלתה בסוף אוקטובר 2024 ונוצרה ע"י עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי, היתה הכל – גם אינפורמטיבית וכזו שגילתה פרטים חדשים (כולל על פרשת האזנות הסתר), אבל גם מותחת ומרתקת כמו שרק המציאות יכולה להיות. המפגשים בין הון ושלטון, המלחמה בין מוזס לנמרודי, תיק 4000 וההגעה אפילו עד ימינו אלה – זו סדרה שהראתה איך עיתונות יכולה להיות מושחתת, אבל גם כמה עיתונות טובה יכולה להיות חשובה בעולם שלנו. סדרה שרק התאגיד יכול היה לייצר, ועוד המחשה חשובה לכמה חשוב לשמור על המפעל הזה
1. ילד רע // HOT
זאת הייתה השנה של "ילד רע". הביקורות עפו עליה, פרסי האקדמיה עטפו אותה בפסלונים, היא נמכרה ושודרה בנטפליקס גלובל כחצי שנה אחרי עלייתה בישראל וזכתה לביקורות טובות גם בעולם (למרות שההשוואות ל"התבגרות" שיצאה באותו זמן היו בעוכריה). הכל מגיע לה. אבל "ילד רע", שנוצרה ע"י רון לשם והגר בן אשר, עשתה דבר חשוב יותר: היא הזכירה לדור שלם של יוצרי טלוויזיה שכדאי להעז ולנסות לעשות משהו שעוד לא עשו קודם. ודרמת פשע-נעורים-קומית צשמבוססת על חיים של סטנדאפיסט – עוד לא עשו קודם. התוצאה היא בוודאי הסדרה הישראלית הכי מקורית שראינו מזה עשור ויותר.