בורגר הזהב: אוכל הרחוב הכי יקר ב-2022. האם הוא שווה את זה?

בכל הנוגע לתחומי האוכל, ועל אחת כמה וכמה תחומי האוכל רחוב התמיד תוססים, מילת השנה ל-2022 היא "יקר". אין מה לעשות, עם כל הכבוד לחלומות על "זול", "משתלם" או "VFM" – אנחנו בישראל, אז חיים במציאות. ויקר זה כבר לא קטגוריה, אלא האופציה היחידה. כולם כולל כולם – החל מהפלאפל ועד לפיתות היוקרה – העלו מחירים, ולאכול בחוץ נהיה יקר גם כשרוצים לחטוף משהו קטן. עם זאת, יקר לא בהכרח אומר לא משתלם. לפעמים ההנאה, האיכות ו/או הטעם שווים את הכסף שלכם, ויש מנות שווה ששווה להוציא עליהם כל שקל, גם כשזה מתקרב לאזורי המאייה.

אכלנו המון מנות אוכל רחוב לאורך השנה האחרונה – חלקן שוות יותר וחלקן שוות פחות, אבל לא מעט מהן היו יקרות למדי. בחרנו את המנות היקרות שאכלו על הדרך (כשכמובן המחיר יחסי. אין דין מחיר שווארמה כדין מחיר המבורגר ותוספותיו), סידרנו מהחלקים הזולים של היקר ועד לעלות הגבוה ביותר, וקבענו אחת ולתמיד אם הן הצדיקו את מחירן. הכתבה הזו הולכת לעלות לכם לא מעט, אבל אם תקשיבו לה, זה יהיה לגמרי שווה.

פיתה שווארמה

מאיפה? אליאס / מפגש רמב"ם / שעבי-אבולעפיה
כמה זה עלה לנו? 44-45 ש"ח לפיתה עם שווארמה. אבל איזה שווארמה.
מה חשבנו? אליאס: "זו חתיכת יצירת אמנות – כיס בשרי שמנמן במרכזה, מעליה מערום צבעוני במיוחד של טחינה וצ'ימיצ'ורי. כן, מה שקראתם. זה הטוויסט המרכזי של אליאס, ואסור לכם לפספס אותו כי מדובר במקפצת טעם של ממש למנה המסורתית". לביקורת המלאה
מפגש רמב"ם: "עוד לפני שהבשר נגע בלשוני, היה אפשר להרגיש את הרכות העננית של הפיתה, שסיפקה כרית פנטסטית לכל מה שנח בתוכה – לשוניות בשר דקיקות ושמנוניות במידה נפלאה שבכניסתן לפה מרגישות כבשר מתובל בעדינות ופריך בחלקים הנכונים, אבל עם כל לעיסה התפרקו ופיזרו עוד ועוד גווני ועוצמות טעם". לביקורת המלאה
שעבי-אבולעפיה: "הפיתה עגל-כבש אמנם היתה יותר עגל עם שומן כבש מאשר תערובת בשרים, וחלקי הפיסטוק קצת נעלמו בטעם (הצנוברים, לעומת זאת, הוסיפו מעט קיק), אבל היא מלאה בשפע בשר, וזה ביס עסיסי, מלא טעם בשרי מצוין שלא מטושטש על ידי התיבול, מעורסלת בפיתה נהדרת שגם סופגת את טעמי הבשר וגם שורדת כחתיכה אחת עד הביס האחרון". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? לגמרי. שווה להתחיל עם קצת אופטימיות, ולמרות נסיקת מחירי השווארמה, חייבים להודות שעלינו גם ברמה. לא כל שווארמה יוקרתית שווה את מחירה בזהב (ועוד על זה בהמשך), אבל שלושת השווארמות האלו היו שוות כל ביס. אז כן, זה כואב להוציא כמעט 50 שקל על פיתה אחת, אבל כשהמילוי כל כך טעים, זה כואב אבל פחות.

בריכת שחיה של אושר. שווארמה אליאס. צילום: מתן שרון

דלי עוף מטוגן

מאיפה? KFC
כמה זה עלה לנו? 54 ש"ח לסטאר באקט – חתיכת אחת של "עוף קריספי על העצם", שתי חתיכות "סטריפס", ארבע חתיכות "בייטס", צ'יפס ושתיה.
מה חשבנו? "קיבלתי את הדלי, הבטתי פנימה, ריקנותו האינסופית הביטה בי בחזרה. שנינו בכינו. אחרי שנרגעתי פרקתי את תוכלתו, ומצאתי ביזיון. נתחיל מהקטנות – הבייטס בקושי הצדיקו את שמם, כדורים מיניאטורים של עוף בבלילה שלא הצליחה להגיע לרמת קראנץ שמצדיקה את הפורמט, ובתוכן בקושי היה בשר. אחת מארבעת החתיכות היתה סחוס. סחוס טהור, חתיכה שחיברה עצמות, מטוגן בבלילה. יאמי. העוף הקריספי על העצם הסתבר כירך עוף הכי קטן שראיתי, כולל חתיכות מיותרות של סחוס ועצמות. החלקים שכן היו אכילים היו סבירים בטעמים – מה שרומז ש-11 התבלינים באמת שם – אבל טוגנו בגסות, לא מספיק, וספגו יותר שמן ממה שאדם יכול לספוג. החלק הנורמלי היחיד בבאקט היו הסטריפס, אבל גם הם טוגנו מעט מדי ולא כוסו היטב בבלילה. חתיכת עוף קטנה וסבירה. זה בקושי צלחת של מזון, בטח לא באקט, וגם מה שהיה היה נורא". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? הו לא. אחת מהארוחות הגרועות שאכלתי השנה הסתתרה בתחתית הדלי של KFC סניף פתח תקווה. ראוי לציין שזה היה ממש עם פתיחת הסניף, אבל בכנות – גם אם כל חלקי העוף היו מוצלחים, זו עדיין מנה קצת עלובה ביחס למחיר. המחיר, אגב, יקר אך לא מוגזם, אבל הכמות והאיכות מעליבים.

אם תסתכלו מספיק עמוק תמצאו את נשמתו של המבקר. דלי KFC פתח תקווה. צילום: מתן שרון

בוריטו ברבקואה בקר וטלה

מאיפה? מסקליטו
כמה זה עלה לנו? 58 ש"ח לבוריטו אחד.
מה חשבנו? "מדובר בבוריטו כל כך קלאסי עד שהוא כמעט גנרי, ולמרות שהוא נארז בצורה מקצועית יותר מכל מקום אחר בעיר, הוא היה קומפקטי למדי, ברמה שאפשר לכנות אותו בוריטיקו. הטעם הזכיר יותר את הגרסה המסורתית של הבוריטו בפשטותו, עם טעמים פחות עזים ממקבילותיו בעיר, כשהבשר חולק את מרכז הבמה עם השעועית והאורז ומאבד קצת מטעמו המצוין שמתגלה רק כשקוטפים חתיכה מבפנים. הפתרון, בהתאם, הוא לזלף אחת משלושת הסלסות החריפות שאפשר וכדאי לקחת מהדלפק. אה כן, ותוותרו על תוספת הגבינה. אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל היא מיותרת לחלוטין במכלול הטעמים הגדול". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? לא ממש. לפעמים יקר זה לא פקטור של מחיר, אלא של גודל – והבוריטו של מסקליטו, איך נגיד בעדינות? ממש פוקיטו. וכשהבוריטו קטן, המחיר הופך לגדול באופן יחסי. חבל, כי דווקא די טעים שם.

בוריטו במסקליטו (צילום יעל יצחקי)

המבורגר ענק

מאיפה? GDB
כמה זה עלה לנו? 62 ש"ח להמבורגר 200 גרם, לחמנית בריוש, חלפיניו, איולי שום קונפי, רוטב פלפלים, גבינת צ'דר וגאודה.
מה חשבנו? "הביס, אני מודה, משגע. גל רכיבים שטף את פי במגוון טעמים ובאיזון קוסמי מסוים. נכון, לא כל הטעמים בלטו (רוטב הפלפלים, למשל) וחלק כלל לא תרמו (כיפת השום השחורה שבאמת יפה באינסטה, אבל לא משנה הרבה את הטעם), אבל המכלול נשאר טעים מאוד. הלחמניה הרכה היתה מספיק חזקה להחזיק את המבנה במהלך רוב הסעודה ולא מתוקה מדי, כך שלא הוסיפה להסחות הדעת". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? בטח. ה-GDB לא היה מחזיק את הכמה שנים האחרונות אם לא. כן, הגעתי קצת מאוחר לטעום את ההמבורגר, אבל הוא ראוי לציון. 62 שקל להמבורגר עם תוספות זה יקר, אבל כשהתוספות איכותיות והבשר נהדר והלחמניה מעולה והמכלול כל כך כיף – אז בטח, זה ממש שווה כל אגורה.

המבורגר של GDB. צילום: מתן שרון

פיתה שווארמה ואגיו

מאיפה? איציק הגדול
כמה זה עלה לנו? 62 ש"ח לפיתה לבדה.
מה חשבנו? "הפיתה של איציק הגדול טעימה, אבל היא גם לא יוצאת דופן. בשר הוואגיו, נתח נהדר ושומני שעובד מדהים כסטייק ומצוין כבסיס טחון להמבורגר, מאבד את רוב ייחודו בפורמט הצלייה הארוך והמעגלי של השווארמה. רסיסי הבשר שפוזרו בפיתה בחיתוכים דקיקים וקטנים שמתאספים לתלולית שווארמה באמת היו טעימים, אבל אכלתי כל כך הרבה יותר טובים". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? לא לא, ממש לא. למעשה, מדובר במלכודת תיירים שעובדת גם על ישראלים. השווארמה לא רעה, אבל ספק שהיא עומדת גם ברף של השווארמות בנות ה-45 ש"ח. בזבוז מוחלט של הכסף שלכם.

כמו להחזיק יהלום, לפחות בשווי. שווארמה וואגיו של איציק הגדול. צילום: מתן שרון

סטייק לבן בפיתה

מאיפה? מי ומי
כמה זה עלה לנו? 65 ש"ח לפיתה עם שתי חתיכות סטייק חזיר ותוספות.
מה חשבנו? "הביס, ובחיי שאין לי דרך אחרת להגיד את זה, היה נוסטלגיה מושלמת. וזו אפילו לא נוסטלגיה שלי, אבל טעמו של הסטייק הלבן בפיתה היה מוכר לי, אולי מגלגול חיים אחר, וזה היה מנחם ומהנה כמו שרק נוסטלגיה יכולה להיות. הסטייק ירד מהגריל בתזמון מושלם, לפני שהגיעה לצימיגיות הקלה שלפעמים מאפיינת מנות חזיר, וכולל אדמדמות יפה במרכזו ותיבול עדין ומצוין. לצד חומוס בטעם קלאסי והאווירה הארכאית, הרגשתי בחלום נושן שהבזיק לתוך ראשי". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? לגמרי כן. זו מנה כל כך קלאסית שהיא שווה אפילו יותר – סטייק חזיר בטעם של פעם ארוז בתוך פיתה. זו לא המנה הכי איכותית, אבל היא כל כך נוסטלגית (גם למי שמעולם לא טעם אותה) עד שלרגע לא חושבים על תג המחיר, ופשוט נהנים מהביס.

סטייק לבן בפיתה, "מי ומי" (צילום: מתוך עמוד הוולט של "מי ומי")

כריך אסאדו ברביקיו

מאיפה? קרנס
כמה זה עלה לנו? 69 ש"ח לכריך אסאדו לבדו.
מה חשבנו? "כריך האסאדו ברביקיו הוגש בתוך לחמניית חלה רכה (טעמתי מוצלחות יותר) והיה בנוי כמו כריך אולדסקול קלאסי – רצועות בשר אסאדו עסיסיות שעברו ביקור של רוטב ברביקיו (ממנו נשאר בעיקר הטעם המעושן), חתיכות גדולות של בצל צלוי על גריל עם טעם על-האשי מובהק, חסה, עגבניה וקצת בצל סגול. כריך מאוד גולמי, כמעט ללא עידון, קלאס או תחכום, וזה מה שכיף בו. הבשר במרכז, הבצל מוסיף את הטעם המאפיין והכמות קולעת למטרה. אז אולי הייתי שמח לקצת איולי שהיה עוזר לכל זה להחליק במורד הגרון". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? לא ממש. הכריך עצמו, כאמור, היה טעים, אבל המחיר הגבוה לכריך ללא תוספות ובגודל סטנדרטי הופך אותו למאכזב למדי. וזה לא שיש פה מוצרים ברמת איכות יוצאת דופן. עזבו, חבל.

כריך אסאדו מעושן. קרנס (צילום: יחסי ציבור)

קרואסון קורנביף

מאיפה? הפופ-אפ של מטרלו
כמה זה עלה לנו? 70 ש"ח לקרואסון עם איולי חרדל, פרוסות מלפפון כבוש, בצל מוחמץ ושלוש רצועות קורנדביף.
מה חשבנו? "חיסלתי את זה בפחות מ-5 דקות, וגם זה רק כי עצרתי מדי פעם להתמודד עם ההלם מהחוצפה. הקרואסון ברמה גבוהה, אין שום ספק – דפוס הבועות שבתוכו מעיד על עבודת אפייה של אומן, אבל האומן הזה כבר עייף כמעט כמו הקרואסון עצמו. האיולי לא הרגיש חרדלי במיוחד, הקורנביף היה בהחלט מהזן האיכותי, הבצל המוחמץ היה טעים (למרות שהיה יותר מדי ממנו, לפחות ביחס לשאר הרכיבים) והחמוצים הוסיפו מורכבות מתבקשת, אבל לא – זה לא שווה 70 שקל". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? חחחחחח. קשה לנו לדמיין את הקרואסון שבאמת שווה 70 ש"ח, אבל זה בטח לא הוא. זו מנה טעימה בסך הכל, אבל מכעיסה יותר מהכל. זה שמדובר בפופ-אפ של להיט הקרואסונים הצפוני מטרלו, שהגיע לעיר לכמה ימים, לא אמור לספק הנחות. אם כבר, רק ההיפך – הם באו לתל אביב כדי לדפוק אותנו במחיר. זה לא משהו שמשאיר טעם טוב.

מה עוד היינו יכולים לקנות ב-70 ש"ח? קרואסון הקרונביף של מטרלו (צילום: מתן שרון)

המבורגר גבינה כחולה ופטריית מלך היער

מאיפה? NG
כמה זה עלה לנו? 76 ש"ח להמבורגר עם התוספות עליו.
מה חשבנו? "המבורגר בתוספת גבינה כחולה ופטריית מלך היער, שנבנה על קציצה שמנמנה בת 250 גרם מבשר מצוין, חתוך בגסות ומתובל בחוזקה מבלי שטעמי הבשר יטושטשו. חבל שהשמידו את הכל בצלייה למידת WD, למרות שביקשתי מידיום. הגבינה הכחולה נמרחה בגסות על חלקה העליון של הלחמניה, וקצת פירקה אותה, מה שקצת ניטרל את השפעת קרטון ההפרדה. הפטריות היו טעימות ועסיסיות, אבל מעבר למחירן הגבוה, יש עוד סיבה לכך שהן לא טופינג צפוי להמבורגר – המרקם השמנמן שלהן מקשה על קטיעתן בנגיסה, מה שגרם לי למתוח אותם עד שיקרעו כמו טוויזלר. ובכל זאת, עדיין היה טעים מאוד". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? לא ממש, אבל לא כי האוכל לא שווה. ההמבורגר של NG עשוי מבשר נהדר, וברמת העיקרון לא היה לנו בעיה לשלם סכום כזה על המבורגר שמרגיש כאילו הוא ממסעדת יוקרה – אבל המשלוח היה כישלון חרוץ, וההמבורגר עצמו גם הונדס באופן מוזר. ראוי לציין שמאז NG הורידו את המנה הספציפית הזו, אך השאירו המבורגרים מקבילים באותו המחיר. אם הם עשויים כראוי, הם עשויים להיות שווים את זה.

24 של המתנה. ההמבורגר של "גוסט קיצ'ן" מבית NG. צילום: אינסטגרם של "גוסט קיצ'ן"

ארוחת ג'רק צ'יקן

מאיפה? פלאטבוש
כמה זה עלה לנו? 78 ש"ח לכרע עוף וקערת פסטה קטנה.
מה חשבנו? "זו היתה אחת מהמנות הכי טעימות שאכלתי השנה, ותאמינו לי שאכלתי הרבה. הוספתי טיפה מרוטב הג'רק שליווה אותה, מה שהגביר את החריפות לרמה שגרמה לי להזיע כמו חולה ג'מייקן פיבר – אבל לא הצלחתי להפסיק לאכול. התמלאתי מזמן, אבל לא הפסקתי לאכול. גם הראסטה פסטה היתה מנה פשוטה ומיוחדת, ומסביב פוזרו פירות מטוגנים ואפויים שלא הכרתי. טעמתי הכל בסחרור חושים, והכל היה נפלא. המנה הזו לבדה גרמה לי לרצות לטעום את כל התפריט". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? הו כן. כל כך כן. זו לא רק העובדה שמדובר במנה טעימה ואיכותית באופן מעורר קנאה, אלא גם עצם היותה מנה שאין כמוה בעיר – אוכל מהגרים אותנטי ומצוין, מוגש בנדיבות יחסית וברמה פשוט משגעת. עוד תרצו לטעום את כל התפריט.

זול יותר מטיסה להאיטי. "פלטבוש". צילום: מתן שרון

איסקנדר

מאיפה? באבאג'ים
כמה זה עלה לנו? 80 ש"ח למחבת לוהטת ועמוסה
מה חשבנו? "זה היה לוהט, וזה היה טעים. גילופי הבשר היו יחסית עבים (וביחסית אני מתכוון למוטפאק, כי זו נקודת ההשוואה שלי), מה שנתן להם עסיסיות, אבל גם קצת הקשה על הלעיסה. קצת קשה לאמוד את טעם הבשר עצמו בין כל הרוטב הזה, אבל ממה שהצלחתי לדוג הרגשתי שהבשר תובל בעדינות, והטעם העוצמתי של בשר הכבש נכח שם". לביקורת המלאה
זה היה שווה את המחיר? בסוף בסוף, כן. האיסקנדר של באבאג'ים הוא לא הטוב מסוגו (התואר הזה שמור, עדיין, למוטפאק), אבל הוא בהחלט מתמקם בתור אחת המנות הגדולות בעיר. בתכלס, זו מנה שיכולה להספיק לשני אנשים, ולפוצץ גם את מי שיש לו תיאבון מפלצתי. בשר, בצק, חמאה, יוגורט ורוטב עגבניות בשפע – זו גם אחת המנת המושחתות בעיר.

יותר מדי לאדם אחד. האיסקנדר של באבאג'ים. צילום: מתן שרון