זה התחיל מ"סערה" בקבוצת ווטסאפ של רופאי קופת חולים כללית, שנדהמו לראות ברכה רשמית מטעם הקופה לשר הבריאות הנכנס והעבריין המורשע אריה דרעי, ובה עטוי חמודי – התינוק האהוב שהוא הסמל המסחרי של קופת החולים – בכובע במקום בקרחת-עם-שתי-שיערות המאפיינת אותו. האם קופת חולים כללית חוזרת בתשובה או שסתם מישהו התלהב מדי עם הליקוקים לשר?

לפיהפרסום של דוד ורטהיים בוואלה ברנז'ה, זעמו הרופאים על השימוש בדמות שעוצבה עבור המגזר הדתי ובה חובש התינוק כובע מצחיה, ולא בדימוי החילוני המוכר שמופיע בכל פרסומי הקופה, בעיקר על רקע התבטאויותיהם המפלגות והאנטי-חילוניות של חברי הקואליציה. המאיירת דניאלה לונדון, הלוא היא אמא של "חמודי" ובעלת המדור בו הוא הופיע והתפרסם עוד לפני שנרכש בידי קופת חולים כללית, הגיבה לפרסומים בצער ותקפה את הקופה: "אם זה היה תלוי בי, חמודי היה מקבל את שר הבריאות החדש עם שתי ידיים מושטות קדימה כשעליהן מונחים מדי אסיר כתומים", כתבה בפוסט שהתפרסם ברשתות החברתיות.

"הדמות כבר לא שלי. מזמן לא", הוסיפה לונדון ביושר, "אבל בכל זאת התחשק לי להזכיר שחמודי המקורי היה ילד שובב, בוטה, חילוני למהדרין ואין מצב בעולם שעבריין מורשע היה מצליח להניח לו כובע על הראש". מגיבים מימין ניסו להגחיך את טענותיה של לונדון ולהראות שהדמות החבושה במצחיה הייתה בשימוש עוד קודם לכן, אך הטענה היא לא על עצם קיומה של ורסיה של חמודי המיועדת למגזר הדתי שאינו מסוגל לשאת את המחשבה על תינוק מאויר ללא כיפה, אלא על השימוש בה בקונטקסט של ברכה לעבריין מועד ששב אל זירת הפשע.

בקופת חולים כללית ניסו עוד לטעון שהדמות עטויית המצחיה נמצאת בכל סניפי הקופה, אולם בדיקה מהירה הראתה שהמציאות לא מסתדרת היטב עם הטיעון הזה.

כך או כך, נראה שהעתיד הקרוב טומן לנו עוד סערות רבות מהסוג הזה, הרגישות הולכת להיות גבוהה והרגשות הולכים להיות סוערים. דניאלה לונדון מכרה את זכויות היוצרים על הדמות שיצרה, אבל את הזכות המוסרית להזכיר מה קורה כאן אי אפשר לקנות.

• הבועה
• הדתה
• אריה דרעי

• Facebook
• Twitter
• Email

שמעתי ששר הפנים אריה דרעי מציע שיהיה מותר לעשות חתונות של עד 200 איש בקפסולות. אני לא חושב שזה יעבוד. למעשה, אני יודע שזה לא יעבוד. עכשיו, אפידמיולוג אני לא. בסך הכל די ג'יי צנוע שבעוונותיו למד משפטים ומנהל עסקים (וברוב תקופת לימודיו השלים שעות שינה מהתקלוט בלילה שלפני).

גם בתפילות אני לא מבין כלום. אני חילוני גמור שבלחץ עשה בר מצווה ומעולם לא ראה ישיבה חרדית מבפנים. יחד עם זאת, אני לגמרי מכיר בכך שיש אנשים שבחרו בדת והיא הדבר הכי חשוב להם בעולם – ולכן צריך למצוא דרך ליישב את הסיכון להדביק ולהידבק יחד עם הבחירה שלהם. הייתי בוחן את זה בעיניים של אפידמיולוג (באותה מידה שבכל סוגיה הלכתית הייתי פונה לרב) – אבל מה אני מבין בזה.

גם בהפגנות אני לא מתיימר להיות מומחה. הלכתי קצת בתחילת הבלגן למחאות העצמאים, ונראה לי שהרבה אנשים צפופים, צועקים ושרים זה די מדבק, אפילו במקום פתוח. אני מבסוט על החברים שלי שהולכים לבלפור כי הם מצאו אאוטלט בתקופה המזעזעת הזו, אבל בחיי שאני לא מצליח להבין מה המוחים חושבים שיקרה בסוף. שביבי פתאום יתעייף? ייכנע? סביר יותר ששרה תוותר על תספורת ביום סגר. וגם במקרה הזה, אני מכיר בכך שיש אנשים שבטוחים שהמחאה היא הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. וגם פה צריך למצוא דרך ליישב את הסיכון להדביק ולהידבק בקורונה עם הבחירה שלהם. הייתי מציע להסתמך על נתונים ולא על פנקסנות וסגירת חשבונות פוליטית, אבל כאמור – מה אני מבין בזה.

בחתונות אני כן מבין. עשיתי איזו אחת או שתיים או אלף בחמש עשרה השנים האחרונות, ואפילו כמה אירועים בין הגל הראשון לשני כשעוד היה מותר (וגם כשהיה רק חצי מותר). עשיתי כאלה שנגמרו באפטר עד הבוקר ועשיתי כאלה שנשארו בדיסקו כי הוזמנו רק משפחות. עשיתי של אשכנזים, עשיתי של מזרחים, עשיתי כאלה שהתחילו עם ריקודים בהפרדה עם מחיצה ועשיתי כאלה עם חתן וחתן וכלה וכלה. דבר אחד אני יודע: אין דבר כזה חתונה בקפסולות. אין.

כאילו, יש בטייטל. לא בפועל. לא בישראל 2020. עד 50 איש בחוץ? יבואו 100. הם יתחילו בחוץ אבל יעברו פנימה למזגן, כי בקיץ חם ובחורף קר. אסור רחבה? ירקדו צפופים איפה שאפשר. חובה מסכות? צ'ייסר וחצי והמסכות היחידות שתראו לא יעלו מעל קו הסנטר, וכמו שראינו אתמול במקרה של פיזור החתונה בגבעת זאב ששודר בכל מהדורות החדשות, גם אם יבוא שוטר ואפילו תופעל אלימות – המסיבה תימשך ברגע שהוא יילך. כי אין דבר כזה חתונה בקפסולות. לא היה, לא יהיה ולא יכול להיות.

אני יודע שלזוגות כבר אין סבלנות. אני יודע שהפרנסה שלי ושל אנשים שאני מאוד אוהב תלויה על בלימה ושהעזרה מהמוסדות לא תמיד מספיקה. אני בעיקר יודע שזה קשה פי מאה להיות בסדר כשמימינכם, משמאלכם ובעיקר מעליכם שמים על ההנחיות פס אחד גדול. אבל האמת צריכה להיאמר והיא שהדבר שהכי יעזור לחתונות נורמליות ולפרנסה של ענף שלם להתחיל לחזור – זו התמודדות מושכלת עם המחלה הנוראית הזו ולא הצטרפות לאורגיית התיחמון שמתחוללת מסביב. כי גם אם זה מרגיש שכולם עובדים פה על כולם – יש אחד שלא משתתף, וזה הוירוס.

אז אולי זה הזמן להפסיק לצעוק על ואל מישהו אחר, אם בהפגנה או אם בתפילה, ולקלוט שאנחנו הם מי שאנחנו מחכים שיפתרו לנו את הבעיה, ולא אף אחד אחר. אולי. מה אני מבין.

• חתונות
• עונת החתונות
• אירועים
• אירועים בתל אביב
• אריה דרעי

1.מזל טוב תל אביב, יש לך ממשלה חדשה.וזו ממש לא הממשלה שרצית. כ-70 אחוז מהמצביעים בעיר שמו פתק ועוד פתק נגד בנימין נתניהו ועדיין לא התאוששו מהלם ההונאה הפוליטית שהעביר את הפתק שלהם אל המחנה הביביסטי. רבים מהם מתרוצצים בין הפגנות קורונה ושלל מחאות, כמו נמלים זועמות ומבולבלות שמישהו דרך להן על הקן. השבר באמון, פצע הבגידה והחשבון הנקמני יישארו פתוחים זמן רב.

את אווירת השיתוק והמחנק בתל אביב במהלך חודשיים של סגר קורונה, העצים השוק הפוליטי המוחלט של 48 אחוז מהבוחרים בעיר ששמו כחול לבן בקלפי ולא העלו על דעתם שנציגיהם הבכירים ברשימה, מיקי חיימוביץ' ואסף זמיר, יעדיפו על פניהם ג'ובים מרופדים בממשלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. עוד מוקדם להעריך את האימפקט של אובדן האמון במערכת הדמוקרטית, אבל אפשר בקלות לסמן את החזיתות שבהן צפויה תל אביב להתנגש מול הממשלה המכוערת שבפתח.

2. קחו את מירי רגב, למשל.לקחה לעצמה בהתקף היבריס מחריד את תיק התחבורה לשנה וחצי בלבד, יושבת עכשיו על כמה מפרויקטי התשתית החשובים ביותר בעיר. הרכבת הקלה נקלעה למשבר ניהולי בשנה האחרונה ונכנסה לפיגור בלוח הזמנים, והדבר האחרון שהיא זקוקה לו זה ליהוק של שר חדש לתפקיד פיל בחנות חרסינה ומינויי מקורבים משחיתים. גם פרויקט המטרו של גוש דן לא ירוויח משרה שבאה לעשות סיבוב מול המצלמות ועוד לא דיברנו על המסילה הרביעית באיילון ובטח שלא על תחבורה ציבורית בשבת.

האם גדעון סער ואריה דרעי יוותרו על חלומם לסגור את תל אביב בשבת, עכשיו כשהוא שוב בהישג יד? האם תופעל משמעת קואליציונית נגד הצעות חוק לשוויון להט"בי ונזכה לראות גם את איציק שמולי ואיתן גינצבורג בורחים מאולם המליאה כאילו היו אמיר אוחנה?

פוטנציאל הקטסטרופה גדול עוד יותר אם לוקחים בחשבון את תביעת הדיבה שהגיש נגדה השבוע רון חולדאי, את חיבתה של רגב לנקמות ועימותים ואת יכולת הניהול הירודה והכאוטית שהפגינה במשרד התרבות. נאמר זאת בפשטות: הסיכוי לשיפור במצב התחבורה האפוקליפטי בתל אביב תחת הממשלה הזאת זהה לסיכוי שיושג במהלך הקדנציה הסכם שלום עם כל מדינות ערב. כפיים כל הדרך אל הפקק.

3. ואולי נגיד, פרויקט "נעים בסופ"ש" של עיריית תל אביב-יפווחלק משכנותיה. הוא הוקפא בזמן הקורונה, וחזרתו במהרה בימינו עשויה להפוך בקלות לנקודת הטרלה ראשונה לממשלה החדשה. דרעי וליצמן, שאוחזים כרגע ברוב מוקדי הכוח הממשלתיים, הבטיחו לבוחריהם שיעצרו את השיקוץ. הסמוטריצ'ים ישמחו לאתגר מהאופוזיציה עם הצעת חוק שתמנע הפעלת מיזמים עירוניים כאלה. שרת התחבורה תנחה, תורה ותדרוש. יאללה בלאגן.

ההסכמים הקואליציוניים מצהירים אמנם על סטטוס-קוו בחקיקה בענייני דת, אבל מה זה סטטוס-קוו ומהם בכלל "הסכמים" בממשלה של מקצועני מרמה והפרת אמונים. האם גדעון סער ואריה דרעי יוותרו על חלומם לסגור את תל אביב בשבת, עכשיו כשהוא שוב בהישג יד? האם תופעל משמעת קואליציונית נגד הצעות חוק לשוויון להט"בי ונזכה לראות גם את איציק שמולי ואיתן גינצבורג בורחים מאולם המליאה כאילו היו אמיר אוחנה? לא יהיה משעמם.

4. החזית הגדולה והמוכחשת מכולן היא איחוד תל אביב ובת ים.ב-2017 הוציא אותו שר הפנים דרעי לדרך ומאז לא נסוג מעמדתו. מצד שני, הממשלה הלא מתפקדת של השנים האחרונות לא קידמה את האיחוד בצעדים אופרטיביים, וכל הצדדים מדחיקים כמיטב יכולתם את תאריך היעד המתקרב ב-2023. אם יחליט דרעי לקדם את הפרויקט, יהיו לכך השלכות מיידיות בבחירות לראשות העיר המאוחדת שיתקיימו באותה שנה.

וזה בדיוק הסיפור כאן: הנימוקים הכלכליים-חברתיים לא מעניינים אף אחד וכלל לא נידונים ונבדקים. רק האינטרס הפוליטי של ציר נתניהו-דרעי יכריע. מה תהיה עמדתו של שותפם הקואליציוני אסף זמיר במקרה כזה? איך תטפל בכך יו"ר ועדת הפנים מיקי חיימוביץ'? האם יסבירו שוב לחבריהם בבתי הקפה של תל אביב שלא הייתה להם ברירה ולמעשה נשכבו על הגדר עבור כולנו? אומרים שמי שעושה את זה פעם אחת כבר לא יכול להיגמל.

5. ואם כבר דיברנו על שר התיירות הנכנס:סגן ראש העירייה לשעבר, שהיה רחוק 25 אלף קולות מראשות העיר ב-2018, עומד בראש משרד ששיתוף הפעולה בינו ובין עיריית תל אביב-יפו הוא קריטי. תל אביב היא הדבר המרכזי שיש למשרד התיירות למכור לתיירים מחו"ל שאינם צליינים, והוא מנהל עשרות פרויקטים משותפים עם העירייה. חולדאי נהג לנופף בראיונות ביחסים מעולים ופוריים בינו ובין השר היוצא יריב לוין. עכשיו הוא מקבל שם את הצ'ילבה הגדול שלו.

זמיר וחולדאי לא שוחחו ביניהם מאז הכריז הראשון על מועמדותו וספק אם השנתיים שחלפו הספיקו כדי לנקות את הדם הרע. עכשיו לא תהיה להם ברירה. הם כנראה יצליחו להתגבר על עצמם. אבל זה בהחלט מדגים את שדה המוקשים שניצב כעת בין העיר למדינה, עוד לפני שאמיר אוחנה שולח יס"מניקים לפזר באלימות הפגנות בכיכר רבין ולפני שיואב גלנט שולח תלמידים בעיר לשרשרת חיול. מול ממשלה מבישה כזאת, תל אביב לא יכולה לדעת מאיפה תבוא הכאפה. אפשר רק להיות בטוחים שהיא תבוא.

• הבועה
• טור עורך
• בנימין נתניהו
• פוליטיקה
• רון חולדאי
• אריה דרעי
• אסף זמיר
• מירי רגב
• תחבורה בתל אביב
• תחבורה ציבורית בשבת
• בת ים

אולמרט, שרון (הבן, הבן), הירשנזון, דרעי, ליברמן, פואד: גם מכורי האקטואליה הכבדים ביותר כבר לא יכולים למנות מהזיכרון את רשימת המושחתים המלאה של ישראל. "יש האומרים שהעולם ייגמר באש, ויש האומרים בקרח", כתב רוברט פרוסט. לו היה חי בישראל, היה יכול לכתוב שיש האומרים שקריירות פוליטיות נגמרות בחוסר רלוונטיות, ויש האומרים – בחקירה באזהרה, בפרשת שחיתות, במעטפות מזומנים, באות קלון, בפרישה מרצון או במקרים מרחיקי הלכת – במאסר.

החיים בישראל הם רכבת הרים של פרשות: נדמה שבכל שבוע צץ סיפור חדש שהנה, כך מבטיחים לנו, הוא יהיה הסיפור שיפרק את הממשלה, שיוליך אותנו לבחירות, שיסלול את דרכם של נבחרי ציבור חדשים לכנסת ויבעט החוצה את אלה שסרחו. להוציא מקרים מז'וריים כמו משפט הולילנד המסועף, הסיפור התורן על פרשת השחיתות החדשה כבר יכול לקבל פינה קבועה במהדורת החדשות: מי בכלל זוכר שלפני סערת הצוללות היה איזה משהו במעון ראש הממשלה, עם אילנה דיין והתגובה האפית של משרד ראש הממשלה? להוציא כמה מומחים, מי יכול להסביר היום בכמה משפטים פשוטים מה בדיוק היה העניין בפרשת האי היווני או בבר און־חברון?

עומס המידע מערפל את ההבדל בין שמועה להרשעה, נבחרי הציבור מואשמים ומתנקים מאשמה באותה נשימה. הרי אם "כולם מושחתים" אז אף אחד לא באמת מושחת, ואם מושחתים – אז מה? העיקר שחזקים בביטחון. אבל אנחנו לא חיים תחת שלטון זר. אחד הטיעונים השימושיים נגד פוליטיקאים בשנים האחרונות הוא סימונם בתור "הישראלי המכוער" – אורן חזן, למשל – כאילו בגלל איזושהי טעות גורלית שלחנו לכנסת את הרעים ביותר במקום את הטובים ביותר. כמעט אף אחד לא מניח, משום מה, שהם לא מקרי קיצון, לא הישראלי המכוער ולא הישראלי היפה, אלא פשוט הישראלי הטיפוסי.

"אני לא מאמין ששחיתות מחלחלת מלמעלה למטה או להפך. היא מתחילה כבר מבפנים", אומר הפסיכיאטר ד"ר אורי ניצן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מחבר המאמר "פרשת הולילנד מפרספקטיבה פסיכיאטרית". "לאדם מושחת יש חולשה באגו. הוא ריק מאוד או תלותי מאוד ובתנאים הנכונים הנטייה שלו לפסיכופתיה תתממש. האחריות על הקוהרנטיות של המצפון מונחת קודם כל על האדם עצמו, ולאחר מכן על הסביבה המגדלת שלו. אם בן אדם גנב ויגיד לשופטים שהוא הושפע מאולמרט, הרי הם יצחקו עליו, אבל אם הוא גדל בבית של עבריינים השופטים יבינו אותו. המושחתים יודעים מה מותר ומה אסור, והם בוחרים לחצות את הקו".

ברומן המבריק של אפרים קישון "השועל בלול התרנגולות" מגיע עסקן פוליטי בשקל, אמיץ דולניקר שמו, למושב קטן בשם עין כמונים (מרכז הכמון הישראלי). הימים הם ימי ראשית שנות ה־70 או סוף שנות ה־60, ודולניקר – שיש לו השם האשכנזי האקסצנטרי והאופי התככני כדי להתיישב בגאון על ספסל המורשעים בפרשת הולילנד לו רק היה אדם אמיתי – נאלץ להסתפק באינטריגות הקטנות של חיי הכפר. דולניקר המפא"יניק מגלה למרבה הזעזוע שהכפר חי במין אוטופיה קומוניסטית בלתי מתוכננת ומתקיים בו שוויון מוחלט, כך ש"עוד לא נוצרו בו הפערים החברתיים שיש לבטלם". אבל המצב הזה לא נמשך זמן רב: נטייתו הטבעית של דולניקר לבחישה בכל מחדירה במהרה ל־DNA של תושבי המקום את אמנות התככים הפוליטיים, והכפר סורח במהרה.

הסאטירה של קישון חדה ומצחיקה, אבל היא חוטאת גם באיזו נאיביות אנרכיסטית: האנשים טובים, אבל מה לעשות שהדג מסריח מהראש והפוליטיקאים הם אלו שמחטיאים אותם. קשה להכיל את המחשבה שאחרי שהיינו פזורה כל כך מיוחדת הפכנו למדינה רגילה עם שחיתות רגילה. אבל גם אם נתייחס לשחיתות כתופעת לוואי בלתי נמנעת של פוליטיקה וביורוקרטיה עכשווית, הרי שמשהו ביחס שלנו לשחיתות השתנה. אם כוח משחית, הרי ששחיתות היא סימפטום של כוח. ואם המצביע הישראלי (והעולמי, מתברר) אוהב מאוד לבחור בחזקים, למה שלא ירוץ להצביע למושחתים?

מלך הביצה

בימים האחרונים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ החל להשתמש בסלוגן חדש בחשבון הטוויטר שלו: "Drain the Swamp" (לייבש את הביצה). בביצה הוא התכוון, כמובן, לשחיתות השלטונית העמוקה בוושינגטון. טראמפ – דמגוג אקסצנטרי עם קווי אופי של נבל ג'יימס בונד (כמו אאוריך גולדפינגר, הוא גר בפנטהאוז מוזהב ולפי העדויות גם מרמה בגולף) ושלל פרשות כלכליות מצחינות בעברו הרחוק והקרוב – לא אמור להיראות לאדם הסביר בשום אופן כמו לוחם שחיתות פוטנציאלי. אבל עצם העובדה שהוא בא למירוץ לנשיאות כאאוטסיידר ודיבר – לראשונה בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית – על ריקבונו של הממסד, בעוד כל קודמיו היו סנטורים ומושלים לשעבר שהתייחסו למערכת כאל בית חם ואהוב, טלטלה את המדינה מספיק בשביל לשלוח אותו לבית הלבן.

האם מישהו יכול לדמיין בישראל פוליטיקאי שיזכה בבחירות רק כי יעז לומר שהמערכת רקובה? ובכלל, אם אריה דרעי הוא שר הפנים, אותו תפקיד שממנו הוא נשלח לכלא, הרי שהתרגלנו לפארסה. מבחינתנו היא חלק מהעסקה. "שפת השחיתות היא השפה שבה הציבור אומר שהכל נגוע ורוצה לטלטל את המערכת מהיסודות", אומר פרופ' יוסי שיין, מחבר "שפת השחיתות ותרבות המוסר הישראלית" וראש בית הספר לממשל ומדיניות באוניברסיטת תל אביב. "זו שפה פופוליסטית שמייצרת תחושה שהמערכת לא מתפקדת; המועמדים רוצים ללכת מעל מערכות החוק. השימוש בה מייצר את התחושה שהכל מותר, כי ממילא הפוליטיקה מושחתת. הדוגמה הטובה ביותר היא מערכת הבחירות האחרונה בארצות הברית. אפשר לראות איך הקמפיין של טראמפ נסב סביב הדימוי של הילרי קלינטון כפוליטיקאית מושחתת. גם תומכי טראמפ וגם תומכי ברני סנדרס עוררו בציבור את התחושה שהמערכת נגועה בריקבון בבסיסה".

ד"ר דורון נבות מאוניברסיטת חיפה – שבכל הנוגע לשחיתות פוליטית בישראל הוא, פשוטו כמשמעו, כתב את הספר ("שחיתות פוליטית בישראל", שיצא ב־2008) – חושב אחרת. "אין בישראל 'תרבות של שחיתות'. כלומר, אין בשחיתות כמעט שום דבר שהוא ישראלי באופן יוצא דופן. זו טעות נפוצה לקשור את השחיתות בארץ לחיים בגולה או לתרבות השטעטל. מקורה של הטעות היא אולי אצל ברוך שפינוזה, שטען שהיהודים לא מתאימים למדינה ולכן לא בנויים לחוק. טעות נפוצה אחרת שלא קשורה למחשבה שלנו על עצמנו היא לחשוב ש'תרבות' היא גורם, כמו אלה שאומרים 'חינוך, חינוך, חינוך'. אופני החשיבה האלה – במקום לעזור לנו להבין את טיב השחיתות בישראל וכיצד להתמודד איתה, רק מכשילים אותנו. את מה שקורה כאן יש להבין במונחים פוליטיים כלכליים ולראות במשתנים התרבותיים נגזרת של הפוליטיקה והכלכלה, לא להפך".

אם כך, האם ייחוסן של תכונות אופי ישראליות לשחיתות המקומית – הקומבינה, החפיף, הנפוטיזם – הוא בעצם רק ניסיון להלביש על השחיתות פרצוף ידידותי יחסית שאנחנו יכולים לחיות איתו? האם אנחנו מתאמצים להפוך את הנבל לאנטי גיבור, בדיוק כשם שאנחנו מסוגלים בכל זאת ליהנות מההרפתקאות והמזימות הקטנות של אמיץ דולניקר בעין כמונים? שלא לדבר על כך שאותן תכונות עצמן הן מעין גלגול ארסי של התכונות האהובות של יהדות הגולה – הערמומיות וההישרדותיות אל מול הפריץ והקוזאקים הפכו לנכלוליות, הקרבה לשבט הפכה לנפוטיזם.

"השחיתות הפוליטית בישראל צמחה עוד לפני שהמדינה קמה", אומר נבות, "כבר בשנות ה־20 הייתה פרשת שחיתות מסמרת שיער עם ההתמוטטות של סולל בונה. אנשים מתו ברעב באותה תקופה, ובכל זאת בכירים בסולל בונה פעלו באופן מושחת וגם הביאו לכך שהיא פשטה את הרגל. כבר אז המנהיגות הפוליטית לא נלחמה בשחיתות אלא ביקשה לטשטש אותה. בן גוריון אמר בזמנו: 'אנחנו אולי לא הכי מוסריים, אבל הכי ציוניים' וסגר את העיסוק בשחיתות. שחיתות שלטונית ושחיתות של בכירים מחלחלת לכל תחומי החיים שלנו – ואנחנו, האזרחים והאזרחיות, הם אלה שמשלמים את המחיר".

גם התרופפות אמות המוסר בחברה היא מחיר.
"נכון, זה אחד המחירים, אבל מה שחשוב הוא עדיין המוסריות של מקבלי ההחלטות ולא אמות המוסר האזרחיות שלנו. חוץ מזה שהתרופפות במוסר שלנו יכולה לבוא רק כשהשחיתות נחשפת, ולפעמים זה פשוט לא קורה. אבל גם כשהשחיתות נעלמת מעינינו והמוסר שלנו לכאורה לא נפגע, הנזקים עצומים. בטווח הארוך השחיתות בהחלט מכרסמת במוסריות הציבורית, והציבור מבין שאין לו על מי לסמוך. אז קורה מה שקרה עכשיו בארצות הברית, לאחר שהציבור האמריקאי קלט שהפוליטיקה האמריקאית ב־30 השנה האחרונות הייתה מושחתת והוא מחפש אלטרנטיבה מבחוץ, אאוטסיידר. ומה שגרוע, הוא בוחר מנהיגים מסוכנים מאוד".

אז כאמור, התרגלנו לפארסה. יותר מזה, יכול להיות שבאיזשהו מקום אפל היא אפילו קצת משמחת אותנו. כאשר ה"וושינגטון פוסט" חשף במהלך הבחירות שטראמפ לא שילם מס הכנסה מאז שנות ה־90 בעזרת הנהלת חשבונות יצירתית, היה נראה לרגע שהוא גמור פוליטית. אבל תומכיו לא כעסו. הם התרשמו: כמו שהאיש הממולח הזה ניהל בתבונה את נכסיו הפרטיים, הם הניחו, כך ינהל גם את המדינה. תגידו מה שתגידו על המושחת, אבל הוא לא פראייר – ומי רוצה שליט פראייר?

• מחאת הדמוקרטיה
• אנשים
• אהוד אולמרט
• שחיתות
• אריה דרעי
• בנימין נתניהו

• Facebook
• Twitter
• Email

• מרכז דניאל ליהדות מתקדמת
• יהדות רפורמית
• אריה דרעי
• אהלן
• תל אביב
• נשות הכותל
• עירוני