>> תמר טסלר היא תל אביבית יותר שנים מאשר ירושלמית. היא מעצבת גרפית ומהבולטות שבמאיירות ארצנו (רק אתמול פרגנו לה כאןעל הפוסטר של פסטיבל "מקומות שמורים" שנפתח היום) – והיא גם סופרת שספרה החדש והשלישי, "החיים הנפלאים של דודה מונה", יוצא לאור בימים אלה. הוא נכתב בהשראת דודתה, הכוכבת הישראלית הראשונה בהוליווד, חיה הררית, ששיחקה את הגיבורה הראשית בסרט "בן חור".כמה קליקים והוא שלכם.

>> העיר של יונתן ברק // מקום ללכת בו מכות ומקום לברוח מהמציאות
>> העיר של טומאס יול // חצר שמזכירה את ספרד ומקום למסיבת רווקים

1. גזוז לוינסקי

כבר לא מעט שנים שכוס הגזוז של בני בריגה, שהיא סוג של גינה אקזוטית קטנה מלאה בצמחים ופירות מותססים ודחוסה לכוס פלסטיק גבוהה, מצליחה לשמח אותי. באופן כללי אני מחבבת את מתסיסי הפירות והירקות בעיר הזו, אז זה המקום לפרגן גם ל"באתי להתסיס" של הילה הראל.
לוינסקי 41

2. דניאל בלום כורך ספרים

באלנבי 87 דניאל בלום כורך ומתקן ספרים. כמו פעם. ספרי אומן או ספרים ומארזים בהוצאה מיוחדת.שווה לבקר.

דניאל בלום כורך ספרים (צילום: מתוך האתר binddaniel.co.il)

3. סדנת בעלי המלאכה

מקום מופלא לסדנאות דפוס רשת ולעבודה שוטפת למי שכבר בקיא במלאכה.אי של שפיות מלא בצבע וניירבשכונת נגה.
ניצנה 15

4. המספרה של קטיה

במובלעת קטנה ברחוב זמנהוף נמצאות קטיה, נעמה וצופית הספריות החמודות, שהן, מניסיון, כל מה שבחורה צריכה לצידה בחיים האלה.
זמנהוף 10

5. קפליקס שלמה המלך

הקפה השכונתי, הדבר הכי יציב ביומיום שלי פה. המקום היחיד בעולם שמחזיק ספל קפה עם השם שלי עליו.
שלמה המלך 12

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

באופן כללי, להיות הולכת רגל בתל אביב זה לא עניין נעים במיוחד. עוד לא נמצא הפתרון לשילוב בין הולכי רגל וכלי תחבורה דו גלגליים ממונעים לסוגיהם שמציפים את העיר. מה גם שהחפירות, הבניות והחסימות לא עוזרות לבלגן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
באחד מהסרטים בתערוכה של רות פתיר במוזיאון תל אביב יש קטע שבו היוצרת מתנצלת בפני אישה שנפגעה ממנה. זו התנצלות כנה שיש בה גם קריאה לעזרה, שמנוסחת באופן כמעט רשמי והיא שברה לי את הלב. אני מרגישה שהמחיר שאנחנו משלמים כחברה עכשיו הוא אדיר. כל אחת ואחד במדינה הזו נמצא במצב רגשי נפיץ ואנחנו פוגעים אחד בשני כל הזמן. ההשתהות הזו, גם אם מעט מכנית, על ראיית האחר והניסיון לגרום לו לראות אותך – היא כנראה הבסיס להחלמה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה צפיתי בסרט החדש של אנדריאה ארנולד, "בירד", שכולו חופש אמנותי וחדוות עשייה. הצפייה ביצירה כל כך משוחררת הזכירה לי שהמנוע של כל יוצר/ת חייב להיות אומץ ואמת פנימית, לא משנה באיזה נושא הוא/היא בוחרים לעסוק.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המטה למשפחות החטופים//תרבות של סולידריות

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ממשיכה לפרגן למסעדת האחים, שמתחילת המלחמה מצאו את הדרך להירתם ולרתום למאמץ האזרחי ופתחו חזית תומכת ומקדמת שיח. את החולצות שהדפיסו לשיקום העוטףאפשר לקנות באתר שלהם.

מה יהיה?
עכשיו, יותר מתמיד, חשוב להפוך את המשפט הפאסיבי הזה לאקטיבי. מהיכול להיותאנחנו כבר מבינים.מה שיהיהתלוי בנו.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• גזוז
• קפליקס
• הולכי רגל
• רות פתיר

1. קפה גרונימן

גילוי נאות: אני גר עשרות שנים ברמת אביב. למדתי בבית ספר אליאנס ובמשך שנים חשקתי בצריף הקטן הזה שבקצה החורשה הצפוני. החורשה הזו היא סמל ההתבגרות שלי, שם שיחקתי עם חבריי, שם הכרתי את אשתי ואם ילדיי. לפני כשנה, חברים מעולים של גרונימן שיפצו את הצריף בעבודה מרתקת אל מול הקהילה, כדי להעיר את החורשה מחדש ולהפוך לאימפריה קטנה ומעוררת השראה.רידינג 34

2. פורט סעיד

נדוש קצת, אבל השילוב בין המבנה המרתק של הבית כנסת הגדול, לבין המעוז החילוני הקטן והצנוע, משכנע אותי. בצורה שקשה להסביר, המקצוענים מהקבוצה המרתקת הזו הפכו את מתחם הר סיני לאחד ממתחמי הבילוי המהנים ביותר בעולם. ההוכחה: מעולם, בשום מקום על הגלובוס, לא המתנתי למשהו מעל 45 דקות. הסיכוי היחיד – רק למנות של הפורט, בזמן שאני לוגם ערק אשכוליות וממתין שהמארחת תזרוק לי עוד כמה זמן אנחנו מתיישבים (לרוב זמן אקראי לחלוטין).הר סיני 5

3. שפך הירקון

לפחות ארבע פעמים בשבוע אני רץ או מטייל או מתאמן באזור שבו הירקון נשפך לים, בנמל תל אביב. זהו אחד האזורים היחידים בעיר שאפשר לראות גם זריחה מהממת (אם נביט מהנמל לכיוון ארובת רידינג נראה גם ים וגם זריחה) וגם שקיעות בלתי נשכחות. בשעות הבוקר המוקדמות, בעיקר בימי שישי, יש חיכוך נעים של מתאמנים מבוגרים, אנשים שהולכים לשוק הנמל ומבלים צעירים שחזרו מבילוי בערב חמישי. מת על זה.

4. קפה (גזוז) לוינסקי

כמי שמגדל עשבי תיבול וצמחים לתה, המקום של בני גורם ללב להחסיר פעימה. גם בפעם ה-30 שבאתי, נדהמתי מחדש מכמות הצנצנות שדחוסות במקום המיניאטורי המקסים הזה. לגימה ממשקה האלים המפורסם שלו, שהוא מרווה, אסתטי ותוסס בכל מובן, מסמל עבורי חופש, ילדות ושילוב של ״של פעם״ עם טוויסט.לוינסקי 41

5. ביתא קפה

מוסד בן יותר מ-20 שנה. גם פה עלי לגלות בנאותות, שהמקום הזה גידל אותי והאכיל אותי ואת ילדיי במשך שנים. עבורי הוא משענת יציבה, אי של שפיות בכל הטירוף שאנחנו חווים. הרחבה השקטה והאינסופית, האוכל ברמה הכי גבוהה שיש, תחושת השייכות ושירות קליל ומחייך הן חלק קטן מהסיבות מדוע הביתא הוא חלק בלתי נפרד מהעיר שלי.ברודצקי 17

• העיר שלי
• רמת אביב
• פורט סעיד
• שפך הירקון
• גזוז

1. גזוז

במספרה המיתולוגית של עוזי אני מסתפר כבר מעל 20 שנה. מהניינטיז הסוערות בהן הייתי צובע את השיער בכל צבע אפשרי, דרך תקופת הזקן שבה, למי שלא יודע, צריך להסתפר ולתחזק יותר מהרגיל, ועד היום כשאני הולך עם ארי, הבן שלי שמתמסר למספריים ולמכונות התספורת. אני מתיישב על הכיסא ומקבל את עוזי לחצי שעה של בועת זמן ומרחב שעוטפת אותנו: אנחנו מפליגים לשיחות על מוזיקה, תרבות, אמנות, קולינריה, נסיעות לחו"ל וילדים. זמן של בריחה שכולל המתנה עם מוזיקה עדכנית ותמיד פגישה מקרית עם אנשים אהובים שלא פגשתי שנים.פרישמן 88

2. הקליניקה

חנות גלשנים? מוסד גלישה תל אביבי? הבסיס של גולשי ה-core בישראל? תל אביב היא עיר הגלישה שלי והקליניקה, בבעלות ארתור רשקובן, נמצאת במרכז הקהילה המוטרפת והתוססת הזו. כולם מגיעים אליה מאותן הסיבות: לחוש, להרגיש ולדבר על הדבר הממכר ומשנה החיים שנקרא גלישה (שאין לנו מספיק ממנו). צעירים מתחילים ומקצוענים מזדקנים – בקליניקה אין היררכיה ביניהם, תנאי הסף היחיד הוא רמת התשוקה. כולם באים למשש את משלוחי הגלשנים החדשים מקליפורניה ואוסטרליה ולחלום על טיול גלישה אקזוטי, איפה שיש מספיק גלים.כיכר אתרים, מעל חוף הילטון

3.שוקידו – הבסטה של דודו כהן

שוק הכרמל הוא המקום שבו אני קונה פירות וירקות הביתה. לשמחתי הילדים שלי מתים על פירות מה שגורם לי להגיע פעם פעמיים בשבוע, בבוקר מוקדם, לבסטה של דודו שתמיד מביא את מה שבעונה במחיר הכי טוב שאפשר. אם אין אבטיח אז או שהם ממש יקרים או שעדיין לא טובים. הוא נותן לי להיכנס למקרר לבחור בעצמי ואם אני רוצה דובדבנים בקיץ או תות בחורף שהוא לא מחזיק, הוא בוחר לי מהבסטה ליד בעצמו ומוסיף לחשבון. יחד עם דודו יש את אילן שתמיד מחייך לכולם גם כשאני, כמו מקומי גראמפי, מסתובב וכועס על התיירים שמפריעים לי לקנות.הכרמל 40 פינת רחוב שפר

4.אבו חסן

מת על חומוס, במיוחד בבוקר. חובה שיהיו משחה ופול, לפעמים גם מסבחה, אבל חייב שתהיה בו משחה. אני אוכל אותו עם מזלג ובצל, בלי פיתה. אבו חסן הוא החומוס האהוב עלי באזור, קליל, חמצמץ עם פול חם ולימון חריף הכי שווה. איכשהו הייתה תקופה שהתעצלתי להגיע לשם עד שיום אחד, החלטתי שבתור אחד שמתנייד על טוסטוס אני יכול להרשות לעצמי להתפנק. שמתי נירוונה באוזניים ולקח לי פחות משלושה שירים להגיע – מיד התביישתי על העצלות שלי. מאז אני לא מוותר אף פעם על מקום כל כך שווה, שבחול הייתי צועד קילומטרים כדי לאכול בו.רחוב הדולפין, יפו

5.גסט רום

בר הקוקטיילים הכי שווה ובלי טיפת פוזה שאני מכיר. נותן כבוד לקלאסיקות כמו מרטיני מדויק או Old Fashioned, ועדיין מעודכן מאוד מבחינת משקאות חדשים ומעניינים וקוקטיילים יצירתיים. בלי עשן רעש והמולה פשוט מקצועיות, שירות טוב ומלא קבועים. דן קרייצר ויובל סופר הם לא רק פרסונות אלא מקצועני-על בתחומם ואני גאה לקרוא להם שותפים בג'ין קלאב סופרים.מקווה ישראל 26

>> העיר שלנו: 10 מוסדות התרבות הכי אהובים על משתתפי המדור "העיר שלי"
>> העיר של ערוץ הכיבוד: פסטה במבה, חוף סודי וגינת קריית ספל
>> כוכב מישלן ביד והסביח של אפי בלב: זו העיר של שף גל בן משה

• העיר שלי
• גזוז
• אבו חסן
• שוק הכרמל
• גולשים
• גלישת גלים
• חיי לילה

1. כיכר מסריק

השכונה שלי כבר 30 שנה. אני אוהב לפתוח את הבוקר עם הפוך בקפה מסריק, צהריים לאכול במיטבר על הבר (ליד מכונת האספרסו), ובערב לאסוף פיצה הביתה מגוסטו או מארציאלי. אני אוהב את הכיכר כי לאורך השנים אני רואה את השינויים בחנויות, אבל הכיכר לא מאבדת את האופי של שכונה קטנה עם חנויות מעצבים מיוחדות ואנשים אקלקטיים מכול הגילאים, סוגים ומגדרים.

2. טאיזו

כי יובל בן נריה הוא גאון מבחינתי. אני אוהב ללכת עם אשתי, לירית, לשבת על הבר, ליד מכונת האספרסו, ולתת למנות לזרום. תמיד מעולה שם, מדויק ויפה לעין. אנחנו יוצאים אחרונים משם כי גם המוזיקה והקוקטיילים לא מאפשרים לנו ללכת – עד אחרון העובדים.

3. מלון אסמבלאז'

אני הולךלמלון הבוטיקבאלנבי 48 כשאני רוצה להתחבא ולהרגיש כמו בליסבון. אני מגיע לחצר המלון, לפעמים יש שם הופעות, תמיד יש תערוכות אמנות ובר עם מנות פשוטות ומדויקות. החצר שקטה והקונטרסט בין המלון היפה לרחוב אלנבי הסואן, מזכיר לי למה אני אוהב את תל אביב הדו-קוטבית.

4. K24

כי יונתן הוא איש מקסים עם לב רחב, צורף על ובעל אוסף תכשיטים עתיקים, נדירים ומרגשים. לאחרונה מצאתי אצלו שרשרת זהב חאלבית, כמו שהייתה לסבתא שלי מסוריה (מחאלב). הרבה זמן חיפשתי וקיבלתי אותה מתנה ליום הולדת מאישתי.

5. שוק הכרמל

אחד השווקים הטובים והטעימים בעולם. אני פורח בשיא הבלגן של הריחות, הצעקות והצפיפות. גדלתי ברחוב נחמיה ליד שוק הכרמל, ולסבא שלי היה בשוק דוכן ירקות עוד מתקופת הבריטים, אני חושב שהפכתי לפודי כבר בילדותי כשלימדו אותי איך בוחרים פירות וירקות ולמה כול סוג של תפו"א או עגבנייה מתאימים לבישול, צלייה או סלט. מרוב שהתגעגעתי למאפייה שהייתה למשפחתי בכרם ולמאפים של אבי ז"ל ,למדתי לעשות סמבוסק.

עוזי בטיש מציג בימים אלה תערוכה בשם "ציפורה לקס" על האתגרים הנפשיים שהוא וסביבתו חוו בשנת הקורונה. בנוסף לעבודה במספרה, עוזי יוצר אמנות דיגיטלית כבר למעלה מעשור. התערוכה מוצגת בגלריית 'מזל דגים 5' ביפו העתיקה עד לשבת הקרובה (החל מ-14:00 קוקטייל נעילה)

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• כיכר מסריק
• גזוז
• טאיזו
• שוק הכרמל

1. שוק הנמל בשישי בבוקר

בשעות המוקדמות של יום שישי שוק הנמל במיטבו. אני לא בטוחה שאנשים מודעים לכך שיש משהו שפתוח ב־06:00-07:00 בבוקר. כבר 13 שנים שהלקוחות המייסדים מגיעים השכם בבוקר, ומהחקלאים – שגם הם מדור המייסדים – אני יודעת שיש אנשים שהפטיש שלהם הוא לבחור תוצרת היישר מהארגז, עוד לפני שהיא מגיעה לדוכן. בעיני זו המהות של שוק האיכרים ובחודשי הקיץ כשחם אלו השעות הכי נכונות להגיע.
האנגר 12, נמל תל אביב

2. פלאפל נורדאו (שלמה ובניו)

זהו אחד המקומות הבודדים שאכלתי בו כילדה ואני יכולה לחזור אליו כמבוגרת עם הילדים. זו שכונת ילדותי, לאבי יש משרד לא רחוק משם וגם את השוק פתחתי בסביבה. הטעם לא השתנה כבר 30 שנה ואותם בעלים נמצא שם גם היום, כך שמבחינתי זו חוויה מרגשת להיזכר בטעם שליווה אותי בילדות. אני עוצרת שם עם הילדים בדרך מהים והמנה מצוינת: פלאפל צהוב ונקי עם מעט מאוד תוספות (כרוב, סלט, טחינה) והמקום היחידי שאני מתפתה בו לקחת גם לביבת ירק או שקשוקה בפיתה.
בן יהודה 232, פינת שדרות נורדאו

3. מאפיית שרויטמן

המאפיות של שרויטמן, FIKA וויילד בייקרי צמחו שלושתן בשוק הנמל. כל אחת מהן מייצגת דור חדש של מאפיות, הדור הבא אחרי ארז קומרובסקי, ומרגש אותי כמו אמא גאה לראות אותן פורחות. שלושתן היו בנותיי אבל עם שרויטמן ההתרגשות כפולה כי עבדתי אצלו כטבחית באורקה. ההתמחות שלי הייתה ברביולי חלמון. כשערן יצר איתי קשר וסיפר שהוא התחיל לאפות הייתי בלחץ כי ממש פחדתי ממנו, וכשסיפרתי לו הוא היה המום (צוחקת). קשה להאמין אבל הוא הילך אימה על כולנו מבלי להיות מודע לכך. בפעם הראשונה כשטעמתי את הפרעצל עם חמאה הבנתי שיש פה משהו.
נחלת יצחק 30, טשרניחובסקי 17

4. בית הספר לבישול דנון

לשוק הנמל ולדנון יש שכנות משמחת ואני חושבת שקורה שם משהו מאד מגניב, במיוחד במכירות בשישי בבוקר. בין מאיר דנון וביני יש חיבור אישי ומעבר לכך יש לי הערכה רבה למקום עצמו.
התערוכה 3

5. הקונסרבטוריון

אני בוגרת אמנויות והיינו מגיעים לקונסרבטוריון לא מעט. כיום אני מגיעה לשם בעקבות הבת שלי שלומדת מוזיקה, ויש משהו בצלילים שבוקעים מהכיתות שמחזיר אותי לילדות, מעין אווירה שלא זזה. בחוץ יש בריכת דגים שההורים מחכים לידה ובעיני זו נקודה תל אביבית מקסימה ופחות ומוכרת שמשקפת את האזור הישן.
לואי מרשל 25

6. גזוז

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי מסתפרת אצל עוזי מגזוז, מוסד תל אביבי שהגעתי אליו באיחור. עוזי פודי אמיתי ואנחנו תמיד מדברים על אוכל. מעבר לכך, מצאתי את עצמי מחכה להגיע אליו כדי ללכת אחר כך לארציאלי לאכול סלייס פיצה. לדעתי זוהי הפיצרייה הכי טובה בתל בעיר ויש טעמים שאני חוזרת אליהם, תרד טורקי וגבינה ובוראטה. יום אחד חואן בעלי ארציאלי הגיע להסתפר ועוזי ערך בינינו היכרות ועכשיו אני אוהבת את המקום עוד יותר.
פרישמן 88

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• שרויטמן
• שיר הלפרן
• שוק הנמל
• גזוז