>> עלמה קרבט שמש (תעקבו דחוף) היא טאלנטית עולה בתחום המחול והכוריאוגרפיה, ובשבוע הבא (שישי, 19.12 12:30) היא תציג בתיאטרון התיבה היפואי את "סכר", דואט מוזיקה ומחול שיצרה יחד עם שרי זק לוי, מופע אינטימי ורב-תחומי שבו האמנויות שזורות זו בזו ליצירת מרחב מופשט ורגשי, המתעקש לשמר את היכולת לחלום גם בתוך מציאות מתפרקת.ואתם כמובן רוצים להיות שם.

>> המקום הכי חו"ל בעיר ופיצה צפונית קטנה // העיר של סיסיליה סיוון
>> השכונה הכי ירוקה ומקום לעבוד וללמוד בו // העיר של אנה ברשטנסקי
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. קפה אמירה

לא נשארו הרבה מקומות בעיר שעונים על ההגדרה "בית קפה שכונתי". קפה אמירה איכשהו מצליח לשמור על אופיו ככזה. כשאני אומרת בית קפה שכונתי, אני מתכוונת שהבריסטה זוכר איזה קפה אני שותה, ומסכימים לתת לי קפה גם אחרי שגיליתי שיצאתי ושכחתי את הארנק בבית. זה עסק ידידותי, אינטימי ונטול אגו – אווירה פתוחה ונדיבה, תמיד יש מקום לשבת, כולם סופר נחמדים – לקוחות ונותני שירות כאחד. והקפה טעים, המאפים וואו, הסנדוויצ'ים מושלמים. תמיד משמח להגיע לשם ותמיד אני יוצאת עם תחושה טובה.
הפלמח 28 תל אביב (יד אליהו)

2. בוסר

אין כמו הבוסר, לא היה כמו הבוסר, לא יהיה כמו הבוסר. כשיש לי ערב פנוי אני קודם כל אנצל אותו כדי ללכת לבוסר. תמיד כיף לי בבוסר. אוהבת להשתכר מיינות כתומים ולאכול גבינות מדהימות. למה לא.
החשמל 5 תל אביב

3. טשרניחובסקי 6

ממשיכה עם הווייב האינטימי והשכונתי כי זה ספציפית הטעם שלי. פשוט הכי כיף להגיע לעסקים שאת מרגישה שמכירים אותך בהם, יודעים מה את אוהבת, ואת גם יודעת מה תקבלי. טשרניחובסקי היא מסעדה פורטוגלית, מתוקה,חסרת פוזה במובן הכי טוב שיש, עם אוכל מדהים, שירות מפנק, ומבחר יינות לא יאומן שהם מייבאים עצמאית מפורטוגל ואפשר למצוא רק שם. זה המקום הקבוע של המשפחה שלי בשישי בערב ואנחנו תמיד נהנים שם ברמות.
טשרניחובסקי 5 (כן, 5) תל אביב

4. Shine

החנות של אליס דהן בכיכר מסריק. ליגה אחרת של בגדים, באמת. הגזרות הכי טובות, בדים הכי נעימים, צבעים הכי מדויקים – הכל. התאהבתי באליס ובשיין לפני כמה שנים לאחר שהיא הזמינה אותי להצטלם לקמפיין שלה. מאז, כל פעם שיש לי יצירה חדשה אני מתקשרת לאליס, ובנדיבותה היא פותחת עבורי את שערי החנות שלה. אני מודדת את כל הבגדים שיש בערך עד שאני מוצאת את התלבושת שמדויקת לי. פשוט הכל כך יפה – כך שקשה לבחור! הבגדים שלה כל כך אלגנטיים ופשוטים, משלבים נשיות ותחושה של טום-בוי במובן שאני יכולה מאוד להזדהות איתו. המחירים לא תמיד נוחים אבל כל בגד שווה את ההשקעה, כזו שהולכת איתך שנים קדימה. בגדים לחרוש עליהם.
שדרות מסריק 12 תל אביב

5. תיאטרון התיבה

תיאטרון התיבה הוא ללא ספק אחד המקומות האהובים עליי בעיר. זה מקום שמרגיש כמו פנינה נחבאת, כמו סוד של יודעי דבר. באמצע חצרות יפו יש אולם הופעות רב תחומי – מוצאים את השלט, יורדים במדרגות, חושבים שהגעתם לחניון מצחין אבל לא – תפנו ימינה ותגלו אולם עם האקוסטיקה הכי טובה בעיר ואווירה קסומה. יש שם בעיקר הופעות מוזיקה אבל לא רק – גם מחול, תיאטרון, כנסים, וכל מיני הופעות שמשלבות כמה תחומי אומנות ביחד. תיאטרון התיבה הפך לבית השני שלי בתהליך יצירת "סכר". עשיתי שם רזידנסי במשך שנתיים על יצירה משותפת שיצרתי עם הזמרת שרי זק לוי, דואט של מוזיקה ומחול שלוקח השראה משירה של יונה וולך "סכר". אין הרבה מרכזי תרבות בעיר שמתנהלים בנדיבות ובאדיקות כמו התיבה. אני כל כך אוהבת להופיע שם, ולכן החלטנו לציין שם שנה לבכורה של "סכר" ולקיים הופעה ב-19.12 (יום שישי). יהיה מדהים.
שדרות ירושלים 19 יפו (חצרות יפו)

6. גינת הכלבים בלה גארדיה

מזה שלוש שנים אני גרה ביד אליהו ואני שרופה על השכונה הזאת, בעיקר בגלל תחושת הקהילתיות שמצאתי בה. מה שכן, אין לנו בר בשכונה, וזה מבאס.אבל יש חלופה: הפעילות הלילית מתרחשת בגינת הכלבים של לה גארדיה. אני מגיעה לשם כמעט כל ערב עם הכלב האהוב שלי לוק, וזה פשוט כיף גדול. הכלבים כאלו מתוקים, לראות אותם משחקים מנקה את הראש והלב. ככה לאט לאט לומדים להכיר גם את האנשים שמאחורי הכלבים – נוצרו לי חברויות חדשות מתוך חיבורים של כלבים – כמו ילדים בגן.

הטלפון שלי מלא במספרים – יעל אמא של לני, ג'יין אמא של ביאנקה, אורי אבא של ג'רמי. ומתחילים להכיר – פתאום מישהי בהיריון, מישהו מתחתן, ההיא מתגרשת, אחר מגיע עם מדים ואת מגלה שהוא עשה מילואים כבר שנה וחצי. אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחת חולין בחצות עם לאה בת ה-70, מורה לספרות. אני עפה על זה. מאלפי כלבים אומרים שגינות כלבים זה רע לאילוף אבל בגינה הזאת יש אחלה אנשים שמחנכים את הכלבים שלהם ואני מאוד ממליצה לכם לבוא לשחק איתנו!

מקום לא אהוב בעיר:

מדרחוב נחלת בנימין.הפך למקום בלתי אפשרי בעיניי. וגם רוטשילד בסופ"שים. שונאת את הצפיפות, קורקינטים דורסים אותך, אנשים מכבים עליך סיגריות, מלא חבר'ה שבורים שיכורים מהתחת… פחות אהבתי. בכללי, כל מקום בעיר שאני הולכת בו ואני יודעת שאני לא אפגוש אף אחד שגר בעיר שלי – פחות כיף לי להגיע אליו. זה קצת מתנשא אבל זו האמת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "יום הולדת של דני נוימן" בשיתוף הילה גלוסקינוס – וואו. אני לא בן אדם של תיאטרון אבל הלכתי פעמיים כי צחקתי ובכיתי כל כך הרבה בפעם הראשונה שהייתי חייבת להבין מה קרה שם ולכן חזרתי שוב. ההצגה הזאת נוגעת בנושאים סופר חשופים עם כל כך הרבה רגישות, חכמה, הומור ועצב. באמת ממליצה לכולם ללכת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה"יקומות" של רועי כפרי וגון בן ארישעלתה בכאן 11 היא ללא ספק הדבר הכי חכם, מצחיק, מופרע, מדויק וגאוני שראיתי בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. היא נתנה לי תקווה והזכירה לי כמה כישרון יש בארץ הזו. וגם,היא מצליחה לתאר חוויה של שבר – חוסר היגיון, חוסר אחיזה בעולם, שבירת מוסכמות בצורה כל כך מקורית. נשארתי מרותקת למסך בכל דקת צפייה. תודה לכם על זה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד.היחידים שלא מפחדים לדבר על שותפות ועל חיים משותפים של ישראלים ופלסטינים בארץ הזאת. בעיניי זה הפתרון היחיד שאפשר לצלוח איתו את המצב הבלתי אפשרי שאנחנו נמצאים בו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל החברים שלי שנלחמים על לעשות אומנות ולעשות פה טוב ולהפיץ אור, למרות שזה קשה ואין כסף לכלום ובקושי יש קהל ואי אפשר לתכנן קדימה שום דבר. הם עובדים רק מהלב ומתשוקה, ללא שום הבטחה שאשכרה ייצא מזה משהו, ובזכותם זה יכול להיות מקום מדהים לפעמים. אבלללל… אם אני צריכה לבחור אחד – אז אני בוחרת בארוס שלי, בעלי לעתיד, עמרי קרן, שמוציא בקרוב אלבום חדש ובאופן כללי הוא הבן אדם האהוב עליי בעולם אז בא לי להרים לו.

מה יהיה?
לא יודעת, אין לי תשובה חכמה לתת. לפעמים אני מרגישה שאין למקום הזה סיכוי ולפעמים מרגישה שאין סיכוי שאהיה במקום אחר.

• העיר שלי
• מחול
• בוסר
• טשרניחובסקי 6
• קפה אמירה
• שיין
• התיבה
• גינות כלבים
• נחלת בנימין

דורית חכים קרמר גרה בתל אביב מאז 1989, ותוך שנה החלה לעבוד כעיתונאית במקומון "העיר", ובמקביל פיתחה קריירה כקולנוענית ("ירח בבית 12"), וכמפיקת קולנוע בעלת חברת ההפקה סיינה פילם פאונדיישן (עם לי שירה). כעת היא מוציאה את ספר הביכורים שלה בהוצאת כתר, שנקרא "הכיוון: מערב", העוסק בחוויותיה של משפחה צעירה במהלך רילוקיישן מאתגר בעמק הסיליקון, שנכתב בעקבות חוויותיה מי שנשואה ליזם ההייטק שלמה קרמר. זאת העיר שלה.

>>מקומות טובים לפגוש בהם אנשים טובים. זאת העיר של רביד כחלני
>>הבית הרועש של אבא ופינה טובה לגדול בה. העיר של איתי תורן

1. ווילסון פאדל קלאב

את משחק ה-פאדל (Padel, בספרדיתpádel)גיליתי באיביזה לפני כשנתיים, ואם הייתם מבקשים ממני באותו רגע לתאר לכם מה זה, הייתי עונה שזה שילוב של טניס, סקווש ומטקות, כי משחקים אותו ברביעיות עם רקטה שדומה בגודל ובצורה למטקה, והמגרש תחום בקירות זכוכית שהם חלק מהמשחק.הפאדל נחשב כיום לענף הספורט הכי צומח כלכלית, ובשנה האחרונה הוא אשכרה בומינג עם קפיצה ל-30 מיליון שחקנים ברחבי העולם. אפילו בישראל הקטנה יש כבר למעלה מעשרה (!) מרכזי פאדל.הפאדל אמנם הומצא על ידיהמקסיקני אנריקה קורסוארה פימנטל באקפולקו לאחר שמאס בסקווש, אבל הספרדים והארגנטינאים היו אלו שהפיצו אותו לעולם והפכו אותו לכה אופנתי, עד שכוכבי כדורגל כמו זינדין זידאן, דיוויד בקהאם, ליונל מסי ואיירן רובין החלו להתמקצע בו כקריירה שנייה.אני מתאמנת ומשחקת במועדון ווילסון בקאנטרי דקל פעמיים בשבוע ויותר.יש להם את המגרשים הכי טובים, המאמנים הכי מקצועיים והוויב הוא של מועדון חברים. מי שמתחיל עם פאדל, מתמכר. זה משחק חברתי, תחרותי, שמחייב כושר ודורש חשיבה אסטרטגית. והכי חשוב מרביצים הרבה מאוד פעמים חזק במחבט, ולי זה מרוקן אנרגיות של תסכול ועצבים על ה׳מצב׳.
הרב קוסובסקי 69, קאנטרי דקל

2. גינת הכלבים באליפלט

הגישה לגינה עוברת דרך טיפוס גבעת דשא שהעירייה התקינה עליה מתקני שעשועים לילדים, בפינה עם הרחוב הרבי מבכרך. אחת מהכניסות לשכונה ההיסטורית, היקרה והמאוד מתויירת – המושבה האמריקאית. אולם כשיורדים במורד המדשאה ומאתרים את שער הבטחון הכפול לבעלי הכלבים, נגלית מציאות הרבה פחות ירוקה. גינת הכלבים, שגם היא טופלה וטופחה על ידי העירייה, תחומה בחומה צפופה של צמיגים וחתיכות פח של מכוניות שבורות, שננטשו או שהיו מועמדות לגריסה – אני מנחשת, בבית המלאכה שפעל עד לא מזמן בשטח הסמוך. כשהכלבים שלי משוחררים בכיף, אני תופסת ספסל ומתבוננת בה משל היתה תל זיכרון לפלורנטין הישנה, פסל סביבתי בלתי מתוכנן, שניצב כדי להזכיר לנו שזה לא נכון שהשכונה תתרוקן מבתי מלאכה וחנויות של סוחרים. חלק מהיופי של דרום העיר זה הערבוב הזה.
אליפלט 13

3. הפסל ״מעבר לתחום״ של צדוק בן דוד

האם זה גרעין או פרי? למה יש מעליו קוף תלוי הפוך? אני לא יודעת, וגם לא רוצה לדעת. הפסל הזה גורם לי לחייך בכל פעם שאני עוברת לידו מאז הצבתו ב-1989.יש האומרים שהוא משונה, אני מוצאת בו קלילות, הומור וצבעוניות שכל כך חסרה בנוף הפסלים בעירנו, שנוטים להיות בומבסטיים, כהים וכבדים. עבורי ״מעבר לתחום״ מסמל את תחושת החופש שמגיעה עם ההתבגרות.
טיילת שלמה להט

4. בית קפה תילי

מקום שקט, רחב ידיים וירוק בלב העיר שאני נהנית לעבוד בו. יש להם קפה משובח, עוגיות ריבה שהן אגדה, והם אופים את הלחמים שלהם יום יום במקום. הכריכים טריים וטעימים, ארוחות הצהריים משביעות ושוות. בימי שישי הם מגישים גם יין, ויש מאפים מטריפים וחלות לשבת. פשוט קסם של מקום.
דב הוז 16, מרכז קהילתי אריק איינשטיין

5. שכונת נווה צדק

אני ומשפחתי מתגוררים בנווה צדק מזה עשרים וחמש שנה. וכן, מאז ומתמיד בונים בה. עזבנו את נווה צדק פעם אחת לטובת רילוקיישן בעמק הסיליקון, שהתבקש מפאת תפקידו של בעלי שלמה קרמר, כיזם הי טק. עברנו עם שלושה בנים בגילאי גן ויסודי, ואני זוכרת שאף אחד לא האמין שזה יהיה רילוקיישן זמני ושנחזור לישראל בחלוף כמה שנים. מכרים וחברים טענו שניפול למלכודת הדבש של החיים הטובים, הנוחים והשלווים בוואלי ונתמכר למרחק מהארץ, אבל הם טעו ואני כותבת על החוויה המיוחדת והחד פעמית של משפחה צעירה ברילוקיישן בעמק הסיליקון ברומן הביכורים שלי (״הכיוון: מערב״, הוצאת כתר) שרואה אור בימים אלה.

מקום לא אהוב בעיר

הפקקים. למה נדמה לי שהעירייה לא עושה שום דבר כדי להקל עליהם? העיר בכאוס מפחיד, ואני חשה בהתפרקות והפקרות סביבי. מכוניות עוברות בשגרה ברמזור אדום, נהגי קורקינטים רוכבים נגד כיוון התנועה ובפראות, רחובות נחסמים לדקות ממושכות בגלל משאיות שפורקות סחורה, ואין להן היכן לעמוד בגלל מכוניות חונות או ערימת קורקינטים שזרוקים באמצע הכביש ומפריעים למכוניות לנוע. נדמה שאין פקחים ושוטרים שיאכפו את החוק, חוץ מהבודדים שעוצרים רוכבים בלי קסדות או בעלי כלבים שמשחררים אותם בשדרות. במילים אחרות, מעדיפים להרים כסף מהרצפה מאשר להתנגח במי שמעז לצפצף על החוק.רעיון: אני סבורה שראש העיר היה צריך להקים אגף שיטור עצמאי של העיר, שפועל לאכיפה של כל התחומים הללו, כולל עבריינות, ושאנשיו יציגו נוכחות במרחב להרתעה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ככה זה עכשיו" של אורלי מיברג בגלריה נגא.קרעי בד הקנבס שאורלי מיברג תלשה והדביקה ויצרה מהם שלם חדש, מפעימים בממשות ובחומריות שלהם במבט מקרוב ומרחוק. תערוכה שההתבוננות בה היא מרגשת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט ״אנורה״ שמוקרן בבתי קולנוע לב. סרט שהעיף לי את המוח ועשה לי חשק לראות אותו מיד שוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לאחר ה-7 באוקטובר שלמה ואני הקמנו יחד עם אוריאל אלדד את ״עלות השחר״, שמטרתו לסייע לחיילים ששבים משדה הקרב. בכל שבוע, יוצא צוות אורגני של חיילים שלחמו יחד בחרבות ברזל, לבית ביוון – בו הם עוברים סדנאות עם מטפל מוסמך וגם מבלים ונהנים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיטש גולדהאר הבעלים של מכבי תל אביב בכדורגל, הוא מוכיח שיש לו מצפן ערכיות ועמוד שדרה. הוא פיטר את סמנכל הכספים שלו בגלל פוסט גזעני ודחה את עומר אצילי בגלל פרשיית הקטינות. כל הכבוד לו על הדוגמא האישית.

מה יהיה?
אנחנו בתקופה של שינויים (עידן הדלי). אנחנו צריכים אורך רוח ואמונה שכאשר הספינה תתייצב – נהיה במקום טוב יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• קאנטרי דקל
• גינות כלבים
• פסלים בתל אביב
• מרכז קהילתי דב הוז
• נווה צדק

ב-2.10.2023 קיבלתי את האבחנה שיש לי סרטן השד. כל החיים התנקזו לכדי הרגע הזה, שידעתי שיבוא. אני נשאית BRCA1, מוטציה בגן שמגבירה למעל 80% את הסיכון במחלה. זה היה רק עניין של זמן. חיים שלמים חייתי עם חרדות סביב זה, סוף סוף הייתה להן הצדקה. יש סכנה וצריך להתמודד איתה. הותקפתי מבפנים, וימים בודדים אחר כך גם המדינה שלי הותקפה מבחוץ. הפגישה הראשונה עם המנתחת הייתה בצהרי יום ראשון ה-8.10.23 בבית החולים איכילוב. אהוביי היו חזקים בשבילי אבל מוטרדים יותר ממה שיכלו להראות, ואני בשוק מוחלט – נסענו לפגישות עם רופאים באיכילוב תוך פחד ממשי מאזעקות וממחבלים.

>> העיר שלנו: 7 המלצות של תל אביבים לחיים טובים בתל אביב
>> העיר של דפנה טלמון: קפה וממתקים עם מענטש ומגנט לאנשים טובים

שנה לפני כן כתבתי את הטקסט ל"לא מגיע לי", שמתאר כמה קשה לי לפעמים לתפקד, ושזה בסדר כי בדרך כלל אני מצליחה הכל. כשחליתי השיר קיבל משמעות אחרת ואזרתי אומץ וכוחות לסיים אותו ולהפיק אותו עד הסוף. ליהיא, בת הזוג שלי, תיעדה את תקופת הטיפולים וערכה מהם קליפ מתוק-מריר, שמראה כמה לפעמים החיים קשים ומכאיבים וכמה אפשר גם עם כל זה לחיות וליצור וליהנות ממה שיש. אני מבינה היום שזה לא מובן מאליו להחלים וליצור בכזו תקופה – יצר החיים והיצירה, החברות והאהבה הם שעזרו לי לעבור את ה(כמעט) שנה הזו. אני רוצה לקוות שהסיפור שלי, דרך השיר והקליפ יכול לעורר אנשים המתמודדים עם קשיים להתרומם ולנסות למצוא את הכוחות לעבור את זה. זה בסדר שקשה, כי בדרך כלל אנחנו מצליחות לקום.

1. גינת הכלבים בקריית ספר

לשבת בגינת הכלבים בקריית ספר עם שיפרה (הכלבה שלי) וכוס קפה קר מהתחתית.

2. פלור

בר יין שכולו טוב טעם. בכל פעם שאני מגיעה לשם זה תמיד יותר כיף מהפעם הקודמת.
וילסון 10

3. חנויות עציצים

מאוהבת בחנויות עציצים ב-50 ש"ח שמסתובבות ברחבי העיר – בבימה, בכיכר דיזינגוף, בשוק הכרמל.

4. גן החשמל

תמיד אוהבת להסתובב ברחוב מקווה ישראל ולטייל בחנויות של עיצוב הבית ובשכונת גן החשמל ולצערי לא לקנות בהן כלום.

5. קולנוע לב

הדייט המושלם שלי ושל ליהיא שלי זה סרט בקולנוע לב (כי אני לא יכולה לראות סרט בלי פופקורן – סינמטק תל אביב, לתשומת לבכם) ואז בירה ב-Denim.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

ריח של קקי של חתולים והאוכל שלהם!!! הריח של הקקי נהיה בלתי נסבל בקיץ. האוכל מונח במלא מקומות ומושך חולדות וג'וקים, הכלבה שלי אוכלת ממנו. איזה כיף היה יכול להיות אם היו מקומות *ספציפיים* שבהם האוכל נמצא ולא בכל השכונה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יריד צבע טרי היה מדהים בעיניי. פתח לי את הראש ואת הלב ושטף את העיניים באלפי יצירות מדהימות של אמנים ישראלים מוכשרים ומוכשרות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בתחילת אוקטובר חליתי וארבעה ימים אח״כ פרצה המלחמה. לא באמת יכולתי לצפות בשום סדרה ולא לקרוא ספר או לשמוע מוזיקה. הדבר היחיד שהצלחנו לעשות כדי קצת להסיח את הדעת מכל הרע היה לצפות בסרטי דיסני.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לצערי לא הצלחתי להתנדב בזמן המלחמה בגלל שחליתי, ולא יכולתי להיות חלק מכל ההתאגדויות המרגשות של החודשים הראשונים. אבל מהרגע שהגעתי למחלקה האונקולוגית באיכילוב נעטפתי בחיבוק החם של הצוות המסור שם בשיתוף עםחלאסרטן, עמותה לחולי סרטן בגילאים צעירים. ובכלל, בכל התוהו ובוהו של ימיהם הראשונים של המלחמה, צוות בית החולים באיכילוב נתן מענה אנושי ומדהים עבורי ועבור כל המשפחה שלי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נתקלתי בפוסט באינסטגרם על סדנת כתיבה של רונה קינן. ישר שלחתי מייל לרונה ולמזלי הצלחתי להיכנס לסדנת הכתיבה של חודש מרץ 2024. בשמונה מפגשים נוצרה חברות אמיתית בין חברי הסדנה וקיבלתי אנרגיה וכוח יצירה שהיו כל כך נחוצים לי. כל שבוע כתבתי שיר וניתנה לי סיבה טובה לצאת מהמיטה, לא להישאב מטה אלא לנצל את הזמן ליצירה ולאנרגיה חיובית של חיים. גיליתי שמעבר לאמנית מדהימה ומוזיקאית בחסד, רונה היא גם בן אדם עם לב זהב ומורה עם כל הנשמה.

מה יהיה?
אני תמיד מאמינה בטוב ואני אופטימית. איכשהו נצמח מזה. לא יודעת איך, אבל זה יקרה.

• העיר שלי
• מוזיקה ישראלית
• בר יין
• גינות כלבים
• גן החשמל
• קולנוע לב
• עציצים
• רונה קינן

יורם רובינגר הוא מעצב רב תחומי ואומן, חוזר לתל אביב אחרי פציעה קשה כתוצאה מתאונת דרכים ושיקום בצפון, ומשיק תערוכה מעכשיו, לעכשיו, על עכשיו בפיקוק, הבר הכי עכשווי בעיר. התערוכה "שמע ישראל" נפתחת מחר (שישי, 12.7) ותוצג במקום במשך חודשיים.

>> פצע שהפך לפרח ומקומות שנותנים להיות // העיר של דיוויד לרנר
>> לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב // העיר של ליאב מזרחי

1. פיקוק

קודם כל, הפיקוק. זה לא רק בר. הפיקוק זה מקום שבו אתה יכול להגיע אחרי אולי עשר שנים שלא היית בעיר, תמיד להרגיש שאתה הבן אדם הנכון במקום הנכון, לפגוש חברים מפעם, להכיר חברים חדשים, לנהל שיחה מעניינת, וכמובן אוכל משובח ואחלה אלכוהול. אירוח מופלא של שמעון משל (גילוי נאות: הוא גם האוצר של התערוכה הזאת). בחרתי לקיים את התערוכה בפיקוק משום שבתקופה שבה אנחנו חיים הכל מתערבב. נכון שהפיקוק הוא מקום לאסקפיזם, אבל גם קצת חומר למחשבה לא יזיק לצד הבירה.מרמורק 14

2. קפה אוליב

זה בית קפה ותיק ברחוב בוגרשוב שהפך להיות הקפה הקבוע שלי. הרגשה ביתית, מקום מקסים ונעים, וגור הבעלים מכין משקה גזר מופלא עם ג'ינג'ר שמעיר אותי כל בוקר.בוגרשוב 35

3. הטיילת

הטיילת של תל אביב, מיפו ועד מנדרין. טיול מקסים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות כשהעיר מתעוררת ולא חם מדי. אפשר למדוד את העיר מן המגדלור של יפו ועד חוף הצוק ולהיטען ליום שלם.

4. דיזנגוף סנטר

במיוחד כמי שחזר לתל אביב, אני אוהב ללכת לאיבוד במבוך הזה. והכי מקסים שאני יכול להיכנס לשם עם שני הכלבים שלי ולהינצל מהשמש הקופחת, החום והלחות.

5. גינת הכלבים שלי

אני לא אגלה איפה היא כדי לשמור על האינטימיות של המקום, אבל בכל בוקר ניתן לפגוש בה אנשים מסוגים שונים – החל בסטודנטית לרפואה, הייטקיסטית, עיתונאי, רופא ועורך דין, כך שאם אתה בא עם איזושהי שאלה בבוקר – אין ספק שתקבל תשובה במקום.

מקום לא אהוב בעיר

המקום הכי בלתי נסבל היום הוא רחוב אבן גבירול. עד שלא תסתיים שם הבנייה, עבודות העפר והרעש, ועד שלא יסתיים המבוך שצריך ללכת בו כדי להגיע למעבר חצייה, הרחוב השוקק הזה שמאוד אהבתי להסתובב בו בעבר פשוט לא מזמין אותי יותר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביקרתי לאחרונה בתערוכה של הצלמת מירי ביטון. מירי ביטון יודעת, דרך הצילומים שלה, להעביר את החוויה האורבנית התל אביבית במקומות האפלים והקיצוניים שלה. היא עוסקת בצילומים של בני אדם שנחשפים בפניה באופן שהיא מגיעה למעמקי הנפש שלהם. צלמת לא מוכרת אך מופלאה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרט שאני חוזר אליו במיוחד בתקופה האחרונה הוא "רם דאס חוזר הביתה". הפילוסוף ואיש הרוח שנפטר לאחרונה מספר את תורת החיים שלו שנותנת המון כוח לצופים. הסרט מעורר השראה, מחזק ומומלץ.

לאיזה ארגון או מטרה אתהממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הדבר הכי חשוב כרגע זה החטופים, לכן אני אתרוםלמטה החטופים. אני גם מקדיש 15% מהכנסות התערוכה למטרה חשובה זו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
היום לא האדם הספציפי, אלא כל אלה שנאבקים ברחובות בכל דרך אפשרית להשבת החטופים.

מה יהיה?
אני בגדול אופטימיסט מטבעי, אבל תחושת התקיעות וחוסר האונים שמלווה את החודשים האחרונים היא בלתי נסבלת. אז כל מה שנשאר זה לקוות לטוב. בדיוק בנושאים האלה עוסקת התערוכה שלי, אז פשוט תבואו.12.7, 16:30. פיקוק. כל העבודות זמינות לצפייה ולרכישה.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• גינות כלבים
• פיקוק
• דיזנגוף סנטר
• טיילת תל אביב

לאורך כל חודש דצמבר מוצפים הפוסטים של עיריית תל אביב בתגובות מאחד של חן עמרם. חן עמרם היה אזרח תל אביבי רגיל לחלוטין, עד שביום בהיר אחד יצא לטיול עם כלבתו, טאריה, ולפתע קפץ עליו פקח ונתן לו דו"ח (על סך 730 ש"ח) על כך שלטענתו, לא אסף את הקקי שלה – דבר שעמרם מכחיש לחלוטין.

כדי לנסות להעביר לכולנו עד כמה בדיוק המקרה של ומסריח, עמרם תמיד מצרף קלוזאפ של קקי של כלב על רקע דשא ירוק. אם בהתחלה חשבתי שמדובר באילוסטרציה לרגשות שלו, הרי שמסתבר שהתמונה הגנרית (שלא ניתן לגזור ממנה שום דבר לא על הסביבה שבה היא צולמה ובוודאי לא על זהות הכלב שיצר את המיצב שבמרכזה), זו התמונה שעמרם קיבל מהעירייה כשביקש לקבל הוכחות על אשמתו. "זו צואה של כלב אחר, כלב קטן", טוען עמרם, "אני כבר מכיר את הצואה של הכלבה שלי ובטיול בו קיבלנו את הדו"ח היא בכלל עשתה קקי רק אחרי שקיבלנו את הדו"ח.

האמבוש שעשה, לכאורה, הפקח הרתיח את דמו והוא החל לפרסם על כך בפייסבוק באובססיביות – וגילה שהוא לא לבד. עשרות אנשים חזרו אליו עם סיפורים מחורבנים לא פחות, וכך עמרם גילה גם שלפחות ארבעה אנשים שונים מבין אלו שתיארו קבלת דו"ח לא מוצדק, קיבלו את הדו"ח מאותו הפקח – שתואר גם כמתנהל באגרסיביות כלפי בעלי הכלבים (שמו של הפקח המדובר שמור במערכת טיים אאוט). אז מי מפקח על הפקחים?

אחד האנשים שפנו לחן הוא שי ליבוביץ', שגם הוא טוען שנעשה לו עוול ומנסה להילחם לבטלו. יום שישי אחד בחודש יולי האחרון הוא הלך עם כלבו טאקו לגינת הכלבים בגן מאיר. לדברי ליבוביץ', כמו תמיד טאקו הלך למקום הקבוע שלו בגינה ולאחר מכן שי אסף אחריו. שבועיים לאחר מכן הוא קיבל דו"ח בדואר רשום על כך שלא אסף את צואת כלבו. ליבוביץ' היה בהלם. איך הגיעו אליו, איך בכלל ידעו שהוא היה בגן מאיר בתאריך הזה, ואיך בכל זאת התעלמו מהעובדה שהוא כן אסף אחר טאקו? כך או כך, אף פקח לא ניגש אליו בזירה.

בתגובה לערעור שהגיש ליבוביץ' (שנדחה, כמובן) נכתב על ידי הפקח שכשהגיע לגן באותו יום ראה "בזווית עיניו" כלב מעורב חום עושה את צרכיו. הוא יצא מהגן, חיכה עשר דקות ולאחר מכן חזר לבדוק אם הקקי פונה. בתמונות שצורפו כהוכחות – אכן יש תמונה של הצואה המדוברת ותמונה של טאקו משחק לו בגן. אבל הקרקע של תמונת הקקי המפלילה שונה מאוד מהקרקע עליה הולך טאקו. אז אם הפקח ראה את הכלב עושה קקי לבד מבלי שירימו אחריו למה לא צילם את זה? למה האשמה של ליבוביץ' צריכה להיות מוכחת באמצעות, שוב, תמונה גנרית של קקי ואז תמונה נפרדת של הכלב? בהצהרה של הפקח רשום שבגלל שלא היה עליו את מדפסת הדו"חות הוא הסביר את המצב לבעלי הכלב, שמע את טיעוניו ועדכן אותו שיגיע לו דו"ח בדואר – דבר שליבוביץ' מכחיש, וסבור שהוא פשוט סרק את הכלב בזמן ששיחק בגן והלך.

ניסיתי לחפש מישהו שדווקא כן הצליח לבטל את הדו"ח, איזה מנצח/ת במאבק וכך הגעתי לשני אוריין, מנכל"ית חברת תרגום שגרה ביפו. במאי 2020 היא יצאה לטיול עם כלבתה הזקנה, אוה, וכבר חזרה הביתה. בעודה מכינה חביתה היא שמעה לפתע דפיקות חזקות בדלת, "הכי נורא בכל הסיפור היו הדפיקות האלה בדלת. זה היה כמו שמשטרה דופקת באמצע הלילה על דלת של סוחר סמים". פקח עמד מחוץ לדלת, סרק ישר את הכלבה שלה והאשים אותה בכך שלא אספה את צואתה. היא ביקשה הוכחות, הפקח הצביע על הפקח הנוסף שהיה איתו כעד ואמר ששניהם ראו את המקרה ממרחק של מטר. אבל שוב, אם זה המצב – למה הם לא פנו אליה לאחר המקרה? למה היה צריך לעקוב אחריה עד הבית?

אוריין כבר קיבלה בעבר דו"ח לא מוצדק על אי אסיפת צואה ולכן החליטה שהפעם אין מצב שמוותרת. בדו"ח שקיבלה לא היה מתואר איך אפשר לבקש להישפט והיא הייתה צריכה לעבור מסכת עינויים בירוקרטית רק כדי לקבל בכלל את אופציה לעמוד מול שופט. באפריל 2021, כמעט שנה לאחר הקקי שלא היה, היא קיבלה תאריך למשפט (אוה כבר הספיקה ללכת לעולמה בשיבה טובה). כשהגיעה ליום עצמו מסתבר ששכחו לזמן את הפקחים. בתאריך השני, הפלא ופלא, הפקחים זומנו והגיעו. בעדותם הם מסרו הצהרות שונות ולא הצליחו לספק תשובה לגיטימית מדוע לא פנו אליה ברחוב עצמו והיו צריכים להגיע ולדפוק על דלתה. בדרך כלל מילה של פקח מספיקה אל מול מילה של מתלונן אך "מחמת הספק" הדו"ח בוטל. אוריין גם דרשה, אך לא קיבלה, החזרי הוצאות על שני ימי העבודה שהפסידה.

בינתיים, חן עמרם איגד ופתח עבור כל אותם מתלוננים קבוצת וואטסאפ. בקבוצה האנשים מנסים להתארגן יחד כדי לנסות לערער קולקטיבית על הדוח"ות הלא מוצדקים שלהם. המטרה הנוספת והחשובה לא פחות להם היא לנסות לתפוס על חם פקח סורח. עמרם חושב שיש פה סיפור גדול יותר מאיזה פקח או שניים בעייתיים – קקיגייט של ממש, שיטה בה אין פיקוח על האנשים שאחראים לפקח עלינו ומקבלים מיידית את המילה שלהם, גם אם ההוכחות קלושות במקרה הטוב. כשחושבים שלמרות הנושא (שנשמע מצחיק, צריך להודות), מדובר בסופו של דבר דו"חות שמתחילים ב-730 ש"ח – זה כבר מפחיד. בטח אם יש אנשים שחווים ממש מצוקה נפשית בעקבות אגרסיביות של פקח – לה אין הצדקה גם אם הכלב חירבן על המדרכה פעמיים.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה לכתבה:"פקחי עיריית תל אביב-יפו אינם צריכים לעמוד במכסה כלשהי של דו"חות ואינם מקבלים שכר עידוד או תמריצים כלשהם על פי כמות דו"חות אותם הם מבצעים. הפקחים עוברים סדנאות והשתלמויות על ידי גורמים מקצועיים כדי לבצע את עבודתם נאמנה ובהתאם לחוקים ובנוסף גם עוברים תדריך לפני כל יציאה למשמרת. ישנם מקרים בהם הפקחים רואים בעיניהם את העבירה מתבצעת אך לא מצליחים לתעד את רגע הטלת הצואה. במקרים אלו הפקח רשאי לתת דו"ח ולתאר את האירוע, אלא אם כן יש ספק כלשהו ואז לא יינתן דו"ח. כ-213 ערעורים הוגשו בשנה האחרונה, מתוכם הוגשו 66 בקשות לביטול שלא התקבלו ואז הוסבו לבקשת התושבים ל-66 בקשות להישפט, כ-23 ערעורים בוטלו. 7 ערעורים עדיין בבדיקה".

• הבועה
• גינות כלבים
• כלבים
• פלורנטין
• קקי